ערעור על פיזור תיק איחוד 1. המערערת 1, עיריית עיר הכרמל, היא רשות מקומית אשר לה איחוד תיקים המתנהל בלשכת ההוצל"פ בחיפה ומספרו 02-98921-04-7. ביום 31.5.09 היא הגישה בקשה להסדר חוב פיגורים שבמסגרתו ביקשה להסדיר את תשלום חוב הפיגורים שבתיק בתשלומים חודשיים בסך 50,000 ₪ למשך ארבעה חודשים. כך, לנוכח הטענה כי ביום 5.11.08 נחקק חוק פירוק האיחוד בין המועצות המקומיות דלית-אל-כרמל ועוספיה, אף לנוכח מערכת בחירות קרובה הממשמשת ובאה. 2. כב' רשם ההוצל"פ סעיד עיסא דחה את הבקשה. הוא רשם כי "אין זו פעם ראשונה בה מפגרת החייבת בתשלומיה. אני דוחה בקשה זו ומורה כי אם לא ישולמו הפיגורים במלואם עד ליום 15.6.09, תיזום המזכירות הודעה מתאימה ואורה על פיזור תיק האיחוד". 3. בגין החלטה זו הוגשה בפניי בקשת רשות ערעור שנלוותה אליה בקשה לעיכוב הליכים. ככל שעסקינן בה הוריתי כי ככל שהמערערת תפקיד לאלתר סכום של 100,000 ₪ "הנני מורה על עיכוב פיזור תיק האיחוד, כמבוקש בבקשה, ככל שהתיק לא פוזר בינתיים". 4. הונחה בפניי תגובתו של המשיב 1, הוא המשיב היחיד בבקשת רשות הערעור ההיא. אמור הייתי ליתן פסק דיני על יסוד הבקשה והתגובה ואולם אז הונחה בפניי בקשת רשות ערעור נוספת. הפעם היא הוגשה על ידי עיריית עיר הכרמל והמועצה המקומית דלית-אל-כרמל, היא המערערת 2, שכוננה מחדש בעקבות פירוקה של המערערת 1 מכוח חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצה המקומית דלית-אל-כרמל ועוספייא), התשס"ט-2008 (להלן - "חוק הפירוק"). בקשה זו הוגשה בעקבות החלטה נוספת מיום 17.3.10 של הרשם עיסא. הונחה בפניו בקשת המערערות-החייבות לפתיחת תיקי איחוד נפרדים עבור המועצות המקומיות דלית-אל-כרמל ועוספיה. נתבקש, בין השאר, צירוף כלל התיקים הפרטניים המתנהלים בגין חובות שנוצרו בתקופת הרשות המאוחדת ועיכוב הליכים על מנת לאפשר לברר את יחס החובות בהתאם לחלוקה הנאותה בין המועצות המקומיות. הרשם עיסא הורה כי "החייבת אינה עומדת בתשלומיה בתיק איחוד זה. תשלום אחרון בסך של 100,000 ₪ שולם בחודש יוני שנה שחלפה. ההליכים נגד החייבת, כמו גם עניין פיזור תיק האיחוד עקב אי עמידת החייבת בתשלומיה, מושהים על פי החלטת בית המשפט של הערעור... העניין המועלה בבקשה זו של החייבת יידון לאחר קבלת החלטת בית המשפט בערעור שהוגש על ידי החייבת כנגד החלטה לפיה התריתי בחייבת לשלם את פיגוריה. בשלב זה, כל עוד אין החלטה או פסק דין בערעור שהוגש, וכל עוד אין החלטה המורה אחרת, עניין פיזור תיק האיחוד מוקפא וההליכים נגד החייבת מעוכבים". 5. בהמשך הדרך הוריתי בהחלטתי מיום 9.5.10 לבצע מסירה אישית של כתבי בי-דין לזוכים שסכום נשייתם עולה מעל 30,000 ₪. קבעתי כי אדון במאוחד בשתי הבקשות למתן רשות ערעור. נחה דעתי כי ב"כ המערערות ביצע את ההמצאה כאמור. לנוכח זאת נוספו בפניי תגובות של המשיבים 14-2 הנ"ל. הוברר כי ניתן ליתן הכרעתי על יסוד החומר שבפניי, וממילא לא זימנתי דיון לנוכח זאת. 6. כבר עתה אקדים ואבהיר: מהחלטת הרשם עיסא, ומן הסתם זו אף סברתם של בעלי הדין שבפניי, הוריתי על עיכוב ההליכים בתיק האיחוד. הסברה האמורה שגויה בתכלית. נתבקשתי לעכב את ההחלטה אודות פיזור איחוד התיקים והוריתי כך, ככל שיופקד סכום של 100,000 ₪, שאכן הופקד. אך הא ותו לא. מעולם לא הוריתי על עיכוב הליכים כללי. ממילא אמורה הייתה המערערת לשלם כסדרם את תשלומיה החודשיים, וממילא עמדו סעדים על פי דין, ככל שלא עשתה כן. 7. כעולה מהחלטתו השנייה של הרשם עיסא הוא בחר שלא להכריע בבקשה השנייה שהונחה בפניו, טרם תוכרע הבקשה הראשונה. משמע, הרשם עיסא לא נענה לבקשה ולא דחה אותה, אלא בחר שלא לדון בה בשלב ההוא. לטעמי הוא נהג כהלכה. והרי ככל שבגין בקשת רשות הערעור הראשונה אורה על פיזור איחוד התיקים, לא תהא כל משמעות וכל נפקות לעתירה השנייה של המערערות, הנסמכת אך על ההנחה שאיחוד התיקים שריר וקיים. מנגד, ככל שאחליט כי איחוד התיקים נותר על כנו, ממילא ראוי שהבקשה השנייה תידון על ידי הערכאה הדיונית, משמע הרשם עיסא, והוא עצמו קבע זאת, ובצדק, כאשר רשם כי "העניין המועלה בבקשה זו של החייבת יידון לאחר קבלת החלטת בית המשפט בערעור שהוגש על ידי החייבת כנגד החלטה לפיה התריתי בחייבת לשלם את פיגוריה". 8. אדרש, איפוא, לבקשה הראשונה. הרשם עיסא דחה את הבקשה ההיא לנוכח העובדה שהוא קבע ש"אין זו פעם ראשונה בה מפגרת החייבת בתשלומיה". ואכן, רק למקרא תשובת ב"כ המשיב 1, התוודעתי לשורה של החלטות שניתנו לחובתה של המערערת. וכך, ביום 7.11.08 היתרה הרשם עיסא כי בחלוף 60 ימים לפירעון פיגורים "לא תינתן אורכה נוספת, ואם לא ישולמו הפיגורים במועד שנקבע, תהיה זו עילה לפיזור תיק האיחוד". ביום 20.1.09 חזר והיתרה הרשם עיסא במערערת לשלם את פיגוריה תוך 15 יום, אחרת ייעתר לבקשה שתוגש על ידי מי מן הזוכים לפיזור תיק האיחוד. הוא אף ראה להבהיר כי ככל שכך יהא תתקשה החייבת, מכוח תקנה 29(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, להגיש בקשה מחודשת. ביום 4.2.09 נענה הרשם עיסא לבקשת החייבת באופן שהורה שיתרת פיגורים בסך של 690,000 ₪ תשולם בשני תשלומים, וזאת בנוסף לתשלום החודשי השוטף. 9. לא ייפלא, איפוא, כי הרשם עיסא לא נענה לבקשתה של המערערת, לנוכח "עברה המכביד", כמי שלא עומדת בהתחייבויותיה, חרף ארכות והזדמנויות רבות ושונות. אכן, כפי שהורה כב' השופט פרקש ב-בר"ע (י-ם) 306/08 יוסף מרדכי נ' טובה וייס-ארנון, "ראש ההוצאה לפועל הוא המופקד על פי החוק על עריכת חקירות יכולת לחייבים וערכאת ערעור תתערב בהכרעותיו במקרים נדירים בלבד" (סעיף 14). ומשום כך "אין בית המשפט נוהג לבדוק ולבחון כל סכום מהוצאותיו והכנסותיו של המבקש, אלא בוחן את סבירותה הכללית של ההחלטה" (סעיף 15). 10. עיון בתגובות המשיבים שבפניי מעלה גישות שונות. חלק מן המשיבים מתנגדים באופן נחרץ לבקשת רשות הערעור ועומדים על כך שאיחוד התיקים יפוזר. חלקם מתנים את המשך האיחוד בפירעון מיידי של כל הפיגורים. חלקם מסכימים לקבלת רשות הערעור, אם באופן מוחלט ואם בסייגים אלו או אחרים. 11. מקובלנו זה מכבר, ועל יסוד פסיקה מושרשת, כי שומה על רשם ההוצאה לפועל לאזן בין מכלול האינטרסים. ראשית, זכותו של הזוכה להיפרע פסק דין שניתן לזכותו, שהרי הוא חלק מקניינו והיא זכות חוקתית הראויה להגנה. מנגד יש להתחשב אף במצוקתו של החייב. ברי שבמאזן אינטרסים זה זכות הבכורה, במרבית המקרים, ניתנת לעניינו של הזוכה. זו נקודת המוצא בטרם עריכת איזון. 12. בפרשה שבפניי, כאמור, נחלקים הזוכים בגישותיהם. חלק מבקשים להשאיר את איחוד התיקים על כנו. ממילא במאזן האינטרסים שעליי לשקול לא ניתן להתעלם מן הנתון שהם רואים את האינטרסים שלהם כך. מנגד חלקם מבקשים לפזר את איחוד התיקים לנוכח התנהלותה הנפסדת הנמשכת של המערערת-החייבת. 13. המערערת היא רשות מקומית. בא-כוחה מציין כי בעקבות חוק הפירוק נדרשת פעולה דחופה באשר לחלוקת חובות הרשות המאוחדת בין המועצות, קביעת מנגנון שיאפשר לכלל ראשי המועצות לגבות את חובותיהם באופן יעיל ושוויוני ולקבוע הסדר תשלומים שיתאים ליכולותיהן הכלכליות של המועצות. ועוד נטען למצבן הכלכלי הקשה של הרשויות המקומיות. מרבית תקציבי הרשויות נובעות מהכנסות אוצר המדינה. נטען כי אלו לא מוזרמות במועד. כתוצאה מכך אף מולן שכרם של עובדי הרשויות המקומיות. פיזור איחוד התיקים יגרום נזק כבד הן לרשויות, ובעיקר לתושביהן. 14. כאמור, וכדי ביזיון וקצף, החייבת שבפניי היא רשות מקומית. בהחלטתו של כב' הרשם רומי בתיק הוצל"פ (חדרה) 1299825064 זוכים שונים נ' עיריית באקה-ג'ת (נספח ה' לתגובת ב"כ המשיבה 8) נשמעה תהייה האם ראוי בכלל להחיל את כללי איחוד התיקים על הרשויות המקומיות. תהייה זו ניזונה מהערתו של כב' השופט סעב, ממנה עולה כי בהחלטה שנתן הוא ציין "שלא לצורך אעיר כי גופים ורשויות כגון המשיבה, רשות המייצגת את השלטון, גם אם זה המקומי, ראוי שלא תיכלל ברשימת הזכאים לאיחוד תיקים". אכן, כעולה מהחלטתו של הרשם רומי, אין עוררין שאף הרשות המקומית היא בבחינת "חייב", לעניין הסוגיה האמורה, ועובדה ניצחת היא, אכן מצערת עד מאוד, שקיימים איחודי תיקים גם בעניינן של רשויות מקומיות. ואולם לעולם, במאזן השיקולים השיפוטי, לא ניתן להתעלם מנתון כבד-משקל זה. 15. כב' סגן הנשיא סירחאן, בהחלטתו בתיק בש"א (צפת) 1296/01 מועצה מקומית טובא-זנגריה נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף ראש פינה פ"מ, כרך תשס"א (3) 611, דן במעמדה המיוחד של רשות מקומית, אכן בהקשר אחר של משיכת שיקים ללא כיסוי על ידה. הוא חותם את החלטתו ורושם כי "יש לראות בחומרה רבה את 'הנוהג' הפסול, שפשה לאחרונה בין רשויות מקומיות שונות במדינה, בדבר הוצאת שיקים ללא כיסוי, בתואנות שונות ומשונות, ובכלל זה עיכוב כספים בשלטון המקומי או במשרד הפנים. רשות מקומית שמושכת שיק ללא כיסוי מפרה למעשה ובצורה בוטה ומחפירה, את חובת הנאמנות המוטלת עליה כלפי הציבור. היא חורגת מעיקרון חוקיות המינהל הציבורי, ושמה ללעג ולקלס את החוק ושלטון החוק. היא חותרת תחת בסיס קיומה וצדקת כינונה, ומראה בעליל שהיא רשות כושלת ואינה ראויה לאמון הציבור. יש למגר תופעה זו מן השורש. יש להחמיר עמה, בעניין זה, אף ביתר שאת" (עמ' 624-623). הנני מצטרף, בכל הכבוד, לדברים כדורבנות אלו, אף בהקשר שנדון בפניי. רשות מקומית שמעיזה לא לכבד פסק דין שניתן נגדה על ידי בית המשפט ומאלצת את הזוכה נגדה לפתוח תיק הוצאה לפועל, ולו אחד ויחיד, ראויה לכל גנאי. וכך כמובן, קל וחומר, כאשר רשות מקומית באורח סדרתי לא ממלאה פסקי דין של בית משפט ומסתבכת בשורה של תיקי הוצאה לפועל הגוררים אותה, כאחרון החייבים, לבקש לאחד את תיקיה. הכיצד תבקש הרשות המקומית לתבוע את עלבונה, מקום שתזכה בפסקי דין, מחייבים שיבקשו לחסות תחת כנפיו של איחוד התיקים? נזכור ונשמור כי משום מעמדה המיוחד של הרשות המקומית, מקום שהיא נושה, עומדת לעזרתה פקודת המיסים (גבייה), המקלה עליה עד מאוד את גביית חובותיה. מקוממת מאוד, אף לנוכח נתון זה, התנהלותה של רשות מקומית שלא מכבדת פסקי דין וגוררת את זוכיה לנהל נגדה הליכי הוצל"פ יגעים. 16. הדעת נותנת כי הרשות המקומית, מטבע ברייתה, היא לא אחת לא רק חייבת אלא אף זוכה, ולו בתיקים שבהם היא אינה יכולה להיעזר בפקודת המיסים (גבייה). עתה נשווה לנגד עינינו כי אחד מחייביה, שהוא אף תושב היישוב שלה, מצוי באיחוד תיקים בו היא אחד הזוכים. נמשיך ונניח כי החייב האמור מבקש בקשות או הקלות, ותגובתה מתבקשת כאחד הזוכים בתיק איחוד זה. והרי במקרה זה תמצא עצמה הרשות המקומית במלכודת-פתאים. שהרי ככל שתפעל כזוכה סבירה, ותבקש למצות את הדין עם אותו חייב, היא תפעל באורח סביר בהתאם לאינטרסים הכלכליים שלה המחייבים אותה לשקוד על שמירת קופתה וגביית חובותיה. ואולם מנגד היא תעמוד במצוקה מוסרית קשה ביותר כאשר תבקש להישיר מבט אל אותו חייב כאשר היא עצמה, בפועלה כחייבת, חוזרת ומבקשת הקלות לרוב. מנגד, ככל שהרשות המקומית תבקש להקל עם חייב זה, לנוכח ההיבט המוסרי האמור, היא תמצא עצמה מועלת בחובתה הציבורית לפעול לתקנתה של קופתה הציבורית וגביית חובות באופן זריז ויעיל. נהיר לחלוטין כי רק רשות מקומית שנקלעת למצב שבו היא מצויה באיחוד תיקים, נמצאת במלכודת-פתאים זו. כך, מבלי להידרש להיבט הציבורי ולצורך של הרשות המקומית לשמש דוגמה ומופת, הן בשמירת חוק, הן בכיבוד פסקי דין, הן בהתנהלות ציבורית נאותה. והרי אז יוטח בפני הרשות המקומית כי אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר. 17. הרשות המקומית, וחדשות לבקרים, מציינת כי ככל שבית המשפט לא יושיט לה סעד נמצא הציבור בכללו נפסד. שהרי כתוצאה מכך יכול שיקרסו יכולותיה להעניק שירותים ולתפקד כהלכה. הגם שלא ניתן להקל ראש בשיקול האמור, חולשתו הבסיסית היא בכך שאין לו גבול ושיעור. שהרי אם השיקול האמור יילקח בחשבון, ולמצער באופן משמעותי, לעולם תנופף הרשות המקומית בטיעון האמור. היא, מצידה, גם לאחר שנקלעה למצב של איחוד תיקים שאינה עומדת בתנאיו, תמשיך להפר את צווי רשם ההוצאה לפועל ותחשוב שלעולם חוסן. שהרי לעולם תוכל לדבר בשם הציבור שייפגע, ולעולם יינתן לה סעד. היּה לא תהיה. הרשות המקומית טוענת לכך שלא מוזרמים לה כספים על ידי אוצר המדינה. ואולם זו טענה שכיחה ורווחת של כל חייב וחייב. לא מן הנמנע כי חייבים רבים מגיעים למצבם, משום שגורמים מגורמים שונים, ושמא הרשות המקומית שבפניי, לא משלמים להם כספים במועד. לא ניתן להיגרר למעגל קסמים זה. על כל אחד ואחד, והרשות המקומית אינה יוצאת דופן, לכלכל את מעשיו בשום-שכל ובתבונה, בהתחשב בתזרים המזומנים שלו וביכולותיו. כך, מבלי שאני גורע כהוא-זה מחומרת המחדל של אוצר המדינה, מצידו, להעביר את התקציבים המתחייבים באורח סדיר. 18. אין לי אלא להניח כי כאשר הרשם עיסא, בשעתו, הורה על איחוד התיקים והורה על שיעור התשלום החודשי, הוא שקל בקפידה את מכלול השיקולים, הן של הזוכים והן של החייבת. מכל מקום לא נמצאה לי כל ראיה על כך שהכרעתו זו הותקפה בהליכי ערעור. העובדה שהרשות המקומית מתפרקת לשתי רשויות אחרות, מן הסתם כתוצאה מרצון משותף של שתיהן, אינה בבחינת אירוע דרמטי יוצא דופן, מבחינתם של הזוכים. אחת היא להם האם יקבלו את השיעור החודשי מרשות ממוזגת, או משתי רשויות נפרדות, ובלבד שלא ייגרע השיעור החודשי האמור. חזקה על הרשויות המקומיות שיגיעו להסכמה בינן לבין עצמן בסוגיה זו. אך מכל מקום לא יעלה על הדעת שעד אשר תיפול הכרעה בסוגיה הנדונה, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל, רק משום הנתון האמור. 19. וחרף כל אלו, והגם שלכאורה לנוכח הנתונים האמורים ראוי היה לפזר את איחוד התיקים, כאן ועכשיו, תינתן ארכה אחרונה בהחלט למערערות על פיה הם ישלמו, באופן מלא, את מלוא פיגוריהן בתיק האיחוד בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בחלוף 30 יום, השני בחלוף 60 יום, והשלישי בחלוף 90 יום מיום המצאת פסק דיני זה, ללא כל קשר לפירעון סדיר של התשלומים החודשיים החל מיום 1.10.10 ואילך. ככל שהתשלום הראשון לא ישולם במלואו או במועדו, יפוזר איחוד התיקים ללא התראה נוספת. ממילא לא תהא נפקות לבקשה השנייה שהונחה לפתחו של הרשם עיסא. מנגד, ככל שהתשלום השני ישולם במלואו ובמועדו, באופן שמרבית הפיגורים יסולקו בצד התשלומים הסדירים כאמור, הנני מורה לרשם עיסא להידרש לגופה לבקשה השנייה שהונחה בפניו ושהוא נמנע מלדון בה, כמבואר. 20. הנני מחייב את המערערות לשלם לכל אחד מן המשיבים 1 ו- 8 בלבד, שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אשר ישולמו לידיהם הנאמנות של ב"כ משיבים אלו תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. ערעוראיחוד תיקים