1.בפני עתירה מינהלית במסגרתה מבקש העותר להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יחודש רישיון רובה הציד שלו ומדוע יותלו או יבוטלו רישיונותיו האחרים לכלי יריה. 2.העותר יליד 1959, תושב כפר ירכא ושירת בצה"ל בדרגת קצין. כיום העותר מורה בבי"ס תיכון וקצין בטיחות תעבורתי בחברת הסעות. 3.החל משנת 1997 החזיק העותר ברשיון ברובה ציד והיה גם בעל רישיון ציד מאת רשות שמורות הטבע והגנים.כן החזיק העותר ברישיון אקדח ורובה אויר. 4.בתאריך 2.9.06 עסק העותר בציד חוגלות ונתפס כאשר ברשותו 6 חוגלות, בעוד שהצייד היה מוגבל ל- 3 חוגלות בלבד. 5.רובה הציד של העותר נתפס והוגש נגדו כתב אישום בגין צייד בלתי חוקי. 6.ביום 12.10.06 קיבל העותר הודעה מרשות הטבע והגנים לפיה רישיון הציד שלו הותלה. בהמשך פג רישיון הציד שלו. 7.ביום 28.03.07 הוגש כנגד העותר כתב אישום בגין עבירות ציד בלתי חוקי לפי חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955 בבית משפט השלום בקרית גת (ת.פ. 471/07). ביום 01.04.08 הורשע העותר בעבירות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון עליו הצהיר ב"כ המאשימה כדלקמן: "הגעתי להסדר טיעון עם הנאשמים הם יודו ויורשעו ויושת עליהם קנס בסך של 2,500 ₪ והנשק יוחזר בכפוף לנהלים. אני מציין שרישיון הנשק מוחזר לנאשם". בגזר דינו, אשר נתן תוקף להסדר הטיעון, ציין כב' השופט איל באומגרט כי נשקו של העותר יושב לו "בכפוף להצגת רישיונות כדין". 8.כשהגיע העותר לפקידת הרישוי בעכו כדי לקבל את רישיון רובה הציד שלו, הוסבר לו כי לאור ביטול רישיון הציד שלו, עליו להגיש בקשה חדשה לקבלת רישיון נשק וכן לבצע מבחן לרישיון ציד המועבר על ידי רשות שמורות הטבע והגנים. העותר ניגש למבחן ברשות שמורות הטבע והגנים, שילם את האגרה הנדרשת וקיבל רישיון ציד התקף עד ליום 31.08.09. 9.ביום 22.02.09 קיבל העותר מכתב מרשות שמורות הטבע והגנים המודיע לו כי רישיון הציד שבידיו בוטל, וזאת "מאחר ומשטרת ישראל הודיעה לנו שרישיון נשיאת רובה הציד שלך מבוטל....". 10.מברור שערך העותר התברר לו כי קיימת החלטה מיום 28.08.08, לפיה נדחתה בקשתו לרישיון מפאת התנגדות המשטרה. יצוין, כי אף אחד מהצדדים לא צירף את ההחלטה הנ"ל. 11.ביום 26.11.08 הגיש העותר הודעת ערר על ההחלטה,על פי סעיף 12(ג)(1) לחוק כלי-היריה, תש"ט - 1949 (להלן: "חוק כלי ירייה"). 12.ביום 16.6.09 החליטה ועדת הערר לדחות את הערר וכן להתלות גם את רישיונות הנשק הנוספים של העותר (אקדח ורובה אוויר). החלטת ועדת הערר ניתנה, אם כך, כחודש וחצי לפני שרישיונות כלי הנשק של העותר היה אמורים לפוג בכל מקרה. 13.החלטה זו של ועדת הערר הינה נשוא העתירה בפני. טענות העותר 14.העותר טען כי החלטת המשיבים חורגת ממתחם הסבירות, היא בלתי מידתית, פוגעת באינטרס הציפייה וההסתמכות, וניתנה ללא שהופעל שיקול דעת עצמאי על ידי המשיב 1. 15.העותר טען כי הסכים להסדר הטיעון על יסוד הבטחת המאשימה כי יוחזר לו הרישיון, ועל כן יש בהתנגדות המשיבה 2 משום הפרת אינטרס הציפייה ואינטרס ההסתמכות. העותר טען כי המדינה הפרה כלפיו את הבטחתה המינהלית במסגרת הסדר הטיעון, כי יוחזר לו רישיון הנשק. 16.למעלה מכך, טען עותר, כי במסגרת העבירות בהן הורשע, היתה רשאית המאשימה לבקש לבטל את רישיון נשיאת הנשק שבידו , אך הדבר לא נעשה, כאשר לא ניתנה לו כל הזדמנות לטעון כנגד ביטול הרישיון וכאשר הוא שינה מצבו לרעה, לאחר שהודה בעבירה שיוחסה לו על סמך הסדר הטיעון והצפיה כי רישיון הנשק יוחזר לו. 17.בנוסף, טען העותר כי חל שיהוי במתן החלטת ועדת הערר, זאת מאחר שהן סעיף 12(ג 1)(3) לחוק כלי-היריה והן החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט - 1958, קובעים כי על הרשות להשיב לאזרח תוך 45 יום וכי בעניינו התשובה לבקשתו ניתנה רק לאחר 6 חודשים ממועד הגשת הערר. 18.העותר תקף את היעדר ההנמקה של החלטות פקידת הרישוי וועדת הערר בעניינו, ואת העובדה שועדת הערר אימצה באופן אוטומטי את המלצות המשטרה ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי, כך שהיוותה למעשה "חותמת גומי" של המשטרה. 19.העותר תקף גם את החלטת ועדת הערר וגם את ההחלטה על התליית רישיונות הנשק הנוספים שלו, ואף הגיש ביום 03.08.09 בקשה למתן צו ארעי לביטול התליית רישיונות אלו. לאור תגובות המשיבים בקשר לרישיונותיו האחרים של העותר, כפי שיפורט בהמשך, לא ניתנה החלטה עקרונית בקשר לבקשה למתן צו ארעי. טענות המשיבים 20.בכתב התשובה מטעמם טענו המשיבים כי הם מתנגדים להשבת רישיון רובה הציד לעותר, זאת לאור השימוש הבלתי חוקי שהוא עשה ברובה לצורך ביצוע העבירה הפלילית נשוא התיק הפלילי. באשר לרישיונות האקדח ורובה האוויר של העותר, מסכימים המשיבים להחזרת רישיונות אלו לעותר, ובלבד שהוא "לא יעבור על החוק ותנאי הרישיונות לנשק". המשיבים מציינים כי אם יתברר בחלוף 3 שנים כי העותר לא עבר על החוק בשימוש בכלי הירייה שבידיו, הוא יוכל להגיש בקשה חדשה לרישיון לנשיאת רובה ציד שתידון בהתאם לנהלים. 21.המשיבים טענו כי סעיף 11(2) לחוק כלי-יריה קובע שהחלטת פקיד הרישוי לעניין מתן או ביטול רישיון נשק תינתן על בסיס המלצת קצין משטרה בכיר. מדיניות המשטרה, אשר אושרה על ידי פסיקת בג"צ, היא מדיניות מצמצמת וזהירה, שמטרתה שמירה על ביטחון הציבור מפני ריבוי כלי נשק המוחזקים על ידי אזרחים. על פי המשיבים, המבחן אותו נוקטת המשטרה בבואה להמליץ בפני פקיד הרישוי על מתן רישיון הוא מבחן החשש הסביר לשלום הציבור כתוצאה מנשיאת הנשק, כאשר הערכת הסיכון נשקלת על בסיס תבחינים שגובשו על ידי המשטרה המבוססים בעיקרם על עברו הפלילי האלים של מבקש הרישיון וכן על שיקולים נוספים כגון חומרת מעשי המבקש ומשך הזמן שחלף מביצועם. לטענת המשיבים, השימוש לרעה שעשה העותר ברובה הציד נשוא הרישיון לצורך ביצוע העבירה הפלילית מצביעה על פוטנציאל לביצוע עבירות בנשק, ולכן החלטת ועדת הערר היא מוצדקת וראויה. בנוסף, לאור המגמה של צמצום כלי הירייה, אין לומר כי ההחלטה המבטלת את הרישיון לרובה הציד חורגת ממתחם הסבירות. 22.בהמשך, לאחר דיון בבקשה לסעד זמני במעמד הצדדים, הגישו המשיבים הודעה לפיה משטרת ישראל חזרה בה מהתנגדותה להשבת רישיון הציד. עם זאת, ציינו המשיבים כי מאחר שרישיונות כלי הנשק של העותר פגו ביום 31.07.09, הרי שעליו להגיש בקשה לחידושם. אולם, המשיבים מסכימים כי רישיונות הנשק של העותר יוחזרו לו לתקופה של 60 ימים, במהלכה הוא יוכל להגיש את הבקשות לחידוש הרישיונות, שידונו בהתאם לשיקול דעת פקיד הרישוי ובהתאם לתבחינים הרלוונטיים. 23.העותר סרב להצעת המשיבים שתחייב אותו להגיש בקשות חדשות ולעמוד בתבחינים החדשים, וטען כי על המשיבים לבטל כליל את ההחלטה לגבי ביטול רישיונותיו. לטענת העותר, נפקות חזרת המשטרה מהתנגדותה הינה ביטול ההחלטה על ביטול הרישיון והחזרת המצב לקדמותו, קרי, למצב שבו העותר הוא בעל שלושה רישיונות כלי נשק תקפים וזאת ללא צורך לעמוד בתבחינים הקיימים. 24.המשיבים טענו כי גם אם לא הייתה ניתנת החלטה המבטלת את תוקף רישיונות הנשק, ורישיון רובה הציד של העותר היה מוחזר לו, הרי שמאחר שתוקפם של שלושת הרישיונות היה פג ביום 31.07.09, היה העותר מקבל זמן מה לפני מועד זה הודעה בדבר אי חידוש הרישיונות, אלא אם יוכיח את עמידתו בתבחינים התקפים. המשיבים מציינים כי מדיניות זו חלה לגבי כל אזרח שתוקף רישיון הנשק שלו עומד לפוג, ולא רק על העותר. 25.עוד יצוין, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה האם רישיונותיו של העותר חודשו. העותר טוען כי בחודש יולי 2009 חודשו רישיונות האקדח ורובה האוויר שלו, הוא שילם אגרות כנדרש ולא נדרש להוכיח עילה. לכן, טוען העותר כי הסכמת המשיבים לחידוש רישיונותיו תוך עמידה בתבחינים אינה בבחינת "הליכה לקראתו", כי אם הרעה במצבו. המשיבים לעומת זאת, טוענים כי רישיונות האקדח ורובה האוויר לא חודשו בחודש יולי 2009 והם אינם בתוקף החל מיום 31.07.09. העותר צירף אישורי בדיקה, הדרכה ואימון בירייה וכן רישיונות זמניים לנשיאת האקדח ורובה האוויר, אולם לא הוכיח כי אכן חודשו לו רישיונותיו הקבועים. דיון והכרעה 26.בנסיבות שבפני אני סבורה כי דין העתירה להתקבל באופן שתבוטל החלטת המשיבים לבטל את רישיונות הנשק של העותר (הן הרישיון לרובה הציד והן לרובה אויר ואקדח) - כאשר זה הסעד המבוקש בעתירה. 27.כפי שציין ב"כ העותר בעתירה, יפים בעניינו של העותר דברים שאמרתי בעת"מ (חיפה) מנסור נ. משטרת ישראל, ולפיהם לא היה מקום לבטל את רשיונו של העותר בשים לב לעובדה שהעותר הועמד לדין בעקבות הציד הבלתי חוקי והמאשימה לא עתרה לביטול רישיונו (למרות שמדובר באחד העונשים שביהמ"ש מוסמך להטיל בגין העבירה שביצע העותר). 28.אני גם מסכימה עם טענת ב"כ העותר לפיה יש לראות בדברי ב"כ המאשימה בדיון בעניינו משום הבטחה שלטונית לבטל את ביטול הרישיון. 29.יחד עם זאת, אני מסכימה עם טענת המשיבים לפיה אין ביטול ההחלטה יכול להקנות לעותר זכויות יתר מעבר לאלו שהיו לו אלמלא ההחלטה, באופן שבכל מקרה היה על העותר לחדש את הרישיון בחודש אוגוסט 2008 ולפיכך, על פניו אני סבורה כי הצעת המשיבים לחדש את הרשיונות באופן זמני לתקופה קצובה הינה ראויה, כאשר בתום התקופה יחשב העותר כמי שרשיונו פקע על כל ההשלכות הנובעות מכך. 30.איני מחווה דעתי בשאלה מה יהיה מעמדו של העותר ביום פקיעת הרישיון והאם חידוש רישיון מותנה בהגשת בקשה - אם לאו. בכל מקרה - אני מורה בנסיבות כי משטרת ישראל לא תתנגד לחדש את רישיונו של העותר מהטעם שהורשע בעבירה של ציד בלתי חוקי בת.פ. 471/07 והרשעתו זו לא תעמוד לו לרועץ לצורך חידוש הרישיון. 31.ראוי לציין כי ב"כ העותר הודיע בתגובתו לסיכומי המשיבים כי בפועל הותנה חידוש הרישיון אך ורק בביצוע מטווח ותשלום אגרה - דברים שבוצעו על ידו - ורק לאחר מכן קיבל הודעה על ביטול הרישיון ו/או אי חידושו. במידה והנסיבות שתוארו על ידי ב"כ העותר נכונות - ממילא אני מורה כי רישיונו של העותר יחודש באותם תנאים, ומבלי שידרש להגיש בקשה חדשה. 32.יפה בענייננו ההלכה המנחה שנקבעה בבג"צ 799/80 פנחס שללם נ' מינהל נפת פתח תקווה משרד הפנים, פ"ד לו(1) 317 (להלן: "פסק דין שללם"), לפיה אין דינו של אי-מתן רישיון מלכתחילה כדינו של אי-חידוש רישיון או ביטול רישיון. באותו עניין, החזיק העותר רישיון לנשיאת נשק שחודש מדי שנה במשך מספר שנים. באחת השנים, חודש רישיונו של שללם שוב, אולם זמן קצר לאחר מכן הודיע לו פקיד הרישוי על ביטול הרישיון, מהטעם שהוא הורשע במספר עבירות בשנים שקדמו לבקשת החידוש האחרונה, אשר פקיד הרישוי לא היה מודע אליהן בעבר. בית המשפט העליון קבע כי מאחר שביטולו של רישיון מהווה פגיעה חמורה בזכות קנויה של האזרח, להבדיל מהמקרה של אי-מתן רישיון מלכתחילה, יש להורות עליו במקרים חריגים בלבד, כאשר: "אם נתגלו נסיבות חדשות, המצדיקות ביטול הרישיון במשך תקופת תוקפו, מן הראוי לבטלו. אך לא יהיה זה מן הראוי לבטל רישיון על יסוד נימוקים, שהיו לפני הרשות או שצריכים היו להיות לפני הרשות בזמן שניתן הרישיון בתחילתו, והרשות לא ראתה בהם עילה למניעת הרישיון. מובן שהדברים אמורים, כשאין המשך תוקפו של הרישיון כרוך בסיכון לציבור". 33.בענייננו - כאשר על פי החלטתי לעיל אין לראות בהרשעה משום "נסיבה חדשה" המצדיקה ביטול הרישיון ו/או אי חידושו. 34.מאידך אעיר כי המסמכים שצירף העותר אינם מאששים טענתו בדבר רישיון קבוע אלא זמני בלבד. 35.בנסיבות אלה - ולאחר שהצדדים לא טענו בענין זה והכרעה בו אינה נדרשת לצורך מתן הסעד המבוקש העתירה - לא אכריע בה. 36.לאור כל האמור לעיל, העתירה מתקבלת במובן זה שמבוטלת החלטת ועדת הערר לגבי ביטול רישיון רובה הציד והתליית רישיונות רובה האוויר והאקדח. שלושת רישיונות אלה הנשק של העותר יחודשו לתקופה של 60 יום, כאשר במהלך אותה תקופה ינקטו המשיבים באותם צעדים שהיו נוקטים במקרה של חידוש רישיונותיו של העותר אלמלא הרשעתו כאמור. המשיבים יודיעו לעותר על הדרך בה הם עומדים לנקוט תוך 20 יום מהיום. 37.בנסיבות איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. נשקרישיון נשק