גזר דין הנאשמת בפני אישה צעירה בת 41, אם לשני ילדים. לנאשמת אין עבר פלילי. הנאשמת הורשעה עפ"י הודאתה בעבירות הנקובות בכתב האישום כמפורט בשלושת האישומים. מדובר בעבירת רכוש, גניבה ממעביד, עבירות לפי חוק האזנות סתר, רישום כוזב במסמכי תאגיד, וסיוע לביצוע עבירות הנ"ל. הרקע העובדתי הצריך לעניינו הוא כדלקמן: בעת קרות האירועים הרלבנטים היתה הנאשמת עובדת חברת "ביפר תקשורת ישראל בע"מ". חברה זו סיפקה כנגד תמורה ללקוחותיה שירותי זימון אלחוטים באמצעות מכשירי איתוריות וביפר, אותם תחזקה החברה ונפקה ללקוחותיה. באמצעות התשתית של החברה הועברו ללקוחות מסרים אלקטרונים על פי דרישתם וכמוסכם. מסרים אלה מעצם טיבם לא יועדו לציבור הנרחב, אלא לאלה שנזקקו לשירותי החברה וקיבלו מידה מכשיר זימונית או ביפר אישי עם קוד אישי שבאמצעותם הועברו להם מסרים אישים, או קבוצתיים. לשון אחרת, כעולה וכמשתמע מעובדה זו, ובהסתמך על פסיקת ביהמ"ש העליון בבש"ט 454/94 מוצא אני כי דרך העברת המסר והמרחק לא פוגמים בפרטיות סוד שיח הדברים המוחלף בין הצדדים. לשון אחרת, כל האזנה וכל פעולה מכוחה מיורטים מסרים המיועדים לאחרים על ידי זר להם, הינה האזנת סתר לכל דבר ויש בה פגיעה קשה באינטרס חברתי מוגן, שמירת הפרטיות ו/או אפילו הגנה על אינטרס כלכלי או אחר, עלול להפגע כתוצאה מהפרת אינטרס זה והאזנה בהסתר ושלא ביודעין. בתקופה הרלבנטית בה עבדה הנאשמת במקום כמפורט באישום אחד, הופקדו בידה במסגרת עבודתה מכשירי ביפר או זימוניות מקולקלים לתיקון במעבדות החברה. המכשירים במצבם, הכוונה למכשירים הרלבנטיים לאישום זה היו מסוגלים לקלוט מסרים ששוגרו למחזיקיהם בטרם מסירתם לתיקון. לשון אחרת, מכשירים אלה היו קולטים במקביל מסרים שנשלחו למחזיקי הזימוניות שקיבלו מכשירים חילופים תחתם. בתקופה זו פגשה הנאשמת במסגרת עבודתה במקום שניים יעקב גרשקון וצבי רוזנטל. השניים בני העדה החרדית נמנים על הבכירים בקבוצת זק"א (זיהוי קורבנות אסון). במאמר מוסגר יאמר על קבוצה זו שהמתנדבים הנמנים על שירותיה עוסקים במלאכת קודש של פינוי וזיהוי קורבנות אסון, הבאתם לקבר ישראל וחשוב לא פחות הבאת שרידי גופותיהם ודמם לקבורה. לא בכדי מכונים האנשים הבוחרים לעסוק במצווה זו, חבורה קדושה או בארמית חברת קדישא, שכן מצווה של הבאת מת לקבר ישראל, אגב כבוד ודרך ארץ הינה מצווה חשובה ביותר, מצווה המנויה כמצוות המכונות גחש"א (גמילות חסד של אמת), שכן מי שעוסק במצווה זו שכרו ניתן לו בעולם הבא, שכן המת לא יכול לגמול למתעסק בו והמכבד אותו בעולם הזה. מצווה גדולה היא. אבל במקביל כך עולה ומשתמע מנוסח כתב האישום, הדבר גם לא הופרח, גם בתחום זה ישנה תחרות עזה, ואפשר וסביר שגם יש אינטרסים נוספים של כבוד ואולי אינטרסים כלכלים של גיוס תרומות, וקיימים ועומדים, חזק אפילו בעולם הזה. שכן כעולה מכתב האישום מצאתי שיש חבורה מתחרה האצה רצה להשיג מצוות בתחום זה, המכונה חסד של אמת. ויש עוד חבורות אחרות שעוסקות במצווה נכבדת וחשובה זו. לכן, כך סביר וכך משתמע בחרו האדונים גרשנקול ורוזנטל מטעמים השמורים עימם, אפשר אולי בגין אלה שנגעתי בהם קודם, להשיג יתרון על פני הקבוצות המתחרות, וכך פנו אל הנאשמת, זיהו את מצוקתה, מצוקה שזו גללה בפניהם וגילתה את אוזנם שהיא נתונה בה, וקיבלו ממנה שלא כדין, בהסתר, ובהסדר מכשירי ביפר וזימוניות שבאמצעותם היה ניתן לקבל בהסתר ושלא כדין, תשדורות ומסרים שהועברו לכוחות בטחון, לכוחות הצלה, אודות פיגועים ואירועים, כך שקבלת המסרים הללו, שלא כדין ובזמן אמת הקנתה למחזיקים שלא כדין באותם זימוניות יתרון על פני הקבוצות המתחרות. הנאשמת טענה באמצעות סנגורה, את הטעון שהעלתה חווה אימנו בפני הקודש ברוך הוא בגן עדן "הנחש פיתעני ואפת". לשון אחרת, לשיטתה נוצלה מצוקתה על ידי גרשקון ואחרים, והללו דירדרוה למקום בו נמצאת היום. לשיטתה, נסחטה על ידי בני החבורה ונאלצה להמשיך במעשיה. תמהתי וקיבלתי לכך תשובה. לאחר שעיינתי בנ/1, כתב האישום שהוגש בת.פ 10380/00 נגד גרשקון ואחרים, תיק בו הורשעו הנאשמים בעסקת טיעון, מכוחה נמחק בהסכמה העובדות אודות הסחיטה והוראות החיקוק של סחיטה באיומים, מצאתי שלכאורה יש אבק של אמת כלשהו בטיעוניה של הנאשמת לענין זה. אך אין בכל אלה כדי לגרוע מחומרת המעשים ולאיין את פליליותיה, ואתייחס לכך בהמשך. האישום השני בו הודתה הנאשמת, הרוח החיה שבאה בדברים עם הנאשמת לאחר שהנאשמת פנתה אליה כדי שתסייע לה במצוקתה, היתה מר יהודה משי זהב, פעיל מרכזי בזק"א. מר משי זהב קיבל מהנאשמת כנגד תמורה אליה אתייחס יותר מאוחר, מכשיר איתורית גנוב באמצעותו ניתן היה לירט שיחות והודעות של דוברות המשטרה, מד"א ועיתונאים. התמורה אותה קיבלה הנאשמת היתה סיוע כלכלי מזערי של מנות מזון, ותשלום חד פעמי לסילוק ארנונה. באישום השלישי, ביצעה הנאשמת את אותן העבירות, אבל לא לצרכי רווח ולא מטעמי מצוקה, אלא אולי מסיבה אחרת שאני יכול לשער אודותיה, אך אינני יכול לקבוע בנוגע לממצאים. הנאשמת הכירה אדם שעבד ביחידה מסווגת של המשטרה, ומטעמים השמורים עימה רצתה ללמוד על אותה יחידה ועל פעילותו של אותו אדם פרטים נוספים שלא כדין, ולצורך ענין זה גנבה מהחברה בה היא עובדת מכשיר אחר שהופקד בידה, צרבה עליו את הקוד של המכשיר שהיה בחזקתו של אותו איש משטרה, וקלטה שלא כדין ובאזנת סתר שיחות ומסרי ם שהועברו לאותו אדם. לשון אחרת, מדובר בשורה של עבירות שבוצעו לאורך זמן, עבירות שהצריכו תכנון ומחשבה, שכן הנאשמת כיסתה על מעשיה, והעלימה אותם וטשטשה עקבות באמצעות ביצוע רישומים כוזבים במסמכי התאגיד, החברה בה עבדה. יוער ויודגש כי רישום כוזב מסמכי תאגיד הינה עבירה פוגמת ופוגעת בנורמה חשובה ביותר, והוא מתן אפשרות לכל מתענין עפ"י דין לקבל מידע אמין אודות התאגיד ופעילותו בזמן אמת, ולרשויות המס לקבל תמונה אמיתית ומדוקדקת, ובזמן אמת אודות הפעילות העסקית ומצב המלאי, וערך המלאי של אותו תאגיד. לשון אחרת, ע"י ביצוע עבירה זאת, יכולה היתה הנאשמת לגרום נזק כבד לתאגיד בו עבדה, שכ ן אפשר היה שאם בביקורת ספרים כזאת או אחרת היה נחשף אותו רישום כוזב, עובדה זו היתה למצער מובילה לסירבולים בירוקטים קשיים ולאי נעימויות שעלולות היו להסתיים בהליך של פסילת ספרים. ערך חשוב נוסף שנפגע בעבירותיה של הנאשמת הוא יחסי האמון שמעביד רוכש לעובדו, שכן כל פגיעה בערך זה יש בה כדי לסכל פעילות עסקית תקינה, ולגרום סרבול עז ופגיעה כלכלית קשה לכל המעורבים. בנוסף לכל אלה, פגעה הנאשמת למצער לכאורה בשמה הטוב ובאמינותה של החברה המעסיקה אותה. שכן נכס חשוב של חברת זימוניות ותקשורת היא שמירת הסודיות וצנעת הפרט וסוד שיחם של לקוחותיה, וברגע שאינטרס זה נפגע, נפגעת אמינות החברה ונפגעים עסקיה, והיא מוכה מכה קשה ואנושה. אשר לנסיבות לקולא, טען הסנגור ברוב טעם ופרס בפני את הנתונים הבאים: הנאשמת שיתפה פעולה ולא סרבלה את מלאכת החקירה, הודתה וחסכה זמן דיוני יקר. לנאשמת אין עבר פלילי, ומצבה הכלכלי בכי רע. מצבה הכלכלי הקשה ומצוקתה הרבה נוצלה לשיטתו, ניצול ציני גס ובוטה על ידי אלה שנזקקו לשירותיה, ושידלו אותה תחילה במתק שפתים ואח"כ ברמזים שאפשר שמשתמעים משתי פנים לפעול כפי שפעלה ולמעול באמון מעבידה. ביקשתי וקיבלתי תסקיר שירות מבחן למבוגרים שממנו עולה, וזאת כדי לא לפגוע בצנעת הפרט, יצוין בתמצתיות כי שירות המבחן, שירות מקצועי ומיומן פרס בפני את הרקע האישי של הנאשמת ועמדותיה הערכיות כלפי עצמה וכלפי העבירות כפי שנצפו ואותרו על ידו. בסופם של דברים יאמר כי בגזירת הדין, על ביהמ"ש לשים לנגד עיני בעיקר את הנושא הערכי, שכן בגזר הדין ביהמ"ש משכלל וקובע לאור המשתנים הספציפים המובאים בפניו (העבירה, נסיבותיה, ריקעו האישי של הנאשם) וכיוב' את העונש שראוי להשית על הנאשם. מידת הרחמים וההתחשבות בפרט היא רק מרכיב אחד לשיקולי הענישה. מרכיב חשוב, שאין ולא ניתן להתעלם ממנו, אך הוא לא בלעדי. לכן, ותוך איזון אינטרסים, מצאתי לנכון לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים לאחר שהבאתי בחשבון את טיעוני התביעה, את טיעוני הנאשמת וחרטתה, ולאחר שהונח בפני כתב האישום בתיק של המעורבים האחרים ופרטי העונש שנגזר עליהם. הואיל והנאשמת היתה פעילה והרוח המשדלת בשני אישומים, אישום 2 ואישום 3, נבצר ממני לקבל את אשר נטען כי נלחצה/נסחטה ע"י המעורבים האחרים. כל שמצאתי הוא כי היתה אולי בלחץ כלכלי ואישי קשה. לכן אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים שיש בהם לעניות דעתי הגד ברור אודות שעת הנפש והפסלות בה אני רואה את הפרות הנורמות החברתיות המונחות בבסיס הוראות החיקוק אותן הפרה הנאשמת. א. 18 חודשי מאסר מתוכם שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות כמומלץ על ידי הממונה על עבודות שירות. ב. היתרה 12 חודש כעונש מאסר מותנה במשך שלוש שנים החל מהיום על כל העבירות בהן הורשעה. אינני גוזר על הנאשמת קנס כספי. אינני גוזר עליה התחייבות כספית, שכן אני מניח אני שהיא למדה את הלקח היטב. בשולי גזר הדין יאמר והדבר הוא בבחינת ערעור אישי בלבד כי צר לי שאנשים עוסקים במצווה כל כך חשובה מעדו ונגררו למאבקים מכוערים שבמהלכם או כתוצאה לקדם אינטרס כזה או אחר ביריביות פנימיות בינם לבין עצמם נוצלה, לכאורה, מצוקה זמנית או חולשת דעת של הנאשמת. משפט פליליגניבה ממעביד