1. עניינה של עתירה זו בהחלטת המשיב לבטל היתר שניתן לעותרת להפעיל מיתקן למילוי גפ"מ (גז פחמימני מעובה) בעיר רהט (להלן: המיתקן וההיתר בהתאמה). לאור הודעת העותרת מיום 18.2.08, התייתר הדיון בנושא נוסף שנכלל בעתירה, שעניינו בדרישת העותרת להחזיר תפוסים שנתפסו במיתקן (שבינתיים הוחזרו). יצוין, שבנוסף להחלטתו על ביטול ההיתר להפעלת המיתקן, המשיב גם החליט לבטל כליל את רישיונה הכללי של העותרת לספק גז, אך ביצועה של החלטה זו עוכב מכוח החלטה שניתנה על ידי ועדת ערר שפעלה מכוח חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989 (להלן - חוק הגז). 2. ההיתר להפעיל את המיתקן נשוא העתירה שבפני ניתן לעותרת ביום 16.10.02 והוא חודש ביום 6.11.05. בסעיף 3 להיתר, כפי שחודש, נקבע כי "היתר זה כפוף לקיום כל חיקוק בדבר הבטיחות בתחום הגפ"מ, ואי עמידה בדרישות כל דין מהווה עילה לשלילתו". בסעיף 4 להיתר נקבע כי "בכפוף לאמור בסעיף 3 לעיל, היתר זה יהיה בתוקף כל עוד לא בוטל, ובלבד שכל האישורים וההיתרים להפעלת מיתקן המילוי יהיו בתוקף". ביום 1.5.07 המשיב הודיע לעותרת כי מהמידע שבידו עולה שרישיון העסק שהוצא לעותרת עבור המיתקן אינו בתוקף, לאחר שעיריית רהט סירבה לחדשו בשל פקיעתו של היתר לשימוש חורג שניתן למיתקן ולא חודש. המשיב הודיע לעותרת שאם לא יינתן לה רישיון עסק עד יום 15.5.07, יבוטל היתר ההפעלה שנתן לה עבור המיתקן. ביום 26.7.07 הודיע המשיב לעותרת, כי בהעדר רישיון עסק למיתקן, הוא מבטל את ההיתר להפעלת המיתקן. 3. הואיל וביטול ההיתר נעוץ בהעדר רישיון עסק עבור המיתקן, יש לפרט תחילה את העובדות הנוגעות לנושא האחרון. ביום 15.4.07 הודיעה עיריית רהט לעותרת, כי לאור העובדה שההיתר לשימוש חורג שהוצא למיתקן פג עוד ביום 25.9.04 ומאז לא חודש, ניתנת לה ארכה אחרונה להסדרת היתר הבניה עבור המיתקן, ואם הדבר לא ייעשה עד ליום 15.5.97, היא תעמוד על סגירת המיתקן. בהמשך ניתנה לעותר על ידי עיריית רהט ארכה נוספת להסדרת רישיון העסק עד ליום 15.7.07. ביום 23.7.07 הוצא על ידי עיריית רהט צו הפסקה מינהלי, האוסר על הפעלת המיתקן, וזאת משום שהמיתקן פעל ללא רישיון (עסק) (להלן: צו ההפסקה). בעקבות הוצאת צו ההפסקה פנתה העותרת לבית משפט השלום בבאר שבע וביקשה לבטל את הצו. במהלך הדיון בבקשה זו, ביום 22.8.07, הוסכם בין העותרת לבין עיריית רהט על דחיית צו הסגירה (הוא צו ההפסקה המינהלי) עד ליום 6.11.07, כשעד למועד זה העותרת תפעל להעתקת המיתקן ממקומו הנוכחי. אם העותרת תעמוד עד ליום 6.11.07 בתנאים מסוימים עליהם הסכימו הצדדים (אישור על רכישת או שכירת מגרש חלופי מתאים להפעלת המיתקן; הגשת בקשה להיתר בניה; הכנת תסקיר השפעה על הסביבה וסקר סיכונים המאשרים את הפעילות במגרש החלופי), הוסכם שצו הסגירה יידחה ב - 6 חודשים נוספים. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה. 4. בעקבות החלטת בית משפט השלום דלעיל, הודיע המשיב לעותרת ביום 14.8.07שהוא מאריך את ההיתר להפעלת המיתקן עד ליום 5.11.07. בסמוך לאחר תום תוקפת ההארכה, ביום 14.11.07, נערכה במיתקן ביקורת ע"י מפקחי משרד התשתיות, בה נמצא כי העבודה במיתקן נמשכת. המשיב טוען כי בביקורת זו נמצאו ליקויים באופן הפעלת המיתקן, בכללם שימוש במכלי גז הנושאים סימון של ספקים אחרים, תוך הפרת הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון ומילוי מכלי גז) תשנ"א 1991, ואי שהייתו של מתקין גפ"מ רמה 2 כנדרש על פי סעיף 27 לנוהל למתן רישיון לספק גז. ביום 17.12.07 נערכה במיתקן ביקורת נוספת שלטענת המשיב גם בה נמצאו ליקויי בטיחות שעניינם החזקה במיכלי גז של ספקים אחרים, העדר אמצעי מדידה כנדרש על פי התקן, חניית רכב המונע בבנזין בתוך חצר המיתקן, וחריגה מכמות הגפ"מ המותרת בהחזקה במיתקן. לאור קיומם של ליקויים אלה, נקט המשיב נגד העותרת בהליכי תפיסה מכוח סעיף 23 לחוק הגז. 5. ביום 16.12.07 הוציא ראש עיריית רהט צו הפסקה מינהלי חדש האוסר על הפעלת המיתקן (להלן צו ההפסקה השני). לטענת העותרת הוצאת צו ההפסקה השני נגדה את ההסכמה שהושגה בין הצדדים ואת החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 22.8.07 שאישרה הסכמה זו. זאת, לטענתה, מאחר והיא עמדה בכל התנאים שנקבעו באותה החלטה (רכישת מגרש חלופי, הגשת בקשה להיתר בניה והכנת תסקיר השפעה על הסביבה וסקר סיכונים), ועל כן הייתה זכאית לקבלת ארכה של 6 חודשים נוספים, הכל כפי שסוכם בהסדר בין הצדדים מיום 22.8.07. לפיכך, העותרת פנתה פעם נוספת לבית משפט השלום בבאר שבע וביקשה לבטל גם את צו ההפסקה השני. ביום 20.12.07 החליט בית משפט השלום, במעמד צד אחד, על ביטול צו ההפסקה השני וקבע את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים. החלטה זו נסמכה על המסקנה הלכאורית לפיה העותרת עמדה בתנאי ההסכם וההחלטה מיום 22.8.07 (רכישת מגרש חלופי ועוד). 6. בעקבות ההחלטה האחרונה של בית משפט השלום (מיום 20.12.07) חזרה העותרת ופנתה למשיב בבקשה להאריך את תוקף ההיתר, אך נענתה בשלילה. במכתבה של היועצת המשפטית של המשיב מיום 2.1.08 נומק הסירוב, ראשית, בכך שתוקפו של ההיתר פג עוד ביום 5.11.07 וכעת על העותרת להגיש בקשה למתן היתר חדש, ואין די בהגשת בקשה לחידוש ההיתר הקודם. שנית, הארכה של 6 חדשים, לה העותרת הייתה זכאית מכוח ההחלטה הראשונה של בית משפט השלום מיום 22.8.07, הייתה מותנית בכך שעד ליום 6.11.07 היא תגיש לעיריית רהט מסמכים שונים (בקשה להיתר בניה וכו'), אך העותרת לא המציאה כל אסמכתא על הגשת המסמכים האמורים. שלישית, דינו של ביטול צו ההפסקה המינהלי אינו כדין מתן רישיון עסק, והוא אינו מחייב את המשיב להוציא לעותרת היתר. במכתב נטען גם לקיומם של פגמים בטיחותיים ואחרים שנמצאו על ידי מפקחים מטעם המשיב במיתקן. 7. ביום 17.1.08 (לאחר הגשת העתירה) קוים בפני בית משפט השלום באר שבע דיון במעמד שני הצדדים בבקשת העותרת לביטול צו ההפסקה (השני). בהחלטה שניתנה באותו יום נקבע, כי מאחר והעותרת ממילא אינה רשאית להמשיך ולנהל את העסק בשל העדר היתר מטעם משרד התשתיות, יש להחזיר את צו ההפסקה השני על כנו. יחד עם זאת, נקבע בהחלטה, שהעותרת תהא רשאית לחזור ולפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט, "אם שינוי נסיבות כדוגמת אישור או מכתב שאם יותלה תוקפו של צו ההפסקה המנהלי, ולמרות שאין בידי המבקשים רישיון עסק, יתכן ויקבלו היתר ממשרד התשתיות. במצב זה ואם תוגש בקשה כאמור, ראוי שבית המשפט ישקול שוב את מאזן האינטרסים והשיקולים השונים לעניין תוקפו של הצו בתקופה הביניים עד למתן החלטה בבקשה". 8. העותרת טוענת כי לאור הסכמת הצדדים מיום 22.8.07 והחלטה שאישרה הסכמה זו (לפיה אם עד יום 6.11.07 העותרת תציג מסמכים הנוגעים להעתקתו של המיתקן למקום חלופי, יעוכב ביצוע צו ההפסקה לתקופה נוספת של ששה חודשים),ובהתחשב בכך שהעותרת עמדה בתנאי ההסכמה, על המשיב היה להימנע מביטול היתר ההפעלה. זאת, להשקפתה, משום שדחיית פועלו של צו ההפסקה, משמעו, מבחינה מעשית, כמתן רישיון עסק. בנסיבות אלה, טוענת העותרת, החלטת המשיב אינה מידתית. העותרת מוסיפה וטוענת כי החלטות המשיב בעניינה בוססו על שיקולים זרים שמקורם ברצונם של בעלי תפקידים אצל המשיב להביא לחיסולה והטענות המועלות כלפיה מהוות אמתלה בלבד להשגתה של מטרה זו. לעניין זה מפנה העותרת למכתב מיום 15.4.07 אשר נשלח מעיריית רהט אל העותרת, ובו התראה לפיה אם לא יוסדרו הנושאים התכנוניים הכרוכים בהפעלת המיתקן, יהיה עליה לסגור את המיתקן החל מיום 15.5.07. עותק מן המכתב האמור נשלח למשיב, ועל עותק זה נמצא רישום בכתב ידו של מר נתן קרמרסקי, מנהל אגף הבטיחות של המשיב, כי "זו בשורה ומכתב מצוין!!!". העותרת טוענת גם להפלייתה ביחס למיתקנים אחרים למילוי גפ"מ, שגם הם אינם מחזיקים ברישיון עסק, אך המשיב לא ראה לבטל את ההיתר שניתן להם ולא נקט נגדם בהליכי אכיפה לצורך סגירתם. לעניין זה מפנה העותרת לדו"ח מבקר המדינה משנת 2007 אשר מתייחס למיתקן מילוי גז אשר נמצא בקריית אתא, ממנו עולה שמיתקן זה מהווה סכנה לסביבתו, אך המשיב איננו נוקט בהליכים לפינויו מזה שבע שנים על אף שנדרש לעשות כן על פי תמ"א 32. היא טוענת, בנוסף, לקיומם של מספר מיתקנים באזור הדרום, בכללם מיתקן המצוי בסמוך למיתקן שלה, שגם להם אין רישיון עסק, וגם כלפיהם המשיב לא נקט בהליכים. לפיכך, טוענת העותרת, שהיא זכאית כי תיושם כלפיה אותה מדיניות בה נוקט המשיב כלפי מפעילים אחרים ולא יישלל ממנה היתר ההפעלה שניתן לה. ככל שעמדת המשיב נסמכת על עבירות שלטענתו בוצעו על ידה, טוענת העותרת, שמדובר בטענות שהועלו על ידי המשיב רק לאחר מתן ההודעה על ביטול ההיתר, בלא שנערך לה שימוע וגם המשיב עצמו ציין כי מדובר בחקירה שטרם הסתיימה. מכל מקום, טוענת העותרת שטענות המשיב בעניין זה אינן מבוססות. 9. בתגובתו לעתירה המשיב העלה טענות בדבר עבירות על הוראות בטיחות הקבועות בחיקוק שבוצעו במיתקן נשוא העתירה. עם זאת, במסגרת הדיון בעל פה הודה נציג המשיב כי החלטתו נשוא העתירה על ביטול ההיתר נסמכה על אי קיומו של רישיון עסק למיתקן בלבד (פרו' ע' 6 ש' 20-21). לטענת המשיב דחיית הביצוע של צו הפסקה מינהלי אינה שקולה למצב בו העותרת מחזיקה ברישיון עסק. לפיכך, כל עוד העותרת איננה מחזיקה ברישיון כזה, היא מפרה את תנאי ההיתר, מה שמצדיק את ביטול ההיתר, וזאת למרות קיומו של הצו המעכב את פועלו של צו ההפסקה המינהלי. בכל מקרה, מבהיר המשיב, גם צו זה (הדוחה את צו ההפסקה המינהלי) בוטל על פי החלטת בית משפט השלום מיום 17.1.08. המשיב מבהיר שאין לו כל נגיעה למחלוקת שנפלה בין העותרת לבין עיריית רהט, אך כל עוד מחלוקת זו לא תוסדר ולא יוצא לעותרת רישיון עסק, הוא מנוע מלהוציא לעותרת את ההיתר המבוקש. לעניין טענת ההפליה טוען המשיב כי מרבית המתקנים אותם ציינה העותרת אינם קיימים וכי "לגבי המיתקן של קרית אתא... אנו מאשרים שלמיתקן אין רישוי עסק. יחד עם זאת, הנסיבות אינן דומות לנסיבות שקיימות במקרה של העותרת. באותו מקרה לא הוצא כל צו הפסקה או צו איסור מינהלי של הרשות המקומית נגד אותו מיתקן. חשוב מכל שאותו אזור של המיתקן [בקריית אתא], אותה חווה בה הוא נמצא, אושרה בוועדה הארצית לתכנון ובניה במסגרת תכנית מתאר ארצית, ואין כל בעיה תכנונית, דבר שלא מתקיים אצל העותרת עצמה". בכל מקרה, טוען המשיב, "גם אם תתקבל טענת חברי שהעותרת הופלתה לרעה... אין בכך כדי לחייב את הרשות להפלות אותה לטובתה ולחרוג מנהליה" (פרו' ע' 7 ש' 3-13). דיון 10. סעיף 5 לחוק הגז קובע כי "המנהל רשאי, אם ראה שטעמי בטיחות של אדם או רכוש מחייבים זאת, להורות על הפסקת השימוש במיתקן הגז ולתת הוראה לרוקן את המיתקן מגז ללא דיחוי; כן רשאי המנהל להתנות את המשך השימוש במיתקן בקיום תנאים שיקבע". כפי שכבר נאמר, בשלב זה המשיב איננו טוען עוד כי החלטתו על ביטול היתר ההפעלה של העותרת נסמכת על שיקולי בטיחות המחייבים הפסקה מיידית של הפעלת המיתקן של העותרת, כי אם על אי החזקתה ברישיון עסק תקף. זאת, בניגוד לתנאי ההיתר אשר קובעים כי, "היתר זה כפוף לקיום כל חיקוק בדבר הבטיחות בתחום הגפ"מ ואי עמידה בדרישות כל דין מהווה עילה לשלילתו" (סעיף 3 להיתר) וכי "היתר זה יהיה בתוקף ... ובלבד שכל האישורים וההיתרים להפעלת מיתקן המילוי יהיו בתוקף" (סעיף 4). 11. העותרת אינה טוענת, בצדק, שתנאים אלה שנקבעו בהיתר אינם סבירים. היא גם אינה כופרת בכך שהעדר רישיון עסק נופל בגדרם של אותם תנאים, שאי קיומם יכול שיביא לביטול ההיתר. טענתה היא שבנסיבות העניין יש לראותה כמי שמחזיקה ברישיון עסק. זאת, לטענתה, משום שבמצב הדברים שנוצר במקרה זה, לאור ההסכמה על עיכוב ביצוע, בתנאים, של צו ההפסקה המינהלי (לפי ההסכמה והחלטת בית משפט השלום מיום 22.8.07), ולאור עמידתה בתנאים אלה, יש לראותה, מבחינה מעשית, כמי שיש בידה רישיון עסק. על כל פנים, נטען, ביטול ההיתר בנסיבות אלה הוא בלתי מידתי. 12. נוסח סעיף 4 להיתר ההפעלה שהוצא לעותרת עשוי להתפרש באופן שהעדר רישיון מהווה כשלעצמו תנאי מפקיע. קרי, העדר רישיון עסק מפקיע את היתר ההפעלה, וזאת מבלי שהמשיב נדרש כלל למעשה פוזיטיבי של ביטול ההיתר או מתן הודעה עליו, או נקיטה בהליך לקראתו (ע"פ 2388/97 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 822, 833-834). מאידך, נוסח סעיף 3 להיתר, לפיו אי עמידה בדרישות כל דין מהווה עילה לשלילתו (של ההיתר), תומכת באפשרות האחרת, לפיה העדרו של רישיון עסק מהווה עילה לביטול ההיתר, אך אינו מביא לבטלותו. עם זאת, מעמדת המשיב עולה שגם לשיטתו, באי קיומו של רישיון עסק אין כדי להפקיע באופן אוטומאטי את ההיתר. כך עולה מעמדתו לגבי המיתקן בקריית אתא, ואין טענה שדינו של מיתקן זה שונה, בהקשר שלפנינו, מדינה של העותרת. כך גם עולה ממכתבו של המשיב מיום 26.7.07 בו הוא הודיע על ביטול ההיתר. כלשונו: אני נאלץ לבטל את ההיתר ההפעלה ... מצ"ב הודעת ביטול" (הדגשה לא במקור). לפיכך נראה שגם אליבא שיטתו של המשיב, מדובר בתנאי רגיל בהיתר, המאפשר את ביטולו של ההיתר, אך אינו מביא לפקיעתו האוטומאטית. 13. מכאן, שהמשיב היה רשאי, על פי תנאי ההיתר, לבטל את ההיתר עקב העדר רישיון עסק בידי העותרת. השאלה היא האם היה זה סביר מצדו של המשיב לנקוט בצעד זה, שעל חומרתו מבחינת העותרת אין צורך להכביר מילים. לעניין זה נקבע בפסיקה כי "... משניתן הרישיון, רק אירוע היוצר סיכון מיוחד מצדיק ביטול הרישיון, וזאת רק כאשר התרחשותו של אירוע זה מוכחת באופן משכנע" (בג"ץ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, פ"ד לו(1) 317, 329). לפיכך, גם אם העדר של רישיון עסק בידי העותרת עולה כדי הפרת תנאי ההיתר, הפרה זו אינה גוררת אחריה בהכרח את ביטול ההיתר. נראה כי זו היא גם עמדתו של המשיב. שהרי אין חולק על כך שלמיתקן בקריית אתא אין רישיון עסק, ואת הימנעותו מלבטל את ההיתר שניתן למיתקן זה ואי נקיטת אמצעי אכיפה נגדו תולה המשיב באישורה של תמ"א 32ג ובכך שלגבי מיתקן זה אין מתעוררת כיום כל בעיה תכנונית. 14. לאור האמור אינני מקבל את עמדתו של המשיב, לפיה העדר רישיון עסק בידי העותרת כשלעצמו, מן ההכרח שיביא להביא לביטול ההיתר. אינני מקבל גם את ההשקפה, שלקיומו של צו הפסקה שיפוטי אשר מעכב את פועלו של צו הפסקה מינהלי שהוצא בשל העדרו רישיון עסק, אין כל משמעות בהקשר זה, ולא ניתן להביאו בחשבון כשיקול התומך בהוצאת היתר הפעלה לפי חוק הגז. 15. הואיל והעדר רישיון עסק, גם אם יהא בו משום הפרת תנאי ההיתר, אינו מחייב את ביטולו או את אי חידושו של ההיתר, על המשיב לשקול, משהוא בא לבטל או לחדש את ההיתר, גם משמדובר בעסק המתנהל ללא רישיון עסק, גם נסיבות אחרות. במסגרת זו, המשיב לא יכול להתעלם מצו שיפוטי המעכב פועלו של צו הפסקה מינהלי שהוצא בשל העדר רישיון עסק. צודק המשיב בכך שצו עיכוב מעין זה אינו זהה, לכל דבר ועניין, לרישיון עסק. אולם בפועל צו כזה מכשיר הפעלתו של העסק חרף העדרו הפורמאלי של רישיון עסק ועל המשיב להביא שיקול זה במניין שיקוליו. לעניין זה נודעת חשיבות רבה לעילה שעל יסודה ניתן הצו. כך למשל, אם צו שיפוטי כזה, המתלה את תוקפו של צו הפסקה מינהלי, ניתן על יסוד הקביעה שהמבקש עמד בכל תנאים הנדרשים להוצאת רישיון העסק והסירוב למתן הרישיון נעוץ בשיקולים זרים, נראה שמדובר בנימוק כבד משקל אשר תומך במתן ההיתר. יכול שיהיו גם שיקולים אחרים, כבדי משקל פחות, בשלהם לא יבוטל היתר הפעלה למיתקן חרף העדרו של רישיון עסק, והמקרה של המיתקן בקריית אתא יוכיח. המצב יהיה כמובן שונה אם צו שיפוטי המעכב ביצועם של הליכי אכיפה יוצא בשל מחדל פרוצדוראלי שנפל בהליך. 16. עם זאת, יש לזכור שהרשות האחראית על הוצאת רישיון העסק היא העירייה ולא המשיב. על כן, אין לצפות מהמשיב שיעמיד עצמו במצב שבו עליו לבדוק בכל מקרה של העדר רישיון עסק, מדוע הרשות המקומית לא הוציאה את הרישיון והאם סירובה מלעשות כן מוצדק. לעניין זה המשיב רשאי להניח, על יסוד חזקת התקינות של המעשה המינהלי, שהרשות המקומית פעלה בגדר סמכותה ובמתחם הסבירות. 17. במקרה שלפנינו המשיב האריך את תוקף ההיתר עד ליום 5.11.07 (יום אחד לפני תום הארכה שניתנה לעותרת בהפעלת צו ההפסקה המינהלי על פי החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 22.8.07). בתום תקופה זו המשיב לא הסכים עוד להאריך את תוקף ההיתר והודעה מפורשת על כך ניתנה לעותרת במכתבה של היועצת המשפטית של המשיב מיום 2.1.08. השאלה היא האם אי חידוש ההיתר ביום 5.11.08 היה כדין והאם המשיב הפעיל את שיקול דעתו בעניין זה במסגרת מתחם הסבירות הנתון לשיקול דעתו. 18. מצב הדברים לאותו מועד (5.11.07), היה שתוקפו של עיכוב הביצוע של צו ההפסקה המינהלי הראשון עמד לפוג למחרת, ביום 6.11.07, ובסמוך לאחר מכן, ביום 16.12.07, הוצא צו הפסקה מינהלי חדש (השני) שביצועו לא עוכב (למעט עיכוב לתקופה שבין 20.12.07 ל - 17.1.08). במצב דברים זה לא היה בפני המשיב צו שיפוטי המעכב את פועלו של צו ההפסקה המינהלי. אמנם הייתה לפניו החלטה/הסכמה מיום 22.8.07, שיכולה הייתה, אילו התמלאו התנאים הנקובים בה, להביא לדחייה נוספת של חצי שנה בהפעלת צו ההפסקה המינהלי. העותרת אף טענה כי עמדה בתנאים אלה וכי עיריית רהט פעלה בניגוד להסכמה בין הצדדים משסירבה ליתן לה ארכה נוספת. אולם, מסתבר שטענה זו לא הייתה מקובלת על עיריית רהט, שהרי זו חזרה והוציאה צו הפסקה מינהלי (שני) נגד העותרת ביום 16.12.07. בנסיבות אלה אני סבור שהמשיב היה רשאי לבסס החלטתו על העדרו של רישיון עסק, ולא ניתן היה לצפות ממנו שיכניס ראשו למחלוקות שנפלו בעניין זה בין עיריית רהט לבין העותרת. 19. אילו החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 20.12.07, שביטלה את צו ההפסקה המינהלי וקבעה שהעותרת עמדה לכאורה בתנאי ההסכמה מיום 22.8.07, הייתה נותרת על כנה, אני נוטה לחשוב, בניגוד לאמור במכתבה של היועצת המשפטית של המשיב מיום 2.1.08, שלאור החלטה זו המשיב היה צריך לחדש את ההיתר (ככל שהסירוב לחידוש נעוץ בהעדר הרישיון עסק בלבד). לעניין זה אינני מקבל גם את הטענה (שהועלתה במכתבה של היועצת המשפטית למשיב), כי בשל חלוף הזמן מאז תום תקופת הארכה האחרונה של ההיתר (5.11.07) ועד ליום 20.12.07 (אז בוטל צו ההפסקה המינהלי על ידי בית משפט השלום), יש להתייחס לבקשתה של העותרת כאל בקשה למתן היתר חדש ולא כאל בקשה לחידוש ההיתר. 20. מכל מקום ההחלטה דלעיל של בית משפט השלום בוטלה בהחלטה נוספת שניתנה על ידו ביום 17.1.08, ומאז צו ההפסקה המינהלי (השני) עומד על כנו. באשר להחלטת בית משפט השלום מיום 17.1.08, העותרת טוענת שהחלטה זו, אשר תלתה את דחיית הבקשה בכך שמשרד התשתיות מסרב ליתן לעותרת היתר הפעלה ועל כן היא ממילא לא תוכל להפעיל את המיתקן, אינה סבירה. זאת, לפי הטענה, משום שנימוק זה יוצר מעגל שוטה: הבקשה לעכב את צו הפסקה המינהלי אשר מונע מהעותרת להפעיל את המיתקן בשל העדר רישיון עסק נדחית בשל העדר היתר הפעלה, ואילו הבקשה למתן היתר הפעלה נדחית בשל העדר רישיון עסק. אינני שולל את ההיגיון שביסוד טענה זו. משהוצאת ההיתר הותנתה בקיומו של רישיון עסק בעוד שמתן רישיון עסק אינו מותנה במתן היתר הפעלה, ייתכן שיש ממש בטענה שלא היה מקום לדחות את הבקשה רק בשל העדרו של היתר הפעלה. אולם, בתיק זה אינני מקיים ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית משפט השלום, אלא על החלטת המשיב, וזה ודאי לא היה אמור לבחון את סבירות החלטתו של בית משפט השלום. 21. אשר לטענת ההפליה שהעותרת מעלה בעניין המיתקן בקריית אתא, על פי הפסיקה, המעלה טענת הפליה לפיה לא קיבל זכות שניתנה לאחר בעקבות הפעלת שיקול דעת מינהלי שלא בהתאם לדין או למדיניות הרשות, איננו זכאי לקבל אותה זכות אך מכוח טענת ההפליה, אם כי הוא עשוי להיות זכאי למנוע מן האחר לקבל אותה זכות (בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 202-207; בג"ץ 332/98 המועצה המקומית תל מונד נ' ועדת המשנה למעקב ובקרה על תכנית מתאר ארצית, פ"ד נה(1) 649, 653-654). לפיכך, גם בטענה זו, אף אם יש בה ממש לגופה, אין כדי לסייע לעותרת. 22. לאור שיקולים אלה, לא שוכנעתי שיש מקום להתערב בהחלטתו של המשיב ולהורות לו ליתן לעותרת את ההיתר המבוקש. עם זאת ייתכן, ואינני מחווה על כך דעה, שלאור האמור בפסק דין זה בעניין הנפקות אשר עשויה להיות נודעת להתליית תוקפו של צו ההפסקה המינהלי על מתן ההיתר ולאור האמור בעניין זה בסיפא של החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 17.1.08, העותרת תוכל לחזור ולפנות בעניין זה לבית משפט השלום. 23. התוצאה היא שהעתירה נדחית. אין צו להוצאות. רישיון עסק