לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, לפיה בוטלו הליכי פינוי מנכס שבוצעו על ידי המבקשת נגד המשיב. רקע עובדתי 1. ביום 28.6.99 נתן בית משפט השלום בירושלים פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיב ולטובת האפוטרופוס הכללי (להלן: "פסק הדין"). חלקו הראשון של פסק הדין קובע כך: "... הנני מחליט בזאת לקבל את הטענות שבכתב התביעה וליתן על בסיסן פסק דין הצהרתי כדלקמן: 1. הנתבע [המשיב - א.פ.] או מי מטעמו אינם רשאים לעשות שימוש ב-¼ חלקים בדירה ברח' הנביאים 15 ירושלים... מבלי שיחתמו עם התובע [האפוטרופוס הכללי - א.פ] על הסכם שכירות וישלמו לתובע שכר ראוי בגין ¼ חלקים בדירה, עפ"י חוו"ד השמאי הממשלתי". (הדירה האמורה, ברח' הנביאים 15 בירושלים, תכונה להלן: "הנכס"). חלקו השני של פסק הדין הינו אופרטיבי והוא מחייב את הנתבע לשלם לאפוטרופוס הכללי שכר ראוי בגין השימוש ברבע הנכס וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד, הכל על פי הסכומים המפורטים בו. 2. האפוטרופוס הכללי ניהל את רבע הנכס האמור וביום 10.7.02 חתם על הסכם למכירתו למבקשת. ביום 22.8.02 אושר הסכם המכירה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. 3. ביום 6.2.03 הגישה המבקשת בקשה לביצוע פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים ובה התבקש סעד של פינוי החייב מרבע הנכס. למשיב נשלחה אזהרה ובה התראה בנוסח כדלקמן: "צו עשה מסוג: פינוי, איסור שימוש ב-¼ חלקים בדירה ברחוב הנביאים 15 מבלי שיחתמו על הסכם שכירות וישלמו שכר ראוי". 4. בהעדר תגובת המשיב לאזהרה, שהומצאה לו אישית ביום 31.8.03, הגישה המבקשת בקשה להורות על מתן הודעת פינוי ולקבוע מועד לפינוי. ראש ההוצאה לפועל נענה לבקשה ואישר את ביצוע הפינוי. ביום 14.6.04 בוצע צו הפינוי. חפציו של המשיב הוצאו מחדר וממטבח והועברו לחלקו השני של הנכס, והחזקה ברבע הנכס נמסרה לידי המבקשת. 5. ביום 27.10.04 הגיש המשיב באמצעות בא-כוחו "בקשה לביטול הודעת הפינוי וביצוע שלא כדין של פסק דין שניתן בהעדר", בה הלין הן על פסק דינו של בית משפט השלום שניתן בהעדר הגנה, והן על הליך הפינוי שבוצע במסגרת ההוצאה לפועל מטעמים שונים, וכן טען טענת "פרעתי". לאחר שהוגשה תגובת המבקשת לטענת "פרעתי", התקיים דיון לפני ראש ההוצאה לפועל והצדדים הגישו אסמכתאות משפטיות לטיעוניהם, בלא שנחקר מי מבין המצהירים מטעם הצדדים. 6. ביום 16.10.05 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה האמורה, בה קיבל את בקשתו של המשיב, ביטל את הליך הפינוי שבוצע, הורה על השבת המצב לקדמותו וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב. על החלטה זו מלינה המבקשת בבקשת רשות ערעור זו. החלטת ראש ההוצאה לפועל 7. ראש ההוצאה לפועל קיבל את טענת המשיב, כי מדובר בפסק דין הצהרתי בדבר זכויות השימוש של המשיב ברבע מהנכס, אשר הותנו בחתימת המשיב על הסכם שכירות, וככזה - הוא אינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל. נקבע, כי פסק הדין אינו מכיל הוראה לפינוי המשיב מהנכס, וסעד הפינוי, בהיותו סעד דרסטי ומרחיק לכת, מחייב הוראה מפורשת על כך. ראש ההוצאה לפועל למד על כך גם מתוך מכתביו של האפוטרופוס הכללי למשיב, שנשלחו לאחר מתן פסק הדין, מהם עולה, לדעתו, כי גם האפוטרופוס הכללי סבור, כי אין המדובר בפסק דין לפינוי החייב, אלא בפסק דין שהסעד בו הוא כספי. מכל מקום, כך נקבע, גם אם פסק הדין ניתן להוצאה לפועל, הרי שהליך הפינוי חרג מרבע הדירה כפי שנקבע בפסק הדין. 8. אשר לסעד לו זכאי המשיב קבע ראש ההוצאה לפועל, כי אף שהליך פינויו של המשיב הושלם והמבקשת תפסה חזקה בנכס מזה מספר חודשים, הרי שיש לבטלם, בין מכוח סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), בין מכוח תקנה 126 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל") ובין מכוח סמכותו הטבועה של ראש הוצאה לפועל. עוד קבע, כי טענותיהם של הצדדים לגבי זכות החזקה בנכס ולגבי הנזקים שנגרמו למי מהם כתוצאה מהליך הפינוי מקומן בתובענה מתאימה לבית המשפט. 9. בסיכומו של דבר הורה ראש ההוצאה לפועל על ביטול הליך הפינוי, והורה למבקשת לפנות את חלק הנכס שנתפס ולהחזירו לחזקת המשיב, וכן חייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב. עיקרי טענות הצדדים 10. ב"כ המבקשת חולק על קביעת ראש ההוצאה לפועל, כי פסק הדין הינו פסק דין הצהרתי, שאינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל, וכי אינו כולל הוראה לפינוי המשיב מהנכס. לשיטתו, הגדרת "פסק דין" בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל אינה ממעטת פסק דין הצהרתי, ולפיכך אם פסק דין הצהרתי ברור דיו, כי אז ניתן לבצעו במסגרת לשכת ההוצאה לפועל. עוד נטען, כי פסק הדין קובע מפורשות, כי אסור למשיב לעשות שימוש בנכס אם לא יחתום על הסכם שכירות וישלם לתובע - האפוטרופוס הכללי - דמי שכירות ראויים. המשיב לא קיים את התנאי הנ"ל והמשמעות האופרטיבית לכך היא פינויו של המשיב מהנכס. כל פירוש אחר לפסק הדין, כך נטען, ירוקן מתוכן את פסק הדין. לעניין זה נטען, כי המבקשת אשר רכשה את רבע הנכס מידי האפוטרופוס הכללי, על פי הסכם המכר שאושר על ידי בית המשפט, נכנסה בנעלי האפוטרופוס והיא זכאית לבקש את ביצועו של פסק הדין בהוצאה לפועל נגד המשיב, אף שפסק הדין המקורי לא ניתן לטובתה. ב"כ המבקשת הלין גם על הקביעה, כי הליך הפינוי חרג מרבע הנכס, וכי טענותיה של המבקשת לעניין זכותה לקבל החזקה בנכס מקומן בתובענה חדשה בבית המשפט. סיכומו של דבר, לשיטת ב"כ המבקשת, יש לבטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל, לקבוע כי פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל וכי ביצועו היה כדין, ולחלופין, לקבוע כי בנסיבות העניין אין זה צודק לבטל את ביצועו של פסק הדין או לתקן את החלטת הפינוי, בהתחשב בשיהוי הרב בהגשת הבקשה על ידי המשיב ובהתחשב בשינוי מצבה של המבקשת לרעה, בכך שהמבקשת השקיעה עשרות אלפי שקלים בנכס והנכס אוכלס על ידי משפחה אחרת. 11. ב"כ המשיב חזר על הטענות שהעלה לפני ראש ההוצאה לפועל נגד הסכם המכר שנכרת בין האפוטרופוס הכללי לבין המבקשת מבלי שהוצע למשיב לרכוש את חלקו של האפוטרופוס בנכס, וכן נגד הליך הפינוי שלטענתו בוצע שלא כדין, ללא כל הודעה מוקדמת למשיב, ותוך חריגה מפסק הדין. ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל מנומקת ומבוססת היטב, לא נפל בה כל פגם, ואין כל נימוק המצדיק התערבות ערכאת הערעור בהחלטה. לטענתו, חלקו הראשון של פסק הדין הוא הצהרתי גרידא ואינו כולל סעד של פינוי. מסקנה זו מתחדדת לאור העובדה שפסק הדין נוסח על ידי התובע עצמו, שכן פסק הדין ניתן בהעדר הגנה מטעם המשיב, ואף בתביעה לא התבקש סעד של פינוי. לשיטתו, פסק דין הצהרתי, הינו פסק דין המצהיר על זכות, והוא אינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל, בגלל הצורך להשלימו ולתרגמו לסעד מהותי ולחיוב ברור. לפיכך, כל הפעולות שבוצעו מכוחו של פסק דין כזה - בטלות ומבוטלות ויש להחזיר את המצב לקדמותו, כפי שעשה, בצדק, ראש ההוצאה לפועל. עוד הוסיף וטען, כי פסק הדין אינו ניתן לביצוע גם מבחינה מעשית, שכן פסק הדין הורה על הגבלת השימוש ברבע מהנכס בלבד. ב"כ המשיב חזר על טענתו, כי למבקשת אין כלל מעמד בהליכי הוצאה לפועל מאחר שפסק הדין שניתן בהעדר הגנה נגד המשיב, ניתן לטובת האפוטרופוס הכללי, אשר לא נקט בכל הליך נגד המשיב, ולא לטובתה. אשר לטענת השיהוי בהגשת הבקשה לביטול הליך הפינוי נטען, כי המשיב הינו אדם תמים, אשר סבר בתום לב, כי פינויו מהנכס היה בבחינת פעולה שלטונית, שאין להשיג עליה, ורק לאחר התערבות בני משפחתו ופנייה לעו"ד התברר, כי מדובר בפינוי במסגרת הליכי הוצאה לפועל. עוד נטען, כי הסיבה לשיהוי הינה סירובה של המבקשת לשתף פעולה עם המשיב, ולמסור לו מידע בדבר ההליך, נושא אשר הוסתר על ידי המבקשת בבקשתה, וכי אין ליתן משקל לשיהוי בהגשת הבקשה לאור שיקולי הצדק, על פי תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל. דיון 12. על פי סמכותי בתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, אני דן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות הערעור והוגש ערעור על פי רשות זו. 13. סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל מורה, כי: "הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק הדין..." סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל מגדיר מהו "פסק דין" לצורך הליכי הוצאה לפועל: "פסק דין" - פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט בענין אזרחי, לרבות החלטה על תשלום הוצאות בענין שאינו אזרחי". אכן, ההגדרה הנ"ל אינה ממעטת באופן מפורש פסק דין הצהרתי, כטענת ב"כ המבקשת, אך כידוע, ההגדרה אינה כוללת פסקי דין, שלפי טיבם אינם ניתנים להוצאה לפועל כמו פסקי דין הצהרתיים (ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, פרלשטיין - גינוסר בע"מ, עמ' 112; ע"א 412/85 בנק קופת העם נ' אליעזר הנדלס, פ"ד מ(3) 128, 132; ע"א 32/90 דן ברלב נ' מיכאל בריל, פ"ד מו(5) 866, 872). 14. תחילה נאמר, כי באופן עקרוני, לא היתה מניעה, כי המבקשת תפעל על פי פסק הדין, אף אם לא היתה התובעת, שכן נקודת המוצא היא, כי אף שפסק הדין לא ניתן במקורו לטובת המבקשת, הרי שהמבקשת נכנסה לנעלי התובע המקורי - האפוטרופוס הכללי - מכוח הסכם המכר ביניהם ומכוח סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969. 15. נעבור לבחון את השאלה, האם חלקו הראשון של פסק הדין הינו "פסק דין הצהרתי". אם התשובה שלילית, כי אז רשאית היתה המבקשת להגיש הבקשה לביצוע פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל. אם התשובה חיובית, ופסק הדין הוא "פסק דין הצהרתי", כי אז פסק הדין אינו בר-ביצוע בהליכי הוצאה לפועל. 16. לדעתי, חלקו הראשון של פסק הדין הינו פסק דין הצהרתי גרידא. נוסחו של פסק הדין מלמדנו, כי המדובר בפסק דין הצהרתי לכל דבר ועניין, שכן נכתב בו במפורש, כי בית המשפט החליט לקבל את הטענות שבכתב התביעה, וליתן על בסיסן "פסק דין הצהרתי כדלקמן...". יטען הטוען, כי "הכותרת" או "ההקדמה" של פסק הדין איננה חזות הכל, וכי יש לבחון את תוכנו של פסק הדין כדי ללמוד על מטרתו. עקרון זה מקובל עליי, אלא שבענייננו, המדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, ומשמעות הדבר היא, כי פסק הדין, לרבות ה"כותרת" או ה"הקדמה" שבו, נכתב ונוסח על ידי התובע, ולא על ידי בית המשפט, כפי שניתן גם להיווכח מעיון בו. כמו כן, כפי שטען ב"כ המשיב, מבלי שב"כ המבקשת חלק על כך, כתב התביעה עצמו לא כלל סעד של פינוי. יש להניח, כי אילו כלל כתב התביעה סעד של פינוי היה הדבר בא לידי ביטוי בפסק הדין אותו ניסח ב"כ התובע, בעת שהגיש את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. כידוע, בעלי הדין הם אלו אשר מכתיבים את תחומי המחלוקת ביניהם, וכאשר כל שהתובע עתר לו בכתב התביעה הוא סעד הצהרתי וסעד כספי בגין שכר ראוי עבור השימוש בנכס, ולא תבע סעד של פינוי, הלכה היא, כי בית המשפט לא יעניק לתובע יותר מכפי שתבע בכתב תביעתו (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית, תשס"ג, בעמ' 57; ע"א 359/79, 365 אלחנני ואח' נ' רפאל ואח', פ"ד לה(1) 701, 717; ע"א 769/86 רובינשטיין ושות' נ' זמרן, פ"ד מב(3)581, 589). יתר על כן. אף מתוך פסק הדין עולה, כי המדובר בהצהרה גרידא, בכך שהוא קובע איסור על שימוש בנכס כל עוד לא קוים התנאי הקבוע בו, ואינו קובע כל סעד אופרטיבי (השווה: ע"א (מחוזי-ת"א) 3474/01 דידי מור ואח' נ' גד כרמלי, תק-מח 2005(3) 5606). זאת ועוד. ניתן לקבוע, כי על פי פסק הדין, כפי שנוסח על ידי האפוטרופוס הכללי, קיים סעד אופרטיבי של איסור שימוש בנכס על ידי המשיב, אם לא ישולמו הסכומים הנקובים בפסק הדין, אשר אכן לא שולמו על ידו עד היום, אולם אין כל סעד אופרטיבי אחר, של פינוי הנכס על ידי המשיב בהמשך לכך. 17. משבאנו לכלל מסקנה, כי המדובר בפסק דין הצהרתי, אשר אינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל, עלינו לבחון מה המסקנות שיש להסיק מכך: האם יש לקבוע, כי על המבקשת להשיב את המצב לקדמותו, היינו, כי המחזיקים מטעמה ברבע מהנכס יפנו את המוחזק על ידם, כקביעת ראש ההוצאה לפועל, או שמא יש להותיר את המצב על כנו עד למתן החלטה אחרת על ידי בית משפט מוסמך שאליו רשאים הצדדים לפנות? 18. כעולה מהחלטת ראש ההוצאה לפועל, ביסס הוא קביעתו בדבר פינויה של המבקשת מרבע מהנכס על שלושה מקורות: סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל וסמכותו הטבועה של ראש ההוצאה לפועל. סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כדלקמן: "בוטל פסק הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי ראש ההוצאה לפועל, לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע, ואם שונה פסק הדין רשאי הוא לצוות על תיקון המצב לפי השינוי, אולם נכס שנמכר והועבר לפי חוק זה לא יוכל החייב לבקש החזרתו בעין, אלא את הסכום שנתקבל ממכירתו" (ההדגשות שלי - א.פ.). ראש ההוצאה לפועל ביקש ללמוד גזירה שווה מהאמור בסעיף זה לענייננו, באומרו: "אם ראש ההוצאה לפועל רשאי להחזיר מצב לקדמותו, מקום שפסה"ד שונה או בוטל, הוא רשאי לעשות כן בדרך ההיקש, מקל וחומר, מקום שבו פסה"ד לא היה ניתן לביצוע מלכתחילה בהוצאה לפועל". ספק בעיניי אם יש מקום לעשות את ההיקש שביקש לעשות ראש ההוצאה לפועל, שכן, כידוע, סמכויותיו של ראש ההוצאה לפועל הינן מוגבלות ובעיקרן הינן סמכויות מינהליות, למעט הסמכויות השיפוטיות שהוקנו לו במפורש בחוק ההוצאה לפועל (ד. בר אופיר, שם, בעמ' 4-6). לפיכך, סמכותו מוגבלת לאמור במפורש בסעיף הנ"ל, היינו להורות על השבת המצב לקדמותו כאשר פסק דין בוטל או שונה, ולא מעבר לכך. 19. אשר לנושא סמכותו של ראש ההוצאה לפועל להורות על השבת המצב לקדמותו נפסק בע"א 412/85 הנ"ל, מפי כב' השופט א. גולדברג (בעמ' 132 מול אות השוליים א') כי: "...אין בידי ראש ההוצאה לפועל לצוות על החזרת המצב לפי סעיף 18(א) כשפסק דינו של בית המשפט הנו הצהרתי בלבד". מסקנה זו אומצה גם בע"א 32/90 הנ"ל (סעיף 5 לפסק הדין) והוסף שם על ידי כב' השופט א. מצא (בעמ' 872 מול אות השוליים ג') כך: "טעמה של הלכה זו, לדידי, הוא, שלראש ההוצאה לפועל אין סמכות לעסוק בתוצאות ביטולו או שינויו של פסק דין, שמדעיקרא לא היה בר ביצוע בהליכי הוצאה לפועל". כך גם בענייננו. לראש ההוצאה לפועל לא הוקנתה סמכות לדון בתוצאות של ביצוע פסק הדין משנקבע, כי הינו פסק דין הצהרתי, ותרופתו של המשיב היא בהגשת תביעה לבית המשפט המוסמך. 20. דומה, כי די בדברים שהובאו לעיל. עם זאת ולמעלה מן הצורך נוסיף, כי לא היה מקום, כי ראש ההוצאה לפועל יסמוך על תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל, שכן עניינה של תקנה זו בתיקון טעויות בתחום סדרי הדין ולא ניתן לעשות בה שימוש על מנת לבצע תיקון מהותי בהליך שננקט בלשכת ההוצאה לפועל או לגרום לשינוי לרעה במצבה של המבקשת (ראה: בר"ע (מחוזי י-ם) 792/05 בן ציון שיפטן, עו"ד נ' דוד קירשנבום, עו"ד, טרם פורסם, החלטה מיום 8.1.06). הוא הדין אשר לקביעת ראש ההוצאה לפועל, כי ניתן לסמוך על סמכותו הטבועה של ראש ההוצאה לפועל. סוף דבר 21. מהטעמים שפורטו לעיל הערעור מתקבל והחלטת ראש ההוצאה לפועל, בדבר פינוי רבע הנכס על ידי המבקשת והשבת החזקה בו לידי המשיב - מבוטלת. 22. למותר לציין, כי המשיב זכאי לפעול בכל דרך העומדת לו על פי דין, לרבות הגשת תביעת פינוי נגד המבקשת או מי מטעמה. 23. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. 24.ביצוע פסק דיןהוצאה לפועלפינוי