א. כללי: תביעה לפיצוי בשל אי חידוש פוליסת ביטוח מקיף לרכב ובשל תשלום ששולם לצד ג', בגין נזקים שנגרמו לרכבו, ע"י רכב התובעת. ב. העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים: התובעת הייתה במועד הרלוונטי הבעלים של רכב מסוג סובראו אימפרזה מ.ר 55-297-61 (להלן: "הרכב"). הנתבע 1 הינו סוכן הביטוח, אשר באמצעותו בוטח הרכב והנתבעת 2, הינה מבטחת הרכב בביטוח מקיף, המכסה בין היתר נזקי צדדי ג'. ביום 1/6/2009, היה הרכב, נהוג על ידי התובעת, מעורב בתאונה, אשר בה נגרם נזק לרכב צד ג'. התובעת פנתה לסוכן הביטוח, בכדי להפעיל את פוליסת הביטוח של הרכב (להלן הפוליסה"), אך זה מסר לה כי הפוליסה הסתיימה ביום 31/05/2009 (יום אחד לפני התאונה) ולא חודשה לאחר מכן. בהעדר פוליסה בתוקף, הגיש צד ג', תביעה כנגד התובעת, בגין הנזקים אשר נגרמו לו וזאת במסגרת ת.ק. 3503/09 של בית משפט זה. בית המשפט (כבוד השופט דראל) קבע, כי התובעת היא האחראית לתאונה וחייב אותה לשלם לצד ג' 12,884 ₪. לטענת התובעת, במשך 4 השנים שקדמו לתאונה, היה הרכב מבוטח באמצעות נתבע 1 אצל הנתבעת 2, כאשר הפוליסה חודשה אוטמטית ע"י הנתבעים, בכל שנה ושנה, ללא צורך בפעולה כלשהי מצידה. בנסיבות אלה, טענה כי נוצר בין הצדדים נוהג שהשתכלל להסכם מחייב, אשר מחייב את הנתבעים לחדש את פוליסת הביטוח באופן אוטמאטי וכן, טענה, לרשלנות באי חידוש הפוליסה. הנתבעים, לא הכחישו את קיומו של הנוהג, אך טענו, כי לתובעת היו 2 רכבים, אשר היו מבוטחים, על ידי בעלה המנוח של התובעת, בביטוח קולקטיב של עובדי האוניברסיטה העברית, כאשר פוליסה אחת שולמה על ידי האוניברסיטה (פוליסה מוחזקת) ופוליסה שנייה, הרלוונטית בענייננו, שולמה על ידי בעל התובעת. משנפטר בעלה של התובעת, פנו הנתבעים לתובעת והודיעו לה כי אינה זכאית עוד לקבל את ההטבה של הפוליסה המוחזקת וזו הודיעה בתגובה, כי אינה מעוניינת להמשיך את ביטוח הרכב הנוסף באמצעות הנתבעים. לאחר מכן, כך נטען, פנו הנתבעים בכתב לתובעת ומסרו לה כי פוליסת הרכב עומדת לפוג ביום 31/5/2009 וביקשו הוראות לעניין הפוליסה. בעקבות מכתב זה, התקשר חתנה של התובעת (להלן "מרדכי") וביקש שלא לחדש את הפוליסה ואף ביקש טופס העדר תביעות ובשל כך, לא חודשה הפוליסה. התובעת הכחישה, כל פניה, אם מצידה ואם מצד מרדכי, לנתבעים, בטרם קרות התאונה וטענה, כי הפניה לנתבעים, נעשתה, רק לאחר התאונה ומשהוברר כי אלה לא חידשו את הפוליסה, ביקשו את טופס העדר התביעות. ג. דיון והכרעה: יאמר מיד, כי לאחר עיון בטענות הצדדים ועדויותיהם, שוכנעתי כי עלה בידי התובעת לבסס את תביעתה במידה הדרושה, לעניין חובת הנתבעים לחדש את הפוליסה ומשלא עשו כן, עליהם לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה. הנתבעים, כאמור, לא חלקו על כך כי הן נהגו לחדש אוטמטית את הפוליסה, אך טענו כי, זו לא חודשה לבקשת מרדכי. בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסתו המסתברת של מרדכי על פני גרסת הגב' נורית קטן, מכמה טעמים. ראשית,מרדכי הותיר רושם מהימן ביותר.העד השיב באופן ישיר ושוטף לשאלות שנשאל, עדותו משכנעת, קוהרנטית והגיונית וככזו,מקובלת עלי לחלוטין. שנית, הסבירות היא, כי אם, מרדכי, אכן פנה בבקשה שלא לחדש את הפוליסה, כפי שנטען ולקבלת טופס העדר תביעות, הוא היה פועל באופן מיידי להוצאת פוליסה אחרת לרכב ולא היה מותיר את הרכב ללא פוליסת ביטוח (אף ללא ביטוח חובה) וזאת, במיוחד לאור העובדה כי מרדכי, הינו סוכן ביטוח במקצועו. בהקשר זה יאמר כי, הגב' קטן, העידה מחד, כי מרדכי פנה אליה לפני התאונה בעניין אי חידוש הביטוח ובבקשה לקבל טופס העדר תביעות (עמ' 3, ש' 8-10) ומאידך, העידה, כי מרדכי התקשר לאחר התאונה לבקש את טופס העדר התביעות (שם, ש' 13). אם אכן פנה מרדכי לפני התאונה לבקש את טופס העדר התביעות, לא ברור מדוע היה צריך לבקשו בשנית, לאחר התאונה. נראה כי דברים אלה, מחזקים את עדות מרדכי שפנה לתובעת רק לאחר התאונה (עמ' 1 ש' 22-26). שלישית, על פניו, נראה כי התנהלותם המקצועית של הנתבעים, הינה בעייתית. הנתבע, מסר כי הוא אינו עוסק בסוכנות הביטוח מזה כשנתיים והסוכנות מנוהלת בפועל על ידי אשתו והפקידה וסוכן שלקח את התיק תחת חסותו (עמ' 2, ש' 23-24). בנוסף, מדבריה של הגב' קטן, הפקידה אצל הנתבע, עולה, כי כל ההתנהלות בנוגע לפוליסה, כולל בעניין אי החידוש, נעשתה על ידה ולא על ידי גורם מקצועי אצל הנתבעים (סוכן הביטוח). בנסיבות אלה, הדרך הקלוקלת בה התנהגו הנתבעים, יש בה כדי ללמד על התנהלות לא מקצועית, אשר יש בה, כדי לחזק את טענות התובעת, כי לא נעשתה אליה פניה ולמצער פניה מסודרת, בטרם התאונה. זאת ועוד, לפי גרסת הנתבעים, הם הוציאו מכתב לתובעת, בו נתבקשה ליתן הוראות לגבי הפוליסה, אך מכתב זה, לא הוצג בפני בית המשפט ונטען, כי הנתבעים אינם שומרים העתקים של המכתבים הנ"ל (עמ' 3, ש' 5-6). גם אם נקבל את ההסבר הנוגע לאי שמירת המכתבים, משמדובר במכתב סטנדרטי שנשלח לכלל מבוטחי הנתבעים (שם, ש' 2-3), לא הייתה כל מניעה להציג העתק ממנו כראיה לבית המשפט. בנסיבות אלה, אי הצגת המכתב כראיה, יש בה כדי להקים חזקה עובדתית, כי לו זה היה מוצג בפני בית המשפט היה בו לפעול לחובת הנתבעים (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פ"ד נו(1) 539 [2001]). יוער, כי לא הוגשה לבית משפט, תרשומת כלשהי, לעניין השיחה הנטענת, בה ביקש מרדכי את אי חידוש הפוליסה ומצער, משלוח מכתב, המלמד על סיום ההקשרות והדבר תמוה, לנוכח חשיבות השיחה והשלכותיה. נוכח כל האמור, אני קובע כי, התובעת לא מסרה לנתבעים, על כוונתה שלא לחדש את הפוליסה, כפי שנטען. בנסיבות אלה, כפי שהודו הנתבעים ומשלא סוכם אחרת, היה עליהם לפעול לחידוש הפוליסה שכן, הנוהג שהתפתח בין הצדדים, הפך למעשה, נוכח התנהגותם ,להסכם בהתנהגות (ראה: גבריאלה שלו דיני חוזים מהדורה שניה תשנ"ה, עמ' 132-139), אשר יצר ציפיות מוצדקות אצל התובעת, כי, כל עוד לא הודיעה אחרת, הנתבעים יחדשו את הפוליסה,כפי שעשו בעבר וכך היה על הנתבעים לנהוג גם הפעם, אך הם לא עשו כן. בנסיבות האמורות, אי חידוש הפוליסה על ידי הנתבעים, מהווה למעשה, הפרת הסכם, כלפי התובעת ולכן, ככל שנגרם לתובעת נזק כתוצאה מהפרתו, על הנתבעים לפצותה. כאמור לעיל, התנהגות הנתבעים, יצרה ציפייה סבירה ומבוססת אצל התובעת, ברירת המחדל היא חידוש הפוליסה באופן אוטומטי. לכן, מעבר להתחייבות החוזית, חלה על הנתבעים חובת זהירות, כלפי התובעת,שכן היה עליהם לצפות, כי אי חידוש הפוליסה, עלול לגרום לה לנזק , במידה ותתרחש תאונה. מכאן כי, באי חידוש הפוליסה, התרשלו הנתבעים והפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם ,שכן התובעת נהגה ברכב ללא פוליסת ביטוח, המכסה את נזקיה או נזקים שתגרום לאחרים, כמו במקרה שבפנינו. מהאמור עולה, כי הנתבעים חייבים לפצות את התובעת, בגין הנזקים שנגרמו לה, כתוצאה מהעדר פוליסת ביטוח לרכב, הן בשל הפרת ההסכם ומכוח עילה חוזית והן בשל רשלנותם ומכוח עילה נזיקית. אשר לגובה הנזק, התובעת תבעה פיצוי בסך של 14,170 ₪ (על פי המרכיבים הבאים, 12,884 ₪, בגין הסכום אותו חויבה לשלם לצד ג', 500 ₪ בגין אובדן 2 ימי עבודה, 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש ובהפחתת הסך של 714 ₪, בגין ההשתתפות העצמית ועלות יום, של הפוליסה). הנתבעים לא חלקו, הן בכתבי טענותיהם והן במהלך הדיון, על הנזקים הנטענים וטענו את טענותיהם לעניין האחריות, בלבד. בנסיבות אלה, יש לקבל את הנזק הנטען על ידי התובעת, אשר משקף את הנזק הממוני שנגרם לה בגין פיצוי של צד ג' והינו סביר גם בכל הנוגע לנזק הלא ממוני (טרחה ועוגמת נפש). ד. סוף דבר: נוכח האמור, הנני מורה לנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 14,170 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪ והכל בתוך 30 יום. פוליסה