א. פתח דבר הנאשם הורשע בתיק זה, על פי הודאתו מיום 16/6/09 בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"), בעבירה של ביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 204(א) ו-(ג) לחוק התכנון והבנייה, בעבירה של אי קיום צו הפסקה שיפוטי, עבירה לפי סעיף 240 לחוק התכנון והבנייה ובעבירה של אי קיום צו מניעת פעולות, עבירה לפי סעיף 249 לחוק התכנון והבניה. ב. כתב האישום המתוקן כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם שלושה אישומים. באישום הראשון נטען, כי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בעכו (תיק עמק 20337/07) בגין ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר בגין יציקת כלונסאות בשטח תוחם של כ- 180 מ"ר מחוץ לתחום, וכי ביום 24.12.07 הורשע הנאשם, ובית המשפט הורה לו, בין היתר, להחזיר את המצב לקדמותו בתום 90 יום מיום מתן גזר הדין.ברם, עד למועד הגשת כתב האישום בתיק זה לא השיג הנאשם היתר בניה ולא החזיר את המצב לקדמותו, ובגין זאת יוחסה לנאשם העבירה של אי קיום צו בית משפט. באישום השני נטען, כי ביום 3.2.08, או בסמוך לכך, ביצע הנאשם בטמרה במקרקעין הידועים כגוש 18566 חלקה 37 (להלן: "המקרקעין") עבודות בניה ושימוש, הטעונות היתר, ללא היתר - הקמת בניין בשטח של כ- 300 מ"ר (להלן: "המבנה"). הבניה בוצעה באדמה חקלאית ומחוץ לתחום. בגין האמור לעיל יוחסה לנאשם בכתב האישום העבירה של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר. באישום השלישי נטען, כי בשל ביצוע עבודות הבניה והשימוש, כאמור באישום השני, הוצאו כנגד הנאשם ביום 6.2.08 צו הפסקה שיפוטי וצו זמני למניעת פעולות, זאת מכח סעיפים 239 ו- 246 לחוק התכנון והבניה, וכי בצווים הנ"ל נצטוו הנאשם, וכל הפועל מטעמו ועבורו, להפסיק ולהימנע באופן מיידי מכל פעולות בניה אשר נעשו במקרקעין ללא היתר. בו ביום נמסר הצו הנ"ל לנאשם על ידי המאשימה. הנאשם הפר את הוראות צו ההפסקה השיפוטי והצו למניעת פעולות ,לא ציית להוראות הצווים והמשיך בפעולות הבניה בכך שסמוך ליום 16.2.08 המשיך בעבודות הבניה. בגין האמור לעיל יוחסו לנאשם בכתב האישום העבירה של אי קיום צו הפסקה שיפוטי וכן העבירה של אי קיום צו למניעת פעולות. ג. חקירת השמאי על חוות הדעת לעניין כפל שווי המבנה 3. ב"כ המאשימה הגישה בתיק זה בישיבה מיום 31/3/11, במסגרת טיעוניה לעונש, את חוות הדעת של שמאי המקרקעין, המהנדס מר חלבי כרמי (להלן: "השמאי"), זאת לעניין כפל שווי המבנה נשוא האישום השני (ת/1). בחוות הדעת ת/1 הוערך כפל שווי המבנה הנ"ל ששטחו כ-300 מ"ר, זאת בסכום של 400,000 ש"ח. 4. בישיבה ביום 26/5/11 נחקר השמאי על ידי הסנגורית על חוות הדעת הנ"ל, זאת לאחר שביקשה בישיבה מיום 31/3/11 לחקור את השמאי. 5. השמאי, בחקירתו על ידי הסנגורית, הבהיר כי חוות הדעת ת/1 נערכה לאחר שערך ביקור במקום עם המפקח של הוועדה לתכנון ולבנייה (להלן: "מפקח הוועדה), ולאחר ששב שוב למקום ובחן אותו. השמאי ציין, כי הוצג בפניו כתב האישום בתיק זה ודו"ח של מפקח הוועדה, שביצע את המדידות של המבנה. עוד הוסיף השמאי וציין בחקירתו הנ"ל, כי התייחס בחוות הדעת ת/1 לשוויו המינימאלי של "שלד" המבנה, ולפיכך לא היה מקום ולא מצא לנכון להיכנס לתוך המבנה, אלא לבחון אותו מבחוץ. זאת ועוד, השמאי בחקירתו הבהיר כיצד חישב את שוויו הפיזי של המבנה, בציינו כי ערך בדיקת שוק לגבי עלויות הבנייה באזור ובסביבה, ובהתאם חישב את שוויו של המבנה לפי שווי של 500 $ למ"ר. השמאי ציין, כי ערכו של הדולר בשקלים היה בעת הרלוונטית 3.96 ש"ח, ולפיכך שווי המבנה בו נקב בחוות הדעת ת/1 הינו נמוך ומהווה שליש בלבד מתוצאת החישוב הנ"ל, זאת לאחר שהפחית מחישובו את רכיבי התריסים והחשמל והתייחס אך ל"שלד" המבנה. 6. בחינת חקירתו של השמאי, כאמור לעיל, מלמדת כי חקירת השמאי על ידי הסנגורית לא הפריכה או סתרה את האמור בחוות הדעת ת/1 לעניין כפל שוויו של המבנה. נהפוך הוא, השמאי העיד באופן עקבי וענייני והבהיר, באופן משכנע והמניח את הדעת, כיצד חישב את סכום כפל השווי בחוות הדעת ת/1, מה גם שמעדותו של השמאי עולה, כי השמאי חישב את הסכום בחוות הדעת ת/1, לפי שווי מינימאלי של מבנה המצוי במצב של "שלד" בלבד. לפיכך, הנני קובעת כי חוות הדעת ת/1 קובעת נאותה את כפל שווי המבנה נשוא האישום השני, ואין מקום לקבל את טענת ההגנה, שתובא בהמשך, לפיה יש לדחות את חוות הדעת ולא ליתן לה משקל כלשהו. ד. טיעוני המאשימה לעונש 7. ב"כ המאשימה, במסגרת טיעוניה לעונש בישיבה בפניי ביום 31/3/11, הדגישה כי כתב האישום כולל בחובו שלושה אישומים. באשר לאישום הראשון טענה ב"כ המאשימה, כי עד לעצם היום הזה מפר הנאשם את צו בית המשפט המחייב אותו להשיב את המצב לקדמותו, זאת על אף חלוף פרק זמן ניכר מאז מתן גזר הדין בו ניתן הצו השיפוטי. 8. ב"כ המאשימה טענה עוד, כי יש לייחס חומרה יתירה להתנהלותו של הנאשם בתיק זה שכן הנאשם לא קיים ,כאמור באישום הראשון, את הצו השיפוטי המורה לו להשיב את המצב לקדמותו ואף בנה, כאמור באישום השני, בניין רחב היקף בשטח של 300 מ"ר, זאת תוך הפרת צו הפסקה שיפוטי וצו זמני למניעת פעולות, כנטען באישום השלישי, ותוך עשיית דין עצמית ויצירת עובדות מוגמרות בשטח.כמו כן ציינה ב"כ המאשימה, לחומרא, את העובדה, כי הבניה נשוא כתב האישום בוצעה באדמה שייעודה חקלאי. ב"כ המאשימה טענה בנוסף, כי יש להשית ענישה מחמירה על עברייני בניה המפרים צווי בית משפט, שכן מעבר לחומרת עבירות הבניה עצמן, עברייני בניה אלו מתנהגים בזלזול כלפי רשויות השלטון והחוק במדינה. 9. ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה בפניי, כי המבנה נשוא כתב האישום השני הינו מבנה מסחרי אשר שימש ועודנו משמש את הנאשם כחנות לפירות וירקות, וטענה כי על פי ההלכה הפסוקה, על בתי המשפט להשית ענישה מחמירה בגין עבירות בניה הנושאות פן כלכלי, זאת על מנת לאיין את הרווח הכלכלי הטמון בביצוע העבירה. ב"כ המאשימה הוסיפה וציינה, כי נקבע זה מכבר על ידי בית המשפט העליון כי תופעת הבניה הלא חוקית חותרת תחת התכנון הנאות של הבניה ופוגעת בשלטון החוק, וכי מדיניות הענישה הראויה במקרים כגון דא הינה החמרה בעונשם של עברייני בניה המפרים צווים אשר ניתנו על ידי בתי המשפט כנגד הבניה הלא חוקית. 10. אשר על כן, ביקשה המאשימה כי בית המשפט ישית על הנאשם עונש של מאסר על תנאי, קנס אשר יהלום את חומרת העבירות נשוא כתב האישום, כפל אגרה, כמצוין בכתב האישום, צו הריסה וצו איסור שימוש בגין הבניה נשוא האישום השני.כמו כן הגישה ב"כ המאשימה את תמונת המבנה נשוא האישום השני (ת/2), וביקשה כי בית המשפט ישית על הנאשם קנס בשיעור של כפל שווי המבנה, לפי חוות דעת השמאי ת/1, שנערכה ביום 14/6/09 , לפיה סכום כפל שווי המבנה הנ"ל הינו 400,000 ₪ . ב"כ המאשימה, בישיבה בפניי ביום 26/5/11, לאחר חקירתו של השמאי, טענה, כי חקירת השמאי למדה כי השמאי העריך נאותה את ערך המבנה ואף חישב אותו לקולא, וביקשה לאמץ את האמור בחוות הדעת ת/1, ולהטיל על הנאשם את סכום כפל שווי המבנה הנזכר בחוות הדעת, זאת בנוסף ליתר רכיבי הענישה הנ"ל. ה. טיעוני ההגנה לעונש 11. הסניגורית, במסגרת טיעוניה לעונש בישיבה ביום 31/3/11, טענה כי, עובר להקמת המבנה על ידי הנאשם ואף לאחר הקמתו, פעל הנאשם ללא לאות, ועשה ככל שביכולתו על מנת לקבל היתר בניה למבנה, אך המאשימה וכן עיריית טמרה לא עזרו לנאשם בהכשרת הבניה. הסניגורית הגישה לתיק בית המשפט מכתב מטעם מחלקת ההנדסה בעיריית טמרה מיום 5/5/08 (נ/1), וטענה כי ממכתב זה עולה שתכנית ההרחבה לעיר טמרה, הכוללת את חלקתו של הנאשם, הופקדה ואמורה להיות מאושרת תכנונית, אולם הדבר לא נעשה עד כה עקב עיכובים הנעוצים בהתרשלות המאשימה. 12. הסניגורית הוסיפה וטענה כי, בסמוך למבנה נשוא כתב האישום, קיימים מבנים נוספים אשר נבנו על פי היתרי בניה, אולם אף על פי כן הנאשם טרם קיבל היתר בניה. הסניגורית הלינה על כך שהמאשימה פועלת להגשת כתבי אישום נגד עברייני בניה במקום למצוא פתרונות לבעיות התכנוניות. 13. הסניגורית ציינה במסגרת טיעוניה לעונש, כי המבנה נשוא כתב האישום אינו נמצא כלל בשימוש, כל שכן בשימוש עסקי, זאת בניגוד לטענת המאשימה בנקודה זו שלא הוכחה , מה גם שכתב האישום לא ייחס לנאשם עבירה של שימוש עסקי במבנה נשוא כתב האישום. 14. עוד טענה הסנגורית, כי הנאשם, שהינו בן 60, עובד כשכיר ומשתכר סכום של כ - 5,000 ₪ לחודש שבקושי מספיק לצורכי מחייתו, וכן ביקשה לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו בהזדמנות הראשונה. 15. לאחר חקירת השמאי בישיבה בפניי ביום 26/5/11, טענה הסנגורית, כי אין ליתן כל משקל לחוות דעת השמאי, שלא ערך מדידות במבנה, וציין בחוות הדעת ת/1, כי חישב את סכום כפל שווי המבנה בהתייחסו לבניין בגובה של כ-4.5 מ' ובמצב של "שלד", דבר שלא נזכר בכתב האישום, ומצדיק, לטענת הסנגורית, את פסילת חוות הדעת ת/1. עוד טענה הסנגורית בעניין זה, כי היה על השמאי להתייחס בחוות הדעת לשימוש הנעשה במבנה, אם בכלל, ומשלא עשה כן, אין לאמץ, לטענתה, את חוות הדעת ת/1. ו. דיון והכרעה 16. לחובת הנאשם יש לציין את חומרת העבירות בהן הורשע. עסקינן בתיק זה בשלושה אישומים, המייחסים לנאשם עבירות חמורות לפי חוק התכנון והבנייה, המלמדות כאלף עדים בדבר זלזולו של הנאשם בשלטון החוק והמשפט במדינת ישראל, ובדבר עשיית דין עצמי ע"י הנאשם ויצירת עובדות מוגמרות בשטח, באופן הפוגע במערך התכנוני הקיים, כמו גם בשלטון החוק. יובהר, כי מהאישום הראשון הננו למדים, כי הנאשם הפר במשך תקופה ממושכת של כשלוש שנים צו של בית משפט שהורה לו בדבר החזרת מצב המקרקעין לקדמותו, זאת לאחר שהנאשם יצק, ללא היתר כדין, כלונסאות מחוץ לתחום בשטח של כ - 180 מ"ר. מהאישום השני הננו למדים, כי הנאשם בנה מחוץ לתחום על קרקע חקלאית מבנה רחב היקף ששטחו כ - 300 מ"ר והשתמש בו, זאת ללא היתר כדין. זאת ועוד, האישום השלישי מלמד כי הנאשם הפר באופן בוטה צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות, לפיהם נצטווה להפסיק ולהימנע באופן מיידי מכל פעולות הבנייה נשוא האישום השני, שכן הנאשם לא ציית להוראות הצווים הנ"ל והמשיך בפעולות הבנייה של המבנה הנזכר באישום השני. התנהלותו הנ"ל של הנאשם מלמדת כי עסקינן בעבריין בנייה, ומשכך מן הראוי להשית עליו בתיק זה ענישה שתשקף את חומרת מעשיו. 17. להמחשת חומרת עבירות הבנייה, יובאו דבריו הבאים של בית המשפט העליון בפסק דינו ברע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", לפיהם: "...תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת מדינה - ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות" (פ"ד נו (3) 49, ניתן ביום 12.11.01). דא עקא, שבמקרה דנן ביצע הנאשם, בנוסף, גם עבירה של אי קיום צו בית משפט ושתי עבירות נוספות של אי קיום צו הפסקה שיפוטי ושל אי קיום צו למניעת פעולות, דבר המוסיף נופך של חומרה למעשיו של הנאשם. בית המשפט העליון הדגיש ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י את הצורך והחובה להתייחס בחומרה לעברייני הבנייה, בהאי לישנא: "...על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו..." (לא פורסם). כמו כן יפים בנקודה זו דבריו הבאים של בית המשפט העליון בע"פ 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם: "...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק..." (לא פורסם). 18. ומהתם להכא: כך גם במקרה דנן יש להשית על הנאשם ענישה משמעותית, זאת על מנת להמחיש את התייחסותו המחמירה של בית המשפט כלפי מי שלא קיים צו שיפוטי, שהורה לו להרוס בנייה לא חוקית של כלונסאות בשטח של כ - 180 מ"ר, ואף בנה, ללא היתר כדין, מבנה בשטח גדול של כ - 300 מ"ר, והעז והפר צווים שהורו לו להפסיק את הבנייה הלא חוקית ולהימנע מהמשך פעולות הבנייה. לא נעלמה מעיניי טענת הנאשם בדבר העיכוב שחל באישור התוכנית התכנונית, אולם אין לנאשם אלא להלין על עצמו בלבד, שכן היה עליו להתחיל בביצוע עבודות הבנייה אך ורק לאחר הכשרתה כדין ולא לפעול בדרך של יצירת עובדות מוגמרות בשטח. 19. אינני מקבלת את טענת הסנגורית, לפיה אין מקום במקרה דנן להשית על הנאשם קנס בשיעור כפל שווי המבנה נשוא האישום השני. אומנם לא נטען בכתב האישום, כי הנאשם עושה שימוש עסקי במבנה הנ"ל, והנני נכונה לקבל את טענת ההגנה בנקודה זו, לפיה לא נעשה ע"י הנאשם במבנה שימוש עסקי או שימוש כלשהו. ברם, די בנסיבות לחומרה במקרה דנן על מנת להצדיק שימוש בענישה הקבועה בסעיף 219 לחוק התכנון והבנייה, המתיר הטלת קנס בשיעור של כפל שוויו של המבנה. 20. כב' השופט רון שפירא בבית המשפט המחוזי בחיפה קבע בפסק דינו בע"פ 2701/07 הוועדה מקומית לתכנון ולבנייה "שפלת הגליל" נ' שמא את הקריטריונים, לרבות רשימה של מקרים, אשר במסגרתם מוצדק להשית קנס בשיעור של כפל שווי הבנייה, זאת כדלקמן: "סבור אני שיש לעשות שימוש בענישה הקבועה בסעיף 219 לחוק התכנון והבניה, במקרים בהם מורשע נאשם בעבירה של אי קיום צו בהתאם להוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. כמו כן, ראוי לעשות שימוש באמצעי עונשי זה במקרים של בניה רחבת היקף, כאשר הבניה משמשת שימוש מסחרי, כל זאת כדי למנוע כדאיות כלכלית לבניה מסוג זה ללא היתר. על זאת יש להוסיף מקרים בהם מבוצעת הבניה בניגוד לצווים מנהליים ושיפוטיים או שמדובר בבניה במקום בו ידוע היה מלכתחילה כי לא ניתן יהיה לקבל אישורי בניה. ...כאמור, הרשימה אינה סגורה ועל בית המשפט יהיה לבחון כל מקרה לגופו על-פי אמות מידה אלו ובמקרים בהם נסיבותיו של המקרה חמורות במיוחד, ראוי לעשות שימוש בסעד העונשי החריג של גזירת קנס בשיעור של כפל שווי הבניה" (לא פורסם). 21. ומן הכלל אל הפרט: נסיבותיו של מקרה זה עולות בקנה אחד עם רשימת המקרים בהם מוצדק להשית קנס מכוח סעיף 219 לחוק התכנון והבנייה, שכן הנאשם לא רק שהורשע באי קיום צו, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, אלא אף הורשע בגין בנייה לא חוקית רחבת היקף, בקרקע חקלאית ומחוץ לתחום, אשר בוצעה תוך הפרת שני צווים - צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות. לפיכך, ברי כי יש מקום לעשות שימוש בסעיף הנ"ל, בהסתמך על חוות דעת השמאי ת/1, מה גם שלא ברור מתי יתקבל היתר כדין לבנייה הלא חוקית, שכן עסקינן בבנייה על קרקע חקלאית ומחוץ לתחום, וטרם אושרה התוכנית התכנונית שתוכל לסלול את הדרך למתן היתר כדין. 22. עם זאת, אין מקום להשית על הנאשם את מלוא סכום כפל שווי המבנה נשוא האישום השני, כי אם חלק מהסכום הנ"ל, זאת בהתחשב בכך שלא הוכח כי הנאשם עושה שימוש מסחרי במבנה, וכן נוכח טענת הנאשם כי אינו עושה כלל שימוש במבנה. לפיכך, נוכח הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, ולאחר ששקלתי את טיעוני הסנגורית בפניי, הנני מבכרת שלא לחייב את הנאשם במלוא סכום כפל שווי הבנייה, בתיתי את הדעת לכך שסעיף 219 לחוק התכנון והבנייה, קובע כעונש מירבי את סכום כפל שווי הבנייה (ראה בעניין זה ע"פ (חיפה) 955/98 ו - 982/98 אלבאש נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, ניתן ביום 25.02.99, לא פורסם). 23. לסיכום, נוכח כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם, כדלקמן: למאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שלוש שנים, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה ויורשע בגינה. לתשלום קנס בסכום של 50,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב - 25 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסכום של 2,000 ₪ החל מיום 10.8.11 ואילך. לתשלום קנס בגין חלק מסכום כפל שווי המבנה, שנקבע בחוות הדעת ת/1, זאת בסכום של 120,000 ₪ או 500 ימי מאסר תמורת הסכום הנ"ל. הסכום הנ"ל ישולם ע"י הנאשם ב - 30 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, בסכום של 4,000 ₪ כל אחד, החל מיום 10.8.11 ואילך. הנני מורה בדבר חיוב הנאשם בסכום כפל האגרה, כמצוין בכתב האישום, בסכום של 17,400 ₪, אשר ישולם במשרדי המאשימה, זאת עד ליום 10.7.12. הנני מחייבת את הנאשם להרוס את המבנה המתואר באישום השני לכתב האישום המתוקן, זאת עד ליום 10.7.12, אלא אם כן יתקבל היתר כדין. הנני מחייבת את הנאשם בהוצאות ההריסה הנ"ל. הנני מצווה כי צו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה. ניתן בזה צו איסור שימוש, האוסר על הנאשם לעשות שימוש במבנה נשוא האישום השני. צו איסור השימוש יכנס לתוקף באופן מיידי, זאת נוכח טענת הנאשם, לפיה אינו עושה שימוש כלשהו במבנה נשוא האישום השני. הנני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית בסך של 50,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתה, להימנע למשך שלוש שנים מביצוע עבירה בה הורשע בתיק זה. במידה שלא תיחתם ההתחייבות הכספית הנ"ל יאסר הנאשם למשך 45 יום. זכות ערעור תוך 45 יום. בניהבניה לא חוקיתקנס