א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בכפר סבא מיום 3.3.2004 (כב' הרשמת ק' כץ), אשר דחה את בקשת המבקש להשבת כספים ששילם במסגרת הליך התמחרות שנוהלו בשנת 2001, ואשר בוטלו בהסכמת הצדדים ביום 16.7.2001. ב. בקשת רשות הערעור נדונה כערעור. ג. עיקרי העובדות הצריכות לענין ביום 18.1.2001 ניתן צו למינויה של המשיבה 1 ככונס נכסים (להלן: "כונסת הנכסים" או "הכונסת") על מניות המשיבים 3-5 בחברת אריאלי ערביאנס ושות' בע"מ (להלן: "החברה"). נכסיה של החברה, כללו בתקופה הרלוונטית מלאי של כ-20 סוסים ערביים, ששווים הכלכלי ניכר. ביום 26.1.2001 פרסמה הכונסת הזמנה להציע הצעות לרכישת מניות החברה. וזו לשון ההזמנה להציע הצעות לרכישת מניות החברה: "הזמנה להציע הצעות לרכישת מניות בחברת אריאלי ערביאנס ושות' בע"מ 1. מוזמנות בה הצעות לרכישת מניות בחברת אריאלי ערביאנס ושות' בע"מ ח.פ 1 - 2384561 - 51 כמפורט להלן: א. 50 מניות הנהלה ע.נ 1 ₪ כ"א. ב. 50 מניות רגילות ע.נ 1 ₪ כ"א. 2. הצעות בכתב בצירוף המחאה בנקאית או מזומן בגובה 10% מהסכום המוצע יש למסור למשרדה של הח"מ, ברח' ברנדיס 7 תל-אביב לא יאוחר מיום 8.2.01 בשעה 13:00. 3. הפקדון יחולט במקרה שהמציע יחזור בו מהצעתו. 4. אין הח"מ מתחייבת לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר או כל הצעה שהיא והיא רשאית לנהל התמחרות בין כל המציעים או מו"מ הכל לפי שיקול דעתה הבלעדי. 5. המכירה כפופה לאישורו של ראש ההוצאה לפועל." (נספח "א" לבקשת רשות הערעור). ביום 4.2.2001 הגיש המערער הצעה מטעמו לרכישת מניות החברה העומדות למכירה, וזאת בתמורה לסכום בשקלים השווה ל-600,000 $, בהתאם לשער הדולר היציג במועד התשלום בפועל. להצעתו זו, צרף המערער ערבות בנקאית כנדרש. משהצעת המערער היתה ההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה, הגישה כונסת הנכסים, בקשה למתו הוראות ולאישור המכר לראש ההוצל"פ. ראש ההוצל"פ, בהחלטתה מיום 8.3.2001, אישרה את הליך המכר למערער (נספח "ד1" לבקשת רשות הערעור). לאחר אישור המכר, העביר המערער את תמורת המכר לידי כונסת הנכסים, ביום 22.3.2001, בסכום של 2,526,000 ₪ (נספח "ד2" לבקשת רשות הערעור). ביום 28.3.2001 הגישו המשיבים 3-5 (להלן: "החייבים"), "בקשה דחופה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד", ובה טענו כי בקשת כונסת הנכסים לאישור המכר לא נתמכה בהערכת שמאי הנסמכת על חוו"ד מומחה. כן טענו החייבים, כי שווי מניות החברה עולה, לעין ערוך, על גובה הצעת המערער. החייבים טענו עוד כי בידיהם הצעות לרכישת מניות החברה מבעלי חוות סוסים ברחבי העולם, בתמורה לסכומי כסף העולים על הצעת המערער שאושרה, וכי יש לאפשר להם להשיא את תמורת המניות שנמכרו בהליכי ההוצאה לפועל, לאור יחודיותו של הנכס הנמכר וחוג הרוכשים המצומצם יחסית (נספח "ה1" לבקשת רשות הערעור). ביום 16.7.2001 התקיים דיון בפני ראש ההוצל"פ, בבקשה לביטול הליך אישור המכר, בסיומו ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, שזו לשונה: "הדיון דהיום נקבע בבקשה לביטול מכר. נוכח הסכמת באי כח הצדדים הנני קובעת כדלקמן: 1. החייבים יגישו חוו"ד נגדית מטעמם הן של מומחה סוסים והן של רו"ח, תוך 40 יום מהיום לתיק זה וישירות לכל אחד מן הצדדים שהופיעו בפני היום, במסירה אישית (באי כח החייבים ימציאו כל המידע הנדרש למומחה מטעמם כמפורט בפרוטוקול הדיון דהיום) 2. לאחר המצאת חוה"ד, ובחלוף 40 יום, תפרסם הכונסת מכרז בשני עיתונים יומיים נפוצים (ידיעות אחרונות וגלובס), לקבל הצעות תוך 30 יום ממועד הפרסום (נוכח היות מציעים מחו"ל) 3. להתמחרות יוזמנו החייבים באמצעות בא כוחם במסירה אישית; כמו כן יוזמן עו"ד י. גבעון בשם מא איתן ורטהיימר. 4. מר איתן ורטהיימר יהא פטור מהגשת הצעה חדשה, הצעתו הנוכחית תוותר ותעמוד בתוקפה. 5. לא תוגש חוו"ד מטעם החייבים, בטווח הזמן שנקבע לעיל, תפרסם הכונסת המכרז תוך 40 יום מהיום, ללא כל דחיות וללא קשר להמצאת חוו"ד מטעם החייבים. ..." (נספח "ו" לבקשת רשות הערעור). ביום 23.9.2001, או בסמוך לכך, הגיש המערער בקשה לראש ההוצל"פ להשבת הכספים ששולמו על ידו, שכן, לטענתו משבוטל הליך המכרז הראשון, יש להורות על השבת מלוא התמורה ששולמה על ידו (נספח "ח2" לבקשת רשות הערעור). ביום 25.9.2001 שלחה כונסת הנכסים מכתב למערער בו הודיעה לו, כדלקמן: "מצ"ב נוסח המודעה שהתפרסמה על פי הוראות ראש ההוצל"פ ביום 31.8.01 בעיתונים גלובס וידיעות אחרונות. המועד להגשת הצעות הינו עד יום א' 30.9.001. בקשה לאישור המכר תוגש במהלך חוה"מ סוכות. בנסיבות אלו האם אין בקשתכם מתייתרת?" (נספח "יז" לתגובת כונסת הנכסים לבר"ע) בין לבין, פורסמה בשנית, הזמנה להציע הצעות לרכישת מניות החברה (להלן: "הליך המכר השני") וביום 10.10.2001 הוגשה בקשת כונסת הנכסים למתן הוראות, בה התבקש ראש ההוצל"פ בשנית לאשר את מכירת מניות החברה למערער, משלא נתקבלה כל הצעה חדשה או נוספת לרכישת המניות, ומשלא הוגשה חוו"ד מומחה מטעם החייבים, כמשאלתם (נספח "י" לבקשת רשות הערעור). ביום 8.11.2001 הודיע המערער לכונסת הנכסים כי "... נוכח הזמן הרב שחלף מאז הוגשה הצעתו בענין הנדון ונוכח העובדה כי עד עצם היום הזה לא נמסרה כל הודעת קיבול להצעתו, הינו מבטל בזאת את הצעתו לרכישת המניות של החברה מהנדון" (נספח "יא" לבקשת רשות הערעור). כן הודיע המערער לראש ההוצל"פ כי אין מקום לדון בבקשת כונסת הנכסים לאישור המכר, בשל העובדה שחזר בו מהצעתו. ביום 20.11.2001 הגישה כונסת הנכסים "בקשה חוזרת לאישור המכר ולחתימה על פסיקתא" (נספח "יג" לבקשת רשות הערעור), ובו ביום נחתמה הפסיקתא המאשרת את מכירת מניות החברה למערער תמורת סכום של 600,000 $ ורישום כל המניות על שמו. לאור כל זאת, הגיש המערער בקשה לביטול הפסיקתא, בטענה לפיה "המבקש מימש את זכותו ע"פ הדין [סעיף 8(א) לחוק החוזים (חלק כללי)] וביטל את הצעתו לרכישת המניות מאחר ובמסגרת פרק הזמן הסביר שחלף ממועד מתן הצעתו, לא היה כל קיבול להצעתו" (נספח "יד" לבקשת רשות הערעור). ראש ההוצל"פ דחתה את בקשת המבקש לביטול הפסיקתא ולהשבת התמורה ששילם, לאור הסכמת הצדדים בדיון שנערך ביום 16.7.2001, לפיה "מר איתן ורטהיימר יהא פטור מהגשת הצעה חדשה, הצעתו הנוכחית תוותר ותעמוד בתוקפה". עוד קבעה ראש ההוצל"פ כי: "לפיכך, גם אם נטען כי המבקש היה רשאי לחזור בו מן המכרז השני, אין הדבר מבטל את המכרז הראשון. מעבר לכך, מקובלות עליי טענות המשיב באשר לכך כי הסכמת הצדדים קבעה מנגנון שונה להמשך ניהול התיק והוציאה את ההליך מגדר דיני המכרזים. המכרז השני היה מכוון למציעים פוטנציאליים שהשתתפו בו אך לא כוון למבקש. לגבי המבקש נקבע בהחלטת כב' ר' ההוצל"פ מיום 16.7.01 כי הצעתו תוותר ותעמוד בתקופה ומאושרה הצעתו זו בהחלטות מימים 8.3.01, 4.9.01 ו- 20.11.01 ולאור נוסח ההחלטה הנ"ל הרי של בוטל אישור המכר הראשון ואין המבקש יכול לחזור בו מהצעתו בייחוד לאור העובדה כי ההחלטה ניתנה בהתאם להסכמת הצדדים וההחלטה הפכה להיות חלוטה" (עמ' 3 להחלטה) ראש ההוצל"פ קבעה, איפוא, כי מנוע המערער מלטעון כנגד תוקפה של הצעתו, וכפועל יוצא מכך, אין הוא רשאי לחזור בו מהצעה זו, עם ביטולו של המכרז הראשון. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, הנידונה, כאמור, כערעור. ד. טענות הצדדים בערעור טוען המערער כי טעתה ראש ההוצל"פ בדחותה את בקשתו להשבת סכומי התמורה ששולמו, עם חזרתו מהצעתו לרכישת מניות החברה, במכרז השני. המערער טוען כי אין כל עילה שבדין לחייבו להמתין עד כלות, לאחר שחלף פרק זמן ארוך והצעתו לרכישת המניות לא אושרה. המערער טוען כי זכותו לשוב מהצעתו מעוגנת בהוראות סע' 3(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973 (להלן: "חוק החוזים"). כן טוען המערער, כי עקרונות חוק החוזים, חלים גם על הצעות המוגשות מטעם מציעים בהליכי מכרזים (בעקבות בג"ץ 688/81 מיגדה בע"מ נ' שר הבריאות, פד"י לו (4) 85, 88), ולפיכך, יש לאפשר לו לחזור מהצעתו, כחלוף פרק זמן סביר, בו לא אושרה הצעתו. עוד טוען המערער כי טעתה ראש ההוצל"פ בדחותה את בקשתו להשבת סכומי התמורה אשר שולמו על ידו, בקובעה, בין היתר, הליך המכרז השני, לא היה אלא השהיה של תוצאות המכרז הראשון עד לקבלת תוצאות המכרז השני. המערער טוען כי עצם ההחלטה בדבר פרסום מכרז חדש, מדברת בעד עצמה, ומוכיחה כי המדובר היה במכרז שני, אשר ביטל בפועל את המכרז הראשון. המערער מוסיף וטוען כי ההזמנה להציע הצעות בהליך המכרז השני, לא כללה כל הגבלה, אשר לתוקפו של המכרז השני, ככפוף להצעות שפורסמו במכרז הראשון. המערער טוען כי "החלטה של רשות שיפוטית לעולם עומדת בפני עצמה ומדברת בעד עצמה, ואסור ליתן לה פירושים על בסיס טענות שנטענו קודם לנתינתה" (סע' 35 לסיכומי המערער). יחד עם זאת, טוען המערער כי המדובר בהחלטה "ברורה לחלוטין המדברת בעד עצמה", ולפיכך, טעה ראש ההוצל"פ במתן פרשנות להחלטה, אשר יצקה בה תוכן שלא היה בה מלכתחילה. המערער טוען כי אין בערעורו משום נסיון לתיקונה של ההחלטה מיום 16.7.2001, שכן תוכנה ברור הוא, וכי המשיבים הם אלו המבקשים ליתן להחלטה תוכן שונה. בנוסף, טוען המערער כי התנהגות כונסת הנכסים עצמה מעידה כי ראתה בהליך המכרז השני, הליך בפני עצמו, משלא ביקשה לאשרר את זכיית המערער במכרז הראשון, אלא משעתרה לאישור המכר במסגרת הליך המכר השני. המערער טוען כי אין לקבל את הטענה, לפיה, הצעת משתתף בהליכי מכרז אינה הדירה, כל עוד לא צויין מפורשות בהצעה כי אין היא הדירה. כך גם, טוען המערער כי עיון בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 16.7.2001, תומך בטענתו, לפיה, הצעתו, כפי שהוגשה הינה הדירה, שאם לא כן, לשם מה היה צורך לקבוע כי הצעתו בעינה עומדת. המערער טוען עוד כי יש לדחות את טענות כונסת הנכסים, לפיהן המערער נהג בחברה מנהג בעלים, משידיעותיה של כונסת הנכסים בענין, אינם אלא עדות מפי השמועה בלבד. בד בבד, טוען המערער, כי בהיותו בעלים של 50% ממניות החברה, אכן המשיך לנהל את ענייניה של החברה, תוך הגנה על נכסיו ועל חלקו. המערער טוען כי טענות כונסת הנכסים, לפיהן, התנהלותו נגועה בחוסר תום לב, שכן ערך המניות כיום פחוּת לעין ערוך מערכם במועד הגשת הצעתו, דינה להדחות. זאת, מן הטעם, שטענת חוסר תום לב אינה יכולה להטען בכלליות ובאופן סתמי, והטוען טענה מעין זו, עליו חובת ההוכחה (סע' 7 לסיכומי התשובה מטעם המערער). לפיכך, ומשאישור הסכם המכר בהליכי הוצאה לפועל, לא הסתיים, טרם מועד הגשת בקשתו להשבת התמורה, טוען המערער, כי טעה ראש ההוצל"פ בסרבו להשיב למערער את התמורה ששולמה על ידו. טוענים המשיבים כי ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 16.7.2001, לא ביטל את אישור המכר, ומכר שאושר אינו מתבטל מכללא. לטענת המשיבים, המדובר במכר שהושלם, שכן התמורה כולה שולמה על ידי המערער, והצדדים ראו במכר, מכר שהושלם. המשיבים טוענים כי הליך אישור המכר בא בגדרי החלטה סופית, כעולה מהוראות תקנה 68 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, אשר אינה ניתנת לביטול, אלא בהתקיים התנאים הקבועים לכך בפסיקה. משאושר המכר, טוענים המשיבים, כי ההליך הנכון לביטול המכר שאושר, אינו על דרך של הגשת בקשה לביטול הפסיקתא, וראויה החלטה מפורשת המבטלת את המכר. המשיבים טוענים עוד, כי לא אירע כל אירוע מיוחד, לאחר הגשת כתבי טענותיו של המערער לראש ההוצל"פ, לקראת הדיון שנקבע ליום 16.7.2001. המשיבים טוענים כי משהעלה המערער בכתבי טענותיו טענות, בדבר זכותו לקיום זכייתו בהליך הראשון, ומשכתבי טענות אלו היוו בסיס להסכמת הצדדים, הרי שחזרתו של המערער מהצעתו, לא היתה כדין. המשיבים טוענים כי "בידוע הוא כי שינוי או טעות בשיקולי כדאיות כלכלית אינם עילה לביטול הסכם" (סע' 38 סיפא לסיכומי המשיבים). כן טוענים המשיבים כי מגמת ההסדר שנקבע בידי ראש ההוצל"פ בהחלטתה מיום 16.7.2001, נועדה "אך ורק לאפשר לחייבים לשפר את מצבם לאור טענתם כי יוכלו להשיג תמורה גבוהה יותר" (סע' 4 לסיכומי המשיבים). המשיבים טוענים כי המערער "מתעלם (ומעלים מבית המשפט) מכך שלמעשה הוא לקח לידיו את מושכות ניהול החברה לאחר שאושר המכר ומאז מנהל הוא את החברה באופן בלעדי על כל היקף פעילותיה הכספיות והאחרות. וזאת במשך למעלה משלוש שנים מאז אושר המכר ושולמה התמורה בגין המניות" (סע' 31 לסיכומי המשיבים, ההדגשות במקור - י.ש.). המשיבים טוענים, כי חזרתו של המערער מהצעתו, נוגדת את עקרונות תום הלב הנדרשים מצד למו"מ. המשיבים טוענים כי חזרתו זו של המערער מהצעתו, נעשתה "בשיהוי ניכר" וזאת "לאחר שידע על כל ההליכים" שניהלה כונסת הנכסים לשם אישור מכירת מניות החברה למערער (סע' 44 לסיכומי המשיבים). בנוסף, טוענים המשיבים, כי ביטול ההסכם כיום, יגרור נזק רב למשיבים. נזק, שאינו בר תיקון, שכן המערער עשה בחברה כבשלו "ויש בסיס להניח כי לא ניתן יהיה לממש את המניות בשום דרך במצב החדש אשר נוצר בידי המבקש" (סע' 35 לסיכומי המשיבים). המשיבים טוענים כי במשתמע, הצעתו של המערער הינה הצעה בלתי הדירה, כמשמעותה בסע' 3(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. מכל מקום, טוענים המשיבים, כי מכתבה של כונסת הנכסים מיום 25.9.2001, לפיו, בכוונת הכונסת להגיש את הצעת המערער לאישורו של ראש ההוצל"פ, מהווה קיבול של הצעת המערער. המשיבים טוענים בנוסף, כי המערער ידע שהצעתו הינה הצעה יחידה, ולפיכך, ניתן לראות בה הצעה מזכה, אשר לגביה, אין כלל צורך בקיבול, על ידי המשיבים. לאור כל זאת, טוענים המשיבים כי יש להותיר את החלטת ראש ההוצל"פ, כמו גם את מכירת מניות החברה, על כנם. ה. דיון דין הערעור להתקבל. כידוע, הליכי מכרזים כמו גם הליכי מכר בלשכת ההוצאה לפועל ועל ידי כונסי נכסים, כפופים גם הם לעקרונות דיני החוזים הכלליים. בגדרם של עקרונות אלו, מחוייבים הצדדים להליך המכר, לקיום ההליך בכפוף לעקרון תום הלב. על סוגיה זו נזדמן לי לעמוד לאחרונה בענין ע"א 2836/03 עיריית תל-אביב נ' מור תמר (ל"פ, ניתן ביום 24.1.2006): " הלכה היא, כי על המבקש לקבל סעד מבית המשפט, לנהל את ענייניו בתום לב. הלכה זו, קנתה לה מקום ראוי גם בתחום סדרי הדין, לאור מרכזיותו של עקרון תום הלב בשיטתנו המשפטית. ... בענין זה, דומה כי עקרון תום הלב, פונה, ומחיל עצמו אט אט, כעקרון יסוד מקורי-ישראלי בשיטתנו המשפטית, כבסיס משפטי איתן להלכות שונות אשר התפתחו בפסיקה בשנים האחרונות, לאחר ניתוק שיטתנו המשפטית מעקרונות המשפט האנגלי, ובנייתה של שיטת משפט עצמאית (דוגמת החלת הלכת השיהוי בעניינים אזרחיים, חובת נקיון הכפיים של העותר לקבלת סעד מבית המשפט, החובה להעלות טענות היורדות לשורשה של סמכות במועד הראשון, ועוד). זאת, בדומה ובשונה, מעקרונות דיני היושר במשפט האנגלי ועקרונות דומים אחרים בשיטות משפט אחרות, המהווים בסיס לפסיקה ולהלכות הנוהגות שם. (למרכזיותו של עקרון תום הלב, ראו גם: סע' 3 להצעת תזכיר חוק דיני ממונות (הקודקס האזרחי); וכן, א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 5 ואילך)". וכן: "היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ". יחד עם זאת, יש להבחין אבחן היטב בין טענות לענין חוסר תום ליבו של צד בשימוש בהליכי ההוצאה לפועל, בהן כפוף ענינו לסמכותו העניינית של ראש ההוצל"פ ולערכאה זו, כערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצל"פ; ובין טענות בדבר חוסר תום לב בהליכי משא ומתן לקראת כריתתו של הסכם. זאת, גם אם נכרת הסכם תוך כדי הליכי מכירת נכס בהוצאה לפועל, והסכסוך שנתגלע בין הצדדים חורג אל מעבר לגבולותיו של הליך המימוש בלשכת ההוצאה לפועל, ויש שהוא מקים עילות תביעה אזרחיות מכח חוקי החוזים, פקודת הנזיקין ועוד. בענייננו, אין חולק כי בהסכמת הצדדים הורתה ראש ההוצאה לפועל על פתיחתו של הליך שני. דומה, כי קריאת החלטת ראש ההוצל"פ מיום 16.7.2001, מעידה מתוכה ומתוכנה, על כך שהסכמת הצדדים היתה לפתיחתו של הליך מכר חדש, על דרך של פרסום הזמנה חדשה להציע הצעות לרכישת מניות החברה. בנסיבות הענין שבפני, ההליך שנוהל בפני ראש ההוצל"פ ביום 16.7.2001 עניינו "בקשה לביטול מכר"', והנסיבות שאפפו את הסכמת הצדדים עניינן טענות החייבים לענין ביטול המכר, ראש ההוצל"פ קבעה בהחלטתה כי "מר איתן ורטהיימר יהא פטור מהגשת הצעה חדשה" (ההדגשה שלי - י.ש.); כונסת הנכסים לא הגבילה את תוקפו של הליך המכר השני בהזמנתה להציע הצעות, לתוצאות המכרז הראשון; הצדדים לא חלקו, בהתנהגותם ובמצגיהם, על כך שהליך המכר השני מנותק, למעשה, מההליך הראשון, שהוא בטל ומבוטל. (להשלכות ממכלול הנסיבות האופפות את ההחלטה על תוכנה, השוו: ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג נ' סונול ישראל בע"מ, פד"י נח (3) 105, 111; דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מ"י, תק-על 95 (2) 1446, בסע' 9 לפסק הדין). על כל אלה, נראה, כי פרשנות תכליתית של החלטת ראש ההוצל"פ מעגנת בתוכה את הסכמת הצדדים בדבר ביטולו של הליך המכר שאושר, כמו גם, את הסכמת לפתיחת הליך המכר בשנית, מחדש, כטענת המערער. (לפרשנות תכליתית, ראו: פרופ' א. ברק, פרשנות במשפט - תורת הפרשנות הכללית, הוצאת נבו, התשמ"ח - 1998, עמ' 373 ואילך). לענין זה, סביר כי ראש ההוצל"פ, בהסכמת הצדדים, פטרה את המערער מהגשת הצעתו בשנית למכרז השני, אולם, נראה כי אין בכך כדי לשנות את מהותו של ההליך, כהליך שני, חלופי להליך הראשון, אשר אישור המכר בגינו, בוטל, מכללא, בהסכמת הצדדים ביום 16.7.2001. לענין זה, אין כל שוני בין זכותו של מציע חדש לחזור בו מהצעתו, ובין זכותו של המערער לחזור בו מהצעתו. הסכמת המערער להשאיר את הצעתו על כנה, הינה כהגשת הצעה חדשה למכרז השני, בכפוף לתנאי המכרזים, דהיינו, בכפוף לזכותו של כונס הנכסים לחלט את הסכומים ששולמו עד לגובה הערבות הנדרשת בהליכי המכר. אין כל מניעה כי המערער יחזור בו מהצעתו, ומשחזר, וכל עוד לא הובאו ראיות ממשיות לכך שחזרתו זו, נעשתה תוך שימוש לרעה בהליכי ההוצאה לפועל ובחוסר תום לב, הרי שיש לאפשר למערער לעשות כן. כמובן, שאין בתוצאה אליה הגעתי, כאמור, כדי לשלול את זכותה של כונסת הנכסים לעתור לסעד אזרחי, בהליך המתאים, אם תבחר לעשות כן. לא מצאתי להידרש לפולמוס שעניינו היקף הסיכומים שנקבע והחריגה ממנו, אולם יצויין כי אין זה ראוי שצד, על דעתו, יחרוג מהיקף סיכומים שנקבע על ידי בית המשפט, בלא שבית המשפט התיר לו לעשות כן. ז. סוף דבר הערעור מתקבל. המשיבים 1-2 ישאו בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. דיני חברותמניות