הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי ברכב שמכר הנתבע לתובע. בחלוף שנים, כאשר ביקש התובע למכור את הרכב לצד שלישי, התגלה לו שלא הוסר המשכון שנרשם על הרכב, על ידי הנתבע 1 לזכות הנתבע 2, בנק איגוד. לטענת התובע כתוצאה מאי הסרת המשכון נגרמו לו נזקים ומכאן כאן התביעה דנן שסכומה הועמד על סך 12,000 ₪. טענות הצדדים: 2. מר מאיר שאשא (להלן: "התובע") רכש ממר דודי בנבנישתי (להלן: "הנתבע") רכב מסוג פורד מונדאו שנת 2002, מספר רישוי 6686735 (להלן: "הרכב"), ביום 19.10.06. הצדדים חתמו על זיכרון דברים, שבו מצוין שהרכב נקי מכל חוב, שעבוד, קנס או זכות לצד שלישי [נספח א לכתב התביעה]. 3. הנתבע הצהיר בפני התובע שהרכב ממושכר לנתבע 2, בנק איגוד (להלן: "הבנק") ואף הוסיף בסעיף 7 לזיכרון הדברים שלא תשולם תמורה עבור הרכב עד אשר הנתבע ימציא לתובע מסמך על ביטול המשכון. יום למחרת, הנתבע הציג מסמך "הודעה על ביטול משכון". הצדדים מחקו את סעיף 7 לזיכרון הדברים והעבירו בעלות ברכב. 4. בחלוף כ- 4 שנים ממועד רכישת הרכב, התובע ביקש למכור את הרכב. התובע מצא רוכש פוטנציאלי ויחד הם חתמו על זיכרון דברים, כאשר סוכם שהרכב יימכר בסכום בסך 33,000 ₪ [נספח ב לכתב התביעה], במקום מחיר המחירון של הרכב, סך 38,000 ₪. התובע הצהיר בפני הרוכש הפוטנציאלי שהרכב נקי מכל חוב ו/או שעבוד לצד שלישי והוראה זו נרשמה בזיכרון הדברים. 5. ביום 16.8.10 התובע והרוכש הפוטנציאלי ניגשו לסניף דואר, על מנת לבצע העברת בעלות ולהשלים את מכירת הרכב. הרוכש הפוטנציאלי ביצע בדיקת משכון ונמצא שהרכב ממושכן לבנק [נספח ג לכתב התביעה]. על כן, התובע נאלץ להחזיר לרוכש הפוטנציאלי את דמי הקדימה ששילם בסך 1,000 ₪ [נספח ד לכתב התביעה] ונותר חשוף לתביעה משפטית בגין הפרת ההתחייבות שעליה חתם בזיכרון הדברים. 6. התובע התקשר לנתבע על מנת שהמשכון יוסר והלה הפנה אותו לבנק. נציג הבנק בשם משה מסר לתובע המשכון הוסר ואף פקסס לתובע מסמך "הודעה על ביטול משכון" [נספח ה לכתב התביעה], הנשלח לרשם המשכונות. 7. תוך כדי הסתמכות על המסמך שהבנק שלח לתובע, מצא התובע רוכש פוטנציאלי נוסף לרכב וביום 16.12.10 התובע ביקש למכור את הרכב ולבצע העברת בעלות. התובע התחייב בעל פה שהרכב איננו ממושכן. התובע ניגש לרשם המשכונות וקיבל מסמך המעיד על כך שהרכב עדיין ממושכן לבנק [נספח ו לכתב התביעה]. לפיכך, שוב מכירת הרכב לא יצאה אל הפועל. 8. התובע שוחח עם הנתבע. הנתבע הפיק דיווח מרשם המשכונות ביום 23.12.10 המעיד על כך שהרכב עדיין ממושכן לבנק [נספח ז לכתב התביעה]. הנתבע הבין שנפלה טעות סופר, כאשר הבחין שהבנק דיווח לרשם המשכונות על ביטול המשכון על הרכב, אך שגה בספרה בודדה בתעודת הזהות של נתבע 1. לכן, המשכון על הרכב לא הוסר. 9. לטענת התובע נגרמו לו נזקים בסך 12,000 ₪, כפי שיפורט להלן: ירידת ערך של הרכב בסך 5,000 ₪, תשלום ביטוח החובה וביטוח מקיף שפקעו, החל מתאריך 30.9.10, בסך 3,375 ₪, עלות אחזקת שני רכבים, כאשר נכפה עליו הרכב הממושכן, עלות תיקון הרכב בסך 1,601 ₪, כאשר אם הרכב היה נמכר, התובע לא היה נושא בעלות תיקון זו [נספח 7 לכתב התביעה], "עוגמת נפש" שנגרמה לתובע עקב היותו חשוף לתביעות ועקב כך שהינו איש מכירות בענף הנדל"ן ועל כן המוניטין של התובע נפגע. 10. לטענת הנתבע, במועד מכירת הרכב הוא הציג לתובע מסמך שניתן לו על ידי הבנק, המעיד שאין רישום משכון על הרכב. יתרה מזאת, הנתבע ניגש לרשם המשכונות פעמיים על מנת לברר האם הרכב עדיין ממושכר [נספח ג, ה לכתב התביעה]. לאחר שהתברר שהרכב עדיין ממושכן לבנק, הוא שוחח עם נציגי המחלקה העסקית בשם מנשה ושולמית, שמסרו כי השעבוד על הרכב הוסר. 11. בדיעבד התברר, שתהליך ביטול רישום המשכון אצל רשם המשכונות לא הושלם עקב טעות של הבנק. על כן, יש להטיל את האחריות אך ורק על הבנק, שביצע את טעות הסופר והטעה את התובע והנתבע. 12. לטענת הבנק, הוא נהג כפי שהוא נוהג בעשרות מאות ואולי באלפי פעולות דומות הנעשות על ידו מידי יום. מדובר בהליך בו נשלחת הודעה בדבר ביטול השעבוד לרשם המתאים ולמשרד הרישוי. הבנק אכן שלח הודעות אלו ואף מסר את העתקי ההודעות לידי הנתבע. אולם, בהודעות שנשלחו נפלה טעות סופר. 13. כשהתברר לבנק שהמשכון על הרכב לא הוסר, נשלחה מיד הודעה נוספת לרשם המשכונות. אולם, גם בהודעה זו נפלה טעות סופר. לאחר שנודע לבנק אודות טעות הסופר, הוא תיקן אותה מיד. 14. לטענת הבנק, התובע משמש כאיש מכירות בענף הנדל"ן ועל כן הוא מתמצא בענייני משכונות. כך, לא דאג שבזיכרון הדברים שעליו חתם עם הרוכשים הפוטנציאליים, יופיע סעיף בו התובע מתחייב שהרכב אינו ממושכן. זאת, משום שהתובע היה מודע לכך שהרכב היה ממושכן עת רכש אותו. 15. לטענת הבנק התובע טען לפיצוי בגין ירידת ערכו של הרכב בחלוף הזמן, אולם מדובר ברכב שקשה למוכרו משום שאיננו כה אטרקטיבי לרוכשים. לכן, לא ניתן לטעון שערכו של הרכב ירד כאשר ממילא הרכב לא היה אמור להימכר במחיר המחירון. ומכל מקום, התובע עשה שימוש ברכב ונהנה מהרכב ועל כן אין הוא יכול לטעון שנגרמו לו נזקים. 16. בדיון שנערך לפניי העידו: התובע, הנתבע ונציגת הבנק, גב' שולמית יציק. דיון: 17. התובע רכש את הרכב מהנתבע בתאריך 19.10.06. הנתבע הודיע לתובע שעל הרכב מוטל משכון לזכות הבנק. בעקבות זאת, הצדדים הוסיפו את סעיף 7 בזיכרון הדברים לפיו, הרכב ממושכן ולא תינתן תמורה עבורו עד שיוסר המשכון. ואכן, הנתבע הציג לתובע טופס "הודעה על ביטול משכון" המעיד על הסרת המשכון, שניתן לו על ידי הבנק. בעקבות זאת, סעיף 7 לזיכרון הדברים, נמחק והתמורה שולמה [נספח א לכתב התביעה]. 18. לאחר כ- 4 שנים ביום 27.7.10, התובע ביקש למכור את הרכב. אולם, לאחר בדיקה שנעשתה על ידי רוכש פוטנציאלי, התברר שהרכב עדיין ממושכן לנתבע 2 [נספח ג לכתב התביעה]. כך, התובע העיד לפניי, כי ברישיון הרכב לא נרשמה כל הערה אודות המשכון, ודבר קיומו של המשכון על הרכב היה רשום אך ורק ברשם המשכונות, בניגוד למה שהוצג לתובע בטופס "הודעה על ביטול משכון", בעת רכישת הרכב מהנתבע. 19. לגרסת התובע, שלא נסתרה, עם גילוי המשכון "העסקה בעצם התפוצצה" [פר' עמ' 1 ש' 17-18]. הקונה חזר בו וסירב לרכוש את הרכב ואף העלה זאת על כתב [נספח ד לכתב התביעה]. 20. בעקבות אירוע זה, התובע פנה לנתבע, שבירר את עניין המשכון עם הבנק. הבנק מסר שהעניין טופל והמשכון הוסר ולראייה, הציג מסמך המעיד על הסרת המשכון [נספח ה לכתב התביעה] לפיו, נמסרה הודעה מהבנק לרשם המשכונות. 21. התובע שב וניסה למכור את הרכב ואכן מצא רוכש פוטנציאלי נוסף, אך שוב, ביום 16.12.10 התברר שהרכב עדיין ממושכן לנתבע 2 [נספח ו לכתב התביעה]. כתוצאה מכך, שוב התובע לא יכול היה למכור את הרכב. 22. ביום 23.12.10 הוצא דיווח נוסף מרשם המשכונות המעיד על כך שהרכב עדיין ממושכן לבנק [נספח ז לכתב התביעה]. לאחר בירור שנעשה מול הנתבע, התברר שנפלה טעות סופר במובן זה שהבנק דיווח לרשם המשכונות על ביטול המשכון אך טעה בספרה אחת בתעודת הזהות של הנתבע. 23. הנתבעים, אינם חולקים, הלכה למעשה, על גרסת התובע. 24. הנתבע העיד לפניי ואישר, שהתובע פנה אליו לאחר כארבע שנים מעת מכירת הרכב. התובע הודיע לו, כך על פי גרסת הנתבע, כי אינו יכול מכור את הרכב. הנתבע פנה לגב' יציק מהבנק והובטח לו שהדבר בוצע. לאחר שהנתבע שב ופנה אליו, לאחר ביטול העסקה השנייה, הגיע הנתבע לבנק ואז נוכח בטעות בספרת תעודת הזהות, שנפלה בבקשה לביטול המשכון ששלח הבנק לרשם המשכונות. הנתבע הסב את תשומת לב הבנק לטעות וזו תוקנה והמשכון הוסר לבסוף [פר' עמ' 2 ש' 13-22]. 25. גם גב' יציק, נציגת הבנק אשרה את נכונות הדברים. לגרסתה, פנו אליה לראשונה בחודש אוגוסט 2010 בבקשה לביטול המשכון. נשלחה הודעה לרשם המשכונות, אולם בדיעבד נתברר כי בהודעה על ביטול המשכון נפלה טעות בתעודת הזהות של הנתבע ולכן הסרת המשכון לא בוצעה. משהתבררה הטעות, נשלח מכתב מתקן בחודש דצמבר אל רשם המשכונות והשעבוד הוסר בחודש ינואר 2011 [פר' עמ' 2 ש' 25-29]. 26. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור שהאחריות לנזק שאירע, משותפת לשני הנתבעים. 27. הנתבע נושא באחריות לנזק מכוח הפרת הסכם המכר - הנתבע הצהיר והתחייב שהרכב נקי מכל זכות צד שלישי לרבות שעבוד ומשכון. למרות זאת מכר הנתבע לתובע רכב שהזכויות בו היו ממושכנות לזכות הבנק. 28. עם כל ההערכה לגרסה הכנה של הנתבע, היה עליו לוודא שהמשכון אכן הוסר בפועל בטרם מכירת הרכב, זאת באמצעות הנפקת פלט רישום מרשם המשכונות. הנתבע יכול היה בנקל לעשות זאת על ידי בדיקה פשוטה וקצרה ברשם המשכונות או אצל גופים אחרים שמספקים מידע זה, באופן זמין וזול. 29. גם הבנק התרשל בביצוע הסרת המשכון. הבנק שגה במילוי פרטי הנתבע בבקשה להסרת המשכון, למרות שמידע זה (מספר תעודת הזהות של הנתבע) היה בידיעתו. בכך פעל שלא כמצופה מבנק סביר ועל כן הוא אחראי לנזק שנגרם כתוצאה מאי הסרת המשכון. 30. בהתחשב בכל אלה, וכאשר אני מביא בחשבון שגם הנתבע הסתמך על המסמכים שערך הבנק אל רשם המשכונות, אני קובע שהנתבע יהא אחראי בשיעור 1/3 לכל נזק שנגרם מאי הסרת המשכון ברכב ואילו הבנק יהא אחראי בשיעור 2/3 לכל נזק שנגרם כתוצאה מאי הסרת המשכון על הרכב. 31. התובע טען שכתוצאה מאי הסרת המשכון נאלץ לשאת בעליות ביטוח חובה ביטוח מקיף לרכב. עלות שני הביטוחים הינם בסך 3,375 ₪ [עמ' 3, 8 לנספח ח לכתב התביעה]. 32. כאמור, המשכון הוסר בפועל לאחר שהתברר שנפלה טעות סופר במסמכיו של בנק, בחודש ינואר 2011 לערך. אם כך, אחזקת הרכב נכפתה על התובע עת ביקש למכור את הרכב בפעם הראשונה, מיום 16.8.10 ועד להסרת המשכון בפועל, בחודש ינואר 2011 לערך, כשישה חודשים. על כן, התובע זכאי לפיצוי בגין בביטוחי הרכב ביחס לתקופה המתייחסת לששת החודשים, בסך 1,687 ₪. 33. התובע טען שנגרם לו נזק כספי בסך 1,601 ₪ [עמ' 2 לנספח ח], שכן נאלץ לשאת בעלות תיקון הרכב, לאחר שלא יכול היה למוכרו. הואיל ומדובר בהוצאה שנגרמה לתובע בגלל ביטול העיסקה ובמהלך תקופת העיכוב בהסרת המשכון, אני מקבל ראש נזק זה. 34. התובע עתר לנזק כספי בסך 1,000 ₪ בגין השבת דמי הקדימה ששילם לו הקונה, בסך 1,000 ₪ [נספח ד לכתב התביעה]. אין בידי לקבל ראש נזק זה, שכן מדובר בתשלום שמסר הקונה לתובע, תשלום שהושב עם ביטול העיסקה, ואינו מהווה נזק. 35. הנתבע טען לירידת ערכו של הרכב בזמן שהיה ממושכן ולא ניתן היה למוכרו, בסך 5,000 ₪. ראש נזק זה לא הוכח על ידי חוות דעת שמאי ולא הוברר די צרכו. על כן אין בידי לקבל ראש נזק זה. 36. הנתבע טען שהוא נשא בעלות הפקת מסמכים מרשם המשכונות בסך 228 ₪ [עמ' 2 סעיף 7 לכתב התביעה]. התובע הציג לפניי מספר מסמכים שהופקו מרשם המשכונות ולחלקם צורפו קבלות. על כן אני מקבל ראש נזק זה שנכפה על התובע כתוצאה מאי הסרת המשכון. אני קובע שהנתבעים יפצו את התובע בעלות הפקת הטפסים מרשם המשכונות בסך 228 ₪. 37. הנתבע טען ל"עוגמת נפש" שנגרמה לו. לאחר ששקלתי את נסיבות העניין, לאחר שהבאתי בחשבון את הטרחה שנגרמה לתובע ואת שני ביטולי העיסקה שחווה, אני מעמיד ראש נזק על סך 2,000 ₪. 38. סיכומו של דבר - אני קובע שלתובע נגרם נזק מצטבר בגין מחדלי הנתבעים בסך 5,516 ₪. 39. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות. 40. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעים ישלמו לתובע כדלמן: א. הנתבע ישלם לתובע סך 1,839 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. הנתבע אף ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 200 ₪. ב. הנתבע 2 (בנק איגוד בע"מ)) ישלם לתובע סך 3,677 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. הנתבע 2 אף ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 15.6.11. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. שעבודרשם