זוהי בקשה מטעם הנאשם לביטול כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו והמייחס לו עבירות לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991. (להלן: "חוק עובדים זרים"). להלן עובדות המקרה הרלוונטיות לענייננו: 1. עסקינן בכתב אישום אשר הוגש בעקבות הטלת קנס מנהלי קצוב לפי סעיף 8 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו- 1985 (להלן: "חוק העבירות המנהליות"), ולאחר שהנאשם הגיש בקשה להישפט. 2. בהודעת הקנס מיום 11/10/04 (להלן: "הודעת הקנס"), צוין כי הנאשם עבר על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, ללא ציון פסקה (1) ו/או פסקה (2), שכן סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים כולל שתי פסקאות משנה. וכך צוין בהודעת הקנס: "קיבוץ ראש הנקרה העסיק 3 עובדים זרים שלא כדין בניגוד לסעיף 2 [א] לחוק עובדים זרים [איסור העסקה שלא כדין והבטחה לתנאים הוגנים], התשנ"א - 1991". 3. כתב האישום המקורי הוגש בתאריך 25/11/07 נגד ארבעה נאשמים בגין העסקת 5 עובדים זרים ביום 27/6/02 בעבודה חקלאית בקיבוץ ראש הנקרה ללא היתר כדין וזאת בניגוד להוראות סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, כאשר גם בכתב האישום המקורי לא מצאה המאשימה לנכון לפרט את חלופת הסעיף המתאימה בה מואשמים הנאשמים. בכתב האישום- הואשם הנאשם 3 גם בביצוע עבירה בגין אחריות נושא משרה. 4. בתאריך 29/6/08 הוגש כתב אישום מתוקן שבו נמחקו שלושת הנאשמים מס' 2, 3 ו- 4 ונותר רק הנאשם מס' 1 - הנאשם הפעם בהעסקה של שלושה עובדים זרים בלבד ולא חמישה כפי שנטען בכתב האישום המקורי. כמו-כן, בכתב האישום המתוקן צוין לראשונה כי העבירות המיוחסות לנאשם הינן לפי הסעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים. 5. בהחלטה מיום 23/11/08, הוריתי על מחיקת האישום נגד הנאשם בגין העסקת עובדים זרים, התשנ"א- 1991 וגם לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, וזאת בטרם הקראה, שכן העבירות המיוחסות לנאשם עפ"י הסעיפים הנ"ל לא היו קיימות כלל במועד ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם ביום 24/6/02, אלא שלכל המוקדם תחולתן הינה מיום 29/12/02 ואילך. 6. משכך, וכפי שציינתי בהחלטתי הנ"ל, השאלה המשפטית שמתעוררת כאן היא האם ניתן להמשיך בהליכים הפליליים רק ביחס לסעיף 2(א)(1) לחוק העובדים הזרים? 7. בדיון בפני ביה"ד ביום 5/5/09, ב"כ הנאשם העלתה טענה מקדמית נוספת אשר לטענתה מצדיקה ביטול כתב האישום. לדבריה - ההודעה על הטלת קנס מינהלי שנשלחה אל הנאשם מייחסת לו עבירה על פי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים ללא ציון החלופה המתאימה של הסעיף, בעוד כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם עבירות לפי שתי החלופות של סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים. העדר ההתאמה בין העבירות מחייב את ביטול כתב האישום. 8. ב"כ המאשימה הגיב לטענה בכתב ביום 18/5/09 ואילו ב"כ הנאשם השיבה על תגובת המאשימה וזאת ביום 23/6/09. להלן טענות ב"כ הנאשם, בתמציתיות: 9. על ביה"ד להורות על ביטול כתב האישום מאחר והודעת הקנס מכוחה הוגש כתב האישום, אינה עונה אחר הוראות סעיף 8(ב) לחוק העבירות המנהליות, הקובעות כי על הודעות הקנס להכיל פירוט ספציפי של העובדות והעבירות בגינן מוטל הקנס. במקרה שלפנינו, עיון בהודעת הקנס מיום 11/10/04 מלמד כי כל שצוין הוא כי העבירה המיוחסת לנאשם הינה לפי סעיף 2(א) לחוק העובדים הזרים ללא ציון הפסקה הרלוונטית של הסעיף. 10. לחיזוק טענתה, הפנתה ב"כ הנאשם לפסיקה רלוונטית של בית הדין הארצי לעבודה בעניין נסים סבן נ' מדינת ישראל (עפ"א 14/06) ושל בתי הדין האזוריים לעבודה, לרבות כאלה אשר קבעו כי היעדר התאמה בין העבירות המצוינות בהודעת הקנס לבין העבירות המצוינות בכתב האישום מחייב את ביטול כתב האישום. (ראה פסקי דינה של כב' השופטת עידית איצקוביץ, בתיקים פ' 1199/08 משרד התמ"ת נ' חמדיה קבוצת פועלים להתיישבות, ובתיק פ' 1161/08 משרד התמ"ת נ' מרמור עמנואל, ראה גם פסק דינו של כב' הנשיא כהן בתיק פ' 186/08 משרד התמ"ת נ' חברת משתלות שפר בע"מ). 11. בהתאם להלכה הפסוקה, דינה של הודעת הקנס להפוך כפי שהיא לכתב אישום, ובשל הפגם בהודעת הקנס והיעדר ההתאמה בין סעיפי העבירה המופיעים בהודעת הקנס לבין סעיפי העבירה המופיעים בכתב האישום המתוקן, דינו של כתב האישום להתבטל. 12. במסגרת תגובתו ביקש ב"כ המאשימה, כי טענתה המקדמית של ב"כ הנאשם תידחה וכי ייקבע מועד להקראה. להלן נימוקי ב"כ המאשימה: א. בהודעת הקנס מיום 11/10/04, כתוב במפורש כי הנאשם העסיק 3 עובדים זרים בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, כאשר לסעיף 2(א) שתי פסקאות משנה המפרטות את העובדות שבגינן הוטל הקנס. ב. לשיטתו של ב"כ המאשימה, יש לבחון את השאלה על פי האמור בכתב האישום והפרשנות היאה לו מהסיבה כי משנשלחה לנאשם הודעת הקנס והנאשם בחר להישפט וכתוצאה מכך הוגש כתב אישום, העובדה כי קודם לכן נשלחה הודעת קנס מינהלי אינה שוקלת. ג. בסעיפים 10-14 לתגובה, ב"כ המאשימה שב וטוען כנגד החלטתי מיום 23/11/08 למחוק את סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים מכתב האישום. לדבריו, כי יש לפרש את הכתוב בהוראות החיקוק של כתב האישום לאור החלק הראשון של העובדות ומכל מקום, אין מקום לטענה שכתב האישום מייחס לנאשם אחריות פלילית על פי נורמה עונשית שאין להחילה למפרע. אבקש רק להעיר, כי ככל שמטרתן של טענות ב"כ המאשימה לתקוף את החלטתי מיום 23/11/08, אין זו הדרך לכך. ד. עוד טוען ב"כ המאשימה, כי הפסיקה אליה מפנה ב"כ הנאשם מטעה את ביה"ד שכן אין זה המקרה שבפנינו. בפסיקה הנ"ל מדובר על שוני מוחלט בסעיפים המצוינים בהודעות הקנס לבין הסעיפים המוזכרים בכתב האישום, ולא זה המקרה שבפנינו, אלא שעסקינן בתיק בו סעיף העבירה הכתוב בהודעת הקנס הינו "סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים", כאשר בכתב האישום קיים פירוט לשתי פסקאות המשנה של אותו הסעיף. וזה עיקר השוני בין המקרים. דיון והכרעה 13. אקדים ואציין כי לא מצאתי בהודעת הקנס פגם מהותי היורד לשורשו של עניין והמצדיק את ביטולו של כתב האישום המתוקן המייחס לנאשם עבירה עפ"י סעיף 2(א)(1) לחוק העובדים הזרים. 14. מושא כתב האישום שבפניי, העומד בבסיס הטענה המקדמית הינו עבירות המיוחסות לנאשם בהתאם לחוק עובדים זרים. 15. כתב האישום המקורי הוגש ביום 25/11/07 לאחר שהומצאה לנאשם הודעה על הטלת קנס מנהלי קצוב לפי סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות והנאשם הודיע על רצונו להישפט. 16. כפי שצויין קודם, עיון בהודעת הקנס מיום 11/10/04 מלמד כי, בפירוט העבירה צוין כי הנאשם העסיק 3 עובדים זרים שלא כדין בניגוד לסעיף 2(א) לחוק העובדים הזרים בלא ציון הפסקה המתאימה מבין שתי פסקאות המשנה של הסעיף. 17. גם עיון בכתב האישום המקורי מיום 25/11/07, אשר הוגש כ- 5 שנים ממועד ביצוע העבירה (ביום 27/6/02) מלמד כי אף בהזדמנות זו נמנעה המאשימה מלפרט את הוראת החיקוק הספיציפית העומדת בבסיס העבירה המיוחסת לנאשם, ואילו רק בכתב האישום המתוקן מיום 29/6/08 ידע הנאשם לראשונה כי הינו מואשם בשתי פסקאות המשנה של סעיף 2(א) לחוק העובדים הזרים. 18. חוק העבירות המינהליות קובע: 8. (א) היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 2(ב) או סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה עבירה. (ב) הודעה על הטלת הקנס תומצא לנקנס לפי טופס שנקבע, ותכיל את הפרטים הבאים: (1) שם הנקנס ומענו; (2) תיאור תמציתי של העובדות המהוות את העבירה; (3) ציון המקום והזמן שבהם נעברה העבירה, במידה שאפשר לבררם; (4) ציון הוראות החיקוק שבהן נקבעה העבירה; (5) הקנס המוטל. ... (ג) הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14. 19. בית הדין הארצי לעבודה קבע בעפא 14/06 נסים סבן נ' מדינת ישראל, (פס"ד מ-9.1.07, לא פורסם, כב' השופטת נילי ארד) כי: "הודעה על הטלת קנס בגין עבירה מינהלית לפי חוק עבירות מינהליות (להלן גם: הודעת קנס) כמוה כ"כתב אישום" בלבוש מינהלי. על כך למדים אנו מהוראתו של סעיף 8(א) לחוק לפיה: "היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 2(ב) או סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה עבירה". הנחת הרשם או המפקח לקיומו של "יסוד סביר" לכך שנעברה העבירה מושא הודעת הקנס, מבוססת על חומר החקירה שערכה הרשות, ובהסתמך על אותו חומר, על הודעת הקנס להכיל פרטים אלה: שם הנקנס ומענו; תיאור תמציתי של העובדות המהוות את העבירה; ציון המקום והזמן שבהם נעברה העבירה; ציון הוראות החיקוק שבהן נעברה העבירה; והקנס המוטל [סעיף 8(ב) לחוק]. ביקש הנקנס להישפט, הופכת הודעת הקנס, ככתבה וכלשונה ל"כתב אישום" בהליך הפלילי שיינקט כנגד הנקנס. (ההדגשה לא במקור). 20. בפסק דינה של כב' השופטת עידית איצקוביץ' בתיק פ' 1199/08 משרד התמ"ת נ' חמדיה קבוצת פועלים להתיישבות, (פס"ד מיום 10/5/09, ) אליו הפנתה ב"כ הנאשם צויינו הדברים הבאים: "הצורך בדיוק בפרטים המופיעים בהודעת קנס, כנדרש בסעיף 8 (ב) לחוק העבירות המינהליות נובע מן החובה המוטלת על מי שמטיל את הקנס לאפשר בצורה הוגנת לנקנס לכלכל את צעדיו. כך, על הנקנס לדעת בוודאות בגין אילו עובדות ובגין איזו עבירה הוטל עליו הקנס, ובהתאם לכך להחליט האם הוא יודה וישלם את הקנס, או שמא יבקש להישפט. בהתאם לתכלית הסעיף, אין להטיל על הנאשם "לנחש" בגין מה הוטל הקנס, אלא על הרשות להודיע לו על הקנס בצורה מפורטת ומכאן כי כאשר מבקשים להישפט, הודעת הקנס תהפוך לכתב האישום, כפי שהיא, בגין אותן עובדות שפורטו בתמציתיות ובגין אותן הוראות החיקוק שבהן נקבעה העבירה. בהתאם לרציו העומד מאחורי ההוראה, מדובר בדרישה מהותית, המבוססת על זכות ההגנה של הנקנס/הנאשם, ולא בפגם טכני בלבד". ובהמשך... "אין לאפשר למדינה לשלוח הודעות קנס שבהן לא מתקיימות הדרישות שבסעיף 8(ב) לחוק העבירות המינהליות ולתקנן לאחר מכן בכתב האישום. במידת הצורך, יכולה המדינה לשלוח הודעת קנס מתוקנת, בה יפורט בצורה נכונה סעיף העבירה, ואז יאופשר לנקנס לבחור באופן מושכל בין האפשרות לשלם את הקנס או לבקש להישפט." 21. בהקשר זה מוצאת אני לנכון לציין, כי אמנם מקובלים עליי דבריה הנ"ל של כב' השופטת איצקוביץ, ועל אף שהוראות החיקוק המפורטות בהודעת הקנס שבבסיס כתב האישום נשוא החלטה זו לוקות בחוסר דיוק, אולם משמדובר באותו הסעיף (סעיף 2(א) לחוק העובדים הזרים), להבדיל מהפסיקה הנ"ל והפסיקה הנוספת אליה הפנתה ב"כ הנאשם, כאשר בפסקי הדין הנ"ל מדובר על סעיפים שונים לחלוטין ולא ב"העדר פירוט סעיפי המשנה של אותו הסעיף", אינני סבורה כי מדובר בפגם מהותי אשר מביא לביטול כתב האישום, לפי האמור בסע' 149-150 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982. 22. יתר על כן - בבדיקת פסיקה רלוונטית - ביטול כתב האישום היה רק כשמדובר בסעיפי אישום שונים לחלוטין ולא מצאתי פסיקה במקרים של אי פירוט סעיפי המשנה של אותו הסעיף. עם זאת, כן מצאתי בספרו של כב' השופט קדמי התייחסות רלוונטית למקרה שבפנינו שם נקבע כי: "מן הראוי לנהוג בהקשר זה בדייקנות יתירה: "הציגה הגדרת העבירה מס' חלופות- יש לציין במפורש באיזו חלופה המדובר. ואם החלופות אינן נושאות מספור- כמו למשל בסעיפים 417, 418, 421 לחוק העונשין- יש לציין: רישא, אמצע, סיפא וכד' , שאחרת, הדין הוא שיש להנות את הנאשם מן הספק ולייחס לו את החלופה הקלה מכולן"- (קדמי, חלק שני, א', עמ' 922). מכאן שאף קדמי לא נוקט בלשון ביטול כתב האישום כאשר לא מצוינת החלופה המתאימה.] 23. על כן, טענתה המקדמית של ב"כ הנאשם נדחית בזאת, לפיכך בקשתה לבטל את כתב האישום נגד הנאשם נדחית ויש להמשיך בהליכים הפליליים נגד הנאשם רק ביחס לסעיף 2(א)(1) לחוק העובדים הזרים. 24. הצדדים מוזמנים לישיבת הקראה ביום 30/12/2009 בשעה 11:00. קנס מנהליקנסעובדים זרים