הנאשמים הורשעו לאחר שנשמעו ראיות בעניינם בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטיה מהיתר. הנאשמים זוכו מחמת הספק מעבירה של ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר ובסטיה מהיתר. הנאשם מס' 1 זוכה מחמת הספק מעבירה של אי קיום צו שיפוטי. השימוש במקרקעין ללא היתר ובסטיה מהיתר נשוא כתב האישום הינו בשטח 2300 מ"ר, העובדות צויינו בהרחבה בהכרעת הדין. בקליפת אגוז, הנאשמים השתמשו במקרקעין לאחסנה ולמסחר. עסקינן בקרקע חקלאית מוכרזת. הנאשם מס' 1 הינו בעליו של המשק והמחזיק במקרקעין ומי שמוחזק כבעל המקרקעין ומי שחלה עליו החובה להשיג היתר על פי חוק. כמו כן הנאשם מס' 1 הינו גם מנהלה של הנאשמת מס' 3, קרי, המשתמש בפועל. הנאשם מס' 2 הינו מנהלה של הנאשמת מס' 3, קרי, המשתמש בפועל. הנאשמת מס' 3 הינה החברה, קרי, המשתמשת בפועל. ב"כ המאשימה במסגרת הטעונים לעונש הפנה לכך שלחובת הנאשם מס' 1 הרשעה קודמת בעבירה דומה. ב"כ המאשימה הפנה לכך שהנאשמים השתמשו בשטח של 2300 מ"ר. ב"כ המאשימה טען כי כב' ביהמ"ש המחוזי בירושלים קבע כי יש להטיל קנס כספי של 100 ₪ לכל מ"ר ומשכך עסקינן במקרה הנדון בקנס בגובה של 230,000 ₪. ב"כ המאשימה הפנה למשך הזמן בו הנאשמים עוברים על החוק. ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשמים את הקנס המקסימלי הקבוע בחוק, קנס בסך של 67,000 ₪, וכן קנס לכל יום בו נמשכת העבירה, קנס יומי בסך של 1,300 ₪. ב"כ המאשימה טען כי ניתן לחשב המועדים ביחס לקנס היומי ממועד ההרשעה, או מהמועד בו הוגש כתב האישום. עוד עתר להטיל על הנאשמים עונש הצופה פני עתיד וכן עתר לחייבם להתאים הבניה להיתר. ב"כ הנאשמים במסגרת הטעונים לעונש טען כי הרשעת הנאשמים 1 ו- 2 בשימוש במקרקעין אינה כדין הואיל והמאשימה לא כללה בהוראות החיקוק את סעיף 208 לחוק התכנון והבניה. לענין הטעונים לעונש טען ב"כ הנאשמים כי הנאשמים היו מעוניינים להגיע להסדר לפיו ימחק האישום השני, קרי, האישום שעניינו אי קיום צו שיפוטי, ולתביעה לא ניתן אישור להסדר. משכך טען שהנאשמים היו מוכנים לקצר את ההליך ויש לזקוף זאת לקולא. לענין גובה הקנס, ב"כ הנאשמים טען שלא ניתנה חוות דעת הדרושה לצורך כפל שווי. באשר לעתירת ב"כ המאשימה להטיל על הנאשמים קנס בשים לב לכך שעסקינן בעבירה נמשכת, טען ב"כ הנאשמים כי לא הוכח מתי נמסרה לנאשמים הודעה בכתב מהועדה וטען כי הגשת כתב אישום אינה מהווה הודעה מטעם הועדה ולפיכך חלה במקרה הנדון החלופה המצוינת בסעיף 204 ב' לחוק שעניינה המועד "לאחר הרשעתו". ב"כ הנאשמים טען שהנאשם עושה ככל שאפשר להכשיר את העבירה והגיש תוכניות לוועדה ואין מניעה לאשר את הבקשה בכפוף לפינוי האחסנה הפתוחה. ב"כ הנאשמים טען כי אין עסקינן בעבריינים סדרתיים, הגם שטען שהשימושים, ולטענתו לא השימושים המצויינים בכתב האישום, טרם הופסקו. לאור האמור עתר ליתן צו הפסקת שימוש עם ארכה על מנת לאפשר לנאשמים למצות את ההליך, כמו כן עתר להטיל על הנאשמים קנס כספי שאינו גבוה. שקלתי את טעוני הצדדים. באשר לטענת ב"כ הנאשמים לפיה לא היה מקום להרשיע את הנאשמים 1 ו- 2 אין לי אלא לחזור על האמור בהחלטתי מיום 4.9.08. זכותם של הנאשמים לערער על הכרעת הדין. יחד עם זאת, בקליפת אגוז, מצאתי להפנות את ב"כ הנאשמים לכך שבמהלך הדיון, ובעת שמיעת הראיות, הנאשם מס' 2 בחר שלא להעיד ובחר שלא להשיב למיוחס לו בכתב האישום. באשר לנאשם מס' 1, במהלך עדותו הנאשם טען כי הם מאחסנים במקום את הסחורה ומוציאים הסחורה ללקוחותיהם. משמע, הנאשם מס' 1 הודה בכך שהוא משתמש במקרקעין (עמ' 5 שורות 18 ,19 ישיבת יום 15.1.08). זאת ועוד, הנאשם מס' 1 טען שהוא אינו מכחיש שעשה שימוש חורג מחוץ לסככה וטען כי הצנורות שהיו בתוך הסככה אינם אותם הצינורות (עמ' 6 שורות 24 ,25). הנאשם במהלך עדותו לא הכחיש שאיחסן בחוץ צנרת מסוג שונה (עמ' 7 שורה 13). הנאשם טען כי לאחר מתן הצו השיפוטי ובלשונו, הם החלו להתעסק במוצרים אחרים והחלו בתהליכים של בקשה לרשיונות (עמ' 8 שורות 10-12). הנאשם טען כי עובר למתן הצו השיפוטי העיסוק היה בצנרת השקיה והיום העסוק הוא בצנרת מפלסטיק, צנרת לבנין (עמ' 9 שורות 8-13). יתר על כן בסיכומיו טען ב"כ הנאשמים ובלשונו "אין מחלוקת והודיתי בהקראה ועל כך לא אטריד את בית המשפט הנכבד שיש להרשיע את הנאשם באחסנת מוצרי פלסטיקה, אמרתי מסחר לא אחסנה כן כבר בישיבה הראשונה ועל כך לא אסכם כי הודיתי בזה. זה מה שהוא אומר היום אנחנו מתעסקים במוצרים אחרים, אין מחלוקת שהוא מאחסן דברים, אני מבקש שבית המשפט יתרשם מכנותו, לא התחכם..." (עמ' 18 ישיבת יום 17.2.08 שורות 21-25). משכך, טענת ב"כ הנאשמים לפיה לא היה מקום להרשיע את הנאשמים 1 ו- 2, בשים לב לכך שהנאשמים לא כפרו בכך שאחסנו מוצרי פלסטיקה, וב"כ הנאשמים טען בסיכומיו כי יש להרשיע את הנאשם (ההדגשה שלי - ל.פ), באחסנת מוצרי פלסטיקה, אולם כאמור לעיל כפר בכך שהנאשמים השתמשו במקרקעין גם לצורך מסחר, תמוהה. לגופו של ענין, הנאשמים הורשעו בעבירה של שימוש במקרקעין בסטיה מהיתר וללא היתר בשטח נרחב של 2,300 מ"ר. כתב האישום הוגש ביום 22.6.05, עד למועד מתן גזר הדין לא הופסק השימוש במקרקעין, הגם שלטענת הנאשמים השימוש המבוצע במקרקעין כיום אינו השימוש הנטען בכתב האישום. מהמוצג נ/15 הנושא תאריך 10.7.08, מסמך שנערך ע"י מהנדס הועדה "שורקות" עולה כי הנאשמים הגישו בקשה לשימוש חורג לאחסנת מוצרי פלסטיקה, והבקשה תובא לטיפול בועדה המקומית לאחר אישור תוכנית בר/2020, תוכנית הקובעת הנחיות והוראות לשימושים הלא חקלאיים בחלקות א' במושבים. עוד עולה מהמסמך כי לפי מדיניות הועדה טרם אישור התוכנית בר/2020 לא ניתן לאשר שימושים חורגים במבנים חקלאיים אשר שופצו ללא היתר, כמו כן עולה כי מבחינה תכנונית ובהתאמה להוראות בר/2020 אין מניעה לאשר הבקשה בכפוף לפינוי אחסנה פתוחה אשר קיימת במשק. הנאשמים לא הציגו כראיה את הבקשה לשימוש חורג, ולא נמסר מתי הוגשה הבקשה לועדה. בע"פ 920/85 כב' בית המשפט קבע: "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט. ערים אנו ומבינים אנו לנימוקיהם של המשיבים, ועל הגורמים המוסמכים לעיין במה ניתן לסייע להם; אך אין בהם, בנימוקים אלה, כדי לאפשר למשיבים לעשות דין לעצמם ולפגוע פגיעה כה חמורה ומכוונת בשלטון החוק. אשר-על-כן, מצווה בית המשפט לנקוט אמצעי ענישה חמורים ומשמעתיים, כגון השתת מאסר בפועל, כדי לעמוד בפרץ. ויפים לענייננו דברים, שנאמרו מפי הנשיא שמגר, לעניין טיבן של העבירות דנן (מובא בע"פ 578/78 פד"י לו(1) 723, בעמ' - 725 - 724): "האמצעים שננקטו עד כה כדי לרסן את ההתעלמות מהוראותיו של החוק (חוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965- מ. ש.), מההגבלות אותן הוא קובע ומדרכי הרישוי אותן הוא מחייב, לא נשאו פרי... האמצעים המשפטיים שהיו מקובלים עד כה בתחום זה לא השיגו את מטרתם: הקנסות שהוטלו לא היו שקולים בהשפעתם העונשית כנגד התועלת הצומחת מן הבניה תוך התעלמות ממגבלותיו של החוק וצווי הריסה אינם מקויימים... לאור המצב אליו הגענו יש לראות בהטלת עונשי מאסר בפועל על עבירות תכנון ובניה אמצעי הולם ויעיל, כדי לבלום את התפשטותה הנוספת של הפרת החוק המתוארת ולהחדיר יסוד מרתיע מוחשי לתוך מערכת הענישה הנוהגת בתחום עליו מדובר " . כבוד בית המשפט במקרה שהובא לפניו בע"פ 920/85 החמיר בעונשם של הנאשמים אשר בנו מבני מגורים על קרקע חקלאית בשל מצוקת מגורים קשה. בע"פ 1121/97 בבית המשפט המחוזי בירושלים כב' בית המשפט קבע: "בית משפט השלום בירושלים נוהג לגזור קנס של 80 עד 100 ₪ לכל מ"ר של בניה בלתי חוקית שנעשתה במושבים חקלאיים.... עונשים כאמור עולים בקנה אחד עם מדיניות ענישה נכונה לסוג עבירות כאמור... " . עוד קבע כב' בית המשפט: "בעניין אחר (ע"פ 1089/97)... קבענו כי- "בתי משפט גוזרים כדבר שבשיגרה, קנסות גבוהים בגין בניית כמה עשרות מטרים בבניה בלתי חוקית למגורים, כאשר לעיתים מזומנות מדובר במשפחות מרובות ילדים המתגוררות בצפיפות רבה... חומרה יתרה נוספת יש בכך שהבניה הבלתי חוקית במושבים- הפכה נפוצה והיא בבחינת מכה של ממש, ויש לגדוע נטיה זו בהקדם באמצעות קנסות כה גבוהים שייהפכו בניה זו לבלתי כדאית מבחינה כלכלית". בית המשפט ציין כדלקמן: "עוד קבענו באותו ערעור כי "אפילו קנס בשיעור של 100 ₪ לכל מ"ר של בניה בלתי חוקית הנבנית למטרות רווח, (ועוד תוך שינוי מטרות השימוש)- הינו קנס נמוך עד כדי הפיכת הבניה הבלתי חוקית לכדאית ביותר, ושומה על בית המשפט למנוע זאת בהטלת קנסות גבוהים אף יותר...". במקרה שלפני הנאשמים הורשעו בעבירה של שימוש ללא היתר ובסטיה מהיתר, ולא הורשעו בעבירה של בניה בלתי חוקית. דא עקא, השימוש אשר אותו מבצעים הנאשמים הינו למטרת רווח כלכלי. הנאשם מס' 1 הורשע בעבר בעבירה של שימוש ללא היתר ובניה ללא היתר, בת.פ 1491/98 של בית משפט השלום ברחובות. הנאשם, הגם שזוכה במסגרת ההליך שלפני מעבירה של אי קיום צו שיפוטי מהנימוקים שעולים מהכרעת הדין, המשיך להשתמש במקרקעין בגוש 4993 במגרש 78 במושב בניה, המקרקעין נשוא כתב האישום, נשוא ההרשעה הקודמת, ללא היתר ובסטיה מהיתר, חרף העובדה שהורשע בעבר בעבירה דומה. אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות. לאור כל האמור ולאחר ששקלתי את כל הנדרש ובשים לב להיקף הנרחב של השימוש ומטרתו, קרי, עשיית רווח כלכלי, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים כדלקמן: על הנאשמת מס' 3 אני מטילה קנס כספי בסך של 67,000 ₪. מכוח סמכותי על פי סעיף 61(ג) לחוק העונשין ומכח סמכותי על פי סעיף 204 (ב) ו- (ג) לחוק התכנון והבניה, ובשים לב לכך שהכרעת הדין נתנה ביום 6.4.08 אני מטילה על הנאשמת קנס כספי בסך של 50,000 ₪. על הנאשם מס' 1 אני מטילה קנס כספי בסך של 50,000 ₪ או 500 ימי מאסר תמורתו. על הנאשם מס' 2 אני מטילה קנס כספי בסך של 40,000 ₪ או 400 ימי מאסר תמורתו. הנאשמים יפסיקו את השימוש אותו הם עושים ללא היתר בתוך 5 חודשים מהיום אלא אם ינתן היתר כדין עד למועד הנ"ל. אני מטילה על הנאשמים 1 ו- 2, על כל אחד מהם, עונש מאסר למשך 3 חודשים אולם הנאשמים לא ישאו בעונש זה אלא אם בתוך 3 שנים מיום 6.3.09 יעברו עבירות לפי סעיפים 145 ו- 204 לחוק התכנון והבניה, או ניסיון לעבור עבירות כאמור. בשולי גזר הדין מצאתי לציין כי לא הטלתי על הנאשמים 1 ו- 2 עונש מכח סמכותי על פי סעיף 61(ג) לחוק העונשין ומכח סמכותי על פי סעיף 204(ב) ו - (ג) לחוק התכנון והבניה, וזאת לפנים משורת הדין, וזאת בשים לב לכך שהעונש על פי הסעיפים כמפורט לעיל הוטל על הנאשמת מס' 3 והנאשמים 1 ו- 2 הנם מנהליה, כמו כן העונש שהוטל על הנאשם מס' 1 הנו גבוה מהעונש שהוטל על הנאשם מס' 2 וזאת בשים לב לכך שלחובת הנאשם מס' 1 הרשעה קודמת בעבירות על חוק התכנון והבניה. כמו כן בשים לב לכך שהנאשם מס' 1 הנו גם בעליו של המשק והמחזיק במקרקעין ומי שמוחזק כבעל המקרקעין ומי שחלה עליו החובה להשיג היתר על פי חוק. הודעה זכות ערעור בתוך 45 יום. מושבים נחלות ומשקיםבניהבניה לא חוקית