כנגד המשיב הוגש כתב אישום המכיל 7 אישומים והמייחס למשיב עבירות של הפרת הוראה חוקית והיזק בזדון, עבירות לפי סעיף 287 (א) ו- 452 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 באישום הראשון ועבירות של הפרת הוראה חוקית עבירות לפי סעיף 287(א) לחוק באישום השני, השלישי, הרביעי, החמישי, השישי והשביעי. בעובדות כתב האישום נטען כי בתאריך 21.1.10 שוחרר הנאשם על ידי בבית המשפט השלום ברמלה בתיק מ"ת 5179-01-2010, בתנאים הבאים: א. חתימה על התחייבות עצמית בסך 15,000 ₪; ב. חתימה על ערבות צד ג' בסך 15,000 ₪ אשר תיחתם בנפרד ע"י כל מי שיציע עצמו כערב; ג. מעצר בית מלא עד לההחלטה אחרת בפיקוח אמו אביו ודודתו הגב' נגאר הניה במשך 24 שעות ביממה ביחד ולחוד; ד. נאסר על המשיב ליצור כל קשר עם המתלוננים; ה. הפקדת ערבון במזומן בסך של 10,000 ₪ (להלן: "תנאי השחרור"). ו. וכן פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני. 2. נטען כי בתאריך 25.01.2010, משלא עמד הנאשם בתנאי השחרור,הקלתי בתנאי השחרור של הנאשם בכך שהפחתתי את העירבון הכספי ל – 8,000 ₪. 3. נטען כי בתאריך 28.01.2010 משלא עמד הנאשם בתנאי השחרור שוב הקלתי בתנאי השחרור של הנאשם כדלקמן: סכום הפקדת העירבון הופחת ל- 5,000 ₪. 4. נטען כי ביום 04.03.2010 בהסכמת הצדדים שונו תנאי שחרורו של הנאשם כדלקמן: א. בכפוף לכך שהפיקוח באמצעות האיזוק האלקטרוני יכול להתבצע גם בחצר הבית, יהיה רשאי הנאשם לצאת לחצר ביתו; ב. הנאשם יוכל לצאת "להתאווררות" בפיקוח מי מהערבים המפקחים אשר חתמו ערבות צד ג' בכל יום בין השעות 16:00 – 19:00. 5. נטען כי ביום 18.03.2010, קבעתי כי מאחר ולא ניתן להרחיב את טווח הפיקוח גם לחצר הבית, נאסר על הנאשם לצאת לחצר ביתו. 6. נטען כי ביום 06.04.2010, בהסכמת הצדדים, שונו תנאי שחרורו של הנאשם כדלקמן: א. הותר לנאשם לצאת לתקופה של חודשיים וחצי ועד ליום 01.07.2010 לעבודה במושב תימורים בפיקוחו של אביו בין השעות 06:00 עד- 19:00 וביום שישי בין השעות 06:00 עד 17:00. ב. ביום שבת, תנאי יציאתו "להתאווררות" יעמדו על כנם; 7. נטען כי בין התאריכים 17.5.2010 ועד ליום 27.05.2010 בהסכמת המאשימה, הותר למשיב לשהות בכפר יפיע בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח תמידי לצורך יציאתו של הנאשם לאירועי אזכרה של סבתו ז"ל. 8. נטען כי חלק כללי זה, מהווה חלק בלתי נפרד מכתב האישום ולהלן יכונה : "ההוראה החוקית". בעובדות האישום הראשון מיוחסת לנאשם הפרת הוראה חוקית ביום 9.6.2010 באופן שהמשיב הסיר את האיזוק האלקטרוני מגופו ובעת שהסייר הגיע לביתו המשיב לא היה בבית. בהמשך, בשעה 00:20 הגיע השוטר גולן ופגש את הנאשם בחצר מבלי שהאזיק על רגלו, מיד ובסמוך מסרה אימו של הנאשם את האזיק לשוטר כשהוא קרוע. כאמור האישום הראשון מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית והיזק בזדון עבירות לפי סעיפים 287(א) ו- 452 לחוק העונשין התשל"ז – 1977. האישום השני מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית ביום 7.6.2010 ובאופן שהנאשם בשעה 23:43 נמצא בחצר הבית ובכך הפר את ההוראה החוקית. האישום השלישי מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית ביום 2.6.2010 ובאופן שבמועד הנ"ל בשעה 22:13 הנאשם שהה במרפסת הבית באזור החנייה ולא בתוך הבית. האישום הרביעי מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית ובאופן שביום 27.5.2010 בשעה: 21:10 עת הגיע הסייר לביתו של הנאשם על מנת להתקין את האזיק על רגלו בשנית, הנאשם לא שהה בבית, ובהמשך עת הגיע הסייר בשנית, סרב הנאשם להתקנת האזיק. האישום החמישי מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית באופן שביום 14.5.2010 בשעה: 19:20 לא שהה הנאשם בביתו. האישום השישי מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית באופן שביום 22.4.2010 בשעה 12:40 נותק קו הבזק בבית הנאשם ונטען שבכך הפר הוראה חוקית. האישום השביעי מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית באופן שביום 16.4.2010 בשעה: 22:24 לא שהה הנאשם בביתו. עם הגשת כתב האישום המאשימה הגישה בקשה, בה עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, כמו כן עתרה להורות על חילוט הערבויות. המבקשת ציינה בבקשתה בין השאר כי המשיב שוחרר בתנאים מגבילים, לרבות פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני ובהמשך הוקלו התנאים באופן שהותר לו לצאת לתקופה של חודש וחצי ועד 1.7.2010 לעבודה, בפיקוח אביו בין השעות 06:00 לשעה 19:00 בימים א'-ה' וביום ו' בין השעות 06:00 עד 17:00. כמו גם הותר למשיב לצאת להתאווררות בפיקוח מי מהערבים כל יום בין השעות 16:00 עד 19:00, המאשימה טענה כי חרף האמור המשיב הפר את תנאי השחרור. בנסיבות אלה טענה המאשימה כי עסקינן במשיב רצידיביסט אשר אינו ממלא אחר החלטות בית המשפט, עושה דין לעצמו, מפר את ההחלטות פעם אחר פעם ואת האמון שניתן בו, ומשכך הדבר מלמד על מסוכנותו ויש לעצרו עד לתום ההליכים ולחלט את העירבון במזומן ולתת צו חילוט על ההתחייבויות. המבקשת ציינה כי הוריו של המשיב נחקרו ולא נתנו הסבר סביר להפרותיו. במהלך הדיון ב"כ המבקשת חזר על בקשת המבקשת וטען כי על המשפחה להלין על עצמה על כך שהתחייבה להשגיח על המשיב אולם איננה ממלאת אחר הנדרש ואיננה מפקחת כראוי. ב"כ המבקשת הפנה לכך שהמשיב שבר את האזיק והפר את תנאי השחרור מספר פעמים ועתר כאמור לחלט את הערבויות ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. מנגד ב"כ המשיב טען כי הוא חולק על המיוחס למשיב בכתב האישום , בשים לב לכך שלשיטתו מעשיו של המשיב אינם מהווים הפרת תנאי השחרור. ב"כ המשיב טען כי העובדה שהמשיב שהה במרפסת ביתו או בחצר ביתו, אין בכך להוות הפרה הואיל והמשיב עתר לאפשר לו לצאת לחצר הבית והדבר הותנה בהסדרת קו טלפון נוסף אשר הוסדר, והעובדה שטרם ניתנה החלטה הינה הפרה טכנית בלבד שאיננה מצדיקה החזרתו של המשיב למעצר. כך גם טען לגבי העובדה שנותק קו הטלפון וטען כי אין בכך כדי להוות עילה על מנת להחזיר את המשיב למעצר. כמו כן, טען כי אין עסקינן במשיב רצידיביסט ועסקינן במשיב צעיר לימים ששירות המבחן המליץ לאפשר לו לצאת לעבודה. באשר לאירוע נשוא האישום הראשון, טען כי אכן המשיב שבר את האזיק אולם גם אם יש בכך כדי הפרת תנאי השחרור, אין באמור כדי להוות עילה להחזיר את המשיב מאחורי סורג ובריח, הואיל והמעצר איננו מקדמה על חשבון עונש וזכותו של הנאשם לחרות הינה זכות חוקתית. ב"כ המשיב טען כי המשיב שבר את האזיק מתוך מחאה להתנהלות הסייר אשר בא לעשות ביקורת ולא על מנת לברוח מהמעצר. כמו כן קבל על התנהלות הסייר אשר עורך ביקורות לעיתים קרובות ולא מכבד את פרטיות בני הבית. ב"כ המשיב טען כי האירוע האחרון בו נכנס הסייר לבית וראה את אחותו של המשיב יוצאת מחדר האמבטיה, היה הקש ששבר את גב הגמל,וגרם לכך שהמשיב פעל כפי שפעל בעידנא דריתחא, ועתר שלא להיעתר לבקשת המאשימה, כמו כן עתר שלא להורות על חילוט הערבויות בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה. שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתיקי החקירה . מאמרת המשיב מיום 10.6.10, עולה כי המשיב נחקר בגין ההפרות השונות. המשיב כפר בכך שהפר את ההוראה החוקית. באשר לאירוע שארע ביום 9.6.10 טען המשיב כי הוא הסיר את האזיק הואיל ונמאס לו מהאזיק ומהסיירים שמגיעים ולא מכבדים את בני המשפחה, לא דופקים בדלת ולפתע הוא רואה אותם באמצע הבית, כך בלשונו. המשיב כפר בכך שהוא גרם נזק לאזיק. המשיב טען כי בעת שהסייר הגיע הוא לא היה בבית הוא היה ובלשונו "שתי וילות" מהבית שלו ולא חזר כי לא רצה לראות את הסייר, בהמשך התקשר למשטרה ובקש שיבואו לקחת אותו. המשיב טען כי בשעות הבוקר הוא היה בעבודה. באשר לאירוע שארע ביום 2.6.10 טען כי לא הפר את ההוראה החוקית, המשיב טען כי הוא ישן, כמו כן כפר בכך שהסייר ראה אותו במרפסת הבית. באשר לאירוע יום 7.6.10 טען המשיב כי היה בחצר הבית אולם כפר בכך שהמפקח הורה לו להיכנס הביתה והוא התעלם מדבריו. באשר לאירוע שארע ביום 27.5.10, טען כי הוא חזר מהצפון ואימו בעת שהגיע הפקח אמרה לפקח שהוא תוך 10 דקות יהיה בבית, ואכן הוא הגיע בחלוף 10 דקות, דיווח בטלפון כי הגיע ומסר כי הוא היה בדרך מהכנת מצבה לסבתו. המשיב טען כי הוא ביקש מהסייר לאזוק אותו בשנית והסייר סרב, כמו גם כפר בכך שהוא פנה אל הסייר במילים בוטות וקללות. לדבריו הסייר לא רצה להרכיב את האזיק הואיל והוא לא מלא את הטפסים לצורך הכנת האיזוק במהירות המצופה ממנו על ידי הסייר. באשר ליום 14.5.10 טען כי לא הפר את ההוראה החוקית, אולם לדבריו יתכן והתעכב בפקקים, ובהמשך טען כי ביום 17.5.10 היה רשאי לצאת מביתו למשך 10 ימים בשל פטירת סבתו. עוד טען כי בהמשך, ביום 27.5.10 הוא חזר בשעה 21:50 ,וכפר בכך שלא אפשר לסייר האיזוק לאזקו פעם נוספת. באשר ליום 22.4.10 טען כי העובדה שניתקו את קו הבזק בשל העובדה שלא היה בידם כסף לשלם עבור החשבון אינה מהווה הפרת התנאים כך לפי הבנתו, אולם ציין כי קו הבזק פועל מחדש. באשר ליום 16.4.10 טען כי לא הפר את ההוראה החוקית. באשר ליום 7.4.10 טען כי קיבל אישור ללכת לבית חולים הואיל ושבר את ידו במהלך העבודה. באשר ליום 7.4.10 קיימת בתיק החקירה אמרת המפקח מר ניריה איבגי בלחסאן, לפיה בשעה 22:20 התקבלה קריאה על יציאה של המפוקח, הוא הגיע למקום בשעה 22:30, דפק בדלת ולא היה מענה, יצרו קשר טלפוני עם האם והאם אמרה שהמשיב קיבל אישור מאורן מתחנת המשטרה ,לצאת לבית החולים. קיימת גם תעודה רפואית מהמחלקה לרפואה דחופה מיום 7.4.10 בשעה: 22:03 . באשר לאירוע אשר ארע ביום 16.4.10 קיים טופס הודאה של המפקח לפיו המפוקח לא נכח ביום 16.4.10 בשעה: 23:46 וההפרה החלה מהשעה 21:56, הסייר הגיע למקום הפיקוח ולא הותרה כניסתו. כמו כן קיימת אמרת המפקח מר מזרחי, לפיה הוא הגיע לדירה בשעה 22:24 ,דפק בדלת ולא ענה לו איש, הוא לא ראה אור בבית וגם לא היה מענה בעת שהתקשרו מהמוקד לבית. באשר לאירוע אשר ארע ביום 22.4.10, קיימת הודאה של המפקח לפיה המפוקח לא נוכח במקום ולא אותרה כניסתו לבית. כמו כן קיימת הודאת המפקח לפיה הסייר אבי צייאק טען כי המפוקחים נמצאים בבית אך הטלפון לא פועל עקב חוב לבזק. באשר לאירוע שארע ביום 14.5.10 בשעה: 19:20 קיימת אמרה של המפקח מר יצחק מזרחי לפיה בשעה 19:20 הוא קיבל קריאה מהמוקד, נמסר לו כי המפוקח נמצא במעצר בית עם אישור לצאת לעבודה בין השעות 06:00 ועד השעה: 19:00, עד השעה 19:20 המפוקח לא חזר הביתה, בשעה 19:32 הגיע המפקח והמפוקח לא היה בבית. אחיו מריו, אמר כי המשיב תקוע בפקק והוא בדרך מהעבודה. באשר לאירוע שארע ביום 27.5.10 קיימת אמרה במשטרה שמסר מר דוד מאיר הללי, המפקח ,ביום 29.5.10 , אשר מסר כי ב- 27.5.10 הוא הגיע לבית המשיב על מנת להרכיב לו את האיזוק האלקטרוני וכן את המקלט, היה עליו לשהות בבית החל מהשעה 20:00. המפקח הגיע בשעה 21:10 המשיב לא היה בבית,. אימו מסרה כי הוא בדרך, המפקח עזב את המקום וקיבל הוראה כעבור חצי שעה לחזור לביתו של המשיב הואיל והמשיב חזר. המפקח חזר על מנת לאזוק את המשיב, המשיב קילל אותו , לא רצה לשתף פעולה, ומשכך הסייר עזב את המקום. באשר לאירוע שארע ביום 2.6.10 קיימת הודאה של המפקח מר אבי גולדברג אשר הגיע למקום לאחר קריאה של הפרה, ראה את המשיב במרפסת הבית אזור המוגדר כאזור שאין על המשיב לשהות בו. בתיק החקירה קיימות אמרות של אביו ואימו של המשיב אשר נחקרו ביום 13.6.10. מאמרת אביו של המשיב מר עזמי נגאר עולה לכאורה בין השאר כי האב כפר בכך שהמשיב הפר את תנאי השחרור וטען כי המשיב שהה כל הזמן בבית ובאשר לאירוע שארע ביום 29.5.10 בו נטען כי המשיב סרב להאזק, טען האב שהסייר רצה להרכיב את האיזוק, אחותו של המשיב בת השנתיים בכתה, ובשל בכייה הסייר לקח את הציוד ועזב את המקום. באשר למועד 22.4.10 המועד בו נותק קו הטלפון, טען האב שהייתה טעות שלא הפעילו הוראת קבע ובשל כך נותק קו הטלפון ליומיים, הייתה אי הבנה והבעיה תוקנה. אימו של המשיב, הגב' איקבאל נוייסרי טענה באמרתה כי אכן ביום 9.6.10 בנה הסיר את האזיק מאחר והוא שמע אותה צועקת על הסייר מאיר אשר נכנס לביתם בלי לדפוק על הדלת, האם מסרה כי היא חושבת שבנה שבר את האזיק הגם שלא ראתה כי שבר את האזיק, בשל הכעס שלה, ומסרה כי בנה אמר כי הוא הולך למשטרה, והיא עצמה הודיעה למשטרה כי בנה עזב את הבית ואמר שהוא הולך לתחנת המשטרה. אימו של המשיב מסרה כי אותו היום הסייר ביקר רק פעם אחת בבית. באשר למועדים הנוספים טענה שבנה היה בבית ואינו יוצא מהבית בשעות שאסור לו לצאת.עוד טענה כי היה מצב שהמכשיר היה מקולקל והמנורות לא דלקו והיא דיברה פעמים רבות עם האיזוק האלקטרוני ועורך הדין שיסדירו אותן. האם מסרה כי באירוע נוסף הגיע הסייר, רצה להרכיב איזוק לבנה, כל הילדים ישבו בסלון, הסייר מסר לבנה טופס למלא וביקש את תעודת הזהות שלו, הקטנה החלה לבכות, הסייר צעק עליה , האם שאלה את הסייר מדוע הוא צועק על הקטנה והסייר אמר כי במצב זה הוא לא מרכיב את המכשיר ולקח את הציוד שלו והלך, האם מסרה כי בנה לא קילל את הסייר. האם מסרה כי אינה זוכרת שהיה מקרה בו נותק קו הטלפון בשל אי תשלום, כמו כן מסרה כי ביום 7.4.10 בנה לא היה בבית כי הוא הלך לקבל טיפול רפואי וקיבל אישור. מסקנות: לאחר שעיינתי בתיק החקירה מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעובדות המיוחסות למשיב בכתב האישום. אינני סבורה כפי שסובר ב"כ המשיב שהעובדה שהמשיב יצא לחצר הבית, יצא למרפסת ו/או אחר להגיע מהעבודה ,אינן הפרות, שהרי תנאי שחרורו של המשיב הוקלו ל - 13 שעות ,ועל המשיב היה לדאוג לעזוב את מקום העבודה באופן שיעלה בידו להגיע לביתו עד לשעה 19:00. זאת ועוד, כל עוד לא ניתנה החלטה שיפוטית לפיה רשאי המשיב לצאת לחצר הבית, המשיב היה צריך לשהות בתוך תחומי הבית. המשיב הגדיל לעשות כאשר לכאורה שבר והסיר את האיזוק האלקטרוני, והעובדה כי המשיב מחה על ההתנהלות הלכאורית של הסיירים במעשיו, אין בה כדי, ולו לתת הסבר כל שהוא, להתנהלותו. שבירת האיזוק הינה הפרה בוטה של תנאי השחרור וזלזול בחוק. לאור כל האמור מצאתי כי, קיימת תשתית ראייתית למיוחס למשיב וקמה עילת מעצר מכוח החוק ומכוח העובדה שהמשיב הפר תנאי שחרור סעיף 21 (א) (2). יחד עם זאת,עלי לבדוק ולשרקול אם העובדה שהמשיב לכאורה הפר תנאים, יש בה כדי להורות על החזרתו מאחורי סורג ובריח. בחנתי ושקלתי את עניינו של המשיב מול ההלכה הפסוקה והפסיקה. בב"ש 21849/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע – כב' בית המשפט קבע: "הפרת תנאי שחרור גוררת בעקבותיה בדרך כלל מעצר עד תום ההליכים ללא שחרור נוסף לחלופת מעצר, ובייחוד כך הדין בהפרת תנאי "מעצר בית" ובביצוע עבירה נוספת במהלך תקופת השחרור... כמובן שאין המדובר במעצר חובה. נוכח עליונות זכותו של הנאשם לחירות, הדגיש בית משפט זה חזור והדגש כי הפרת תנאי שחרור אינה מחייבת אוטומטית את השמתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח והחלטה בעניין זה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יבחן את נסיבות העבירה המקורית, נסיבות העבריין וטיבה של ההפרה...במסגרת שיקול הדעת השיפוטי יש לעמוד איפה על אופייה של עילת המעצר המקורית נגד הנאשם, על מאפייני הנאשם ועל אופי ההפרה של תנאי השחרור, ואזי יש לבחון אם חרף ההפרה ניתן עדיין לתת מידת אמון כזו בנאשם אשר יש בה כדי להצדיק מתן הזדמנות נוספת על – דרך של שחרורו בתנאים תוך הפרה של החשש העומד ביסוד עילת המעצר..." בבש"פ 9670/03 כב' בית המשפט קבע: " אינני רואה יסוד לפקפק כי העורר אכן הפר את תנאי השחרור והנסיבות העובד תיות אכן מטילות עליו חשד כבד כי ההפרות אינן טכניות אלא קשורות בעסקי סרסרות לזנות. עם זאת אינני סבור כי בנסיבות העניין היה מוצדק להחזירו למעצר. יותר נכון היה לדון על אתר בבקשת המדינה לחילוט הערבויות או חלקן ולהחמיר את התנאים שעל – פי הם שוחרר העורר לחלופת מעצר על פי ההחלטה האחרונה". בבש"פ 2931/96 כבוד בית המשפט קבע: " אכן, הפרה של תנאי מעצר בית יש בה להוות עילה למעצר של ממש, והעורר אף הוזהר על כך בעת שציווה בית המשפט המחוזי על חלופת מעצר. עם זאת, לא כל הפרה מחייבת אוטומטית ביטול השחרור בערובה, והחלטה מסורה לשיקול דעת בית המשפט אשר יבחן את נסיבות העבירה, נסיבותיו של העבריין וטיבה של ההפרה. ראו גם החלטת בית המשפט בבש"פ 3696/92 שם בית המשפט במקרה שהובא לפניו הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים עם זאת ציין כי : "כי לא הפרה כלשהי של תנאי השחרור ממעצר תביא באופן אוטומטי למעצר מאחורי סורג ובריח ..." מהכלל אל הפרט: במקרה שלפניי כאמור קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכתב האישום. אני סבורה כי לא כל ההפרות המיוחסות למשיב הינן הפרות באותה רמה של חומרה. במועדים בהם המשיב יצא לטיפול רפואי, ולפי דבריו בהסכמת שוטר, הגם שלכאורה לא קיימת ראייה המאמתת את דבריו בתיק החקירה, כמו גם במועדים בהם שהה המשיב במרפסת הבית או בחצר הבית ו/או במועד בו נותק קו הטלפון בשל אי תשלום , הפרות אלה אינן דומות בחומרתן להפרה בה שבר המשיב את האיזוק, או להפרות בהן המשיב חזר שלא בשעות המותרות ,ממקום עבודתו בנסיבות, בהן ניתן למשיב לצאת לעבודה במשך 13 שעות ביממה. יחד עם זאת, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה ובפסיקה יש לבחון גם את אופייה של עילת המעצר המקורית, ואת אופי תנאי השחרור , במקרה שלפניי ובהסכמת המאשימה ולאחר ששוחרר המשיב בתנאים ולאחר שהתקבלו תסקירי שירות המבחן הוקלו תנאי השחרור, וזאת בהמלצת שירות המבחן. סברתי עת הקלתי בתנאי השחרור כי ניתן לתת אמון במשיב אולם המשיב אכזב. חרף כל האמור עת שקלתי את כלל הנסיבות, החלטתי ליתן למשיב הזדמנות נוספת ובאופן שהמשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלא, באיזוק ובפיקוח ובשלב זה כל ההקלות אשר ניתנו למשיב יבוטלו, כמו גם מהעירבון אשר הפקיד המשיב יחולט סכום בסך של 3,000 ₪. סוף דבר, המשיב ישוחרר ממעצרו לאחר שיוסדר הפיקוח באמצעות האיזוק האלקטרוני. המזכירות תבצע את חילוט העירבון סך של 3,000 ₪ מכספי העירבון. המשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלא ונאסר עליו לצאת להתאווררות כמו גם לצאת לעבודה. המשיב יפקיד עירבון במזומן נוסף בסך של 3,000 ₪ כנגד העירבון שחולט. לא ימלא המשיב אחר תנאי השחרור יובא לפני מחר עד השעה ולמען הסר ספק לא ישוחרר המשיב עד שלא ימולאו כל תנאי השחרור.. כמו כן, היה ויוותר המשיב במעצר המשיב ייבדק על ידי רופא ויקבל טיפול רפואי במידת הצורך. למען הסר ספק המשיב ישהה במעצר בית מלא בפיקוח אנושי ואלקטרוני. מעצרהפרת הוראה חוקיתאיזוק אלקטרוני