1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק הנ"ל וחבלה בכוונה מחמירה עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק הנ"ל. על פי כתב האישום, ביום 28.7.08 נסעו רפי אבוהרון והשוטר ליאור לוי ברכב מסוג טויוטה ויגו והגיעו לישוב כסייפה לחיפוש אחר רכב מסוג ניסאן נבארה מספר רישוי 63 -031-40 השייך למשפחת המשיב, בחשד שהנוסעים ברכב נושאים עימם כלי נשק על רקע סכסוך עם משפחה אחרת באזור. כשהגיעו השוטרים לעבר קופת חולים בכסייפה, הבחינו ברכב הנ"ל כשהוא מתקרב לעברם. השוטרים כרזו לרכב לעצור והפעילו אור מהבהב על גג הרכב המשטרתי. נהג הרכב עקף את הרכב המשטרתי וברח במהירות לעבר היציאה מכסייפה. סמוך אחרי הרכב הנ"ל נסע רכב מסוג לנדקורזר בצבע זהב בו נהג המשיב שאף הוא נסע במהירות לעבר היציאה מכסייפה. השוטרים שנסעו אחרי כלי הרכב איבדו עימם קשר עין ולכן ערכו סריקות באזור. בכביש 31,שהוא כביש בינעירוני, דו סטרי, בו נתיב אחד לכל כיוון, הבחינו השוטרים ברכב הלנדקורזר שנוסע מולם. הם סימנו לרכב לעצור, כשהם מזהים עצמם כשוטרים, כורזים "עצור משטרה" ומפעילים את האור הכחול על גג הרכב המשטרתי וכן סירנה משטרתית ומהבהבים באורות הרכב, כשהם מנסים לחסום את דרכו של המשיב. המשיב לא שעה להוראות השוטרים והמשיך לנסוע לעבר השוטרים עד כדי התנגשות חזיתית עימם. השוטרים בלמו את הרכב המשטרתי בלימת חירום וסטו במהירות ימינה לשולי הכביש וכך מנעו את התנגשותו של המשיב בהם. נהג רכב מסוג סובארו שנסע מאחורי הרכב המשטרתי, נאלץ לבלום בלימת חירום וסטה ימינה לשולי הכביש כדי למנוע התנגשות ברכב המשטרתי. רכב המשטרה ביצע פניית פרסה ונסע אחרי המשיב אשר המשיך לנסוע בכביש 31 במהירות ובפראות. המשיב פנה בפתאומיות שמאלה לדרך עפר המובילה לשטח שבט אלסריעה, כאשר באותה עת נסע רכב בכביש 31 מולו. הלנדקורזר כמעט התנגש ברכב שבא מולו ונהג הרכב נאלץ לסטות למסלול הנגדי על מנת שלא להתנגש בלנדקרוזר. המשיב המשיך לנהוג במהירות ופראות בדרך העפר המובילה לשבט, למרות שבדרך נסעו רכבים נוספים. המשיב עקף אותם משמאל ומימין, עד כי נהגי הרכב האחרים נאלצו לרדת מהדרך ואף לבלום בלימות חירום כדי למנוע התנגשותם ברכב הלנדקורזר. באותה עת צעדו ילדים על הדרך ובצידיה. המשיב לא האט גם כשהתקרב לעברם, עד שהילדים ברחו לכל עבר בכדי לא להידרס. במהלך הנסיעה של המשיב ובשל מהירות הנסיעה, עפו אבנים באוויר לכל עבר. השוטרים נסעו אחרי המשיב כשהם כל העת כורזים לו לעצור, מפעילים אור כחול מהבהב, אולם המשיב לא עצר והשוטרים לא הצליחו להשיגו. לאחר כרבע שעה של מרדף, סטה המשיב בפראות ימינה וארע תקר בצמיג השמאלי של הרכב. הוא נאלץ לעצור את הרכב. המשיב וחליל שהיה עימו ברכב, יצאו מהרכב וברחו כל אחד לכיוון אחר כאשר המשיב ברח לעבר גבעה המרוחקת למעלה מקילומטר ממקום בו עצר. השוטר אלטשולר שהוזעק יחד עם שוטרים אחרים לשטח, סרק את האזור בחיפוש אחר המשיב והבחין בו כשהוא נמלט. רדף אחריו עד שהשיג אותו ועצר אותו. 2. הראיות בתיק סומכות על עדותם של השוטרים, אשר ביצעו המרדף אחר המשיב. מפקח רפי אבוהרון בדו"ח הפעולה שכתב מציין כי הגיעו למקום כיוון שהתקבלה ידיעה כי ברכב הניסאן מצויים נשקים לא חוקיים ובידיעה זו גם צויין כי לרכב הניסאן יהיה רכב מלווה אשר מטרתו לפתוח את הציר. השוטר ליאור לוי מעיד כי רכב הניסאן שעה שהורו לו לעצור סטה לכיוון שלהם וכמעט התנגש בהם, ירד לכיוון השוליים של הנתיב הנגדי כמעט התהפך לתעלה, אך הצליח להתיישר והחל להימלט לכיוון היציאה מכסייפה. אחריו היה רכב הלנדקרוזר ששימש ככל הנראה כרכב ליווי אשר החל אף הוא להימלט לכיוון היציאה מכסייפה. בשלב מסויים אבד קשר עין עם הרכבים והשוטרים החלו בסריקות אחרי שני הרכבים באזור בסיס נבטים. במהלך הסריקות זיהו על הכביש את רכב הלנדקרוזר אשר כמעט התנגש בהם חזיתית כשניסו לחסום את דרכו, לא עצר והתפתח מרדף כמפורט בסעיף 1 לעיל. השוטר רפי אבוהרון מתאר את המרדף אחרי הלנדקרוזר. כך גם השוטר ליאור לוי, תוך תיאור הסיכונים בזמן המרדף הן להם והן למשתמשים האחרים בכביש, לרבות ילדים והולכי רגל. עוד מציין השוטר לוי שאם הילדים והרכבים לא היו יורדים מהשביל, היה המשיב פוגע בהם. 3. המשיב בעדותו מאשר שאכן נהג ברכב ונמלט, אך טוען שכאשר פנה לדרך עפר כדי להגיע לשבט ראה מולו בכביש במסלול הנגדי רכב הנושא מספר אזרחי, שעשה סיבוב פרסה וסבר שזה מי משבט אבולקעיאן, כיוון "ששלשום בלילה היה לאבואלקיעאן רכב כזה בדיוק ועליו מנורת משטרה והם מפעילים אותה ליד בני דודים שלי..., מה שנתן לנו לדעת שהרכב שייך לאבואלקעיאן..." (עדות מיום 28.7.08 עמ' 1 ש' 2-5). מאחר וסבר שזה רכב ששייך למי משבט אבואלקיעאן חשש שהוא מסכן את חייו אם יעצור, לאור הסכסוך הממושך בין שבט אבו סבית לשבט אבואלקיעאן בו נעשה שימוש וירי בנשק אוטומטי. מכחיש שראה אורות משטרה וטוען שלא שמע כל כריזה. עוד טוען שאינו מכיר רכב משטרתי כזה ואם היו מסמנים לו, היה עוצר. 4. בא כח המשיב בטיעוניו מציין שהרקע לבריחתו של המשיב הוא החשש שברכב נוסעים מי משבט אבולקיעאן שעשויים לפגוע בו ולכן נמלט מהמקום. אין כל סיבה שיסרב לעצור, לו ידע שמדובר בשוטרים, כיוון שבידו רשיון נהיגה בתוקף, הוא לא ביצע כל עבירה וברכב לא היה דבר שיש בו כדי להפלילו ולכן לא היה לו אינטרס לברוח מהשוטרים. עוד מתרעם הוא על העובדה שהשוטרים במהלך המרדף לא טרחו לרשום את מספרי הרכב שנאלצו לסטות ממסלולם או לבלום בלימת חירום כדי להוכיח את העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. מציין הוא שאם תבוא טענה שעסקינן במרדף ולכן לא היה ספק בידי השוטרים לרשום את מספרי הרכב, תשובתו לכך שלא מדובר במרדף בכביש איילון, אלא במקום מדברי שאפשר לאתר את כלי הרכב ולגבות העדות. עובדה היא שהשוטרים שעה שרדפו אחרי המשיב רשמו את מספר הרכב שלו, אז באותה מידה יכלו לרשום את מספר הרכב הסובארו שכמעט התנגש בהם. עוד מתרעם הוא שביום 29.7.08 בעת הארכת מעצרו של המשיב, הוגשה לבית המשפט הצהרת תובע מטעם הפרקליטות, בה צויין, שיוגש כתב אישום גם כנגד חליל בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שכן חליל היה ברכב עם המשיב וברח ממנו יחד עימו ואילו כתב האישום הוגש רק כנגד המשיב שכאן. מוסיף וטוען שלא נגרם כל נזק לא לרכוש ולא לגוף ולכן בנסיבות אלה יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. 5. עדויות השוטרים והודעתו של המשיב שנהג ברכב מקימים תשתית ראייתית לכאורה לעבירות המיוחסות לו. בניגוד לעדות השוטרים אשר חוזרים שוב ושוב שהפעילו אורות משטרתיים, הבהבו למשיב וכרזו לו לעצור, תוך הזדהות "עצור משטרה" המשיב מכחיש זאת וטוען שלא שמע דבר. המשיב גם מכחיש שהרכב המשטרתי בו נסעו השוטרים מוכר לו והנה בניגוד לדבריו אלה, מעיד השוטר ליאור לוי (עדותו מיום 30.7.08) כי המשיב נעצר על ידי בילוש עיירות שהשתמשו באותו רכב. הוא מכיר את הרכב כרכב משטרתי ובעת שהורו למשיב לעצור, אמר "עצור משטרה", כך שלא יכול היה המשיב לחשוב שמדובר במי משבט אבואלקיעאן. טענת ב"כ המשיב, שבזמן המרדף יכלו השוטרים לרשום את מספרי הרכב שנאלצו לסטות ולגבות עדותם, אין בה ממש, כיוון שאחד הרכבים כמעט התנגש בהם מאחור הם עשו סיבוב פרסה והמשיכו במרדף והרכב המשיך בכיוון נסיעתו בכביש 31 ולא בדרך עפר. רכב אחר שסטה למסלול הנגדי המשיך בנסיעה, ובניגוד לטיעוני ב"כ המשיב לא מדובר ברכב שנסע בשטח מדברי, אלא בכביש 31 שהינו כביש בינעירוני. גם אם מדובר בשטח שמוביל לשבט בלבד, כיצד תדע המשטרה את מי לחקור, כשמדובר במרדף שנעשה במהירות לאור נסיעתו הפראית של המשיב. 6. נגד המשיב קמה עילה למעצר, שכן בהתנהגותו סיכן את בטחון הציבור ועל מנת לברוח מהשוטרים אף ניסה לנגוח בהם חזיתית. על בית המשפט לבחון בשלב זה קיומה של חלופת מעצר. למשיב עבר פלילי הכולל שתי הרשעות בגין עבירות רכוש ואלימות וכן 29 עבירות תעבורה משנת 98 ועד לשנת 2008, שבחלקן עבירות חמורות, לרבות הרשעה בעבירה שגרמה לחבלה של ממש, אי ציות להוראת שוטר, נהיגה ברשיון נהיגה שאינו תקף לאותו סוג רכב, נהיגה שלא בכיוון החץ ועוד. חלופת המעצר המוצעת על ידי המשיב שהוא ישהה בביתו של אבו סבית סעיד בהשגחתו. הערב המוצע סבור שהמשיב לא יפר תנאי שיחרור כיוון שהוא אדם ממושמע והיה והוא לא ישמע לו עד הסוף, הרי אביו של המשיב יעזור לו. מוסיף ומציין "הוא נשמע לאביו ולי ולמכובדים האחרים במשפחה. ממה שאני יודע, אין לו בכלל בעיות..." (עמ' 8 ש' 19-20). כשנאמר לערב שהוא אינו אדם בריא ומאחר ומדובר בפיקוח צמוד איך יוכל לפקח על המשיב עונה הערב "מספיק לי שאני אומר לו מילה אחת והוא ישמע אותי עד הסוף וגם אביו יעזור לי בנושא" (עמ' 9 ש' 6-8). כן מאשר הערב שהוא משמש כערב בשלב זה גם לחליל. לא התרשמתי שיהיה בחלופת המעצר המוצעת כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב ולא התרשמתי שהערב המוצע, אף כי נורמטיבי הוא, מבין את המשמעות של האחריות שהוא נוטל על עצמו בפיקוח על המשיב. יתכן ובנסיבות אחרות, בתיק אחר, עם נאשם אחר, יכול הוא להתאים אבל לא במקרה הנוכחי. האמירה של הערב שהמשיב הוא בחור ממושמע ואין לו כל בעיות אין לה על מה לסמוך הן לאור עברו הפלילי והן לאור מעשיו המהווים את הבסיס לכתב האישום שבפני. גם אמירתו של הערב שדי במילה שלו כדי שהמשיב ישמע לו, אם כך היה הדבר משטרת ישראל היתה נותרת מחוסרת עבודה אם היה די באנשים מכובדים במגזר הבדואי שרק יורו שלא לעבור עבירות. עובדה היא שהמשיב לא שמע להוראות השוטרים לעצור כאשר התוצאה מכך היא חמורה פי כמה מאשר אם לא ישמע בקולו של הערב ולכן לא ניתן ליתן אמון במשיב שיקיים את תנאי השיחרור אותם יקבע ביהמ"ש. מעשיו של המשיב מבטאים זלזול בנציגי החוק ובנכונותו לסכן חיי אדם על מנת להימלט מהם, מלמדים שאין מורא החוק עליו. הרכב, שנועד לתועלת האדם, יכול להפוך לכלי נשק מסוכן אם לא עושים בו שימוש למטרה לה נועד. כאשר מתנהל מרדף בכבישים בו משתמשים תמימים נוסעים בדרך, הרי הסכנה שיפגעו כתוצאה מנהיגה כפי שנהג המשיב, רבה היא ומשקפת את מסוכנותו של הנוהג בזו הדרך, המוכן לעשות הכל כדי להימלט מהשוטרים. סוף דבר, משסבורה אני שלא יהיה בחלופת המעצר כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב, אני מורה על מעצרו עד סיום ההליכים נגדו. 7. ולסיום, לא ניתן לסיים החלטה זו מבלי להתייחס לדברי ב"כ המשיב לגבי "הצהרת תובע". בתיק זה הוגשה לבית משפט השלום ביום 29.7.08 הצהרת תובע לפיה "יש מקום לכאורה להגיש כתב אישום נגד המשיבים ולבקש את מעצרם עד סיום ההליכים נגדם בעבירות של סיכון חיי אדם, חבלה בכוונה מחמירה ועוד". שני המשיבים הם המשיב שכאן וחליל אבו סבית, אשר בית משפט השלום הורה לשחררו ונגדו לא הוגש כתב אישום. עמדת המבקשת היא שמאחר וגירסתו של המשיב היתה כי במהלך האירוע חליל ביקש ממנו להיזהר כתוצאה מנהיגתו וחליל לא מסר כל גירסה, לא היו מספיק ראיות להעמידו לדין בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לגבי העבירה של הכשלת שוטר הנושא הועבר ללשכת תביעות. קשה לקבל הסבר זה, הרי עת הוגשה הצהרת תובע, עדותו של המשיב כבר היתה בתיק החקירה, כיוון שזו נגבתה ביום 28.7.08. לא ברור לי המקור לשינוי העמדה. צודק ב"כ המשיב שביהמ"ש סומך על הצהרת תובע ועל התובע החותם על הצהרה כזו להיות מאד זהיר ולבחון את העובדות לאשורן טרם מתן ההצהרה. הצהרה זו לא נועדה לצאת לידי חובה, אלא היא אמורה לבוא רק לאחר בחינת התיק לעומקו. בחינת התיק שבפני מלמדת שמלכתחילה לא היה כל בסיס לייחס עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לחליל אבו סבית ועדיף שהצהרה זו לא היתה נכללת מלכתחילה בהצהרת התובע. משפט תעבורהפניית פרסה