1. העניין שבפני, בקשת התובעת למתן פסק דין בהיעדר הגנה. התובענה, במהותה, הינה תובענה למתן פסק דין הצהרתי, אשר אמורה להצהיר אודות חבותה של הנתבעת, מכח עירוב נכסים והלכת השיתוף, בחובותיו של בעלה כלפי התובעת. 2. התובענה באופן עקרוני, חותרת בסופו של דבר, לסעד כספי; הרי לא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין האמור, אלא בדרך של ביצוע פסק דין, כפסק דין כספי. 3. לאור האמור, לא ברור מדוע הוגשה התובענה בדרך של תובענה למתן פסק דין הצהרתי דווקא. 4. ביהמ"ש העליון דן בנושא, והמסקנה המתבקשת הינה, כי ככל שהסעד הסופי הינו סעד כספי, אין הצדקה לבצע ההליך בדרך צדדית ה"עוקפת" את הצורך בסדרי דין מסוימים, ואת החבות בתשלום אגרה. ראה לעניין זה, ע"א 136/82 שיכון עובדים ואח' נ' רשות הפיתוח, פ"ד לח (4) 668, שם נפסק : "זאת ועוד, אין מעניקים סעד הצהרתי, מקום בו ניתן לבקש סעד ממשי, ובמיוחד אין מעניקים סעד הצהרתי במקרה בו מבקש בעל דין לעקוף את הצורך בהתדיינות ישירה ועניינית על הנושא, אשר עליו סבה המחלוקת." 5. ובמועד מאוחר יותר הביע ביהמ"ש העליון דעתו באשר למתן סעד חלקי, וציין במסגרת ע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' מירם זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו (3) 41: "הלכה היא כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול-דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית-המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית-המשפט ייטה, בדרך-כלל, שלא לתתו:רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס [5], בפיסקה 5; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [7], בעמ' 563-562." 6. יתר על כן, בשאלה הנקודתית של מתן פסק דין הצהרתי בנוגע לחבות משותפת מכח הלכת השיתוף, סבור ביהמ"ש כי אין זה ראוי לנהל ההליך בתובענה לפסק דין הצהרתי; ראה לעניין זה ע"א 4374/98 ורד עצמון נ' עו"ד אורי רפ, שם נפסק: "בעוד שהדרך הדיונית שנבחרה - תביעה למתן צו הצהרתי - היתה דרך ראויה, כאמור, לעניין ברור סוגיית השיתוף בנכסים, הרי שלעניין בירור שאלת השיתוף בחובות, ספק רב אם דרך דיונית זו התאימה בנסיבות המקרה... ...משמדובר בהליך נוסף, שאינו נכלל במסגרת ההליכים הרגילים של פשיטת הרגל, אין מקום לברר את שאלת השיתוף בחובות בין בני הזוג בהליך בו מתבקש אך צו הצהרתי. בירור שאלת השיתוף בהליך כזה, תיצור כפל הליכים וסרבול דיוני שאינם רצויים... ...לסיכום שאלת הדרך הדיונית הנאותה, יאמר כך: מטרת פשיטת רגל היא לכנס את נכסי פושט הרגל על-מנת לפרוע את חובות פושט הרגל ואת חובותיו הוא בלבד. מתכלית זו נגזר הצורך לברר את מסת הנכסים של פושט הרגל. לפיכך, עשוי הסעד ההצהרתי להתאים כשמתבקשת הכרעה בשאלת השיתוף בנכסים. שונה הדין בשאלת השיתוף בחובות..." 7. אמנם, אותו הליך הנזכר בפסה"ד בעניין עצמון, נוגע לתביעה לצו הצהרתי אשר הוגש על ידי נאמן בפשיטת רגל, ואולם יפים הדברים לענייננו, באותה המידה. כאשר המטרה הסופית אליה חותר התובע, הינו סעד כספי, וכאשר לא שיתוף בנכסים עומד בראש מעייניו, אלא שיתוף בחובות, הרי שמן הראוי היה להגיש התובענה, כתובענה כספית. 8. לאור האמור, איני סבור כי ישנה הצדקה ליתן פסק דין הצהרתי במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה. על התובעת לתקן תביעתה, כתובענה מלאה לסעד כספי (והרי התובענה הכספית מכילה את הקביעה בדבר חיוב בחובות הנטענים, לרבות הסכום באופן מפורש - שזהו הסעד המלא), תוך קציבת הסכום הנתבע ותשלום הפרשי האגרה בהתאם. 9. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 30 ימים מהיום, בהיעדרו תימחק התובענה בשל היותה בסדר דין שאינו נכון ואינו מתאים לנתבע במסגרתה. ביצוע פסק דיןפסק דין הצהרתי