1. המערער, סא"ל X , (המשיב בערעור שכנגד) הורשע בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, לפי תקנה 54(א) (1) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, בכך, שנהג בתאריך 21.2.96, בכביש בין-עירוני לכיוון פארדיס, רכב צבאי מסוג פג'ו 205 במהירות 124 קמ"ש, 44 קמ"ש מעל המותר באותו קטע דרך. יצוין, כי המערער זוכה תחילה בבי"ד קמא מהאישום שיוחס לו. ואולם, ערעור התביעה התקבל (תיק עת.69.711) ונקבע כי מדידת המהירות, באמצעות מכשיר מדידה משטרתי בוצעה כראוי והבדיקה אכן מתייחסת לרכבו של המערער ולא לרכב אחר, כפי שטען במשפטו. 2. ביה"ד קמא - אליו הוחזר התיק לצורך גזירת העונש - גזר על המערער עונשים אלה: א. 12 חודשי פסילת רנצ"א מתוכם 6 חודשי פסילה של ממש היתרה ע"ת למשך שנתיים. ב. הפעלת עונש מותנה של 2 חודשי פסילת רשיון נהיגה צבאי ואזרחי, שהוטל בתאריך 16.8.95 (תיק תעבורה מ"ש צפון 223/95-0). ג. הפעלת עונש מותנה של 3 חודשי פסילת רשיון נהיגה צבאי, שהוטל ביום 29.8.95 (תיק תעבורה מ"ש צפון 452/95-0). ד. הפעלת עונש מותנה של 2 חודשי פסילת רשיון נהיגה אזרחי, שהוטל ביום 8.2.96 (תיק תעבורה מ"ש צפון 21/96-0). העונשים המותנים הופעלו במצטבר לעונש המוטל; סה"כ הוטלו על המערער 11 חודשי פסילת רשיון נהיגה צבאי, בניכוי תקופת ההתליה ו-10 חודשי פסילת רשיון נהיגה אזרחי. 3. ב"כ המלומד של המערער קובל כנגד חומרת עונש הפסילה שיש עמה כדי להכביד עם המערער שתפקידו הצבאי מחייב נסיעות רבות. עוד סבור הסנגור, כי המערער ראוי להקלה, נוכח "טלטולי הפסיקה" ועינוי הדין שנגרם לו עקב ביטול זיכויו. מנגד, סבור ב"כ התביעה המלומד, כי נוכח עברו הלקוי של המערער יש להגביר הרתעה ולהטיל עונש של מאסר מותנה וכן קנס. 4. במהלך הדיון התעוררה שאלה לעניין מידת חוקיותו של עונש הפסילה המופעל, כמפורט בפסקה 2 ג' לעיל. ובמה דברים אמורים; המערער נידון ביום 29.8.95 (בתיק 452/95-0), בגין עבירת מהירות קודמת לעונש של 3 חודשי פסילת רשיון נהיגה אזרחי וצבאי מותנים למשך שנתיים וכן לעונש של קנס. בתאריך 8.2.96 (בתיק תעבורה מ"ש צפון 21/96-0) נידון המערער פעם נוספת בגין עבירת מהירות. בגזר הדין נקבע, כי אין מנוס מהפעלת העונש המותנה שהוטל בתיק 452/95-0 הנ"ל ואולם הפסילה "תסויג" לרכב אזרחי בלבד נוכח תפקידו של המערער. (להלן: ההפעלה הראשונה). בנוסף, הוטלו על המערער 2 חודשי פסילה מותנים לשנה. ביה"ד קמא סבר, לפיכך, כי עדיין תלוי ועומד כנגד המערער עונש מותנה החל על רשיון הנהיגה הצבאי שלא הופעל, לכאורה, במסגרת של ההפעלה הראשונה ולפיכך, הורה עתה על הפעלתו. (להלן: ההפעלה השניה). סבור אני, כי לא ניתן היה להפעיל את העונש המותנה בשתי הזדמנויות נפרדות ויש לבטל את העונש שנגזר על המערער במסגרתה של ההפעלה השניה. אלה הם טעמי: על פי הוראת סעיף 36 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) מי שנפסל על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת הפסילה המותנית (ס"ק (ה)) או על הארכתה (ס"ק (ו)). במסגרתה של ההפעלה הראשונה הופעל העונש המותנה על פי מצוות סעיף 36 הנ"ל תוך סיוגו באופן שהפסילה תהא "אזרחית" בלבד. הוראת הסיוג חורגת מן הסמכות להפעיל את התנאי או להאריכו ואף אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 36א לפקודת התעבורה, לפיה ניתן לסייג את הפסילה כך שלא תחול על "נהיגת רכב מסוים, או לגבי סוג מסוים של רכב". "סיוג" זה נועד להוציא רכב מסוג זה או אחר, מגדרה של פסילה כללית ואין הוא נועד ל"עקוף" את הוראת הפסילה באופן שלא תחול על רשיון המאפשר נהיגה בכל סוגי רכב, על פי תנאי הרשיון, גם אם ברכב צבאי עסקינן. ב"כ התצ"ר טוען, כי יש לראות את עונש הפסילה המותנה החל על הרשיון הצבאי כעונש הנבדל והנפרד מן העונש החל על הרשיון האזרחי ולפיכך, לא הייתה מניעה כי עונש זה יופעל במסגרתה של ההפעלה השניה. גם אם אכן מדובר בשני עונשים נפרדים - ואין אני סבור כך - הרי שאין בכך כדי להושיע את התביעה. במסגרת ההפעלה הראשונה, הורה ביה"ד שדן בכך, על הפעלה כוללת של העונש המותנה על שני רכיביו, תוך סיוגו של עונש זה, כמתואר לעיל. בכך מיצה בי"ד זה סמכותו להורות על הפעלת העונש וגם אם דבקה אי חוקיות בדרך הפעלת התנאי, כמתואר לעיל, הרי שלא היה בכך כדי להפוך את העונש המופעל לכזה המצוי כולו מחוץ לגדר הסמכות; את ההפעלה הנוגעת לרשיון האזרחי ניתן היה לקיים ואילו את ההוראה הנוגעת לרשיון הצבאי ניתן היה לבטל בדרך של ערעור, דבר שלא נעשה על ידי התביעה הצבאית (בעניין זה ראה בג"ץ 243/80 מדז'ינסקי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פד"י לה (1) עמ' 69). ואולם אין עסקינן בעונשים הנבדלים זה מזה. על פי הוראת סעיף 41א לפקודת התעבורה "נגררת" הפסילה הצבאית אחר הפסילה האזרחית ואין לה קיום עצמאי (למעט בנסיבות ייחודיות על פי ההוראות הצבאיות שאינן נוגעות לענייננו). ב"כ התצ"ר אינו חולק על כך כי לא ניתן לפסול רשיון צבאי בלא פסילה מוקדמת של הרשיון האזרחי, ואולם הוא סבור, כי הוראת סעיף 41א אינה חלה בעת שמוטל עונש של פסילה מותנית או בעת שמופעל עונש הפסילה המותנה. במצב דברים זה ניתן, לפי הנטען, להטיל העונש המותנה או להפעילו לגבי רשיון צבאי בלבד ומכאן שהוראת ביה"ד קמא, במסגרת ההפעלה השניה, לא הייתה נטולת סמכות. טענת התובע המלומד אינה מתיישבת עם לשונו של סעיף 41א שאינה מבחינה בין פסילה המוטלת לראשונה לבין זו המופעלת בעקבות פסק דין קודם. התובע טוען, כי הוראת סעיף 41א דנה, במצב בו נפסל אדם על פי סעיף 35 לפקודה שעניינו "סמכות בית המשפט לפסול" ואינה מזכירה את הוראת סעיף 36 המסדיר את נושא הפסילה על תנאי. ואולם, אין ללמוד מהוראת סעיף 35 אלא על מתן סמכות הפסילה בידי בית המשפט בין בשעת הטלת העונש ובין בשעת הפעלתו ואילו סעיף 36 דן בהסדרים הנוגעים ליישום סמכותו של ביה"ד להטיל עונש מותנה או להפעילו. נוכח האמור, מורה אני על ביטול העונש הנוגע להפעלת 3 חודשי פסילה מותנים של רשיון הנהיגה הצבאי. 5. לא מצאתי מקום לקבל ערעור ההגנה הנוגע לעונשי הפסילה האחרים שהוטלו. אין במכלול עונשי אלה משום חומרה מיוחדת, נוכח עברו הלקוי של המערער שבעניינו אומר בית-הדין קמא כדלקמן: "למרבה הצער, עברו של הנאשם מוכתם בעבירות רבות ונראה כי לעיתים רחוקות נתקל בי"ד צבאי בנהג אשר נזקפת לחובתו רשימה כה מרשימה של הרשעות קודמות. מעיון בטופס ההרשעות הקודמות, עולה כי החל משנת 1981 צבר הנאשם לחובתו, לא פחות מ-11 עבירות של נהיגה במהירות מופרזת. כמו כן נרשמו לחובתו עבירות נוספות שעניינם אי מתן זכות קדימה וסטייה מנתיב נסיעה ללא מתן אות." עונש הפסילה שהוטל על המערער אינו מבוטל אמנם במשכו, במיוחד נוכח צרכי תפקידו והפגיעה שיש בעונש מסוג זה ברווחתו שלו ושל בני משפחתו. עם זאת אין בעונש זה משום חומרה מיוחדת, נוכח התכיפות המדאיגה שגילה המערער במעשיו, בביצוע חוזר ונשנה של מעשי עבירה שעניינם הפרת משמעת התנועה בדרכים ולאחר שלא למד בעבר לקחו ופירש, ככל הנראה, בטעות, ענישה סלחנית שהוטלה עליו על-ידי הערכאות הצבאיות. אין צורך לאמר שנסיבות העבירה הנוכחית בה הורשע המערער חמורות למדי, נוכח החריגה המשמעותית מן המהירות המותרת שיש בה כדי לסכן את הציבור ומהווה פגיעה בתדמית הצבא, במיוחד משמדובר בנהג שהינו קצין בכיר. צורכי תפקידו של המערער אינם יכולים לשמש הגנה מפני ענישה מתאימה ונוכח עברו הבעייתי הבין המערער אל נכון את הסיכון שהוא נוטל על עצמו, כי אם לא יתעשת ויחדל מהתנהגותו עלול הוא להיענש בהתאם. אין אני סבור גם שנגרם למערער עינוי דין נוכח מיצוי הליכי הדיון, גם אם בסופו של ההליך נגרמה למערער אכזבה נוכח הרשעתו. 6. המערער הורחק מן הכביש לתקופה משמעותית וניתן להניח כי עתה הפיק לקחי התנהגותו. אין אני רואה מקום אפוא, לקבל ערעורה של התביעה בדרך של הוספת עונשים שאין בהם, להתרשמותי, כדי לשרת טוב יותר צורכי הענישה מעבר לזו שננקטה על ידי ביה"ד קמא. 7. סופו של דבר, שערעור ההגנה מתקבל בכל הנוגע לפסילה החלה על רשיון הנהיגה הצבאי ועל המערער מוטלים 8 חודשי פסילה של רשיון נהיגה זה. אין שינוי בהוראה הנוגעת לרשיון הנהיגה האזרחי. ערעור התביעה נדחה, כאמור. צבאמשפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה