1. בתובענה זו עותרים המבקשים לפסק דין הצהרתי אשר יצהיר כי ההסכם מיום 27.4.92, אשר נכרת בין המבקש 1 (להלן: "המבקש") ואמו המנוחה לבין המשיבים, והמתייחס למקרקעין אשר בגוש 7843 חלקה 10, בוטל כדין. 2. העובדות א. ביום 27.4.92 נכרת הסכם בין המבקש, אמו ושני מוכרים נוספים, לבין המשיבים, למכירת 6519 מ"ר מהקרקע הידועה כגוש 7843 חלקה 10 במחיר של 6000$ לכל דונם (להלן: "ההסכם"). אמו של המבקש, מרים עאזם ז"ל, נפטרה ובמקומה צורפו ילדיה הם המבקשים 2-9. הקרקע שנמכרה ע"י המבקשים למשיבים היא בשטח של כ- 3019 ממ"ר. ב. על פי סעיף 5 להסכם: "מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי תמורת החלקים המועברים שולמה במלואה עובר לחתימת הסכם זה. וחתימת הנ"ל על ההסכם מהווה אשור סופי ומוחלט לקבלת מלוא התמורה". ג. על פי סעיף 7 להסכם: "מס שבח מקרקעין שיחול על העסקה ישולם על ידי הקונים בלבד". ד. עפ"י סעיף 9 להסכם: "כל המיסים, ההיטלים, החובות ותשלומי החובה האחרים לרבות מסי עיריה מס רכוש וכל תשלום אחר החלים על החלקים המועברים עד ליום חתימת הסכם זה ישולמו ע"י המוכרים בלבד." ה. על פי סעיף 13 להסכם: "צד המפר הוראה מהוראות הסכם זה ישלם לצד המקיים פיצויים קבועים ומוערכים מראש בסך 100,000 ₪ (מאה אלף ₪) אשר יהיו צמודים למדד יוקר המחיה החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל וזאת מבלי לפגוע בזכות המקיים לסעדים המוענקים לו ע"פ דין ו/או ע"פ הסכם זה". (להלן: "סעיף הפיצויים המוסכמים"). ו. בתחילת שנת 1996 החלו להגיע אל ביתו של המבקש הודעות מטעם מס רכוש ובהן דרישה לתשלום כספים בגין החלקה שמכר (ר' סעיף 6 לתצהיר המבקש). עקב כך, ביום 10.3.96 הזמין המבקש לביתו את המשיבים והמשיב 1 לקח לידיו את דרישת התשלום. ר' עדותו של המבקש בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 14.1.02: "אמרתי להם שקיבלתי הודעה לתשלום מס רכוש ואני לא חייב לשלם מס רכוש ושהחלקה לא היתה משלמת מס רכוש ושהם יטפלו בזה. שני המשיבים אמרו שהם יטפלו בזה. הם אמרו שהם יקחו את ההודעה, ילכו לעורך דינם ויתייעצו איתו גם לגבי שאר סעיפי ההסכם..." ר' גם עדותו של המשיב 2: "אני הייתי אצל אחמד (המבקש - ש.ג) בבית עם השותף (המשיב 1 - ש.ג). הטיפול בידיים של השותף. אחמד אמר שיש חוב והשותף לקח את ההזמנה שהגיעה לאחמד והוא טיפל בזה". ז. ביום 26.2.97 שלח בא כוחם של המבקשים מכתב אל המשיבים, בו מתבקשים המשיבים להסדיר את החובות החלים עליהם על פי ההסכם או החוק, דהיינו את מס השבח ומס הרכוש (ר' נספח ב' לתובענה). במכתב זה ניתנה למשיבים ארכה של 7 ימים להסדרת התשלום, טרם ביטול ההסכם. לטענת המשיב 1 יתכן וקיבל מכתב זה ויתכן וענה עליו בעל פה (ר' עמ' 12 לפרוטוקול מיום 14.1.02). לטענת המבקשים לא התקבל מענה למכתב זה ועוד טוענים הם כי מענה למכתב משמעותו התייצבות המשיבים במשרד בא כוחם של המבקשים וחתימה על טפסי מס שבח או על כל מסמך רלוונטי, וזאת לא נעשה לטענתם (ר' סעיף 6(ג) ו- 6(ד) לתצהיר עאזם). ח. ביום 19.6.97 שלח בא כוחם של המבקשים מכתב נוסף אל המשיבים, בו מתבקשים המשיבים לסור אל משרדו לשם חתימה על המסמכים לצורך דיווח ההסכם לשלטונות המס (ר' נספח ג' לתובענה). לגבי מכתב זה הוגשו אישורי דואר רשום (ת/9, ת/10). המשיב 1 העיד כי אינו זוכר שקיבל מכתב זה ויתכן וענה עליו בעל פה (ר' עמ' 12 לפרוטוקול מיום 14.1.02). לטענת המבקשים המשיבים לא נענו גם למכתב זה ולא ניגשו למשרד בא כוחם (ר' סעיף 8 לתצהיר עאזם). ט. ביום 3.8.97 דיווחו המבקשים על ההסכם למשרדי מס שבח מקרקעין (ר' נספח ד' לתובענה, ר' גם תאריך ההצהרה בנספח א-1 לבקשה לביטול הזמנת עד מיום 14.11.99 ור' סעיף 9 לתצהיר עאזם). י. ב 12/97 התקבלה אצל המבקש שומה ובה דרישה לתשלום מס שבח (ר' נספח א-1 לבקשה לביטול הזמנת עד מיום 14.11.99 - שורת אירוע שנייה וכן סעיף 11 לתצהיר עאזם). יא. בעקבות דרישה זו, נשלח ביום 18.12.97 מכתב מאת בא כוחם של המבקשים אל המשיבים בו ניתנה למשיבים ארכה של 7 ימים לתשלום מס השבח ומס הרכוש לפני ביטול ההסכם (נספח ה' לתובענה). גם לגבי מכתב זה הוגשו אישורי דואר רשום (ת/11, ת/12). על פי עדותו של משיב 1 השיבו הוא ומשיב 2 על מכתב זה בעל פה. משיב 1 העיד כי הם מכירים בחובתם לשאת בתשלומים אלו, אלא שאין הם מוכנים לשלם את קנסות הפיגורים בגין הדיווח המאוחר על העסקה, אשר, לטענתם, מקורו בטעות המבקש אשר לא דיווח על העסקה במועד (ר' עמ' 12 לפרוטוקול מיום 14.2.02). לטענת המבקשים למכתב זה לא היה מענה (ר' סעיף 13 לתצהיר עאזם). יב. ביום 4.1.98 שלח בא-כוחם של המבקשים מכתב אל המשיבים, ובו הודעה על ביטול ההסכם (נספח ו' לתובענה). גם לגבי מכתב זה הוצגו אישורי דואר רשום (ת/13, ת/14). (ר' גם סעיף 13 לתצהיר עאזם). יג. משלא הגיבו המשיבים להודעת הביטול נשלחה אליהם ביום 22.2.98 הודעת ביטול נוספת ע"י בא כוח המבקשים (נספח ז' לתובענת המבקשים). גם לגבי הודעה זו הוצגו אישורי דואר רשום (ת/15, ת/16). לטענת המבקשים גם להודעת ביטול זו לא ענו המשיבים ולא פנו אל המבקשים או אל בא כוחם (סעיף 16 לתצהיר דעאס). יד. ביום 19.3.98 נשלח אל בא כוחם של המבקשים מכתב מטעם בא כוחם של המשיבים, בו מתבקשים המבקשים לסור למשרד בא כוחם של המשיבים על מנת לחתום על הצהרה על העסקה לשלטונות המס (ר' נספח נ/4 לתצהירי המשיבים). לטענת המבקשים מכתב זה לא הגיע לידיהם או לבא כוחם, והוצג בפעם הראשונה רק בתגובה לתובענה שהוגשה לבית המשפט. טו. ביום 17.1.99 הוטלו עיקולים על חשבון בנק, רכב ומקרקעין שבבעלותו של המבקש (ר' סעיף 3(א) למכתב מטעם פרקליטות מחוז ת"א המצורף לבקשה לביטול הזמנת עד; ר' גם נספח ח' לתובענה וסעיף 18 לתצהירו של המבקש). העיקולים על הרכב וחשבון הבנק הוסרו ביום 23.1.99. העיקול על המקרקעין טרם הוסר. טז. ביום 26.1.99 הוגשה התובענה נשוא פסק דין זה. יז. ביום 19.4.99 הגיש בא כוחם של המשיבים, בשמם של המבקשים והמשיבים, השגה על שומת מס השבח והרכישה. ביום 10.6.99 קיבל רכז חולית שומת מקרקעין חלק מנימוקי ההשגה (ר' נספח א' לת/6). יח. ביום 1.11.99 הגיש בא כוחם הקודם של המשיבים, בשמם של המבקשים והמשיבים, ערר על שומת מס השבח והרכישה (ר' ת/6 - עמ"ש 377/99). לטענת המבקשים הערר הוגש שלא בידיעתם (ר' עמ' 3 לפרוטוקול מיום 16.11.99, וגם עמ' 1 לפרוטוקול מיום 18.12.00). דיון: 5. תשלום מס השבח טענתם המרכזית של המבקשים הינה כי אי תשלום מס השבח על ידי המשיבים, כמתחייב על פי סעיף 7 להסכם, מהווה הפרה יסודית של ההסכם. לטענתם, הפרה יסודית זו איפשרה להם לבטל את ההסכם באורח חד צדדי, כפי שעשו. לעומתם טוענים המשיבים כי הם לא הפרו את ההסכם שכן שילמו את מס השבח שאינו שנוי במחלוקת והמשיכו להתדיין עם שלטונות המס על יתרת החוב. לא מצאתי צורך להכריע בשאלה באם אי תשלום מס השבח הינו הפרה יסודית של ההסכם, שכן גם אם מדובר בהפרה שאינה יסודית, ההודעה על ביטול ההסכם ששלחו המבקשים למשיבים היא תקפה שכן ניתנה למשיבים ארכה סבירה אשר איפשרה להם לחזור בהם מההפרה, דבר אשר לא נעשה. עובדות אלה מתיישבות עם סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)) הדן בהפרה רגילה. מהעובדות שפורטו לעיל והוכחו עולה כי ביום 18.12.97 נשלח מכתב מאת ב"כ המבקשים אל המשיבים בו ניתנה למשיבים ארכה של 7 ימים לתשלום מס השבח ומס הרכוש לפני ביטול ההסכם (נספח ה' לתובענה). לגבי מכתב זה הוצגו אישורי דואר רשום (ת/11, ת/12). וכן העיד משיב 1 כי הוא ומשיב 2 קיבלו מכתב זה. גם משקיבלו המשיבים מכתב זה המודיע על ביטול ההסכם והמאפשר למשיבים לפרוע את חובם, לא שילמו המשיבים את כלל מס השבח המוטל עליהם. מספר ימים לאחר תום הארכה, שנתנה במכתב מיום 18.12.97, ביום 4.1.98, נשלח מכתב נוסף מאת המבקשים אל המשיבים ובו הודעה על ביטול ההסכם (נספח ו' לתובענה). גם לגבי מכתב זה הוצגו אישורי דואר רשום (ת/13, ת/14). לטענת המבקשים, אשר לא נסתרה, גם למכתב זה לא היה מענה. המשיבים או מי מהם לא פנו למשרד בא כוחם של המבקשים, ואף לא שילמו את מס השבח. משלא קיימו המשיבים את ההסכם ולא שילמו את המס שהוטל עליהם לשלמו על פי ההסכם, גם לאחר שנשלחו אליהם מכתבים המודיעים על ביטול ההסכם ועל האפשרות לפרוע החוב תוך תקופה קצובה, כי אז זכאים היו המבקשים לבטל את ההסכם והודעת הביטול מיום 4.1.98 נעשתה כדין. המבקשים הודיעו על ביטול ההסכם באמצעות שליחת מכתב נוסף מיום 22.2.98 ובו הודעת ביטול נוספת (נספח ז' לתובענה ואישורי דואר רשום ת/15 ות/16). גם על הודעת הביטול הנוספת לא הגיבו המשיבים ואף לא שילמו את המס המוטל עליהם. 4. על אף שמוסכם כי המשיבים שילמו סכומים מסוימים כתשלומי מס שבח, עדיין לא שולמו סכומים אלה במלואם ובמועדם. גם עד ליום 11.11.99 טרם שולם מלוא חוב המס. ר' סעיף 3(ב) למכתב פרקליטות המדינה המצורף לבקשה לביטול הזמנת עד: "נכון ליום מכתב זה, טרם שולם מלוא חוב המס, ובירורו נמצא, כידוע לכם, בפני ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי". גם לאחר ההכרעה בערר שהוגש על שומת מס השבח והרכישה, המשיבים בחרו שלא לקיים את חובתם על פי ההסכם לשלם את המס בכללותו. ר' עדותו של המשיב 1 בעמ' 13 לפרוטוקול: "ש. גם אחרי הערר יצא יותר מ-6000$ לדונם. שילמתם את ההפרש או לא. ת. שילמנו לגבי העסקה של 6000$ לדונם. דרישות מס שבח מעבר לסכום זה לא שילמנו" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). צודקים המבקשים בטענתם כי מוצו ההליכים שהוגשו בעניין חוב מס השבח, הן השגה והן ערר, אשר בשניהם ניתנה הכרעה. כפי שהוכח, ביום 19.4.99 הגיש בא כוחם הקודם של המשיבים, בשמם של המבקשים והמשיבים, השגה על שומת מס השבח והרכישה. הנימוקים שבהשגה התקבלו בחלקם (ר' נספח א' לת/6). גם הערר על שומת מס השבח והרכישה אשר הוגש ביום 1.11.99 על ידי בא כוחם של המשיבים, (ת/6 - עמ"ש 377/99), הוכרע ונשלם (ר' עמ' 13 לפרוטוקול מיום 14.1.02) ולמרות זאת לא שילמו המשיבים את חובתם גם לאחר ההכרעה בערר. ביום 29.4.03, לאחר הגשת הסיכומים בתיק, הגישו המשיבים "הודעה בטרם יינתן פסק דין" לפיה שילמו ביום 28.4.03 את מלוא מס השבח החל על העסקה בסך 104,386 ₪ ובגין קנס מנהלי סך 13,862 ₪ ובסה"כ 118,248 ₪. הודעה זו מהווה הודאה לפיה יתרת מס השבח שהיה על המשיבים לשלם בסך 104,386 ₪, שולמה על ידם רק ביום 29.4.03, 4 שנים לאחר הגשת התובענה ומספר חודשים לאחר הגשת הסיכומים. אין בהודעה מאוחרת זו ובתשלום זה כדי לשנות את המסקנות אליהן הגעתי בפסק דין זה. נתנו למשיבים הזדמנויות רבות, בין ע"י המבקשים טרם הגשת התובענה ובין בניסיונות רבים להביא את הצדדים להסדר, והם לא ניצלו זאת ולא שילמו את חובם. אציין רק כי בעקבות הודעת המשיבים מיום 29.4.03 הוזמנו הצדדים לתזכורת, אולם ב"כ המבקשים טען כי "אי אפשר להגיש אחרי גמר ההוכחות חומר נוסף. אנחנו מבקשים פסק דין." משום כך ניתנה על ידי החלטה לפיה יינתן פסק דין בתיק זה וכך נעשה. 5. הצדדים חלוקים בשאלה על מי הוטלה החובה לדווח לשלטונות מס שבח על העסקה. לטענת המשיבים החובה חלה על המבקשים ומשום כך הם, המשיבים, מכירים בחיובם בתשלום מס השבח אלא שאינם מוכנים לשלם את קנסות הפיגורים בגין הדיווח המאוחר על העסקה, אשר לטענתם מקורו בטעות המבקשים (ר' עמ' 12 לפרוטוקול מיום 14.2.02). לא מצאתי צורך לדון במחלוקת זו שכן גם אילו חלה חובת הדווח על המבקשים, כי אז היה על המשיבים לשלם את מס השבח מרגע שהגיעו הודעות התשלום. וגם אם סירבו המשיבים לשאת בקנסות שהוטלו בגין האיחור בדיווח - עדיין היה עליהם לשאת בתשלומי מס השבח. מחומר הראיות ומהודעת המשיבים על תשלום מיום 29.4.03 עולה בבירור כי נותר להם חוב בגין מס שבח בסך 104,386 ₪ וקנס מנהלי בסך 13,862 ₪ והם שילמו חוב זה רק ב- 29.4.03. מכאן עולה כי מעבר לקנסות נותר חוב מס שבח נטו, אותו לא שילמו המשיבים במועד ולאורך תקופה ארוכה. 6. תשלום היטל ההשבחה המשיבים טוענים כי המבקשים הפרו את ההסכם כאשר לא קיימו את התחייבותם על פי ההסכם לשלם היטל ההשבחה. בטענתם מתבססים המשיבים על סעיף 9 להסכם לפיו: "כל המיסים, ההיטלים, החובות ותשלומי החובה האחרים לרבות מסי עיריה מס רכוש וכל תשלום אחר החלים על החלקים המועברים עד ליום חתימת הסכם זה ישולמו על ידי המוכרים בלבד". לעומתם טוענים המבקשים כי לא הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו את היטל ההשבחה שכן לא היתה מוטלת עליהם החובה לשלמו. לטענתם, היטל ההשבחה אינו נופל בגדר סעיף 9 המצוטט לעיל שכן החיוב בו נוצר לאחר חתימת ההסכם, כתנאי לקבלת היתר בניה שנתבקש על ידי המשיבים. בנושא זה של מס ההשבחה המשיבים הם שטוענים להפרה, ומשום כך נטל ההוכחה הוא עליהם. עליהם להוכיח כי קיים היטל השבחה וכי היטל ההשבחה הוטל על הקרקע טרם ההסכם, ומכאן שהוא חל על המבקש. אירוע המס בנוגע להיטל ההשבחה הוא ההשבחה שחלה בקרקע (ר' ד"ר אהרן נמדר בספרו דיני מיסים (מיסוי מקרקעין), מהדורה שניה, תשנ"ב - 1992, עמ' 448). לפיכך, על המשיבים להוכיח כי ההשבחה שבגינה הוטל היטל ההשבחה חלה טרם כריתת ההסכם. המשיבים טוענים כי היטל ההשבחה הוטל בגין אישור תוכנית המתאר המייעדת את הקרקע לתעשייה ולכן החיוב נוצר טרם ההסכם. אולם קיומה של תוכנית מתאר זו לא הוכח, לא הוכח גם כי זו אושרה טרם חתימת ההסכם וכן לא הוכח כי בגין תוכנית זו הוצאה שומת היטל השבחה. לאור האמור לעיל ניתן לקבוע כי לא הוכחה הוצאת שומת היטל השבחה, לא הוכח כי חובת תשלום היטל ההשבחה היתה מוטלת על המבקשים ומכאן שלא הוכח כי המבקשים הפרו את ההסכם. 7. עוד טוענים המשיבים כי שילמו את היטל ההשבחה ובאו בדברים עם המבקשים על מנת לערוך חשבון בקשר למס שבח ולמס השבחה. המבקשים טוענים לעומתם כי לא נדרשו ע"י המשיבים לשלם היטל השבחה וכי המשיבים לא הוכיחו כי אכן שילמו את היטל ההשבחה. לטענת המשיבים נספח נ/2 לתצהירים מהווה את הקבלה על תשלום מס השבחה ולאחר תשלום היטל ההשבחה התקבל היתר הבניה נ/3. עיון ב-נ/2 מעיד כי אין בו התייחסות לגוש וחלקה ומשום כך לא ניתן לקבוע במידת הודאות הדרושה להוכחת טענה זו כי המשיבים שילמו היטל השבחה בגין הקרקע נשוא ההסכם. יתירה מכך - גם אילו הוכח כי המשיבים שילמו היטל השבחה וגם אילו נקבע כי על המבקשים לשאת בתשלום זה כי אז היטל ההשבחה ששילמו המשיבים, לטענתם, עומד על סך של 45 אלף שקלים ויכלו המשיבים לקזז סכום זה מחובם שעמד על סכום גבוה בהרבה. 8. ביטול מול אכיפה לטענת המשיבים, על מנת להעדיף את ביטולו של חוזה על פני אכיפתו, כפי שמבקשים המבקשים, נדרש קיומם של התנאים אשר בסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות). לטענת המשיב תנאים אלה לא התקיימו ומשום כך אין לבטל את החוזה. דין הטענה להידחות. ברירת קיום החוזה עומדת לנפגע מהפרתו של החוזה, דהיינו למבקשים. סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות) מתייחס לחריגים בהם הנפגע אינו זכאי לאכיפת החוזה. במקרים בהם תנאי הסעיף אינם מתקיימים, הנפגע זכאי לתבוע את אכיפת החוזה, אך אינו חייב לעשות כן ובאפשרותו לבחור בין אכיפה לביטול (ר' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים, תשנ"ה, עמ' 523). לפיכך עומדת למבקשים בעניינו האפשרות החוקית לבטל את ההסכם וזאת, כאמור. 9. השהיה המשיבים טוענים כי המבקשים השתהו בהגשת עתירתם 7 שנים ורק כאשר עלה ערך הקרקע בחרו לבטל את ההסכם, אף שידעו כי הוקמו על הקרקע מבנים. איני מקבלת גם טענה זו. מחומר הראיות עולה בבירור כי רצונם של המבקשים בקיום ההסכם היה רציני וכנה. רצונם לא היה בביטול ההסכם כי אם בקיומו. במהלך התכתבויותיהם עם המשיבים, טרם הגשת התובענה, ניתנו למשיבים הזדמנויות לקיים את חלקם בהסכם. גם במהלך הדיונים בבית המשפט איפשרו המבקשים למשיבים לקיים את ההסכם ואף ניסו להגיע להסדר לפיו יקוים ההסכם, אולם המשיבים לא נענו להצעות אלה ולא שילמו את יתרת המס ובכך לא קיימו את חלקם בהסכם. אני נותנת אמון בעדותו של המבקש בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 14.1.02: "אני מכרתי את החלק שלי כמו שמישהו עוקר את השן שלו ולא רוצה להחזיר את השן עוד פעם, אני לא רציתי להחזיר שיניים ולא רציתי להחזיר קרקע ולא כסף ולא כלום. רציתי שהם ישלמו את המיסים המוטלים עליהם". אני מקבלת את טענתו של המבקש כי רק הקשיים אשר הערימו עליו המשיבים, הם שגרמו לו לממש את זכותו לביטול ההסכם. סירובם של המשיבים לשלם את התשלומים שחלו עליהם גרמו להטלת עיקולים ושעבודים על נכסי המבקש וגרמו לו לעוגמת נפש רבה. ר' עוד עדותו של המבקש: "שולחיך בחרו להתעלל בי. אני פניתי אליהם הרבה פעמים בדרכים שונות, שלחתי אנשים דרך הטלפון ודרך מכתבים והם ענו רק לביהמ"ש ולא לי. שנים רצתי אחריהם והם הגיעו אלי הביתה. אני מתחנן שהם יגמרו את הבעיה. הם המשיכו בדרכם כפי שהם רוצים". ר' גם עדות המבקש בעמ' 7 לפרוטוקול: "ש. אתה בחרת בדרך של ביטול ההסכם בגלל שידעת שערך הקרקע עלה ולכן העדפת במקום ללכת לביצוע הסנקציה הלכת בדרך זו. ת. לא נכון. בגלל ההתעללות של שולחיך אני נתתי את מה שנתתי את מה שנתתי, עיקלו לי את הרכב, את החשבון, את חלקת האדמה ובגלל נדודי השינה שנגרמו לי. בישיבה הלפני האחרונה התפתתי לעשות פשרה אבל המשיבים לא קיימו את חלקם אחרי 3 חודשים". לאור האמור אני מוצאת כי ביטולו של ההסכם נעשה כדין ודין טענת השיהוי להידחות. 10. ביטול סותר פיצויים מוסכמים המשיבים טוענים כי סעיף הפיצויים המוסכמים בהסכם שולל מהצדדים להגיש תביעה לביטול ההסכם והתרופה תהא פיצוי ולא ביטול ההסכם. ב"כ המשיבים מבסס טענה זו על סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות). גם דין טענה זו להידחות. סעיף 15 הנ"ל אינו שולל את קיומן המצטבר של שתי התרופות, תרופת הפיצויים המוסכמים, כפי שנקבעה בהסכם, ותרופת ביטולו של ההסכם. נהפוך הוא, סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות) קובע במפורש כי תניית פיצויים מוסכמים אינה גורעת מכל תרופה אחרת בשל הפרת ההסכם. ר' לעניין זה גם גבריאלה שלו בספרה בעמ' 599: "תביעת פיצויים מוסכמים עשויה גם להצטרף לביטול החוזה... תניית פיצויים מוסכמים אינה מתבטלת עם ביטול החוזה בעקבות הפרתו". יתירה מכך. סעיף הפיצויים המוסכמים בהסכם גופו קובע כי אין בו כדי לפגוע בזכות המקיים לסעדים המוענקים לו על פי דין. לאור האמור הרי שאין מניעה לעתור לביטולו של ההסכם גם אם קיים סעיף לפיצויים מוסכמים בהסכם. 11. החובה להקטין את הנזק על ידי המבקשים לטענת המשיבים, מאחר והחוק קובע כי על הנפגע להקטין במידת האפשר את נזקיו הרי שהיה על המבקשים לשלם את המס ולתבוע אותו מהמשיבים. דין הטענה להידחות. סעיף 14(א) חוק החוזים (תרופות) המתייחס לחובת הקטנת הנזק ע"י הנפגע מהפרת חוזה קובע כי "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". מסעיף זה משתמע כי חובת הקטנת הנזק חלה רק במקרה בו תובע הנפגע פיצוי בגין הפרת החוזה על פי סעיפי החוק הנזכרים לעיל. בתובענה נשוא פסק דין זה עתרו המבקשים לביטול ההסכם ולא תבעו מהמשיבים פיצוי ולפיכך לא חלה על המבקשים החובה להקטין את הנזק. 12. המשיבים טוענים בסיכומיהם באופן כללי ובמשפט אחד כי הקימו מבנים על הקרקע לאחר שקיבלו היתר בניה. המשיבים לא העלו טענה זו באופן מפורש כטענת הגנה, היינו כי עקב הקמת המבנים אין מקום לבטל את ההסכם. יחד עם זה - טענה זו לא הוכחה ואם מבקשים המשיבים לראות בטענה כללית וקצרה זו טענת הגנה כנגד תובענה לביטול ההסכם - כי אז לא הוכחה טענה זו במידה הראויה. בתצהיריהם טענו המשיבים כי לאחר קבלת היתרי בניה, בשנת 1992, הקימו מפעל בלוקים בשטח ולאחר מכן בניינים תעשייתים (ר' סעיף 8 לתצהירים) אולם מלבד הצהרותיהם לא הובאה כל ראיה להקמת מבנים וכל שהוצגו הם היתרי בניה אשר אינם מעידים על בניה. אין לדעת אם אכן נבנו מבנים, אם נבנו מבנים האם הם נבנו על הקרקע שנמכרה ע"י המבקשים, מה גודלם של המבנים, מה ערכם ובאיזה שלב בניה הם נמצאים. בהיעדר כל אלה אין לקבל את טענת המשיבים לפיה הקימו מבנים על הקרקע ואין טענה זו יכולה להוות הגנה כנגד התביעה. 13. סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות) מורה על השבת התמורה במקרה של ביטול חוזה. בסעיף 13 לתובענה טענו המבקשים כי במכתב מיום 4.1.98 אשר נשלח למשיבים (נספח ו' לתובענה) ניתנה למשיבים הודעת קיזוז. בהודעה זו קוזזה התמורה אשר שולמה למבקשים ע"י המשיבים מהפיצוי המוסכם אשר אמורים המשיבים לשלם למבקשים בעקבות הפרותיהם את ההסכם. פיצוי מוסכם זה בסך 100,000 ₪ מופיע בסעיף 13 להסכם. המשיבים לא התייחסו לטענה זו בתגובתם ובתצהירים שצורפו לתגובה. המבקשים חזרו על טענתם זו בסיכומים (סעיף 6(ח) וסעיף 17) ואילו המשיבים לא התייחסו לטענה זו גם בסיכומיהם. אי לכך אני מקבלת את טענת המבקשים וקובעת כי המבקשים רשאים לקזז את סכומי ההשבה שעל המבקשים להשיב למשיבים, היינו, את הסכומים ששילמו המשיבים בעד המגרש מסכום הפיצויים המוסכם בסך 100,000 ₪ הנזכר בסעיף 13 להסכם, אותו על המשיבים לשלם למבקשים. 14. סוף דבר לאור האמור לעיל ולסיכום אני נעתרת לתובענה ומצהירה כי ההסכם שנכרת ביום 27.4.92 בין המבקשים למשיבים והמתייחס למקרקעין בטייבה הידועים בגוש 7843 חלקה 10, בוטל כדין. ביטול זה מתייחס רק לחלקים אותם מכרו המבקשים למשיבים ואינו חל על הנכסים האחרים שנמכרו למשיבים ע"י מוכרים אחרים. 15. המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 16.קנסמיסיםמס שבח