בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, ולחילופין בקשה למחוק את כתב התביעה על הסף נגד ב"כ המבקש 1 (הבנק), נתבע 2, מחוסר עילה. לטענת המבקשים, הסמכות העניינית והייחודית לדון בהסכם פשרה הנוגע לאופן הוצאתה לפועל של משכנתא ולתשלומים על חשבון חוב הפיגורים בהלוואת התובעים, לרבות שכר טרחת ב"כ הבנק, נתונה בפני רשם ההוצל"פ שאישר את הסכם הפשרה. משנפתח תיק הוצל"פ למימוש משכנתא בפני רשם ההוצל"פ, שהינו הערכאה המוסמכת להוציא לפועל משכנתא שנרשמה לטובת הבנק ומאחר וחוק ההוצאה לפועל קובע הוראות בנוגע לאופן הוצאתה לפועל של משכנתא וכן בנוגע לשכר טרחתו של ב"כ הבנק, הרי שלרשם ההוצאה לפועל הסמכות הבלעדית לדון באופן הוצאתה לפועל של משכנתא וכפועל יוצא מכך, אף בנוגע לשכר טרחתו של ב"כ הבנק. עוד טוען ב"כ המבקשים כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד המבקש 2. התביעה כנגד המבקש 2 הוגשה במסגרת תפקידו כב"כ הבנק וכמי שפועל למען ועבור לקוחו- הבנק, ולא במסגרת תפקידו ככונס נכסים. הסכם הפשרה נכרת בהתאם להוראות שקיבל ב"כ הבנק מהבנק. על המשיבים להפנות את טענותיהם בנוגע לאכיפתו של הסכם הפשרה כלפי הבנק, אשר ב"כ הבנק פעל מכוח הוראותיו. ב"כ המשיבים בתגובתו התנגד לבקשה. לטענתו, המבקש טען טענתו בדבר חוסר סמכות עניינית כטענה סתמית ללא פירוט ומשכך אינו יכול להתייחס לטענה זו. עוד טוען ב"כ המשיבים כי המבקש 2 פעל ככונס נכסים. זאת ועוד סילוק תובענה על הסף הינו צעד נדיר שנוקטים בו רק במקרים קיצוניים. בתשובה לתגובה חזר ב"כ המבקשים על טיעוניו והוסיף כי משהורה רשם ההוצאה לפועל על פינוי דירת התובעים, על החייב היה לפעול בהתאם להוראות סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל ולהגיש בקשת רשות ערעור לערכאה המוסמכת ולשטוח טענותיו בנוגע לאכיפת הסכם הפשרה או לחילופין לפנות לרשם ההוצל"פ בבקשה מתאימה. עוד מוסיף ב"כ המבקשים כי ב"כ הבנק אכן פעל ככונס נכסים, אולם התביעה נגדו, לא הוגשה נגד ב"כ הבנק במסגרת כובעו ככונס נכסים אלא במסגרת כובעו כב"כ הבנק. עוד טוען ב"כ המבקשים כי כינוס הנכסים נותר בעינו. בהחלטתי מיום 19/9/11, הוריתי לב"כ המשיבים לפרט את מקור סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה. ביום 18/10/10 הגיש ב"כ המבקשים הודעתו, בה טען כי מקור הסמכות הינו לפי הסעד הנדרש. לטענתו, לאור הסעד הנדרש בתובענה בסעיף 17ב' שהינו אכיפה להפנות לוועדה הבין משרדית - הדבר בסמכות בית משפט זה. לעניין הסעד המבוקש בסעיף 17 ג' שעניינו לבטל כל ריבית חריגה או כל פעולות חריגות שנעשו בניגוד לדין לאחר שהמסמכים יומצאו לתובעים, לטענת ב"כ המבקשים המדובר בסעד כספי שבסמכות בית משפט זה. עוד מוסיף ב"כ המבקשים כי הסעד המבוקש בסעיף 17 ד' לכתב התביעה הינו לבטל שכר טרחה הקבוע בהסכם ולהורות להוצאה לפועל לקבוע שכר טרחה מתאים, הינו בסמכות בית משפט זה. עוד טוען ב"כ המבקשים כי הסעד המבוקש בסעיף 17 ה' שהינו אכיפת ההסכם על הנתבעים, הינו בסמכות בית המשפט בלבד. זאת ועוד לטענתו, התביעה כנגד המבקש 2 הינה אישית כנגדו במסגרת תיק הכינוס. בדיון שהתקיים ביום 17/2/11 חזרו ב"כ הצדדים על טיעוניהם. בתום הדיון הוריתי לצדדים להגיש השלמה לטיעוניהם. ביום 1/3/11 הגיש ב"כ המבקשים השלמה לטיעוניו שם חזר על דבריו. ב"כ המשיבים הגיש ביום 15/3/11 השלמה לטיעוניו שם חזר על דבריו והוסיף כי אם סעד של בטלות הסכם הינו בסמכות בית משפט, הרי שגם סעד של אכיפת הסכם הינו בסמכות בית משפט. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובתשובה לתגובה ובמסמכי השלמת הטיעונים ולאחר ששמעתי הצדדים, החלטתי הינה כדלקמן: ביום 2/3/05 קיבלו המשיבים הלוואה מטעם המבקש 1, אשר לצורך הבטחת החזרתה, נרשמה משכנתא לטובת הבנק על דירת המשיבים. אין חולק כי המשיבים לא עמדו בתנאי ההלוואה, וביום 3/9/08 נפתח תיק הוצל"פ למימוש המשכנתא לטובת הבנק בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב אשר במסגרתו, מונה המבקש 2 ככונס נכסים למכירת הדירה. בין הצדדים נכרת הסכם פשרה ביום 14/5/09, אשר אושר ביום 25/5/09 ע"י כב' רשם ההוצל"פ יובל גזית מלשכת ההוצל"פ בתל אביב. עיון בכתב התביעה מעלה כי הסעדים המבוקשים בו הינם: להורות על הפניה לוועדה הבין-משרדית. לבטל כל ריבית חריגה או כל פעולות חריגות שנעשו בניגוד לדין. לבטל שכ"ט הקבוע בהסכם ולהורות להוצל"פ לקבוע שכ"ט מתאים. לאכוף את ההסכם על המשיבים. חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 (להלן חוק ההוצל"פ) קובע בסעיף 81, כדלקמן: "משכנתאות רשומות על מקרקעין, וכן החלטות, צווים, פסקי דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק דין של בית משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחוייבים, ולענין משכנתה על דירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד או משכון על זכויות לגבי דירת מגורים כאמור - גם בשינויים המפורטים בסעיף 81ב1". משמעות הדברים הינה כי על כל דיון בעניין ביצוע של משכנתאות רשומות על מקרקעין חל חוק ההוצל"פ. בסעיף 81ב1 לחוק ההוצל"פ נקבעו הוראות מפורטות באשר לאופן הדיון בבקשות לביצוע משכנתא. ברע"א 1098/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד רות פינקלשטיין ואחרים (נבו עליון) נקבע על ידי כבוד השופט א' גרוניס כי: "שטר משכון שהופקד בידי הנושה או נרשם אצל רשם המשכונות ניתן למימוש כפסק דין (סעיפים 17(2) ו-18 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967), ולגבי העניין חלות, בשינויים המחוייבים, הוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק ההוצאה לפועל) (סעיף 81 לחוק). כשם שראש ההוצאה לפועל אינו מתחקה אחר מידת הצדק שבמעשה השיפוטי אותו הוא מתבקש לבצע ואינו סוטה ממילותיו הברורות (ע"א 267/78 בלפור נ' בלפור, פ"ד לג(1) 375, 379; רע"א 773/97 טנקרידרי ארנקיל בע"מ נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פ"ד נ(5) 657, 660-659), כך הוא גם מנוע מלהכריע בשאלת תוקפו של משכון המוגש לו לשם מימוש. להבדיל מטענת "פרעתי" שנתגבשה לאחר הפקדתו או רישומו של המשכון, היכולה להתברר בפני ראש ההוצאה לפועל, המקום לדיון בטענה הכופרת בעצם תוקפו של המשכון הוא בבית המשפט המוסמך (ד' בר-אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה חמישית, 2001), 97)." מדברים אלה עולה, כי כל טענה שעניינה אופן מימוש המשכון בכלל וטענה בדבר תשלום החוב בפרט, מקומה בלשכת ההוצל"פ וזאת להבדיל משאלת תקפות המשכון שמקומה בבית המשפט המחוזי המוסמך. במקרה הנדון בפנינו, נערך הסכם פשרה, שאושר על יד רשם ההוצאה לפועל. כל השגה או טענה בדבר קיום הסכם זה על ידי מי מן הצדדים, מקומה בפני רשם ההוצאה לפועל. עיון בסעדים המפורטים בכתב התביעה מעלה כי כולם מקומם לדיון בלשכת ההוצאה לפועל: כך באשר לסעד המבוקש להפניה לוועדה הבין-משרדית - מדובר בסעד שבמהותו הינו חלק מהליך מימוש המשכנתא. כך גם באשר לסעד המבוקש בתובענה לביטול ריבית חריגה וטענה כי החוב שולם ובאשר להשגות שהעלו התובעים בכתב תביעתם לגובה שכר טרחת הכונס. עיון מפורט בכתב התביעה מעלה כי הסעד המבוקש לאכיפת ההסכם כולל למעשה בחובו את הדיון בסעדים האחרים ומחלוקת באשר לאופן ביצוע הסכם הפשרה. סעד זה במקרה הנדון בפנינו הינו בראש ובראשונה בסמכות רשם ההוצל"פ נוכח הסמכות הנתונה לו לדון בהליכי ביצוע משכנתא ובכל דרך שתידרש לשם כך. היה וברצון המשיבים לתקוף החלטות רשם ההוצל"פ, הדרך להשגה היא בהגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם כמצוות סעיף 80 (ב) לחוק ההוצל"פ ולא בהגשת תובענה במתכונת בו הוגשה. אשר על כן לבית המשפט אין את הסמכות העניינית לדון בתובענה זו ודינה להידחות על הסף. המשיבים ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד למבקשים בסך כולל של 5,000 ₪. משכנתאמקרקעין