כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם שני אישומים בגין עבירות על חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון"). אישום ראשון - מיוחס לנאשם 1: בניה ללא היתר ובניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון - סעיפים 145, 156(א), 204(א)(ג), 205, 208, 218, 219 ו-221 לחוק התכנון וסעיפי חלק א', פרקים ד' ו-ה' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). אישום שני - מיוחס לשלושת הנאשמים: שימוש ללא היתר בניגוד לתוספת הראשונה ובסטיה מתוכנית - סעיפים 145, 156(א), 204(א) ו-(ג), 205, 208, 218, 219 ו-221 לחוק התכנון וסעיפי חלק א' פרקים ד' וה' לחוק העונשין. כתב האישום מפרט בעובדותיו את פעולותיהם של הנאשמים אשר הביאו להגשת כתב האישום כנגדם. עובדות כתב האישום: האישום הראשון: במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היו הנאשמים והינם, בעלים בחלקה 18 בגוש 10551 (ישן 10705/44) במגדים (להלן: "החלקה") / שותפים בחלקה / מחזיקים החלקה/ מי שהוחזקו כבעלים בחלקה, שמוטלת עליהם להשיג היתר / מבצעי העבודות והמשתמשים בפועל בחלקה והאחראים לכך. החלקה הינה קרקע חקלאית על פי הכרזה שפורסמה בילקוט הפרסומים מספר 3504 מיום 30.11.87 עמ' 364. החל משנת 2000 לערך, ביצע הנאשם 1 בחלקה ביחד עם אחרים ובשליחותם את העבודות דלהלן ללא היתר כדין ובניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק. עבודות הבניה שביצע הנאשם 1 ללא היתר הינן: בניית מבנה קשיח בשטח של כ- 60 מ"ר המשמש למגורים. בניית מבנה קשיח עשוי מתכת בשטח של כ- 250 מ"ר המשמש לאחסון חומרי גלם. בניית מבנה קשיח עשוי מתכת בשטח של כ- 350 מ"ר המשמש כעסק. הצבת קרוואן בשח של כ- 44 מ"ר המשמש למגורים. הצבת מיכל סולר בנפח של כ- 3000 ליטר. בניית סככה פתוחה בשטח של כ-180 מ"ר. (להלן: "המבנים"). האישום השני: עד למועד הגשת כתב האישום, משתמשים הנאשמים עם אחרים ובשליחותם, בחלקה ובמבנים המפורטים לעיל, ללא היתר כדין ובסטיה מתכנית ובניגוד להוראות התוספת השניה לחוק. הנאשם 1 משתמש במבנים (למעט מבנה מס' 3) שימוש למגורים ולאחסון. הנאשמים 2 ו- 3 משתמשים במבנה המתואר בסעיף 3 - שימוש לעסק מסחרי. טענות הצדדים: ב"כ המאשימה טען כי מהראיות שהובאו, עולה שהנאשם 1 בנה את המבנים ללא היתר וכן השתמש בהם, גם זאת ללא היתר (למעט הסככה המפורטת בסע' 2(3) לסעיף העובדות באישום הראשון). לטענתו, הוכח גם כי הנאשמים 2 ו-3 השתמשו במבנה קשיח עשוי מתכת בשטח של כ-350 מ"ר (סעיף 2(3)) ללא היתר. ב"כ המאשימה טען כי אין בראיות שהציג הנאשם, כדי לבסס הגנה מן הצדק. לדבריו, הגנה זו תתקבל רק במקרים נדירים בהם בית המשפט נשאר "פעור פה" עקב מחדלי הרשות. לטענתו במקרה דנן, לא הובאו ראיות למחדל כאמור. מטעם המאשימה העיד המפקח ממשרד הפנים מר אהרון ניסטל (להלן: "המפקח") אשר סייר מספר פעמים במשק 44 השייך לנאשם 1 - היא החלקה. המפקח הציג דו"חות פיקוח שערך (ת/2 - ת/5) ותמונות שצילם (ת/6) וכן הציג גיליון עדות שגבה מהנאשם 2 (ת/7) ותדפיס מרשם החברות של הנאשמת 3 (ת/8). המפקח טען כי בדק בוועדה המקומית לגבי המבנים הנקובים בכתב האישום ומצא כי הנאשם 1 ואשתו הגישו בקשות, אך נכון למועד הגשת כתב האישום, אין היתרים למבנים. לעניין הקרוואן, טען המפקח כי עפ"י תוכנית שהגיש הנאשם 1 לוועדה (ת/12), הקרוואן מסומן להריסה מפני שהוא חורג מקו הבניין. עד תביעה נוסף היה מר יונה דוד הממונה על הפיקוח של מחוז חיפה (להלן: "הממונה") העיד בביהמ"ש כי עובר ליום הגשת כתב האישום, לא היו בידי הנאשמים היתרי בניה על פי חוק והעובדה שהגישו בקשות להיתרים אינה משנה את העובדה שבנו ללא היתר. לדברי הממונה, אמנם לא תקין שהמפקח לא פנה לוועדה המקומית, בכדי שזו תיתן לו סקירה על סיכויי הבקשות להיתרים שהוגשו על ידי הנאשם 1, אולם אין בכך כדי לפגוע בחוקיותו של כתב האישום. הגב' שלם רחל המהנדסת של המועצה בחוף הכרמל (להלן: "המהנדסת") העידה כי תיק התביעה הוכן בטרם נכנסה לתפקידה. המהנדסת נשאלה על סיכוייהם של הנאשמים לקבל היתרים והשיבה: "לנושא בקשות לבניה למגורים, אין בעיה לקבל היתר זה עומד לפי התוכנית שחלה. בנושא של הסככות יש לנו סככה אחת שהיא בתחום המגורים וגם לה אפשר לקבל היתר בשימוש חורג לסככה שהיא לא חקלאית וגודלה כ-178 מ' והיא עומדת בכל הכללים. סככה שניה בגודל של 300 מ"ר נמצאת בשטח החקלאי כולה כפי שאני רואה, סככה כזו לא יכולה לקבל היתר לשימוש חורג בוועדה המקומית היא יכולה לשמש רק כסככה חקלאית ואם רוצים שימוש חורג לסככה מסחרית, לשימוש לא חקלאי נדרש אישור מהוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ומהוועדה המחוזית" (פרוט' עמ' 30 ש' 10-16). לגבי הקרוואן העידה המהנדסת כי ניתן לקבל עליו היתר רק אם הוא יוזז לפנים הנחלה. המהנדסת נשאלה האם בזמן שהקרוואן נבנה היתה הוראת שעה שאין צורך בהיתר לגבי מבנים יבילים, והשיבה כי אינה יודעת מתי הונח הקרוואן, והוספה כי היתה קיימת הוראה כזאת בדצמבר 2002. ב"כ הנאשמים טען כי בשנת 96 קבעה המדינה חד משמעית, החלטה סטטוטורית, לפיה יש בניה ללא היתר במושבים והתקבלה החלטה של המועצה הארצית לתכנון ובניה שצריך להכין תוכניות מתאר מחוזיות ושהתפקיד המכריע הוא של הועדות המקומיות לטפל בתכנון, אך עד היום הועדה המקומית לא עשתה דבר. לדברי הסניגור, הנאשמים חטאו בפרשנות מוטעית של הדרך שבה צריך ליישם את החלטת המדינה להתיר את הבניה במושבים, אולם הם הגישו בקשות להיתרי בניה כבר בשנת 2001. הנאשם 1 העיד לגבי התמונות (ת/1) שהציג המפקח, וטען לגבי כל מבנה שצולם כדלקמן: תמונה 1 - סככה לטרקטורים ולבננות בשטח של כ-220 מ' שנבנתה לפני כשנתיים. תמונה 2 - הסככה לא נמצאת, נאשם 1 טען כי הרס אותה בשנה שעברה והזיז את המיכל סולר והתמונה היא מלפני כשנתיים. לטענתו, המבנה של הסולר הוא בן 20-30 שנה ושימש בעבר כרפת. תמונה 3 - זה קרוואן לעובד תילאנדי- צימר שלדבריו רכש לפני 10-13 שנים, לטענת הנאשם 1 הביא אישור שאין הגבלה לקרבה שלו לגבול חלקה שניה מס' 45. תמונה 4 - הבית נבנה לפני כ-3 שנים, הבת של הנאשם 1 גרה בו עם בעלה. לטענתו, לכל המבנים אין היתר וגם לבית שלו אין היתר כי הוא לא נמצא במרחק נכון מגבול הנחלה. תמונה 6 - סככה שהוקמה לפני מעל 10 שנים במקום לול שהיה קרוב לבית בשטח של כ-150-200 מ', הוא היה במרחק של 4 מ' מהבית ושימש עד לפני יותר משנה לטענתו למבנה שהושכר ל"טיב הפרזול" . תמונה 7 - בעבר היה דיר במקום ולפני כ-4 שנים בנה הנאשם 1 מבנה אסבסט. בחקירתו הנגדית אישר נאשם 1 כי לכל המבנים אין היתר בניה כחוק. גב' סבג אילנה, אשתו של הנאשם 1 (להלן: "אילנה") העידה גם היא בביהמ"ש. לדבריה, מאז שהוגש כתב האישום ואף לפני כן, הופסקה הפעילות העסקית בסככות שבנו. בחקירתה הנגדית, אישרה אילנה כי בתה מתגוררת בבית בגודל 63 מ"ר ובקרוואן בגודל 44 מ' מתגורר התילאנדי, וטענה כי הסככה בגודל 250 מ"ר ריקה, סככה בגודל 300 מ' וסככה בגודל 180 מ' עומדות ריקות . ובאשר למיכל הסולר לא ידעה אילנה אם יש היתר לגביו, טענה כי אין גג מעליו ולדבריה הם סידרו אותו לפי מה שביקשו מהם. ב"כ הנאשמים טען לגבי המבנים כדלקמן: הקרוואן - לאור הוראות החוק שקבע שאין צורך בהיתר בניה למבנה יביל, על פי הוראת שעה הנותנת פטור למבנה יביל שהיתה תקפה במועד הרלוונטי יש לזכות את הנאשם 1. המבנים האחרים - הובאו ראיות לדבריו, שהמבנים נבנו מעבר לתקופה של 5 שנים. מיכל הסולר - הנחת המיכל לשימוש עצמי ללא פעולת בניה לטענתו אינה מהווה עבירת בניה. המבנה שבו היה מצוי מיכל הסולר הוא בן 20-30 שנה. לגבי המבנים שלגביהם נטען שנעשה בהם שימוש לא חקלאי - לפי תשובתו של מפקח הבניה, השימוש הופסק. לסיכום, ביקש ב"כ הנאשמים לבטל את כתב האישום, עקב הטעות שטעו הנאשמים בהבנת המצב המשפטי שבו היו מצויים לאור החלטות המדינה, הפרסומים בדבר השינויים בתוכניות המתאר הארציות והמחוזיות והם פעלו על פי ההנחיות שקיבלו מהוועדה המקומית להגיש בדחיפות בקשות לקבלת להיתרי בניה. הדיון המשפטי: הנאשם 1 הואשם בעבירות של בניה ללא היתר ובניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון. אין חולק כי הנאשם 1 הינו בעל החלקה. סעיף 204 לחוק התכנון, הינו הסעיף הדן בענישת המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק התכנון או תקנה על פיו. סעיף 208 לחוק התכנון והבניה מגדיר את האחראים לעבודה ולשימוש הטעונים היתר שניתן להאשימם בשימוש במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204: "(א) בוצעה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204, ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה: (1) בעל ההיתר לביצוע העבודה או השימוש כאמור; (2) מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר כאמור מכוח חוק זה או תקנה על פיו; (3) בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה". הנאשם העיד בביהמ"ש כי הוא מודע לכך שלכל המבנים שבתמונות, אין היתר כחוק (פרוט' עמ' 19 ש' 30) אך הוסיף כי הגיש בקשות להיתרים בעבורם. כתב האישום נגד בנאשמים הוגש בתאריך 10.12.02. עיינתי בבקשות להיתרים ומצאתי כי בקשה להיתר להקמת סככות למטרות חקלאיות הוגשה בתאריך 31.10.01 ו-2 בקשות להיתרים הכוללת את המבנים הרשומים בכתב האישום, הוגשו ביולי 2004 - קרי, זמן רב לאחר שהוגש כתב האישום. כלומר, זמן רב לאחר שהמבנים נבנו. בקשת ב"כ הנאשמים לבטל את כתב האישום, עקב הטעות שטעו הנאשמים בהבנת המצב המשפטי שבו היו מצויים לאור החלטות המדינה וההנחיות שקיבלו מהועדה המקומית, להגיש בדחיפות בקשות להיתרי בניה - נדחית על ידי. לשיטתי, כל עוד החלטות המדינה בדבר תעסוקה לא חקלאית לא קיבלו תוקף חוקי (עדיין לא ניתן להן תוקף חוקי), עליי לדון את הנאשמים עפ"י הוראות חוק התכנון, אשר היו קיימות בעת הגשת כתב האישום ועובר להיום, ואותן הוראות קובעות כי יש להגיש בקשה להיתר בניה בטרם מקימים מבנה או רוצים לבצע פעולה הדורשת היתר ורק כאשר ניתן ההיתר אפשר להתחיל ולפעול על פיו. העובדה שהנאשם 1 הגיש בקשות להיתרים עבור מבנים שבנה בעבר, מצביעה על כך שהיה מודע לאי החוקיות הגלומה במעשיו, ולאחר הגשת כתב האישום כנגדו, הגיש את הבקשות להיתרים בעבור המבנים הנקובים בו. לכן, באין חולק כי במועד הגשת כתב האישום ועובר להיום אין לנאשם 1 עדיין היתרים למבנים אשר בנה והקים ולכן יש לראות את הנאשם כמי שעבר את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בהערה: לגבי הדברים שנאמרו לגבי הקרוואן, שהיתה בזמנו הוראת שעה המתירה החזקת מבנה יביל בחלקות חקלאיות, לא הובאה כל ראיה לכך, ויתרה מכך לא הוכח מאימתי אותו מבנה עומד על המקרקעין ומאימתי ועד מתי הוראת השעה. הנאשם 2 הינו הבעלים (ת/8) של חברת טיב הפרזול - הנאשמת 3, שכר את המבנה המפורט בסעיף 2.3 לכתב האישום מהנאשם 1. השכירות נעשתה בכדי לעשות במבנה שימוש מסחרי, המבנה שבו נעשה השימוש המסחרי הוא מבנה קשיח עשוי מתכת בשטח של כ-350 מ"ר ושימש כעסק את הנאשמים 2 ו-3. לא הובאה כל ראיה לביהמ"ש כי ניתן היתר לביצוע שימוש חורג באותו מבנה או כל שימוש אחר גם על ידי הבעלים וגם על ידי מי שאינו הבעלים. עפ"י הוראות סע' 208 לחוק התכנון גם המשתמש בפועל במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סע' 204, יחשב כמי שעבר את העבירה. ולכן, מכוח הוראות סעיף 208(א)(7) לחוק התכנון, ניתן להאשים את נאשמים 2 ו-3 בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום. סעיף 208(ב) לחוק התכנון יכול להוות הגנה לנאשמים 2 ו3 מכוח האמור בסעיף 208(א) לאותו חוק. אולם, התנאי הראשון לתחולת ההגנה שבסעיף 208(ב) לחוק התכנון הוא ש"העבירה נעברה שלא בידיעתו של הנאשם". וכלשון סעיף 208(ב) לחוק התכנון: "נאשם אחד מהמפורטים בסעיף קטן (א) בעבירה לפי סעיף 204, תהא זו הגנה טובה אם יוכיח שניים אלה: (1) העבירה נעברה שלא בידיעתו. (2) הוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות חוק זה והתקנות על פיו בכל הנוגע לעבודה הנדונה". הנאשם 2 נתן לבא כוחו, ייפוי כוח בצורת תצהיר שהתיק יתנהל שלא בנוכחותו. בכך, בחר הנאשם 2 שלא להעיד ולא להוכיח את ההגנה שניתנה לו בסעיף 208(ב). ולכן, אני מוצאת כי נאשמים 2 ו-3 עברו את העבירה שיוחסה להם והיא שימוש ללא היתר במקרקעין. לאור האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם 1 בעבירות של בניה ללא היתר ובניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון - סעיפים 145, 156(א), 204(א)(ג), 205, 208, 218, 219 ו-221 לחוק התכנון וסעיפי חלק א', פרקים ד' ו-ה' לחוק העונשין. ואת שלושת הנאשמים, אני מרשיעה בעבירות של שימוש ללא היתר בניגוד לתוספת הראשונה ובסטיה מתוכנית - סעיפים 145, 156(א), 204(א) ו(ג), 205, 208, 218, 219 ו-221 לחוק התכנון וסעיפי חלק א' פרקים ד' ו-ה' לחוק העונשין. מושבים נחלות ומשקיםבניהבניה ללא היתר