גזר דין 1. העבירות בהן הורשע הנאשם: הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טעון בו הודה בכתב אישום מתוקן בעבירות של יבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים + סעיף 29 לחוק העונשין וכן בעבירה של החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144 (א) + סעיף 29 לחוק העונשין. על-פי עובדות כתב האישום בו הודה הנאשם שימש הנאשם כבלדר להובלת סמים ונשק מגבול לבנון אל תוך ישראל. הנשק והסמים סופקו לו על ידי לבנוני אשר פעל בידיעה ובתיאום עם ארגון חיזבאללה. מדובר ביבוא של 2 ק"ג הרואין, 5 ק"ג חשיש, 3-4 רובי 16M, 4 מטעני חבלה, מרגמה עם בסיס צלחת וחצובה מברזל ושני אקדחים. את מעשיו אלו ביצע הנאשם ביחד עם קרובי משפחתו, בני משפחת אבו לטיף מהכפר ראמה. יצויין כי קרובים אלו הועמדו לדין ונשפטו במסגרת ת"פ 387/01 של בימ"ש זה. מדובר בכתב אישום שהוגש על עבירות סמים ונשק ביחד עם עבירות כנגד בטחון המדינה. במהלך שמיעת הראיות גובש הסדר טעון לפיו תוקן כתב האישום בענין משפחת אבו לטיף הנ"ל והנאשמים שם הורשעו בסופו של דבר בעבירות סמים ועבירות נשק. 2. הסדר הטעון: בישיבת ביהמ"ש מיום 1.9.02 הודיעו הצדדים לביהמ"ש כי הגיעו להסדר טעון לפיו יודה הנאשם בכתב אישום מתוקן. התביעה תעתור לעונש מאסר כולל של 8 שנות מאסר, הכולל מאסר מותנה שיופעל ומאסר שיגזר בתיק זה. הוסכם כי הנאשם יוכל לטעון לעונש כפי שימצא לנכון. 3. הטעון לעונש: ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם את העונש המירבי של 8 שנות מאסר וזאת בהתאם להסדר הטעון, כאשר היא מבקשת כי יופעל מאסר מותנה שנגזר על הנאשם בת"פ 255/96 של בימ"ש מחוזי בת"א באופן שבו יגזר על הנאשם בתיק בימ"ש זה עונש של 7 שנות מאסר ועונש המאסר המותנה של שנתיים שנגזר בת"א יופעל כאשר שנה אחת תהיה בחופף ושנה אחת במצטבר. המאשימה מנמקת את טיעוניה בחומרת הפרשה. מדובר ביבוא סמים ונשק מלבנון תוך קשר עם אדם הפועל בתיאום עם ארגון החיזבאללה. הסמים אמורים להיות מופצים בשוק ולגרום לנזק החברתי הנובע מהפצת סמים. גם הנשק המוברח צפוי להגיע ולשמש גורמים עבריינים או לאומניים. בנסיבות אלו עותרת המאשימה לעונש שיביא לידי ביטוי את חומרת העבירות. ב"כ הנאשם מפנה לגזר הדין שנגזר על בני משפחת אבו לטיף בת"פ 387/01. שם נגזר על הנאשם מס' 1, אשר בימ"ש ציין כי הוא המרכזי בפרשה, עונש של 10 שנות מאסר בפועל ועוד 3 שנות מאסר על תנאי. על הנאשמים האחרים נגזרו עונשים של 4 שנות מאסר ושנתיים. בנסיבות אלו מבקש הסניגור כי יגזר על הנאשם עונש של מאסר קצר בלבד וזאת מהטעם שלגישתו חלקו של נאשם זה בפרשה פחות משל בני משפחת אבו לטיף, שהם היוזמים והוא, כך לטענתו, נוצל על ידם. לטענתו מי שהוביל את העיסקה, מימן אותה ועמד מאחוריה הם בני משפחת אבו לטיף ובנסיבות אלו יש לגזור על נאשם זה עונש של מאסר קצר בלבד, שלא יעלה על 2 שנות מאסר שהוא העונש שנגזר על לואי אבו לטיף בת"פ 387/01 הנ"ל. מעבר לכך מדובר בבחור צעיר אשר שיתף פעולה עם המשטרה ואם השב"כ והודה בראשית בחקירה. כאמור הודה גם הנאשם בשלב מוקדם של הדיון בפני, אם כי לאחר שהוחל בשמיעת ראיות. בנסיבות אלו מבקש הסניגור כי גם הודייתו תיזקף לזכותו. הנאשם הביע חרטה וטען כי לא הבין את חומרת מעשיו. 4. שיקולי ביהמ"ש לענין הענישה: כאמור הורשע הנאשם בעבירה של יבוא סמים ונשק מלבנון. מדובר בשני סוגים של עבירות אשר בנוגע להם קבע ביהמ"ש יש להחמיר בענישה. בכל הנוגע לעבירות הקשורות בשרשרת הפצת הסם קבע ביהמ"ש העליון מס' רב של פעמים שבעבירות אלו, הקשורות בהצפת הסמים, יש להחמיר בענישה ולתת עדיפות להגנת הציבור על פני שיקוליו האישיים של הנאשם. מן המפורסמות הוא שהסמים המופצים בקרב הציבור מהווים גורם ממריץ ומדרבן למכלול עבירות פליליות המבוצעות על-ידי רבים. מכאן שלהפצת הסמים יש פעולה ישירה לכלל העבריינות וכפועל יוצא מכך גם ההכרח להחמיר בענישה של אלו העוסקים בהפצת סמים. אינני מקבל את הטענה כי חלקו של הנאשם בפרשה זו זניח. אמנם משפחת אבו לטיף היא הגורם המרכזי בפרשה ואולם הנאשם ידע במה הוא עוסק והסכים לקחת בכך חלק. מרגע זה, ובמיוחד גם לאחר שהיה שותף לרווח וקיבל תמורה, אין הוא יכול להסתתר ולטעון כי רק נוצל ונגרר ע"י אחרים. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בנאשם אשר כבר נשפט בעבר בעבירות על הפצת סמים ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל ומאסר מותנה (ת"פ 255/96 של בימ"ש מחוזי ת"א). נאשם זה חייב לדעת את חומרת מעשיו ולהבינם ואם בחר להתעלם מכך, עליו לשאת בדין. מדיניות הענישה בעבירות נשק גם היא להחמיר בענישה. אין צורך להרחיב את הדיבור על הסיכון הנגרם לחברה כתוצאה מהפצת נשק בצורה בלתי חוקית. בית המשפט העליון כבר פסק בעבר בע"פ 910/85, אברהים קונדוס ואח' נ. מדינת ישראל, פורסם בתקדין עליון 86/2, עמ' 670, כי: "אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה, שהחזקת נשק שלא כדין היא עבירה נפוצה, אשר מסכנת את בטחון הציבור במידה רצינית והדברים ידועים. חשוב שתחדור לתודעת כל תושבי המדינה הידיעה, שמי שביודעין מקבל לרשותו כלי נשק שלא כדין, צפוי בגין עבירה זו לעונש מכאיב, אפילו אין הוא מתכוון אישית לבצע פשע מסוים מוגדר בעזרת הנשק האמור." נכונים לענין זה דברים שנאמרו בע"פ 6941/01, מדינת ישראל נ. חיים פינטו, (פסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביום 18/3/02 ופורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון ושעניינו ערעור על גזר דין של בית משפט זה): "...ופעולות יזומות שנעשו ע"י המשיב לקראת מכירתו של נשק זה, יש בהן כדי להצביע על סכנה רבה, ואלמלא סוכלה פעולת המכירה עת נתפס הנשק ע"י סוכן, עלול היה הנשק להגיע לידיהם של אנשים המסכנים את בטחון הציבור, בין על דרך של פעולות חבלניות, או על דרך של מעשים פליליים המסכנים חיי אדם. בבואו להעניש על ביצוע עבירות מסוג זה, על בית המשפט לתת משקל הולם לאינטרס הציבור בהרתעה גם אל מול הנסיבות האישיות של העבריין." לא בכדי קבע המחוקק עונשים מרתיעים למבצעי עבירות של סחר בנשק בפרט ועבירות נשק בכלל. כוונת החקיקה הינה ברורה, להרתיע אנשים מלבצע עבירות אשר מעבר להיותן חמורות עלולות הן להוביל בהמשך לתוצאות חמורות אף יותר, וזאת אם יעשה בנשק שימוש על ידי גורמים פליליים ו/או שימוש כנגד בטחון המדינה. בבואנו לגזור את הדין עלינו להביא לידי ביטוי את כוונת החקיקה ומטרתה באופן שלא יהווה החוק סיסמא ריקה מתוכן. ראה: ע"פ 2620/93, פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3), עמ' 1. מעבר לכך, חובת בית המשפט הינה להגן על קורבנות העבירה. כשם שנאשם זכאי כי שיקומו וצרכיו יילקחו בחשבון במסגרת שיקולי הענישה כך גם זכאים אלו העלולים להיפגע ממנו או מאחרים כמותו, להגנת בית המשפט. ככל שמעשיו של נאשם חמורים יותר כך גם גובר הצורך לשים את הדגש על הגנת הקורבנות (בין אם קורבנות בפועל או קורבנות פוטנציאליים). ראה בע"פ 4872/95, מדינת ישראל נ' גל אילון ו2- אח, פ"ד נג(3), 1, עמ' 8-9, שם נאמרו גם הדברים הבאים, המנחים אותנו בבואנו לגזור את הדין: "מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות". בהתאם, המדיניות הראויה לענישה בעבירות סמים ונשק הינה להחמיר בעונש וזאת כדי להרתיע מבצעי עבירות מסוג זה מפני ביצוען ולהגן על הציבור. לא מצאתי במקרה שבפני כל עילה של ממש להקל בדינו של הנאשם וזאת בשים לב לכל האמור לעיל. מעבר לעקרונות הכלליים, היפים גם במקרה זה, לא ניתן להתעלם מהסכנה המיוחדת הנגרמת לציבור כאשר מדובר בעבירות המבוצעות אגב קשר עם ארגון החיזבאללה. אמנם במקרה זה לא מיוחסות לנאשם עבירות על בטחון המדינה ואולם כל קשר פלילי בו מעורב ארגון החיזבאללה טומן בחובו סכנות לשלום הציבור המעצימות את הסיכון הנגרם לשלום הציבור מעצם ביצוע העבירות נשוא כתב אישום זה, ואין צורך להרחיב את הדיבור בענין זה. במסגרת השיקולים להקלה בעונשו של הנאשם נלקח בחשבון גזר הדין שנגזר על בני משפחת אבו לטיף. יחד עם זאת אינני סבור כי יש לראות במעשיו של הנאשם כמעשים הפחותים מאלו של נאשמים 2 ו3- בת"פ 387/01 של בימ"ש זה. מעבר לעובדה ששם נקבעו עונשים במסגרת עסקת טעון כוללת אשר התייחסה גם לעניינים אחרים סבור אני כי חלקו של הנאשם במקרה זה חמור יותר. הוא זה שנסע אל הגבול וביצע את העברת הסמים בפועל. בהתאם אין הוא יכול לחסות תחת הטענה כי רק שימש כאדם תמים שנוצל על ידי אחרים. בסיכומו של דבר סבור אני כי גם אם נביא לידי ביטוי את גילו הצעיר הרי שבשים לב לעברו בעבירת סמים, ובשים לב לחלקו בפרשה, יש לגזור עליו עונש החמור יותר מזה שנגזר על הנאשמים 2 ו3- בת"פ 387/01 הנ"ל. 5. סיכום גזר הדין: בסיכומו של דבר אני גוזר את דינו של הנאשם כדלקמן: אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה שנגזר על הנאשם בת"פ 255/96 של בימ"ש מחוזי ת"א. הנאשם ירצה 24 חודשי מאסר. בגין העבירות בהן הורשע הנאשם בפני אני גוזר עליו 7 שנות מאסר מהם 5 שנים לריצוי בפועל ו2- שנות מאסר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 24 חודשים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה על פקודת הסמים מדרגת פשע וכל עבירת נשק ויורשע עליהן. מעונש המאסר המותנה שיופעל תרוצה שנה אחת בחופף לעונש המאסר שנגזר בתיק זה ושנה אחת במצטבר לו. סך הכל ירצה הנאשם 6 שנות מאסר בפועל שמניינם החל מיום 24.9.01, מועד בו נעצר הנאשם. סמיםסחר בסמים