1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, על פיו חוייב המבקש לשלם למשיב סכום של 1,355,697.53 ש"ח, בגין שטר ערבות עליו הוא חתום. 2. חברת בולוס ובניו חברה לארוח ותיירות בע"מ (להלן: החברה), העוסקת בניהול אולמות ארועים, פתחה חשבון בסניף בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הוא המשיב, בתחילת שנות ה-90. בגין יתרת חובות שנצטברה בחשבונות החברה הגיש המשיב תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגדה וכנגד בכיריה, בה תבע את כיסוי החובות בסך 3,631420.63 ש"ח (ת"א 1808/02). המבקש, אשר היה ערב לחברה, נתבע לשלם 1,355,697.53 ש"ח, על יסוד כתב ערבות מוגבלת לסך 700,000 ש"ח (קרן) שנחתם ביום 22.2.95. הנתבעים בתובענה, ביניהם המבקש, הגישו בפני בית המשפט בקשות רשות להתגונן (בש"א 17620/02, בש"א 17268/02). בית המשפט (כב' הרשם ש' ברוך) קיבל ביום 24.1.05 את הבקשות, אולם קבע כי על הנתבעים להפקיד חלק מסכום התביעה בקופת בית המשפט, וזאת נוכח חולשת טענותיהם ביחס למסמכים שבידי המשיב, המבססים את עילת התביעה. בכלל זה, חויב המבקש בהפקדת סכום בסך 100,000 ש"ח בתוך 60 יום. המבקש - כמו גם יתר הנתבעים - נמנע מהפקדת הסכום במועד, והפקידו אך ביום 24.5.05. בקשתו למתן היתר להפקדה המאוחרת נדחתה על ידי בית המשפט (בש"א 11918/05), כמו גם בקשותיו לעיכוב המשך ההליכים (בש"א 7598/05, בש"א 12933/05). בהעדר רשות להתגונן, נתקבלה תביעת המשיב, וניתנה פסיקתא, ולאחריה פסיקתא מתוקנת. המבקש ערער בפני בית משפט זה על רצף ההחלטות שניתנו, כאמור, ובמקביל ביקש מבית המשפט קמא כי יעכב את ביצוע פסק דינו (בש"א 21238/05). בית המשפט קמא דחה את בקשת עיכוב הביצוע, ופסק כי אין עילה לחרוג במקרה זה מן הכלל הנוהג, לפיו פסק דין כספי נועד לביצוע מיידי, למעט בנסיבות חריגות. על רקע החלטה זו, מוגשת בפנינו בקשת עיכוב ביצוע נוספת, במסגרת תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 3. לטענת המבקש, סיכויי הצלחתו בערעור טובים. בתמצית, הוא טוען כי בעת שחתם על שטר הערבות, אישר בפניו מנהל סניף הבנק כי המדובר בחוב יחיד של החברה, כי יש בידיו נכס משועבד של החברה ששוויו גדול לאין שעור מערכו של השטר, וכן כי ההלוואה שנטלה החברה תיפרע ממילא בתוך כמה חודשים. המבקש מוסיף וטוען כי הוא שוכנע לחתום על ערבות ספציפית ומוגבלת בזמן, אולם גילה לתדהמתו כי חתם על שטר ערבות מתמדת. המשיב הפר, אפוא, את חובות הגילוי והנאמנות החלים עליו כלפי הערב, הוא המבקש, ומשכך, שטר הערבות עליו מבסס המשיב את תובענתו העיקרית נשען על הטעיה, ועל כן הוא בטל. טענות אלה מבססות רשות להתגונן, ומכאן שסיכויי הערעור גבוהים, כך לטענתו. באשר למאזן הנוחות, נטען כי הסכום אותו מחוייב המבקש לשלם - למעלה ממליון ש"ח - מהווה נטל כבד עבורו. לעניין הפקדת הפקדון בקופת בית המשפט, מציין המבקש כי הוא הפקיד בפועל את הסכום שנדרש להפקיד. אמנם הפקדה זו נעשתה באיחור, בלא שניתן אישור מתאים מבית המשפט, אולם אין באיחור זה כדי להצדיק את שלילת זכותו להגן על קניינו, כך נטען. 4. המשיב טוען מנגד כי לא מתקיימים בענייננו התנאים הקבועים בדין לעיכוב ביצוע פסק דין, ובפרט פסק דין לחיוב כספי. באשר למאזן הנוחות, נטען כי מקום שמבקש עיכוב הביצוע נדרש לשלם סכום כסף לתאגיד בנקאי, הרי שלא קיים כל חשש כי לא יוכל לקבל השבה של כספו באם יזכה בערעור. זאת ועוד, נטען כי במקרה זה סיכויי הערעור קטנים במיוחד נוכח כתב הערבות עליו חתום המבקש, המהווה ראיה בכתב, ולאור העובדה כי במהלך ההליכים הקודמים לבקשה שלפנינו לא הציג המבקש מצידו ראיות בכתב כלשהן התומכות בטענותיו. 5. דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי מקום בו שזכה בעל דין בהליך משפטי, יהנה הוא מפירות זכייתו, ורק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין. על המבקש לחרוג מן הכלל הנוהג להוכיח כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: כי הסיכויים לערעורו טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, ובכלל זה, כי עלול להיות קושי להשיב את המצב לקדמותו באם יזכה בערעור לאחר ביצוע פסק הדין (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא(1) 713). טעם זה יפה גם בהקשר לפסק דין כספי, שאז נדרש מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי לא יוכל או יתקשה באופן ניכר לגבות בחזרה את כספו מן התובע באם יזכה בערעור (ע"א 4079/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה-שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ ואח', תק-על 2005(3) 2697; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 623). במקרה שלפנינו, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת קיום פסק הדין. המבקש מלכתחילה נמנע מלטעון כי לא יוכל להיפרע מן המשיב באם יתקבל ערעורו, ואפילו היה טוען זאת הרי שטענה זו מוקשה לנוכח היות המשיב תאגיד בנקאי (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2) 172). כל שציין בפנינו המבקש הוא כי מימוש פסק הדין "מהווה הכבדה" עבורו, אולם ברי כי אין בכך בלבד כדי לבסס טענה משפטית בדבר הטיית מאזן הנוחות לצידו. אף סיכויי הערעור אינם טובים, - באשר אין ברשותו של המבקש ראיות בכתב כנגד שטר הערבות עליו הוא חתום. כל אחד מהטעמים האמורים, ובודאי משקלם המצטבר, מצדיקים את דחייתה של הבקשה וכך אני מחליטה. המבקש ישלם למשיב את הוצאות הבקשה בסך 8,000 ש"ח. ערבותשטרביצוע שטר