1. לפניי ערעור על החלטת ועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בנצרת, אשר התכנסה ביום 17/1/13 (להלן:"הוועדה") ואשר דחתה את הערר שהגיש המערער בגין סירוב שנרשם לו ביום 22/10/12. 2. בתאריך 18/6/13 התקיים דיון לפניי (להלן:"הדיון") בו חידד ב"כ המערער את הטענות שהעלה בערעור המתוקן שהוגש על ידו ביום 29/5/13. במהלך הדיון הבהיר ב"כ המשיב מדוע, לדעתו, אין מקום לקבל את הערעור. בסופו של הדיון ניתנה החלטה בדבר פסק דין שנדרש המשיב להגיש וכן בדבר תגובה שיוכל ב"כ המערער להגיש. בהמשך הוגשו הודעות ותגובות שונות עד שביום 2/7/13 הבשיל התיק למתן פסק דין, עת הגיש המשיב את תגובתו האחרונה. 3. רקע והשתלשלות העובדות הרלוונטיות לענייננו: א. המערער מתייצב במחלקת הבטחת הכנסה מאז שנת 2004, כאשר בשנה זו שלחו אותו לקורס חשמלאי מוסמך. ב. בהמשך הופנה המערער לשלוש עבודות בתחום החשמל אך הוא לא התאים למעבידים ולכן לא השתלב בתחום זה (בגין חוסר התאמה זו מעולם לא נרשמו לו סירובים). ג. למערער יש רישיון נהיגה על משאית ואין לו בעיות רפואיות. ד. המערער הופנה לעבודה ביום 22/0/12 במפעל צאג במגדל העמק. ה. המערער ניגש לראיון עבודה שהתקיים בלשכת התעסוקה ביום 7/11/12. ו. בטופס הפניה לעבודה ציין המעסיק "מחפש עבודה אחרת שמתאימה לו". ז. בוועדה שהתקיימה ביום 17/1/13, כאמור לעיל, טען המערער כי היה בראיון העבודה ועת נשאל אם עבד במפעלים השיב שכן ומשנשאל מדוע סיים את העבודה אמר שגרשו אותו כי הוא איטי. המערער טען כי הפקיד רשם לו סירוב בטענה שסרב לעבוד אבל שזה לא נכון. מנגד טען המשיב, לפני הוועדה, כי המערער נשלח לעבודה במפעל צאג במגדל העמק וכי מדובר במקום עבודה עם הסעות. המשיב הוסיף וטען כי המערער פנה לראיון שהתקיים בלשכה וטען שלא מתאים לו לעבוד במשמרות. ח. לאחר שמיעת טענות הצדדים קבעה הוועדה: "...העורר לא הפגין "מאמץ סביר" לקבלת עבודה ולמעשה לא הפגין מאמץ לקבלת העבודה כלל. בפנינו טען העורר טענות שונות, חלקן סותרות, בעוד בפני פקיד הלשכה טען שאינו מוכן לעבוד במשמרות וההפניה הוחזרה בציון כי העורר "מחפש עבודה אחרת שמתאימה לו. תהא הסיבה לאי קבלת העבודה אשר תהא, לא שמענו לא קיבלנו כל טעם סביר לכך שהעורר לא קיבל את העבודה שהוצעה לו, שהיא עבודה פשוטה, המתאימה לכישוריו ולמצבו הבריאותי והאישי ללא ספק". הערר נדחה". ט. מכאן הערעור מושא פסק הדין. 4. להלן, בתמצית, טענות ב"כ המערער, כפי שעלו ב"ערעור המתוקן", בטיעונים שהעלה במהלך הדיון ומהתגובה שהגיש ביום 1/7/13: א. הוועדה דחתה את הערר בלי לבחון את טענות המערער לגופן. ב. רישום מועד הסירוב בהתאם למועד ההפניה (22/10/12) ולא בהתאם למועד הראיון (7/11/12) או מועד רישום הסירוב בפועל (12/11/12), הינו רישום שרירותי ושאינו כדין. ג. משפנה המערער ביום 12/11/12 לפקיד ההשמה וזה הודיע כי נרשם לו סירוב, הוא התעצבן וסרב לחתום על הסירוב ומרוב כעס אף קרע את כרטיס ההתייצבות שלו ויצא מן החדר (כפי שהדבר בא לידי ביטוי בטופס "אישור רישום סירוב"). ד. המערער הגיש ערר וטען כי הוא לא סירב לעבוד, גרסה עליה חזר גם לפני הוועדה. ה. הוועדה לא נימקה מדוע העדיפה את גירסת פקיד ההשמה על פני גירסת המערער וזאת למרות הפגמים שנפלו בטפסים השונים - לרבות טופס ההפניה שלא רושמים בו הפרטים של הגורם שמילא אותו ואף לא מתנוססת עליו חתימה. ו. העובדה שצויין כי המערער מחפש עבודה מתאימה אחרת אינה מלמדת על כך שהמערער סירב לקבל את העבודה שהוצעה לו. ז. פקיד ההשמה לא בירר, עם המעסיק, בזמן אמת, וטרם רישום הסירוב את סיבת אי ההתאמה וכן לא ערך רישום מסודר בנושא. ח. המערער לא טען בפני פקיד ההשמה כי אינו מוכן לעבוד במשמרות. ט. המשיב לא פעל בהתאם לנוהל "עבודות ועדת ערר" (מס' נוהל 30.24.01) כאשר קיים נוהל הקובע כי העדר מסמכים וליקויים בעבודות מתאם ההשמה או שיקול דעת מוטעה שהפעיל - מצדיקים את ביטול הסירוב. י. בנסיבות המקרה של המערער גם אם לא טעה המשיב עת ייחס את הסירוב למועד ההפניה ולא למועד הראיון הרי שיש מקום להורות על ביטול הסירוב בשל הליקויים שנפלו בהליך רישום הסירוב ובהתנהלות הוועדה. 5. להלן, בתמצית, טענות ב"כ המשיב, כפי שעלו בטיעונים שהעלה במסגרת הדיון, בהודעה שהגיש ביום 23/6/13 ובתגובה שהגיש ביום 2/7/13: א. למערער, המתייצב במחלקת הבטחת הכנסה משנת 2004, אין בעיות רפואיות. ב. המעסיק (מפעל צאג) אליו הופנה המערער ביום 22/10/12 רשם כי המערער מחפש עבודה אחרת שמתאימה לו, דבר המתיישב עם שטען המערער בדיון - שיש לו רישיון נהיגה על משאית ושהוא מנסה לחפש עבודה באופן פרטי. ג. בהתאם לפסיקה יש לקבל את רישום המעסיק, שאינו עובד של שירות התעסוקה, כרישום אמיתי ונכון . ד. לענין מועד רישום הסירוב - לא מדובר במועד שרירותי שכן בתקופה הרלוונטית לערעור זה היה הנוהל. בענין זה הפנה ב"כ המשיב לע"ע 724/05 עמיר דואב - שירות התעסוקה (פסק דין מיום 20/4/06), שם נקבע כי "היה ראוי שירשם הסירוב למערער בחודש אפריל 2005, החודש אליו הוא נשלח לאותו קורס". בהתאם לפסיקה הנ"ל קבע המשיב כי כל הסירובים יירשמו ביום ההפניה. ה. בכל הקשור לטענה כי מאחר והסירוב יוחס לתאריך ההפניה ולא לפי תאריך הראיון או הרישום בפועל - הרי שמעבר לאמור בסעיף ד' לדעיל, קיימת פסיקה של בית הדין הארצי הקובעת כי:"טענת המערערת כי היה על פקיד שירות התעסוקה לומר לה באותו מעמד שהוא רושם לה סירוב, אולי נכונה מינהלית, ומבחינת יחסי דורש עבודה ושירות התעסוקה, אך אין היא הופכת בשל כך סירוב שנרשם כדין לסירוב שנרשם שלא כדין" (עש"ת 139-10 עינת ג'רבי -שירות התעסוקה (פסק דין מיום 5/1/12). ו. אין לקבל את טענותיו ה"חדשות" של המערער אשר הועלו, לראשונה, על ידי בא כוחו רק בתגובתו מיום 1/7/13 ולאחר שהתברר לו כי אין בטענותיו, לענין מועד רישום הסירוב, כדי להצדיק את ביטול הרישום. ז. חרף זאת ולמעלה מן הדרוש יובהר כי הנוהל אליו התייחס ב"כ המערער הינו נוהל פנימי ובכל מקרה ניתן ללמוד מהמסמכים הרלוונטיים לעניינו של המערער כי קיים טופס הפניה, טופס תגובת לשכת התעסוקה וטופס רישום הסירוב. מעיון בפרוטוקול הוועדה ניתן לראות כי כל הפרטים מולאו בו, לרבות שמו של המערער, כתובתו, תמצית טענותיו, נימוקי ההחלטה ותאריך ההחלטה. יש לזכור כי בית הדין הארצי קבע כבר כי "לא יישמע בטענות בעלות אופי טכני בדבר אי קיום סעיף זה או אחר בנוהל שירות התעסוקה. הוראות הנוהל נועדו ליישם את הכללים הבסיסיים הקבועים בחוק, הן בעלות אופי נוהלי והן בבחינת הטפל שאין בו כדי להאפיל על העיקר" (ע"ע 1493/02 תג'ריד נופל - שירות התעסוקה). ח. לנוכח כל האמור לעיל יש לקבוע כי הסירוב שנרשם למערער נרשם לו כדין. 6. דיון והכרעה א. הלכה פסוקה היא כי:"הפניית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד". (דב"ע נג/91-3 מחמד אבו גאמע ואח' - שירות התעסוקה פד"ע כה 297). כאשר "הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה" (דבע נז/91-7 משייב בנימין - שירות התעסוקה , מיום 6.2.97). וכאשר "סירוב לקבל עבודה יכול לבוא לידי ביטוי הן בסירוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כסירוב" (תב"ע מא/91-5 יחיאל נדף - שירות התעסוקה, פד"ע י"ג 107). לשאלה "מהו "סירוב" נפסק, בדב"ע מא/3-91, מא/4-91 אוזיאס מאיר - שירות התעסוקה (פד"ע י"ג 61), כי:"יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה". 7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את החומר שהונח לפניי - שוכנעתי כי דין הערעור להידחות וזאת מן הטעמים הבאים: א. נראה כי טענות המערער לענין מועד רישום הסירוב ולענין בטלות הסירוב בגלל מועד רישומו השרירותי, נזנחו על ידו במסגרת הודעתו מיום 1/7/13, אך גם אם כך הדבר הרי שדי בטענות ב"כ המשיב כפי שאלו פורטו בהודעתו מיום 23/6/13 וכפי שתומצתו בסעיפים 5ד' ו-ה' דלעיל, כדי להצדיק את דחיית הטענות הללו. ב. לא מצאתי שיש מקום לקבל את טענות המערער לענין אי עמידת המשיב בנהליו הפנימיים וזאת מהטעמים שפירט ב"כ המשיב בתגובותיו (סעיפים 5 ו' ו - ז' דלעיל). ג. מעבר לעובדה שבהתאם לפסיקה, הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין הינה שהמשיב מביא את דברו של המעסיק כפי שהוא מוצא את ביטויו בטופס ההפניה לעבודה וכי אין כל יסוד לפקפק בדברי המעסיק אשר אין לו אינטרס מיוחד להציג תמונה שאינה מדוייקת (ע"ע 1081/02 סועאד פתחי נימר - שירות התעסוקה, ניתן ביום 2/3/10) הרי שהאמור בטופס הפניה לעבודה בדבר היות המערער "מחפש עבודה אחרת שמתאימה לו", קיבלה חיזוק בדברי המערער או בא כוחו כפי שנאמרו במסגרת הדיון וזאת הן לענין קורס חשמלאי מוסמך שעבר בשנת 2004 והן לענין היותו בעל רישיון נהיגה על משאית המחפש עבודה באופן פרטי, כאשר האמירה הנ"ל מצדיקה רישום סירוב שהרי דורש עבודה שמודיע למעביד פוטנציאלי שהוא מחפש עבודה מתאימה אחרת לא יכול להחשב כמי שעושה מאמץ סביר ובתום לב לעבוד בעבודה אליה נשלח. ד. העובדה שהמערער הודה בחלק ניכר מהדברים שנרשמו בטופס "אישור רישום סירוב" (כשהכוונה לעובדה שנכנס אל פקיד ההשמה ביום 12/11/12, העובדה שסירב לחתום על הטופס, העובדה שקרע את כרטיס ההתייצבות שלו והעובדה שיצא מן החדר - עובדות אשר נרשמו על ידי פקיד ההשמה על גבי הטופס), מחלישה עד מאוד את טענתו כאילו הדבר הנוסף היחיד שנרשם בטופס הנ"ל לפיו "סירב בראיון לעבוד במשמרות", אינו נכון. ה. מעבר לכל האמור וגם אם יתייחס בית הדין רק לדברים שטען המערער בפני הוועדה, כאילו הם הדברים שהתרחשו במציאות, למרות שלנוכח האמור בסעיף ג' וד' דלעיל, אין מקום לעשות כן, הרי שדי במה שאמר המערער, לפני הוועדה:"אני הייתי בראיון, שאלו אותי אם עבדתי במפעלים, אמרתי שכן. שאלו אותי מדוע סיימתי את העבודה ואמרתי שגרשו אותי כי אני איטי..", כדי לקבוע כי הסירוב שנרשם לו היה מוצדק שהרי גם אם המערער לא סירב לעבוד במשמרות (למרות שהאמור בסעיף ד' דלעיל בצירוף ריבוי גרסאותיו של המערער, מקשה על קבלת אפשרות זו), הרי שלהודיע למעסיק פוטנציאלי כי הפסיק לעבוד במשמרות כי מעסיק אחר גירש אותו כי הוא איטי, בוודאי אינו עולה כדי "לעשות מאמץ סביר ובתום לב לעבוד". 8. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל פגם משפטי בהחלטת ועדת הערר המפורטת והמנומקת, אשר יצדיק את התערבותו של בית הדין ומשכך ובשים לב לטעם שמצאתי בדברי ב"כ המשיב, הריני קובעת כי הסירוב שנרשם למערער ביום 22/01/12 נרשם לו כדין. 9. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. 10. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. דמי אבטלה