לפני תביעה לפינוי מושכר. העובדות 1. התובעת היא בעלת הזכויות במבנה הבנוי על מגרשים 43 ו-44 בחלקה 1, גוש 13185, המצוי באזור התעשיה הצפוני בקריית שמונה (להלן: "המבנה"). הנתבעת הינה חברה אשר מנהלת רשת סופרמרקטים ברחבי הארץ, לרבות בקריית שמונה. 2. ביום 8.11.01 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, על פיו השכירה התובעת לנתבעת חלק מהמבנה לצורך הפעלת סופרמרקט במקום (להלן: "המושכר"). תקופת השכירות נקבעה ל-30 חודשים החל מיום 1.12.01 עם אופציה שניתנה לשוכר להאריך את תקופת השכירות שלוש פעמים למשך שנתיים כל פעם. ביום 1.6.04 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות נוסף, אשר החליף את ההסכם הראשון. בסעיף 3 להסכם נקבעה תקופת השכירות למשך 36 חודשים החל מיום 1.4.04 עם אופציה שניתנה לשוכר להאריך את תקופת השכירות שלוש פעמים למשך שנתיים כל פעם. 3. בתום תקופת השכירות המקורית שנקבעה בהסכם השכירות השני, לא הודיעה הנתבעת על מימוש האופציה אם כי המשיכה להחזיק במושכר ולנהל עסק של סופרמרקט במקום. בשל כך נשלחו לנתבעת ע"י התובעת מכתבים הנוגעים לחידוש תקופת השכירות. לאחר חלופת מכתבים בין הצדדים, אשר התייחסו, בין היתר, לאפשרות של מכירת המבנה לצד שלישי, נחתם בין הצדדים בחודש 12/08 הסכם שכירות שלישי, אשר החליף את שני ההסכמים הקודמים. בסעיף 3 להסכם השלישי נקבעה תקופת השכירות למשך שלוש שנים החל מיום 1.1.09 עם אופציה שניתנה לנתבעת להאריך את תקופת השכירות שלוש פעמים למשך שנתיים כל פעם. הסכם זה הוא הרלבנטי לענייננו. טענות הצדדים 4. בכתב התביעה ובסיכומים מטעמה טענה התובעת, כי הנתבעת הפרה את ההסכם מספר פעמים, וכי הפרות אלה מזכות אותה בביטול ההסכם ; ההפרה הראשונה נוגעת לאי תשלום דמי שכירות במועד. על פי הנטען, בהתאם להוראות ההסכם, היה על הנתבעת לשלם את דמי השכירות ב-10 לחודש בגין אותו חודש. כמו כן, היה על הנתבעת למסור לתובעת 12 שיקים בגין דמי שכירות בתחילת כל שנת שכירות. לטענתה, הנתבעת לא שילמה במועד את דמי השכירות בגין חודשים 1-4/09 ולא מסרה לידיה שיקים כאמור בהסכם. רק ביום 12.4.09, לאחר ביטול ההסכם על ידי התובעת, ראתה הנתבעת לנכון לשלם את דמי השכירות ולהפקיד בידי התובעת את ההמחאות עבור דמי השכירות. ההפרה השניה לה טענה התובעת נוגעת לאי תשלום החוב עבור צריכת החשמל בגין חודש 2/09. לטענתה, על אף שהיא שלחה לנתבעת את הדרישה לתשלום החוב בתחילת מרץ, הנתבעת מסרה לא את השיק עבור חוב החשמל רק ביום 30.4.09, ולאחר שההסכם כבר בוטל. ההפרה השלישית לה טוענת התובעת מתייחסת להפרת הוראת סעיף 1 לפרק ו' להסכם, ועל פיו על הנתבעת למסור לתובעת שטר חוב על סך 100,000 ₪, חתום על ידי הנתבעת ועל ידי שני ערבים נוספים להבטחת התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם ופינוי המושכר במועד. לטענתה, עד היום לא מסרה הנתבעת לתובעת שטר חוב כאמור, ולכן מדובר בהפרה שנמשכה עד היום. 5. הנתבעת טענה מנגד, כי ההפרות להן טוענת התובעת אינן הפרות יסודיות, אשר מזכות אותה בביטול ההסכם. לעניין אי תשלום דמי השכירות טענה הנתבעת, כי היו מצידה ניסיונות לשלם את דמי השכירות ולמסור את ההמחאות לתובעת, אך גב' איריס בן שטרית, מנהלת החשבונות של התובעת, סירבה בחוסר תום לב לקבל את ההמחאות במטרה להכשיל אותה במילוי התחייבויותיה על פי ההסכם. לעניין אי תשלום חוב החשמל עבור חודש 2/09 נטען בתצהיר עדותו הראשית של יוסף אשקר, מנהל הנתבעת, כי על פי ההסכם, התחייבה התובעת להתקין מד חשמל של חברת החשמל באופן שהחיוב של הנתבעת יהיה ישירות מול חברת החשמל. לטענתו, עד היום התובעת לא מילאה אחר התחייבותה זו. מר אשקר טען עוד, כי הנתבעת נהגה לשלם את חוב החשמל מייד עם קבלת פירוט החשבון וחשבונית מס בהתאם. ברם, התובעת נמנעה מלהעביר פירוט חשבון וחשבונית מס בגין חודש 2/09 ולכן לא בוצע התשלום במועדו. לגבי הטענה בדבר אי המצאת שטר החוב טענה הנתבעת, כי בהתאם לשני הסכמי השכירות שנחתמו קודם, היא מסרה לתובעת שני שטרי חוב ; האחד על סך 200,000 ₪ שנמסר לתובעת בהתאם להסכם הראשון, והשני על סך 100,000 ₪ שנמסר לתובעת בהתאם להסכם השני, ולכן היא סברה שדי בשני שטרי חוב אלה כדי לספק את רצונה של התובעת. ברם, לאחר קבלת דרישת התובעת להמציא לה שטר חוב נוסף, ביקשה הנתבעת מהתובעת להעביר לה נוסח של שטר חוב שמקובל עליה כדי שהנתבעת תחתום עליו באופן מיידי. עד היום, כך נטען, לא המציאה התובעת שטר חוב לחתימה. דמי השכירות 6. סעיף 5(א) להסכם קובע, כי "דמי השכירות עבור המושכר ישולמו ביום ה-10 בכל חודש, עבור אותו חודש". סעיף 5(ב) להסכם קובע, כי "דמי השכירות ישולמו בהמחאות מעותדות עבור כל שנה מראש והתחשבנות בגין הפרשי שער תעשה בסוף כל רבעון". אין מחלוקת, כי הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות כנדרש בהסכם ואין מחלוקת, כי היא מסרה את ההמחאות לידי ב"כ התובעת רק ביום 12.4.09, לאחר שהתובעת כבר מסרה לנתבעת את ההודעה על ביטול ההסכם. 7. בתצהיר עדותו הראשית טען יוסף אשקר, כי לאחר חתימת ההסכם והיות וההסכם נחתם ע"י התובעת ללא הטבעת חותמת החברה על הסכם השכירות, נאלצה הנתבעת לשלוח את מנהל הסניף שלה בקריית שמונה, מר דוד סבן, למשרדי התובעת על מנת להטביע את החותמת של התובעת על ההסכם. לטענתו, דוד סבן לקח עמו 12 המחאות על פי ההסכם בגין דמי השכירות וביקש למסרם לידי התובעת, אך פקידת התובעת בשם איריס סירבה לקבל את ההמחאות ללא כל סיבה. לטענתו, מאז אותו אירוע החלה התובעת להתעלם מהנתבעת וממנהליה תוך ניסיון לדחוק אותה החוצה מהמושכר. אין בידי לקבל את עדותו של יוסף בעניין זה. יוסף אינו מפרט בתצהירו את המועד שבו פנה מנהל הסניף בקריית שמונה לתובעת עם 12 ההמחאות. בחקירתו הנגדית טען יוסף, כי פנייתו של דוד סבן לתובעת לא היתה ב-1.1.09 אלא בתקופה הסמוכה לאחר מכן, מבלי לציין מועד מדוייק. ברם, גרסה זו אינה מתיישבת עם מכתבו של רודני אשקר, סגן מנהל כללי אצל הנתבעת, מיום 9.2.09. במכתב זה מציין רודני כי הנתבעת שלחה את הסכם השכירות לתובעת ביום 1.1.09, למחרת הפגישה שהתקיימה בין נציגי התובעת והנתבעת ביום 31.12.08 במשרדי הנתבעת. הנה כי כן, על פי גרסתו של יוסף, ההמחאות נשלחו לתובעת ביחד עם ההסכם. ברם, ההסכם נשלח ביום 1.1.09, ואילו ההמחאות הודפסו על ידי הנתבעת רק ביום 7.1.09 כפי שמופיע עליהן, כך שלא ייתכן שההמחאות נשלחו לתובעת יחד עם ההסכם. משהוצגו לו העובדות הנ"ל, טען יוסף, כי רודני לא התכוון במכתבו מיום 9.2.09 לתאריך מדויק וכוונתו היתה שההסכם נשלח בתחילת 1/09. אין בידי לקבל הסבר זה. רודני לא זומן לעדות, ועדותו של יוסף בעניין כוונתו של רודני היא עדות סברה שאינה קבילה. יתרה מכך, במכתבו נוקב רודני בתאריך מדויק והוא מציין שההסכם נשלח למחרת הפגישה שהתקיימה במשרדי הנתבעת ביום 31.12.08, כך שאין מקום לפרש את דבריו בניגוד ללשון הברורה בה מנוסח המכתב. זאת ועוד, במכתב עצמו אין זכר לכך שההמחאות נשלחו לתובעת יחד עם ההסכם. יש להניח, כי אילו הנתבעת אכן שלחה את ההמחאות עם ההסכם עובדה זו תבוא לידי ביטוי במכתב. דבר נוסף, הנתבעת לא זימנה משום מה את רודני לעדות. הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מזימון עד רלבנטי פועלת לרעת בעל הדין שאמור היה לזמן אותו. משלא זימנה הנתבעת את רודני לעדות, יש להניח שאילו היה מוזמן, הוא היה מעיד כי ההסכם נשלח לתובעת ביום 1.1.09, כשבוע לפני הדפסת ההמחאות על ידי הנתבעת. 8. בהמשך חקירתו הנגדית טען יוסף, כי הנתבעת ניסתה יותר מפעם אחת למסור את השיקים לתובעת, אך היא סירבה לקבל אותם. גם בגרסה זו אינני נותן אמון. עיון בתצהיר עדותו הראשית מגלה, כי אין זכר לטענה שהנתבעת ניסתה מספר פעמים למסור את השיקים אך התובעת סירבה. משנשאל מדוע לא פירט טענה זו בתצהירו השיב "יכול להיות שלא הצהרתי אבל עכשיו אני מספר". הסבר זה אינו יכול להתקבל. הטענה שהנתבעת לא שילמה את דמי השכירות במועד היא הטענה העיקרית עליה מבססת התובעת את תביעתה. על כן, יש לצפות מהנתבעת לפרט את כל העובדות שיש בהן כדי להפריך את טענות התובעת, לרבות הטענה שנעשו מספר ניסיונות מטעם הנתבעת למסור את השיקים. 9. מאחר שהנתבעת לא מילאה אחר חלקה בהסכם, לא שילמה את דמי השכירות לחודשים 1-2/09 ולא מסרה לתובעת 12 המחאות בגין שנת השכירות הראשונה, שלחה התובעת לנתבעת מכתב מיום 9.2.09, בוא היא התריעה בפניה שאם לא תשלם את דמי השכירות כמתחייב מהוראות ההסכם, תדרוש התובעת ממנה לפנות את המושכר לאלתר. בתגובה למכתב זה שלח רודני אשקר מכתב לתובעת מיום 24.2.09 בו נטען, כי באותו יום (24.2.09) נשלחו לתובעת על ידי דוד סבן, מנהל סניף הנתבעת בקריית שמונה, שיקים עבור שכירות המבנה אך גב' איריס סירבה לקבלם. על בסיס האמור במכתב זה ביקשה הנתבעת לקבוע, כי נעשו מצידה ניסיונות לשלם את דמי השכירות, אך הנתבעת סירבה לקבל את ההמחאות במטרה להכשילה. 10. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, האמור במכתבו של רודני אשקר מיום 24.2.2009 מלמד, כי הניסיון הראשון של הנתבעת למסור את השיקים לידי התובעת נעשה ביום 24.2.2010, כחודשיים לאחר החתימה על הסכם השכירות ובאיחור ניכר מהמועד שבו היה על הנתבעת לשלם את דמי השכירות עבור החודשיים 1-2/2009 ומהמועד שבו היה עליה למסור את ההמחאות. האמור במכתב זה אף סותר את גרסתו של יוסף אשקר שסירובה של איריס לקבל את ההמחאות היה בתחילת חודש 1/2009. שנית, בתצהיר עדותה הראשית טענה איריס, כי דוד סבן הגיע אליה למשרד בסוף חודש 2/09 ובידיו שתי המחאות בלבד עבור דמי שכירות. מאחר שההמחאות היו על סכום הנמוך מדמי השכירות כפי שנקבע בהסכם, היא סירבה לקבל אותן. משום מה, ועל אף שגרסתה של התובעת באשר למספר השיקים שניסתה הנתבעת למסור ובאשר לסכומם הועלתה כבר בתצהיר העדות הראשית של איריס, לא ראתה הנתבעת להגיש תצהיר של דוד סבן על אף שהוא עדיין עובד בחברה. עדותו של יוסף אשקר באשר למספר השיקים שהביא עמו דוד סבן היא עדות שמועה, כך שעדותה של איריס נותרה העדות היחידה בנקודה זו. עדותה של איריס היתה מקובלת עלי, לא התגלו בה סתירות מהותיות ועדותה היתה ברורה, קוהרנטית והחלטית. לא מצאתי שום סיבה שיש בה כדי לערער את מהימנותה של איריס ואת אמינות גרסתה. שלישית, במכתבו של רודני אשקר מיום 24.2.09 לא נטען, כי דוד סבן ביקש למסור לאיריס 12 שיקים, אלא נטען, כי נעשה ניסיון למסור שיקים עבור דמי השכירות, מבלי לציין את מספר השיקים שביקש סבן למסור באותה פגישה. אילו סבן אכן היה מבקש למסור 12 שיקים, יש להניח כי הדבר היה בא לידי ביטוי במכתב עצמו. זאת ועוד וכפי שצויין קודם, הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלזמן עד רלבנטי פועלת לרעתו. על כן, יש להניח כי אילו סבן היה מוזמן לעדות, הוא היה מחזק את גרסתה של איריס שנעשה ניסיון למסור שני שיקים בלבד על סכום הנמוך מגובה דמי השכירות המוסכמים. 11. בתשובה למכתבו של רודני מיום 24.2.09, שלחה התובעת ביום 4.3.09 מכתב, בו היא מסבירה מדוע סירבה איריס לקבל את שני השיקים. במכתב זה חזרה התובעת וביקשה שוב מהנתבעת להעביר לידיה המחאות מתאימות למוסכם. הנתבעת התעלמה ממכתב זה, לא השיבה לאמור בו, לא שילמה דמי שכירות כמתחייב בהסכם, ולא מסרה לתובעת המחאות כמוסכם. בשל כך, פנתה הנתבעת לבאת כוחה, וזו שיגרה ביום 23.3.09 מכתב לנתבעת, בו היא דרשה תיקון כל ההפרות כגון אי תשלום דמי שכירות, אי תשלום חוב החשמל, אי תשלום חלקה של הנתבעת בביטוח הנכס ואי המצאת שטר חוב בחתימת שני ערבים. בסעיף 4 לאותו מכתב, נתנה התובעת לנתבעת אורכה בת שבוע ימים לתיקון ההפרות. 12. משלא מילאה הנתבעת אחר התחייבויותיה על פי ההסכם ולא תיקנה את ההפרות שפורטו במכתב מיום 23.3.09, שלחה התובעת לנתבעת הודעת ביטול מיום 7.4.09, אשר נמסרה באותו יום במסירה אישית על ידי גב' איריס לידי מר סבן בסניף הנתבעת בקריית שמונה. 13. יוסף אשקר טען, כי לאחר קבלת מכתב באת כוח התובעת מיום 23.3.09, פעלה הנתבעת לתשלום דמי השכירות, ובתאריכים 6-7/4/09 היא ניסתה למסור לידי ב"כ התובעת את ההמחאות, אך בשל חג הפסח, משרדה היה סגור ולא ניתן היה למסור את ההמחאות. אין בידי לקבל את גרסתו של אשקר בעניין זה. בחקירתו הנגדית הסתבר כי מי שניסה למסור את השיקים היה ב"כ הנתבעת ולא העד עצמו, ולכן עדותו של אשקר בעניין זה היא עדות שמועה. דבר נוסף, הסתבר כי בתאריכים 6-7/4/09 לא היה חג ועל פי הצהרת ב"כ התובעת משרדה היה פתוח וניתן היה למסור את השיקים לידיה. זאת ועוד, גם אם אקבל את טענת הנתבעת שכביכול היא ניסתה למסור את השיקים לב"כ התובעת ולא הצליחה, לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע היא לא מסרה את השיקים לתובעת עצמה במסירה אישית, או מדוע לא שלחה אותם אליה בדואר. 14. סיכומם של דברים - על בסיס כל המפורט לעיל, הנני קובע, כי הנתבעת לא מילאה אחר חלקה בהסכם ולא שילמה לתובעת את דמי השכירות כאמור בסעיף 5 להסכם. לנתבעת ניתנו אורכות למלא אחר האמור בהסכם ולשלם את דמי השכירות, אך היא לא ניצלה אותן; האורכה הראשונה ניתנה במכתב מיום 9.2.09 בו נדרשה הנתבעת לשלם את דמי השכירות באופן מיידי, והאורכה השניה ניתנה במסגרת מכתב ב"כ התובעת מיום 23.3.09 בו ניתנה לנתבעת אורכה נוספת בת שבוע למלא אחר הוראות ההסכם. כאמור, הנתבעת לא נענתה לפניות ולדרישות התובעת, לא מילאה אחר חלקה בהסכם, ובשל כך הודיעה התובעת לנתבעת במכתב מיום 7.4.09 על ביטול הסכם השכירות. רק לאחר שקיבלה את הודעת הביטול ביום 7.4.09, עשתה הנתבעת מאמץ לשלם את דמי השכירות, וביום 12.4.09 מסרה את השיקים עבור דמי השכירות לידי ב"כ התובעת. 15. סעיף 3 לפרק ד' להסכם קובע, כי "אי תשלום דמי השכירות במועדם או חילול שיק שנמסר למשכיר ע"ח שכ"ד, יהווה בסיס להפסקת הסכם שכירות זה". ב"כ הנתבעת טען, כי האמור בהסכם מלמד, כי אי תשלום דמי השכירות אינו מהווה הפרה יסודית, אלא "נקודת פתיחה" להפסקת הסכם השכירות וביטולו. אין בידי לקבל טיעון זה. על פי לשון הסעיף ניתן להיווכח, כי כוונת הצדדים ואומד דעתם היו שאי תשלום דמי שכירות במועד או חילול אחד השיקים שנמסרו למשכיר, מהווה כשלעצמו עילה לביטול ההסכם. מאחר שתשלום דמי השכירות נראה בעיני המשכיר כעניין מהותי ביותר, הכניסו הצדדים את סעיף 3 לפרק ד' שעניינו התרופות, במטרה להבהיר לשוכר, כי הפרה אחת של הסעיף הנוגע לתשלום דמי השכירות מזכה את המשכיר בביטול ההסכם מבלי לתת לו אורכה לתיקון ההפרה. עולה, אם כן, כי העובדה שהנתבעת לא שילמה את דמי השכירות במועד מהווה הפרה יסודית של ההסכם, אשר מזכה את התובעת בביטולו, מבלי לתת לנתבעת אורכה לתיקון ההפרה. אף על פי כן, התובעת נתנה לנתבעת, כאמור, שתי אורכות לתשלום דמי השכירות, שלא נוצלו. בשל התנהלותה של הנתבעת, לא שולמו דמי השכירות במועדם בגין חודשים 1-4/09 ורק ביום 12.4.09, לאחר שההסכם בוטל, אצה לנתבעת הדרך למסור את השיקים כנדרש. בשלב זה, לאחר שההסכם כבר בוטל, לא ניתן לרפא את ההפרות, ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, לשלב שקדם לביטול ההסכם. 15. לאור כל האמור, הנני קובע, כי הסכם השכירות בוטל כדין ועל כן אין הנתבעת רשאית להמשיך ולהחזיק במושכר. אי המצאת שטר חוב 16. כאמור, בסעיף 1 לפרק ו', התחייב השוכר להפקיד בידי המשכיר, ביום חתימת ההסכם, שטר חוב בחתימת הנתבעת ושני ערבים לשביעות רצונו של המשכיר בסכום של 100,000 ₪. אין מחלוקת, כי הנתבעת לא מילאה אחר הוראה זו עד היום. בעניין זה העלתה הנתבעת שתי טענות ; הראשונה - בידי התובעת שני שטרי חוב - האחד על סך 200,000 ₪ והשני על סך 100,000 ₪, שניהם חתומים בידי הנתבעת ושני ערבים, ועל כן סברה הנתבעת שאין צורך בשטר חוב נוסף. השניה - הנתבעת דרשה מהתובעת להמציא לה נוסח של שטר חוב שמקובל עליה, אך התובעת בחרה שלא להמציא שטר כאמור. 17. אין בידי לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה. על פי האמור בהסכם, היה על הנתבעת להמציא שטר חוב נוסף להבטחת התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם השלישי. שני שטרי החוב שהופקדו בידי התובעת בעבר נועדו להבטיח את התחייבויות הנתבעת על פי שני ההסכמים הקודמים ולכן אין זה מובן מאליו שהתובעת רשאית הייתה לעשות בהם שימוש במידה והנתבעת לא תקיים אחר התחייבויותיה על פי ההסכם החדש. כדי שלא להיכנס לפלונטר משפטי, דרשה התובעת מהנתבעת במסגרת כל הסכם והסכם לקבל שטר חוב הנוגע לאותו הסכם. כך הוסכם ובוצע בשני ההסכמים הקודמים, וכך הוסכם, אך לא בוצע, בהסכם השלישי. על כן, טענת הנתבעת שבידי התובעת שני שטרי חוב קודמים אינה יכולה להתקבל. גם הטענה שהנתבעת ביקשה נוסח של שטר חוב אינה יכולה להתקבל וכמה טעמים לדבר ; ראשית, אין בהסכם כל הוראה אשר קובעת כי על התובעת למסור את נוסח שטר החוב עליו צריכה הנתבעת לחתום ; שנית, בחקירתו הנגדית אישר יוסף אשקר, כי בעבר חתמה הנתבעת על שטר חוב מספר פעמים, וכי הוא יודע שניתן לקנות בדואר טופס של שטר חוב דוגמת זה עליו חתמה הנתבעת בעבר. עולה, אם כן, כי הטענה שהנתבעת ביקשה לקבל מהתובעת נוסח של שטר חוב שמקובל עליה אינה טענת אמת. זאת ועוד, בתגובה למכתב ב"כ התובעת מיום 23.3.09, שלח ב"כ הנתבעת מכתב תגובה מיום 5.4.09. במכתב זה ובתשובה לדרישת התובעת להמציא לידיה שטר חוב חתום, כותב ב"כ הנתבעת, כי מרשתו "תפעל בהתאם להוראות פרק ו' להסכם בהקדם, אשר זה עתה נתקבל בכתב ההגנה לתביעת מרשתי". הנה כי כן, אין במכתב התשובה כל טענה שכביכול לא הומצא לידי הנתבעת נוסח של שטר חוב מטעם התובעת, ואין במכתב טענה שכביכול התובעת מחזיקה בשני שטרי חוב קודמים. על אף האמור במכתב בא כוחה, לא פעלה הנתבעת בהתאם להוראות פרק ו' להסכם, ועד היום לא המציאה שטר חוב חתום. 18. לאור כל האמור, הנני קובע כי הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה נוספת בכך שלא המציאה שטר חוב חתום במעמד החתימה על ההסכם, כנדרש בהוראות פרק ו', ולא במועד אחר. גם לאחר שניתנה לה אורכה לקיים אחר הוראות ההסכם, לא פעלה הנתבעת לתיקון ההפרה, ולא המציאה שטר חוב חתום על ידה ובידי שני ערבים. בנסיבות אלה, גם אם לא ניתן לראות בהפרת סעיף זה של ההסכם הפרה יסודית, הרי משלא קיימה הנתבעת אחר התחייבותה גם לאחר שניתנה לה אורכה לעשות כן, הרי המשך ההפרה זיכה את התובעת בביטול ההסכם. סוף דבר 19. הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה את דמי השכירות במועד, לא מסרה לתובעת 12 שיקים כנדרש בהסכם, ולא מסרה לה שטר חוב על סך 100,000 ₪ כאמור בהוראות פרק ו' להסכם. הנתבעת לא תיקנה את ההפרות גם לאחר שניתנה לה אורכות לעשות כן ועל כן, בדין ביטלה התובעת את הסכם השכירות. משבוטל הסכם השכירות, חייבת הנתבעת לפנות את המושכר. 20. לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני רואה צורך להמשיך ולדון ביתר טענות התובעת הנוגעות להפרות נוספות של ההסכם שעניינן אי תשלום חוב החשמל ואי תשלום חלקה של הנתבעת בדמי הביטוח. 21. א. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לפנות ולסלק את ידה מהמקרקעין הידועים כמגרשים 43 ו-44 בחלקה 1, גוש 13185, המצוי באזור התעשיה הצפוני בקריית שמונה, וכן מהמבנה הבנוי על אותם מקרקעין. ב. אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דין זה למשך 3 חודשים מהיום על מנת לאפשר לנתבעת להתארגן, וזאת בתנאי שהנתבעת תמשיך לשלם דמי שכירות בתקופה זו, בהתאם למה שנקבע בהסכם השכירות, לרבות תשלום החובות השוטפים כגון דמי ביטוח וחשמל. 22. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל. חוזה שכירותחוזהשטר חובשכירותחובשטרביצוע שטר