1. בפני בקשה לסעד הצהרתי לפיו בטלה הודעת קנס שהוטלה על המבקשת בגין עבירות לכאורה מיום 16.1.06 לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991 ולחילופין - בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. 2. הרקע העובדתי העולה מטיעוני הצדדים: א. המבקשת היא חברה פרטית, העוסקת בעבודות בניה ופיתוח. ב. ביום 31.1.07 המבקשת קיבלה מהמרכז לגביית קנסות דרישה לתשלום חוב בתוספת ריבית פיגורים בסך 210,000 ש"ח בגין עבירות העסקת עובדים זרים, בגין עבירות מהשנים 2003 ו - 2004. ג. המבקשת, שלא קיבלה את הקנסות המקוריים, פעלה באמצעות עו"ד שפנה למרכז לגביית קנסות ובדק במה מדובר. על יסוד המידע שנמסר לו, הוגשה בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הקנסות וכן בקשה דחופה לעיכוב הליכי גביה (בש"א 3885/07; בש"א 3886/07). ד. ביום 24.5.07 קבע בית הדין (כב' השופט לובוצקי), כך: "אכן המשיבה לא השיבה לבקשה לעיכוב הליכי הגביה. לפיכך המצב הנוכחי יוקפא, באופן שיעוכבו זמני הליכי הגביה עד למתן ההחלטה בבקשה להארכת המועד להישפט בגין הקנס המינהלי שהוטל. תיקי הבקשה ייסגרו, התיק העיקרי ימשך כסידרו (דיון 4.7.07)." ה. לאחר שניתנה החלטת בית הדין, הודיעה המאשימה (המשיבה בהליך זה) כי "בשל ספק בהמצאת הקנס, מאריך התובע המוסמך למבקשת את המועד להגשת בקשה לביטול קנס ל - 30 יום נוספים מקבלת החלטת בית הדין בעניין זה. לאור האמור עד שתינתן תשובה בעניין בקשה לביטול, אין מקום לדון בבקשה להארכת מועד להישפט... כמו כן מודיעה המשיבה כי הליכי הגביה בתיק זה עוכבו." ו. ביום 16.5.11 נשלח למבקשת מכתב על ידי המשיבה, ובו נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים: "... החלטתי להפחית הקנסות המנהליים שהושתו, באופן הבא: קנס בגין עבירה לפי סע' 2(א) לחוק עובדים זרים יופחת מ - 9 עובדים ל - 6 עובדים. קנס בגין עבירה לפי סע' 2(ב)(2) יופחת מ - 9 עובדים ל - 6 עובדים. קנס בגין עבירה לפי סע' 2(ב)(3) יופחת מ - 9 עובדים ל - 6 עובדים. בנוסף יופחת כפל הקנס שהושת בגין עבירות לפי סע' 2(א) ו - 2(ב)(2)." ז. המבקשת קיבלה דרישה נוספת לתשלום חוב מהמרכז לגביית קנסות, בגין עבירות לכאורה מיום 16.1.06. על כן פנתה בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט וביקשה לאכוף על המשיבה לציית להחלטת בית הדין בנושא עיכוב הליכי הגביה. ח. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 4.10.11, הצדדים הגיעו להסכמות ביחס לעבירות מיום 7.8.03 ומיום 26.7.04 ולדיון "שורבבו קנסות מנהליים אחרים שלא קשורים לדיון" (כך נרשם בהחלטת בית הדין באותו דיון), והכוונה לקנסות המיוחסים לעבירות לכאורה מיום 16.1.06. ביחס לעבירות אלה, נקבע כי הליכי הגביה יעוכבו עד יום 31.3.12 על מנת ליתן למבקשת שהות לבקש באופן ראוי את ביטול הקנס או בקשה להישפט בגין העבירה המיוחסת או הארכת מועד בקשר לכך. ט. המבקשת פנתה לתובע המוסמך בבקשה לביטול הקנס ונענתה כי המועד להגשת בקשה זו חלף (מכתב מיום 7.12.11). עוד נרשם באותו מכתב כי המועדים להגשת בקשה להישפט בגין הקנס חלפו ואין לתובע המוסמך סמכות להאריך מועדים אלה. 3. להלן תמצית טענות המבקשת - א. הסמכות הנתונה לתובע המוסמך היא לבטל הודעת קנס ולא להפחית קנסות. החלטת התובע מיום 16.5.11 משנה את הודעת הקנס המקורית שינוי מהותי. מאחר שהתובע המוסמך פעל שלא על פי הסמכות המוקנית לו בחוק, בית הדין מתבקש ליתן סעד הצהרתי לפיו הקנס בטל ואם המשיבה תמצא לנכון, עליה להטיל קנס חדש. ב. נימוק נוסף להצהרה על בטלות הקנס הוא העובדה שעל הודעות הקנס לא מופיע שם מפקח ושרבוט החתימות אינו ברור. ג. המבקשת העתיקה את מענה בשנת 2004 משוהם לגבעתיים. הודעות הקנס שנשלחו בשנת 2006, נשלחו לשוהם, היינו לכתובת שאינה כתובתה של המבקשת. בהעדר המצאה כדין של ההודעה על קנס מנהלי, המבקשת לא איחרה את המועד להגשת הבקשה לביטול הקנס או בקשה להישפט בגין הקנס שהוטל עליה ולחילופין - מתקיימים טעמים להארכת מועד להישפט. ד. על פי הפסיקה, אמת המידה לצורך היענות לבקשה להארכת מועד להישפט היא טעם מוצדק או סביר לאיחור, כאשר אין מדובר ברשימה סגורה של מקרים. במסגרת זו, על בית הדין לשקול גם טענות הגנה. בנושא זה, נטען כי למבקשת טענות הגנה טובות, באשר במקרה אחר, כתב אישום בגין עבירה מיום 5.1.06, בנסיבות דומות, בוטל לאחר שהמבקשת המציאה תצהיר של קבלן המשנה שעבד במקום והוא זה שהעסיק את העובד הזר. 4. להלן תמצית טענות המשיבה - א. המשיבה השאירה את ההחלטה בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט לשיקול דעת בית הדין. ב. המשיבה התנגדה לסעד ההצהרתי שהתבקש, מאחר שלבית הדין אין סמכות לדון בביטול הקנס או להכריז על בטלותו. ג. התובע המוסמך רשאי לבטל ביטול חלקי של הודעת הקנס וכן להפחית את גובה הקנס, אם הסתבר שאין מדובר בעבירה חוזרת. ד. כל עבירה הנעברת כלפי עובד היא עבירה נפרדת ולכן הטלת הקנס בגין כל העובדים, מהווה למעשה קנס כולל בגין מספר עבירות המתייחסות לעובדים שונים. על כן, ביטול הקנס לגבי חלק מהעובדים מהווה ביטול קנס כמשמעו בחוק והדבר אינו מהווה שינוי מהותי הגורם לבטלות הקנס. ה. בנושא חתימת המפקח על הודעת הקנס, נטען כי לאחר תיקון חוק העבירות המנהליות, אין נפקות לחתימה על הודעת הקנס, אלא להחלטה על הקנס. בעניין זה, מי שהחליט על הטלת הקנס הוא מר חנן זיגלבוים, שהוא מפקח מוסמך והסמכתו פורסמה ברשומות. 5. בתשובה לטענות המשיבה, המבקשת חזרה על טענותיה ואף טענה כי מעיון במסמך ההחלטה על הטלת הקנסות, אשר צורף לתגובת המשיבה, עולה כי נפלה בהודעת הקנס טעות בחישוב גובה הקנסות ואף זהו נימוק בתמיכה להצהרה על בטלות הודעת הקנס. 6. מאחר שהמשיבה לא התנגדה לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט, אלא השאירה לשיקול דעת בית הדין, הרי שנותרה במחלוקת רק השאלה אם יש להיעתר לבקשה לסעד הצהרתי לפיו הודעת הקנס בטלה. 7. דבר החקיקה הרלוונטי לענייננו הוא חוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985 (להלן - החוק), אשר חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים) כלול בתוספת הראשונה לחוק. בית הדין הארצי עמד על תכליתו של החוק והרציונל שבבסיס המסלול המנהלי, לעומת המסלול הפלילי, וקבע את הדברים הבאים - "חוק העבירות המנהליות מאפשר הסבה של עבירות פליליות מסוימות - בדרך כלל עבירות "רגולטוריות" במהותן (בג"צ 93/06 ד.נ. כל גדר בע"מ נ. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, מיום 2.8.11; להלן - עניין כל גדר) - לעבירות המטופלות במישור המנהלי. אחת הסיבות לכך הינה היקפי הביצוע הנרחבים של עבירות אלה, אשר יחד עם משאביהן המצומצמים של הרשויות גורמים ל"תת אכיפה" (שם). סיבה נוספת המוזכרת בפסיקה הינה רצון להימנע מהטלת כתם פלילי בגין עבירות "קלות באופן יחסי, שאין מטען מוסרי שלילי נלווה אליהן" (שם; כן ראו את בג"צ 2126/99 דה הס נ. עיריית תל אביב יפו, פ"ד נד(1) 468 (2000); עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ - מדינת ישראל, מיום 12.3.06; להלן - עניין סיוון תכשיטים). מטרתו המוצהרת של החוק הינה לפיכך "להבטיח הליך מהיר, יעיל וסמוך ככל הניתן למועד ביצוע העבירה" (עניין כל גדר). חוק העבירות המנהליות מגדיר את הדרך הפרוצדוראלית המדויקת להטלת הודעות קנס ולטיפול בהן, מתוך מטרה לאפשר את קיום מטרותיו אשר פורטו לעיל. בהתאם, קובע החוק כי הודעה על הטלת הקנס תומצא לנקנס לפי טופס שנקבע, ותכיל את הפרטים המצוינים בחוק (סעיף 8(ב)). מהמועד בו הומצאה לנקנס הודעת הקנס, וככל שהינו חולק עליה, עומדות בפניו מספר אפשרויות. אפשרות אחת היא להגיש בקשה לביטול הקנס (סעיף 8 א'(א)), תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי, כאשר הגשת הבקשה אינה דוחה את המועד לתשלום הקנס (סעיף 8 א'(ד) לחוק העבירות המנהליות). אפשרות אחרת היא להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה, תוך פרק זמן מוגדר של 30 יום מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 8(ג) לחוק), או תוך 30 יום מהמועד בו הומצאה לו החלטת התובע המוסמך לדחות את בקשתו לביטולו של הקנס (סעיף 8 א'(ה) לחוק). בפסיקה הודגשה חשיבות ההקפדה על המועדים הנקובים בחוק לצורך הגשמת תכליתו, נוכח המטרה לקיים הליך פשוט, מהיר ויעיל. מאידך, לא ניתן להתעלם מכך שלוח הזמנים אינו חזות הכול, ולכן קובע החוק גם מנגנון המאפשר הארכה של המועדים." (עפ"א (ארצי) 52388-05-10 רומירון בע"מ - מדינת ישראל, 13.11.11). 8. עיון בחוק מעלה כי הסמכות לבטל את הודעת הקנס מסורה לתובע המוסמך. סמכות זו מעוגנת בסעיף 8א' לחוק, בו נקבע: "(א) הומצאה לנקנס הודעה לפי סעיף 8 רשאי הוא להגיע לתובע, שהיועץ המשפטי לממשלה הסכימו לעניין זה (להלן - התובע המוסמך) בקשה לביטול ההודעה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו; נוכח התובע כי התקיימה אחת מהעילות המפורטות להלן, רשאי להוא לבטל את ההודעה: (1) העבירה לא נעברה או שהיא לא נעברה בידי הנקנס; (2) בנסיבות המקרה אין עניין לציבור בהמשך ההליכים. (ב) התובע המוסמך ייתן החלטה מנומקת בתוך זמן סביר בנסיבות העניין וימציא את החלטתו כאמור לפונה. (ג) התובע המוסמך יערוך רישום של הודעות שביטל לפי סעיף זה ושל העילות לביטול ההודעות. (ד) הגשת בקשה לביטול הודעה אינה דוחה את המועד לתשלום הקנס. (ה) מי שהגיש בקשה לביטול הודעה, כאמור בסעיף זה, אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו; דחה התובע המוסמך את הבקשה לביטול הודעה, רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה אף אם שילם את הקנס לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו הדוחה את הבקשה. (ו) התובע המוסמך רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה." אין בחוק הסמכה דומה לבית הדין לעבודה, לבטל הודעות קנס. סמכות בית הדין, על פי הוראות החוק, היא להאריך את המועד להגשת בקשה להשפט (בתנאים שנקבעו בחוק; על פי סעיף 13(ב) לחוק). כמו כן לבית הדין להמיר קנס מנהלי שלא שולם במאסר, בתנאים מסוימים (סעיף 19 לחוק) וכן לצוות על ביטול רישום של פלוני בפנקס או לבטל רשיון או היתר שניתנו לו (סעיפים 21 - 20 לחוק). יחד עם זאת, נוכח הנפסק בבג"צ 8875/06 אביטן נ' הנהלת בתי המשפט, 3.1.07, לפיו: "לדעתנו הסמכות לדון בחוקיות הקנס שהוטל, על מרכיביה, בהתאם לתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - אישור העסקת עובדים זרים שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) נגררת במובהק לסמכות בית הדין לעבודה באשר לחוק עובדים זרים עצמו..." נראה כי בית הדין אכן מוסמך לדון גם בטענות כנגד הודעת הקנס. 9. בנושא זה המבקשת טענה שלוש טענות עיקריות. האחת, כי לתובע המוסמך סמכות אחת בלבד והיא לבטל את הודעת הקנס, אך הוא אינו מוסמך לבטלה ביחס לחלק מהעובדים או לבטל את כפל הקנס. בנוסף, נטען כי לא הוכח שהחתום על הודעות הקנס מוסמך לכך על פי החוק, ושלישית - גובה הקנסות אינו תואם את הקנסות הקבועים בתקנות. 10. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין טענות המבקשת ביחס לבטלות הודעת הקנס להידחות. ראשית אדון בטענה לפיה הסמכות הנתונה לתובע המוסמך, לבטל את הודעת הקנס, אינה כוללת את תיקון ההודעה. לדעתי, מדובר באבחנה מלאכותית. התיקון שנערך על ידי התובע המוסמך הוא בשני נושאים: הפחתת הקנסות מתשעה עובדים לששה עובדים וכן ביטול כפל הקנס, בנימוק שאין מדובר בעבירה חוזרת. שינוי זה הוא למעשה ביטול הודעת הקנס המקורית וקביעה חדשה של קנסות בגין עבירות שנמנו בהחלטת התובע המוסמך. מעבר לכך, על פי הדין, הסמכות לבטל כוללת גם את הסמכות לשנות (סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981, יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך ב' 981-1012 (1996)). 11. הטענה השניה היא כי לא הוכח שהחתום על הודעת הקנס מוסמך לכך על פי החוק. בעניין זה פסק בית הדין הארצי: "...שעם התיקון משנת 2003 לתקנות העבירות המינהליות, בו נקבע נוסח מתוקן לטופס 4, אין עוד צורך כיום בחתימת המפקח על הודעת הקנס. בהתאם לכך, לפי פסיקתנו, העדרה של חתימה על הודעת הקנס אינה בבחינת פגם כלל וככל שההחלטה על הטלת הקנס התקבלה כדין ועל ידי הגורם המוסמך לכך, הרי היא תקפה ואין עילה לבטלה או לבטל את כתב האישום בעטיה." (ע"פ 61/09 מדינת ישראל - בנאי, 13.4.10 ור' גם ע"פ 27/09 מדינת ישראל - מ.ע. גולן בע"מ, 23.2.10, הנזכר שם; ר' גם ע"פ (ארצי) 6988-03-11 מדינת ישראל - כנף מתכת בית העמק אגודה שיתופיות בע"מ, 30.10.11) בענייננו, המשיבה צירפה לתגובתה את ההחלטה על הטלת הקנס (מיום 21.9.06), עליה חתום המפקח, מר חנן זיגלבוים, אשר דבר הסמכתו פורסם ברשומות (י"פ 4499, התשנ"ז, עמוד 2404). לפיכך, על פי ההלכה הפסוקה, לא נפל בהודעת הקנס פגם המצדיק את ביטולה בשל העובדה ששמו של המפקח המוסמך אינו מופיע על הודעת הקנס שנשלחה למבקשת. 12. הטענה האחרונה בפי המבקשת היא שהקנסות שנקבעו בהודעת הקנס שגויים ותוצאתו של פגם זה היא בטלות הודעת הקנס. לשיטתה של המבקשת, במועד הטלת הקנס (3.10.06) פג תוקפה של הוראת השעה שהכפילה את הקנסות בגין עבירה על חוק עובדים זרים ולא היה מקום להטיל עליה כפל קנס. 13. יובהר כי על פי ההחלטה על הטלת הקנס, אשר צורפה לתגובת המשיבה, בגין עבירה על סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים נקבע קנס של 10,000 ₪ לעבירה, ובגין עבירות על סעיפים 2(ב)(2) ו - 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, נקבע קנס של 5,000 ₪ לעבירה. 14. לטענת המשיבה, על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, המועד הרלוונטי לבחינת גובה הקנס הוא מועד ביצוע העבירה. 15. המבקשת סומכת את טיעונה על הנפסק בע"פ (ארצי) 34327-03-11 מדינת ישראל - יעקב, 27.10.11, שם נפסק כי "לעניין גובה הקנס המינהלי, המועד הקובע הוא מועד הטלת הקנס בפעם השניה...". לעומתה, המשיבה סומכת את טיעונה על הנפסק בעפ"א (ארצי) 38/07 חברת יוסי שיש בע"מ - מדינת ישראל, 25.2.07, שם נפסק כי "במועד ביצוע העבירה (2/2002), שהוא המועד הקובע..." (לעניין גובה הקנס המינהלי - ד.ו.). 16. לאחר עיון בשני פסקי הדין הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענות המבקשת בנושא גובה הקנס. פסק הדין האחרון הוא פסק הדין אליו המבקשת הפנתה. בנוסף, בניגוד לנפסק בעניין חברת יוסי שיש בע"מ (עליו המשיבה הסתמכה), בעניין יעקב, השאלה שעמדה לדיון היא "מהו המועד לפיו ייקבע גובה הקנס המינהלי: האם על פי שיעורו במועד ביצוע העבירה או על פי שיעורו במועד הטלת הקנס" (סעיף 1 לפסק הדין). זוהי השאלה העומדת לדיון גם בהליך זה והיא נדונה במפורש ולאחר הנפסק בעניין חברת יוסי שיש בע"מ. על כן, יש לראות בנפסק בעניין יעקב כהלכה הפסוקה המחייבת. 17. נוכח מסקנה זו, מתעוררת השאלה אם טעות בגובה הקנס היא טעות שמשמעותה בטלות הודעת הקנס. לדעתי, בנסיבות העניין, יש להשיב לשאלה זו בשלילה. במשפט המנהלי מוכרת וידועה האבחנה בין פגם מהותי המביא לבטלות ההחלטה המנהלית מעיקרא ובין פגם שיש בו להביא להכרזה על ביטול ההחלטה. בהקשר של עבירות מנהליות לפי חוק עובדים זרים, נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה: "פעולה מינהלית נעשית בידי בשר ודם ולכן אפשר שאין היא חפה משגיאות, טעויות ופגמים כאלה ואחרים. בבואנו לבחון את השגיאות והפגמים ובעיקר את תוצאותיהם, עלינו לתת את הדעת לטיבו ואופיו של הפגם. לעניין זה מקובל להבחין בין פגם מהותי "היורד לשורש העניין" לבין פגם "טכני" שעל אף קיומו, אין הוא משפיע על תוקפה של הפעולה המינהלית. מדובר בהבחנה שבין עיקר וטפל. עם זאת, ההבחנה בין פגם "מהותי" שהוא העיקר ובין פגם "טכני" שהוא הטפל, לא תמיד ברורה ופשוטה ליישום. ביסוד ההבחנה בין עיקר לטפל עומדים עקרונות היסוד של המשפט המינהלי לפיהם פעולה מינהלית חייבת להיעשות בגדר הסמכות שבחוק. זהו העיקרון הבסיסי של חוקיות מעשה המינהל. מעקרון זה נגזרות החובות האחרות המוטלות על בעל ההחלטה המינהלית והן - החובה לפעול משיקולים ענייניים, החובה לפעול על בסיס ראיות מינהליות מתאימות והחובה לפעול בסבירות ובמידתיות בנסיבות כל עניין. העיקרון המשפטי הוא שרק החלטות המקיימות את החובות האמורים נחשבות כפעולות הננקטות במסגרת הסמכות שבחוק. החלטה מינהלית שאינה ממלאת אחר אחת מן החובות הבסיסיות האמורות, נחשבת בדרך כלל להחלטה שניתנה מחוץ לגדר הסמכות ולכן אין לה תוקף והיא בטלה. כך, החלטה משיקולים שאינם ממין העניין או החלטה שאינה מבוססת די צורכה על ראיות מינהליות מתאימות או החלטה שעל פי טיבה חורגת ממיתחם הסבירות לקבלת החלטה מסוגה. פגמים או חריגות שכאלה נחשבים כ"יורדים לשורש העניין" ומשפיעים על תוקפה של ההחלטה המינהלית. לעומתם, יכולים להתקיים בהחלטה או פעולה מינהלית פגמים שאינם "יורדים לשורש העניין" והם טכנים בעיקרם. מדובר בפגמים שבצורה להבחין מפגמים שבתוכן. פגמים שכאלה ניתנים בדרך כלל לתיקון או שאין הם פוגמים בתוקפם של ההחלטה המינהלית. כך, למשל, אם נפל שיבוש בשם או באיזכור או בתיאור כלשהו כשברור שמדובר בטעות גרידא שאין מאחוריה מהות או פגיעה בלתי סבירה באזרח. עולם המשפט יבקש תמיד להתחקות אחר המהות והעיקר ולהתגבר על פגעי הטכני והטפל." (ע"פ (ארצי) 27/09 מדינת ישראל - מ.ע. גולן בע"מ, 23.2.10). בענייננו, הוראת השעה היתה בתוקף מיום 31.7.03 ועד יום 31.7.06. ההחלטה על הטלת הקנס ניתנה ביום 21.9.06, פחות מחודשיים לאחר תום תקופת הוראת השעה. במועדים בהם התקבלה ההחלטה על הטלת הקנס והודעת הקנס נשלחה למבקשת (09,10/2006), טרם ניתן פסק הדין בעניין יעקב. כלומר, היתה בתוקף ההלכה שנקבעה בעניין חברת יוסי שיש בע"מ, לפיה המועד הקובע לקביעת גובה הקנסות הוא מועד ביצוע העבירה. בנסיבות אלה, לא יהא זה נכון לקבוע כי הפגם שנפל בהחלטת הקנס, בנושא גובה הקנסות, הוא פגם מהותי. בנסיבות אלה, משרק כיום הוברר כי נפלה טעות בגובה הקנסות שהושתו על המבקשת, אין מקום לבטל את הקנסות, אלא ניתן לתקנם על ידי סעד הצהרתי לפיו הקנסות יופחתו, כך שהם יועמדו על גובה הקנסות במועד הטלת הקנסות, כלומר, לאחר תום התקופה בה הוראת השעה היתה בתוקף. 18. סוף דבר - נדחית הבקשה לסעד הצהרתי לפיו הודעת הקנס שנשלחה למבקשת בגין עבירות לכאורה מיום 16.1.06, בטלה. ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו שיעור הקנס המנהלי הנכון לגבי העבירות לכאורה מיום 16.1.06, אשר מיוחסות למבקשת, הוא השיעור שהיה בתוקף החל מיום 1.8.06, לאחר תום תוקף הוראת השעה. נוכח התוצאה, מתייתרת ההכרעה בבקשה להארכת מועד להישפט, שהתבקשה באופן חלופי. קנס