המאשימה האשימה את הנאשם בכך שבהיותו נהג רכב פרטי נסע בחוסר זהירות בכך שבצע פניית פרסה שלא בבטחה תוך חציית קו הפרדה רציף התנגש ברכב אחר וגרם לתאונת דרכים בה נחבל הנאשם וכלי הרכב המעורבים ניזוקו - הכל כמפורט בכתב האישום. מטעם המאשימה העיד עיוב אבו עכוב. הוגשו וסומנו: ת/1 הודעתו של עיוב אבו עכוב. ת/2 סקיצת התאונה שנערכה בהנחיית עוב אבו עכוב. ת/3 הודעת הנאשם. ת/4 סקיצה שנערכה בהנחיית הנאשם. ת/5 מסמכים רפואיים. אציין כי המסמכים ת/3, ת/4 ות/5 אינם נמצאים בתיק מסיבה לא ברורה. ת/3 שוחזר באמצעות המאשימה, ת/4 ו ת/5 לא שוחזרו ועל-כן לא הסתמכתי עליהם בקביעותי. מטעם הנאשם, הנאשם לא העיד היות ולא התייצב לישיבת ההוכחות מסיבות משפחתיות לטענתו. הוגשו וסומנו: נ/1 סקיצה שצויירה בעת הדיון במהלך חקירתו של עיוב אבו עכוב. נ/2 צילום איזור התאונה. נ/3 תמונת רכבו של עיוב אבו עכוב לאחר התאונה. נ/4 תמונות רכבו של הנאשם לאחר התאונה. החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של חציית קו הפרדה רצוף ולהרשיע את הנאשם בגרימת תאונת דרכים שגרמה לנזק לרכוש, בכך שהנאשם נהג בחוסר זהירות ובצע פניית פרסה שלא בבטחה ולהלן נימוקיי: אין חולק כי ביום 25.6.05 בסמוך לשעה 11:30 נהג הנאשם רכב פרטי מסוג מזדה מ.ר. 23-358-41 (להלן: "רכב הנאשם") מכיוון ירושלים לכיוון רמאללה (להלן: "הכביש"). בהגיעו לצומת אלארם בקש הנאשם לבצע פניית פרסה לתוך הנתיב הנגדי. באותה עת נסע עיוב אבו עכוב (להלן: "המתלונן") בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם ברכבו הפרטי (להלן: "רכב המתלונן"). בעת ביצוע פניית הפרסה התנגש רכב הנאשם ברכב המתלונן באופן שכנף קדמי ימנית של רכב הנאשם התנגשה בחלק קדמי שמאלי של רכב המתלונן. לגרסת המאשימה במקום בו בקש הנאשם לבצע פניית פרסה מצוי קו הפרדה לבן רצוף ועל-כן היה אסור לנאשם לבצע פניית פרסה במקום זה. הנאשם בצע את פניית הפרסה בנסיעה רצופה מבלי לוודא שהסלול הנגדי פנוי. כתוצאה מאי זהירות זו אירעה התאונה ועל כן יש להרשיע הנאשם. לגרסת ב"כ הנאשם במקום בו בוצעה פניית הפרסה אין קו הפרדה רצוף ומותרת בו פניית פרסה. הנאשם בדק כי הנתיב הנגדי פנוי קודם ביצוע פניית הפרסה ובצע אותה בבטחה. המתלונן הוא שנסע במהירות מופרזת וגרם לתאונת הדרכים. ועל כן יש לזכות את הנאשם. האם במקום בו בצע הנאשם פניית פרסה היה קו הפרדה רצוף אין חולק כי מקום פניית הפרסה מצוי לפני הצומת כיוון נסיעת הנאשם. הנאשם בהודעתו ציין כי הגיע קרוב לצומת אלארם כשבצע את פניית הפרסה (ת/3 ש' 12). כך גם לדברי המתלונן לפי הסקיצה נ/1. הראיה היחידה שהציגה המאשימה לפיה במקום קו הפרדה רצוף היא גרסתו של המתלונן, סקיצה שנערכה בהנחייתו (ת/2) ועדותו בפני (פרוטוקול עמ' 1 ש' 18). במהלך עדות המתלונן הציג ב"כ הנאשם את הצילום נ/2. המתלונן העיד כי התאונה אירעה במקום שאותו לא ניתן לראות בצילום. לדבריו, מקום התאונה מצוי מספר מטרים לפני הצומת כיוון נסיעת הנאשם. ניתן להבחין כי קיים קו הפרדה רצוף לאחר הצומת, ואולם בצומת עצמו ובסמוך למקום התאונה אין קו הפרדה הנראה בבירור לעין. היות ואין בידי ראיות חד-משמעיות לסוג קו ההפרדה המצוי במקום התאונה, מוכנה אני להניח לטובת הנאשם, כי אין במקום קו הפרדה רצוף או שהקו אינו נראה לעין. על-כן אני מזכה את הנאשם מעבירה של חציית קו הפרדה רצוף. יש לבחון האם נהג בזהירות ובצע את פניית הפרסה בבטחה האם המתלונן נסע במהירות מופרזת לגרסת הנאשם המתלונן גרם לתאונת הדרכים היות ונסע במהירות מופרזת. ועל-כן הנאשם לא יכול היה להבחין בו מבעוד מועד. לגרסת המתלונן, הוא פנה שמאלה לרחוב הראשי דרך שביל עפר המצוי כשלושים מטר לפני הצומת, וממרחק זה לא יכול היה לפתח מהירות גבוהה. לשיטתו בהגיעו לצומת נסע במהירות של 30-40 קמ"ש. לדבריו, היה זה הנאשם שבצע את פניית הפרסה במפתיע כמטר וחצי לפני הגיע רכב המתלונן לצומת. לפי הצילום נ/2 המתלונן הגיע עם רכבו מתוך שביל עפר צדדי המצוי בחלקה הימני העליון של התמונה, באופן שפנה שמאלה לתוך הרחוב הראשי אל המסלול הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם. אכן מדובר במרחק קצר של כ- 20-30 מטרים בלבד מהצומת. מרחק שבו לא ניתן לפתח מהירות גבוהה. ב"כ הנאשם ציין כי עוצמת פגיעת מרכב המתלונן היתה כה חזקה עד שאבד שליטה על רכבו והתנגש ברכב חונה בצידה הימני של הדרך. גרסה זו של הנאשם לא הוכחה והמתלונן לא נשאל על כך לא במשטרה ולא בעדותו בפני. גם אם נקבל את גרסת ב"כ הנאשם כי מעוצמת המכה נהדף ופגע ברכב אחר , תוצאה זו אפשרית גם אם נסע המתלונן במהירות של 30-40 קמ"ש. על-כן אני קובעת כי המתלונן לא נסע במהירות גבוהה מהמותר או מהסביר לתנאי הדרך. אופן ביצוע פניית הפרסה הנאשם בהודעתו (ת/3) מציין את אופן נהיגתו עובר לביצוע פניית הפרסה ולדבריו: "נסעתי במהירות 40-50 קמ"ש בערך ובהילוך אוטומאטי. הגעתי קרוב לצומת אלראם ולפני היה פקק תנועה ולכן החלטתי לעשות פניית פרסה ולחזור לכיוון ירושלים" (שם ש' 11-14). את יציאתו לפניית פרסה הנאשם מתאר: "אני עשיתי את הפניית פרסה ברצף ולא עצרתי לפני כניסתי לנתיב הנגדי שלי." (ת/3 ש' 32-33) המתלונן מתאר כי הנאשם בצע את פניית הפרסה באופן פתאומי כשהוא במרחק של כ- 2 מטרים ממנו: "היה פקק. לא ראיתי אותו בגלל הפקק. כשהגעתי הסתכלתי ישר והוא יצא לפרסה." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 17). כשנשאל הנאשם כיצד לא ראה את רכבו של הנאשם במסלול בנגדי, השיב: "אני לא יודע הרכב השני לא היה בזמן שפניתי פניית פרסה שמאלה." (ת/3 ש' 38-39) עולה מדברים אלו כי הנאשם, לנוכח פקק התנועה שהיה לפניו, החליט לבצע פניית פרסה ולא לסוע ישר בכביש העמוס. באותה שעה היו רכבים לפני רכב הנאשם שנסעו ישר והוא בצע את פניית הפרסה ברצף. אמנם בהודעתו ת/3 ש' 40 אמר הנאשם הוא הביט ימינה קודם ביצוע פניית הפרסה. ואולם גרסה זו אינה סבירה. המכוניות שנסעו לפניו חסמו לפחות חלק משדה הראיה של הנאשם לנתיב הנגדי. לכך יש להוסיף כי פנייתו בוצעה בחדות ובנסיעה רצופה. ב"כ הנאשם טען בסיכומיו כי היות ומהירותו של המתלונן היתה כ 30-40 קמ"ש עובר לתאונה הרי שנדרש פרק זמן של כ- 2 שניות למתלונן כדי להגיע מהפנייה עד למקום התאונה ועל-כן הנאשם לא יכול היה להבחין בו מבעוד מועד. אין לקבל גרסה זו. המתלונן הגיע מדרך עפר המצויה בניצב לכביש הראשי, ועל-כן הפניה הינה פניה חדה. לא יתכן כי פנייה כזו תתבצעה במהירות של 30 או 40 קמ"ש. יש להניח כי בתחילה המתלונן נסע באיטיות, פתח מהירות של 30-40 קמ"ש עד למקום התאונה. מכאן יש להסיק שחלפו למעלה מ-2 שניות מעת הפניה ועד הגיע המתלונן למקום התאונה. ולפיכך היה אמור להיות גלוי לעייני הנאשם. אולם הנאשם שיצא מתוך שיירה ובצע פניית פרסה רצופה, מבלי לעצור ולהסתכל ימינה לא ראה את המתלונן. ועל-כן אף לא נתן לו זכות קדימה כחוק. לו היה הנאשם עוצר במקום בו היה לו שדה ראייה ימינה היה מבחין במתלונן מאפשר לו להשלים את נסיעתו ישר וכך התאונה היתה נמנעת. לפיכך אני קובעת כי הנאשם בצע פניית פרסה רצופה מבלי שעצר, מבלי שהבחין ברכב המתלונן שנסע בכביש ישר מימינו לא נתן לו זכות קדימה. נזקי הרכבים ב"כ הנאשם טען כי נזקי הרכב מעידים על נכונות גרסת הנאשם. התבוננתי בנזקי רכב המתלונן (נ/3) ונזקי רכב הנאשם (נ/4). רכב המתלונן ניזוק בפינה השמאלית הקדמית של רכבו. רכב הנאשם ניזוק בכנף הימנית הקדמית. ב"כ הנאשם טען כי היות והנזק הינו בכנף ולא בפינה, הדבר מלמד על כך שרכב המתלונן לא הבחין ברכב הנאשם ונסע במהירות מופרזת. אין לקבל גרסה זו. הנזק שתואר לעיל תומך בגרסת המתלונן. שכן הנאשם היה רק בתחילת הפניה, כאשר אירעה ההתנגשות. זאת הסיבה שהפגיעה ברכב הנאשם היתה בחלק הקדמי ולא במרכז הרכב או בחלקו הימני האחורי. ב"כ הנאשם טען כי בפני בית המשפט מצויות שתי גרסאות סותרות האחת של המתלונן והאחת של הנאשם, ועל-כן המאשימה לא הוכיחה מעל ומעבר לכל ספק את גרסתה ועל-כן לגשתו יש לזכות את הנאשם. אין לקבל עמדה זו. ראשית יש לציין שהנאשם לא העיד כלל. בפני מצויה עדות המתלונן שאף נחקר בחקירה ראשית ונגדית והודעת הנאשם במשטרה בלבד. בפני אף ראיות אוביקטיביות נוספות, כגון: צילום מקום התאונה נ/2, צילום נזקי הרכבים. אני מזהירה עצמי באשר לעובדה כי בפני עדות יחידה של המתלונן. עדותו של המתלונן מהימנה. לא מצאתי סתירות מהותיות בין גרסתו בפני לבין גרסתו בהודעתו במשטרה. פניית פרסה היא פנייה מסוכנת. על מבצעה לנקוט משנה זהירות היות והוא נכנס לנתיב הנגדי. זכות הקדימה הינה של הרכבים הנוסעים בנתיב הנגדי אליו הוא מבקש לפנות. עליו לוודא כי יש די זמן ומרווח לביצוע פניית הפרסה במלואה ללא עיכוב התנועה בנתיב הנגדי והעמדתה בסיכון. על סמך העובדות והעדויות שהוצגו בפני יש לקבוע כי הנאשם לא בחן כראוי את התנועה בנתיב הנגדי ומהר לבצע את פניית פרסה כדי להתחמק מפקק תנועה. הנאשם בצע את פניית הפרסה בנסיעה רצופה, מבלי שהיה לו שדה ראייה פתוח ומבלי לוודא שאין רכבים הנוסעים ישר בנתיב אליו רצה לפנות. על הנאשם היה לסוע לאט, לעצור בעת הצורך, ליתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים ישר. לו עשה כן התאונ ה היתה נמנעת. לאור האמור והמפורט לעיל, אני סבורה כי המאשימה הוכיחה את גרסתה מעל ומעבר לכל ספק וקובעת כי הנאשם נהג שלא בזהירות, בצע פניית פרסה שלא בבטחה ומבלי לוודא שהדרך פנויה וגרם לתאונת דרכים שבה ניזוקו כלי הרכב. לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירות בניגוד לתקנות 21(ב)(2), 21(ג) ו- 36(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. מזכירות תשלח הכרעת דין זו לב"כ הצדדים ותזמנם לטיעונים לעונש ולמתן גזר-דין ליום 27.2.07 לשעה 9:00. משפט תעבורהפניית פרסה