א. המערכת העובדתית: 1. פסק הדין המקורי למזונות ניתן ב-27.5.93. הרכיבים של המזונות והוצאות בית נפסקו למשיבה 1, בהיותה קטינה, ולאחותה שטרם הגיעה, גם כיום, לבגרות. הרכיב של הוצאות טיפול (פסיכולוג, פסיכיאטר) נפסק רק למשיבה 1. 2. ב-11.9.94 תוקן סעיף 5 לפסק הדין המקורי, ונקבע הסדר שונה בעניין תשלום הוצאות הטיפול. גם בפסק הדין המקורי וגם בפסק הדין המתוקן נקבע במפורש, שהטיפולים הם בבת הקטינה. 3. ב-7.7.95 מלאו למשיבה 1 18 שנים. בנסיבות אלה, הגיש המערער בקשה להוצאה לפועל לבטל את חיוב המזונות למשיבה 1, שהגיעה לבגרות. 4. ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה, ב-22.10.95, ובנימוקיו הסתמך על תגובת הזוכה. בעקבות כך, הורה ב-25.10.95 להתרות במערער בגין אי-תשלום הוצאות הטיפול המיוחדות. 5. על החלטות ראש ההוצאה לפועל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, והערעור הועבר לבית המשפט לענייני משפחה. ב. גדר המחלוקת: 6. בקליפת אגוז, טענת המערער היא, שמ-7.7.95 אין לגבות את רכיבי המזונות בעבור המשיבה 1 בהליכי הוצאה לפועל. משמלאו למשיבה 1 18 שנים - אין להפעיל את פסק הדין המקורי, בו נפסקו מזונות למשיבה בהיותה קטינה. 7. מנגד, משליך בא-כוח המשיבות את יהבו על ההלכה שיצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון - הלכת ע"א 4480/93 [1]. פסק-דין זה ניתן בהרכב מורחב של חמישה שופטים. 8. ערעור זה מעלה לדיון שאלה עקרונית: כיצד על ראש ההוצאה לפועל ועל המוסד לביטוח לאומי לנהוג, כאשר נפסקו מזונות בפסק-דין, ולאחר מכן מלאו לזוכה 18 שנים? 9. ניתן למקד את השאלה גם באופן הבא: האם הלכת ע"א 4480/93 [1], שנדונה בהרכב מורחב, משפיעה גם על הליכים לגביית מזונות בהוצאה לפועל ועל הליכים לגביית פסקי-דין למזונות מהמוסד לביטוח לאומי או שמא אין הלכה חדשנית זו פורשת את רשתה על מערכת ההוצאה לפועל ועל מערכת המוסד לביטוח לאומי? במילים אחרות: האם היא מכוונת רק כלפי בתי המשפט הדנים בתביעות מזונות לסוגיהן? 10. הערעור הוגש במקורו בחוסר סמכות לבית המשפט המחוזי, על דרך בקשת רשות ערעור במקום ערעור בזכות. משנפלו פגמים בהגשת הערעור, קודם שנדון לגופו של עניין - מן הראוי לבחון את סמכות בית המשפט לענייני משפחה לשבת כערכאת ערעור ואת סדרי הדיון בערכאת ערעור חדשה זו. ג. בית המשפט לענייני משפחה כערכאת ערעור: 11. עם חקיקת חוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, הוקמה בישראל ערכאת ערעור חדשה. 12. בסעיף 4 לחוק הסמיך המחוקק את בית המשפט לענייני משפחה לשבת כערכאת ערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ועל החלטת ראש ההוצל"פ לגבי ביצוע פסקי-דין בענייני משפחה, כהגדרתם בחוק. 13. מגמת המחוקק היתה ליצור "מערכת סגורה", אשר בה הוראות ביצוע של ראש ההוצל"פ בעניין פסקי-דין בענייני משפחה יוכלו להיבחן במסגרת ערעור באותו בית-משפט, שנתן את פסק הדין, הדן בתביעה ומכיר את הסכסוך. 14. מגמה נוספת בחוק היתה לצמצם את קשת העניינים שיועברו להוצאה לפועל. המודל של פירוק חברה אומץ בפירוק משפחה. סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, מסמיך את בית המשפט לפקח על הליכי ביצוע של "פירוק המשפחה" (חלוקת רכוש, העברות משמורת בקטין, אכיפת הסדרי ראייה), אלא אם כן הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. 15. המחוקק מייחס לתא המשפחתי חשיבות רבה, לא פחות מאשר לחברה בע"מ. המשפחה היא יחידת הבסיס של החברה בישראל. 16. הניסיון שנצבר בהליך פירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג תרם אף הוא לגיבוש הקונספציה. על פי הלכת ע"א 613/78 [2], בעמ' 35-36; ע"א 805/80 [3], בעמ' 387 מול האות ה; ר"ע 183/89 [4], בעמ' 97, הרי במשפט של פירוק שיתוף במקרקעין, הליכי הביצוע אינם בסמכות ראש ההוצאה לפועל. החלטת הפירוק אינה סוף-פסוק בהליכים התלויים לפני בית המשפט, ובית המשפט טרם סיים את מלאכתו בתובענה. מתפקידו של בית המשפט להוסיף לפעול ולפקח עד לביצוע הפירוק הסופי במקרקעין. 17. בפועל, העניינים שיועברו להוצאה לפועל יהיו מצומצמים ביותר: הליכים למימוש פסקי-דין למזונות ופסקי-דין בתביעות כספיות קצובות בענייני משפחה. כפי שהוסבר, בית המשפט לענייני משפחה הוא ערכאת הערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל בעניינים אלה. 18. הקמת ערכאת ערעור חדשה זו, מהווה למעשה אימוץ דגם ביניים. באוסטרליה אומץ דגם רחב יותר. בבית המשפט לענייני משפחה באוסטרליה, ממוקמת מחלקת ערעורים בצד המחלקה הכללית. עוד נקבע, בסעיף 22 ל-‎,FAMILY LAW ACT ,1975 שמספר השופטים במחלקת הערעורים לא יעלה על שישה שופטים. דגם זה טרם בשל ליישום בישראל. 19. החקיקה הראשית לוותה גם בחקיקת משנה. בתקנות ההוצאה לפועל (תיקון) (תיקון מס' 2), תשנ"ה-1995, הוספה תקנה 120(ב1), ובה נקבע, שהחל מ-1.10.95 ערעור על החלטה או צו של הוצאה לפועל, לגבי ביצוע פסק-דין בענייני משפחה, יוגש לבית המשפט לענייני משפחה שבתחום שיפוטו נמצאת לשכת ההוצאה לפועל, שבה ניתנה ההחלטה. 20. משנכנסה תקנה זו לתוקף, ב-1.10.95, הוגש ערעור זה ב-8.11.95, בחוסר סמכות לבית המשפט המחוזי. 21. בקדם המשפט, שהתקיים בערעור בבית המשפט המחוזי, ניתנה החלטה להעברת הערעור לשמיעה בבית המשפט לענייני משפחה. 22. משהועבר הערעור לבית המשפט לענייני משפחה, חלה הוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המורה "לא יעבירנו עוד". דבריי מופנים בהיבט, שאין בית-משפט זה בוחן אם החלטת ההעברה, שנתן בית המשפט המחוזי, בדין היה יסודה (השווה: ע"פ 76/69 [5], בעמ' 573). לפיכך, השאלה אם ניתן להעביר ערעור מבית המשפט המחוזי לבית-משפט השלום - או במילים, אם "ענין" בסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] חל גם על חוסר סמכות בשלב ערעור - אינה נדרשת להכרעה בפני בית המשפט שאליו הועבר הערעור. ד. סדרי הדיון בערעור בית המשפט לענייני משפחה 23. בערעורים אלה הנהיג המחוקק רפורמה נוספת וקבע, שכל הערעורים יוגשו בזכות. מעתה אין עוד ערעורים ברשות בעניין ביצוע פסקי-דין בענייני משפחה. 24. ביטול ההליך של בקשת רשות ערעור מקצר את הליכי הערעור, ומאפשר הכרעה מהירה לגופו של עניין. בניסיון שהצטבר מאז הקמת בית המשפט לענייני משפחה, אין "הצפה" של ערעורים, ולפיכך, לא נעשה שימוש רב בתקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, המאפשרות חיוב מערער בהפקדת ערובה בערעור. 25. לפיכך, טעה המערער בכך שהגיש בקשת רשות ערעור, בה בשעה שהמחוקק הקנה לו זכות ערעור בזכות. 26. סדר הדין של הגשת ערעור בזכות נקבע בתקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979. תקנה זו היא בבחינת דין ספציפי, ותקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לא יחולו על הגשת ערעורים לפי חוק ההוצאה לפועל (ראה: המ' 578/70 [6]). 27. ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בענייני משפחה יש להגיש מכוח תקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, בתוך 15 ימים. 28. תחילה סבר בא-כוח המשיבות, שהערעור הוגש באיחור, שכן ערעור ברשות יש להגיש בתוך שבעה ימים (ראה תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל). משהוברר שהערעור הוא בזכות, והוא הוגש בתוך 15 ימים, זנח בא-כוח המשיבות טענה זו ונתן הסכמתו, שהערעור ידון בזכות לגופו של עניין (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 20-21). לעניין ערעור בזכות שהוגש כערעור ברשות ראה: תקנה 410א שהוספה בתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), תש"ן-1990. השופט בר-אופיר, בספרו הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה שלישית) עמ' 221, סבור אף הוא, שאין מוחקים ואין דוחים בקשה של בעל-דין למתן רשות לערער, כאשר יש לו זכות ערעור, ואין להפריז בפורמאליות יתרה (ראה עוד לעניין זה: ר"ע 540/83 [7], בעמ' 112). 29. לאור הסכמת באי-כוח הצדדים, החלטתי לדון בערעור בזכות לגופו של עניין. ה. גביית פסקי-דין למזונות בהליכי הוצאה לפועל או באמצעות המוסד לביטוח לאומי: 30. ההלכה שתיקבע בערעור זה עשויה להשפיע לא רק על הליכי הביצוע בהוצאה לפועל, אלא גם על הליכי תשלום המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי. להלן נבהיר במה דברים אמורים. 31. משניתן פסק-דין למזונות, עומדות בפני הזכאי שתי אפשרויות: (א) לגבות את המזונות ישירות מהחייב באמצעות ההוצאה לפועל. (ב) לגבות את המזונות מהמוסד לביטוח לאומי, על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972. שיעורי התשלום החודשי הם כפי שנקבעו בפסק הדין למזונות או בתקנות המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ג-1972, לפי השיעור הקטן יותר. 32. כאשר הזוכה בוחרת בחלופה (ב), בא המוסד לביטוח לאומי בנעלי הזוכה וגובה מהחייב את המזונות. הוראת סעיף 14(ב) לחוק מורה, שפסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, כאילו ניתן לזכות המוסד לביטוח לאומי. 33. על מגמת חוק המזונות (הבטחת תשלום) ומעמדו של המוסד לביטוח לאומי אמר בית המשפט העליון בע"א 357/79 [8], בעמ' 397-398: "מטרתו של חוק המזונות (הבטחת תשלום) לא היתה להטיל את מלוא המעמסה הכספית הכרוכה בתשלום על פיו על שכם הציבור. אין כל סיבה לשחרר את החייב מחובתו ... ניתן לומר כי המוסד עומד במקומו או בנעליו של הזוכה כלפי החייב". 34. עוד מלמדנו סעיף 10 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), שיכול המוסד לביטוח לפעול נגד החייב בהליכי הוצל"פ בגין סכומי המזונות שמשלם לזוכה, ובמקביל תפעל הזוכה בהליכי הוצל"פ ישירות נגד החייב, בשל ההפרש שבין שיעורי התשלום כפי שנקבע בפסק הדין למזונות לבין הסכום המשתלם מאת המוסד לביטוח לאומי (ראה לעניין זה תקנה 9 לתקנות המזונות (הבטחת תשלום)). 35. מכאן, שקבועה בחוק אפשרות לגבות את דמי המזונות בגין אותו פסק-דין בשני הליכים: (א) על ידי המוסד לביטוח לאומי - על סכומים ששילם. (ב) על ידי הזוכה עצמה - בעבור הפרשים שלא שולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי. החייב גם יכול לפעול לאיחוד תיקי הוצאה לפועל, מכוח הוראת חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. 36. התוצאה היא, שצריך לחול דין אחיד בעניין ביצוע פסק-דין למזונות שניתן לזכות הקטינה, וכאשר לאחר מכן מלאו לקטינה 18 שנים. 37. הוראת סעיף 6 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), אשר מכוחה משלם המוסד לביטוח לאומי את המזונות, אינה יכולה להיות לנו לעזר בעניין זה, שכן היא מורה: "תשלום לפי חוק זה ישולם לזוכה במשך התקופה הקבועה בפסק הדין למזונות, כל עוד מוטלת על החייב חובה בתשלום המזונות". 38. בפסק הדין נושא הערעור, כבמרבית פסקי הדין למזונות, נקבע מועד לתחילת החיוב, אולם לא נקבע משך התקופה שבה יחול החיוב. 39. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי מאוקטובר 95', יש בישראל 173,000 נשים שמקבלות בכל חודש מזונות בעבורן ובעבור ילדיהן מהמוסד לביטוח לאומי. 40. העלאה אוטומטית של ה"רף" לתשלום מזונות מגיל 18 עד גיל 21, בהיבט של הוצאה לפועל ומוסד לביטוח לאומי - יש לה משמעויות תקציביות נכבדות ביותר. ו. השפעת כשירות משפטית של קטינה שבגרה 41. ברע"א 956/94 [9] פסק בית המשפט העליון: עם הגיעה של קטינה לבגרות, אין היא זכאית למזונות, אלא מכוח תביעת מזונות עצמאית-אישית, ולא כשהיא מיוצגת בידי אמה. 42. אמור מעתה, שגם בהליכי הוצאה לפועל אין האם מוסמכת לייצג את הקטינה שהגיעה לגיל 18, ועל הקטינה שבגרה לפעול ישירות בהוצל"פ כנגד אביה. 43. גם במישור המהותי, משבגרה קטינה - הזכאית לקבל את המזונות היא הבגירה ולא האם. דין זה צריך לחול גם לגבי המוסד לביטוח לאומי. אין הצדקה שמזונות לבגירה ישולמו לידי אימה ולא ישירות לידיה של הבגירה. אולם כאן מתעוררת שאלה בהיבט הביצועי: תנאי לזכאות על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום) הוא, כי הכנסות הזוכה אינן עולות על הסכום שנקבע בחוק. המוסד לביטוח לאומי משלם מזונות לידי הורהו של ילד-זוכה, ולגבי ההורה נערכת בדיקת ההכנסות בהתאם לכללים בחוק. לכאורה, אם הילד הבגיר הוא הזכאי ישירות, אין לערוך מבחן ההכנסות לגבי ההורה, ולגבי הבגיר, שאינו עובד - כי אחרת לא היה זכאי למזונות, מבחן ההכנסות אין לו כל משמעות. אם כך, עשוי להיות צורך לשנות את דפוסי העבודה במוסד לביטוח לאומי. לכן, הארכה אוטומטית של הזכאות למזונות מגיל 18 עד גיל 21 היא בעייתית, גם במישור הביצועי וגם במישור התקציבי. ז. פסיקת בית המשפט העליון כפי שהתגבשה עד הלכת ע"א 4480/93 [1]: 44. בע"א 117/85 [10], בעמ' 734, פסק בית המשפט העליון: "כרגיל אין צורך בהגשת תובענה להפסקת המזונות בעת הגיעו של הילד לגיל 18, אלא חובת תשלום המזונות נפסקת מעצמה, כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת". 45. על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בע"א 539/88 [11], בעמ' 372: "ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל בדבר הפסקה אוטומטית של מזונות הבת עם הגיעה לגיל 18 בדין יסודה, וצדק בית המשפט המחוזי, כאשר אישר אותה" (ראה גם ע"א 219/83 [12]). 46. בית המשפט העליון אף קבע כללים, לפיהם יש להפסיק בהוצאה לפועל את גביית המזונות לילד בגיר, כאשר המזונות נפסקו לכמה זכאים: (א) בע"א 219/93 [12] נפסק, שכאשר יש חיוב מזונות לכמה ילדים, בהיעדר קביעה אחרת, חזקה שכל אחד מהילדים זכאי לסכום שווה מהמזונות. משתמה החובה לזון אחד מהם, פחת שיעור המזונות בחלק היחסי על פי חלקו של אותו ילד. (ב) בע"א 539/88 [11], בעמ' 372, בית המשפט המחוזי פסק מזונות לאישה ולילדה בסכום אחד. הילדה בגרה, וראש ההוצאה לפועל הורה, שאין לבצע את פסק הדין בשלמותו, אלא רק במחציתו. נקבע בפסק הדין, שהחלטת ראש ההוצאה לפועל בדין יסודה. 47. הכלל הוא, שכאשר נפסקים מזונות לכמה זכאים (ילדים או אישה וילדים), יש לראות אותם במישור של הוצאה לפועל, כאילו נפסקו לכל אחד מהזכאים במידה שווה, אלא אם כן נקבע אחרת בפסק-דין חדש, שניתן בתביעת מזונות. לפיכך, טוב יעשה המוסד לביטוח לאומי אם יאמץ כלל זה ולא יפנה אישה לקבל פסק-דין חדש למזונות כל אימת שילד בגר, והמזונות נפסקו בסכום גלובאלי לאישה ולילדים. 48. עינינו הרואות, הפסיקה קבעה לא רק שגביית המזונות תופסק מעצמה עם הגיע הקטין לגיל 18, אלא גם קבעה דרכי חישוב לצורך הפסקת תשלום המזונות, כאשר נפסקו מזונות בסכום גלובאלי לכמה זכאים. 49. טעם נוסף לאי-הארכה אוטומטית של חיוב מזונות בהוצאה לפועל הוא כדלקמן: ראש ההוצאה לפועל מבצע פסקי-דין ככתבם וכלשונם (ראה: ע"א 347/71 [13], בעמ' 333). לא יעלה על הדעת להטיל על ראש ההוצל"פ לבדוק, אם הקטין הגיע לגיל 18 ועדיין ממשיך ללמוד בכיתה י"ב בבית-ספר תיכון או בכיתה י"ג בבית ספר להנדסאים; האם לקטין שסיים כיתה י"ב יש מרווח של כמה חודשים עד לגיוס לצבא; האם הקטין קיבל דחיית שירות ומתי יגויס ולמשך איזה תקופה, ולא רק זאת, אלא להטיל על ראש ההוצל"פ לקבוע באיזה סכום יופחתו המזונות בכל סיטואציה. 50. הכלל הנכון מבחינת מדיניות שיפוטית, הוא שבגיל 18 יופסקו בהוצאה לפועל המזונות של הקטין אוטומטית, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. ח. הלכת ע"א 4480/93 [1]: 51. בפסיקה זו קבע בית המשפט העליון, בהרכב של חמישה שופטים, הלכה חדשה: (א) קיימת חזקה המשקפת את המציאות הישראלית, שעל פיה ילד בגיר המשרת בשירות צבאי סדיר, עומד בתנאי הנזקקות שבסעיף 5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), ומי שמבקש לטעון אחרת, עליו נטל הראיה. (ב) ההנחה העובדתית היא, שתמיכת הורים בילד חייל פוחתת ל-1/3 מסכום המזונות המשולם קודם לתקופת השירות הצבאי. (ג) ההנחה העובדתית היא, שבתקופה שבין סיום הלימודים בבית הספר ועד לגיוס, פחות שיעור התמיכה ל-2/3 מסכום המזונות עד גיל 18. (ד) בית המשפט רשאי להסתמך על הנחות כלליות אלה, שניתן לנסות לסותרן במקרים קונקרטיים. ט. פרשנות הלכת ע"א 4480/93 [1] בהיבט של הליכי גביית מזונות בהוצאה לפועל ובמוסד לביטוח לאומי: 52. הלכה זו מכוונת כלפי בית המשפט הדן בתביעת מזונות, ולא פורשת רשתה על ההוצאה לפועל ועל המוסד לביטוח לאומי. 53. הנשיא שמגר, בעמ' 482 לפסק הדין מול האות ד, מדגיש: "אין ללמוד מכאן כי יש בקביעה זו משום הארכה אוטומטית של תקופת החיוב של אב במזונות ילדיו עד לסיום השירות הצבאי, בדומה לחובה בגיל 15-18, שכן עדיין יש להוכיח את היותו של האב אמיד על פי הגדרת סעיף 5(1) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות)". ובעמ' 482 לפסק הדין מול האות ג: "כל שמוסק כאן הוא כי מציאות החיים הישראלית מחייבת לקחת בחשבון כי ילד בגיר המשרת שירות צבאי סדיר סמוך לרוב על שולחן הוריו, ואנו נותנים למציאות עובדתית תדירה זו ביטוי בדמות חזקה עובדתית, המקלה על הילד הבגיר בבואו לתבוע מזונות מאביו". 54. בית המשפט העליון מדגיש, שאין מדובר בהארכה אוטומטית של תקופת החיוב עד לסיום שירות הבן בצבא, אלא מדובר בחזקה עובדתית המקלה על ילד בגיר התובע מזונות. עסקינן בתביעת מזונות של בגיר, ולא בהמשך הליכי הוצאה לפועל כאשר פסק-דין ניתן לטובת קטין, שבינתיים בגר. י. מן הכלל אל הפרט - סופו של דבר: 55. על פי ההלכות שנקבעו בע"א 219/83 [12] וע"א 539/88 [11] בעמ' 372-373, חלקה של הקטינה במזונות, במישור של דיני ההוצאה לפועל הוא 50%. 56. בעניין ההוצאות החריגות, נקבע במפורש בפסק הדין המקורי ובפסק הדין המתוקן, שהוצאות אלה הן לקטינה. משבגרה הקטינה, אין להמשיך לחייב את המערער לשאת בהוצאות אלה. 57. התוצאה היא שהערעור מתקבל. החלטות ראש ההוצאה לפועל מ-22.10.95 ומ-25.10.95 בטלות, ואני מורה כדלקמן: (א) אין לגבות מהמערער את מחצית סכום המזונות, מחצית הוצאות הבית ומלוא דמי הטיפול בגין הוצאות הטיפול (הפסיכולוגי, הפסיכיאטרי והתרופתי) במשיבה 1, כפי שנפסקו בפסק הדין למזונות, וזאת, החל מיום הגיעה של המשיבה 1 לגיל 18. (ב) סכומים שנגבו בפועל מהמערער עד ליום מתן פסק-דין זה לא יוחזרו, באשר אין עתירה בעניין זה בערעור, ולא נתבקש לפניי סעד זה. (ג) בנסיבות העניין, לאור השאלה העקרונית שהועמדה לדיון, כל צד יישא בהוצאותיו. 58. על פסק-דין זה לא יחול צו-איסור פרסום. ביצוע פסק דיןהוצאה לפועלמזונות