כללי 1. התובעת הינה אלמנתו של המנוח מר אלברט אבישי ז"ל (להלן: "המנוח"), התובע המקורי בתביעה זו טרם תיקונה. עילתה של התביעה הינה הלוואה נטענת שנתן המנוח לנתבעת בסך של 40,000 ₪ ביום 24.2.00 (להלן: "ההלוואה"). התובעת טוענת כי ההלוואה לא נפרעה ואילו הנתבעת טוענת כי כלל לא ביקשה וכלל לא קיבלה הלוואה, מדובר בהעברות כספים שביצע המנוח אצל הנתבעת על דעת עצמו, בניגוד לכל דין. 2. אין מחלוקת כי המנוח היה מבין מייסדי הנתבעת וכי שימש כמנהלה הכללי בשנים 1991-2001, ביום 31.1.01 התפטר מן הנתבעת. ההליכים עד כה 3. המנוח טען כי כנגד ההלוואה שהעניק לנתבעת וכבטוחה לפרעון ההלוואה, קיבל מן הנתבעת שיק על סך 40,000 ₪ זמן פרעון 1.12.00. אין מחלוקת כי השיק לא נפרע תוך ציון "החשבון מוגבל". המנוח הגיש את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת התנגדה לביצוע השיק, התנגדותה התקבלה ונפתח ת.א. 3963/02 בבית משפט זה. במסגרת הדיון באותו תיק נשמעו ראיות התביעה. הנתבעת לא העידה עדים וביום 26.9.05 ניתן פסק דינה של כב' השופטת חנה לפין-הראל על פיו מאחר והתובע לא היה מורשה חתימה בעת חתימתו על השיק לטובתו, אזי לחתימתו על השיק אין כל נפקות ודין התביעה להדחות. המנוח ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה. בע"א 2043/05 בדיון מיום 29.5.07, הגיעו הצדדים להסכמה על פיה הערעור ימחק ותמשיך להתנהל תביעה זו, אותה הגיש המנוח על פי עסקת היסוד, כאשר ניתן יהיה להסתמך על כל הראיות שהובאו במסגרת ת.א. 3963/02. 4. במהלך ניהול ההליכים בתביעה זו נפטר המנוח. כתב התביעה תוקן כך שהתובעת, אלמנתו, היורשת נכנסה בנעליו. הושלמו הראיות של הצדדים והוגשו סיכומי טענות בכתב. 5. בהליך הקודם, ת.א. 3963/02 הוגש תצהירו של המנוח אשר נחקר בחקירה נגדית וכן הוגש תצהירו של מר פרנקל אשר גם הוא נחקר בחקירה נגדית. מר אטיאס העיד בחקירה ראשית ונגדית. שני עדים אחרונים אלו עבדו בתקופה המדוברת אצל הנתבעת. בנוסף העיד מר בארנסה רסאן אשר שמש כרו"ח במשרד רואי החשבון אשר טפלו בתיק של הנתבעת והוא אשר על פי עדותו טיפל בתיק באופן מלא באותה תקופה, גם עד זה העיד בחקירה ראשית ונגדית. 6. בדיון אשר התנהל לפני העידו רק עדי הנתבעת, שכן כאמור ניתן להסתמך על הראיות אשר הוגשו בתיק הקודם. לפיכך העידו בפני מר סבן ניסים, מר בן אבו ויקטור ומר שרעבי ציון, כולם הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בחקירה נגדית אודות תצהיריהם. 7. יש לציין כי במסגרת תביעה זו הוגשה גם תביעה שכנגד, אשר נמחקה . דיון 8. מן העדויות השונות מתקבלת תמונה אחידה ומוסכמת של דרך ניהול ענייניה הכספים של הנתבעת בזמן כהונתו של המנוח כמנהלה. המנוח עצמו העיד במספר הזדמנויות כי הוא אשר שלט בלעדית בכל הנושאים הכספיים. בעדותו בבית המשפט בדיון מיום 14.9.03 בתביעה הקודמת העיד- "למי שהיה צריך לתת כסף נתתי. תמיד הייתה מועצת מנהלים. הם אמרו שאני יכול לעשות מה שאני רוצה." (עמ' 3 ש' 10-11). באותה תביעה קודמת בישיבת ההוכחות העיד המנוח כי למעשה הוא אשר החליט בכל העניינים הכספיים, לא פעלו בצורה מסודרת והוא אשר היווה למעשה את מועצת המנהלים. " ש. למה כשנתת הלוואה לא קיבלת החלטה במועצת מנהלים שהחב' לוקחת ממך הלוואה? ת. עובדה שהלכנו לעו"ד 4 חברים סוג א' וחתמנו אצל עו"ד פרויימוביץ שהם יודעים שאני נתתי לחב' את ההלוואה הזאת. באותו זמן עשיתי בחב' מה שרציתי התחנה הייתה בירידה 6 חברים עזבו את התחנה עבור התפוזית. אם אני נתתי הלוואה בזכות זה הם קיימים היום. כך זה היה אז לא עשינו בצורה מסודרת. ש. מי ישב במועצת המנהלים? ת. אני בדרך כלל." (פרוטוקול ת.א. 3963/02 מיום 18.4.5 עמ' 4 ש' 21-27) ולאחר מכן- "ש. האם איזה שהוא דיווח על מה שאתה עושה? ת. בד"כ לא." (שם, עמ' 5 ש' 11-12) 9. יש לציין כי קיימות עדויות נוספות של עדים אחרים המעידים כי המנוח היה למעשה מנהל בפועל יחיד של הנתבעת אשר לא נדרש לדווח והחליט לבד בכל העניינים הכספיים. לא מצאתי לנכון להביא את המובאות מתוך דבריהם שכן, כפי שניתן ללמוד מן העדויות בשלב כלשהוא לקראת סוף תפקידו של המנוח אצל הנתבעת התעורר סכסוך והמעורבים נחלקו לשני מחנות מי אשר בעדו ומי אשר נגדו. קיים חשש לכאורה כי כל עדות של מי אשר היה בעל מניות או עובד אצל הנתבעת באותה העת, עלולה להתפרש על פי עמדתו בסכסוך. דומה בעיני כי די לפיכך, בדבריו של המנוח עצמו המעידים אודות העובדה כי מטעם זה או אחר פעל באותן שנים בחברה באופן בלעדי. אציין כי לא מצאתי עדויות הסותרות עדותו זו. 10. הוכח לפני כי אכן הועברו 40,000 ₪ מחשבונו של המנוח לחשבונה של הנתבעת. רו"ח בראנסה העיד כי אכן קיימים מסמכים בנקאיים התומכים בקיומה של העברה זו. "ש. מר אבישי טוען בתביעה שהוא נתן לחב' הלוואה ע"ס 40,000 ₪ האם ידוע לך על הלוואה שנתן מר אלברט לחב' על הסך הנ"ל? ת. ידוע לי על העברה בנקאית מחשבון הבנק הפרטי של מר אבישי אלברט לחשבון הבנק של החב' בדיסקונט, גם קיבלתי מסמך מבנק הפועלים שבו התנהל חשבון הבנק של מר אבישי, וקיבלתי את ההודעה על העברה בנקאית מתוך החשבון הפרטי שלו לחשבון החב'." (פרוטוקול ת.א. 3963/02 מיום 18.4.5 עמ' 11 ש' 27-31) 11. טוענת התובעת כי הנטל על הנתבעת להוכיח כי לא מדובר בהעברה כספית שהיא הלוואה. שכן, לשיטתה הנתבעת מודה בכך כי אכן בוצעה העברה כספית ועל כן מדובר בהודאה והדחה. אילו הטענות אשר בפני היו כי התובעת טוענת למתן הלוואה ואילו הנתבעת טוענת כי מדובר במתנה, מסכימה אני כי נטל ההוכחה היה מונח לפתחה של הנתבעת. אולם, לא זה המקרה אשר לפני. הנתבעת טוענת כי לא מדובר בהלוואה וכי מדובר בהשבת כספים שניטלו מהנתבעת על ידי המנוח לחילופין טוענת היא כי מדובר בהלוואה אשר נפרעה באמצעות משיכות כספים שביצע המנוח. הלכה היא כי כשבעילת התביעה הינה להחזר כספים שניתנו כהלוואה וכשטענת ההגנה הינה כי ניתנו במתנה, הנטל על התובע להוכיח את מתן ההלוואה (ע"א 777/80 קלרה שרייבר נ' מרגוט שטרן ו-3 אח', פ"ד לח(2), 143 , 146-147). באין חזקה אחרת אזי נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את כל מרכיבי בעילת התביעה. במקרה זה הוכחה העברת הכספים. הנטל על התביעה להוכיח טיבה של העברת כספים זו. אציין כי אומנם ב"כ הנתבעים אישר כי אינם כופרים באמיתות המסמך עליו חתמו ארבעה כי אכן מדובר בהלוואה. אולם, אין הנבתעים מסכימים לאמיתות תוכנו של המסמך. 12. לצורך ההוכחת טיבה של העברת הכספים כהלוואה מפנה התביעה לשלוש הוכחות לכאורה. ראשית, הרישום במסמכי החברה בהם מצויין כי מדובר בהלוואה. שנית, מסמך עליו חתמו ארבעה מאנשי הנתבעת בפני עורך דין בו הם מאשרים כי המנוח אכן נתן לנתבעת הלוואה. שלשית, מצבה של הנתבעת חייב הזרמת כספים לחשבונה, אחרת הייתה קורסת ועל כן ניתנה ההלוואה על מנת להצילה. 13. באשר לרישום העברת הכספים כהלוואה, לא אוכל לקבל זאת כהוכחה לטיבה של העברת הכספים. כאמור, המנוח הוא אשר שלט ברישומים והוא אשר קבע כי העברת הכספים תרשם כהלוואה. המנוח העיד בחקירתו הנגדית- "ש. איך החברים ידעו שנתת את הכסף? ת. יש רו"ח שיוכיח את זה. תשאל אותם. יש העברה בנקאית. ש. האם יש איזה שהוא דיווח על מה שאתה עושה? ת. בד"כ לא." (פרוטוקול ת.א. 3963/02 מיום 18.4.5 עמ' 5 ש' 9-12) רו"ח אליו מפנה המנוח אכן מאשר כי בוצעה העברה כספית מחשבונו הפרטי של המנוח לחשבונה של החברה, וגם קבעתי כי עניין זה הוכח. אולם, באשר לטיבה של העברת כספים זו, מבהיר רואה החשבון כי הרישומים נעשים על פי דברי הלקוח, במקרה זה החברה באמצעות מנהלה, המנוח. כל עוד אין סתירה בין המסמכים, מקבלים את דבריו כנכונים (לעניין זה ראה פרוטוקול ת.א. 3963/02 מיום 18.4.5 עמ' 13 ש' 16-17). לפיכך, לא אוכל לקבל את העובדה כי בכרטסת הממוינת של המנוח אצל הנתבעת מופיעה העברת הסכום כהלוואה, כהוכחה לכך כי אכן מדובר בהלוואה. 14. התביעה מפנה למסמך עליו חתמו ארבעה מחברי הנתבעת בו הם מאשרים כי המנוח אכן נתן הלוואה לחברה. להלן תצלומו של המסמך כפי שהוגש לבית המשפט. מוסכם כי המסמך נחתם ביום 31.8.00. העברת הכספים בוצעה כחצי שנה לפני כן ביום 24.2.00. הממסך חתום על ידי ארבעה אנשים שונים כאשר לצד חתימתם מפורט מעמדם אצל הנתבעת. באשר לסיבת עריכת המסמך מצהיר המנוח בתצהיר העדות הראשית אשר הוגש בת.א. 3963/02. "8. בתאריך 31/8/00 אני יחד עם אטיאס דוד, שמשונוב בן ציון, ששון בנימין ושמאי יצחק פנינו אל עורך דין פרוימוביץ רונן בקרית ים לטפל בעניינים של החברה. 9. במהלך שהותנו אצל עורך הדין ובהתאם לדרישתי לצורך הבטחת ההלוואה שנתתי לחברה, עורך דין רונן ערך מסמך בכתב עליו חתמו ארבעת הנ"ל." מר שמאי העיד בישיבת ביהמ"ש בת.א. 3963/02 מיום 14.9.03 "אני אישית לא ידעתי על ההעברה של 40000 ₪ לחברה." מר אטיאס דוד העיד כי אכן חתם על המסמך ואף זכר את המעמד. לשאלת בית המשפט הסביר את נסיבות החתימה- "אבישי (המנוח- ה.ש.) ביקש שנבוא לחתום אצל העו"ד כדי שהחב' חייבת לו 40,0000 ₪. הוא אמר שהחב' חייבת לו 40,0000 ₪ ואנו האמנו לו. לא הייתי במעמד לבדוק ניירות וספרים, אני האמנתי לו כי ידעתי שהוא אדם ישר. ..יצאתי מהחב' אני זוכר שאבישי התפטר ושאר החברה לא רצו אותי בגלל שהייתי בצד של אבישי והודיעו לי שאני בסוף החודש מסיים..." (פרוטוקול ת.א. 3963/02 מיום 18.4.5 עמ' 5 ש' 30 -עמ' 6 ש' 4). כלומר, חתימתו של מר אטיאס דוד על המסמך היא על סמך דבריו של המנוח ומאחר והאמין למנוח אשר היה אדם ישר. 15. במצב דברים רגיל דומה בעיני כי די במסמך ובעובדה כי הנתבעים העידו כי המסמך אמיתי ולא העידו את יתר החותמים על המסמך על מנת לקבוע על פי המסמך כי אכן הכספים ניתנו כהלוואה. אולם, במקרה זה לאור עדותו של המנוח, איני יכולה לקבוע כי אכן ניתנה הלוואה על סמך מסמך זה. על בסיס עדותו של המנוח עצמו קבעתי כי היחיד אשר למעשה ידע את טיבן של העברות הכספים היה המנוח עצמו. לפיכך, ברי הוא כי החותמים יכלו ללמדו רק מפיו אודות קיומה של העברת הכספים וטיבה. מסקנה זו תואמת את עדותו של מר אטיאס אשר העיד מטעמו של המנוח. יכול ומסקנתי הייתה שונה אילו המסמך היה נערך בסמוך לאחר ביצעו העברת הכספים. אולם, ובניגוד לעדותו של המנוח המעיד על תקופה של חודש (פרוטוקול ת.א. 3963/02 מיום 18.4.5 עמ' 5 ש' 4-5), לא כך הוא הדבר. המועדים המפורטים במסמכים בדבר מועד ביצוע העברת הכספים ומועד החתימה על המסמך מלמדים על פער של כחצי שנה. כלומר, אכן המנוח היה המקור היחיד לידיעה אודות טיבה של העברת הכספים. המנוח עצמו העיד כי מסמך זה הוא הרישום היחיד בדבר ידיעת חברי הנתבעת אודות מתן ההלוואה ולא נערך כל מסמך אחר (ראה המובאות אשר בסעיפים 8 ו-13 לעיל). עוד יש לציין בהקשר זה את העובדה כי לא ברור כיצד בחר המנוח את זהות החותמים על גבי המסמך. המנוח מאשר כי לא כל החברים בנתבעת באותה העת חתמו על המסמך "היו בתחנה 18 חברים, רק אלה שהיו אצל העו"ד חתמו." (פרוטוקול ת.א. 3963/02 מיום 18.4.5 עמ' 4 ש' 30-31). 16. באשר למצבה הכללי הקשה של הנתבעת, אכן התרשמתי מדף החשבון כי אותה עת היה קושי כלכלי ניכר. אולם, מעדויות כלל העדים בתיק ניתן ללמוד כי הדבר לא היה ייחודי לאותה העת ונמשך גם לאחר מכן. 17. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הוכחה לפני העברת הכספים , אך לא הוכח לפני טיבה כהלוואה. אולם, במידה ומסקנתי שגויה, אוסיף ואומר כי גם אם היה מוכח לפני כי מדובר בהלוואה, אזי לא הוכח לפני כי הלוואה זו לא נפרעה. 18. אכן, אם נקבע כי מדובר בהלוואה, הנטל הוא על כתפי הנתבעת להוכיח כי ההלוואה נפרעה. אולם, בפנינו מצב דברים שונה. כפי שכבר נקבע על ידי והמנוח העיד בעצמו, המנוח שלט בכל העניינים הכספיים. משיכות הכספים מהחשבון והתשלומים השונים בוצעו באמצעות שקים עצמיים. הנתבעת מפנה למשיכות כספים בסך כולל של 67,148 ₪ מחודשים 1/01-2/01 , בחתימתו של המנוח יחד עם חתימה נוספת. כולן לאחר המועד בו בוטלה זכות החתימה שלו אצל הנתבעת, על פי עדותו שלו. לשיטתו לאחר שבוטלה זכות החתימה שלו אצל הנתבעת, החזירו לו את זכות החתימה לתקופה מסוימת, אולם אין הוא יכול לנקוב במדויק בתקופה. עוד יש לציין כי על פי עדותו שלו התפטר מן הנתבעת בסוף 1/01. 19. במצב דברים זה, הרי הידיעה עבור מה נמשך כל סכום מצויה בידי המנוח. הוא היחיד אשר שלט בדברים והקשה עד מאוד ללמוד אודות מעשיו כאשר כל השקים גם נמשכו כשקים עצמיים של הנתבעת. כאשר מונחות לפני משיכות כספים להן היה שותף, לאחר המועד בו על פי עדותו שלו התפטר מן הנתבעת, אזי הנטל עובר לכתפיו להוכיח כי גם אילו ניתנה ההלוואה, היא לא נפרעה. הסבר לגבי מטרות משיכת הכספים ניתן רק ביחס לסך של 17,790. רואה החשבון פרט עבור שולמו כספים אלו, גם זאת על סמך רישומי המנוח. ביחס לשאר המשיכות, אין לפני הסבר. 20. התובע העיד כי הוא התפטר מן הנתבעת. "ש. קיבלת מכתב פיטורין? ת. אני אל זוכר. אני זוכר שהתפטרתי." (פרוטוקול ת.א. 3963/02 מיום 18.4.05 עמ' 2 ש' 3-4) למרות העובדה שהתפטר, יום לפני תום תקופת כהונתו, חתם המנוח לעצמו הן כעובד והן כמעביד על פניה לחברת הביטוח לשחרור כספי פיצויי הפיטורין. לשיטתו, היה מסמך אצל סוכן הביטוח כי הוא מקבל את כספי ביטוח המנהלים בכל מקרה. מסמך כזה לא הוצג. המנוח נשאל האם מצבו הבריאותי הירוד הוא אשר היווה את העילה לזכאותו לכספי פיצויי פיטורין והוא השיב כי "סיימו לי את התפקיד, ביטלו לי את החתימה בבנק ואמרו אין לך מה לעשות פה יותר." (פרוטוקול ת.א. 3963/02 מיום 18.4.5 עמ' 2 ש' 8). יכול והמנוח היה זכאי לפיצוי פיטורין בין אם בשל מצבו הבריאותי ובין אם בשל טענותיו בדבר הדרתו מתפקידו. אולם, העובדה כי המנוח חותם לעצמו על שחרור כספי הפיצויים, מעוררת חוסר נוחות ומעבירה את הנטל לכתפיו להוכיח כי אכן היה זכאי להם. בהעדר הוכחה, בהעדר החלטה בדבר זכאותו בין אם של הנתבעת או של כל גוף מסומך אחר, ובהעדר תשית עובדתית מספקת לצורך קביעה זו, הרי הדבר נזקף לחובתו. אחרית דבר 21. לאור כל האמור לעיל דין התביעה להדחות. אבקש להעיר כי המנוח לא העיד לפני. פסק דיני זה מבוסס על ההנחה כי אילו היה מעיד לפני הייתי מיחסת לדבריו את מידת המהימנות המרבית. אולם לא די בכך. כאשר לאדם שלטון יחיד בכל ההתנהלות הכספית של חברה הוא נוטל על עצמו סיכון כי היה וילווה כספים לחברה יקשה עליו עד מאוד להוכיח התנהלותו זו. סיכון זה מתממש שעה בה רישומי החברה אינם מסודרים, החברה אינה מתנהלת על פי הנדרש, ומשיכות כספים נעשות באופן בו כל כולן נסמכות על מילתו שלו לאן הועבר הכסף. יכול ואילו הדברים היו מנוהלים בדרך שונה, המסקנה בפסק דין זה הייתה שונה. אולם, משיכת הכספים על ידי המנוח, בשקים עצמיים של הנתבעת, ובאמצעות משיכת כספים מזומנים בדלפק הבנק, אינה מאפשרת את המעקב הנדרש אחר התנהלותה הכספית של החברה. במקרה זה, שלטונו היחיד של המנוח בחברה נזקף לחובתו ומונע ממנו את היכולת להוכיח תביעתו. 22. איני מוצאת כי נכון ליתן צו להוצאות. להתנהלות כספית זו נתנה הנתבעת באמצעות בעלי מניותיה את הסכמתם בשתיקה לאורך תקופה ארוכה. העובדה כי המנוח נפטר בשעת התנהלות ההליכים, ודאי הקשתה על התביעה להוכיח עמדתה ונשאר הספק שאילו היה המנוח עמנו, היה יכול לתת את הסבריו הנדרשים. ניתן היום, י"א כסלו תשע"א, 18 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. פוליסהפיצוייםשחרור כספיםפיטוריםפיצויי פיטוריםחברת ביטוח