לפני בקשה למתן רשות להתגונן מטעם הנתבעים. העובדות בקצרה 1. התובע הינו בנק אשר תבע את הנתבע 1 בתביעה כספית. הנתבע 1 ניהל חשבון אצל התובע, ויתרת חובו בחשבון זה הינה על סך של כ- 167,000 ₪. נתבע מ' 2 ערב לחיובי הנתבע 1, וחתם על כתב ערבות מתמדת לכל חוב, מוגבלת בסכום, ביום 23.07.01 (להלן: "כתב הערבות"). מכוח כתב הערבות תבע התובע אף את הנתבע 2 במסגרת תביעה זו נשוא הבקשה. 2. הנתבע 1 הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, וטען כי כתב התביעה אינו ראוי לדיון בסדר דין מקוצר. טענה זו נדחתה בהחלטה מיום 2/9/08 ועל כן אין מקום להתייחס אליה בשנית. 3. הנתבעים, ובעיקר הנתבע מ' 1 טענו כי חסרים להם מסמכים מהותיים, כגון דפי חשבון , הודעות חיוב ריבית והסכמי אשראי, אך מסמכים אלו הועברו אליהם ע"י התובע טרם קיום דיון בבקשות הנתבעים. טענות הנתבע 1 4. כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבע 1, חסרים בו את התנאים היסודיים והמהותיים, הן לעניין ההתקשרות שבין הצדדים, הן לעניין ציון מסגרת האשראי המוסכמת והן לעניין שיעור הריבית המוסכם כאשר החשבון ביתרת חובה בגבול מסגרת האשראי או כאשר החשבון בחריגה מהמסגרת. 5. התובע, ובניגוד לטענתו בכתב התביעה, טעה עת העמיד את מלוא החוב לפירעון מיידי, מאחר והתנאים המפורטים בס' 7 להסכם לא התקיימו, במיוחד כאשר התובע לא מפרט בכתב התביעה איזה מקרה מהמקרים המפורטים בס' 7 חל בעניינינו. 6. הנתבע 1 טוען כי הנתבע 2 היה ערב להלוואה ע"ס של 100,000 ₪, ולכן אין התובע זכאי לתבוע את הנתבע 2 על מלוא החוב בחשבון הנתבע 1, ובמיוחד כאשר ההלוואה נפרעה במלואה. 7. התובע לא שלח לנתבע 1 דרישה לשלם את יתרת החוב, אף לא הודעה בדבר ביטול האשראי, והתובע ביטל את האשראי בצורה חד צדדית ללא כל התרעה מוקדמת, ואף תפס את רכבו והחל לנקוט בהליכים נגדו. המכתב אליו מפנה התובע בכתב תביעתו מעולם לא התקבל לידי הנתבע 1, ובמיוחד כאשר לא צורף לכתב התביעה אישור מסירה המעיד כי אכן נשלח מכתב כלשהו לנתבע 1. 8. הנתבע 1 טוען כי התובע התנה שירות בשירות, ע"י רכישת פיקדונות שקליים, ללא קבלת אישורו של הנתבע 1 . בבקשתו הוא מפרט תאריכים אשר בהם רכש התובע עבור הנתבע 1 פיקדונות שקליים וגרם להגדלת החריגה בחשבונו וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים. חשבונו של הנתבע 1 חויב בריבית חריגה בגין המשיכה לרכישת הפיקדון השקלי, ומאידך התובע זיכה את חשבונו בתשואת הפיקדונות השקליים הנמוכה משמעותית מחיובי הריבית בגין מימונה. פעולות אלו של התובע נעשו ללא כל היגיון, הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינת דיני הבנקאות. 9. התובע התנה שירות בשירות ע"י פתיחת תוכנית חיסכון. הוא אילץ את הנתבע 1 לפתוח תוכנית חיסכון בתשלומים חודשיים של 200 ₪ לחודש, כאשר אין כל היגיון ברכישת תוכנית חיסכון באשראי של הבנק, כשהחשבון עומד ביתרת חובה וחריגה. טענות הנתבע 2 10. נתבע 2 טוען, כי בביקורו בבנק בתאריך 23.07.01, לשם ביצוע פעולות בחשבונו, אשר מנוהל אצל התובע, נפגש עם הנתבע 1 באופן אקראי וללא תיאום מראש, והוזמן לשבת יחד עם הנתבע 1 ופקיד התובע בשם עזמי (להלן: "עזמי"), והוסבר לו על ידי הנתבע 1 כי התובע מבקש ערב להלוואה שנוטל הנתבע 1 ע"ס של 100,000 ₪, אשר תיפרע לתקופה של שנתיים. הנתבע 2 הסכים ועזמי החתים אותו על מסמכי הערבות. הנתבע 2 מדגיש כי הוא לא קרא את כתב הערבות ויתר המסמכים שנתבקש לחתום עליהם, והיה ברור לו, לנתבע 1 ולעזמי כי מדובר בכתב ערבות להלוואה בסך 100,000 ₪, שכן הדברים אשר נאמרו ע"י הנתבע 1 הושמעו בפניו יחד עם עזמי . לתמיכה בדבריו, טוען הנתבע 2 כי יום לאחר החתימה הוזרמה ההלוואה ע"ס 100,000 ₪ לחשבונו של הנתבע 1. 11. תקופת החזר ההלוואה חלפה ביולי 2005, או בסמוך לכך, והנתבע 1 אמר לו כי היא נפרעה במלואה. במקביל, לא התקבלה אצלו כל בקשה או הודעה מאת התובע בדבר אי פירעונה של ההלוואה או בדבר קיומו של חוב בגינה. כאן מדגיש הנתבע 2 כי הינו לקוח ותיק של התובע אשר מבקר בסניפו לעתים קרובות לצורך ניהול חשבונו, אך איש מעובדי או מנהלי התובע לא אמר לו דבר אשר סותר את הידיעה בדבר פירעון ההלוואה הנ"ל ו/או שקיימת לתובע דרישה כלשהי ממנו. 12. הנתבע 2 טוען כי התובע הוליך אותו שולל והחתים אותו על כתב ערבות אחר במקום להחתים אותו על ערבות ספציפית בגין ההלוואה. 13. לטענתו של הנתבע 2, הבנק לא קיים את חובת הגלוי החלה עליו מכוח סע' 22 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"), את חובת הנאמנות, הזהירות ותום הלב החלים על התובע מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). 14. נתבע 2 מדגיש כי הנתבע 1 פתח את החשבון בתאריך 02.08.99 ואילו כתב הערבות נחתם ביום 23.07.01, דבר המחזק את טענתו כי כתב הערבות היה אך ורק לשם הבטחת פירעון הלוואה ע"ס 100,000 ₪. התובע, בניגוד לחובתו, לא צירף לכתב התביעה מסמך "גילוי הנאות" או "דף מידע לערב", ובו הרצאת פרטים מהותיים שמטרתם ליתן בפני הערב תמונת מצב מדויקת, אודות היקף חובותיו של הנערב לבנק, מצבו של הנערב וסיכוייו לפרוע את חובו, כמו גם מהות הערבות והיקפה. מסמכים אלו התקבלו לידי הנתבע 2 רק לאחר שנתבקשו העתקי כל המסמכים עליהם חתם הנתבע 2 מאת התובע, לאחר הגשת כתב התביעה, ובטרם הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן מטעמו. מעיון במסמך "גילוי הנאות", עולה כי התובע לא סיווג את כתב הערבות באחד הסיווגים "ערב יחיד" או "ערב מוגן", כמצוות סע' 22(ב)(1) לחוק, לא פירט את מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב, כמצוות סעיף 22(ב)(2) לחוק. בס' 2 למסמך "גילוי הנאות" היה על התובע לגלות לנתבע 2 את סכום הערבות והיקפה, כדרישת ס' 22(א)(1) לחוק, בס' 3 למסמך גילוי הנאות היה על התובע לגלות לנתבע 2 את פרטי החיוב הנערב, כגון מסגרות האשראי המאושרות לבעל החשבון, הלוואות קיימות ומאושרות, התחייבויות אחרות, והתובע לא עשה זאת. היה על התובע לפרט האם הערבות היא לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים, את שיעור הריבית השנתי ואופן חישובו, האם הריבית משתנה ואם כן, מה שיעורה בעת כריתת ההסכם, ומהי דרך שינויה. ס' 23 לחוק קבע כי במקרה והתובע אינו עומד בחובת הגילוי הנאות המוטלת עליו, הנתבע 2 פטור מערבותו, ולחילופין, היקף ערבותו היא לפי אומד דעתו בעת כריתת חוזה הערבות. 15. התקיים דיון בבקשות הנתבעים, שניהם נחקרו על תצהיריהם והוגשו סיכומים בכתב על ידי שני הצדדים. טענות התובע כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומים מטעמו 16. התובע טוען כי אין לתת לנתבעים רשות להתגונן. התובע זכאי להעמיד את חוב הנתבע 1 לפירעון מיידי, וזאת לאחר שנשלח לו מכתב דרישה על תשלום החוב עוד ביום 17.10.07, וביום 27.04.07 נשלח מכתב ומברק לעניין החוב, ביום 02.10.07 נשלחה הודעה על ביטול קו האשראי ודרישה לפירעון חריגה על מסגרת האשראי וביום 11.10.07 נשלחה הודעה בדבר אי חידוש קו האשראי, אולם כל אלה לא נענו והחוב לא שולם. 17. לטענת התובע, ובהתאם לס' 7(א)1 זכאי התובע להעמיד את החוב לפירעון מיידי. 18. התובע מדגיש כי זכותו לדרוש ביטחונות לאשראי שהוא נותן. הוא טוען כי כל פיקדון כספי ותוכנית חיסכון שהיו קיימים אצל התובע מטעם הנתבע 1 נפתחו לבקשתו של הנתבע 1, ומעולם לא היוו תנאי לקבלת אשראי. מעולם לא הוצג או נרמז על ידי התובע ו/או מי מטעמו כי פתיחת הפיקדון מהווה תנאי למתן אשראי, ומעולם לא הותנה שירות בשירות, כנטען ע"י הנתבע 1. 19. הנתבע 2 חתם על כתב ערבות ביום 23.07.01, כאשר כתב הערבות הינו מסוג ערבות מתמדת "לכל חוב", כתב הערבות אינו להבטחת הלוואה או חוב ספציפי, אלא להבטחת כל חיובי הנתבע 1. 20.התובע הבהיר והסביר לנתבע 2 את כל הפרטים הנוגעים לכתב הערבות והוא אף מסר לו דף אשר בו מידע מפורט על ערבותו במסגרת כתב הערבות. דף זה צורף לבקשה למתן רשות להתגונן מטעם הנתבע 2. 21. רק הודעה בדבר ביטול כתב הערבות יכולה לבטל אותו. הודעה כזאת מעולם לא ניתנה. 22. הנתבע 2 אינו עונה על הגדרת "ערב מוגן" בהתאם לחוק, שכן סכום כתב הערבות הינו מעל 60,000 ₪ ועומד על סך 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. על כן ס' 22 ו- 23 לחוק אינם חלים על הנתבע 2 ועל כתב הערבות נשוא בקשתו. דיון הנתבע 1 23. אחד המקורות המחייבים, אם לא המעיין העיקרי ממנו שואבים השופטים את ידיעותיהם היא פסיקת בית המשפט העליון. בית המשפט העליון פסק בשורה ארוכה של פסקי דין, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה, ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב (1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). כשהנתבע מעלה הגנתו בתצהיר, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן (ראה ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2004). כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב (ראה, ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו (4) 193, 196 (1992) ). כב' השופט מלץ קבע : "הנתבע אינו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... והרשות תוענק , אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה." (ראה, ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 25/11/93 ). רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו , כי הגנתו הינה "הגנת בדים" לא תינתן רשות להתגונן. (ראה, ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (לא פורסם, 18/11/08). 24. לא זו אף זו, בית המשפט העליון, קבע כי זכות הנתבע להתגונן, הינה זכות ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כזכות בעלת אופי חוקתי, ועל כן יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, מתן רשות להתגונן. (ראה, ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, ). 25. ולענייננו, הנתבע 1 העלה מספר טענות אשר לא נסתרו בחקירתו הנגדית ועודן עומדות בעינן. אכן התובע לא פירט בכתב תביעתו איזה מקרה מאלו המנויים בס' 7 להסכם חל בעניינינו, וראה לנכון לפרט זאת במסגרת סיכומיו, וטען כי הוא זכאי להעמיד את החוב לפירעון מיידי, מכוח ס' 7 א (1). סעיף 7 להסכם קובע כדלקמן: "בכל אחד מהמקרים הבאים יהיה הבנק רשאי לדרוש מהלקוחות את הפירעון המיידי של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיע לבנק מהלקוחות לפי רישומי הבנק, בקשר לכל אשראי ו/או הלוואה ו/או שירות בנקאי ו/או התחייבות ו/או חיוב מכל מין וסוג שהן, ללא יוצא מן הכלל... והלקוחות מתחייבים לשלם לבנק את כל הסכומים הנ"ל, מיד עם דרישתו הראשונה של הבנק, כאמור: 1. אם הלקוחות לא ישלמו לבנק במועד הפירעון שהוסכם בין הבנק ובין הלקוחות איזה סכום שהוא שיגיע לבנק מהלקוחות במועד שנקבע לתשלום." התובע אינו מפרט מהו הסכום אשר היה על הנתבע 1 לשלם, מהו מועד התשלום אשר סוכם בין הצדדים, ולכן לא ברור מדוע סבור התובע כי סעיף זה הוא החל בעניינינו. יחד עם זאת, אין לומר, כי בשל חוסר הפירוט, כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבע 1 . 26. התובע טוען כי נשלחו לנתבע 1 דרישות לתשלום החוב, הודעה על הפסקת מסגרת האשראי וביטולה, אך הנתבע 1 בחר להתעלם מכל הדרישות וההודעות, ולא שילם את חובו. לכתב התביעה צירף התובע מכתב דרישה, נספח ה', אשר לטענתו נשלח לנתבע 1 ביום 16.10.07, ואילו לסיכומיו צירף התובע מכתב נוסף אשר נשלח לנתבע 1 ביום 27.04.07, יחד עם מברק מאותו תאריך . המכתב מוכתר בכותרת "הודעה ראשונה", ובו מודיע התובע לנתבע 1 כי חשבונו מראה יתרת חובה על סך של כ- 217,590.92 ₪, ומתבקש הנתבע 1 לכסות את יתרת החוב הנ"ל בהקדם, ואילו במברק התבקש הנתבע 1 לסור למשרדי התובע לשם הסדרת החשבון. עוד טען התובע בסיכומיו כי ביום 02.10.07 שלח הודעה לנתבע 1 על ביטול קו האשראי ודרישה לפירעון חריגה ממסגרת האשראי, נספחים ד'1 ו- ד'2 לסיכומים, והודעה בדבר אי חידוש קו האשראי לחשבון, אשר נשלחה ביום 11.10.07. כל המכתבים אשר צוינו לעיל, לרבות המברק, לא ברור אם התקבלו לידי הנתבע 1, שכן לא צורף לכתב התביעה ו/או לסיכומי התובע ולו אישור מסירה אחד המלמד אותנו כי הנתבע 1 קיבל לידיו את מכתבי הדרישה, ומכאן, ונוכח הכחשתו של הנתבע 1, הן בתצהירו, והן בעדותו בפניי בדבר קבלת מכתב דרישה כלשהו, לא ניתן לומר כי טענתו של הנתבע 1 בדבר אי קבלת מכתב דרישה נסתרה. לא זו אף זו, מאותו מכתב מיום 27/4/07 רואים כי החוב עומד על סך של 217,590.92 ₪ כאשר התביעה הינה על סך של כ- 167,000 , ואין הסבר בפי התובע להפרש בין הסכומים . 27. טענות הנתבע 1 לעניין חוסר הפירוט בכתב התביעה, לאופן חישוב הריבית ולסכום התביעה, יש לתת לו בגינן רשות להתגונן. אכן, מעיון בכתב התביעה ונספחיו, לרבות דף פירוט תנועות בחשבון העו"ש לשלושה חודשים אחרונים לשנת 2007, לא ניתן ללמוד לפי מה חישב התובע את הריבית, ומדוע נמצא חשבונו של הנתבע 1 בחובה על סך של כ- 160,000 ₪. 28. הנתבע 1 טען כי התובע התנה שירות בשירות, ע"י רכישת פיקדונות שקליים, במועדים ובסכומים אשר פורטו בבקשתו. טענה זו לא נסתרה על ידי הנתבע 1 במהלך חקירתו, ויש לתת לנתבע 1 רשות להתגונן בגינה. טענת התובע בסיכומיו כי הכול נעשה לפי דרישת הנתבע 1 ו/או בהסכמתו, וכי מעולם לא השיג על כך הנתבע 1 נטענה בצורה סתמית וכללית, לא גובתה במסמכים כלשהם, ולא הוכחה ע"י התובע, ומכאן אין לקבלה בשלב זה, ובמיוחד לאור הכחשתו של הנתבע 1. 29. אף טענת הנתבע 1 בדבר התניית שירות בשירות ע"י רכישת תוכנית חיסכון, לא נסתרה בחקירתו של הנתבע 1 ויש לתת לו רשות להתגונן בגינה. ברור הוא כי התובע זכאי לדרוש ביטחונות לשם פירעון החוב ו/או לשם מתן אשראי לנתבע 1, אך אין הוא זכאי לכפות על הנתבע 1 להשקיע כספים בפיקדונות שקליים ו/או בתוכנית חיסכון ו/או בדרך אחרת כלשהי לשם הבטחת חובותיו של הנתבע 1, תוך כדי חיוב חשבונו בריבית רגילה ואף חריגה עקב העברת כספים מחשבונו לטובת אותם פיקדונות ו/או חסכונות. הנתבע 2 30. לעניין הנתבע 2, לנתבע זה יש שלוש טענות אשר יש לתת לו רשות להתגונן בגינן. 31. האחת, כי הוסבר לו מפורשות ע"י הנתבע 1 בפני עזמי כי הוא מתבקש לחתום על כתב ערבות להבטחת הלוואה ע"ס 100,000 ₪, ולאחר שעזמי ביקש ממנו לחתום על כתב הערבות הוא חתם מבלי לעיין על מה הוא חותם תוך מתן אמונה בעזמי. הוא אף מדגיש בתצהירו כי הוא ראה את עזמי רושם בכתב ידו את סכום ההלוואה, קרי 100,000 ₪ לה ערב הנתבע 2, בכתב הערבות במפורש. על עובדות אלה הצהיר אף הנתבע 1, וטענותיהם של שני הנתבעים בעניין זה לא נסתרו בחקירתם הנגדית. התובע לא זימן את עזמי לחקירה ואף לא הגיש תצהיר מטעמו אשר סותר את טענות הנתבעים 1 ו- 2. אמנם חזקה היא כי מי שחותם על מסמך, הוא חותם לאחר שקרא אותו, אך חזקה זו ניתנת לסתירה. בענייננו, הנתבע 2 טוען מפורשות כי הוסבר לו במעמד פקיד התובע, עזמי, כי הינו ערב להלוואה ע"ס 100,000 ₪ ועזמי לא אמר דבר אחר. מכאן, יש לתת לנתבע 2 רשות להתגונן בגין טענה זו. 32. הטענה השנייה, כי התובע לא עמד בחובת הגילוי הנאות בהתאם לס' 22 לחוק, שכותרתו "חובת גילוי", ומכאן הוא פטור מערבותו, או לכל הפחות הוא רשאי להעמיד את החוב כאומד דעתו בעת חתימתו על כתב הערבות. הנתבע 2 הינו ערב יחיד כפי שמופיע בכתב הערבות נספח ד' לכתב התביעה, ומכאן חלות עליו הוראות ס' 22 ו- 23 לחוק. טענת הנתבע 2 כי חובות אלו הופרו ע"י התובע, לא נסתרה בחקירתו הנגדית. דף מידע לערב, אליו מפנה התובע בסיכומיו, ואשר מדגיש כי צורף לבקשת הנתבע 2 למתן רשות להתגונן כנספח ג', לא נמסר לנתבע 2 במעמד חתימתו על כתב הערבות כפי שהצהיר הנתבע 2 בעצמו, וזאת בניגוד להוראות ס' 24 לחוק, ומעיון בו עולה כי מלבד החתימה על גביו, לא מולא בכלל ואין פירוט לעניין סוג הערבות, סכומה, פרטי החיוב הנערב, מצבו של הנתבע 1, הלוואות שלקח, התחייבויות אחרות וכיוצא בזה, וזאת בניגוד להוראות ס' 22 לחוק . לא זו אף זו, כתב הערבות עצמו, מוכתר בכותרת "כתב ערבות מתמדת ל"כל חוב" מוגבלת בסכום, "ערבות יחיד". כלומר, ערבותו של הנתבע 2 מגובלת, וכפי שעולה בס' 4 לכתב הערבות היא מוגבלת לסכום של 100,000 ₪. המחלוקת היחידה האם הערבות היא להלוואה ספציפית או לכל יתרה עד לסכום של 100,000 ₪. הנתבעים טענו כי הערבות הינה להלוואה בלבד, ותמיכה לטענתם זו ניתן לראות בדפי תנועות החשבון של הנתבע 1, כאשר הוזרם לחשבונו ביום 24/7/07 סכום של 100,000 ₪, יום לאחר החתימה על כתב הערבות. גם אם יוכח בהמשך כי מדובר במקריות גרידא, עתה יש לראות בסמיכות התאריכים כעובדה התומכת בטענות הנתבעים. יתרה מזו, התובע לא הסביר בכתב תביעתו מדוע כתב הערבות נחתם כשנתיים לאחר שנפתח החשבון ע"י הנתבע 1, לא ציין מכוח מה הוא עושה זאת, ולא הפנה לסעיף הספציפי בהסכם, ויש לראות בכך כחיזוק לטענת הנתבעים כי דובר בערבות להלוואה ותו לא, ובמיוחד כאשר סעיף 7 א' (14) להסכם בין התובע לנתבע 1, נקבע כי במידה והתובע סבור כי אין מספיק בטחונות בידו לצורך הבטחת החובות, רשאי הוא להעמיד את החוב לפירעון מיידי, ולא נרשם כי רשאי הוא לדרוש בטחונות נוספות. 33. הטענה השלישית, הנתבע 2 טען כי לא נשלחה לו דרישה ו/או הודעה לפרוע חובות הנתבע 1, על אף היותו לקוח ותיק של התובע, ומטעם זה בלבד אין לחייבו בתשלום סכום כלשהו. 34. מכל המקובץ לעיל, אני נעתרת לבקשתם של הנתבעים למתן רשות להתגונן. התצהירים התומכים בבקשות למתן רשות להתגונן ישמשו כתב הגנה מטעמם. 35. לאור המסקנה אליה הגעתי, אני מחייבת את התובע בהוצאת כל אחד מהנתבעים, בגין בקשה זו בסך של 1,200 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, לכל נתבע. אשראי