1. המנוח הלך לבית עולמו ב- 2.2.98 והותיר אחריו אלמנה, בן קטין מנישואיו השניים ושני ילדים בגירים מאשתו הראשונה. התובע הינו הבן מהנישואין הראשונים (להלן: "הבן"), והנתבעת הינה אלמנת המנוח (להלן: "האלמנה"). 2. המנוח והאלמנה נישאו ב- 22.6.88, ובנם המשותף (להלן: "הקטין") נולד ב- 25.1.90. ב- 8.2.89, בטרם לידת הקטין, ערך המנוח צוואה בישראל (להלן: "הצוואה הראשונה"). בצוואה הוריש את הנכסים בישראל לבן, ואת הנכסים באנגליה לאלמנה. 3. ביולי 97 נודע למנוח שחלה בסרטן. בסמוך נסע המנוח לאנגליה להיפגש עם קרובי משפחתו וכן כדי לערוך צוואה. הצוואה באנגליה נערכה ב- 5.8.97 (להלן: "הצוואה השנייה"), וחלה עפ"י הוראותיה רק על נכסי העיזבון באנגליה. הצוואה השניה קוימה באנגליה, ועפ"י הוראותיה היורש של הנכסים באנגליה הוא הקטין. 4. בעניין נכסי העיזבון באנגליה, הוראות הצוואה השניה ביטלו את הוראות הצוואה הראשונה. בעניין נכסי העיזבון בישראל, נשארה על כנה הוראת הצוואה הראשונה, על פיה היורש הוא הבן מהנישואין הראשונים. 5. טוענת האלמנה, שהוראת הצוואה הראשונה, בעניין הנכסים המצויים בישראל, בוטלה ע"י המנוח באמצעות רישום X בכתב ידו של המנוח על הוראת הצוואה. האלמנה מבקשת ליתן צו ירושה על פיו היורשים הם האלמנה ושלושת ילדי המנוח. 6. בצוואה הראשונה (נ/1) יש רישומים בכתב - יד המוחקים חלק מהפסקאות, ויש גם תוספת של מילים. בפסקה השנייה אוזכרו פרטים מזהים של האלמנה והילדים מהנישואין הראשונים. הוספה בכתב יד תוספת מאוחרת של פרטי בנו הקטין של המנוח מהנישואין השניים. הפסקה השלישית, בה נקבע שאת הנכסים בישראל ירש הבן מהנישואין הראשונים, נמחקה ע"י העברה של שלושה קווים בצורת ‎.X הפסקה הרביעית, בה נקבע שאת הרכוש באנגליה תירש האלמנה, הושארה על כנה, אולם נכתב מעליה: "מוחזק עבור הבן דניאל" (הקטין מהנישואין השניים - י.ג.). הפסקה החמישית, בה ניתנו הוראות שמנהל העיזבון בישראל יהיה עו"ד רוזנשטיין ומנהל העיזבון באנגליה יהיה אחי המנוח - נמחקה ע"י העברת קווים בצורת ‎.X הוספת המילה "אשתי" מעל המחיקה של המילה "עו"ד שלי" והוספה המילה "שושנה" (שם האלמנה - י.ג.) עם חץ המפנה אל המילים "ארתור רוזנשטיין" שנמחקו. 7. הוגשה חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד. בחוות הדעת נקבע שהתוספות של המילים על הצוואה נעשו בכתב - יד של המנוח. כן נקבע שקווי המחיקה ליד התוספות והקו שבסופו חץ נעשו באותו כלי כתיבה. ממצאים אלה מקובלים על ב"כ הצדדים. ניתן ללכת צעד נוסף במעלה הדרך, ולקשור גם את קווי הביטול לכתב ידו של המנוח. המחיקות בפיסקה החמישית בצוואה, והתוספת של שני המילים, במקום בו נרשמו עם קו חץ ומחיקה נוספת בשורה הראשונה, מלמדים שכל הרישומים על גבי הצוואה הראשונה נעשו בו זמנית באותו הדבק ע"י המנוח. הרישומים נעשו ע"י המנוח במועד מאוחר לצוואה הראשונה, שנערכה כצוואה בפני עדים. על הרישום בכתב יד של המנוח המוחק את הוראת הצוואה אין חתימה של המנוח ואין תאריך. 8. האלמנה צמצמה את טענותיה לכך, שהמנוח ביטל את הוראת הצוואה הראשונה לעניין הנכסים בישראל באמצעות העברת סימני בטול על הפסקה השלישית בעותק המקורי של הצוואה. נטען שמהדובר בביטול בכתב - יד או בהשמדה (ראו: עמ' 23 שורות 15-13). עוד הוסכם בין הפרקליטים שאם תדחה ההתנגדות יש ליתן צו קיום צוואה להוראות הצוואה מ- 9.2.98 בעניין נכסי העיזבון בישראל, ואם תתקבל ההתנגדות יש ליתן צו ירושה (ראו: עמ' 20 שורות 8-6). 9. דיני הירושה בישראל אינם מכירים בהוראת בטלות של צוואה עקב שנוי נסיבות של הולדת ילד נוסף או נישואין או גירושין. החוק הישראלי, מחשש לאי וודאות וכדי לא לחזור לקונסטרוקציה של ביטול בדרך התנהגות, נמנע מלייחס משקל לשנוי נסיבות בהעדר ביטול מפורש של הצוואה. החוק הישראלי מטפל רק בשינוי נסיבות קיצוני של הוראת צוואה לטובת יורש, שנפטר לפני מות המוריש. באנגליה הוסף סעיף ביטול צוואה עקב גירושין, והוא הדין בחלק ממדינות ארה"ב. בבסיס התזה קיימת הנחה נסתרת שיש בשינוי הנסיבות השלכה על גמירת הדעת של המצווה. בענייננו, הקטין נולד לאחר עריכת הצוואה הראשונה, ואין שינוי הנסיבות מביא לבטלות אוטומטית של הצוואה. 10. חוק הירושה מגדיר שלוש דרכים לביטול צוואה: (א) ביטול ע"י השמדה. (ב) ביטול מפורש באחת הצורות לעשיית הצוואה. (ג) ביטול משתמע ע"י עריכת צוואה חדשה (ראו: סעיף 36 לחוק הירושה). במדינות אחרות קיימות בחוק דרכים נוספות לביטול הצוואה. המשפט האנגלי מכיר בביטול בתעודה בכתב, המשפט הגרמני והאמריקאי מכירים בהעברת סימנים על הצוואה כדרך לביטולה, והמשפט האוסטרי מכיר בכתיבה על הצוואה כדרך לביטולה. האם ניתן לבטל צוואה בישראל ע"י רישום בכתב יד של סימני מחיקה (X) ע"י המנוח על המקור של הצוואה. 11. בחוק הירושה הישראלי ההסדר בעניין ביטול צוואה הוא הסדר ספציפי, ולא ניתן לשאוב לתוכו את הסדרי הביטול של דיני החוזים. בניגוד לדין הכללי, בדיני צוואות אין חל בדרך כלל עקרון ההסתמכות אך מנגד יש קושי הוכחתי באשר המנוח אינו עוד בחיים. הדרישות הצורניות של דרך ביטול הצוואה נועדו להקל על ההוכחה, ולמנוע ביטול צוואה ללא כוונה אמיתית. 12. רישום בכתב - יד של סימני מחיקה על צוואה אינו עולה כדי ביטול צוואה בדרך השמדה. השמדה צריכה לגרום נזק פיזי למסמך, והוספת רישומים בכתב - יד אינם בגדר השמדה. פרשנות זו תואמת גם את הפסיקה בארה"ב ובקנדה. בארה"ב בפרשת (THOMPSON V.ROYALL 163 VA 492 175 S.E. 748 (1934 הפרקליט רשם מאחורי הצוואה בכתב יד, שצוואה זו בטלה ובמקום שתושמד מוחזקת כמסמך לניסוח צוואה אחרת, אם יתבקש לעורכה. בית המשפט פסק, שהייתה כוונה להשמיד את הצוואה אולם הצוואה לא הושמדה. בקנדה בפרשת .‎BELL V. MATTHEWMAN (1920) 48 O.L.R. 364, 19 O.W.N (.H.C) 210 המנוח רשם "CONCELLED" על פני הצוואה ומתח קווים. בית המשפט לא ראה בכך השמדה חרף כוונת המוריש לבטל את הצוואה. 13. וכאן אנו באים לשאלה, האם ביטול באמצעות מחיקה בכתב - יד מקיימת את דרישת הצורה של ביטול מפורש באחת הצורות לעשיית צוואה - צוואה בכתב יד. בפקודת הירושה לא נכללו הוראות לעניין דרכי ביטול צוואה. בע"א 168/55 קונראדס נ' המוציאים לפועל של צוואת זיגמונד לוי פ"ד י' 1310, פסק השופט זילברג, בדונו על צוואה שנערכה לפי הדין העברי, שהעדר הוראה מפורשת בצוואה על דרכי השינוי - מכשירה מחיקת הוראה בצוואה. בהצעת חוק הירושה (משרד המשפטים, תשי"ב, 82) נאמר: "אשר לדרכי החזרה מן הצוואה יש להעיר שחוקים שונים (במדינות אחרות) קבעוו דרכים אחרותו לאור צורות הצוואה שאנו מציעים לא ראינו צורך בהוראה זו." עם חקיקת חוק הירושה, אמר ד"ר שטראוס בספרו: "דיני ירושה בישראל" (1970) הוצאת שוקן במע' 78: "לפי חוק הירושה מותרת גם עשיית צוואה בכתב ידו והדעת נותנתו מחיקת הוראה בכתב יד הממלאת את תנאי סעיף 19 לחוק תראה כשנוי תקף." בע"א 881/80 גמליאלי נ' מונסוף פ"ד לה (4) 152, 154 אמר השופט שמגר: "לעניין צורתו של הביטול חלות הוראותו של סימן א' לפרק השלישי מחוק הירושה בשנויים המחוייבים מן העניין". בע"א 2622/90 שני נ' לרמר פ"ד מז (1) 191, 197 הוסיף השופט שמגר: "עקביותם הפנימית של דיני הירושה מחייבת קיומן של ערובות פרוצדורליות דומות בנוגע לביטול צוואה כדי להבטיח מעשה הביטול וגמירת דעתו של המבטל, ולמטרה זו נועדה ההוראה המצויה בסעיף 36 (א) לחוק הירושה". בע"א 719/97 אהרון נ' אהרוני פ"ד נד (3) 469, 477 פסק השופט ברק: "אין להחמיר בהצהרת הבטלות כמו בצוואה עצמה, שכן הצהרת הבטלות אינה צוואה". ובעמ' 478 הוסיף השופט ברק: "אין זה ראוי כלל ועיקר להעביר אל צורותיה של הצהרת הבטלות את כל הדינים, על מלוא חומרתם, החלים בצורות עריכת הצוואה. די בכך שדיני הצורה יקויימו באופן מהותי. כך באופן כללי". 14. הוראת סעיף 36 (א) לחוק הירושה מורה: "המצווה רשאי לבטל צוואתוו על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה". הוראת סעיף 19 לחוק הירושה מוסיפה: "צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו" בדיני ביטול צוואה יש להגמיש את פרשנות ההוראה בסעיף 36 (א) לחוק הירושה בדבר "ביטול מפורש", ואת "דרישת הכתב" מכוח סעיפים 36 (א) ו- 19 לחוק הירושה, ולהכיר ברישום סימני מחיקה בכתב יד של המוריש על הצוואה, בתוספת חתימה ותאריך, כעונים על הדרישות הצורניות של ביטול צוואה. לעניין זה אמר השופט ברק בהלכת אהרון: "אם נפעיל את דיני הצורה של עריכת הצוואה על הצהרת הבטלות, בכל היקפם וחומרתם, התוצאה שתתקבל תהיה שדרכים שונות של ביטול המקובלות במשפט המשווה תינעלנה בישראל. תחת גישה ליברלית המקדימה את ההתפתחויות במשפט המשווה ניסוג לאחור לגישה שמרנית". 15. האם ניתן להכשיר הוראת ביטול צוואה, שחסרים בה חתימה ותאריך. הוראת סעיף 25 (ב) לחוק הירושה, החלה בשינויים המחוייבים על הודעת ביטול בכתב יד, מורה: "לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה בכתב יד ובדבר גמירת דעתו של המצווה, הוא רשאי בנסיבות מיוחדות לקיימה אף בהעדר חתימה או תאריך". לעניין זה אמר השופט ברק בעניין אהרון בעמ' 480: "ניתן להכיר בהצהרת בטלות בכתב יד גם אם לא כל הצהרת הבטלות היא בכתב ידו של המצווה. פשיטא שאין צורך בחתימת המצווה או ברישום התאריך (השוו: סעיף 25 (ב) לחוק הירושה)". פגם של חסר בהודעת ביטול של צוואה, שנערכה בכתב (חסר בחתימה ו/או תאריך), יכול להירפא, אם שוכנע בית - המשפט, שהמנוח גמר בדעתו לבטל את הצוואה (ראו: סעיפים 36 (א) ו- 25 (ב) לחוק הירושה). 16. בהשאלה מדיני העונשין ניתן לומר, שלא מספיק להוכיח את ה"‎ACTUS REUS" )ביטול בכתב יד המוריש באמצעות סימון X על הצוואה), אלא צריך להוכיח את ה"" - עשיית המעשה בכוונה לבטל את הצוואה. שוכנע בית המשפט שכתיבה על גבי הצוואה נעשתה בכוונה לבטלה, רשאי בית המשפט להצהיר על בטלות הצוואה. 17. ההקלה בדרישה הצורנית של הודעת ביטול הצוואה וההקלה בריפוי הפגמים בהודעת הביטול היא ראויה רק כאשר בית המשפט שוכנע בגמירת דעתו של המצווה לבטל את הצוואה. המעשה צריך להעיד על רצינות וגמירת דעת. בע"א 202/85 קליינה - ביק נ' גולדברג פ"ד מא (2) 757, 775 אמר השופט אלון: "תוקפה של צוואה יסודו בכך, שמעיד הוא על רצונו האמיתי וגמירות דעתו של המצווה להוריש כפי שציווה. רצון אמיתי וגמירות דעת מוחלטת זו אינם מתבטלים על סמך פקפוק, שמא כעת, לאחר עריכת הצוואה ולפני פטירתו, לא רצה המנוח בצוואה או אפילו על סמך הבעה דעה, ששוב אין הוא רוצה בה, כל עוד אין הדבר מוכיח רצינותה של הבעת דעה זו בדבר חזרתו מן הצוואה ומגמירות הדעת שבה נאמרה". החובה להוכיח ביטול הוראת הצוואה חלה על הטוען טענת ביטול. ראו: ע"א 27/86 היועץ המשפטי נ' זגה פ"ד מב (4) 588, 594. 18. הוראות סעיף 36 (א) לחוק הירושה מתייחסת לביטול צוואה ולא לשינוי צוואה. מחיקת הוראה אחת או חלק מהוראות הצוואה הינו שינוי צוואה ולא ביטול צוואה. שינוי צוואה צריך לעמוד בדרישות של עריכת צוואה חדשה, שאם לא כן יהיה בכך משום מתן הכשר לעקיפת ההוראות הרלוונטיות לעריכת צוואה. אדם הרוצה למחוק הוראה אחת מהוראות הצוואה יוצר צוואה חדשה. כשם שלא יעלה על הדעת שהשמדת צוואה היא עריכת צוואה חדשה כך אין הצהרת ביטול מהווה היא עצמה צוואה. בע"א 2622/90 שני נ' לרמר פ"ד מז (1) 198 אמר השופט שמגר: "אם עמידה בדרישות הפורמליות הקבועות בחוק הירושה כתנאי לתוקפה של צוואה היא תנאי הכרחי לתוקפו של מסמך המבטל צוואה, לא נגזרת מכך בהכרח המסקנה כי מסמך כזה הינו צוואה". ובעמ' 197 הדגיש השופט שמגר: "כתב הביטול אינו צוואה שהרי לא מצויה בו כל הוראה מעניקה". 19. לא הוכח גמירת דעתו של המוריש לבטל את הצוואה ע"י רישום קווי מחיקה על הפסקה השלישית בצוואה מפב' 89. אין מקום להשתמש בשיקול הדעת המסור לבית המשפט לפי סעיף 25 (ב) לחוק הירושה כדי להכשיר פגמים של העדר חתימה ושל העדר תאריך בהודעת הביטול, שעה שבית המשפט לא שוכנע בגמירת דעתו של המוריש. עפ"י מאזן ההסתברויות, הנהוג במשפט האזרחי, קיימת סבירות גבוהה שהמנוח ערך את המחיקות והתוספות כטיוטה לקראת נסיעתו לאנגליה, בסמוך למועד שהתגלתה מחלתו הסופנית. עדות ידידת המשפחה, הגב' אורלי יוגב, על דברים שאמר לה המנוח כשנה לפני הפטירה משתלבת עם הידיעה על הנסיעה של המנוח לאנגליה באותה תקופה, כדי לבקר את משפחתו ולערוך את הצוואה. גם ב"כ הנתבעת מאשר בסעיף 15 (א) לסיכומיו, שתיקוני הצוואה הראשונה והמחיקות תואמים את תוכן הצוואה שנערכה באנגליה. 20. העדים שהעידו לא ידוע על הביטול בדרך רישום קווי מחיקה ולא ידעו על מועד עריכת הביטול. האלמנה בסעיף 17 (ב) לתצהירה, הצהירה שגילתה את התיקונים בצוואה מיד לאחר הפטירה, ואילו בחקירה הנגדית שינתה גירסתה והצהירה שמצאה את המסמך כ- 9-8 חודשים לאחר הפטירה (עמ' 21 שורות 7-6). 21. המוריש שנסע לאנגליה, גם כדי לערוך צוואה (ראו: עדות האלמנה בעמ' 20 שורה 16), יכול היה להורות, שהצוואה השניה תתייחס גם לרכוש המצוי בישראל. חרף זאת נקבעה התחולה בצוואה השניה רק על הנכסים באנגליה. אין שום היגיון ליחס את קווי המחיקה למועד שלאחר עריכת הצוואה השניה באנגליה, שהרי אם הצוואה באנגליה ביטלה את ההסדר בצוואה הראשונה בעניין הרכוש באנגליה, ואם המנוח רצה לבטל את כל ההסדר בעניין הנכסים בישראל - היה עליו למחוק את כל הוראות הצוואה, ולא למחוק שתי פסקאות מסויימות בלבד, ולהוסיף מילים נוספות בהקשרים שונים. 22. אם המילים "דניאל משושנה" הוספו לפסקה השנייה בצוואה - לשם מה היה צריך להוסיפם שעה שהמנוח רצה לבטל את כל ההסדר שנותר בצוואה בעניין הנכסים בישראל, אלא אם כן תאמר שהמדובר בטיוטה לצורך עריכת הצוואה באנגליה, שדנה בנכסים באנגליה. אם המילים "דניאל משושנה" הוספו לפסקה השלישית בצוואה - אין המדובר בביטול צוואה ע"י קווי מחיקה אלא בשינוי צוואה, ושינוי צריך לערוך עפ"י הכללים של עריכת צוואה. אם קווי המחיקה והתוספת נרשמו לפני עריכת הצוואה השניה, לפנינו שנוי הצוואה הראשונה, ושינוי לא ניתן לערוך כפי שעורכים הודעה על ביטול צוואה. לא ניתן לשנות חזית ולטעון לשינוי צוואה שעה שב"כ הנתבע הצהיר בעמ' 23 שורות 14-13: "אני מעמיד את הטענה היחידה במשפט על ביטול הצוואה בכתב יד של המנוח ע"י מחיקה". 23. הסבא, מר וולף ליטוויק הינו בעל עניין, באשר הוא מתגורר ללא תשלום בדירה באנגליה, שהקטין ירש. הסבא העיד, שבביקור האחרון כ- 12-10 ימים לפני הפטירה, אמר לו המנוח 4-3 מילים: "הייתי רוצה להשאיר את הבית לשושי". הבעת רצון בעל - פה אינה עולה כדי הודעת ביטול של צוואה בכתב. 24. עדויות העדים עופר כהן וולף ליטוויק אינן תומכות בטענת הביטול , אלא בטענת שינוי ולא הרי ביטול צוואה כשינוי צוואה. גם היורשים, שאמורים לרשת את הנכסים בישראל, אינם זהים. עפ"י עדות העד עופר כהן היורשים המיועדים הם: האלמנה והבן הקטין דניאל, ואילו עפ"י עדות העד וולף ליטוויק היורשת המיועדת היא האלמנה ולא הקטין. 25. סוף דבר. הבקשה להתנגדות בעניין הצוואה מ- 8.2.89 - נדחית. התובע רשאי ליטול צו קיום צוואה ביחס לנכסי העיזבון בישראל, ויגיש בעניין פסיקתא בנפרד. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח + מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. על הפסק לא יחול צו איסור פרסום. צוואהירושה