בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' זמיר) בת"א 1908/09 מיום 6.2.2014 ומיום 2.3.2014 בגדרם נדחתה בקשת המבקשים למינוי כונס נכסים לביצוע פסק דין. עיקרי העובדות 1. בית המשפט המחוזי נעתר ביום 28.5.2012 לתביעת המבקשים והורה על אכיפת הסכם מכר בין המבקשים לבין המשיבה 1. בפסק הדין ציין בית המשפט המחוזי כי בהתאם לבקשתם, נקבע למבקשים מועד עד יום 1.9.2012 להשגת האישורים הנדרשים מהבנק ומחברת "עמידר" לצורך אכיפת הסכם המכר. הובהר כי ככל שהמשיבים ימנעו מחתימה על כל מסמך נדרש, יהיו המבקשים זכאים לעתור למינוי כונס נכסים לצורך האמור, על חשבון המשיבים. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי ככל שלא יושגו האישורים עד יום 1.9.2012, יתבטל הסכם המכר והמשיבים ישלמו למבקשים סכומי כסף להשבה בהתאם למפורט בפסק הדין. נגד פסק הדין הגישו המשיבים ערעור לבית משפט זה. בהחלטה מיום 8.11.2012 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים לעיכוב ביצוע פסק הדין והורה על איסור דיספוזיציה בנכס עד למתן פסק דין בערעור. 2. במהלך הדיון בערעור בבית משפט זה, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין (ע"א 5464/12 לב האגם בע"מ נ' בן יצחק (21.10.2013)) במסגרתו הוסכם כי המשיבים ישלמו למבקשים עד יום 4.12.2013 את סכומי ההשבה. כמו כן הוסכם כי ככל שלא ישולמו סכומי הכסף במלואם, משמעות הדבר תהא דחייה לאלתר של הערעור. חרף הארכות מועדים, לא הועבר התשלום לידי המבקשים. בעקבות כך, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי כונס נכסים לצורך ביצוע פסק הדין ואכיפת הסכם המכר. בית המשפט המחוזי דחה בהחלטה מיום 6.2.2014 את הבקשה וקבע כי "פסק דינו של בית המשפט העליון, בערעור, הוא בעיקרו פסק דין כספי, שניתן לבצעו במקרה הצורך, בהוצאה לפועל (שם גם ניתן להעלות טענות "פרעתי", בקשות לפי סע' 12 לחוק ההוצל"פ בנוגע להבהרת פסק הדין, וכו', הכל לפי העניין והצורך). במדרג האמצעים, מינוי כונס נכסים במקרה זה אינו נחוץ ואינו מידתי". בקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים נדחתה בהחלטה מיום 2.3.2014, שבה נקבע כי "פסק דינו של בית המשפט העליון שאישר הסכם פשרה, הוא פס"ד כספי; אם רוצים לאכפו, יש לעשות כן בהוצל"פ; אם טוענים שהופר ולפיכך הוא בטל (מה שמחזיר על כנו את פסק דיני) (וטענה זו שנויה במחלוקת עובדתית ומשפטית), יש לנקוט בהלך משפטי המתאים למתן הצהרה כזו. אעיר, כי גם לו פסק דיני יוחזר על כנו, דומה כי, נכון להיום, אף הוא פס"ד כספי; המועד להשגת שני האישורים (עמ' 10) חלף, כך שהסעד החלופי, הכספי, קיבל תוקף (ואם הושגו האישורים, אזי פסה"ד כלל לא כולל אפשרות של מינוי כונס נכסים, כנטען עתה, שכן התרתי להגיש בקשה כזו רק לצורך חתימה בשם הנתבעים על מסמכים שיידרשו לקבלת שני האישורים). הבקשה נדחית אפוא, אין צו להוצאות". נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. עיקרי הטענות 3. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי פסק דינו של בית המשפט העליון הוא פסק דין כספי. הסכם הפשרה בין הצדדים כלל שתי חלופות אפשריות: השבת הכספים או אכיפת הסכם המכר. משלא שולמו סכומי ההשבה, קמה חלופת האכיפה ולפיכך יש למנות כונס נכסים לשם ביצועה. המבקשים הוסיפו וציינו כי התנהלות המשיבים מעידה כי אין, וכי לא היו בידיהם סכומי ההשבה הנדרשים. המשיבים הציגו מצג שווא לפיו הכספים זמינים ברשותם. ברם, משך הזמן שחלף והימנעותם מהעברת הכספים למבקשים מעידים על ניסיון לדחוק את הקץ ועל העדר כוונה לשלם את הכסף. לא הייתה מניעה למשיבים לשלם לכל הפחות את סכומי הכסף שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. עוד טוענים המבקשים כי מינוי כונס נכסים לצורך אכיפת הסכם המכר היא הדרך היעילה והמהירה ביותר. ההימנעות מלמנותו פוגעת באופן מהותי בזכויותיהם. לטענתם, טעה בית המשפט המחוזי בקובעו כי יש לפנות אל לשכת ההוצאה לפועל לצורך אכיפת פסק הדין. אין מדובר בפסק דין כספי אלא באכיפה, ואי-מתן צו למינוי כונס נכסים יסכל את האפשרות לאכיפת הסכם המכר. עוד טענו המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי גם פסק דינו שלו, נכון להיום, הוא פסק דין כספי, וכי המועד להשגת האישורים חלף עבר. בהחלטה מיום 8.11.2012 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בנסיבות אלה, המועד להשלמת התנאים המתלים ולהשגת האישורים טרם חלף, ומן הראוי היה להעתר לבקשתם ולמנות כונס נכסים. 4. המשיבים טוענים מנגד כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 6.2.2014 ונמסרה למבקשים ביום 9.2.2014. המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור רק ביום 11.3.2014, בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. אין בעובדה שהמבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי כדי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור. משלא הוגשה הבקשה במועד, דינה להידחות על הסף. לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות גם לגופה, משום שהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להעתר לבקשה למינוי כונס נכסים מוצדקת. המבקשים סרבו לבקשת המשיבים לארכה לתשלום הכספים, ובכך מנעו מהם את האפשרות לשלם. משלא הושגו האישורים הנדרשים במועד, בטל סעד האכיפה, וכל שנותר הוא סעד כספי שאינו מצדיק מינוי כונס נכסים. 5. בתשובתם לתגובת המשיבים ביקשו המבקשים לדחות את הטענה על הגשת בקשת הרשות לערער באיחור. לטענתם, הוגשה הבקשה ביום האחרון שניתן היה להגישה לפי תקנות סדר הדין האזרחי. עוד טענו המבקשים כי חרף ניסיונותיהם לבוא בדברים עם המשיבים, הרי שאלה לא נענו לפניותיהם. המבקשים שבו וחזרו על ספקותיהם אם נמצא בידי המשיבים סכום הכסף הדרוש לתשלום על-פי פסק הדין, וממילא, משלא נמסר סכום הכסף מזה חודשים רבים, יש להורות על מינוי כונס נכסים לאכיפת פסק הדין. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, בתגובה ובתשובה לתגובה, ולאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, סבורני כי דין הבקשה להידחות. במישור הפרוצדוראלי אציין כי אין ממש בטענת המשיבים על איחור בהגשת הבקשה מאת המבקשים. לגופם של דברים, הלכה פסוקה היא, כי מינוי כונס נכסים הוא סעד חמור וכי יש להפעילו במשורה. "נהוג לאפיין את מינוי כונסי הנכסים כהליך 'חמור' או 'מרחיק לכת'. הסיבה לכך היא, כי במהותו מבצע כונס הנכסים פעולות של השתלטות וניהול נכסים לשם מימוש חוב. בכך יש למעשה משום הפקעת השליטה בקניינו של אדם, וברי כי פעולה מעין זו לא תיעשה כדבר שבשיגרה וללא צורך מיוחד" (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 108 (1995)). דומני, כי למרות הקושי בגביית סכום החוב הכספי, לא הראו המבקשים טעם של ממש מדוע קיים צורך מיוחד במינוי כונס נכסים דווקא לאכיפת פסק הדין. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בפסק דין כספי עסקינן. פג תוקפן של ההוראות בקשר לאכיפה, וכל שנותר בשלב זה, אלו הם ההיבטים הכספיים של השבת סכומי החוב. הדרך הראויה לילך בכגון דא, כפי שציין בית המשפט המחוזי, היא באמצעות פניה אל לשכת ההוצאה לפועל. זאת ועוד: אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה הם עדיין יכולים לעשות לאכיפת הסכם המכר מאחר ועיכוב הביצוע שניתן בבית המשפט המחוזי 'הקפיא' את המועד שנקצב לקבלת האישורים. עיכוב ביצוע פסק הדין ניתן "עד לפסק הדין בערעור". פסק הדין בערעור ניתן, כאמור, עוד ביום 21.10.2013. עם מתן פסק הדין בערעור פג תוקפה של ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע, והמבקשים אינם יכולים עוד להיתלות בה. 7. הדעת כלל וכלל אינה נוחה מריבוי ההליכים והתמשכותם במקום לבצע את פסק הדין פשוטו כמשמעו. לשם כך, הצעתי ושבתי והצעתי, להתמקד בעיקר (בהסדר כספי) ולא בטפל (אופן ביצוע פסק הדין), אך העניינים יגעים. באין פשרה, ניתנה החלטה על-פי שורת הדין. 8. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות. ביצוע פסק דין