עסקת מכר רכב שהולידה שורת הליכים. בקשה זו שבפני הנה למחיקה על הסף של אחד מהם: תביעה שכנגד שהוגשה בת.א. 22179-09-10. בין מחמת מעשה בית דין או מיצוי עילה , ובין מחמת דוקטרינת ההשתק השיפוטי. 1. בתביעה הראשונה שהוגשה בת.א. 5860-09-10 ביום 5.9.10, תבעה חברת י. כהן ליסינג בע"מ (להלן "חברת הליסינג") סוחר רכבים בשם דורון שטרן. האחרון יכונה להלן "שטרן", והוא הגורם היחיד שנתבע באותה תביעה. כך תוארו העובדות בסעיפים 4 עד 7 של כתב התביעה: "...הנתבע נטל מדי פעם מהתובעת כלי רכב והתחייב לשלם לתובעת את תמורתם. עם הזמן הפסיק הנתבע לעמוד בהתחייבויותיו כלפי התובעת. נכון ליום 27.7.10 נותר הנתבע חייב לתובעת סך של 342,500 ₪ . הצדדים ערכו פירוט בכתב של חוב הנתבע לתובעת והנתבע אישר את החוב בחתימת ידו והתחייב לפרוע אותו תוך 10 ימים, שאם לא כן ישלם בנוסף לחובו פיצוי מוסכם בסך 15,000 ₪ בגין כל חודש איחור. העתק מהמסמך שנערך ע"י הצדדים מצ"ב כנספח א'. לאחר מועד עריכת נספח א' הנ"ל, העביר הנתבע לתובעת, על חשבון חובו, סך של 68,000 ₪. נכון למועד הגשת התביעה, עומדת יתרת חובו של הנתבע לתובעת ע"ס 274,500 ₪. לסכום זה יש להוסיף פיצוי מוסכם בסך 15000 ₪ , בגין איחור של חודש מיום 6.8.10" ובהמשך בסע' 10 צוין - " התובעת מבקשת לפצל את סעדיה באופן בו יותר לה להגיש תביעה נפרדת בגין החוב שיצטבר לאחר הגשת תובענה זו, מכוח התחייבות הנתבע לשלם לה את הפיצוי המוסכם המצוין בנספח א' לכתב התביעה". אותו נספח א' לתביעה שנזכר לעיל, הנו מסמך מודפס הנושא לוגו של חברת הליסינג, ובו התחייבות של שטרן הנ"ל, בחתימתו הנחזית. המסמך המונה 4 רכבים ומאשר שנמסרו למר שטרן, וכי האחרון "אחראי על הרכבים הנ"ל ועל כל תשלום עבור הרכבים". ליד כל רכב מצוין סכום החוב לתובעת בגינו. אחד מאותם ארבעה רכבים הנו "רכב מאזדה 5 מס' 67-896-63 ע"ס 90,000 ₪" (יכונה להלן "המאזדה"). כמו כן מונה המסמך חוב של שטרן לתובעת בגין שיק שחזר, בפירוט סכום השיק. המסמך על פי מראיתו נועד לרכז את חובותיו של שטרן לחברת הליסינג. 2. ב 7.11.10 נטלה חברת הליסינג פסק דין כנגד שטרן באותה תביעה, על מלוא סכומה המשוערך ובתוספת שכ"ט עו"ד: כך, בהיעדר הגנה, על יסוד העובדות שבכתב התביעה. מהצהרת בא כוחה של חב' הליסינג בפני בישיבת 15.6.11, נלמד כי לעת מתן ההצהרה לא נגבה דבר ע"ח החיוב הפסוק. אולם ענין זה אינו מעלה או מוריד כשלעצמו לצורך הבקשה שבפני. 3. ב 15.9.10 הוגשה תביעתו של מר מארון עיסא (להלן "מארון") בת.א. 22179-09-10. התביעה הוגשה כנגד חברת הליסינג וכנגד שטרן. התבקש סעד הצהרתי לפיו מארון הוא הבעלים היחיד של רכב המאזדה, שיאפשר הרישום ע"ש מארון. התביעה מפרטת כי בין מארון לבין שטרן נחתם הסכם חילופי רכבים, ב 27.6.10: מארון התחייב להעביר לשטרן רכב אודי וסכום של 22,500 ₪, והאחרון התחייב להעביר לו רכב המאזדה. מפרט מארון כי קיים חלקו בעסקה, כאשר את הסך של 22500 ₪ שילם במזומן ובשיקים. השיקים נפרעו לטובת חברת הליסינג שככל הנראה, לדעת מארון, פעל דורון בשמה. מכל מקום מפרט מארון כי ביחסים בינו לבין שטרן מדובר היה בעסקה אחת של חילופי רכבים. ב 28.6.10 נרשם רכב האודי ע"ש חברת הליסינג. הרישום בוצע באמצעות יפוי כוח שמסר מארון לשטרן לצורך העברת בעלות. אלא ששטרן מצידו, לטענת מארון, לא קיים התחייבותו לרשום רכב המאזדה ע"ש מארון . 4. חברת הליסינג מצדה, הגישה כנגד מארון תביעה שכנגד בת.א. 22179-09-10. זוהי התביעה שמבוקש סילוקה על הסף. הסעד המבוקש באותה תביעה הנו צו עשה שיחייב את מארון להשיב את רכב המאזדה, שתמורתו לא שולמה. להלן גרסת חברת הליסינג באותה תביעה שכנגד: שטרן הנו סוחר רכבים שמדי פעם מכר וקנה ממנה רכבים. הוא ביקש לרכוש ממנה את רכב המאזדה, כאשר יחד עמו הגיע מארון לפגישה במגרשה של חב' הליסינג. שטרן ביקש שחברת הליסינג תמכור "להם" (היינו למארון ולשטרן) את הרכב. אלא שהיה ידוע ששטרן החל להתקשות במילוי התחייבויותיו כלפי חב' הליסינג. לכן סירב מנהל האחרונה (להלן "ישראל") למסור את המאזדה, אלא כנגד תשלום תמורתה בסך 90,000 ₪. שטרן עזב את מגרש הרכבים לדבריו כדי להסדיר התשלום. כעבור זמן מה התקשרו לישראל שטרן ולואי עלי (האחרון יכונה להלן "לואי"). לואי הנו בעל עסק בשם "פריאון קירור ומיזוג" בו עבד מארון. הם הציעו למסור לחב' הליסינג שיק בטחון ע"ס 70,000 ₪ שיוחזק למשך מס' ימים עד להסדרת התשלום, ואילו חב' הליסינג תמסור רכב המאזדה לשטרן ומארון, בלא העברת בעלות, עד לתשלום הסך של 90,000 ₪ על ידי דורון; שאז יושב שיק הביטחון ותועבר הבעלות ע"ש מארון. ישראל סירב והתעקש על קבלת שיק ע"ס 70,000 ₪ בלא כל מגבלות ובלא שרטוט "לביטחון". זאת כתנאי להעברת המאזדה, בלא העברת בעלות עד להשלמת עוד 20,000 ₪. שטרן הביא מלואי שיק ע"ס 70,000 ₪ , המאזדה נמסרה לשטרן ולמארון, ושטרן היה אמור להשלים בתוך 10 יום עוד 20,000 ₪. העברת הבעלות במאזדה היתה אמורה להתבצע רק עם פירעון מלוא התמורה. אותו שיק של לואי ע"ס 70,000 ₪, חזר מסיבת א.כ.מ. 5. חב' הליסינג בהתאמה, פתחה תיק הוצאה לפועל כנגד לואי בגין אותו שיק של 70,000 ₪ (תביעה לביצוע שטר). ישראל טוען כי לאחר שהשיק חולל שוחח טלפונית עם לואי. האחרון מסר לו שידאג ששטרן יסדיר את תשלום החוב. רק בשיחה אחת או שתיים לאחר מכן, משעה שהסתבר ללואי ששטרן לא ישלם את החוב, טען האחרון כי השיק נגנב ממנו. 6. ישראל טוען שמבחינת חברת הליסינג מדובר היה בשתי עסקאות נפרדות, בלי קשר למה שסוכם בין מארון לדורון. חב' הליסינג רכשה משטרן את רכב האודי ב 28.6.10 בתמורת 30,000 ₪, כאשר האחרון החזיק ביפוי כוח של מארון ובתעודת זהות שלו, ועל סמך מסמכים אלה הועברה הבעלות באודי (שמכר מארון) ע"ש חב' הליסינג. במקביל, שטרן ביקש מישראל להשיג לו רכב מאזדה, וכאשר רכשה חברת הליסינג את המאזדה מבעליו הקודמים (ש.שלמה רכב בע"מ) - יידע ישראל את שטרן. צורף אישור קבלת המאזדה מידי הבעלים הקודמים, נושא תאריך 18.7.10 (היינו שבועיים וחצי לערך לאחר שנרכשה האודי על ידי חב' הליסינג). 7. בין הצדדים התנהלו הליכים בסעד זמני שסקירתם המפורטת אינה נצרכת לצורך הכרעה בבקשה, וממילא אינם בבחינת מעשה בית דין. שורתם התחתונה היתה שבוטל צו מניעה זמני שניתן כנגד חב' הליסינג. ולא נעתרתי לבקשה נגדית של חברת הליסינג למנות כונס נכסים ולתפוס הרכב. מאידך, במסגרת הסדר דיוני שהושג, חויב מארון בהפקדת 30,000 ₪ להבטחת נזקי חב' הליסינג אם ייקבע בהליך העיקרי שיד חב' הליסינג על העליונה, וכן בהנפקת פוליסת ביטוח לרכב על ידו. כמו כן ניתן כלפיו צו האוסר על דיספוזיציה ברכב (אך לא על המשך שימוש שלו ברכב). 8. בהחלטה מישיבת 26.1.11 איחדתי התביעה יחד עם ת.א. 37691-11-10 שהנה כזכור התביעה השטרית של חב' הליסינג כנגד לואי, בגין אותו שיק בסך 70,000 ש"ח. לואי מכחיש בתצהירו שחתם על השיק הנ"ל, וטוען כי הוא נגנב ממשרדו; על פי חשדו נגנב השיק על ידי שטרן שהציג עצמו כנציג חב' הליסינג, ובעבר רכש ממנו לואי שני כלי רכב. לואי מתכחש לעריכת השיחה הטלפונית הנטענת על ידי ישראל, למעט שיחה בה הזהיר את ישראל מעשיית שימוש בשיק הגנוב. 9. החלטתי באותה ישיבה (לאחר שאף ניתנה הסכמת הצדדים כולם) למנות מומחה לזיהוי כתב יד. מונה מר יונתן נפתלי. על המומחה הוטל לבחון אותנטיות החתימה של לואי על השיק בסך 70,000 ₪. המומחה קבע שיש אפשרות סבירה שחתימת המחלוקת - אינה של לואי. מדובר במדרג אחד מעל לדרגה של שקילות במסקנה, מתוך 9 דרגות וודאות. המומחה ציין גם שנכון לתת למסקנה משקל מופחת, לאור נתונים שפורטו בחוות דעתו. 10. מארון הגיש בקשה זו למחיקת התביעה שכנגד על הסף. לטעמי דין הבקשה להתקבל בשל כלל ההשתק השיפוטי. חברת הליסינג ושטרן עוסקים בסחר בכלי רכב ובמסגרת זו היו קונים זה מזה מעת לעת רכבים. כך אף לשיטת חברת הליסינג. כידוע, אין בהכרח חפיפה בין הרישום במשרד הרישוי לבין הבעלות הקניינית. מכל מקום יש כמה אפשרויות לגבי מעמדו של שטרן בעסקת המאזדה: אפשרות ראשונה הנה שהוא שלוח של אחד הצדדים: של חב' הליסינג או של מארון. אפשרות שניה הנה שהוא מתווך בתמורה בין הצדדים. בשני המקרים תיתכן קונסטרוקציה שהמאזדה נמכרה או אמורה היתה להימכר במישרין מחב' הליסינג למארון (בין במסגרת עסקת חלופי רכבי המאזדה והאודי כהילוכו של מארון, ובין במסגרת שתי עסקאות נפרדות, כהילוכה של חברת הליסינג). אפשרות שלישית הנה ששטרן רכש מחברת הליסינג את המאזדה, והוא בלבד הנו בעל דברה. הרי אין מניעה שסוחר רכב ב' ירכוש רכב מסוחר רכב א', על מנת למכור אותו ברווח ללקוח פוטנציאלי (בין לקוח קיים שהזמין רכב מסוג זה או גילה בו התעניינות, ובין לקוח עתידי). השאלה אם נרשם הרכב או בכלל אמור היה להירשם ע"ש סוחר רכב ב' ("יד" נוספת) אינה רלבנטית, בוודאי לא קונקלוסיבית, לצורך קביעת הצדדים לעסקה. אפשרות רביעית הנה שחב' הליסינג מכרה את הרכב לשטרן ולמארון כרוכשים במשותף. גם בלא כניסה לעבי הקורה מבחינת בירור ראייתי שלא התקיים, על כל המגבלות הנודעות לדבר, ניתן לסמן אפשרות אחרונה זו על פי תצהירי הצדדים כולם כבלתי סבירה על פניה. הן לאור עיסוקו של שטרן כסוחר רכבים (עיסוק הידוע לחב' הליסינג שהתנהלה מולו ככזה בעסקאות עבר); והן לאור העובדה שהיה ברור גם לחב' הליסינג שהלקוח "הסופי" לרכב, היינו מי שאמור להיות בעליו בסופו של תהליך, הנו מארון שהנו לקוח של שטרן ולא שותפו (ראה למשל סע' 10 לתצהיר ישראל מיום, 10.10.10 שם טען שכאשר התעקש שלא למסור המאזדה אלא כנגד תשלום מלוא תמורתה, החל מארון לצעוק על שטרן, וטען שכבר נתן לו לשטרן כסף עבור הרכב). ואין זה משנה אם מדובר במכר ישירות למארון בתיווך או שליחות של שטרן או במכר כפול: מחב' הליסינג לשטרן, וממנו למארון. 8. לנוכח האפשרויות השונות יש חשיבות לאופן שבו בחרה חברת הליסינג לנסח את תביעתה הכספית שלה עצמה כלפי שטרן בת.א. 5860-09-10, אותו תיק שפתח ההתדיינות המשפטית בפרשה. באותו תיק ניתן כאמור פסק דין באין הגנה של שטרן. כך שפסק הדין נ' שטרן ניתן כפי עובדות התביעה של חב' הליסינג, מכוח עילת התביעה. אין צורך מעשי אפוא לדוש בשאלה האם הצלחת טענה משפטית או עובדתית בהליך א' הנה תנאי לתחולת המוסד של השתק שיפוטי בהליך אחר כלפי בעל הדין שזכה בטענתו, או שמא די בעצם העלאת הטענה על ידי בעל הדין בהליך א' על מנת שיהא כבול בה בהליך ב' (עיין: ע"א 513/89 וערעור שכנגד Interlego A/S נ' Exin - Lines Bros S. A. ואח' פ"ד מח(4) 133; רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים פ"ד נט(6) 625; עעמ 3839/11 פרנקל את קורן חברת עורכי דין (2002) נ' עיריית רמת השרון . במקרה זה זכתה כאמור חברת הליסינג והתקבלה תביעתה כלפי שטרן כפי כתב התביעה. אמנם באין הגנה, אך לצורך דוקטרינת ההשתק השיפוטי אין חשיבות לדבר, שכן חב' הליסינג זכתה ממילא בתזה אותה העלתה בתביעתה. אולם השאלה לענייננו הנה מהי אותה תזה. השאלה היא האם אכן, כהילוכו של מארון, נתבע שטרן באותה תביעה בתורת מי שהרכב נמכר לו, ולו בלבד. 9. הבעלות במיטלטלין היא הזכות להחזיק ולהשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה (בכפוף להגבלות לפי דין או הסכם): סע' 2 לחוק המיטלטלין, התשל"א - 1971. אין צורך שהכותרת "בעלות" או "מכר" תופענה ככאלה במפורש בכותרת התביעה, אלא די שניתן יהא להסיק שזו הטענה, היינו שהרכב נמכר לשטרן דווקא, ולא למארון. המעיין בכתב התביעה של חב' הליסינג כנגד שטרן מתרשם בבירור שמדובר בעסקת מכר של מספר רכבים לשטרן, בהם רכב המאזדה. כאשר שטרן התחייב לשלם לחב' הליסינג תמורת הרכבים שרכש. והרי הרכב כאמור לא נמכר כאמור גם לשטרן וגם למארון, וניתן להסיק זאת בבירור הן מגרסת ישאל והן מגרסת מארון. לכן נמכר הוא לשטרן על מנת שימכרו למארון; או לחלופין במישרין למארון בין בתיווך (בתמורה) זה או אחר של שטרן ובין בסיועו של שטרן כשלוח אחד הצדדים. במקרה האחרון של מכר ישיר למארון, אין גם הגיון לגופו בטענה ששטרן כסוחר רכב נוטל על עצמו התחייבות לשלם מלוא חובו של לקוח למוכר או נוטל על עצמו ערבות לחובו זה של הלקוח. לעומת זאת במקרה הראשון בו רכש שטרן את הרכב במישרין כדי למכור אותו הלאה, יש כמובן הגיון ששטרן יחתום על מסמך המאשר גובה חובו למוכרת, בגין הרכב שרכש ממנה. חב' הליסינג מודה כי באותה תביעה התקבלה טענתה ששטרן התחייב לשלם לה תמורת הרכבים שצוינו בתביעה, ובהם רכב המאזדה. אלא שהיא מדגישה שזו בסה"כ התזה: חיובו של שטרן מכוח התחייבותו, מבלי שבוארה כלל פשרה של אותה התחייבות בכתב התביעה, ואף לא בהמשך ההליך שם (לאור העובדה שהתביעה התקבלה בלא בירור ראייתי). טוענת אפוא חב' הליסינג שרק לו טענה כעת ששטרן לא התחייב לשלם תמורת המאזדה, היה כאן מצב של "טענה והיפוכה" בשני ההליכים. לאשורה , כך טענת חב' הליסינג, לא טענה כלל בתביעתה מול שטרן שהמאזדה נמכרה לשטרן, או רק לו. הנכון הוא שתבעה רק את שטרן, מכוח התחייבותו לתשלום עבור הרכב. ולאו דוקא מכוח העובדה שהרכב נמכר דוקא לו או רק לו. 10. זה המקום לפתוח סוגריים ולשאול: חברת הליסינג מסבירה מה לא טענה. אך מה בעצם כן טוענת חב' הליסינג או מתיימרת לטעון לשיטתה, ביחס לזהות הקונה? מהי טענתה שעל דרך החיוב, התזה העובדתית שלה, שעליה להציב בתביעתה הנגדית? הרי מצויים אנו בשלב בו כבר ניתן פס"ד בתביעתה נגד שטרן, ובשלב בו כבר הוגשו תצהירים בתביעות המאוחדות בפני. חב' הליסינג יודעת שמכרה את רכב המאזדה והתמורה לא התקבלה. אמורה היא אפוא לדעת עובדתית למי מכרה אותו. לשטרן? למארון? לשניהם? סע' 8 בתביעה שכנגד שמבוקשת מחיקתה, נוסח כך ששטרן ביקש שישראל ימכור "להם" (לשטרן ולמארון) את הרכב. כאמור יהא הנוסח המילולי בו נקב שטרן אשר יהא, התזה שהרכב נמכר לשטרן ולמארון כרוכשים במשותף אינה מתקבלת על הדעת, ואינה נובעת לא מגרסת ישראל ולא מגרסת מארון, אך ניחא. 11. בכתב התביעה בת.א. 5860-08-10 צוין בקצרה שהתובעת עוסקת בין היתר בסחר רכבים לרבות קניה מכירה החלפה ותיווך, הנתבע נטל ממנה מדי פעם רכבים והתחייב לשלם תמורתם, כשבין אותם רכבים רכב המאזדה (כנזכר במסמך ההתחייבות של שטרן לחב' הליסינג שעליו הושתתה התביעה). גם אם עילת התביעה היתה התחייבות חוזית של שטרן מכוח אותו מסמך התחייבות, להבדיל מארבע עסקאות ברכבים שנזכרו באותו מסמך, הרי רב לנו בכך שהתזה העובדתית ביחס למאזדה היתה עסקת מכר בין חב' הליסינג לבין שטרן, ותו לא. זה כאמור מה שמובן למעיין בכתב התביעה שם. 12. אין איסור על העלאת טענות חלופיות כלפי בעלי דין שונים בגדרו של אותו הליך, אלא רק כנגד אותו בעל דין באותו הליך (ע"א 279/89 הסנה נ' דמתי פ"ד מז(3) 156, 165). אכן לעתים נגזר מטבעו של הליך שאין מנוס מטענות חלופיות כלפי בעלי דין שונים (למשל בגדרה של הודעת צד שלישי שהנה מעין תביעה על תנאי, והתנאי הוא קבלת התביעה העיקרית, כך שמונחת בה ממילא גרסת התובע, שהנתבע - המודיע מתכחש לה בהגנתו). אולם כלל ההשתק השיפוטי כן אוסר על העלאת טענה עובדתית או משפטית בהליך אחד כלפי בעל דין פלוני; ולאחר שהתקבלה, לטעון טענה הפוכה בהליך אחר בין כנגד אותו יריב ובין כנגד יריב אחר: ע"א 4631/90 גול נ' אל ג'ול פ"ד מט(5) 656; ע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת בע"מ נ' פרידמן פ"ד נ(5) 418; בע"מ 7916/03 פלונית נ' פלוני פ"ד נ"ט (5) 183. ודוק: לא התבקש פיצול סעדים ביחס לשטרן. והרי אם רכשו שטרן ומארון את הרכב כרוכשים במשותף, יכול היה כל אחד מן השותפים - הבעלים לעשות בו שימוש, ולכאורה היה צריך לבקש היתר לפיצול סעדים שמן הסתם לא היה ניתן, משעה שכנגד שטרן ניתן הסעד הכספי. האם יכולה חב' הליסינג להיבנות פעמיים?: כנגד שטרן ליטול פסק דין על מלוא שוויו הכספי של רכב המאזדה וממארון לזכות בהשבתו? העובדה שעד כה לפי מה שנשמע לא נגבה החיוב הכספי משטרן היא מקרית. בעתיד יכול וייגבה החיוב . הסעד של השבת הרכב מוציא הגיונית את הסעד של תשלום תמורתו, מה גם שסעד ההשבה מניח ביטול הסכם המכר בעקבות הפרה, והסעד הכספי שניתן כלפי שטרן מניח אכיפה כספית של אותו הסכם. נניח לצורך הדיון שלא היתה מחלוקת שהרכב נמכר לפלוני ולו בלבד. הרכב נמסר לו והוא לא שלם תמורתו. האם ניתן לקבל ביחס לאותו נתבע הן סעד של השבת הרכב והן תשלום מלוא תמורתו בעסקת המכר? (ניחא היה נתבע סעד של השבה וכן סעד כספי משלים של פחת בשווי הרכב רק לתקופה בה שהה הרכב אצל אותו פלוני. סעד כספי מעין זה אינו אכיפת ההסכם אלא סעד של פיצוי על נזק טעון הוכחה בעקבות ההפרה, ומתיישב הוא עם הביטול וההשבה). האם יכולה חברת הליסינג לזכות כעת בסעד "כפול" זה של השבה מחד ותשלום תמורה מאידך, רק משום שלטענתה (שאינה מסתברת ממילא, ולאשורה כלל לא ברור כאמור מה טוענת כאן חב' הליסינג) מכרה אולי הרכב לשניים ולא לאחד, ואחד מהם מחזיק ברכב בפועל? 13. אכן אלמלא הפיצול הדיוני שבתביעות דומה שלא היה לה לחברת הליסינג פתחון פה בענין זה. תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי שתובענה תכיל את מלוא הסעד לו זכאי התובע בשל עילת התביעה. תק' 45 קובעת החובה לתבוע את מלוא הסעדים להם זכאי תובע בגין אותה עילה, אלא אם התקבל היתר לפיצול סעדים. ואילו תקנה 46 קובעת שרשאי תובע לאחד באותה תובענה כמה עילות כנגד כמה נתבעים יחד. רשאית היתה אפוא חברת הליסינג לתבוע בת.א. 5860-09-10 לא רק את שטרן אלא גם את מארון. רשאית היתה לבור לה סעד של ביטול והשבה או של אכיפה - היינו תשלום התמורה. אלא שלא רשאית היתה כנגד נתבע אחד (שטרן) לקבל סעד של אכיפה (כספית) וכנגד השני (מארון) - ביטול והשבה בגין אותו חוזה מכר עצמו. אם מכרה אכן (כהילוכה?) את הרכב לשניהם , הרי שהסעד של אכיפה כספית מוציא את סעד הביטול. ואם מכרה רק לשטרן - ממילא לא קנויה יריבות כנגד מארון ואין הוא בעל דברה. 14. בהנחה לצורך הדיון שגרסתה העובדתית של חב' הליסינג היא הנכונה, וכי היא הנפגעת מהפרת החוזה, הרי תרופתה החוזית יכול ותהא באכיפה ופיצויים או ביטול והשבה ופיצויים. הבעיה אינה זו של עילות חלופיות אלא של סעדים שאינם מתיישבים זה עם זה. העילה היא חוזית, אך לא ניתן לתבוע בו זמנית הן ביטול (והשבה) והן אכיפה של אותו חוזה עצמו. הבעיה אינה גם של ריבוי נתבעים בתביעות נפרדות. ככלל עדיף לרכז את כל הנתבעים הנצרכים בגין אותה פרשה בכתב תביעה אחד, אך לעתים אין מניעה עקרונית לתבעם בנפרד. אלא שתובע העושה כן, מעבר לסרבול, נוטל על עצמו סיכון שאם יפסיד בתיק אחד, עשוי שיקום נגדו מעשה בי"ד, ולעומת זאת אם יזכה באותו תיק, לא יהא יריבו האחר מושתק באותה תביעה בה נתבע בנפרד, שכן להבדיל מן התובע, לא היה לו יומו. אלא מאי?: העובדה שחב' הליסינג "פיצלה" התביעות כנגד שטרן וכנגד מארון יוצרת בשלב ראשון "אפקט ממסך" המטשטש שמדובר בסעדים שאינם דרים בכפיפה אחת בשתי תביעותיה. כדי להבין זאת כאמור, די שנדמה שמדובר ברוכש רכב אחד, בלא תיווך זה או אחר של סוחר רכבים. האם ניתן היה לטעון כלפי אותו רוכש באותה תביעה או בתביעה מאוחרת הן לביטול והשבת הרכב שנמסר, והן לאכיפה על דרך תשלום התמורה החוזית?: התשובה שלילית. מצבה של חב' הליסינג אינו אמור להיות טוב יותר משעה שבחרה לתבוע בנפרד את שטרן ואת מארון. וכדי למנוע תוצאה לא הגיונית זו נכנס לפעולה כלל ההשתק השיפוטי או לחלופין כלל מיצוי העילה ומונע מחב' הליסינג לטעון בהליך אחד שהחוזה הופר והיא זכאית לסעד האכיפה, ובשני - שהחוזה בוטל כדין בעקבות הפרתו והיא זכאית להשבה. מעבר לצורך, יוזכר כי כלל מיצוי העילה אינו חל רק על טענות שהעלו הצדדים בפועל בהליך הקודם, אלא גם על טענות שהיה עליהם להעלות בגדרו (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 10, עמ' 110). משלא הזכירה חב' הליסינג בגדרה של התביעה נ' שטרן שהמאזדה נמכרה גם למארון כביכול, לא מן הנמנע שנתפסת היא על הודאתה שהרכב נמכר לשטרן ולו בלבד. זיכויה בסעד כספי כלפי בעל דברה החוזי (שטרן) במלוא התמורה החוזית של הרכב , ובנוסף בסעד של השבת הרכב כלפי מארון - יביא לעשיית עושר שלא במשפט. אך גם אם אניח לטובתה שהרכב נמכר לשטרן ומארון כרוכשים במשותף, הרי למצער יחול כלל ההשתק השיפוטי , אם לא גם כלל מיצוי העילה, וימנע אותה תביעת סעדים המוציאים זה את זה. התוצאה לא צריך שתשתנה גם אם נתייחס לתביעה כנגד שטרן כבאה מכוחה של עסקת היסוד בעילה חוזית, וכנגד מארון - מכוחה של עילת עשיית עושר. בכתב התביעה שכנגד (סע' 12) העילה הנטענת כלפי מארון, מכוחה מתבקש סעד ההשבה בדמות צו עשה, היא עילה חוזית או עילה שמכוח דיני עשיית עושר או מכוח "כל דין אחר" (בביטוי הכללי האחרון לא סגי כדי להכשיר עילה שלא נתבעה). עילת עשיית עושר עשוי אמנם שתעמוד על רגליה שלה גם בהינתן עילות אחרות, אך תמיד יש לשאול האם ההכרה או השימוש בה עשוי שתחתור באופן לא הדיוני תחת רציונלים העומדים בבסיס עילות אחרות, והיו מונעים כשלעצמם קבלת הסעד המבוקש. לטעמי התשובה חיובית במקרה דנן. 15. ודוק: אין צורך להיזקק כלל לשאלה האם גרסת מארון היא הנכונה לצורך הכרעה בבקשה. הכללים של מיצוי עילה, כמו גם הכלל של השתק שיפוטי נועדו לייתר התדיינות כפולה ובירור ראייתי לגופו ביחס למי שהיה לו יומו בביהמ"ש, ומוצתה עילתו או שיש הצדקה למנוע ממנו טענה והיפוכה (עובדתית ודאי, אך גם משפטית). 16. אני מקבל אפוא הבקשה ודוחה על הסף את התביעה שכנגד בת.א. 22179-09-10 כנגד מארון עיסא. י. כהן ליסינג בע"מ תשא בהוצאות מארון עיסא בתביעה שכנגד ובבקשה זו, בסך כולל של 5000 ₪. לאור התוצאה אני קובע קדם משפט ליום 24.10.11 שעה 9:30. ביטול תביעההשתק שיפוטירכבהשתק / דיני מניעות