העובדות בתמצית הקרן הקיימת לישראל היא הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כגוש 8976 חלקה 8 משק 139 במושב בצרה. (להלן: "המקרקעין" "הנחלה"). מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") מנהל את המקרקעין מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך - 1960. המקרקעין הם חלק ממשבצת בצרה - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "אגודת בצרה"). משבצת המושב הושכרה לאגודת בצרה בחוזי משבצת שהוארכו מעת לעת. תוקף החוזה האחרון שנחתם בין המנהל לאגודת בצרה עד יום 30.9.2004. לאחר תום תקופת תוקף חוזה המשבצת לא הוארך עוד חוזה המשבצת ולא נחתם חוזה אחר תחתיו. הנתבעים 1 - 5 (להלן: "הנתבעים") מחזיקים במקרקעין. ביחס מהות זכויות הנתבעים במקרקעין או ביחס אליהם קיימת מחלוקת בין הצדדים כפי שיפורט בהמשך הדברים. התביעה הוגשה תחילה כנגד אם הנתבעים הגב' רחל אלי ז"ל, ומשהוברר כי נפטרה תוקן כתב התביעה והוחלף שם הנתבעים ליורשיה. (ראה: בש"א 3031/07). המנהל עותר בתביעתו למתן הסעדים כדלקמן: צו מניעה קבוע המונע מן הנתבעים, או מי מטעמם, או בהרשאתם לעשות שימוש במקרקעין שימושים שאינם חקלאים, ושלא קיבלו את אישור התובע לרבות על פי המצוין במפת המודד שצורפה לכתב התביעה. צו עשה המורה לנתבעים לסלק ולהרוס את כל מחובר בקרקע שהוקם על ידם שלא כדין ו/או צו עשה לסילוק השימושים החורגים ו/או לסלק מהנכס כל צד ג' שאינו בר רשות במקרקעין שאושר על ידי המנהל וסומן בתרשים שצורף לכתב התביעה. בנוסף עתר המנהל למתן צו פיצול סעדים . היתר לפיצול סעדים ניתן בהחלטתי מיום 22.2.2011 על יסוד הנימוקים המפורטים בהחלטה. גדר המחלוקת על פי כתבי הטענות בכתב התביעה נטען כי המנהל הסכים לכך שהמקרקעין ימסרו לנתבעים על ידי אגודת בצרה לצורך שימושים חקלאיים ולבית מגורים בלבד. בפועל על פי הנטען על ידי המנהל עושים הנתבעים במקרקעין שימושים חורגים מסחריים כמפורט בדוחות המפקח מטעם המנהל שצורפו לכתב התביעה. בדוחות המפקח מטעם המנהל שצורפו לכתב התביעה עליהם נסמכת התביעה, פורטו המבנים והשימושים החורגים והמסחריים הנעשים בנחלה על ידי צדדים שלישיים. בנוסף צוין בדוחות הפיקוח כי למעט מבנה מספר 1, לו אישור בניה אין בתיק המנהל תוכניות בניה, ואין כל פירוט בדבר אישורי בניה ו/או היתרים כחוק ליתר המבנים שבמשק. בין השימושים המפורטים בדוחות הפקח השימושים כדלקמן: מחסן שיווק לירחונים "עולם הירחונים", נגריה של מיקי בלום, א. סומיץ בע"מ פרי וציוד לתעשיות מיצים, נגרית אורית, משרד חברת רוטמן בע"מ קבלן לעבודות עפר, סככה לציוד רכב כבד של רכבי החברה, ובנוסף בנחלה מבני מגורים מאוכלסים, מגורוני מגורים ומכולות. לכתב התביעה צורף תרשים ובו מפורטים המבנים המתוארים בדוחות הפיקוח, שטחיהם, ומיקומם בשטח הנחלה. לכתב התביעה צורף בנוסף מכתב עו"ד וויס מהמחלקה ליעוץ משפטי של המנהל לאם התובעים הגב' רחל אלי ז"ל מיום 18.8.2005 ובו מפורטים הממצאים העולים מדוחות הפיקוח וכן התראה לפיה השימושים והבניה הבלתי חוקית הנעשים בנחלה נעשים ללא הסכמת המנהל. במכתב זה הורה המנהל על הפסקת השימושים החורגים ועל הריסת המבנים והמתקנים שנבנו שלא כדין, וכן על סילוק יד כל צד ג' שאינו בר רשות מהמקרקעין. עו"ד ויס ציינה כי אם לא תיענה דרישת המנהל יאלץ המנהל לנקוט בהליכים משפטיים כפי שעשה בסופו של דבר. בכתב הגנתם כפרו הנתבעים בטענות המנהל בדבר בניה ללא היתר וטענו כי כל השימושים הנעשים על ידם במקרקעין אינם חורגים מהמותר. בהקשר זה טען המנהל בכתב התשובה שהגיש כי הנתבעים עושים שימושים חורגים במבנים שנבנו בניגוד לסכמתו ללא היתרי בניה והיתרים לשימוש חורג בנחלה. הנתבעים טענו בנוסף בכתב הגנתם כי המכתב המופנה לגב' רחל אלי ז"ל לא הגיע אליהם. הנתבעים טענו עוד כי הנתבעים 1 - 4 הינם חסויים וכי הנתבע 5 אחיהם הוא אפורטרופסם. בנוסף טענו הנתבעים בכתב ההגנתם כי הם זכאים להתפרנס מהמקרקעין בכל עיסוק ראוי ללא תלות בגחמותיו המשתנות של המנהל. כך על פי הנטען. הטענות המקדמיות הנתבעים העלו מספר טענות מקדמיות שעיקרן טענה בדבר היעדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה לאור סעד ההריסה הנתבע בגדרה, היעדר עילה עקב מכירת המקרקעין לנוכרי לצורך קיום מצוות שמיטה, והצורך לעכב את ההליכים עקב הליך תלוי ועומד. הכוונה היא לת.א (ת"א) 1890/05 דוברוב אריה ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל והקרן הקיימת לישראל. בתובענה זו נדונה תביעת 75 חברי אגודת בצרה, ובעלי הזכויות בנחלת הנתבעים בכללם, שעיקרה עתירתם להורות למנהל להתקשר עמם בהסכמי חכירה בהם ייקבע שמותר להם לעסוק בנחלותיהם בעיסוקים שאינם חקלאיים בלבד, אלא גם בתעשיה ובמסחר. אציין כבר עתה כי עיקר טענת התובעים בתביעה בעניין זכויותיהם במקרקעין וטענתם כי זכותם כוללת גם את הזכות לקיים במקרקעין שימושים שאינם לחקלאות אלא גם לתעשייה ולמסחר נדחתה בפסק דין כבוד השופטת רונן מיום 25.7.2011 הגם שיכול ואינו חלוט, אם הוגש ערעור על פסק הדין. אפרט בעניין זה בהמשך הדברים. טענותיהם המקדמיות של הנתבעים נדונו על ידי שלוש ערכאות ונדחו. לפיכך התבררה התביעה לגופה והגיעה העת להכריע בה, ולרבות בסעד ההריסה הטפל לסעדים האחרים והעיקריים שנתבעו בכתב התביעה. הגנת הנתבעים הנתבעים טוענים בסיכומים שהוגשו מטעמם כי המנהל העלה לראשונה את טענתו בדבר אי חוקיות המבנים אך בשלב ההוכחות, לפיכך, ולאור התנגדות הנתבעים להרחבת חזית, אין להורות על הריסת מבנים כמבוקש על ידי המנהל. הנתבעים טוענים כי רק למעלה מן הצורך הביאו דוגמא להיתר בניה מיום 22.4.1968 - מוצג נ/2 המתייחס למבנה 2 בתרשים שצורף לכתב התביעה. הנתבעים טוענים כי למבנים שבנחלה היתר ו/או מדובר במבנים שחלה התיישנות על הטענה לפיה נבנו ללא היתר ולכן גם מטעם זה אין להורות על הריסתם; ומה גם שהפקח כלל לא בדק לפי עדותו האם יש היתרים במוסדות התכנון. עיקר טענת הנתבעים היא כי השימושים הנעשים על ידם במקרקעין הם שימושים מותרים על פי התוכניות החלות על המקרקעין, ועל פי הפירוש הנכון למונח "קרקע חקלאית" שבחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז - 1967. טענה זו נתמכת על פי הנטען במאמרי ביקורת שנכתבו ביחס לבעיתיות של ההגדרות המיושנות של התוכניות והחוק שאינן תואמות את צרכי הפרנסה של המתיישבים בעת הזו. הנתבעים טוענים כי גם בהקשרים חקיקתיים אחרים פירש בית המשפט העליון לא פעם את המונח קרקע חקלאית באופן מרחיב. הנתבעים טוענים בנוסף כי המנהל לא השכיל להראות לא בחוזה שבין הצדדים, ככל שקיים, ולא בתוכניות כי השימושים הנעשים בנחלה "אינם על פי המתווה הראוי שבמערכת החוזית שבין הצדדים." הנתבעים טוענים כחלק מהגנתם כי הם "הבעלים דה פקטו במקרקעין". הטעם לכך על פי הנטען הוא כי הם למעשה הבעלים של זכות החכירה במקרקעין . הנתבעם טוענים בנוסף כי מפות המדידה עליהן מסתמך המנהל מבלבלות ומבולבלות ולא ניתן להסתמך עליהן ועל תצלום האויר, שאינו מאפשר זיהוי של המבנים, עקב שימוש בקנה מידה שונה. עמדת אגודת בצרה עמדת אגודת בצרה כפי שבאה לידי ביטוי בכתב הגנתה ובתצהיר מזכיר אגודת בצרה מר יואל פירסט היא כי לא ביצעה את השימושים הנטענים, לא התירה את ביצועם ולא נצמחה לה כל הנאה מעשייתם. אגודת בצרה הצהירה כי תכבד כי צו שיינתן לגבי המקרקעין. עם אגודת בצרה הגיע המנהל להסכמה ולפיכך פסק הדין יתייחס אל הנתבעים 1 - 5 בלבד. דיון הטענה בדבר הרחבת חזית המחלוקת על פי כתבי הטענות ועל פי המובא לעיל מקיפה את כל טענות המנהל ובכלל זה גם טענות המנהל בדבר אי חוקיות המבנים שנבנו בנחלה. טענות המנהל בעניין זה נטענו בכתב התביעה ובצרופותיו, וזכו להתיחסות הנתבעים בכתב ההגנה, ולתשובת המנהל בכתב התשובה. מכלול טענות אלה הן הטענות שהנתבעים ראו אותן כחלק מהמחלוקת ונערכו כמיטב יכולתם להדוף אותן באמצעות הראיות שהגישו. איני סבורה כי טענת התובעים שלפיה הועלו הטענות לראשונה בשלב ההוכחות נכונה. השימושים החורגים והבניה הבלתי חוקית בנחלה לצורך הוכחת טענות המנהל ביחס למבנים שנבנו בנחלה ללא הסכמתו וללא היתרי בניה והשימושים החורגים הנעשים בהם הובאו מטעם המנהל הראיות כדלקמן: תצהיר הפקח מר עמיר גילת ודוחות הפיקוח המהמועדים 9.5.2005,28.9.2005, 12.5.2009 תשריט המובסס על מפה שנערכה על ידי המודד מר ש. גרוסמן (נספח ד' לכתב התביעה) תצלום אויר (נספח ט' לתצהיר הפקח מר עמיר גילת) מפת המודד מר דרור בן - נתן וחוות דעת מומחה שנערכה על ידו. ביחס למבנים שסומנו כ: א', י', ו יב' על פי מפת המודד בן - נתן אין המנהל טוען כי נבנו ללא היתר ואינו עותר להריסתם. אם כי המנהל טוען כי נעשים בהם שימושים חורגים ועותר להפסקתם. למעט במבנה שסומן באות א'. מבנה א' הוא בית המגורים שבנחלה. סבורתני כי בראיות אלה יש כדי לספק מידע מבורר ומדוייק די צורך ביחס למבנים הבנויים בנחלה, מיקומם, והשימוש הנעשה בהם, שלא כנטען בסיכומי הנתבעים. דברים אלה נכונים ביתר שאת לאור האמור בעדות הנתבע מספר 5 שממנה עולה הודאתו. דבר קיום המבנים וביצוע השימושים הנטענים על ידי המנהל אינם שנויים למעשה במחלוקת בין הצדדים, על פי העולה מראיות המנהל ועדות מר אבהרם אלי ואלה הם : מבנה ב' במפת המודד בן נתן / מבנה 4 בתשריט שצורף לכתב התביעה - מחסן מבנה ג' במפת המודד בן נתן / מבנה 6 בתשריט שצורף לכתב התביעה - מבנה איסכורית המשמש חברת קייטרינג המחזיקה בו מבנה ד' במפת המודד בן נתן / מבנה 9 בתשריט שצורף לכתב התביעה - מחסן המשמש חברת קייטרינג המחזיקה בו מבנה ה' במפת המודד בן נתן / מבנה 11 בתשריט שצורף לכתב התביעה - 3 קונטינרים מבנה ו' במפת המודד בן נתן / חלק ממבנה 2 בתשריט שצורף לכתב התביעה - מבנה איסכורית המוחזק על ידי סומיץ ציוד למיצים מבנה ז' במפת המודד בן נתן / מבנה 3 בתשריט שצורף לכתב התביעה - סככה לציוד רכב כבד ומחסן פח. מבנה ח' במפת המודד בן נתן - קונטיינר מבנה ט' במפת המודד בן נתן / מבנה חלק ממבנה 2 בתשריט שצורף לכתב התביעה - נגריה מבנה י' במפת המודד בן נתן/ חלק ממבנה 1 בתשריט שצורף לכתב התביעה - נגריה מבנה יא' במפת המודד בן נתן - קונטיינר מבנה יב' במפת המודד בן נתן/ חלק ממבנה 1 בתשריט שצורך לכתב התביעה - מוחזק על ידי עולם הירחונים מבנה אסיכורית. בנוסף מתקיימים בנחלה שימושים חורגים בשטחים נוספים כדקמן: שטח שסומן במפת המודד בן נתן המשמש את סומיץ ציוד למיצים שטח שסומן במפת המודד בן נתן המשמש את חברת הקייטרינג סככות וקרוואן למגורים. סבורתני כי אין לקבל טענת הנתבעים בסיכומים שלפיה עדות המודד בן נתן היא עדות שמועה, זאת באשר את עבודת המדידה בפועל ביצע מודד אחר ובאשר שרטט שרטט את המפה. המדובר בעבודת צוות. בעניין זה נפסק: "..גם בהליכים לפני בית משפט מקובל היום כי כאשר מלאכה מקצועית מסויימת מבוצעת בידי צוות של אנשי מקצוע, אפשר שאת החומר המעובד וחוות הדעת המסכמת יציג ראש הצוות בפני בימ"ש." ראה: עת"מ (ת"א) 1082/02 אביבה קפלן נ' ערית רמת גן (טרם פורסם) (2002) אין כל דופי גם בהסתמכות הפקח מר גילת על מפות המדידה לצורך המחשת מיקום המבנים הנדונים בדוחות הפיקוח ובתצהירו. שימוש המנהל בקלדניות לצורך הקלדת דוחות הפיקוח אינו גורע אף הוא מדוח הפיקוח, מהאותנטיות שלו, ומכשרות הפקח להעיד על תוכנו. מחקירת הנתבע מספר 5 עולה הודאתו בעיקר השימושים הנטענים על ידי המנהל ובקיומם של המבנים כנטען על ידי המנהל. כל השימושים המסחריים הנעשים במקרקעין נעשים על ידי צדדי ג' להם הושכרו המבנים. די בכך לצורך הוכחת הנדרש לקבלת צו המניעה המבוקש בתביעה. בהקשר זה העיד הנתבע מספר 5 את האמור להלן: "ש. אתה מכיר את כל הסכמי השכירות במקש (צ"ל משק ה.ע) ת.אני מכיר אבל זה לא הסכמי שכירות. אנחנו פשוט כל ההסכמים שיש לנו עם בעלי העסקים שם זה הסכמי רשות. הם מודעים למצב שלנו ולתביעה שיש עם המנהל והם נמצאים שם ברשותנו, התרנו להם להשתמש במקום." (עדות הנתבע מספר 5 בעמוד 40 שורות 14 - 17 לפרוטוקול) בהמשך העדות הודה הנתבע מספר 5 בקבלת תמורות כאלה ואחרות מבעלי העסקים המסחריים המשתמשים במבנים שמבנחלה לניהול עסקיהם. (ראה עדותו בעמוד 56 לפרוטוקול). ההסכמים שנכרתו בין הנתבעים או מי מהם לשוכרים לא הוגשו כראיה מטעם מי מהצדדים. הסכמים אלה חשובים יותר לבירור התביעה לדמי שימוש ראויים שהמנהל טען שבדעתו להגיש כנגד הנתבעים או מי מהם, לשמה התבקש היתר לפיצול סעדים. במסגרת התביעה שבפני הוכח כנדרש עצם השימוש המסחרי הנעשה בנחלה על ידי צדדי ג'. בהמשך עדותו העיד הנתבע מספר 5 : "לא זוכר בדיוק מה היה, היו עסקים, נסגרו עסקים, זה כמו תחנה מרכזית, כל העסקים התחלפו, לא יודע מי היה ב- 06" (עדות הנתבע מספר 5 בעמוד 41 שורות 1 - 2) תצהיר ועדות הפקח ותוכן דוחות הפיקוח, התשריטים והמפות שהוגשו על ידי המנהל בכל הנוגע לשימושים הנעשים במקרקעין ולבנוי בהם לא נסתרו בראיות הנתבעים. להיפך. המבנים הבנויים בנחלה נבנו ללא היתר בניה, וללא הסכמת הבעלים. פרט למבנים המסומנים א', י', ויב'. על פי העולה מבקשה להיתר בניה "לסגירת סככה לכלים חקלאיים של בעל המשק" שהוגש על ידי הגב' רחל אלי לוועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף השרון ביום 9.5.1993 המבנים שהוצבו ונבנו בנחלה כמתואר בראיות המנהל ביחס למצב הקיים בשטח במועדים הרלבנטיים לתביעה, לא היו קיימים כלל בשנת 1993 בנחלה. להקמת התוספות למבנה החקלאי הקיים, המבנה ששני חלקיו מסומנים באותיות י' ויב' במפת המודד מר בן נתן, ניתן אישור המנהל והיתר. לא ניתנו היתר ולא אישור המנהל לבניית כל יתר המבנים שבנחלה, מלבד בית המגורים המסומן באות א' במפת המודד בן נתן. היתר הבנייה שהוגש במהלך החקירה החוזרת של הנתבע מספר 5, שאותו מכנים הנתבעים בסיכומיהם "דוגמא" הוא רישון בניה מיום 8.4.1968 לבניית סככת חציר. סככת חציר זו אינה קיימת עוד בנחלה. ביחס לגורל המבנים החקלאיים שהיו בנויים במשק העיד הנתבע מספר 5 כדלקמן: "היתה תקופה של 10,15 שנים שהרפתות עמדו ללא שימוש וללא בקרה. מן הסתם רפתות בנויות מקירות פח ומגגות אסבסט וחלקם עם הזמן התפוררו ונפלו, ציפינו אותם בקירות חדשים, פחים חדשים וגג חדש, זה מה שקרה שהחיינו אותם. גג חדש מפח איסכורית." (ראה עדותו בעמוד 62 לפרוטוקול בשורות 5 - 9). המדובר בעין הדין בבניה חדשה ללא היתר. הנתבע מספר 5 למעשה אף מודה בכך בעדותו, זאת כדלקמן: "ש. למרות זאת אני אומר לך שלאף בניין במשק שלך לא הגשת בקשה לוועדה מחוזית, לא לבנייני משק סעיף 20ד', לא לבניינים חקלאיים תעשתים (צ"ל תעשיתיים ה.ע) כמו בסעיף 20 ה', לא לבניינים הקשורים לאחסנה כמו בסעיף ו', לא לבניינים שהם חלק תוכנית פיתוח, לא הגשת דבר כזה לוועדה המחוזית ת. לא" (ראה עדותו בעמוד 53 לפרוטוקול בשורות 14 - 19) (ראה בנוסף עדות הנתבע מספר 5 בעמוד 39 לפרוטוקול). הקמת מבנה שנהרס מחדש מצריכה אף היא היתר בניה כקבוע בסעיף 145 (א) (2) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 . בסעיף 145 לחוק נקבע: "עבודות טעונות היתר (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר: ... (2)הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה..." גם ביחס להיתרים לשימוש חורג העיד הנתבע מספר 5 כי לא פנה לוועדות לתכנון ולבניה ולמנהל לקבלת אישורם, זאת משידע כי לא יאשרו את השימושים. (ראה עדותו בעמודים 59 - 60 לפרוטוקול). לאור כל האמור לעיל מצאתי כנכונה ומוכחת את טענת המנהל שלפיה הנתבעים עושים שימושים חורגים במבנים ללא היתרים, וללא הסכמת הבעלים, בשטחים נרחבים הנאמדים בכאלף שבע מאות מ"ר בנחלה. ההיבט התכנוני טיעון הנתבעים ביחס למצב התכנוני של המקרקעין מתעלם מתכנית מתאר תממ/3 החלה על המקרקעין אשר אושרה בשנת 1982. לפי התוכנית אין התוכנית פוגעת בתוכניות קודמות החלות על המקרקעין, אלא בשני מקרים כדלקמן: האחד - בגדרו התוכנית המוקדמת סותרת את תממ/3 בכפוף לסעיף 7 לתממ/3; והשני - אם מדובר בקרקע חקלאית. זאת על פי סעיף 1.5 (ב) (2) לתממ/3 (ראה הוראות התוכנית שהוגשו כמוצג ת/3) בנסיבות העניין אין ולא יכול להיות חולק על כי הקרקע הוכרזה כחקלאית. סעיף 5.7 בתכנית תממ/3 ובו הגדרת השימושים המותרים בשטח חקלאי אינו כולל מי מהשימושים הנעשים על ידי הנתבעים במקרקעין. תכנית המתאר משמ/46/(חש) אשר אושרה בשנת 1987 החלה על המקרקעי מושב בצרה ולרבות על הנחלה קובעת כי בנחלה ניתן להקים מבני משק חקלאיים ומבני מגורים בלבד. (ראה סעיף 21 להוראות התכנית שהוגשו כמוצג ת/7). בנוסף קובעת התכנית בסעיף 23 כי באזור חקלאי מותר יהיה שימוש אך ורק לפי יעוד המקרקעין על פי התוספת הראשונה לחוק. על פי סעיף 6 לחוק נקבע כי הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן: "ולקחש"פ) היא המוסמכת לאשר תכניות החלות על קרקעות מוכרזות. וראה גם סעיף 7 (ב) לחוק בו הוגדר מהו שימוש למטרה שאינה חקלאית. המבנים והשימושים הנעשים על ידי הנתבעים בנחלה שעיקרם השכרה למטרות מסחריות שונות אינם בגדר "מבנים הדרושים במישרין לייצור חקלאי, לעבוד חקלאי של אדמה או לגדול בעלי חיים". הנתבעים מתעלמים גם מהתנאים הקבועים בתוכניות אליהן הם מפנים כתוכניות המסדירות את השימושים המותרים במקרקעין, ולרבות קיומה של תוכנית מפורטת וכן אישורי הוועדות שלא ניתנו גם על פי הודאת הנתבעים. סבורתני כי אין לקבל את טענות הנתבעים גם בהיבט התכנוני שעיקרן נסמך על הדין הרצוי ולא המצוי ועל מאמרי ביקורת שאין בהם כדי לשקף את הדין החל. בנוסף אציין כי לו אף היה למקרקעין הפוטנציאל התכנוני הנטען, בנסיבות העניין יש לומר כי לבעל המקרקעין ולמנהלם אין כלל המנדט או בקטיגוריות ההופלדיאניות "הכוח" להתיר שימוש במקרקעין על ידי השכרת מבנים שבנחלה לתעסוקה לא חקלאית על יסוד ההחלטות שהתקבלו על ידי מועצת מקרקעי ישראל בעת הזו. זאת כפי שיפורט להלן. בג"ץ פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל לאחרונה ניתן פסק דין בית המשפט העליון בבג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות ואח' נ' מועצת מקרקעי ישראל ואח' (2011) (טרם פורסם). בדיון זה אוחד הדיון בשמונה עתירות שעניינן החלטות מועצת מקרקעי ישראל מספר 979 ו 1101 שעניינה הסדרת פעילות שאינה חקלאית בנחלות במושבים. בכל הנוגע לאחד ההיבטים של החלטה 1101 שנבחנו בפסק הדין הוא זה הרלבנטי לעניין הנדון בפני נקבע באופן פסקני כי החלטה 1101 שבגדרה הותרה השכרת שטחים המיועדים לתעסוקה לא חקלאית על ידי בעלי הזכויות בנחלה לאחרים חורגת ממתחם הסבירות ועל כן בטלה. אין בדברי אלה כדי להצביע על כי הנתבעים עמדו בתנאי החלטה 1101, משבמובהק לא עמדו בהם. בדברים אלה יש אך כדי להסביר מדוע כל שימוש בנחלה שעניינו השכרה לפעילות לא חקלאית איננו שימוש שבעל המקרקעין רשאי להתירו על יסוד ההחלטות שהתקבלו מלפניו במועצת מקרקעי ישראל כמפורט בפסק הדין, וממילא אינו שימוש שהמחזיק במקרקעין,תהא זכותו אשר תהא, רשאי לעשות במקרקעין; ומכאן שיש להורות על הפסקתו. בפסק דין כב' השופטת ארבל בואר כי בקבלת החלטה 1101 בהיבטיה אלה הנוגעים להשכרת שטחים לתעסוקה לא חקלאית על ידי בעלי הזכויות בנחלה לאחרים לא ניתן משקל ראוי למספר היבטים משמעותיים שאלה עיקרם: החשש מפני תופעת הפרבור המואץ. הבעיתיות הגלומה בהענקת "פרס" לפועלים בניגוד לחוק על ידי "הכשרת" הבנייה הבלתי חוקית והמסר המועבר למפרי החוק ולשומרי החוק עקב כך. השימוש בקרקע החקלאית נועד לעיסוקו של החוכר עצמו לצורך השלמת פרנסתו מחקלאות כ"רע הכרחי". תכלית זו שבבסיס ההכרה בצורך בהתרת עשיית שימושים לתעסוקה לא חקלאית בנחלה לא הייתה מכוונת לשמש כ"מיזם בתחום הנדל"ן" על ידי עשיית השימושים על ידי אחרים. סבורתני כי עדות הנתבע מספר 5 והתנהלות הנתבעים והמחזיקים בנחלה נשוא המחלוקת ממחישים היטב את כל החששות והבעייתיות עליהם הצביעה כב' השופטת ארבל בפסק הדין. הנתבע מספר 5 תיאר את המתרחש בנחלה כ"תחנה מכרזית". היש ביטוי קולע מזה להמחשת השליליות שבמעשה השכרת המבנים לתעסוקה לא חקלאית. ניתן לומר כי בנסיבות העניין בניית המבנים המרובים שבנחלה , למעלה מעשרה מבנים, והפיכתה לאיזור תעשייה קטן בשטח כאלף ושבע מאות מ"ר הופכת את הנחלה למיזם נדלני. הפסול שבכך בואר באר היטב בדברי כב' השופטת ארבל בעניין השימוש הבלתי חוקי בנחלות זאת כלדלקמן: "קשה להגזים בנזק שעלול להיגרם בעקבות שימוש בלתי חוקי או בלתי מוסדר במקרקעין, הנעשה על - ידי בעל זכויות בנחלה לשם תעסוקה לא חקלאית. בשימוש הלא חוקי יש כדי לפגוע בשלטון החוק, המשמש כאמור, עיקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית, באשר מוחלות נורמות שונות על אנשים שונים. כן יש בשימוש הבלתי חוקי להביא לפגיעה באמון הציבור ברשויות השלטון. בצד זה, פוגע הדבר, פעמים רבות, בנוחותם ובהנאתם של אלה המתגוררים בסמוך לו; הוא משנה את אופייה של הסביבה הכפרית ומשתלט על שטחים פתוחים; הוא משפיע לרעה על התשתיות, שאינן מיועדות לעמוד בעומס התחבורתי שנוצר בעקבות שימוש בעין זה, הוא יוצר מפגעים סביבתיים, ובאין פיקוח - מגביר סיכונים אלקולוגיים, הוא מביא לירידת ערך המקרקעין הסמוכים, ללא פיצוי; הוא פוגע בקופה הציבורית, שכן לא ניתן תשלום עבור השימוש שנעשה בפועל במקרקעין, הוא פוגע בתחרות העסקית מול אלה הפועלים תחת רישיון.." (ראה סעיף 109 לפסק הדין). בהינתן מצב משפטי זה ביחס להחלטות מועצת מקרקעי ישראל התוצאה היא כי אין לאפשר את המשך עשיית השימושים החורגים בנחלה. זאת אפילו היה מוכח כי מי מהשימושים הנעשים בנחלה מותרים מבחינה תכנונית לו היו נעשים על ידי בעל הזכויות בנחלה עצמו. ההיבט הקנייני הנתבעים טענו, וזאת כסיסמא בלבד, כי להם הבעלות דה פקטו במקרקעין, ומשהמקרקעין הם קניינם המוחלט זכאים הם לעשות כל שימוש במקרקעין ללא צורך בהסכמת המנהל ובעל המקרקעין. אקדים ואומר כי ביחס לזכות הנתבעים בנחלה או ביחס אליה, אם היא רשות או זכות חוזית להתקשרות בחוזה חכירה, או חכירה בתנאים אלה או אחרים לא הובאו מטעם הנתבעים כל ראיות. הנתבע מספר 5 העיד בחקירתו כי הוא אחד התובעים שתביעתם התבררה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בעניין זה העיד הנתבע מספר 5 את האמור להלן במענה לשאלה בדבר חוזה רסקו המבסס את זכויות הנתבעים על פי הנטען, ואי הגשתו כראיה מטעם הנתבעים בתובענה שבפני: "ת. אני מעיד אמת, לא הכנסתי אותו, לא כל דבר הכנסתי לתצהיר, אני יודע שזה מתברר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. אני יודע אני חלק ממושב בצרה, אני חלק מהתובעים שם. ש. מה הטענה שלך בתביעה ת. שאנחנו בכלל מושב בצרה נקנה כאדמה פרטית וכל האדמות היו צריכים להירשם כאדמות בטאבו ולא מנהל בכלל ש. מה הטענה שלך לגבי רסקו ביחס למשק שלך ת. שפשוט לא רשמה את המשק בטאבו כפי שהתחייבה ש. שם צרפת חוזה של רסקו ת. שם צרפו ש. למה לא זימנת עד של רסקו לכאן לא נראה לך רלבנטי ת. לא. זה רלבנטי לתביעה במחוזי לא פה". (ראה עדות הנתבע מספר 5 בעמוד 57 לפרוטוקול שורות 5 - 16). ביחס לתביעת חברי אגודת בצרה, ניתן זה מקרוב פסק דין כב' השופטת רונן זאת בת.א 1890/05 דוברוב אריה ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב והקרן הקיימת לישראל (2011) (טרם פורסם) . בפסק דין כב' השופטת רונן נקבע לסיכום פסק הדין האמור להלן: "לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי התובעים לא עמדו בנטל שהוטל עליהם, ולא הוכיחו כי הם זכאים להתקשר עם המנהל בהסכמים בהם יקבע כי מותר להם לעסוק בנחלות שלהם בעיסוקים שאינם עיסוקים חקלאיים, אלא בתעשיה ובמסחר. אני מורה אם כן למנהל להתקשר עם התובעים בהסכמי חכירה בהתאם לנוסח ההסכמים שהוכנו על ידי המנהל, וזאת תוך פרק זמן של 60 ימים מהיום (אלא אם כן התובעים או מי מהם יסרבו לחתום על הסכמים בנוסח הזה). מעבר לכך, אינני מקבלת את עתירת התובעים ביחס ליתר הסעדים שנתבעו בתביעה". גם הטענה הקניינית שנטענה על ידי הנתבעים לפיכך לא הוכחה. לבטח אין לומר כי הנתבעים הם "הבעלים דה פקטו של המקרקעין" וכי מכאן נובעת זכותם לעשות כל שימוש במקרקעין. כל הסכם חכירה שייחתם עם הנתבעים או מי מהם, אם ייחתם, כפוף כדבר המובן מאליו להוראות בג"ץ ביחס לשימושים האסורים במקרקעי הנחלה, על פי הקבוע בפסק הדין בענין פורום הערים העצמאיות. התוצאה 25. לאור כל האמור לעיל ניתן בזאת צו מניעה קבוע המונע מן הנתבעים, או מי מטעמם, או בהרשאתם לעשות שימוש במקרקעין שימושים שאינם חקלאים, ושלא קיבלו את אישור התובע וזאת במבנים המפורטים במפת המודד בן - נתן, למעט בית מגורים במבנה א'. בנוסף ניתן בזאת צו עשה המורה לנתבעים לסלק ולהרוס את כל מחובר בקרקע שהוקם על ידם שלא כדין. המדובר בכל המבנים המסומנים במפת המודד בן נתן למעט המבנים המסומנים באותיות א', י' ו יב' כן צו עשה להפסקת השימושים החורגים על ידם או מי מטעמם או ברשותם שאינו בר רשות במקרקעין שאושר על ידי המנהל. ניתנת שהות בת 90 ימים להתארגנות ולפיכך יעוכב ביצוע פסק הדין למשך 90 ימים. בהתחשב במצבם המיוחד של הנתבעים 1 - 4 הנתבעים ביחד ולחוד ישאו בהוצאות התובע ובנוסף ישאו בשכ"ט עו"ד בסך 7,500₪. בניהקרקעותבניה לא חוקיתמקרקעין