כללי 1. זוהי בקשה שהגישה המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 9.12.10, במסגרתו התקבלה תביעת הפינוי שהגישו המשיבים נגד המבקשת, לפינויה מהחנות שבבעלות המשיבים (להלן: "החנות"), וזאת תוך 15 יום ממועד מתן פסק הדין. כמו כן, בית המשפט הורה כי המבקשת תשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "פסק הדין"). 2. ביום 20.12.10 הגישה המבקשת בקשה בהולה לעיכוב ביצוע פסק הדין, והבקשה הועברה לתגובת המשיבים. 3. ביום 22.12.10 הגישה המבקשת בקשה בהולה נוספת למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ובקשה להבהרת מועד הפינוי. שתי בקשות אלו של המבקשת הן נשוא החלטה זו. טענות המבקשת 4. ביום 20.12.10 המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט מחוזי מרכז (30291-12-10). המבקשת טענה בבקשתה כי סיכויי הערעור על פסק הדין הם גבוהים, מאחר שבית המשפט טעה טעויות משפטיות מהותיות, שהצדק זועק לתקנם. הטעויות בתקציר הן כדלקמן: שלא ניתן משקל לתצהיר של עדה שלא התייצבה לדיון, שלא התקבלה טענת המבקשת בדבר הסכם בעל פה הגובר על תנית האופציה בהסכם השכירות בכתב, שלא נקבע כי התנהגות המשיבים גובלת בחוסר תום לב, שלא נבחן סעד מן הצדק מאחר שהחנות משמשת כמטה לחמה של המבקשת ופינויה מהחנות תגרום לה לנזקים כבדים, שלא נקבע כי ההודעה על מימוש האופציה שניתנה כחודשיים לפני מועד סיום השכירות ניתנה בזמן סביר הגובר על ההוראה בהסכם השכירות, בכך שנקבע כי פעולות המבקשת נעשו בניגוד להוראות הסכם השכירות והינן בבחינת הפרתו, ובכך שנקבע מועד לפינוי המושכר תוך 15 יום. 5. עוד ביקשה המבקשת בבקשה נוספת שבית המשפט יבהיר כי מניין ספירת הימים הינו מיום 16.12.10, מועד בו נטען כי נמסר לב"כ המבקשת עותק פסק הדין, ולא מיום מתן פסק הדין. תגובת המשיבים 6. המשיבים טענו כי במהלך תקופת השכירות הם סבלו מהתנהלות בלתי מקובלת ובלתי נאותה מצד המבקשת ובעלה, שפעלו בניגוד להסכם השכירות, ללא דרך ארץ, בכוחניות, בקולניות ובניבולי פה. המשיבים טענו כי מאז שפנו למבקשת וביקשו ממנה לפנות את המושכר, היא ובעלה החלו במסע רדיפה, הכפשות והטרדות, מטילים אימה על המשיבים, לרבות בהתפרצויות זעם, קללות ואיומים ברצח. לטענת המשיבים, גם לאחר הדיון בבית המשפט, בעלה של המבקשת איים עליהם, ולאחר מכן, הפר את צו ההרחקה שניתן נגדו ואיים על המשיבה, ולכן הוזמנה המשטרה. 7. לטענת המשיבים, הבקשה לעיכוב ביצוע מבוססת על טענות שנדונו על ידי בית המשפט ונדחו בפסק הדין. נימוקי הערעור נשענים על "כרעי תרנגולת", וסיכויי הערעור אינם מבטיחים, בלשון המעטה, וכבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. 8. כמו כן, לטענת המשיבים, המבקשת בבקשתה לא הציגה ראשית ראיה בדבר ניסיון מצידה לעמוד בפרק הזמן שנקבע בפסק הדין לפינוי ולתשלום ההוצאות, והיא אף המשיכה לאחר פסק הדין להעמיס סחורה לחנות. 9. המשיבים טענו עוד כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן נגרם להם נזק גדול בגלל ההטרדות והאלימות אותה הם סופגים מצד המבקשת ובעלה, וכן כי קיימת פגיעה קשה בזכות הקניינית שלהם והם נדרשים מידי חודש להחזיר לבנק את ההלוואה אותה לקחו למימון רכישת הנכס. לעומת זאת, למבקשת לכל היותר ייגרם נזק כספי, ואם הערעור יתקבל ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. 10. זאת ועוד, המשיבים טענו כי המבקשת לא הציגה ולו ראשית ראיה לטענתה לפיה החנות היא מקור הפרנסה היחיד של המשפחה, ולפי ידיעתם, גם בעלה של המבקשת מנהל עסק דומה. דיון והכרעה הכללים המשפטיים לעיכוב ביצוע פסק דין 11. לפי סעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א") - "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". כלומר, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שמערערים עליו. לפי סעיף 467 לתקסד"א בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו, אם הוגשה לו על כך בקשה, וזאת עד למתן החלטה בערעור או לתקופה קצרה מזו. 12. השיקולים שעל בית המשפט לשקול כאשר הוא בוחן האם לעכב ביצוע פסק דין הם שניים - האחד, סיכוי ההצלחה בערעור, השני, אם יזכה הצד המפסיד בערעור לאחר שפסק הדין כבר בוצע, האם יהיה זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו. במסגרת שיקולי בית המשפט, עליו לשקול את מאזן הנוחות והפגיעה באינטרסים כל אחד מהצדדים - כלומר, לאזן בין האינטרסים של המשיבים למימוש זכויותיהם על פי פסק הדין לבין האינטרס של המבקשת. עיכוב ביצוע פסק דין לפינוי 13. כשמדובר בפסק דין לפינוי מושכר, קיימת נטייה בפסיקה להיענות לבקשה לעיכוב הליכים, בשל הקושי המובנה להחזרת המצב לקדמותו במקרה שמתקבל הערעור. אולם, גם פסק דין לפינוי מושכר לא יעוכב, אם הערעור על פניו הינו חסר סיכוי, ואם עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לגרום לצד הזוכה נזק העולה על הנזק בו יישא המפסיד. 14. תביעת המשיבים נגד המבקשת לפינוי המושכר הוגשה בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקסד"א, כשתיקון תקנות אלו נועד לשם פינוי מהיר של שוכר המפר את הסכם השכירות. כך נקבע בדברי ההסבר לתיקון התקנות - "מוצע לתקן את תקנות סדר הדין האזרחי ולקבוע הליך מזורז של דיון בתביעות לסילוק יד ממושכר או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר חל עליו. הצורך בתיקון זה נולד נוכח תופעה חברתית קלוקלת, אשר יש בה כדי לשדר חוסר אמון כלפי המערכת המשפטית, שלפיה שוכרי דירות, נמנעים מלפנות דירות במועד ומכתיבים לבעל הנכס את המועד, בו יתפנו מהנכס אם בכלל, תוך שהם מנצלים את הדין האוסר עשיית דין עצמית מטעם בעלי הנכסים שתוצאתו המשך החזקתם בנכס והקפאת המצב העובדתי לנוחיותם. כאשר שוכר החזיק במושכר כדין מכוח הסכם שכירות ומסרב לפנות את המושכר, למרות שאינו זכאי להמשיך ולהחזיק בו יותר, לפי הסכם השכירות, כי אז על המשכיר להיזקק לצו של בית המשפט לפינוי הנכס, הכרוך בהליך משפטי מלא בבית המשפט... ואולם, פרקי זמן אלה ארוכים מדי ככל שמדובר בתביעות לפינוי מושכר עד שהסעד שניתן על ידי בית משפט מחטיא את המטרה של אכיפה מיידית ונעשה לעתים חסר משמעות, במובן זה, שהשוכר - הנתבע פינה את הנכס, לפני שבית המשפט פסק". 15. כלומר, מאז תיקון תקסד"א, עיכוב ביצוע פסק דין של פינוי מושכר, משמעו, הלכה למעשה, פגיעה במתן הסעד של פינוי מהיר ואכיפה מיידית, ועלול להחטיא את מטרת המחוקק שבאה לביטוי בתיקון הנ"ל. מן הכלל אל הפרט 16. במקרה דנן, אני סבורה כי סיכוי ההצלחה בערעור הם קלושים מאד, כאשר פסק הדין מבוסס על הוראות הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים ועל האמון שניתן בגרסת המשיבים על פני גרסת המבקשת ועדיה. 17. המבקשת ביססה את טענותיה לאי עמידתה בהוראות הסכם השכירות הן בכתב ההגנה והן בערעור שהגישה, על יחסי ידידות מיוחדים שנקשרו לטענתה בינה לבין המשיבים. טענות המבקשת סותרות את הוראות הסכם השכירות, הינן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, וכמו כן, נקבע בפסק הדין כי לא הוכחו כל יחסים מיוחדים בין הצדדים. 18. טענות המבקשת נבחנו לעומקן במהלך ההוכחות, וכולן נמצאו לא נכונות ולא מבוססות, הן מההיבט העובדתי והן מההיבט המשפטי. בפסק הדין נקבע כי המבקשת הפרה את הסכם השכירות הפרות יסודיות רבות ומהותיות, תקופת השכירות פגה והמבקשת לא חידשה אותה בהתאם להוראות הסכם השכירות. 19. יצוין עוד בהקשר זה כי מרבית הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המבקשת במסגרת הערעור שהוגש על פסק הדין, איננה רלבנטית, שכן הינה מתייחסת לפינוי שוכר הנמצא בנכס לפי חוק הגנת הדייר ולא לפינוי שוכר הנמצא בנכס מכוח הסכם שכירות 20. אין בטענת המבקשת כי החנות מהווה מקור פרנסתה, להקנות לה זכויות שאינן עומדות לה על פי דין. יצוין כי לפי הראיות שנשמעו רק המבקשת עובדת בחנות ולא בעלה. הנזק שיגרם למשיבים אם פסק הדין יעוכב עולה על הנזק שיגרם למבקשת אם פסק הדין לא יעוכב, כפי שיוסבר להלן. 21. הסעד שנתבע בכתב התביעה הוא פינוי המבקשת מהחנות שבבעלות המשיבים, הנמצאת במבנה שהוא בבעלותם של המשיבים וגם הם מנהלים במבנה זה את עסקיהם (מלונית וחניון). במהלך דיון ההוכחות הוברר כי לא רק שיחסי הצדדים אינם ידידותיים, אלא שבחודשים האחרונים, יחסי הצדדים עכורים מאד, וניתן להגדירם כ"יושבים על חבית של חומר נפץ". במהלך ההליכים המשפטיים הצדדים הגישו לבית המשפט מספר בקשות למתן צווים למניעת הטרדה מאיימת, וכן הוגשו על ידם מספר תלונות למשטרה. גם במהלך דיון ההוכחות בבית המשפט ניתן היה בנקל להיווכח ביחסים המתוחים מאד בין הצדדים, עד שנדרשה התערבות של משמר בתי המשפט. 22. מיד לאחר תום דיון ההוכחות, הגישו המשיבים בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המבקשת ובעלה, ניתן צו זמני במעמד צד אחד, והדיון נקבע למחרת בפני כב' השופטת לושי-עבודי (ה"ט 13801-12-10). בתאריך 9.12.10 קבעה כב' השופטת לושי-עבודי כי הצו למניעת הטרדה מאיימת יישאר על כנו למשך חצי שנה, והצדדים ישמרו להימצא במרחק של 5 מ' לפחות אחד מהשני. מתגובת המשיבים לבקשת המבקשת עולה כי בעלה של המבקשת הפר צו זה, ואיים על המשיבה, ושוב נדרשה התערבות המשטרה. כעולה מן האמור, וכפי שנקבע בפסק הדין, מן הראוי לעשות "הפרדת כוחות" בין הצדדים במועד מוקדם ככל האפשר. 23. המבקשת טענה בבקשתה כי השקיעה במושכר השקעות בסכומים גבוהים ורכשה חוג לקוחות. טענות אלו אין בהן כדי לעכב את פינויה מהמושכר, שכן נזקים אלו, ככל שיקבע שאכן נגרמו לה נזקים, ניתנים לכימות כספי ולפיצוי במסגרת תביעה כספית שהמבקשת תוכל להגיש נגד המשיבים. למשיבים זכות קניינית במושכר ועל בית המשפט להגן על זכותם שלא להיפגע בכיסם ובפרנסתם בשל הפרות הסכם השכירות על ידי המבקשת. יש להעדיף את זכות הקניין של המשיבים על פני הטענות לזכויות חוזיות בע"פ שנטענו על ידי המבקשת, ואשר נדחו בפסק הדין. 24. יודגש בהקשר זה כי המבקשת אף לא הפקידה בטחונות בידי המשיבים, כפי שנקבע בהסכם השכירות, באופן שיאפשר למשיבים להיפרע מהם בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם כתוצאה מהפרות הסכם השכירות והמשך החזקת החנות על ידי המבקשת. לעומת זאת, אם ייקבע שלמבקשת נגרמו נזקים כספיים, כי אז היא תוכל להיפרע מהנכס של המשיבים. מועד הפינוי 25. בפסק הדין הוסבר מדוע ניתנה למבקשת ארכה בת 15 יום לפינוי החנות - תביעת הפינוי הוגשה עוד בתחילת חודש ספטמבר 2010, ועל פי הסכם השכירות הנתבעת הייתה צריכה לפנות את המושכר בסוף חודש ספטמבר 2010. התמשכות ההליכים, שנבעה בין היתר מבקשת דחייה שהוגשה על ידי ב"כ המבקשת, גרמה לכך שהנתבעת נשארה במושכר חודשים מעבר למועד בו תם הסכם השכירות. 26. יתרה מכך, כאמור, מזה תקופה ארוכה המבקשת מפרה את הסכם השכירות הפרות רבות ויסודיות שהצדיקו את פינויה מהחנות כבר לפני זמן רב, ולכל המאוחר, עם תום תקופת השכירות. המבקשת "משכה את הזמן" בטענות חסרות יסוד שנועדו להשהיית מועד הפינוי, ואין לאפשר לה להמשיך בכך בחסות בית המשפט. 27. מדובר בחנות בגודל של 28 מ"ר, שהמבקשת שכרה לפני שנתיים מהמשיבים, וזאת לצורך מכירת מוצרי קוסמטיקה והלבשה תחתונה. פינוי סחורה מסוג זה ומחנות קטנה כזו אמור לקחת זמן קצר בלבד. אם המבקשת לא פעלה לפינוי הסחורה מהמושכר מייד עם קבלת פסק הדין, אין לה אלא להלין על עצמה. 28. מעבר לעובדה שהמשך החזקת החנות על ידי המבקשת גורם למשיבים נזקים כספיים, הוא גורם גם לחיכוך יומיומי בין המשיבים לבין המבקשת ובעלה בשל העובדה שעסקיהם באותו נכס. לטענת המשיבים, שנתמכה בראיות מתאימות ולא נסתרה במהלך ההוכחות, המבקשת ובעלה גורמים להם ולבעלי החנויות הסמוכות הטרדות ורעשים, מנבלים את פיהם, ומפעילים אלימות מילולית ופיזית. המבקשת ובעלה תלו מחוץ חנות שלטים בהם נטען כי המשיבים משלמים שוחד לראש העירייה, שהמשיב 1 סוטה מין ותקף מינית את המבקשת, והכל לעיני יתר השוכרים, באי החנויות, לקוחות המלונית וקהל העוברים והשבים ברחוב. כמו כן, לטענת המשיבים, בעלה של המבקשת איים באיומי רצח על המשיבים. 29. מכל הטעמים הללו לא כל מצאתי בסיס לעיכוב ביצוע פסק הדין, לרבות, עיכוב תשלום סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנקבע בפסק הדין לחובת המבקשת. לסיום 30. הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית. 31. למען הסר ספק - על המבקשת לפנות את החנות עד ליום 24.12.10. 32.ביצוע פסק דיןפינוי מושכרשכירותפינוי