כללי מונחת בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 9.5.11 בו הוריתי על מחיקת התביעה שהגישה התובעת בגין חוסר מעש ואי ציות להחלטות בית המשפט. עסקינן בתביעה שהוגשה במקור בהליך של "תביעות קטנות" ביום 27.4.10 בעילה של פיצוי כספי בגין תקיפה פיזית ומילולית. תיק זה נידון תחילה בבית המשפט לתביעות קטנות אולם בהחלטתי מיום 30.8.10 הוריתי להעביר את התיק לבית המשפט השלום וזאת כיוון שמצאתי כי מכלול הנסיבות של תיק זה ובמיוחד בקשות לסילוק על הסף מטעם הנתבעים, בקשת קבלת ייצוג מטעם התובעת ומורכבות התיק מבחינה עובדתית ומשפטית אינו מתאים להידון בתביעות קטנות. להלן ההחלטות העיקריות שניתנו בבית משפט לתביעות קטנות ובבית משפט השלום שהביאו עד למחיקת התביעה כאמור: 1. ביום 9.8.10 הוגשה בקשה מטעם ב"כ הנתבעים לשינוי מועד דיון שנקבע ליום 22.8.10 בין הטעמים לבקשה היתה חופשה משפחתית של הנתבע 2. בהחלטתי מיום 20.8.10 קבעתי שאין מקום לדחיית הדיון וכי נתבע 2 פטור מהופעה. 2. ביום 16.8.10 הוגשה בקשה מטעם התובעת לאפשר לה להיות מיוצגת ולדחיית מועד הדיון. בהחלטתי מיום 20.8.10 קבעתי כי לאור בקשה זו ובקשת התובעת אני דוחה הדיון והצדדים יגישו תוך 14 יום רשימת תאריכים מתואמים לקיום הדיון שנדחה. 3. ביום 22.8.10 הודיעה התובעת כי אינה מסוגלת לתאם עם ב"כ הנתבעים מועדי דיון - בהחלטתי מיום 25.8.10 הוריתי לב"כ הנתבעים ליצור קשר טלפוני עם התובעת בכדי לתאם מועדים. ביום 22.8.10 הוגשה בקשה נוספת של התובעת למתן החלטה בבקשה לאפשר לה להיות מיוצגת ע"י עו"ד וביום 25.8.10 החלטתי כי אני מתיר הייצוג. 4. ביום 26.8.10 הוגשה הודעה מוסכמת לקביעת מועדי דיון בה נכתב כי בהתאם להחלטת ביהמ"ש הנתבעים יצרו קשר עם התובעת במטרה לקבוע מועד דיון מוסכם אולם התובעת הודיעה כי היא פועלת לקבלת ייצוג משפטי ע"י הלשכה לסיוע משפטי ומבקשת לדחות הדיון עד לאחר שתקבל הייצוג. ביום 28.8.10 הוריתי כי התובעת תודיע לנתבעת ולבית המשפט מייד עם מינוי עו"ד מטעמה וקבעתי דיון ליום 27.10.10 וכי עד ליום 13.10.10 יגישו הצדדים רשימת תאריכים מתואמת במידה והתאריך שקבעתי לא יהיה נוח לב"כ התובעת. 5. ביום 29.8.10 הוגשו 2 בקשות מטעם התובעת, בהם הודיעה התובעת על פניתה לקבלת ייצוג מהלשכה לסיוע משפטי וביקשה כי לא יקבע כל מועד דיון בטרם תקבל הייצוג. כמו כן ביקשה להאריך המועד להגשת תגובתה על הודעת הנתבעים על קיומה של חסינות עובד ציבור ובקשה לדחיית התובענה נגד הנתבע 2. בהחלטתי מיום 30.8.10 החלטתי כנ"ל על העברת התיק לביהמ"ש השלום והוריתי כי עד ולא יאוחר מיום 15.10.10 תגיש התובעת כתב תביעה מתוקן בליווי כל המסמכים הנדרשים בהתאם לתקנות "סדר הדין המהיר" וכי המועד לדיון שנקבע בתביעות קטנות יהפוך לדיון מקדמי בסדר דין מהיר. 6. ביום 12.10.10 הוגשה בקשה ע"י התובעת להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן ולדחיית המועד הקבוע ליום 24.10.10. באותו היום החלטתי על ארכה כמבוקש עד ליום 15.11.10 להגשת כתב התביעה וקבעתי כי הדיון נדחה. 7. ביום 11.11.10 הוגשה בקשה של התובעת להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן שנקבע ל- 15.11.10 ולהגשת רשימת תאריכים מתואמים לקיום הדיון בשל אי קבלת תשובה מהלשכה לסיוע משפטי. בהחלטתי מיום 14.11.10 הוריתי על מתן אורכה כמבוקש וקבעתי התיק לתזכורת פנימית ליום 20.1.11. 8. ביום 18.1.11 הוגשה מטעם הנתבעים בה נכתב בין השאר כי לא ברור האם התובעת מיוצגת בהליך ושכתב התביעה המצוי בתיק אינו ערוך ככתב תביעה בדיון מהיר. בהחלטתי מיום 20.1.11 קבעתי כי באם התובעת לא תפעל בהתאם להחלטות בית המשפט תמחק התביעה והתביעה הועברה להמתנה ל"מחיקה מחוסר מעש" ליום 1.3.11. 9. ביום 28.2.11 הוגשה בקשה של התובעת להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן ולחילופין להחזיר את התיק לבימ"ש לתביעות קטנות. ביום 1.3.11 הוריתי כי הנתבעים יגישו תגובותיהם תוך 10 ימים. ביום 13.3.11 הודיעו הנתבעים, כי בבקשת התובעת לאורכה של כ- 60 ימים ולחילופין להחזיר התיק למסלול של תביעות קטנות במידה ולא תזכה התובעת לייצוג מהלשכה לסיוע משפטי תרוקן מתוכן את מהותו של סדר הדין המהיר וכן כי יש בכך כדי להכביד על הנתבעים ולגרום לנזק ראייתי. יתירה מזו, הנתבע 2 היה בתפקיד באותה תקופה אולם כיום בחלוף השנים הוא המשיך בחייו ועצם התביעה התלויה ועומדת גורמת לו לטרדה ולעוגמת נפש והוא זכאי לכך שהליכים נגדו יתנהלו בפרק זמן סביר ובפרט שטרם נדונה הבקשה לחסינות הנתבע. בהחלטתי מיום 17.3.11 כתבתי כי אני מסכים לטענת הנתבעים אודות הנתבע 2 וכי יחד עם זאת יש לאפשר ארכה מתאימה בכדי להגיע להכרעה צודקת לגופו של עניין שכן אין מקום לאור מהות התביעה להחזירה להליך של תביעות קטנות ולכן הארכתי את המועד להגשת כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר עד ליום 28.4.11 וקבעתי כי התיק נקבע לתזכורת מחיקה מחוסר מעש ליום 5.5.11. 10. ביום 28.4.11 הוגשה בקשה מטעם התובעת להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן/בקשת הבהרה מבית המשפט מה יש לתקן בכתב התביעה לאור העובדה שהתובעת אינה מיוצגת/לחילופין מבוקש לדון בתביעה עפ"י כתב התביעה הקיים/בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין החזרת הדיון לתביעות קטנות/תשובה לתגובת המשיבים. ביום 30.4.11 הוגשה הודעה מטעם התובעת בהמשך להודעה והבקשה מיום 28.4.11 בה נכתב כי לאחר שהגישה הבקשה ביום 28.4.11 בה הודיעה התובעת כי עניין הייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי נמצא בטיפול מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור הושארה הודעה לתובעת מטעם עו"ד מהסיוע המשפטי כי עוה"ד תיצור עמה קשר בשבוע הבא. ולפיכך מבוקש שוב כי ביהמ"ש יאריך את המועד עד לאחר סיום הטיפול בעניין אצל מבקר המדינה ולאחר שתקבל התובעת ייצוג מהסיוע המשפט. ביום 2.5.11 כתבתי בהחלטה כי : "לצערי לא אוכל להאריך מועדים ללא קץ, כשבית המשפט תלוי ברשויות עצמאיות אחרות. באם לא יוגש כתב תביעה מתוקן על פי התקנות לא יהיה מנוס מלמחוק תביעה זו וכשיוסדרו ענייני הייצוג, ע"י הלשכה לסיוע משפטי, מבקר המדינה או בג"ץ (אם תוגש עתירה בעניין) התובעת תוכל לשוב ולהגיש תביעה מסודרת שכן מחיקה איננה יוצרת "מעשה בית דין". " ביום 9.5.11 הוריתי כאמור בפסק דין על מחיקת התביעה. ביום 14.6.11 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין בטענה ש"דווקא הגינותי הרבה ולהיטותי להראות לביהמ"ש כי אני פועלת לקידום ההליכים עלו לי ביוקר. בהגינותי הרבה שמחתי להודיע לביהמ"ש על התקדמות שהסתמנה בעניין הסיוע המשפט... דווקא על כך החליט בית המשפט (2.5.11) כי לא יוכל להאריך מועדים ללא קץ... ואולם ביהמ"ש כלל לא אפשר להגיש כתב תביעה מתוקן... עוד נכתב באשר לדברי כי התובעת תוכל לשוב ולהגיש תביעה מסודרת. כי אפשרות זו אינה קיימת עוד מאחר והתביעה הוגשה בסמוך למועד ההתיישנות וכן נטען בעניין ההוצאות שנמחקו כי אין בידי התובעת לשלם את ההוצאות וממילא נסתם הגולל על הגשת תביעה מחדש". ב"כ המשיבים המלומדת מתנגדת לביטול פסק הדין וטוענת שהתובעת קיבלה זה מכבר מס' אורכות ע"מ להיערך נכונה בתביעתה אולם בחרה שלא להסתפק באורכות אלו. הן בית המשפט והן הצדדים נהגו בתובעת לפנים משורת הדין ובית המשפט העניק אורכות לא מבוטלות. התנהלות התובעת מעידה כי כל רצונה למשוך את ההליכים ותו לא. לטענת ב"כ הנתבעת המלומדת, בית המשפט פעל כראוי וכנדרש בהחלטתו על מחיקת התביעה ואין לו לשנות ממנה. לשם השלמת התמונה, אציין שתביעת המבקשת כנגד המשיבים מתבססת על טענתה בדבר אירוע שהתרחש ביום 29.4.03 בבימ"ש המחוזי בתל אביב כאשר ירדה במדרגות והגיע מולה אדם בריצה והפילה. המבקשת טוענת שמגיע לה פיצוי מהמשיבים כיוון שהסתבר לה שהאדם שנטען שהפילה הוא מאבטח במשמר בתי המשפט וכי נגרמו לה נזקי גוף ונזקי ממון בגין הנפילה. המשיבים טוענים שעל ביהמ"ש להורות על דחיית התביעה על הסף ולחילופין על מחיקתה. בשל היותה קנטרנית ו/או טורדנית עוד נטען כי על בית המשפט להורות על מחיקת כתב הטענות מחמת היותו מביש. עוד נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף נוכח השיהוי הבלתי מוצדקת ובלתי מוסבר של הגשת התביעה בחלוף כ-7 שנים מיום קרות האירוע ובנוסף נטען כי בשל כך נגם להתבעים נזק ראייתי כבד שיש לזוקפו לחובת התובעת. בנוסף טוענת ב"כ המשיבה המלומדת כי הגשת תביעה בסמוך למועד ההתיישנות אינו זר לתובעת וכי תלויות ועומדות מספר תביעות נוספות מצד התובעת כנגד המדינה ו/או עובדיה אשר הוגשו בסמוך למועד התיישנותן. לגופו של עניין נטען בין השאר כי לאחר הגשת תלונה במשטרה ע"י התובעת הוחלט במשטרה כי אין להוסיף ולחקור בעניין ויש להעביר העניין לטיפול המבקרת הפנימית בהנהלת בתי המשפט וזו קבעה לאחר שבחנה את עובדות המקרה ועיינה במסמכים כי בהתנהגות הנתבע 2 לא נפל פגם וכי כל פעולותיו נעשו בהתאם לנהלים, בסמכות ובדין. באשר למצב התובעת כיום הרי שמצבה הנטען והמוכחש נובע מנסיבות שאינן קשורות בנתבעים או באירועים נושא כתב התביעה מה גם שלא צורפה כל חוות דעת רפואית, בניגוד לתקנות. דיון ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם". שתיים הן העילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. ביטול מתוך חובת הצדק וביטול עפ"י שיקול דעתו של בית המשפט. כאשר ניתנה החלטה בהעדרו של מבקש הביטול משום שהאחרון לא הוזמן או שהמסירה לא הייתה כדין, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. עצם הפגם שנפל בהליך מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה, ולבית המשפט אין במקרה זה שיקול דעת שלא לבטל את ההחלטה. שונים הם הקריטריונים כשמהמדובר בביטול מתוך שיקול דעת בית המשפט כשקיים זימון כחוק. היטיב כ' השופט מצא להגדיר זאת ב-בע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1) 835- 836, לאמור: "שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול - דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהעדרו, כגן שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו ... שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד. אף שבעצם קיום הדיון בהעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון שהמבקש לע התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשוייה להוביל אם בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה ....". במקרה הנדון, המבקשת ידעה על מתן ההחלטות השונות שצויינו לעיל ועל מתן האורכות הרבות, ולא נפל פגם בהליך המצדיק ביטול פסק הדין מחובת הצדק, מכאן עסקינן בביטול לפי שיקול דעת. כשמדובר בביטול לפי שיקול דעת, השאלה המכרעת היא קיומם של סיכויי הצלחת התביעה. אומנם שוכנעתי כי לא מחמת זלזול בוטה בבית המשפט, התנהלה המבקשת כפי שהתנהלה. אף שהתנהלותה לא היתה תקינה, היא אינה עולה לכדי זלזול וחוסר אכפתיות בוטים. זכות הגישה לערכאות כזכות של אזרח במדינה דמוקרטית ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית גם על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. מטרתה העיקרית של הפרוצדורה, במובנה הרחב, היא תועלתית : גילוי האמת ועשית הצדק במסגרת הדין הסובסטנטיבי, וזאת ככל האפשר. לפעמים, באמצעות כללי הפרוצדורה, יוצרים גם דין סובסטנטיבי - למשל: המשפט המינהלי הישראלי וה-COMMON LAW האנגלי. ביסוד כללי הפרוצדורה, נמצא האיזון העדין שבין צדק, מוסר ויושר מחד גיסא לבין סדר ויציבות מאידך גיסא. פרוצדורה טובה צריכה להתאים את עצמה למושג הצדק, היחסי והמשתנה לפי טיבו, כפי שנקלט בתודעה של בני - החברה האנושית, בת זמננו. במובן מסוים, מגבילה הפרוצדורה את שיקול דעתו של השופט היושב בדין, ומחייבת אותו לנהוג לפי כללים מסודרים, קבועים וידועים מראש לכולי עלמא. היא מונעת, עד כמה שאפשר, שרירות לבו של השופט ויוצרת, קנה מידה אחיד בהליך השיפוטי. לדעתי, נוסחת האיזון המידתית, הבסיסית והחוקתית, בהתנגשות בין הוראת כלל פרוצדוראלי מחד לבין הצדק מאידך, נגזרת מעוצמת הפגיעה בסדרי הדין והיא זו : בהתקיים פגם מהותי (Fundemental defect), בסדרי - הדין, יד הפרוצדורה על העליונה ובלבד שהפגיעה בזכויות הדיוניות של בעל הדין היא מידתית; בהתקיים פגם לא מהותי או נוהל לקוי (Irregularity), בסדרי - הדין, יד הצדק על העליונה, ובלבד שבעל הדין המפר את סדרי - הדין, לא השתמש לרעה בזכויותיו הדיוניות. כאמור, הפרוצדורה מגבילה את שיקול דעתו של בית - המשפט, ומונעת שרירות לב. יחד עם זאת, על בית - המשפט להשתמש בכלים הפרוצדוראליים בסבירות וכהלכה. עליו לבדוק היטב, אם ניתנה לבעל דין הזדמנות סבירה והוגנת, למימוש זכותו החוקתית לגשת לבית - המשפט ולטעון את טענותיו, כפי שנקבע בסדרי - הדין. זכות הטיעון או השמיעה (aud iatur et altera pars) נמנית בין כללי הצדק הטבעי ,((natural justice המחייבים דיון משפטי הוגן. כללי הצדק הטבעי, הם חלק מהמשפט הפוזיטיבי הישראלי. (בג"צ 442/71 לנסקי נ. שר הפנים, פ"ד כו(2) ,37 , ע"א 228/58 רוטשטיין נ. מלמד, פ"ד יב(2)1439; בג"צ 654/78 גינגולד נ. בית - הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(2) 654 בג"צ 91/74 גבארה ואח' נ. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ואח', פ"ד כח(2) 518 ע"א 104/62 לנגלייב נ. מלמד ואח', פ"ד טז(3)1886, ש. שטרית, חדשות בעיקרי הצדק הטבעי", הפרקליט לז, 326 ,325 ,1987). בית המשפט פוסק בסכסוך (lis), שהתגלע בין בעלי - הדין. סבורני שלשם מיצוי ההליך השיפוטי בצורה תכליתית ויעילה, יש לאפשר בצורה שווה לכל אחד מבעלי הדין ולכל אדם אחר בעל אינטרס לגיטימי, ההזדמנות הנאותה לממש את זכותו החוקתית לגשת לבית - המשפט ולטעון טענותיו במשפט גופו, בטרם תינתן ההכרעה השיפוטית הסופית בעניינו. סוף דבר זכותו של אזרח שתביעתו תידון ותוכרע לגופו של עניין בבית המשפט היא זכות חוקתית שפוגעים בה רק במידתיות הדרושה. עקרון זה חייב לשמש נר לרגליו של בית המשפט לעניין דיון במחיקה מחוסר מעש. לצד זכות יסוד זו, לא ניתן להתעלם מזכויות הנתבעים להליך הוגן ומסודר, ללא טירטורים וסחבת תוך גרימת עינוי דין כתוצאה ממחדלי התובעת. כמו כן קיימים גם מתדיינים אחרים שזכותם שבית המשפט יקדיש מזמנו וממרצו לטפל בתביעותיהם ולא יקדיש את כל זמנו בתביעותיה של התובעת. על פני כתבי התביעה, לא ניתן להשתכנע שהתביעה מבוססת ובעלת סיכוי שכן נסיבות הארוע מעורפלות, לא היו עדים לארוע, התובעת לא צירפה חוו"ד רפואית בקשר למצבה והקשר הסיבתי בין מצבה לארוע וחלפו שנים רבות מאז הארוע ועד להגשת התביעה תוך שיהוי בלתי מוסבר מצד התובעת. סיכויי התביעה הנמוכים ומחדליה של התובעת כפי שתוארו לעיל, מביאים אותי למסקנה שבהפעלת שיקול הדעת הנכון שבו נלקח בחשבון גם מדיניות שיפוטית ראויה של חלוקת המשאב העיקרי של מערכת המשפט - הזמן השיפוטי - דין הבקשה להידחות. הנתבעת תוכל לחזור ולהגיש תביעה מסודרת, בהתאם לכללי "סדר דין מהיר" ונתמכת במסמכים הדרושים, שכן מחיקה מחוסר מעש לא מהווה "מעשה בית דין", אך זאת רק לאחר שתשלם את ההוצאות המותנות שיפסקו בהחלטה זו. התוצאה מכל האמור הוא כי הנני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מיום 14.06.11. כמו כן הנני מחייב את המבקשת לשלם למשיבים את הוצאות הבקשה וההליך בסך 1,800 ₪. לפנים משורת הדין, ההוצאות האלו יהיו הוצאות "מותנות". התנאי "בר הפעלה" לגביית ההוצאות תהיה בהגשת בקשות נוספות בתיק זה או בהגשת תביעה נוספת בגין אותה העילה נגד המשיבים או מי מהם בעתיד. ביטול תביעהתביעות קטנות