מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים. רקע: ביום 14.11.10 בתל-אביב פגע רכב הנתבעות ברכב התובעת מאחור, וארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה"). הנוהג ברכב הנתבעות היה מר סויסה ליאור (להלן: "מר סויסה"). איו חולק לגבי נסיבות קרות התאונה, אך יש חולק באשר לכיסוי הביטוחי של נתבעת 2. עיקר טענות הצדדים: לטענת ב"כ הנתבעת 2, דין התביעה כנגדה להידחות מהטעם של העדר כיסוי ביטוחי. לשיטתו, למר סויסה במועד התאונה לא היה רישיון בר תוקף, שהרי בוטל רישיונו על-פי סעיף 66 א (6) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1976 (להלן: "החוק"). לפיכך, על-פי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי לתאונה שבענייננו. כמו כן, לטענתו ניתן ללמוד זאת אך מאישור משרד התחבורה, ומשאילתא ממשרד הרישוי, שמהם עולה כי בעת קרות התאונה מר סויסה נהג ללא רישיון בר תוקף. לאור האמור, משנהג מר סויסה ברכב, כאשר בוטל רישיונו, נהג בניגוד לתנאי הפוליסה, ועל כן אין כיסוי ביטוחי. לטענת ב"כ התובעת, דין טענות הנתבעת 2 להדחות הן מההיבט המהותי של הטענה, והן מההיבט הראייתי של היעדר הבאת ראיות מספיקות. כעולה מטופס משרד התחבורה באשר לרישיון הנהיגה של הנהג מטעם הנתבעת, לא ברור האם רישיון הנהיגה של הנהג בוטל , או שרק התקבלה הוראה מההוצאה לפועל בדבר אי חידוש הרישיון. זאת ועוד, לא ברור האם הומצאה לידיעת הנהג מגבלה זו. יתרה מכך, ההגבלה בעניין ההוצאה לפועל הינה הגבלה מטעמים ופגמים טכניים של חוב של נהג, שאין בינו ובין זכאותו לרישון נהיגה בהיבט המהותי דבר. גם מי שרשיונו פקע מחמת אגרה או מסיבות פיסקליות יש להחיל עליו את הכיסוי הביטוחי. דיון והכרעה: השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן - האם יש לדחות את התביעה כנגד נתבעת 2 מהטעם של העדר כיסוי ביטוחי, אם לאו. בקליפת אגוז, על-פי הוראה בפוליסת הביטוח ועל-פי תקנה 16 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו - 1986 (להלן: "התקנות"), רשאי לנהוג ברכב אדם בעל רישון נהיגה בר תוקף בישראל, ושאותו אדם לא נפסל מלקבל או מלהחזיק רשיון כזה על-פי הוראות חיקוק: "הרשאים לנהוג ברכב יהיו... או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 חודשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או להחזיק רישיון כזה על-פי הוראות חיקוק." על-פי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, רשאי רשם ההוצאה לפועל להגביל חייב מלקבל, מלהחזיק או מלחדש את רישיון הנהיגה. במקרה דכאן, מרישום משרד התחבורה בדבר רישיון הנהיגה של מר סויסה עולה כי רשיונו חודש ביום 24.10.07 עד ליום 8.2.17, ונרשמה הערה: "ביטול רישיון נהיגה -חוק ההוצאה לפועל" . כמו כן, נרשם כי אישור זה נכון ליום 1.11.10, והתאונה שבענייינו התרחשה ביום 14.11.10. גם משאילתא של משרד הרישוי עולה כי הרישיון של מר סויסה בתוקף עד ליום 8.2.17. כמו כן באותו המסמך נרשם: "היתרים עבור נהג ביטול רשיון נהיגה - חוק ההוצאה לפועל". וישאל השואל - האם יש בחומר הראיות שהובא בפני כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי? דומני כי התשובה הינה שלילית. לדידי, צודק ב"כ התובעת כי לא ברור כלל מהמסמך של משרד התחבורה, וגם משאילתא של משרד הרישוי האם רישיון הנהיגה של מר סויסה בוטל או האם התקבלה הוראה מהוצאה לפועל בדבר אי חידוש רישיון הנהיגה בבוא העת. הגם, שלא ברור כלל וכלל האם הגבלה זו הומצאה למר סויסה, שזה האחרון ידע בדבר הוראת ההוצאה לפועל ומשמעותה. ב"כ הנתבעת 2 אמר בסיפא סיכומיו כי מר סויסה ידע כי עומדים נגדו שני תיקי הוצאה לפועל, ואף הודה בפני בא-כוחו כי הוא מקבל את דברי הדואר, אך אין בכך כדי להוכיח כי קיבל לידיו את ההודעה על ההגבלה, כנטען. לטעמי, אין די בתדפיס של משרד התחבורה ובשאילתא של משרד הרישוי שהובאו בפני כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי. מלבד שני מסמכים סתומים אלה, לא הובאה בפני כל ראייה נוספת שיש בה כדי לאשש את טענת נתבעת 2. הגם, שלא הובאה ההחלטה שניתנה על-ידי רשם ההוצאה לפועל. לפיכך, בנסיבות העניין לא ניתן לבסס על סמך מסמכים אלה בלבד טענה של ממש. דומני שאך בשל כך דין הטענה שהועלתה על-ידי ב"כ הנתבעת 2 להידחות. למעלה מן הצורך, סבורתני כי יש לקבל את טיעוניו של ב"כ התובעת גם מהפן המהותי- שהרי, סעיף 66 א (6) לחוק ההוצאה לפועלמדגיש: "לעניין זה יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מהחזיק רישיון נהיגה כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי-תשלום אגרה". לאור האמור, הגבלה לפי חוק ההוצאה לפועל הינה הגבלה מטעמים של אי תשלום אגרה, דהיינו שאין בה כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט אור בע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' יחיאל פ"ד נ"ג (2) 193 (1999): "המחוקק בחר לסייג את שלילת הזכאות לפיצויים כאשר רישיון הנהיגה של הנהג הנפגע בתאונה פקע מחמת אי תשלום אגרה. מאחורי סייג זה, ניצבת התפיסה המשקפת את תכליתו: הואיל והמדובר בעניין פיסקלי-פורמלי באופיו, אשר אינו משליך על כושרו של הנהג לנהוג, על כן אין טעם טוב לשלול בגינו את זכותו לפיצויים." סבורתני, שהדברים שנאמרו לעיל, יפים גם בענייננו. בשולי הדברים אעיר, כי במסמך משרד התחבורה ובשאילתא במשרד הרישוי מצויין כי תאריך סיום תוקפו של רישיון הנהיגה הינו בשנת 2017, אולם בהמשך נרשמה הערה: "ביטול רשיון נהיגה - חוק ההוצאה לפועל". כפי שציינתי לעיל מסמכים אלה לא ברור דיים - האם הרישיון בוטל או שלא יחודש. לפיכך, כאשר יש שני פירושים סבירים, יש לבחור בפירוש שמטיב עם המבוטח. סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל דין טענותיה של נתבעת 2 להידחות. לפיכך, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 5,457 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת כתב התביעה, אגרת בית משפט ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום מהיום. משפט תעבורההוצאה לפועלרישיון נהיגה