1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות, האחת - עבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") והשניה - עבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר ללא היתר, עבירה על סעיף 145 יחד עם סעיפים 204 ו - 208 לחוק. 2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן ב"קצירת האומר": א.ביום 16.6.02 הרשיע בית המשפט בפתח תקוה בתיק פלילי 2736/01 את הנאשם ובמסגרת גזר הדין ציווה בית המשפט על הנאשם להרוס סככה וגדר אשר הוקמו ללא היתר בניה. בחלוף המועד אשר נקבע לביצוע הצו נערכה ביקורת בחודש דצמבר 2003 ונמצא כי הנאשם לא קיים את הצו וכי אין בידו היתר בניה. ב.באותו מועד, בדצמבר 2003 הוברר כי על גבי חלקה אחרת ובמגרש אחר באותו גוש בנה הנאשם בלא היתר בנין בין 4 קומות בשטח של 750 מ"ר. 3.התובע בטיעוניו לעונש ביקש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, קנסות אשר יהלמו את חומרת העבירות וכן לגזור עליו עונש של מאסר על תנאי ואף לחייבו לחתום על כתב התחייבות ובנוסף לכך, בעבירה שבתיק 20098/04 ביקש הוא אף ליתן צו הריסה. 4.הסנגור בטיעוניו לעונש ביקש לאבחן בין שני כתבי האישום התלויים ועומדים כנגד הנאשם. במקרה הראשון עסקינן בסככה וגדר כשכאן כפי הנראה לא יוכל הנאשם לקבל היתר בניה. מאידך גיסא, לגבי המבנה בין 750 המטרים, הרי שלנאשם סיכוי שניתן יהיה "להכשיר" את הבניה הנ"ל , שכן הנאשם החל בפועל לטפל בקבלת היתר. עוד טען הסנגור כי עניין של בניית בתים בלא היתר הינה "כמעט דבר שבשיגרה" ולפיכך לטעמו של הסנגור על בית המשפט להקל בעניינו של הנאשם וזאת בנוסף על הנסיבות האישיות אותן פירט בטיעוניו. 5.בית המשפט העליון וכן בתי המשפט המחוזיים קבעו בשורה של פסקי דין, כי העונש ההולם נאשם אשר לא קיים צו שיפוטי הוא מאסר בפועל. בע"פ 920/85 (לא פורסם) נאמר: "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בית המשפט. ערים אנו ומבינים אנו לנימוקיהם של המשיבים, ועל הגורמים המוסמכים לעיין במה ניתן לסייע להם, אך אין בהם, בנימוקים אלה, כדי לאפשר למשיבים לעשות דין לעצמם ולפגוע פגיעה כה חמורה ומכוונת בשלטון החוק. אשר על, מצווה בית המשפט לנקוט באמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים, כגון השתת מאסר בפועל, כדי לעמוד בפרץ". בע"פ 4603/90 אדירים חברה לבנין ועבודות נגד מדינת ישראל, פד"י מז' (2) 529 נאמר: "צו הפסקה שיפוטי, בדומה לכל הוראת בית משפט שסעיף 287 לחוק העונשין חל עליה, ובדומה לצו מניעה וכל צו אחר של בית המשפט שנתן לכוף ציות לו לפי פקודת בזיון בית המשפט, מחייב את מי שהצו מכוון אליו לנקוט צעדים להבטחת קיומו של הצו. החובה אינה מוגבלת לנקיטת מעשה פעיל דווקא יש ואי ציות לצו מתבטא במחדל לגרום לקיומו". לגבי העונש במקרים כגון המקרה דנן נאמר בע"פ 955/98 (לא פורסם) נאמר: "בניה שלא כדין אינה רק תופעה החותרת תחת התכנון הנאות של הבניה והשמירה על איכות החיים. תופעה זו נמנית על התופעות הבולטות בפגיעתן בהשלטת החוק: "מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק". על כן, בע"פ 4603/90 אדירים חברה לבנין ועבודות נגד מדינת ישראל, פד"י מז' (2) 529 נאמר: "המציאות מלמדת שמטרת ההרתעה עדין לא הושגה. השטח עדין פרוץ ומדיניות השלטת החוק דורשת נורמות ענישה מחמירות שיהיה בהן כדי למגר את התופעה הפסולה הזו. כבר נפסק לא אחת כי ההפקרות השוררות בנושא העבירות על חוק התכנון מחייבת הטלת עונשים מרתיעים. רק עונש מאסר יש בו להרתיע מפיתוי לגריפת הון בדרך של עבריינות על חוק התכנון. חומרה מיוחדת נודעת לעבירה המהווה הפרה של צו בית משפט". 6.דברים דומים נאמרו אף בע"פ (ת"א) 39/98 עיריית נתניה נגד הראל שאול: "סוגיה זו של בניה ללא היתר נדונה בבית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין. התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה." ברע"פ 23/83 פור נגד מדינת ישראל, לח' (1) 534, בעמ' 535 נאמר: "מדיניות הענישה, אשר נקבעה על-ידי בית משפט זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים צווי בית משפט בנושא הבניה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הנסיון מלמד, שכל עונש הרתעה אחר אין בו כח ההרתעה הדרוש". בע"פ 70987/01 הודגש כי: "ההלכה היא כי בתחום זה של הפרת צווים שיפוטיים יש מקום להטלת עונשי מאסר בפועל, בפרט במקרה שבו מדובר בעבירות חוזרות ונישנות". 7.היינו, בהטלת עונש מאסר בפועל מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של אנשים המפירים בריש גלי את חוק התכנון והבניה. על כל אדם המפר צו בית משפט לדעת, כי בית המשפט מתייחס בחומרה יתרה לעבירות אלו - ונותן ביטוי להתייחסות זו בעונשי מאסר מתאימים. 8.כאן בשני כתבי האישום נצטיירה לה תמונה של אדם המתעלם מהוראות החוק והפועל בדרך של איש הישר בעיניו יעשה, כאשר מחד ניתן כנגדו צו הריסה על בניה של סככה וגדר ובד בבד הוא בונה בית של 750 מטרים בלא היתר. אין ספק כי נאשם שכזה המתעלם במפגיע מהוראות החוק ושם ללעג את דיני התכנון והבניה, הרי שאין בית המשפט יכול ורשאי להקל בעונשו. איני יכול אף להתעלם מהטענה של הסנגור כי עניין של בניית בתים ללא היתר הינו כמעט דבר שבשגרה במגזר הערבי, דבר שלא יעלה על הדעת ואשר מלמד כי מדובר ב"מכת מדינה" וכי על בית המשפט לגדוע תופעה זו באופן אשר לא רק שהדבר לא יהיה כדאי למבצעי העבירה אלא שאף כל אדם ידע שאל לו לבצע עבירות על חוק התכנון והבניה, שכן בית המשפט אינו סולח ואינו מוחל לעוברי עבירה השבים וחוטאים וסבורים כי בית המשפט , בבוא יום הדין, יקל עמם בעונשם. 9.המדובר בעבירות חמורות בתחום התכנון והבניה, עבירה של אי קיום צו שיפוטי וכן עבירה של בניה בלא היתר כאשר תלוי ועומד כנגד הנאשם צו הריסה שניתן על ידי בימ"ש זה לגבי בניה אחרת ואין כל נפקא מינא באם מדובר במבנה של קבע או בסככה , כל אלה הינם מבחינתו של המחוקק בניה הטעונה היתר. על הנאשם היה לבצע את צו בית המשפט והנאשם בחר להתעלם ממנו ובכך שבנה את הבניה הנוספת הוסיף חטא על פשע. 10.לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים בשני התיקים יחדיו: א) מאסר בפועל של 7 חודשים. ב) קנס בסך 120,000 ₪. הקנס ישולם ב- 30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.11.05 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. כל תשלום בסך 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו. ג) מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירה שעניינה תכנון ובניה. ד) ניתן בזאת צו הריסה לבניה המפורטת בתיק עמק 20098/04. צו ההריסה יבוצע עד ולא יאוחר מיום 31.1.06 אלא אם כן יהיה בידי הנאשם היתר בניה כדין. ה) ניתן בזאת צו איסור שימוש במבנה נשוא תיק עמק 20098/04, כל עוד אין בידי הנאשם היתר בניה כדין. תוקפו של הצו מהיום. ו) הנאשם יחתום על כתב התחייבות להמנע מעבירה על חוק התכנון והבניה לתקופה של שלוש שנים מהיום. סכום ההתחייבות - 25,000 ₪. לא תחתם ההתחייבות יאסר הנאשם ל - 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. בניהבניה ללא היתר