בית דין צבאי ערעור על קולת העונש

טור' X, המשיב במסגרת ערעור זה, הורשע על סמך הודאתו לפני בית- הדין הצבאי המחוזי, מחוז שיפוטי הדרום בעבֵרה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כך שנעדר תקופה בת 253 ימים משירות צבאי ביחידתו, תקופה אשר הסתיימה בהתייצבותו ביום 25/4/10. הוטלו עליו בבית-הדין המחוזי שני חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-30 ימי מאסר על תנאי. כמו-כן, הופעל עונש מאסר על תנאי בן שלושה חודשים, אשר היה תלוי ועומד נגדו, כך שחודשיים ומחצה מתוכו ירוצו במצטבר לעונש שהוטל והיתרה תרוצה בחופף לעונש שהוטל. בית-הדין קמא הנכבד שקל במסגרת גזר-דינו את החומרה הניבטת ממעשיו של המשיב - משך ההיעדרות, העובדה שזו לו עמידה שנייה לפני בית-דין צבאי בגין עבֵרה דומה, את עברו המשמעתי הלקוי, הכולל הרשעות בגין היעדרויות משירות ועבֵרות נוספות. כן שקל בית-הדין את השיקולים הבאים: ביצוע מעשי העבֵרה מפאת המצב הכלכלי הקשה; חובות משמעותיים אשר נזקפו לחובתו לגורמי השוק האפור עוד בטרם גויס; תפיחת חובות אלה עד מאוד; העובדה שההקלות בשירות שניתנו לו על ידי גורמי הצבא לא סייעו בהקלת המצב, שכן לא עלה בידיו להשתלב בעבודה, העשויה לאפשר לו להשתכר ולהשיב לנושיו סכומים כה ניכרים. בית-הדין קמא ציין כי מערך גחל"ת המליץ לפטור את המשיב מהמשך שירות בגין התנהגות "רעה וחמורה". עוד צוין, כי בית-הדין התחשב בכך, שבתחילת דרכו בצבא היה המשיב חדור במוטיבציה התחלתית לשירות כלוחם בחטיבת גולני וכי רצונו זה לא יכול היה לבוא לכלל מימוש עקב מצבו הכלכלי. התביעה הצבאית ערערה על קולת העונש שהוטל על המשיב, וביקשה להחמיר את משך המאסר לריצוי בפועל שנגזר לו, וכן להורות על ריצוי מלוא העונש המותנה במצטבר לעונש, שהוטל בתיק זה. התביעה הרחיבה בהודעת הערעור מטעמה על חומרת עבֵרת ההיעדרות מן השירות באופן כללי, על פגיעתה בחוסנו של הצבא ובחלוקה השוויונית בנטל השירות; עוד עמדה התביעה על עברו המכביד ורצוף ההיעדרויות של המשיב, על כך שמעשיו מלמדים עליו, כי הוא היה מתחילת דרכו חסר מוטיבציה לשרת, מי שביצע היעדרויות בזו אחר זו, אף חרף שפיטתו בדין משמעתי ולפני בית דין צבאי בגין העבירות הללו. צוין גם, כי למרות שתנאי שירותו של המשיב הוקלו בעקבות המלצת בית-הדין במשפטו הקודם, לא נתן המשיב לעצמו הזדמנות ממשית לשרת, אלא בחר כמעט מיד בדרך ההיעדרות. הוסיפה התביעה וטענה, כי יש להתייחס אל המשיב כאל עבריין מועד, החוזר באופן עקבי ונעדר משירות, מי שעונש מאסר מותנה איננו מרתיעו, מי, שלהערכת התביעה "שם לו למטרה לשים קץ לשירותו, גם במחיר של היעדרויות משירות וריצוי עונש, כפועל יוצא מכך". התביעה הוסיפה, כי לא היה מקום להורות על חפיפת חלק מעונש המאסר המותנה, כפי שעשה בית-הדין קמא, שכן אין מתקיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות, המצדיקות סטייה מהכלל, שלפיו יש לרצות עונש מופעל במצטבר לזה המוטל. בכל הנוגע לנסיבותיו האישיות של המערער, טענה התביעה, כי משהמשיב לא עשה ניסיון כן כלשהו לשרת למרות ניסיונותיהם של גורמי הת"ש לסייע לו, לא היה נכון ליתן משקל בכורה למצב הכלכלי כשיקול לקולא עת נגזר דינו של המשיב. הסנגורית המלומדת, סרן רגינה רודלסון, עתרה לדחיית הערעור. הסנגורית ציינה כי חרף המוטיבציה לשירות צבאי שאפיינה את המשיב, מצבו הכלכלי לא אפשר לו להשתלב בשירות ולתרום את חלקו. הסנגורית ציינה, כי הכרתו כחייל בודד ומתן סיוע, כנגזר מכך, לא יכולים היו לסייע לו להתמודד עם חובותיו. הסנגורית ערה לכך, שהמשיב בחר בדרך בלתי לגיטימית להתמודד עם קשיו, אך היה זה מתוך ייאוש ומפאת איומים, שהופעלו נגדו על ידי גורמי השוק האפור. הסנגורית ציינה, כי אין מקום לחרוש את תלמי ההרתעה על גבו של המשיב, לנוכח נסיבותיו האישיות החריגות ולנוכח הצורך לאפשר לו להשתקם בהקדם האפשרי. בבואנו להכריע בגורלו של ערעור זה נחלקו דעות השופטים. אחד השופטים, הוא השופט בעל דעת המיעוט, הציע לחבריו לדחות את הערעור. לדעתו, משלב גיוסו של המשיב הוא נתקל בקשיים משמעותיים בבואו למלא את חובתו. מאחר שאין בידי רשויות הצבא האמצעים לאפשר לו להתמודד עם הקשיים הללו, אין זה נכון כעת להענישו בחומרה על היעדרותו ובכך לעכב את השתלבותו בחיים האזרחיים. רוב שופטי ההרכב סברו, כי העונש אשר הוטל על ידי הערכאה הראשונה איננו יכול לעמוד. המערער נעדר משירות צבאי פעם אחר פעם ולמעשה, לא עשה מאמץ רציני כלשהו להשתלב בו. בית-הדין הלך לקראתו כברת דרך משמעותית עת הקל בעונשו בעמידתו הראשונה לפניו. חרף עונש מאסר מותנה אשר היה תלוי ועומד נגדו, הוא חזר לסורו. ההיעדרות עליה נתן הוא את הדין בפרשה הנוכחית הינה ממושכת. אכן, אף אם המשיב היה שרוי במצוקה בשל חובות שאותם צבר ובשל לחצם של נושיו, עשיית דין עצמית איננה הדרך הראויה להתמודד עם מצוקה זו. המערכת הצבאית עשתה מאמצים גדולים על מנת להקל על המשיב בתנאי שירותו. התמונה המתקבלת הינה, כי המשיב אכן גמר אומר בליבו להיפטר מהשירות תוך שהוא מתעלם מחובתו. ואכן, בסופו של יום, זכה המערער בפטור המיוחל מהמשך השירות. בנסיבות אלו, ראוי הוא לעונש הולם ומרתיע, אשר ישדר מסר ברור לו עצמו ולאחרים, שלפיו דרך ההיפקדות משירות איננה משתלמת. היא איננה דרך להתמודד עם בעיות בשירות. מי שנפקד משירות, בפרט כאשר האמור בעבֵרה חוזרת ונשנית, צפוי לעונש מאסר ארוך ומרתיע (ראו ע/220/98 טור' עובדיה נ' התובע הצבאי הראשי (1998); ע/29/05 רב"ט יהודה נ' התובע הצבאי הראשי (2005); ע/8/01 טור' באסם נ' התובע הצבאי הראשי (2001)). כדרכנו, ביושבנו כערכאת הערעור, נימנע מלמצות את הדין עם המשיב, ונסתפק בהחמרת העונש במידה מתונה בלבד. עונש המאסר לריצוי בפועל אשר הוטל על המשיב בערכאה הראשונה יוחמר ויעמוד על 3 חודשים. העונש המותנה יופעל כולו במצטבר לעונש המוטל כאן, כמתחייב מהדין ומהלכתו הפסוקה של בית-דין זה (ע/46/02 התובע הצבאי הראשי נ' טור' לוי (2002); ע/184/08 התובע הצבאי הראשי נ' טור' איסייס (2008)). ההכרעה, כדעת הרוב. יוצא שהמשיב ירצה מאסר כולל בן 6 חודשים מיום מעצרו. אין שינוי ביתר רכיבי הענישה. ערעורצבא