בתביעה שבפנינו מבקש התובע כי בית הדין יקבע שמיום 1.3.07 היה התובע זכאי לדרגה 42+ ולא 42 כפי שנקבעה לו, יעדכן בהתאם דרגת פרישתו מיום 30.4.10 ויחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי שכר והפרשי פנסיה עקב כך. ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו: 1. התובע הועסק במשרד התחבורה החל מיום 1.7.64 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 30.4.10. 2. ביום 1.9.01 הוענקה לתובע דרגה 41 בדירוג הטכנאים, שהיא דרגת השיא במתח דרגות זה. 3. החל ביום 1.9.03 קיבל התובע תוספת שהיה (+) על דרגתו (41 טכנאים). 4. התובע בעל תואר שני מיום 15.2.07. 5. התובע ביקש להמיר דירוג מתח הדרגות שלו מדרוג טכנאים לדירוג המח"ר, על מנת שיהא זכאי להעלאה בדרגה לדרגה אישית. הזכאות נובעת מסע' 21.133 לתקשי"ר הקובע, כי עובד בעל תואר שני שהגיע לשיא הוותק ולדרגת השיא בתפקידו, יועלה בדרגה אחת כדרגה אישית, לאחר ששהה שנה בדרגת השיא. הוראה זו אינה חלה על דירוג הטכנאים. 6. התובע הועבר לדירוג המח"ר וביום 2.3.07 אושרה בקשתו לדרגה אישית. המבקש הועלה מדרגה 41+ לדרגה 42 בדירוג המח"ר. 7. ביום 15.2.10 אושרה לתובע, בקיצור פז"מ לשנתיים, תוספת שהיה בדרגה. דרגתו של התובע שונתה לדרגה 42+ ושולמו לו הפרשים רטרואקטיבית מיום 2.3.09. 8. בעת פרישתו של התובע בסוף חודש 4/10, אושרה לתובע תוספת דרגה כך, שדרגתו עלתה מ-42+ ל-43, וכן אושרה לו תוספת שהייה. דרגתו לצורך הפרישה עמדה איפוא על 43+. עיקר טענות התובע 9. לטענת התובע, בעת שהועלתה דרגתו מ-41+ ל-42, קודם בפועל ברבע דרגה בלבד, שכן, תוספת השהיה הינה בשיעור של כשלושת רבעי הדרגה. לטענתו, בעת הקידום בדרגה היה על הנתבעת לקדמו בדרגה שלמה כך, שבמקום 41+ דרגתו צריכה הייתה להיות 42+ ולא 42. לטענתו, זו כוונתה של הוראת סע' 21.133 לתקשי"ר. 10. טוען התובע, כי ביטול תוספת השהיה בעת העלייה בדרגה מהווה פגיעה בזכות הקניין שלו ועומד בסתירה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 11. עוד טוען התובע, כי ביטול תוספת השהייה בעת העלייה בדרגה גורמת לתובע עוול, בהשוואה לעובד אחר שלא זכאי לתוספת השהייה ועולה בדרגה שלמה כאשר הוא עולה למעשה ברבע דרגה בלבד, ומאבד זכות הוותק לתקופה בה קיבל תוספת שהייה. 12. התובע מבקש לקבל הפרשי שכר בין דרגה 42 ל-42+ מיום 1.3.07 ועד למועד הפרישה, וכן הפרש גימלה בסך 700 ₪ לחודש מיום הפרישה 30.4.10 ואילך. עיקר טענות הנתבעת 13. לטענת הנתבעת, על פי הוראות סע' 25.312 לתקשי"ר וסע' 13 להסכם הקיבוצי לעובדי דירוג המח"ר, תוספת השהיה מתבטלת בעת העלייה בדרגה. לטענת הנתבעת, תוספת השהייה הינה פיצוי על אי קידום בדרגה בעת הגעה לדרגת השיא, הפיצוי מתבטל עם הקידום. 14. רק כאשר מצויין הדבר מפורשות, נכללת תוספת השהיה בחישוב הדרגה לעובד - כפי שנקבע בסעיף 85.125(ב)2(ב) לתקשי"ר והמאשר קידום בדרגה עם תוספת שהייה בעת פרישה. הוראה זו הוחלה גם על התובע בעת פרישתו. 15. לטענת הנתבעת, אין מדובר בזכות קנויה לקבלת תוספת שהייה אלא מדובר בזכות שמכוח הוראות ההסכמים החלים על העובד. התובע לא הוכיח מקור לזכות זו אלא מכוח הוראות ההסכמים ואלה קובעים, כאמור, כי תוספת השהיה מתבטלת בעת העלייה בדרגה. 16. באשר לטענת האפליה טוענת הנתבעת, כי אין מדובר באפליה, והעובדה שפלוני נהנה מתוספת שהייה ואלמוני לא, אינה מעניקה לתובע זכות להמשיך ולהחזיק בתוספת עם קידומו בדרגה. הכרעה 17. על הצדדים חלות הוראות התקשי"ר. על פי התקשי"ר (סעיף 25.312), זכאי עובד לתוספת שהיה כאשר: "... עובד אשר דרגתו היא אחת הדרגות המפורטות בטבלה... אף אם דרגתו דרגה אישית, ואשר שהה בדרגתו בשירות שלוש שנים לפחות, מקבל תוספת שהייה בדרגה." סעיף 25.312 קובעת כי התוספת נחשבת לחלק מן המשכורת והיא תתבטל עם עלייתו של העובד בדרגה. זכאותו של התובע לתוספת שהייה נגזרת מן התקשי"ר והוראותיו. אין לתובע זכות קנויה לקבלת התוספת אלא בהתאם להוראות התקשי"ר. מכאן, שכאשר עולה העובד בדרגה, אינו זכאי עוד לתוספת השהיה שניתנה לו כפיצוי על אי הקידום בדרגה, ותוספת השהיה מתבטלת. זו לשונה הברורה של הוראת התקשי"ר וכך נהגה הנתבעת בעת שהעלתה דרגת התובע מ- 41+ ל-42. 18. תוספת השהייה אינה חלק מן הדרגה ועל כן, הקידום בדרגה אחת בהתאם לסעיף 21.133(א) לתקשי"ר הינו מדרגה 41+ לדרגה 42, ולא לדרגה 42+ כפי שטוען התובע. 19. אף בעת הפרישה, קובע סעיף 85.125 2(ב)2, כי עובד שביום פרישתו השלים שנה אחת לפחות בדרגתו, בה מקבל תוספת שהייה, יקודם לדרגה שמעל לדרגתו ותאושר לו, בדרגתו החדשה, תוספת שהייה. הנה כי כן, תוספת השהיה אינה חלק אינטגרלי מן הדרגה אלא תוספת עליה, הטעונה אישור שאם לא כן, לא היה צורך לציין כי תאושר לעובד, בדרגתו החדשה, תוספת שהייה. 20. איננו מקבלים על כן את פרשנות התובע, כי משניתנה לו תוספת דרגה מדרגה 41 (בצרוף תוספת שהיה - "+"), צריכה היתה דרגתו להגיע ל-42+ ולא ל-42 בלבד. פרשנות זו עומדת בסתירה מוחלטת ללשון הוראת התקשי"ר ולמשמעות המונח דרגה לעומת תוספת. 21. איננו מקבלים אף את טענות התובע כי "ביטול תוספת השהייה" בעת העלייה בדרגה הינו מנוגד לדין. הזכאות לתוספת, כמו גם ההוראה מתי לא קמה זכאות כזו, נגזרות שתיהן מכוח הוראות התקשי"ר אשר קובעות, כי בעת העלאה בדרגה, התוספת, הבאה לפצות על חוסר בקידום עקב הגעה לדרגת השיא, מתבטלת. אין מדובר בפגיעה בזכות הקניין או בהוראה המנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כפי שמבקש התובע לטעון. 22. לסיכום, לא מצאנו ממש בטענות התובע בנוגע לקידומו בדרגה, הנתבעת פעלה כמתחייב מהתקשי"ר וההסכם הקיבוצי החל ולפיכך, דין התביעה להדחות. 23. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. 24. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מקבלתו. תוספות שכר