העובדות בתמצית ההסכם 1. עמותת ועד הישיבות (להלן: "העמותה") היא בעלת המבנה המצוי ברחוב עובדיה מברטנורא 7 בקרית צאנז שבנתניה, הידוע כגוש 8273 חלקה 181. המבנה נבנה עוד בשנות החמישים כבית הארחה ונופש ומרכז לימודים סמינריוני לתלמידי ישיבות, והוא קרוי בשם "נאות רפאל". (להלן: "בית ההארחה"). הנתבע הוא מעצב פנים בעל משרד לתכנון "דר אדריכלים" ברמת גן. 2. בין התובעת ובין התובע נכרת ביום בסוף חודש פברואר 2000 הסכם למתן שירותי בנייה ופיקוח על עבודות הבנייה בבית ההארחה. (להלן: "ההסכם"). (ההסכם צורף כנספח א' לתצהירי התובעת.) 3. העבודות נשוא ההתקשרות כוללות הגדלת קיבולת הבנייה של בית ההארחה בבניה נוספת, וכן עבודות שיפוץ הבנייה הקיימת. הבנייה המוזמנת על פי ההסכם היא בעיקרה כדלקמן : בניית לובי חדש בכל קומה, בנייה וסגירת חזיתות המבנה, הגדלת לובי הכניסה כולל בנייה חדשה, שיפוץ והגדלת המטבחים, תוספת בנייה לבית הכנסת, הגדלת חדר האוכל, בניית שני חדרי אירוח חדשים, בניית חדר לעובדים בחלק האחורי של המבנה, בניית מחסן ירקות בסמוך למטבחים. (ראה סעיפים 1 - 25 להסכם). 4. תמורת העבודות והפיקוח נקבעה בסך 210,000$ לפי שער יציג ביום התשלום, כמחיר פאושלי. לוח התשלומים נקבע על פי קצב התקדמות הבנייה, זאת כדלקמן: "תשלום ראשון ע"ס 60,000 $ מיידית. תשלום שני ע"ס 40,000 $ בגמר הריסה והתקנת פיגומים. תשלום שלישי ע"ס 40,000 $ בגמר ק"ק. תשלום רביעי ע"ס 50,000 $ בגמר טיח חוץ. תשלום חמישי ע"ס 20,000$ בגמר העבודות." (ראה האמור בפרק "מחיר" שבהסכם). 5. אין חולק על כי התשלום הראשון בסך 241,800 ₪ שווה ערך ל- 60,000 $ שולם על ידי התובעת לנתבע ביום 29.2.2000. (ראה העתק קבלה מיום 1.3.2000 שצורפה כנספח ג לתצהירי התובעת). בנוסף שילמה התובעת לנתבע על חשבון שכר התכנון סך 25,000 ₪. (ראה העתקי הקבלות נספחים ב1 וב3 לתצהירי התובעת.) 6. מועד תחילת העבודות כקבוע בהסכם : "לא יאוחר מיום 10.3.2000", היינו כחודש לאחר מועד כריתת ההסכם. מועד סיום העבודות נקבע בהסכם כדלקמן: "גמר עבודה משוער 3 - 4 חודשים. אוכל מוכן שבוע לפני חג פסח" (ראה האמור בפרק "מחיר" שבהסכם). 7. בהסכם צוינה בנוסף הערת הנתבע כדלקמן: "משרדי אינו חברה קבלנית המחיר במפרט מתייחס למחירים שהושגו מבעלי מקצוע שונים ומשרדי ידאג לרצף עבודה קבוע (כמו עבודת קבלן) המחיר במפרט אינו כולל את עבודת התכנון של משרדי. מחיר עבודת התכנון הוא בנוסף. בהמשך לגמר העבודות: בהמשך לעיל, אני יכול להבטיח שבית המרגוע יתפקד כיאות בחג הפסח הקרוב, אך עם זאת איני יכול להבטיח שהקומה החדשה תהיה מוכנה לקבלת אורחים" (ראה ההערה שבסמוך לחתימות הצדדים על ההסכם.) צו ההריסה 8. ביום 29.3.2000 הדביקו עובדי הועדה המקומית לתכנון ולבניה בנתניה בבית ההארחה התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים . (להלן: "ההתראה") בהתראה צוין החשד לביצוע עבירה על פי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה בבית ההארחה, ונדרשה הריסה מיידית של הבניה הבלתי חוקית במקום. (עותק ההתראה צורף כנספח ה1 לתצהירי התובעת). 9. ביחס לתיאור העבירה נכתב בהתראה האמור להלן: "בונים תוספת בנייה מ - 5 עמודי ברזל כולל תבניות לשם יציקת בטון בשטח הכולל של כ - 37.0 מ"ר, כל זאת בקומת קרקע מתחת לגג איסכורית המסומן באות א' בתרשים המצורף." 10. בנוסף הודבק בבית ההארחה ביום 29.3.2000 צו הריסה מנהלי להריסת הבנייה הבלתי חוקית במקום. (צו ההריסה המנהלי צורף כנספח ה 2 לתצהירי התובעת). בצו ההריסה המנהלי פורטו העבודות שבוצעו בבית ההארחה ככוללות בנייה מ - 5 עמודי ברזל כולל בתניות לשם יציקת בטון בשטח הכולל של כ 37.0 מ"ר בקומת קרקע מתחת לגג איסכורית. זאת כמפורט בהתראה. 11. ביום 30.3.2000 בוצע צו ההריסה המנהלי. (ראה האמור בסעיף 25 לתצהיר הנתבע). הנתבע צרף לתצהירו תצלומים של בית ההארחה בסמוך לביצוע צו ההריסה המנהלי. (ראה נספחים 20 א' ו 20 ב' לתצהיר הנתבע). 12. לאחר ביצוע צו ההריסה המנהלי לא חודשו עוד עבודות הבנייה בבית ההארחה. התביעות ההדדיות 13. מצב דברים זה הוליד את התביעות ההדדיות. התובעת עותרת להשבת הסכום ששלום לנתבע עקב ההסכם זאת בסך 241,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ביצוע ההשבה המלאה בפועל. הנתבע עותר לחיוב התובעת בתשלום פיצוי בגין הפסד רווח קבלני שציפה לקבל עקב החוזה בסך 263,835 ₪ וכן סך 31,098 ₪ בגין העבודות יעוץ שונות שביצע שאינן קשורות לבית ההארחה כנטען בכתב התביעה שכנגד. בנוסף עותר הנתבע לחיוב התובעת בתשלום הפרשי שכר תכנון בית ההארחה בסך 141,217 ₪. הנתבע טוען כי עקב הפרת ההסכם על ידי התובעת עליה לפצותו בסך 436,150 ₪ . משיקולי אגרה העמיד התובע תביעתו על סך 200,000 ₪, על פי המפורט בכתב התביעה שכנגד. טענות הצדדים בתמצית טענות התובעת 14. לטענת התובעת משלא קוים ההסכם שנכרת עם הנתבע, ולא בוצעה הבנייה נשוא ההתקשרות, למעט מספר עבודות זניחות כמפורט בצו המנהלי, על הנתבע להשיב לתובעת את סכום המקדמה ששולמה לו. 15. לטענת התובעת לא הסכימה ולא הורתה לנתבע לבנות ללא היתר בניה. 16. התובעת טוענת כי לאחר ביצוע צו ההריסה הבטיח לה הנתבע כי יפעל לקבלת היתרי הבניה, אך בפועל לא עשה דבר בעניין זה והוליך אותה שולל. התובעת טוענת כי למעשה הודה הנתבע בחקירתו כי כלל לא הגיש בקשה להיתר. 17. התובעת טוענת בנוסף כי ההסכם בין הצדדים כלל גם תכנון אדריכלי. בנוסף ובסתירה לטענה זו טוענת התובעת כי סכום התשלום בגין התכנון האדריכלי לא הוסכם, וממילא אין הנתבע זכאי לכל תשלום בגין תכנון אדריכלי שלא ביצע בפועל במסגרת הפרויקט. 18. התובעת טוענת עוד כי הנתבע הציג בפניה מצג מוטעה כאילו הוא אדריכל זאת, בין היתר בלוגו משרדו. בפועל על פי הנטען והמוסכם אין לנתבע השכלה אדריכלית. לטענת התובעת התובע אף לא הצליח להוכיח כי העסיק במשרדו אדריכל איזה שהוא לתכנון הפרויקט, או כי ביצע עבורה עבודות אדריכלות בדרך כלשהי. לטענת התובעת הציג בפניה הנתבע מצגי שווא גם ביחס ליכולותיו לקבלת האישורים וההיתרים הנדרשים לצורך ביצוע ההסכם בין הצדדים. 19. התובעת טוענת בנוסף כי עקב הפרת החוזה על ידי הנתבע בוטל ההסכם בין הצדדים, ומשכך היא זכאית להשבת התשלום ששילמה כמקדמה על חשבון ביצוע העבודות, זאת בערכים ריאליים. התובעת טוענת כי חובת ההשבה נצמחת אף מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1973, ומכוח הפרת חובת תום הלב בקיום החוזה על ידי הנתבע. טענות הנתבע 20. הנתבע טוען כי אינו חב בהשבת המקדמה שקיבל מהתובעת, מששילם באמצעותה לספקים ולקבלנים, ומשבנה בבית ההארחה בפועל במשך חודש ימים לפני מועד ביצוע צו ההריסה. 21. לטענת הנתבע לוקה התביעה בשיהוי רב. הטענה בהקשר זה היא כי התובעת מחלה לנתבע על תביעותיה, ובנוסף כי הובטח לו על ידי הרב טננבאום כי הפרויקט יופסק, אך "הפרשה סגורה". 22. הנתבע טוען כי עקב הפרת החוזה על ידי התובעת עליה לפצותו בגין הרווח הקבלני שנמנע ממנו. 23. הנתבע טוען כי בין הצדדים נכרת הסכם מפורש או מכללא לביצוע עבודות תכנון אשר תמורתו לא שולמה על ידי התובעת. 24. הנתבע טוען כי הכיר את מנהל התובעת הרב טננבאום באמצעות גב' שרה גוטרמן, עבורה ביצע עבודות עיצוב פנים בדירתה. בעקבות היכרות זו והמלצת הגב' גוטרמן התבקש לייעץ לתובעת במספר עניינים בגינם לא קיבל שכר. 25. הנתבע טוען כי התבקש על ידי התובעת להכין מספר רב של תוכניות לשיפוץ ובנייה בבית ההארחה. מפעם לפעם הציגה התובעת על פי הנטען תקציב דל יותר לביצוע העבודות ולתשלום שכר המתכנן. לטענת הנתבע בסופו של דבר הסכים להעמיד שכר התכנון על סך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. זאת על פי מכתב מיום 18.7.1999 ששלח לתובעת. (נספח 3 לתצהיר הנתבע). על יסוד מכתב זה, על פי הנטען, ביקש התובע ואף וקיבל מקדמה בסך 10,000 ₪ ללא מע"מ. (נספח 5 לתצהיר הנתבע). בהמשך שולמו 25,000 ₪ נוספים על חשבון שכר התכנון. (נספח 12 לתצהיר הנתבע). 26. הנתבע טוען כי בירוריו עם יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה בנתניה העלו כי יהיה צורך להגיש בקשה לאישור תב"ע לוועדה המחוזית, וכן בקשה למתן היתר בנייה לפי התב"ע החדשה. התובע טוען כי עדכן בכך את התובעת, ואף ציין בפניה כי אם תבנה ללא היתר תסתכן בין היתר בהפסקת העבודות. לטענת הנתבע הרב טננבאום החליט על המשך הטיפול בעירייה לקבלת התכנית וההיתר והורה על כי הבנייה תתבצע במקביל, וחלק ממנה יושלם עוד לפני חג פסח. משמעות הדבר היא על פי הנטען כי חלק מחדר האוכל צריך היה להיות מוכן תוך כחודש וחצי. 27. הנתבע טוען בנוסף כי לאחר ביצוע צו ההריסה היה מוכן ומעוניין להמשיך בביצוע החוזה ולפעול לקבלת התב"ע והבקשה להיתר, אך התובעת מנעה זאת ממנו. דיון פירוש ההסכם מלמד כי עבודות הבנייה, כולן או חלקן, נועדו להתבצע בהתעלם מדרישות החוק ביחס לצורך בהיתר בניה. 28. כל צד טוען כי אינו אחראי לביצוע הבנייה הבלתי חוקית וכי אינו צריך לשאת בתוצאותיה במישור הכספי. 29. פירוש ההסכם בין הצדדים מלמד על כי שני הצדדים להסכם היו ערים לאפשרות שעבודות השיפוצים והבנייה בבית ההארחה יעשו לפני קבלת היתר בנייה לביצוע העבודות, וככל הנראה אף יושלמו לפני מועד קבלת היתר בנייה, אם בכלל. הצדדים ביקשו להשיג את המטרה המשותפת הקבועה בהסכם הנוגעת לשיפוץ ובניית בית ההארחה אף בהתעלם מן ההיתר הנדרש. אפרט: 30. העבודות נשוא ההסכם כוללות מגוון עבודות שיפוצים ובנייה בהיקף משמעותי הטעונות היתר בנייה. לוח הזמנים שנקבע בהסכם לסיום העבודות מוביל למסקנה כי הבנייה כולה או חלקה, נועדה להתבצע על פי ההסכם בהתעלם מדרישות החוק ביחס לצורך בהיתר בניה: תחילת עבודות השיפוצים והבניה בבית ההארחה צריכה הייתה להתבצע על פי ההסכם תוך חודש מיום כריתת ההסכם. מועד סיום העבודות על פי ההסכם: תוך 3 - 4 חודשים ממועד כריתתו. בהסכם לא נקבעו הוראות וחיובים ביחס לפעולות הנדרשות לקבלת היתר הבניה ולוח זמנים לביצוען. אציין בהקשר זה כי טענת התובעת לפיה ההסכם בין הצדדים כולל גם תשלום עבור תכנון אדריכלי נסתרת בהוראותיו המפורשות של ההסכם בו נאמר: " המחיר במפרט אינו כולל את עבודת התכנון של משרדי. מחיר עבודת התכנון הוא בנוסף". ההוראות בדבר ביצוע הבנייה נקבעו בהסכם עוד בטרם הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לעבודות התכנון ולשכר התכנון כעולה מהערת הנתבע שבהסכם כמפורט לעיל. בהסכם לא נקבע כל תנאי המתלה את תוקפו במתן היתר הבניה. יצוין כי אף בפועל לא הוגשה על ידי הנתבע בקשה למתן היתר בנייה לשיפוצים ולבנייה בבית ההארחה. (ראה עדות הנתבע בעמוד 48 לפרוטוקול שורות 6 - 7). בקשה לאישור תב"ע הוגשה על ידי הנתבע לוועדה המקומית בחודש דצמבר 2000 כ 9 חודשים לאחר ביצוע צו ההריסה, תשובה לבקשה לא התקבלה, והטיפול בה הופסק (ראה עדותו בעמוד 48 לפרוטוקול שורות 17 ואילך). חוזה פסול וחוזה על תנאי 31. במצב דברים זה ניתן במשקפי הדין לראות בהסכם שנכרת בין הצדדים חוזה פסול, כקבוע בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "החוק"), או חוזה על תנאי, כקבוע בסעיף 27 (ב) לחוק. המדובר בשאלה פרשנית. ראה: ג. שלו דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי. דין הוצאה לאור בע"מ. תשס"ה - 2005 . בעמ' 479. 32. בסעיף 30 לחוק נקבע: "חוזה פסול חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל." בסעיף 27 לחוק נקבע: "חוזה על תנאי (ב) חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק , חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה." ביחס לבטלות החוזה או ההתנאה נקבע בסעיף 29 לחוק האמור להלן: "היה חוזה מותנה בתנאי והתנאי לא התקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה." 33. בנסיבות דומות נקבע על ידי כב' השופט גולדברג האמור להלן: "הקונסטרוקציה המשפטית כי לפנינו חוזה על תנאי כמשמעו בסעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, אם מכח הנאמר בחוזה, ואם מכח החזקה כי חוזה הטעון רשיון על פי החיקוק הוא חוזה על תנאי (כאמור בס"ק ב') - איננה ישימה לדעתי על פי עובדותיו של המקרה שלפנינו. מהראיות שהובאו עולה בבירור כי הצדדים לחוזה הביעו בהתנהגותם לאחר החתימה על החוזה את הכוונה לבצע את החוזה גם ללא רישומו של הקבלן בפנקס הקבלנים, כקבוע בסעיף 14 להוראות המכרז וכנדרש לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות תשכ"ט-1969. הקבלן מצדו לא הגיש כלל בקשה להרשם בפנקס הקבלנים, ואף העיריה מצדה גילתה את דעתה הברורה לבצע את החוזה תוך ויתור על דרישת הרישום בפנקס, וזאת במכתבה מיום 3.7.77 בו דרשה מהקבלן להתחיל בעבודה ללא דיחוי (מוצג ת/6), ובדברי מזכיר העיריה לקבלן בדבר חידוש העבודה לאחר סילוקו של השומר, שנעדרו כל התייחסות לשאלת הרישום. אין על כן לומר כי הצדדים התנו את היחסים החוזיים שביניהם ברישומו של הקבלן בפנקס הקבלנים, ואף ההנחה המופיעה בסעיף 27(א) לחוק הנ"ל המעמידה חוזה שנקשר בחזקת כשרות וחוקיות, נסתרת נוכח התנהגותם של הצדדים." ראה: ע"א 195/84 עירית נהריה נ' יטח ימין פ"ד מ (3) 266. (1986). 34. סבורתני כי אף בעניין שבפני מההסכם בין הצדדים ומהתנהגותם עולה כי הייתה להם כוונה לבצע את ההסכם גם ללא היתר בנייה , זאת בניגוד לדין. אציין כי בנסיבות העניין לאור החשיבות הרבה שייחסו הצדדים לביצוע העבודות בקצב מהיר עד לסיומן תוך 3 - 4 חודשים, והספקות הקיימים ביחס לאפשרות לקבלת היתר לבנייה שעליה הוסכם, אינם מאפשרים לעקור מן ההסכם את חלקיו הפסולים ולהותיר בתוקפם את חלקיו התקינים, משבכך יש שינוי משמעות ההסכם ועיקר תוכנו. 35. אף אם טעיתי במסקנתי שלפיה המדובר בחוזה פסול, והפרשנות הנכונה להתקשרות בין הצדדים מצביעה על קיומו של חוזה על תנאי מתלה; משלא הושג ההיתר תוך זמן סביר מתבטל החוזה. מעדות הנתבע עולה כי ההיתכנות לאישור התב"ע וקבלת ההיתר בסופו של יום אף היא הייתה מסופקת ביותר: ראה סעיפים 11 - 12 לתצהיר הנתבע שם ביטא הנתבע את הערכתו כי לאור עמדת יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ביחס למתן ההיתר, הסיכוי לקבלת בקשה למתן היתר לתובעת לביצוע הבנייה היה קלוש. ראה בנוסף עדות הנתבע בעמוד 52 לפרוטוקול שם העיד כי הזמן הנדרש לאישור תב"ע בוועדה המחוזית "יכול להגיע לשנתיים, שלוש, עשר". מכל מקום בקשה להיתר כלל לא הוגשה על ידי התובע, למרות הזמן הרב שחלף מיום כריתת ההסכם. להבנתי המסקנה המתבקשת היא כי ההיתר לא הושג תוך זמן סביר והחוזה על כן מתבטל. התוצאה לפיכך זהה. אין זכות לפיצויים בגין החוזה הבטל 36. החוזה הבטל בין אם מכוח היותו חוזה פסול, ובין אם מכוח אי קיום התנאי המתלה בדבר קבלת היתר בנייה לעבודות השיפוצים והבנייה, אינו מצמיח לנתבע זכות לפיצויים בגין הפסד רווח כטענתו. אפנה בהקשר זה לסעיף 31 לחוק המכיל הוראות סעיף 19 לחוק, שעניינן ביטול חלקי, והוראות סעיף 21 לחוק, שעניינן השבה לאחר ביטול, גם על בטלות חוזה לפי פרק ג' שבו ההוראות בעניין חוזה על תנאי וחוזה פסול. סעיף 31 אינו כולל סעד פיצויים. עתירת הנתבע כתובע שכנגד בעניין זה לפיכך נדחית. חובות ההשבה 37. בין אם מדובר בחוזה על תנאי , ובין אם מדובר בחוזה פסול, בטלות החוזה מולידה חובות השבה הדדיות של מה שקיבל כל צד על פי החוזה, או השבת שוויו. בעניין זה נקבע בסעיף 21 לחוק : "השבה לאחר ביטול משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל." סעיף 31 לחוק מכיל כאמור את הוראות סעיף 21 לחוק בדבר חובת ההשבה גם ביחס לבטלות חוזה לפי פרק ג' לחוק, הכולל בין היתר את ההוראות הקבועות בסעיפים 27 ו 30 לחוק ביחס לחוזה על תנאי ולחוזה פסול. כך נקבע בסעיף 31 לחוק: "תחולת הוראות הוראות סעיפים 19 ו -21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21 כלה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו." 38. אין חולק על כי התשלום הראשון בסך 241,800 ₪ שווה ערך ל- 60,000 $ שולם על ידי התובעת לנתבע ביום 29.2.2000. (ראה העתק קבלה מיום 1.3.2000 שצורפה כנספח ג לתצהירי התובעת). 39. תמורת העבודות נקבעה באופן פאושלי כמחיר כולל עבור מכלול העבודות. משהחוזה בטל קמה חובת השבה מלאה של התמורות ההדדיות. העבודות לא נשלמו ולא נמסרו ועל פי ההסכם בין הצדדים אין מגיעה כל תמורה בגינן. גם על פי הכלל הקבוע בסעיף 21 לחוק על הנתבע לשלם לתובע את מלוא התשלום ששילמה לו על החשבון. אלא אם כן יקבע כי צודק לפטור את הנתבע מחובת ההשבה כולה או חלקה. פטור חלקי מחובת ההשבה 40. בהקשר זה בואר על ידי ג.שלו האמור להלן: "תחולתו של סעיף 21 ודין ההשבה אשר בו על חוזה בטל לפי סעיף 30 היא הכלל, ונדרשים נימוקים כדי להוציא ממנו, על פי שיקול דעתו של בית המשפט. " ראה: ג. שלו דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי. שם. בעמ' 538 - 539. 41. סבורתני כי בנסיבות העניין האשם היחסי של הצדדים בהתקשרות בהסכם לביצוע השיפוצים והבנייה ללא היתר בנייה כדין שווה. מטרידה מאוד האפשרות כי בעל מקרקעין יזמין שירותי בנייה במקרקעיו ללא היתר כדין ומלוא הסיכון לאפשרות כי הבנייה הבלתי חוקית תיהרס יוטל על מבצע העבודות עבורו. סבורתני כי מן הראוי בנסיבות העניין לחלק את הסיכון שהתממש בין הצדדים באמצעות מתן פטור חלקי מחובת ההשבה. זאת, גם בהתחשב בשיקול הנוגע למידת הוצאתו לפועל של ההסכם בין הצדדים. במצב דברים זה שיקולי הצדק מחייבים שלא יהיו שני החוטאים נשכרים. גם שיקולי חינוך והרתעה ביחס למזמינת הבנייה מצדיקים להבנתי בנסיבות העניין קביעת פטור חלקי מחובת ההשבה. לאופן הפעלת שיקול דעת בית המשפט בהפעלת "שיקולי הצדק" שבסעיף 31 לחוק ראה: : ג. שלו דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי . שם. בעמודים 543 - 546. מידת הביצוע של ההסכם עד לביצוע צו ההריסה 42. נטען על ידי הנתבע כי לצורך קידום העבודות התקשר עם ספקים וקבלנים, הביא לאתר פיגומים, מערכות אלומיניום, חיפויים וריצוף וחומרי בנייה נוספים רבים, ואף פרק את הפרגולה הקדמית, יצק יסודות ועמודים, והחל בהכנת תשתית יציקה לגג החדש. לטענתו עבד בבית ההארחה באמצעות קבלנים ובעלי מקצוע במשך כחודש ימים. למרות שמדברי הנתבע עולה כי היו עדים רבים שהיה בכוחם להעיד על היקף העבודות שבוצעו, לא הובא מטעמו כל עד להוכחת טענותיו. בעלי מקצוע וספקים שעבדו במקום הם בבחינת עדים נדרשים וחיוניים שהנתבע נמנע מלהביאם. איני סבורה כי בחשבוניות שהוגשו יש כדי למלא את החסר, לאור המועדים הנקובים בהן, ומשלא ניתן בהכרח לקשור אותן לפרויקט זה בהיעדר העדים, ואף לאור תאריכי החשבוניות. בהקשר זה יש לציין כי הנתבע התקשה להוכיח את גרסתו בעניין זה שהובאה אך בעדותו היחידה כבעל דין. אפנה בהקשר זה להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971. איני סבורה כי בנסיבות העניין יש סיוע ראייתי מספיק לגרסת התובע בעדותו ואין אף נימוקים המצדיקים קביעת ממצאים על פי עדותו בלבד. קל וחומר בנסיבות בהן ניתן וצריך היה להביא עדים מטעם הנתבע להוכחת מצב הבנייה וההזמנות שבוצעו לצורך ביצועה. בנסיבות העניין, על יסוד החזקה הנובעת מניסיון החיים שלפיה לו היה הנתבע מביא העדים לא היו מעדים לטובתו, יש לסבור כי גרסת התובעת שלפיה הבנייה בבית ההארחה הייתה אך בתחילתה בעת ביצוע צו ההריסה התחזקה. ראה: ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד (4) 595. (1990). גרסה זו מתחזקת גם לאור האמור בצו ההריסה ובהתראה. באלה יש כדי להעיד על תוספת הבנייה שבוצעה אך לא על עבודות הפירוק הנטענות. בהקשר זה אעיר כי להבנתי מסמכים אלה הם בבחינת תעודה ציבורית, על פי הקבוע בסעיף 29 לפקודת הראיות. התובעת טוענת כי הנתבע עבד רק במשך כשלושה ימים בבית ההארחה, אם כי איש בטעמה לא נכח במקום בעת ביצוע העבודות. (ראה עדות הרב טננבוים בעמוד 22 לפרוטוקול בשורה 22 ועדות הרב סמוטני בעמוד 33 לפרוטוקול בשורה 14). על פי העולה מצו ההריסה בוצעה על ידי הנתבע אך בנייה מועטה בבית ההארחה. המדובר ב: "5 עמודי ברזל כולל בתניות לשם יציקת בטון בשטח הכולל של כ 37.0 מ"ר בקומת קרקע מתחת לגג איסכורית" גם צילומים שצולמו על ידי הנתבע בסמוך לביצוע צו ההריסה מחזקים את המסקנה לפיה הבנייה שבוצעה ונהרסה היא בהיקף מצומצם כמפורט בצו ההריסה. (התצלומים צורפו כנספחים 20 א + ב לתצהיר הנתבע). מסקנתי היא כי החוזה יצא לפועל רק במידה קטנה. שיקול זה הוא חלק ממכלול שיקולי הצדק נשוא הדיון לעיל. בשולי הדברים אוסיף כי מהראיות שהובאו ומהטענות שנשמעו אין עולה כי התנהלות הנתבע ביחס לסכום התשלום הראשון ששולם לו לקתה באי יושר, אולם יכול ועולה ממנה היעדרם של הכשרה מתאימה וניסיון מקצועי לביצוע המשימה שנטל על עצמו בחוזה. 43. לאור כל האמור לעיל ראיתי לנכון להורות לנתבע להשיב לתובעת מחצית מסכום התשלום הראשון ששולם על ידי הנתבעת זאת בסך 120,000 במעוגל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום, זאת ביום 1.3.2000 ועד התשלום המלא בפועל. העתירות הנוספות שבכתב התביעה שכנגד 44. איני סבורה כי הוכח על ידי הנתבע כנדרש כי התובעת מחלה לו על זכותה להשבה או על כי מחמת שיהוי אינה זכאית לכך. אפרט: גם בעניין זה עדות הנתבע בדבר מחילת התובעת על החוב היא עדות יחידה של בעל דין. לעדות אין כל סיוע בכתב או בעלפה. להיפך, מתצהיר הנתבע עולה כי מעת לעת פנה אליו הרב סמוטני ודרש פרטים אודות חוב הנתבע לתובעת. (ראה סעיפים 39 - 40 לתצהירו). בנוסף אציין כי אין כל הסכמה בכתב המתעדת את הסיכום הנטען אשר התובעת כופרת בו. למרות ההתכתבות האינטנסיבית למדי של הנתבע עם התובעת אין התייחסות בכתב מצידו לתיעוד המחילה על החוב. תצהיר הנתבע בהקשר זה היה כללי וסתמי ואין בו הפירוט הנדרש ביחס למחילה הנטענת. בעניין זה ציין הנתבע בתצהירו כי התקשר אליו אדם שהוא ככל הנראה עוזר של הרב וביקש בשם הרב טננבוים לא להמשיך לעבוד על הפרויקט, ובנוסף אמר לו שיסתפק בכסף שקיבל עד כה. (ראה סעיף 36 לתצהיר הנתבע). סבורתני כי אין די בדברים כלליים וסתמיים אלה כדי להוכיח שגורם המוסמך לקבל החלטות בשם התובעת מחל על זכות התובעת להשבת הכספים ששילמה לנתבע. התנהגות הנתבעת כעולה גם מתצהיר הנתבע, לפיה פנתה באמצעות הרב סמוטני לנתבע אחת לכמה שנים לקבלת ההשבה מצביעה על ההיפך. איני סבורה כי הוכח על ידי הנתבע כי מתקיימים בנסיבות העניין התנאים החריגים שבהם בהסתמך על התנהגות התובעת, יש לקבוע שהייתה לו צפייה סבירה שלא יתבע על ידה, או כי יש שיקולי יושר שמכוחם יש לסלק התביעה שהוגשה לפני תום תקופת ההתיישנות מחמת שיהוי. 45. ביחס לעתירת הנתבע לתשלום שכר תכנון בסך 100,000 ₪ לא הוכיח הנתבע בסיס הסכמי לדרישתו. אפרט: ממכתבי הנתבע לתובעת שצורפו לתצהירו עולה כי הנתבע פנה מעת לעת לתובע ודרש שכר תכנון וכי התובעת סירבה לשלמו. אפנה בין היתר למכתב הנתבע לרב טננבוים מיום 19.11.2000 בו נכתב בזיקה לבקשת התשלום של הנתבע: "אנא מכבודו, עשה עמי חסד זה. כאמור אין קשר בין כספי ביצוע העבודה עצמה שכאמור מזמן נתנו כמקדמות ובין עבודת התכנון של משרדי." עולה מדברים אלה ומהאמור במכלול פניות הנתבע לתובע בהקשר זה כי שכר טרחת הנתבע בגין עבודות התכנון לא הוסכם בין הצדדים. בהסכם שנכרת בין הצדדים בכתב כמפורט לעיל הובהר כי אינו כולל התייחסות לשכר התכנון. 46. ביחס לתביעת שכר ראוי בגין עבודת התכנון מכוח עשיית עושר ולא במשפט אציין כי הנתבע לא הביא כל ראיה ולא טען כל טענה ביחס לשכר ראוי בגין העבודות שבוצעו. לו תבע שכר התכנון בגין עילה זו, מצופה היה כי יגיש מטעמו חוות דעת מומחה בעניין זה, בנחה ובוצעו על ידו כטענתו עבודות תכנון המצדיקות תשלום. בהקשר זה אציין כי בחקירת הנתבע עלו הממצאים הבאים ביחס לשירות שניתן על ידי הנתבע לתובעת ולאופן התנהלותו במסגרת הפרויקט: בעמוד הראשון להסכם צוינו פרטי מתכנני הפרויקט ומנהליו כדלקמן: "מתכננים תכנון אדריכלי. ניהול פרויקט וביצוע בפועל: "דר אדריכלים" דרור בנויש רחוב עוזיאל 35 רמת גן תוכניות עבודה, פיקוח אדריכלי: "דר אדריכלים" רויטל קנובליך". גם בכותרת מכתבי הנתבע לתובעת מצוין "דרור שות' אדריכלים" או "דר אדריכלים" הנתבע אינו אדריכל. (ראה עדותו בעמוד 39 לפרוטוקול) רויטל ששמה נזכר בהסכם כמפורט לעיל אף היא איננה אדריכלית אלא הנדסאית. (ראה עדות הנתבע בעמוד 40 לפרוטוקול שורה 12). אף על פי כן מתהדר שם המשרד בכותרת "אדריכלים". אפנה להסברי הנתבע בעמוד 41 לעדותו. סבורתני כי הצגת הנתבע את משרדו באופן זה עלולה להטעות. בנסיבות העניין איני סבורה כי התובעת הוטעתה על ידי הנתבע בעניין זה כטענתה. אפנה לעדות הרב טננבאום בישיבת ק.מ מיום 14.1.2009 שם העיד כי : "הוא אמר שיתקשר עם האדריכל כי לו היה ניסיון רק בעיצוב פנים". לא עלה בידי הנתבע להסביר מי הוא האדריכל שהעסיק לטענתו לצורך ביצוע עבודות התכנון שביצע על פי הנטען בעניין בית ההארחה. תשובות הנתבע לשאלות שנשאל בעניינים אלה כעולה מפרוטוקול הדיון בעמודים 41 - 46 היו מתחמקות. בכל הנוגע לתוכניות שהוגשו לעריית נתניה, ספק אם הוגשה תוכנית איזו שהיא על ידי הנתבע. גם על פי גרסת הנתבע כעולה מחקירתו הנגדית לא הוגשה בקשה להיתר אלא תוכנית בינוי אחת לעירייה. בתכנית הנטענת אין מוטבעת חותמת העירייה המעידה על דבר הגשתה . (ראה פרוטוקול הדיון בעמודים 47 - 48) לאחר הגשת תוכנית הבינוי, לא התקבלה כל תשובה מטעם העירייה, וממילא לא בוצעה עוד כל פעולה על ידי הנתבע. התובע העיד בעניין זה כדלקמן: "בשלב הזה אנחנו הפסקנו. באופן עקרוני הגשנו והלכנו." (ראה עדותו בעמוד 48 לפרוטוקול בשורות 16 ואילך). הנתבע התייחס לכישוריו המקצועיים במועדים הרלבנטיים לתביעה בסעיף 6 לתצהירו שם נאמר: "מעולם לא יצרתי את הרושם שיש לי משרד אדריכלים מצליח, נהפוך הוא: הייתי בתחילת דרכי המקצועית." בכל הנוגע לעבודתו כמתאם ומפקח על ביצוע הבנייה הוברר כי לגרסת הנתבע עצמו פיזר את מלוא סכום המקדמה בין ספקים וקבלנים שונים ולא הצליח לשמור על החומרים שסופקו, אם סופקו, באתר הבנייה, ואף לא להשיב לידיו את התשלומים ששולמו. הרושם המצטבר העולה מכל האמור לעיל הוא כי המשימה שנטל על עצמו הנתבע לא תאמה את יכולותיו המקצועיות באותה עת, לא בתחום הקבלנות והפיקוח על הבנייה, ולא בתחום התכנוני הנוגע להגשת תוכניות ובקשות למתן היתרים. התובעת שכרה את שירותי הנתבע למרות שידעה על כי אין לו הכשרה בתחום האדריכלות ובהיעדר בדיקה מספקת של ניסיונו ולמעשה היעדר נסיונו בתחום הבנייה. אין חולק על כי בגין עבודות התכנון שולמו לנתבע על ידי התובעת 25,000 ₪. איני סבורה כי עלה בידי הנתבע להוכיח כי בגין עבודתו זכאי הנתבע לתוספת תשלום מעבר לסכום זה. 47. התובע לא עמד גם בנטל המוטל עליו להוכיח כי על התובעת לשלם לו 31,098 ₪ בגין עבודות ייעוץ שונות שביצע על פי טענתו במועדים בלתי ידועים "במהלך השנים" כמתואר על ידו. המתואר בסעיף 2 לתצהיר הנתבע לוקה בסתמיות, אין בו פירוט תוכן העבודות, מועדים מדויקים לביצוען בפירוט תאריכים ושעות. מתוכן האמור בסעיף 2 לתצהיר הנתבע נראה כי לא הייתה כל הסכמה מצד התובעת לשלם לנתבע בגין עצותיו הנטענות אשר ניתנו על ידו כטובה, או כבסיס ליצירת יחסים עסקיים עם התובעת בעתיד, כפי שאירע בפועל. גם מבחינת הסכומים הנטענים המבוססים על הערכה לפיה עלות שעת עבודה נאמדת בסך 400 ₪ אין כל הוכחה. ראיתי לנכון לדחות גם עתירת הנתבע בעניין זה בשל היעדר הוכחה כנדרש. ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש. התוצאה לאור כל האמור לעיל הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת בסך 120,000 במעוגל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום, זאת ביום 1.3.2000 ועד התשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד נדחית. התובע יישא בהוצאות המשפט ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים. המזכירות מתבקשת להמציא החלטתי לב"כ הצדדים. ניתן היום, ז' כסלו תשע"א, 14 בדצמבר 2010, בהעדר הצדדים. חוזהבניההסכם למתן שירותשירותי בניה