1. לפני בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן ביום 30.8.2011 על ידי בית משפט זה (להלן: פסק הדין). 2. במסגרת פסק הדין הוכרז פסק דין חוץ מיום 10.3.2010, שניתן על ידי בית המשפט של מדינת פלורידה ארה"ב, כפסק דין אכיף מכוח חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: פסק החוץ). פסק החוץ חייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של 300,000 $. 3. המבקשת טוענת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין, משני טעמים עיקריים: א. המבקשת טוענת כי היא "מתעתדת לפנות בימים הקרובים לבית המשפט האמריקאי בבקשה שיבהיר או שיתקן את פסק דינו, על מנת ליישב את הסתירות הקיימות בין הסכם הגישור ופסק החוץ" (סע' 68 לבקשה). בנסיבות אלה, מהראוי לעכב את ביצוע פסק הדין המאשר את פסק החוץ, הואיל ופסק החוץ עתיד להשתנות. כדי להראות את רצינותה, המבקשת מציינת כי היא מתחייבת להגיש את הבקשה לבית המשפט בפלורידה, בתוך 30 ימים ממועד הגשה בקשה זו, וכן לשלוח הודעה מתאימה לבית משפט זה. ב. המבקשת טוענת כי בענייננו מתקיימים התנאים הנדרשים כדי שיורה בית המשפט על עיכוב ביצועו של פסק הדין. בחינת סיכויי הערעור, המבקשת טוענת כי הם טובים לאור הטעויות המהותיות שנפלו בפסק הדין, תוך שהיא מדגישה כי הערעור שיוגש לא ייסוב על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, אלא רק על ההשלכות המשפטיות הנובעות מאותן קביעות עובדתיות. בחינת מאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי המשיבה הינה חברת חוץ וללא כל נכסים בארץ. אם כן, במידה ולא יעוכב פסק הדין, והמבקשת תזכה בערעור או שבית המשפט האמריקאי יקבע אחרת מאשר קבע, המבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיבה. המבקשת אף מפנה לפסיקה שקבעה כי אין להתעלם מכך שהזוכה בפסק הדין הינו תושב או חברת חוץ. 4. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה מתקיימת "עילת שיהוי החוסמת מהמבקשת כל אפשרות לפנות בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין בארץ. המבקשת לא הסבירה ולא הרימה את נטל השכנוע מדוע השתה[ת]ה...". המשיבה חוזרת על הכלל, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. עוד מדגישה המשיבה כי המדובר בפסק דין כספי, ועל-כן כלל זה יפה שבעתיים. בנוסף, המבקשת לא טענה, כי אם תבצע את פסק החוץ, ייגרם לה נזק בלתי הפיך. המבקשת הינה חברה מסחרית פעילה ומצליחה, ולא יארע דבר אם תבצע את פסק החוץ ותשלם למשיבה את אשר נפסק לחובתה. המשיבה סומכת ידיה על פסק הדין, וטוענת כי סיכויי קבלת הערעור קלושים, בין היתר, מאחר מפסק הדין ניתן תוך שימת דגש על מהימנותם של הצדדים. לעניין מאזן הנוחות, המשיבה טוענת כי אין נזק ממשי שיכול להיגרם למבקשת עם ביצוע אכיפת פסק דין, הואיל ומדובר בחיוב כספי. לעומת זאת הנזק שייגרם למשיבה, ולעיקרון סופיות הדיון יהיה גדול יותר. עוד מציינת המשיבה כי על מנת לבצע איזון ראוי בין הצדדים, המבקשת הייתה יכולה להציע עירבון שיופקד בבית המשפט להבטחת ביצוע פסק הדין, אך משלא עשתה כן, יש להסיק כי כפות ידיה של המבקשת אינן נקיות. לחילופין, מבקשת המשיבה כי אם יקבל בית המשפט את הבקשה, הרי שיש להורות על הפקדת עירבון לקופת בית המשפט למימוש ביצוע פסק הדין לכשיידרש. 6. דין הבקשה להידחות. שנינו לא אחת כי מי שזכה בפסק דין לטובתו זכאי ליהנות מפרי זכייתו מיד עם הינתן פסק הדין, כשאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין שניתן (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בעל דין המבקש מבית המשפט לסטות מעיקרון זה, נדרש להראות כי סיכויי הערעור גבוהים, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. ודוק, המדובר בשני תנאים מצטברים. עוד יש להדגיש כי הכלל הוא כי מעת שמדובר בפסק דין כספי, פסק הדין לא יעוכב אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, הואיל ודרך כלל פסק הדין הפיך, על דרך של השבת הכספים שנתקבלו (ראו ע"א 8161/10 יעקב נ' ישראלי (לא פורסם 13.3.2011)). 7. בחינת מאזן הנוחות הרי שהוא נוטה בבירור לטובת המשיבה. המדובר בפסק דין כספי, כאשר לא נטען כי המשיבה או המבקשת מצויות במצב כלכלי מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה. המבקשת מנסה להשליך את יהבה על העובדה כי המשיבה הינה תושבת חוץ, ובגין כך ייקשה עליה להשיב את הגלגל לאחור, ככל ויתקבל הערעור על בית משפט זה. המבקשת מפנה לע"א 4705/06 אלטנוב נ' חורש (לא פורסם 1.8.2006) (סוף פסק הדין) שם נאמר: "ככלל, אין זה סביר לחייב בעל דין שזכה בפסק-דין כספי בערכאה הראשונה להמתין למימושו עד לאישור זכייתו בערכאת הערעור אך בשל היותו תושב חוץ. כלל גורף שכזה אין לו מקום, במיוחד כשהחיוב הכספי הנו תולדה של סכסוך בין בעלי דין אשר התקשרו ביניהם באופן רצוני בקשרי מסחר, בידיעה ברורה מראש כי אחד מהם הנו תושב חוץ (בשונה ממקרה שבו הנושה על-פי פסק-הדין הכספי איננו רצוני, כגון חיוב נזיקי שמקורו בתאונת דרכים, שאז יהיה מקום להתחשבות רבה יותר בתושבותו הזרה של הנושה). עם זאת, אין משמעות הדבר כי אין לתושבות הזרה כל נפקות, ונראה כי יש ליתן על כך את הדעת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה...". בנסיבות המקרה דנן, אין מקום לזקוף לחובת המשיבה את היותה חברת חוץ. המבקשת אילצה את המשיבה להיגרר עדיה לארץ, כדי שזו תזכה ליהנות מפירות פסק החוץ, שניתן לטובתה, ואילו עתה המבקשת טוענת כי על בית המשפט להתחשב בכך, שהיא עלולה להיגרר לדיון בחו"ל בעקבות המשיבה. בעניין אחר הבעתי דעתי כי טענה זו, בנסיבות שבהן מדובר בפסק דין המאשר את תוקפו של פסק חוץ, דומה למי שטובל ושרץ בידו (ילקוט שמעוני, משלי רמז תתקס"א, תלמוד בבלי תענית טז ע"א), ומוטב שתקשוט עצמה תחילה ואחר תקשוט אחרים (תלמוד בבלי בבא בתרא, ס' ע"ב) (ע"א (ת"א) 1875-07-10 לוי נ' גרוס (לא פורסם 5.12.2010)). עוד ציינתי באותו עניין "ודוק, פסק הדין של בית משפט קמא עניינו בשאלה האם פסק החוץ הינו אכיף אם לאו, אך איננו עוסק במהות החיוב. משכך אף לו יתקבל הערעור הרי שאין המדובר בסכומים גבוהים, אלא רק בהוצאות של שתי ערכאות. עוד יש לזכור, כי מבחינה מהותית החיוב העיקרי של המבקש למשיב יוותר על כנו, אלא שהוא לא יהיה אכיף במדינת ישראל, ואף זאת בהתאם להליך שהוגש", ויפים דברים אלה אף לענייננו. המבקשת בין נימוקיה טוענת כי היא "מתעתדת לפנות בימים הקרובים לבית המשפט האמריקאי בבקשה שיבהיר או שיתקן את פסק דינו..." (סע' 68 לבקשה). הבקשה הוגשה ביום 27.10.2011. ייתכן וככלל היה מקום להתחשב בהודעה מעין זו, אך לא בנסיבות העניין. המבקשת, על-מנת להראות את רצינותה, צירפה עותק ממכתב, מיום 7.10.2011, הממוען לבית משפט זה מעורכת דין זרה, שאמורה לייצג את המבקשת לפני בית המשפט הזר. פסק החוץ ניתן ביום 10.3.2010. פסק דינו של בית משפט זה ניתן ביום 30.8.2011. המכתב האמור נערך לפני למעלה מ-40 יום, כשעד כה לא נתקבלה כל הודעה על פנייה שנעשתה לבית המשפט הזר. בנסיבות אלה, מאזן הנוחות נוטה שלא לקבל נימוק זה. כן אין להתעלם מכך, שהמבקשת יכולה בכל עת, להגיש בקשה מתאימה לעיכוב הליכים. מסקנת האמור עד כה כי דין הבקשה להידחות, ומבלי להיזקק לבחינת סיכויי הערעור. 8. סוף דבר הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה 2,000 ₪ שכ"ט עו"ד בגין הבקשה. ביצוע פסק דיןמשפט בינלאומיאכיפת פסק חוץ