החלטה עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"פ 946/04 יורם (רן) עובד ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). 2. העותר, רן (יורם) עובד, הורשע בבית-המשפט המחוזי, יחד עם אדם נוסף בשם גדי אלפסי, בעבירות של קשירת קשר לסיוע לסחר בסם מסוכן וכן בסיוע לסחר בסם מסוכן. העותר השתייך לרשת ענפה, חובקת יבשות, אשר הוקמה במטרה לסחור בסם מסוכן. מטרת הקושרים היתה לייצא כמות גדולה מאוד של כדורי MDMA (מיליון ושש מאות אלף טבליות) מהולנד דרך גרמניה לאוסטרליה, לסחר בהם. תפקידו של העותר ברשת התמקד ב"ניוד כספים": העותר קיבל סכומי כסף אשר יועדו להגיע לקושרים אחרים, על-מנת לאפשר את רכישת הסמים. העותר הודה בכך שקיבל לידיו סכום כסף שיועד להעברה לאחד מראשי הרשת, אולם טען כי בפועל העביר רק חלק מן הכסף. עוד טען, כי לא ידע שהכספים היו קשורים לעיסקת הסמים. בית-המשפט המחוזי דחה טענות אלו וקבע כי העותר ידע היטב מהי המטרה לה עתידים היו לשמש הכספים. בית-המשפט הוסיף וקבע כי העותר פעל אך כמסייע לדבר עבירה - כהוראת סעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 - משלא מצא מקום להכניסו לגדר העבירה הקבועה בסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (הפקודה) כמבצע עיקרי. נגזר על העותר עונש מאסר בפועל אשר חפף את משך ישיבתו במעצר (שנתיים ו-29 ימים), ועם מתן גזר-הדין יצא העותר לחופשי. 3. על הכרעת הדין של בית-משפט קמא הוגשו שני ערעורים. העותר ואלפסי ערערו כנגד הכרעת הדין וכנגד העונש שהושת עליהם. המדינה, מצידה, ערערה על ההחלטה להרשיע את השניים כמסייעים בלבד. לטענתה, היה מקום לראות בהם מבצעים בצוותא, או, לחלופין, מבצעים עיקריים מכוח סעיף 13 לפקודה, וזאת כמי שהקלו על ייצוא הסם. במהלך הדיון בערעורים הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה ימחקו העותר ואלפסי את ערעוריהם, ואילו המדינה תצמצם את ערעורה לסוגיית מעמדם המשפטי של העותר ואלפסי בחבורת הקושרים, תוך התחייבות שלא לעתור להחמרה בעונשיהם. וכך נעשה. 4. בית-המשפט העליון קיבל את ערעורה של המדינה, בקובעו כי "מי שהקל על ייצוא וייבוא סמים נכנס לגדרה של העבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים כ'מבצע עיקרי'", ומשכך - כי אין לראות בשניים מסייעים גרידא כהוראת סעיף 31 לחוק העונשין. בית-המשפט החליט אפוא להרשיע את השניים בעבירה מוגמרת של הקלה על ייצוא סם, כהוראת סעיף 13 לפקודה. וכך ציין בית-המשפט: בנסחו את סעיף 13, לא הסתפק המחוקק בהתנהגות של סחר, יבוא ויצוא של סמים, והוא בחר להוסיף לה את התיבה "לא יקל", מתוך מטרה להרחיב את גדרה של העבירה. להשקפתי, אין כלל ספק כי המחוקק ביקש להשוות בין דינו של מי שסוחר בסמים, מייבאם או מייצאם, לבין דינו של זה שמקל על ביצועם של כל אלה. 5. קביעתו זו השתית בית-המשפט על עמודים אחדים, ובהם "משמעותו הפשוטה והטבעית" של סעיף 13 לפקודה. לעניין זה קבע בית-המשפט כי "הרשעתם של המשיבים כ'מסייעים' לדבר עבירה, מרוקנת למעשה מכל תוכן את מילותיו המפורשות של המחוקק" בסעיף זה. טעם נוסף היה פרשנות תכליתית של סעיף 13 לפקודה. בית-המשפט קבע כי תכלית הפקודה היא להילחם בנגע הסמים הפושה והולך, כאשר "עבירות מן הסוג הנדון וכן עבירות של סחר, ייבוא וייצוא סמים, הן עבירות שעל פי רוב אינן מתבצעות על ידי היחיד, אלא נדרש שיתוף פעולה בין מבצעים אחדים, כאשר כל אחד מהם נוטל על עצמו מטלה אחרת. במצבים כאלה, ביקש המחוקק להבטיח כי כל חברי הארגון יורשעו כמבצעיה העיקריים של העבירה חרף ההבדל הקיים ביניהם במישור תרומתם לביצוע". עמוד נוסף עליו ייסד בית-המשפט את הכרעת הדין היה זה, שסעיף 13 לפקודה מהווה הוראה ספציפית הגוברת על ההוראה הכללית שבסעיף 31 לחוק העונשין, בו קבועה עבירת הסיוע. לסוף החליט בית-המשפט להרשיע את העותר ואת אלפסי כמבצעים העיקריים של עבירת ההקלה על ייצוא סם מכוח סעיף 13 לפקודה. 6. העותר הגיש עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-הדין, ובפיו שלוש טענות עיקריות. טענה אחת היא, ובה עיקר, כי פירוש הוראת סעיף 13 לפקודה כדברו של בית-המשפט מביא לכך שבעבירות ייצוא, ייבוא וסחר בסמים לעולם לא יורשע אדם כמסייע אלא כעבריין עיקרי בלבד. טענה שנייה היא, כי עבירת הסיוע הכלולה בסעיף 13 לפקודה רלוונטית לענין עבירות ייצוא וייבוא של סם בלבד ("לא יקל על ייצואו או ייבואו"), וכי קביעתו של בית-המשפט שגם הסיוע לסחר בסם נכנס לגידרי סעיף 13 לפקודה הינה הלכה חדשה וקשה. הקושי בהלכה נובע מכך שחורגת היא ממילותיו של המחוקק ויוצרת היא איסור נוסף על זה הקבוע בסעיף. טענתו השלישית של העותר היא, כי בעוד שבית-משפט קמא הרשיע את העותר בסיוע לסחר בסמים ובקשירת קשר לסיוע לסחר בסמים, הרשיעוֹ בית-המשפט שלערעור בעבירה שונה, קרי בהקלה על ייצוא סם. 7. דינה של העתירה דחייה. ההלכה שנקבעה בפסק-הדין אינה ממין ההלכות המצדיקות עריכתו של דיון נוסף בה, קרא, הלכה הסותרת הלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף (סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). 8. אשר לטענה העיקרית, זו טענה בדבר חידושה וקשיותה של ההלכה: ההלכה העיקרית אשר יצאה מלפני בית-המשפט בפסק-דינו היא כי העבירה בסעיף 13 לפקודה כוללת גם התנהגות הבאה בגדר הביצוע המושלם וגם התנהגות הבאה בגדר סיוע; וכי עצם ההתנהגות המסייעת מספיקה, כשלעצמה, לצורך הרשעתו של הנאשם כעבריין עיקרי. הלכה זו, אומנם, הלכה חדשה היא, אלא שאין בה אלא פירוש דבר החוק המפורש. וכלשון סעיף 13 לפקודה: יצוא, יבוא, מסחר והספקה -13. לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל. (ההדגשה הוספה). וכפי שכתוב בנוסח המקורי של הפקודה: "facilitates the export or import". "הקלה" על ביצועה של עבירה, כך דבר המחוקק, כביצועה של העבירה גופה דמיא, והלשון מפורשת וברורה. לא הרי מסייע לפי סעיף 13 לפקודה כהרי מסייע לפי סעיף 31 לחוק העונשין, שראשון הוא "מסייע פנימי", דהיינו, אדם המהווה עבריין על-פי הגדרת העבירה עצמה, בעוד אשר שני הוא "מסייע חיצוני", דהיינו, אדם שרואים בו עבריין כנגזר מן העבירה. ואשר לטענה כי בדרך זו נעלם המסייע הקלאסי - אותו מסייע שבסעיף 31 לחוק העונשין - אין בטענה זו ולא כלום. טעם הדבר הוא, שניתן למצוא מסייע (כהוראת סעיף 31 לחוק העונשין) למסייע (כהוראת סעיף 13 לפקודה). מתוך שה"מסייע" לפי סעיף 13 לפקודה "עלה בדרגה" להיותו עבריין עיקרי, יכול שיהיה לו נושא כלים - מעין מסייע בדרגה שנייה - פירוש: אדם המרוחק מן העבירה כדי-כך שלא יהא זה נכון וראוי לראות בו מסייע-עבריין-עיקרי כהוראת סעיף 13 לפקודה. 9. אשר להרחבה (לכאורה) של ההלכה לגבי עבירת הסחר: בית-המשפט לא פסק בה כל הלכה ולו משום שלא נדרש לכך. נזכור לעניין זה כי העותר הורשע בהקלה על יצוא, לא בהקלה על סחר. ואשר לנושא ההקלה על סחר, שאלה זו תגיע שעתה. לעת הזו טרם הגיעה אותה שעה. 10. אשר לטענתו השלישית של העותר - טעות שטעה בית-המשפט העליון, לדבריו, משהרשיע אותו בעבירה שונה מזו שהורשע בה בבית-המשפט המחוזי: טענה זו בוודאי אין היא עניין לדיון נוסף. יתר-על-כן: הרשעתו של העותר בעבירה זו עלתה בבירור מתוך חומר הראיות, ולעותר לא נגרם כל עיוות דין. 11. סוף דבר: לא מצאתי עילה להורות על דיון נוסף כעתירת העותר, ואני מחליט לדחות את העתירה. דיון נוסףדיוןסמים