מבוא 1. התובעת (להלן: "התובעת"), אוחזת בפסק דין שניתן ביום 14/3/06, על ידי בית המשפט השלום בהרצליה (להלן: "פסק הדין"), במסגרת תביעה כספית שהגישה כנגד אדם בשם רפאל לוי (להלן: "לוי" או "החייב"). על פי פסק הדין, חויב לוי לשלם לתובעת, סכום של 159,864 ₪. התובעת פתחה בהליכי הוצאה לפועל לצורך גביית סכום פסק הדין. במסגרת הליכי ההוצל"פ, ועל פי בקשת התובעת, הוצא צו מאסר כנגד לוי. בתביעה זו, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת, מדינת ישראל - משטרת ישראל (להלן: "הנתבעת" או "המשטרה"), לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתרשלות והפרת חובה חקוקה, בביצוע צו המאסר שהוצא כנגד לוי, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. התובעת העמידה תביעתה, לצרכי אגרה, ע"ס 250,000 ₪. בנוסף, טוענת התובעת כי הנתבעת התרשלה בטיפול בתלונות קודמות שהוגשו כנגד לוי, בגין עבירות מרמה והונאה וכי לו היתה המשטרה פועלת כראוי ועוצרת את לוי, בזמן שעמדו נגדו תלונות קודמות של אזרחים אחרים, לא היה אותו לוי, חופשי לפגוע בתובעת. 2. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי פעלה בהתאם לסמכויותיה על פי חוק ההוצל"פ, על פי הנהלים שהוצאו על ידה ועל פי החלטות ראש ההוצל"פ, כך שלא נפל כל פגם בהתנהלותה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת לא מיצתה את הליכי ההוצל"פ וכי גם אם טענות התובעת, באשר להתרשלות בביצוע צו המאסר תתקבלנה הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק הנטען שכן התובעת לא הוכיחה כי הייתה מצליחה להפרע מן החייב. רקע עובדתי 3. התובעת ציינה בתצהירה כי הינה אלמנת טרור וכי בעלה ז"ל, נרצח בפיגוע ירי בשנת 2001. בעקבות שידור תכנית בטלוויזיה אודות בעלה המנוח של התובעת, איתר לוי את התובעת ויצר עימה קשר, לאחר שהיתה ביניהם היכרות קודמת, בשנות השבעים. התובעת פרטה בהרחבה רבה בתצהירה, כיצד ניצל לוי את מצוקתה ואת מצבה הפיזי והנפשי והוציא ממנה במרמה, סכום של כ- 145,000 ₪. לא ראיתי להרחיב הדיון בהשתלשלות האירועים שכן כאמור, התובעת אוחזת בפסק דין המחייב את לוי לשלם לה, סך של 159,864 ₪. 4. התובעת פתחה תיק הוצאה לפועל, כנגד לוי, לצורך ביצוע פסק הדין. לאחר מספר ניסיונות לבצע פעולות הוצל"פ, ביקשה התובעת להוציא צו מאסר כנגד לוי. ביום 20/03/07, הוצא צו מאסר על סך 3,000 ₪ למשך 7 ימים, כנגד לוי (להלן: "צו המאסר" או "פקודת המאסר"). 5. ביום 21.8.07, הגישה התובעת בקשה להמצאת פקודת המאסר, במסירה אישית. בהחלטתה מיום 22.8.07, דחתה ראש ההוצל"פ את הבקשה בקובעה: "יש פקודת מאסר פתוחה נגד החייב". 6. על הפעולות שננקטו לצורך ביצוע צו המאסר, ניתן ללמוד מתיק לשכת ההוצאה לפועל בהרצליה 26-06479-06-08 שהוגש וסומן נ/1 (להלן:"תיק ההוצל"פ"), ומעדותו של רפ"ק (גימלאי) דוד אסיף (להלן: " רפ"ק אסיף"), אשר שימש במועדים הרלוונטיים, כמפקד יחידת ההוצאה לפועל, כדלקמן: בפקודת מאסר אחרת שהוצאה כנגד לוי, הופיעה הכתובת: משה דיין 14 בחולון. ביום 14.8.07, ביקר צוות שוטרים בכתובת הנ"ל, אולם החייב לא אותר במקום ושכנים מסרו כי עזב ועבר לכתובת לא ידועה. בצו המאסר שהוצא לבקשת התובעת, צוינה הכתובת: צמרות 2/152 בהרצליה. בכתובת זו, נערכו שלושה ביקורים במועדים 26/8/07, 2/9/07 ו - 3/9/07, בשעות שונות, אך החייב לא אותר בכתובת זו. אסיף ציין בתצהירו כי לא היתה אינדיקציה שהחייב אכן מתגורר בכתובת האמורה ברח' צמרות 2/152 בהרצליה ועל כן, בהתאם לנוהל 02.229.02 שהוצא על ידי המשטרה ועוסק בהסדרת "הטיפול המנהלי בפקודות הוצל"פ" (נספח א' לתצהיר אסיף, להלן: "הנוהל"), פקודת המאסר הוחזרה, ביום 4.9.07, ללשכת ההוצאה לפועל בשל אי איתור החייב (סעיפים 8-9 לתצהיר אסיף). 7. ביום 23.9.07, נשלח ע"י רפ"ק אסיף, מכתב לראש ההוצל"פ, כב' הרשמת (כתוארה אז) גלר-אהרוני, במסגרתו פרט את הפעולות שננקטו לצורך ביצוע פקודת המאסר, לרבות הביקורים שנעשו בכתובת החייב, ברח' צמרות 2 בהרצליה, בימים 26/8/07 שעה 14:10, 2/9/07 שעה 07:30 ו-3/9/07 שעה 19:10. רפ"ק אסיף ציין במכתבו כי בכל הביקורים, לא היה מענה מהדירה וכי פקודת המאסר הוחזרה לבית המשפט, בתאריך 4/9/07, מבלי שהחייב אותר. 8. ביום 16.10.07, ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, ביחס להודעת המשטרה מיום 23.9.07, כדלקמן:"המסמכים יסרקו לתיק. לתשומת לב ב"כ הזוכה, אשר יגיש בקשה מתאימה במידת הצורך". 9. ביום 11.11.07, הוגשה על ידי ב"כ התובעת בקשה לביצוע ידני של פקודת מאסר קיימת, בפטור מאגרה. בהחלטה מיום 20.11.07, הורה ראש ההוצ"לפ: "יש לעתור לביטול הפקודות הקיימות ולשלם אגרה בגין הפקודה החדשה. אין הצדקה לפטור מאגרה...". 10. התובעת לא פעלה על פי ההחלטה מיום 20.11.07 ולמעשה מתיק ההוצל"פ, נ/1, עולה כי התובעת לא הגישה בקשה כלשהי במסגרתו עד ליום 12.4.11, אז הוגשה על ידי בא כוחה של התובעת, עו"ד מאירי, בקשה להחלפת ב"כ הזוכה והודעה על שינוי שם הזוכה. לא ראיתי להידרש לפעולות שננקטו על ידי התובעת, בתיק ההוצל"פ, החל מאפריל 2011, שכן אין להן כל רלבנטיות להכרעה בתובענה. טענות התובעת 11. התובעת טוענת כי באי ביצוע פקודות המאסר, חטאה הנתבעת ברשלנות, על פי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן בהפרת החובה החקוקה, המוטלת עליה מכח סעיף 74 טז' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן:"חוק ההוצל"פ"), הקובע כדלקמן: " (א) צו המורה על הבאתו או על מאסרו של החייב יבוצע בידי משטרת ישראל, ורשאית המשטרה לבצעו בכל מקום ובכל עת... (ב) צו הבאה או צו מאסר יבוצע בידי המשטרה בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-90 ימים מיום שהועבר לה. (ג) חייב שלא אותר, אף שנעשו מאמצים של ממש לאתרו, או שלא ניתן לבצע את הצו נגדו בשל היותו מחוץ לגבולות המדינה, או בשל הנסיבות האמורות בסעיף 74 יז (א), תתחיל התקופה האמורה בסעיף קטן (ב) מהיום שניתן לאתרו או לבצע את הצו, לפי העניין." 12. התובעת טוענת כי סעיף 74טז לחוק ההוצל"פ, המעניק למשטרה את הסמכות הבלעדית לביצוע צווי מאסר שהוצאו על פי חוק ההוצל"פ וקובע כי עליה לבצעם תוך 90 יום מיום קבלתם, תוך מתן ארכה לביצועם, מקום בו החייב לא אותר על אף שנעשו מאמצים של ממש לאתרו - אינו מעניק למשטרה סמכות להחזיר את צו המאסר, בלי לבצעו. התובעת מוסיפה וטוענת כי הנוהל שהוצא על ידי המשטרה, על פיו פקודת המאסר תוחזר ללשכת ההוצל"פ, בין היתר, לאחר ביצוע שלושה ביקורים, בשלוש משמרות שונות, במסגרתם החייב לא אותר, עומד בניגוד להוראות סעיף 74טז לחוק ההוצל"פ וכי על המשטרה היה להמשיך ולנקוט פעולות לאיתור החייב. התובעת מוסיפה וטוענת כי עצם העובדה שלוי אותר, מספר פעמים, בכתובת שנמסרה ללשכת ההוצל"פ, ברחוב צמרות 2 בהרצליה, מצביעה על התרשלותה של המשטרה בביצוע פקודת המאסר. 13. אדון תחילה בשאלה האם על המשטרה היה להוסיף ולפעול עד לביצוע צו המאסר, ללא הגבלת זמן והאם בסמכותה להחזיר את צו המאסר, מבלי לבצעו. לאחר מכן תידון השאלה האם נעשו מאמצים של ממש, לאיתור החייב. תוקפו של צו מאסר על פי חוק ההוצל"פ 14. סבורה אני כי דין טענת התובעת כי המשטרה אינה מוסמכת, על פי סעיף 74 טז לחוק ההוצל"פ, להחזיר פקודת מאסר, מבלי לבצעה וכי צו המאסר, עומד בתוקפו כך שעל המשטרה להמשיך ולפעול, עד לביצועו, אינה יכולה להתקבל. 15. שאלת חובתה של המשטרה, להמשיך ולפעול עד לביצוע פקודת מאסר, נובעת מהשאלה היסודית בדבר משך תוקפו של צו מאסר שהוצא על פי חוק ההוצל"פ. שאלה זו נדונה בהרחבה והוכרעה, בפסק דינה של כב' השופטת שטופמן, ברצ"פ (תל אביב יפו) 1046/09 יצחק פרולינגר - עמירון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.9.10) (להלן: "פרשת פרולינגר"), שם נקבע כי : "..על המשטרה מוטלת החובה לבצע צו הבאה/מאסר תוך 90 יום מהיום שהועבר אליה ואולם, על מנת שהמשטרה לא תימצא בסיטואציה בה היא מפרה צווים שיפוטיים, נקבע כי אם החייב לא אותר, על אף שנעשו מאמצים של ממש לאתרו; או שלא ניתן לבצע את צו המאסר כנגד החייב מאחר שהוא יצא את גבולות המדינה; או מהסיבות המנויות בסעיף 74יז(א), תתחיל תקופת 90 הימים, מהיום שבו ניתן לאתר את החייב או לבצע את הצו שהוצא נגדו, לפי העניין." יחד עם זאת, נקבע כי צו המאסר, אינו עומד בתוקפו לתקופה בלתי מוגבלת ועד לביצועו שכן פרשנות זו מעדיפה בצורה מוחלטת את האינטרס של הגנה על זכות הקניין של הזוכה ופוגעת במידה לא מידתית, באינטרס של הגנה על כבודו וחירותו של החייב. עוד נקבע כי לא יתכן שצו מאסר יהא בתוקף, ללא הגבלת זמן, מבלי שרשם ההוצל"פ, יערוך בחינה מחודשת של יכולת החייב ותנאי הוצאת צו המאסר וכי תוקפו של צו מאסר, המוצא על פי חוק ההוצל"פ, הינו למשך תקופה של שישה חדשים מהיום בו הומצא למשטרה, וכדברי כב' השופטת שטופמן: "..לפיכך סבורה אני כי יש לנקוט בפרשנות הגיונית וראויה ולקבוע כי במקרה שלא ניתן לבצע את צו הבאה/ מאסר מהסיבה שהחייב לא אותר (על אף שנעשו מאמצים של ממש לאתרו), יעמדו לרשות המשטרה 90 ימים לביצוע הצו מהיום שבו אותר החייב (כפי שנקבע בסעיף 74טז(ג)), ובכל מקרה הצו יעמוד בתוקפו במשך שישה חדשים סה"כ (כפי שנקבע בסעיף 74יז(ג)). וכך יעמדו לרשות המשטרה בסה"כ שתי תקופות בנות 90 ימים, כל אחת, על מנת לבצע את צו הבאה/מאסר. יתר על כן, גם לעניין זה תהיה שמורה לרשם ההוצל"פ הסמכות, בהתאם לסעיף 74יז(ד), להורות על ביצועו של הצו חרף חלוף התקופה, אם מצא כי ניתן היה, בכל זאת לאתר את החייב." כך גם נקבע על ידי כב' השופטת רונן, בת"מ (מחוזי תל- אביב) 137/08 פיטל נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 18.2.10) : "ביחס לחייב שלא אותר, המבקש טען כי במקרה כזה - על המשטרה להחזיק בצו עד שניתן יהיה לאתר את החייב, בעוד שהמשטרה טענה כי פרשנות זו אינה סבירה. אציין למעלה מן הצורך כי בנושא זה מקובלת עלי עמדת המשטרה. ביצוע צו מאסר נגד חייב, מותנה בכך שהחייב הוא בעל אמצעים, ואף על פי כן הוא אינו משלם את חובו. החלטה על מאסר, מביאה בחשבון את מצבו הכלכלי של החייב נכון למועד ההחלטה. אולם אם ההחלטה תבוצע זמן רב מאוד לאחר שהיא ניתנה , יתכן כי מצבו של החייב ישתנה, ולא תהיה עוד הצדקה לבצע את צו המאסר. לכן הפרשנות לפיה צו המאסר יוסיף לחול ללא כל מגבלת זמן, עד שהחייב יאותר, איננה סבירה בעיני". אמור מעתה כי על פי ההלכה שנקבעה בפרשת "פרולינגר", צו מאסר שלא בוצע, מחמת שהחייב לא אותר, יפקע מתום שישה חדשים מהיום בו הומצא למשטרה, לצורך ביצועו. יחד עם זאת, לרשם ההוצל"פ, סמכות להורות על ביצוע צו המאסר, מכח סעיף 74יז(ד) לחוק ההוצל"פ הקובע כי "רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשת הזוכה, להורות על ביצועו של צו הבאה או צו מאסר שלא בוצע כאמור, אם ראה כי לא נתקיימה נסיבה המצדיקה את אי הביצוע". סמכות המשטרה להחזיר הצו ללשכת ההוצל"פ 16. סעיף 12 לנוהל בדבר טיפול בפקודות מאסר, קובע את "העילות להחזרת פקודות הוצל"פ ללשכת ההוצאה לפועל", וביניהן, סעיף 12כב, הקובע כי צו מאסר יוחזר ללשכת ההוצל"פ, לאחר שנערכו שלושה ביקורים בכתובת המופיעה בצו או במסוף, בשלוש משמרות שונות, והחייב לא אותר. בסיפת סעיף 12 כב, הוספה הערה הקובעת:"במידה וקיים סיכוי לביצוע הפקודה, יש לערוך ביקורים נוספים מעבר ל-3 ביקורים". התובעת טוענת כאמור כי הוראת נוהל זו, המאפשרת החזרת פקודת המאסר, ללשכת ההוצל"פ, מבלי לבצעה, עומדת בניגוד להוראת סעיף 74 טז לחוק ההוצל"פ. סבורה אני כי טענה זו מרחיקת לכת ואין לקבלה. בהינתן כי צו המאסר, עומד בתוקפו, משך שישה חדשים מיום המצאתו למשטרה, יתכנו מקרים בהם מסתבר כי לא ניתן יהא להוציא לפועל את צו המאסר, בפרק הזמן בו הוא עומד בתוקפו ועל כן מן הראוי להחזירו ללשכת ההוצל"פ, תוך ציון הסיבה בגינה הוא מוחזר. ניתן אף לחשוב על מקרים בהם די בשלושה ביקורים, על מנת לקבוע שהחייב אינו מתגורר בכתובת המצויינת על גבי צו המאסר ואין טעם להמשיך לחפשו, בכתובת זו. זאת ועוד, בנוהל נקבע במפורש כי אם יש סיכוי לבצע את פקודת המאסר, אין להחזירה ללשכת ההוצל"פ, גם לאחר שלושה ביקורים ויש לזכור כי בכל מקרה, החלטת המשטרה להחזיר את פקודת המאסר, ללשכת ההוצל"פ, מבלי שבוצעה, עומדת לביקורת שיפוטית, מכח סעיף 74יז(ד) לחוק ההוצל"פ, המסמיך את רשם ההוצל"פ להורות על ביצוע צו המאסר, אם ראה כי לא נתקיימה סיבה המצדיקה את אי ביצועו. האם נעשו "מאמצים של ממש" לאיתור החייב 17. במישור הקונקרטי נשאלת השאלה האם בענייננו נעשו "מאמצים של ממש", לאיתורו של החייב - לוי, לצורך ביצוע צו המאסר? בנקודה זו, מוכנה אני להסכים עם טענת התובעת כי שלושה ביקורים בכתובתו של החייב, ואף ארבעה (לרבות הביקור בכתובת בחולון), אינם יכולים להחשב כ"מאמצים של ממש" לאתר את החייב, כדרישת סעיף 74טז לחוק ההוצל"פ. בפסק הדין בפרשת "פרולינגר", ציינה כב' השופטת שטופמן כי אינה רואה לקבוע מסמרות בשאלה מה הם "מאמצים של ממש", לאיתור החייב שכן הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה לגופו ולהכרעת רשם ההוצאה לפועל, בכל עניין. יחד עם זאת, בנסיבות אותו מקרה קבעה כב' השופטת שטופמן, כדלקמן: "איני סבורה כי ארבעה ביקורים, אשר שלושה מהם נערכו תוך שישה ימים והשניים האחרונים בהפרש של פחות מ-12 שעות, עולה כדי "מאמצים של ממש". לרשות המשטרה עומדים 90 ימים לביצוע צו המאסר ולכן ראוי כי לא כל הביקורים יערכו במהלך שבוע אחד, שהרי יתכן כי דווקא באותו שבוע החייב לא שהה בביתו...". כך גם בענייננו - שלושת ביקורי המשטרה, בכתובת החייב, נערכו תוך פרק זמן של כ-10 ימים (מיום 26/8/07 ועד 03/09/07), ולא ניתן לראות בהם בגדר "מאמצים של ממש", לאתר את החייב במיוחד כאשר לא הוכח כי נעשה ניסיון רציני לברר עם שכנים או עם השוער בבניין (עדות החוקר אשל בעמ' 12 לפרוטוקול), אם החייב או מי מבני משפחתו, מתגוררים במקום ולא ברור על סמך איזה מידע הגיעו השוטרים למסקנה כי אין אינדיקציה שהחייב מתגורר בכתובת האמורה. זאת ועוד, יש לזכור כי כשמדובר בביצוע פקודת מאסר על פי חוק ההוצל"פ, כנגד חייב שאינו משלם את חובו, סביר לצפות כי יהיו מקרים בהם החייב ינסה להתחמק ולסכל את ביצוע צו המאסר, על כן אין די בשלושה ביקורים סמוכים, בהם החייב לא אותר, כדי לענות על הדרישה לביצוע "מאמצים של ממש" לאיתור החייב. 18. נוכח קביעתי כי אין די בשלושת הביקורים שנערכו בכתובת החייב, בצמרות 2 הרצליה, כדי להוות "מאמצים של ממש", לאיתור החייב, לא ראיתי להרחיב הדיון בטענת התובעת כי העובדה שלוי אותר, מספר פעמים, בכתובת האמורה, מצביעה על התרשלות המשטרה, בביצוע צו המאסר. למעלה מן הדרוש ולשם שלמות הדיון אציין כי אין בידי לקבל טענת התובעת בדבר "הקלות שבאיתורו של רפי לוי". התובעת עצמה ציינה במסגרת הבקשה להוצאת פקודת מאסר לביצוע על ידי הזוכה שהוגשה על ידה ביום 21.8.07, כי "החייב אינו בוחל בשום תחבולה על מנת להרחיק מתשלום" וכי "החייב עושה הכל על מנת להכשיל ההליכים נגדו". עצם העובדה שהחייב אותר, במועדים שונים, בכתובת המצויינת על גבי פקודת המאסר, אינה מעידה על כך שניתן היה לבצע את פקודת המאסר, ללא קושי, במועדים בהם ביקרו השוטרים בכתובת האמורה או תוך פרק זמן של שישה חדשים, בהם עמד צו המאסר בתוקפו. יחד עם זאת, יש בכך כדי להצביע על כך שאין די בשלושה ביקורים, שנערכו תוך פרק זמן קצר, כדי לענות על ההגדרה של "מאמצים של ממש" לאתר את החייב. במאמר מוסגר יצויין כי החוקר יעקב אשל, שפעל מטעם התובעת על מנת לאתר את החייב ולבצע לו מסירה, העיד כי ביצע מסירה לחייב, ביום 7.2.09, ברח' צמרות 2/152 בהרצליה (ת/9 א עמ' 12 לפרוטוקול), אך בדו"ח החוקר עודד נגר, שצורף כנספח ת/9 ב' לתצהיר התובעת, צויין כי ביום 30.4.07, אותר לוי, ברח' צמרות 6 בהרצליה. עצם העובדה שלוי אותר, ביום 17.1.11, על ידי המשטרה לצורך ביצוע מסירה, על פי החלטה שניתנה ביום 3.1.10, במסגרת ההליכים בתביעה דנן (זכ"ד מיום 17.1.11), אינה מעידה על כך שניתן היה לאתרו, ללא קושי, ארבע שנים קודם לכן אך בהחלט תומכת במסקנה כי החייב התגורר בכתובת האמורה, ברח' צמרות 2 בהרצליה ולא היה די בשלושה ביקורים שנערכו תוך פרק זמן קצר, כדי להגיע למסקנה כי אין אינדיקציה לכך שהחייב מתגורר בכתובת האמורה. בהקשר זה לא ראיתי לייחס משקל רב לעדויותיהם של לבנת אונגר ודורי צמח, בעניין איתורו של לוי על ידם ועל ידי תחקירני התכנית "כלבוטק", שכן לא הוכח כי לוי אותר על ידם, בכתובת שנמסרה לצורך ביצוע פקודת המאסר ודי לי כאמור בכך שהחייב אותר בכתובת האמורה, הן בשנת 2007 והן בשנת 2011, כדי לבסס המסקנה כי אין די בשלושה ביקורים, תוך פרק זמן של 10 ימים, במסגרתם לא אותר החייב כאשר לא נערכו פעולות משמעותיות לתחקור שכנים או עובדים בבנין דוגמת השוער או נציגי ועד הבית, כדי להוות "מאמצים של ממש" לאיתור החייב. 19. כאמור, בנסיבות העניין, סבורה אני כי החזרת פקודת המאסר, מבלי שבוצעה, לאחר שלושה ביקורים, בכתובת החייב, מבלי שבוצעו פעולות ממשיות לוודא כי החייב אכן אינו מתגורר בכתובת זו, מהווה הפרה של החובה לבצע "מאמצים של ממש" לאיתור החייב. יחד עם זאת, איני סבורה כי די בכך כדי לחייב את הנתבעת בנזקי התובעת, בגין התרשלות או הפרת חובה חקוקה, נוכח העובדה שהחזרת פקודת המאסר, הינה פעולה העומדת לבחינה וביקורת שיפוטית של ראש ההוצל"פ והתובעת, אשר היתה מיוצגת בהליכי ההוצל"פ, לא פעלה למיצוי ההליכים, לאחר החזרת פקודת המאסר. אי מיצוי הליכים במסגרת תיק ההוצל"פ 20. לאחר החזרת פקודת המאסר, ללא ביצוע, ללשכת ההוצל"פ, היה בידי התובעת להמשיך ולפעול במסגרת תיק ההוצל"פ, לצורך ביצוע פקודת המאסר או לצורך ביצוע פעולות נוספות לגביית החוב, אלא שנראה כי התובעת זנחה את ההליכים במסגרת תיק ההוצל"פ ולא ביצעה במסגרתו פעולות נוספות עד לעת האחרונה - ואפרט את דברי. 21. לאחר קבלת מכתבו של רפ"ק אסיף, מיום 23.9.07, המפרט את הפעולות שננקטו לביצוע צו המאסר, הורה ראש ההוצל"פ, בהחלטתו מיום 16.10.07, כדלקמן: "המסמכים יסרקו לתיק. לתשומת לב ב"כ הזוכה, אשר יגיש בקשה מתאימה במידת הצורך". בנסיבות אלה, היה בידי התובעת, אשר היתה מיוצגת בהליכי ההוצל"פ, להגיש בקשה מתאימה ולפרט במסגרתה כי החייב אותר בכתובת שברח' צמרות 2 בהרצליה, על ידי חוקרים מטעמה, הן בפברואר 2007 - ע"י החוקר אשל והן באפריל - מאי 2007 - ע"י החוקר נגר (אם כי בדו"ח נרשם שהחייב אותר ברח' צמרות 6), ולבקש כי ראש ההוצל"פ יורה על ביצוע צו המאסר, על פי סמכותו מכח סעיף 74יז(ד) לחוק ההוצל"פ, הקובע כי : "רשם ההוצאה לפועל רשאי לבקשה הזוכה, להורות על ביצועו של צו הבאה או צו מאסר שלא בוצע כאמור, אם ראה כי לא נתקיימה נסיבה המצדיקה את אי - הביצוע". אלא שהתובעת לא הגישה כל בקשה בעקבות ההחלטה מיום 16.10.07 ולא עתרה כי ראש ההוצל"פ, יורה על ביצוע צו המאסר, על פי סמכותו מכח סעיף 74יז(ד) לחוק ההוצל"פ. 22. התובעת הגישה ביום 11.11.07, בקשה לביצוע ידני של פקודת המאסר הקיימת, בפטור מאגרה. ביום 20.11.07, ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, על פיה: "יש לעתור לביטול הפקודות הקיימות ולשלם אגרה בגין הפקודה החדשה. אין הצדקה לפטור מאגרה". התובעת לא פעלה על פי ההחלטה האמורה ולא השיגה עליה בהליכי ערעור ולמעשה ממועד זה ועד 12.4.11, התובעת לא ביצעה פעולה כלשהי, בתיק ההוצל"פ. 23. האחריות לביצוע פעולות בתיק ההוצל"פ מוטלת, בראש ובראשונה , על הזוכה. גם בהתחשב בכך שאין לראות בביצוע שלושה ביקורים בכתובת החייב, לצורך ביצוע פקודת המאסר, כ"מאמצים של ממש לאתרו", הרי שלא ניתן לקבל טענה כי יש לחייב את המדינה ברשלנות, בשל אי ביצוע הליכי הוצל"פ, מקום בו היה בידי הזוכה, להגיש בקשות נוספות, במסגרת תיק ההוצל"פ, על מנת להביא לידי ביצוע פקודת המאסר. בהקשר זה יודגש כי בידי התובעת היה מצוי מידע בדבר איתור החייב על ידי חוקרים מטעמה, בפברואר 2007 וכן באפריל-מאי 2007, והיה בידי התובעת להביא מידע זה לפני ראש ההוצל"פ על מנת שיורה על ביצוע פקודת המאסר מכח סמכותו על פי סעיף 74יז(ד) לחוק ההוצל"פ. כן היה בידי התובעת לפעול על פי ההחלטה מיום 20.11.07 או לערער עליה. 24. יתרה מכך, ביום 10.1.08, פנה ב"כ הנוכחי של התובעת, עו"ד מאירי, במכתב לרפ"ק אסיף, מפקד הוצל"פ ת"א (נספח ד' לתצהיר אסיף), במסגרתו הלין על אי ביצוע פקודת המאסר. את מכתבו סיים עו"ד מאירי, בדברים הבאים: "לאור כל האמור לעיל, הריני פונה אליך בזאת על מנת שתחדש את הפעילות לאיתורו של החייב שבנדון ותוציא את פקודת המאסר המחייבת אל הפועל!!!". על המכתב זה, השיב רפ"ק אסיף, כדלקמן: "1. אין לי מה להוסיף למכתבי שבסימוכין א' (המכתב ליו"ר ההוצל"פ מיום 23.9.07 - ב.ט). 2. במידה ותתקבל ביחידתנו פק' מאסר חדשה נשמח לשתף עימך פעולה לאיתור החייב". אלא שהתובעת לא פעלה להוצאת פקודת מאסר חדשה וכאמור לא הגישה כל בקשה במסגרת תיק ההוצל"פ, עד אפריל 2011. אי הוכחת קשר סיבתי בין אי ביצוע פקודת המאסר לנזק הנטען 25. היה וטעיתי במסקנתי כי אין לראות בהחזרת פקודת המאסר, לאחר שלושה ביקורים, משום התרשלות או הפרת חובה חקוקה, נוכח אי מיצוי הליכי ההשגה והביקורת שעמדו לרשות התובעת, על פי חוק ההוצל"פ, סבורה אני כי דין התביעה להדחות בגין אי הוכחת קשר סיבתי. גם בהנחה שלא בוצעו "מאמצים של ממש", לאיתור החייב, לצורך ביצוע פקודת המאסר והדבר עולה כדי רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את רכיב הקשר הסיבתי בין המעשה או המחדל הרשלני והפרת החובה החקוקה, לבין הנזק הנטען - אי גביית חוב פסק הדין. 26. התובעת עותרת לחייב את המשטרה לפצותה בגין הנזק שנגרם לה בשל אי גביית חוב פסק הדין, העומד כיום על סך של למעלה מ- 320,000 ₪. התובעת העמידה תביעתה, לצרכי אגרה ע"ס 250,000 ₪. אלא שהתובעת לא הוכיחה כי ניתן היה, בשלב כלשהו לאחר הוצאת פקודת המאסר, לגבות מהחייב את חוב פסק הדין וכי יש או היו ברשותו של לוי, מקורות כספיים או נכסים מהם ניתן היה להיפרע את חוב פסק הדין. 27. התובעת לא הוכיחה כי הטילה עיקול על נכסים כלשהם של לוי וכשנשאלה בענין זה, בחקירתה הנגדית השיבה "עיקולים? זה באמת רעיון. אני לא יודעת. אני לא כל כך מנוסה. אני לא זוכרת" (עמ' 18 לפרוטוקול). מתיק ההוצל"פ, נ/1, עולה כי לא הוגשו בקשות לעיקול חשבונות בנק או נכסי מקרקעין כלשהם. צו לעיקול מטלטלין מיום 18/3/07, לא בוצע שכן אשת החייב, לוי נצחיה, מסרה כי "החייב אינו מתגורר בכתובת זו (צמרות 2/152 הרצליה). כתובתו הנוכחית משה דיין 14/19 חולון" - ואין בתיק ההוצל"פ, כל אינדיקציה לביצוע פעולות נוספות לצורך הטלת עיקולים. 28. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית, אם ידוע לה כמה אנשים נוספים נפגעו מאותו לוי, והשיבה: "המונים. הייתי בהוצל"פ והיא היתה בהלם ואמרה לי שיש לו 179 תיקים בהוצל"פ וזה היה לפני 5 שנים. מאז מי יודע עוד כמה תיקים יש?" (עמ' 17 לפרוטוקול). כשמדובר בחייב שנטען כלפיו כי הונה אנשים רבים וכי מתנהלים נגדו עשרות תיקי הוצל"פ, כפי שעולה גם מעדותם של לבנת אונגר ודורי צמח, סביר יותר להניח כי לא ניתן היה להיפרע ממנו, גם לו הייתה פקודת המאסר מבוצעת, ומכל מקום, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי היו ברשות החייב, מקורות כספיים או נכסים מהם ניתן היה להיפרע. 29. אין בידי לקבל טענת התובעת כי משהנתבעת התרשלה בביצוע פקודת המאסר, הנטל להוכיח כי לא ניתן היה להיפרע מהחייב עובר לפתחה של הנתבעת, בשל גרימת נזק ראייתי. אין מדובר בנזק ראייתי שכן ההתרשלות הנטענת לא גרמה לאבדן או העדר ראיות או מסמכים. הנטל להוכיח את כל יסודות עוולת הרשלנות והפרת החובה החקוקה, לרבות יסוד הקשר הסיבתי, בין המעשה המזיק לבין הנזק הנטען, מוטל על התובעת ובענייננו - התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את יסוד הקשר הסיבתי ולא הניחה תשתית ראייתית להוכחת טענתה כי ביצוע פקודת המאסר היה מוביל או מאפשר את גביית חוב פסק הדין. חקירת תלונת התובעת 30. הנתבעת הרחיבה דברים בעניין חקירת התלונה שהוגשה על ידי התובעת, כנגד לוי, ביום 18.7.05 ואשר בסופו של דבר הובילה לכך שביום 29.6.10, הוגש כנגד לוי, כתב אישום בגין עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ויצויין כי במועד שמיעת הריות בתיק זה, הדיון בהליך הפלילי, טרם החל וזאת, בין היתר בשל קושי לאתר את הנאשם, לצורך זימונו לדיון (סעיפים 18-21 ונספח י' לתצהיר עו"ד יסמין שביט, מפרקליטות מחוז מרכז, נ/6). התובעת מבהירה בסיכומיה כי "תובענה זו אינה בעילה של חקירה רשלנית בתלונתה של התובעת נגד רפי לוי מיום 18.7.05" וכי טענותיה ביחס לחקירת התלונה, מתמקדות בסוגיית איתורו של לוי. בתשובה לסיכומי הנתבעת, חזרה התובעת והבהירה כי אינה טוענת לרשלנות בטיפול בתלונה שהוגשה על ידה אלא כי "הרשלנות היתה באי חקירת תיקים קודמים, שאילו נחקרו כראוי היו מביאים למאסרו של רפי לוי עוד טרם הספיק לעקוץ את התובעת". לפיכך, משאין טענה כי הנתבעת התרשלה בחקירת התלונה שהוגשה על ידי התובעת, לא ראיתי לדון בהליכים והפעולות שנערכו במסגרת חקירת התלונה. כן לא ראיתי להרחיב הדיון בפעולות שבוצעו לאיתורו של לוי, לצורך חקירת התלונה שהוגשה על ידי התובעת שכן מרבית הפעולות בעניין זה בוצעו בתקופה שעובר לניסיונות המשטרה לבצע את צו המאסר, בחדשים אוגוסט - ספטמבר 2007, או בתקופה בה פקודת המאסר,כבר לא היתה בתוקף, בחלוף שישה חדשים ממועד המצאתה למשטרה (ראה לעניין זה תצהירה של פקד טל בן אבן, נ/4, ממנו עולה כי ביולי 2007 הועבר התיק לפרקליטות ובפברואר 2009, התקבלה בקשת הפרקליטות להשלמת החקירה, כך שבתקופה שמיולי 2007 ועד שנת 2009, לא בוצעו פעולות חקירה). התרשלות בטיפול בתלונות קודמות 31. הטענה כי הנתבעת התרשלה בטיפול בתלונות קודמות שהוגשו כנגד לוי, בגין עבירות מרמה והונאה, נותרה בגדר טענה בעלמא אשר לא הובאו כל ראיות להוכחתה. גליון הרישום הפלילי על שם לוי, ת/5, מעיד אכן על שורה ארוכה של עבירות קבלת דבר במרמה. ברי כי בגין העבירות בגינן לוי הועמד לדין, הורשע ודינו נגזר, לא ניתן לטעון כנגד הנתבעת להתרשלות בחקירת התלונות שהובילו לאותן הרשעות. בדיקת הרישום המשטרתי לגבי מב"ד - "משפטים וחקירות תלויים ועומדים", מעלה כי קיים רישום אחד לגבי עבירת קבלת דבר במרמה, מיום 14.2.96 ואילו יתר הרישומים מתייחסים לעבירות גניבה וקבלת דבר במרמה, שהתלונות בגינן הוגשו בשנת 2005 ואילך (תלונה אחת מ-2005 ויתר התלונות הוגשו בשנת 2006 ואילך). משהאירועים העומדים ביסוד תביעתה של התובעת כנגד לוי, ארעו כולם בשנת 2005 (סעיפים 8-11 לכתב התביעה, נספח ת/2 א לתצהיר התובעת), ברי כי לא ניתן לטעון כי הנתבעת התרשלה בחקירת תלונות אחרות שהוגשו על ידי אזרחים שנפגעו מאותו לוי, התרשלות שאפשרה לו להמשיך לפעול ולפגוע גם בתובעת, שהרי אותן תלונות נוספות, למעט תלונה אחת משנת 1996 ותלונה נוספת משנת 2005, הוגשו כולן בשנת 2006 ואילך, לאחר הארועים העומדים ביסוד תביעת התובעת. לפיכך, דין טענה זו להידחות. סיכום 32. מהנימוקים המפורטים, ראיתי לדחות את התביעה. בנסיבות העניין ונוכח קביעתי כי לא נעשו "מאמצים של ממש" לאיתור החייב, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. התביעה נדחית על כן, ללא צו להוצאות. מאסרצווים