1.בפני עתירה שהגיש X (להלן - העותר) על החלטת משרד הפנים (להלן - המשיב) מיום 25.9.07 שלא לחדש לעותר רשיון לנשיאה או אחזקת נשק. 2.העותר, תושב ישראל, מתגורר במושב שדות מיכה וברשותו היה כלי נשק. בשנת 2003, בעקבות תלונה על סחיטה באיומים (פ.א. 17116/03 ת. ראשון לציון), נלקח הנשק מהעותר. ביום 28.2.04 פג תוקפו של רשיון העותר להחזקת נשק ולא חודש עד היום. 3.ביום 5.7.05 הגיש העותר בקשה לחידוש הרשיון ולהשבת הנשק. בקשת העותר נתמכה במכתב שכתב סגן ניצב שלמה בוחבוט, סממ"ר ממטה מרחב שפלה במשטרת ישראל, לאחר שהתיק הפלילי שנפתח נגד העותר נסגר מחוסר ראיות (נספח ב' לעתירה). 4.ביום 23.2.06 הודיע הקצין המוסמך במדור רישוי נשק של המשטרה לעותר כי המשטרה מתנגדת לאשר את בקשתו לחידוש רשיון לאחזקת נשק, בשל חומר חסוי הנוגע לעניינו (נספח ב' לתשובת המשיב). 5.ביום 6.6.06 הגיש העותר ערר על החלטת המשטרה. בשל חלוף הזמן מאז הגיש העותר את הבקשה המקורית לחידוש הרישיון, התייחס המשיב לערר כבקשה חדשה, במטרה לקבל נתונים עדכניים מהמשטרה. 6.ביום 26.6.06 הודיע המשיב לעותר כי בקשתו נדחית בשל התנגדות המשטרה וכי יש באפשרותו להגיש ערר על החלטה זו (נספח ג' לתשובת המשיב). 7.המשיב העביר את הערר לבדיקה נוספת של המשטרה וביום 21.8.06 הודיע נצ"מ זאב ולדניגר, רמ"ח אבטחה במטה הארצי כי עמדת המשטרה הינה כי יש לסרב לבקשה: "באם העותר ישא נשק יהיה בכך סיכון לשלום הציבור ולבטחונו" (נספח ד' לתשובת המשיב). 8.ביום 26.9.06 החליטה ועדת הערר לדחות את הערר: "אי חידוש הרישיון במועד ותגובת מ"י (משטרת ישראל) במסמך מיום 21 אוגוסט 2006 שבסימוכין שר/03 - 12/31954 (מ) בו כתב קצין המשטרה, כי במידה והעורר ישא נשק יהיה בכך סיכון לשלום הציבור ובטחונו. אי גילוי החומר נעשה בהתאם להוראות סעיף 9 (א) לחוק סדרי המנהל, החלטות והנמקות התשי"ט 1958" (נספח ג' לעתירה). על החלטה זו הגיש העותר את העתירה שבפני. עיקר טענות העותר 9.העותר טוען כי המשיב ומשטרת ישראל מנהלים מדיניות לפיה אין מחדשים רשיון לאחזקת נשק למי שהוגשה נגדו תלונה במשטרה. לטענתו, הנסיבות הקונקרטיות בהן נלקח ממנו הנשק לא הובאו בחשבון, אלא רק העובדה שהוא נחשד בביצוע עבירה פלילית. העותר טוען כי לגורל התלונה, כמו גם לעובדה שלא הוגש נגדו כתב אישום, לא היתה כל משמעות מבחינת המשיב. לטענתו, המשיב גם לא הביא בחשבון את עברו "הצח כשלג" וגם לא את העובדה שהוא מתנדב במשמר הגבול. לטענתו, החלטת המשיב מבוססת אך ורק על תלונה שלא היה בה ממש. 10.העותר טוען כי מדיניות אוטומטית של שלילת נשק למי שנחשד בביצוע עבירה הינה דבר מסוכן הגורם לו עוול ללא כל פרופורציה. לטענתו, החלטה על שלילת רשיון להחזקת נשק, הכוללת בחובה הנחה אוטומטית לפיה כל מי שנחקר במסגרת תלונה על אלימות, אשם באופן אוטומטי, למרות שהוכחה חפותו, הינה הנחה מסוכנת ביותר. 11.העותר טוען כי עמדת המשטרה הינה למעשה דבר והיפוכו נוכח עמדתו של סנ"צ שלמה בוחבוט הסבור כי העותר רשאי לקבל רשיון לנשק. העותר טוען כי המשיב זנח במקרה זה את שיקול הדעת המסור לו והעמיד תחתיו את שיקול הדעת של משטרת ישראל. העותר טוען כי כאשר מדובר בבקשה לחידוש רשיון, על המשיב לגלות זהירות רבה ולטענתו בעניינו לא היה כל בסיס לעמדת המשטרה שפעלה בניגוד לנהלים ולדין. העותר טוען כי הוא אזרח שומר חוק הפועל לשמירה על בטחון הציבור וטענת המשטרה כי הוא עלול לסכן את בטחון הציבור, משוללת כל יסוד. עיקר טענות המשיב 12.המשיב טוען כי דין העתירה להידחות בהיותה לוקה בשיהוי ובחוסר תום לב. לגופו של עניין, טוען המשיב כי נוכח החומר המודיעיני המצוי בידי המשטרה, עמדת המשטרה והמשיב מבוססת ונכונה ואין הצדקה להתערב בה. המשיב טוען כי רצונו של העותר להוסיף ולהתנדב במשמר הגבול אינו מסוכל בשל אי חידוש רשיונו לנשיאת נשק. לטענת המשיב, בכל מקרה, התנדבותו של העותר במשמר הגבול אינה עומדת במישור אחד עם החשש לביטחונו ולשלומו של הציבור. לטענתו, ברי כי באיזון האינטרסים כובד המשקל נוטה בבירור לשמירה על האינטרס הציבורי. המסגרת הנורמטיבית 13.סעיפים 4 ו-5 לחוק כלי ירייה, התש"ט-1949 (להלן - החוק) קובעים כי לא ישא ולא יחזיק אדם כלי יריה אלא על פי רשיון. סעיף 11(2) לחוק קובע שהרשות המוסמכת לעניין זה היא "פקיד רישוי על פי המלצת קצין משטרה בכיר". 14.השיקולים העומדים בבסיס החלטת פקיד הרישוי נגזרים מהתכלית שלשמה נדרש הרישיון מצד אחד, ומהצורך להגן על שלום הציבור מצד שני. על מנת להבטיח את שלום הציבור וביטחונו, המדיניות בה נוקט המשיב לפיה מוענקים רישיונות כלי ירייה לאזרחים בזהירות ותוך מתן עדיפות לשיקול של שמירה על בטחונו של הציבור, הינה ראויה ומאוזנת (ראו: בג"ץ 190/80 בוחבוט נ' שר הפנים ואח', פ"ד לה(2) 415, 419). 15.החלטת פקיד הרישוי והחלטת ועדת הערר בעניין זה מבוססת במידה רבה על המלצת המשטרה, אשר הוסמכה לכך בחוק, בהיותה הגוף האמון והאחראי על שלום הציבור וביטחונו. המשטרה נותנת את המלצתה בהסתמך על נהלים קבועים, כאשר במסגרת נהלים אלה מוקנה לה שיקול דעת נרחב ובסמכותה להמליץ על שלילת רישיון או מניעת חידושו. 16.הערכת המשטרה בדבר הסיכון לשלום הציבור נעשית על פי כלל הראיה המינהלית. במסגרת זו רשאית המשטרה להתבסס לא רק על פסקי דין של בית משפט אלא גם על ראיות מסוג אחר, כגון - כתב אישום התלוי ועומד, חומר חקירה בתיקים פליליים פתוחים או סגורים, מידע מודיעיני ועוד. ברור כי החומר עליו נסמכת המשטרה צריך להיות מבוסס ובעל משקל שיהיה בו כדי לשמש תשתית ראייתית מבוססת ומשכנעת להוכחת חשש של ממש כי החזקת רשיון נשק בידי המבקש עשויה לסכן את שלום הציבור ובטחונו. 17.במסגרת שיקול הדעת המסור לשר הפנים בהתאם לחוק, רשאי השר לשקול שיקולים הקשורים לסיכון הנשקף מהמבקש לשלום הציבור. הרשות המינהלית רשאית לבסס את החלטתה על בסיס ראיות מינהליות המוצגות בפניה. כדי לבסס חשש למסוכנות מצד המבקש, אין צורך בהרשעה על ידי בית משפט בהליך פלילי ודי בראיות מינהליות. כך ניתן לבסס את ההחלטה על מידע מודיעיני חסוי שאינו יכול לשמש כראיה מספקת לצורך העמדה לדין והרשעה, אולם מידע כזה עשוי להצדיק החלטה מינהלית לצורך קבלת החלטה בדבר אי חידוש רשיון להחזקת נשק. שיקול הדעת המוקנה לפקיד הרישוי בעניינים מסוג זה הינו רחב. 18.הלכה פסוקה היא כי אין דין שלילת רישיון כדין אי מתן רישיון מלכתחילה. בשני המקרים מוקנית לרשות סמכות להחליט לסרב לבקשה למתן רישיון, לחדשו, או לבטלו. אולם, לצורך קבלת החלטה על ביטול רשיון נדרש שיעמדו על הכף שיקולים בעלי משקל רב ומכריע יותר מהשיקולים הנדרשים לצורך החלטה על אי מתן רישיון מלכתחילה. בכלל זה, כאשר המידע עליו נסמכת הרשות מבוסס על ראיות מינהליות אשר לא הבשילו לכדי הרשעה, על הרשות להתייחס לראיות אלה בזהירות הראויה, תוך בחינת העילה לסגירת התיקים הפליליים, בחינת חומרת המעשים, משך הזמן שחלף, מקור המידע, אמינותו וכיוצאים באלה נתונים. על בסיס אמות המידה שהותוו לעיל אבחן את המקרה שבפני. 19.החלטת המשיב בענייננו מבוססת, בעיקרה, על מידע מודיעיני חסוי לפיו - "בין השנים 04-02 היה העותר מעורב בפלילים בתחומי גניבות ומעורבות בשוק האפור" (נספח ד' לתשובת המשיב). בהסכמת העותר הוצג בפניי החומר המודיעיני החסוי במעמד צד אחד. לאחר שעיינתי בחומר החסוי ושמעתי את ההסברים של רב פקד שמואל וייסנר מחטיבת מודיעין במטה הארצי של משטרת ישראל, הגעתי למסקנה כי יש בחומר זה כדי לבסס את ההערכה המקצועית של המשטרה כי חידוש רשיון הנשק לעותר מהווה סיכון לציבור. יש לדחות את טענת העותר כי המשיב והמשטרה מפעילים מדיניות לפיה אין מחדשים רשיון נשק לכל מי שמוגשת נגדו תלונה במשטרה. עמדת המשטרה בעניינו של העותר מבוססת רובה ככולה על המידע המודיעיני החסוי שהצטבר נגדו. 20.יש לזכור כי נקודת המוצא של החוק הינה כי נשיאת נשק אינה זכות קנויה לאזרח. מטבע הדברים, בקשה לנשיאת נשק כרוכה בבדיקה הנוגעת לבטחון הציבור. בדיקה זו מופקדת בידי משטרת ישראל שהיא הגוף המקצועי האחראי על שמירת בטחון הציבור ואמון על בדיקות מעין אלה. המשטרה פועלת על פי נוהל המנחה אותה בהפעלת שיקול הדעת, ובין השאר גם על בחינת אמינות והיקף המידע שיש בידה בנוגע למבקש. לענייננו רלבנטית הוראות הנוהל הנוגעות "למידע מודיעיני" (סעיף י"א לנוהל, נספח ו' לתשובת המשיב). סעיף י"א 4 להוראות הנוהל קובע: "במקרה בו קיים מידע מודיעיני בלבד נגד המבקש, ניתן יהיה לקחתו בחשבון כבסיס להמלצה לאי מתן רשיון, אי חידושו או ביטולו, אם יש בו כדי להצביע על חשש ממשי לשלום הציבור ומשקלו האיכותי של המידע גבוה. במקרים אלה יש להיוועץ עם גורמי אמ"ן במט"אר". 21.בחינת המקרה בפני מעלה כי ההחלטה בעניינו של העותר עומדת בדרישות המפורטות בסעיף זה שבנוהל. יש לדחות את טענת העותר כי ההחלטה אינה עומדת בהוראות הנוהל נוכח האמור בסעיף יא2א' לפיו נדרש כי: "במשך ארבע השנים האחרונות התקבלו על מבקש הבקשה לרישיון נשק לפחות שלוש ידיעות". אכן, בעניינו של העותר התקבלו במשך ארבע השנים האחרונות "רק" שתי ידיעות, אולם מספר הידיעות - כשלעצמו - אינו מכריע וגם אם יש בידי המשטרה מספר קטן יותר של ידיעות יש לבחון את איכותן ומשקלן וניתן לבסס עליהן את ההערכה המקצועית שמגבשת המשטרה. בעניין זה יש להפנות לסעיף י"א (3) לנוהל שקובע "אמות המידה" לפיהם יש לבחון מידע מודיעיני: "א) נסיבות העבירה. ב) התקופה שחלפה ממועד ביצוע העבירה. ג) גיל המבקש בעת ביצוע העבירה. ד) מספר הידיעות. ה) זהות המקור ומהימנותו. ו) הערכת משקלו האיכותי של המידע". (נספח ו' לשובת המשיב) 22.לסיכום, בעניינו של העותר, נבחן המידע המודיעיני על ידי הגורמים המקצועיים במטה הארצי במשטרת ישראל. מדובר במידע בעל מהימנות גבוהה שהוצלב מכמה מקורות ויש בו כדי לבסס חשש סביר לשלום הציבור המצדיק את החלטת המשיב שלא לחדש לעותר רשיון לאחזקת נשק. 23.באיזון המתבקש בין האינטרס הציבורי לבין עניינו האישי של המבקש יש להביא בחשבון כי במקרה זה הרשיון לאחזקת נשק אינו נדרש לעותר לצורך פרנסתו או עיסוקו אלא לצורך פעילות התנדבותית שהעותר עושה. פעילות בהתנדבות כזו או אחרת היא עניין מבורך וחיובי, אך עם זאת ניתן לעשותה בדרכים שונות ובכל מקרה רמת הפגיעה בעותר אינה שווה לחשש לשלום הציבור. באיזון האינטרסים, ידו של האינטרס הציבורי על העליונה והוא גובר על האינטרס האישי של העותר. 24.בקשר לכך טוען העותר כי במסגרת תפקידו כרכז בטחון בישוב בו הוא מתגורר הוא מקבל נשק ולטענתו עובדה זו אינה מתיישבת עם עמדת המשטרה בדבר הסיכון הנשקף ממנו אם יחודש רשיונו להחזקת נשק. בעניין זה טענה ב"כ הפרקליטות כי אין בכך כל סתירה וכי, בכל מקרה, תיערך בדיקה אם אכן המידע בדבר המלצת המשטרה שלא לחדש לעותר את רשיון הנשק, הועבר גם לגורם האחראי על האבטחה בישוב בו מתגורר העותר. גם אם המידע בעניין זה לא הועבר כנדרש והעותר קיבל נשק לצורך מילוי תפקידו כרכז בטחון בישוב, אין בכך כדי לפגום בעמדת המשטרה ובהחלטת המשיב שהודיע כי יבדוק אם בעניין זה ארעה תקלה ואם המידע המעודכן לא הועבר כנדרש. 25.העותר טוען כי עמדת המשטרה הינה למעשה דבר והיפוכו נוכח העמדה החיובית שהביע בעניינו סנ"צ שלמה בוחבוט. טענה זו יש לדחות. כפי שניתן לראות, עמדת סנ"צ בוחבוט ניתנה כעניין שגרתי המתייחס נקודתית לעובדה שנסגר התיק הפלילי שנפתח נגד העותר בחשד לביצוע עבירה פלילית של סחיטה באיומים. כפי שהסבירה ב"כ הפרקליטות, בתחנת המשטרה בה נפתח התיק הפלילי נגד העותר, לא היה המידע המודיעיני אודות העותר. כפי שעולה בבירור מהמסמך, המלצתו של סנ"צ בוחבוט קשורה ישירות לתיק הפלילי שנסגר נגד העותר ולא לחומר המודיעיני שכלל לא היה בידיעת הגורם שהוציא את המסמך. יתכן שיש צורך לשפר את הנוהלים הקיימים במשטרה בכל הנוגע להעברת מידע בין היחידות השונות כאשר מדובר בהמלצות הנוגעות לרשיון להחזקת כלי יריה. על כל פנים, אין בכך כדי להצדיק מתן משקל יתר לאותו מסמך או כדי לפגוע בהמלצה המקצועית שניתנה על ידי הגוף המקצועי המוסמך במטה הארצי במשטרת ישראל שבידיו מצוי הריכוז של מלוא המידע הרלוונטי אודות העותר. 26.בית המשפט לעניינים מינהליים אינו בא להחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית ותפקידו לבחון אם ההחלטה התקבלה כחוק ומשיקולים ענייניים, תוך שמירה על כללי הצדק הטבעי ואם היא סבירה. בעניינו, הערכת הסיכון לשלום הציבור נעשתה על ידי הגוף האחראי לבטחון הציבור שהוא גם הגוף המקצועי בעל המיומנות הגבוהה ביותר לבחינה מעין זו. לפיכך יש לתת משקל מיוחד להערכה ולחוות הדעת המקצועית שניתנה על ידו, במסגרת מנגנון ההיוועצות הקיים בין פקיד הרישוי למשטרת ישראל, לפי החוק. לאור האמור הגעתי למסקנה כי החלטת הרשות מאוזנת וסבירה ולא מצאתי פגם המצדיק התערבות בה. לפיכך החלטתי לדחות את העתירה. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות. נשקרישיון נשק