החלטה לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע - מפי סגן הנשיא השופט ג' גלעדי - אשר קיבל את עררה של המדינה על החלטת בית משפט השלום בקריית גת לשחרר את העורר בחלופת מעצר, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. 1. לבית משפט השלום בקריית גת הוגש ביום 10.112.00 כתב אישום נגד העורר, המייחס לו שלושה אישומים בעבירות של התפרצות וגניבה מדירת מגורים ואישום נוסף בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. על-פי המתואר באישום האחד, ביום 12.10.00 פרץ העורר, יחד עם אחרים, לבית במושב אביגדור, עקר כספת שהייתה מקובעת לקיר ונטל אותה. הכספת הכילה אקדח, שיקים כסף מזומן, שני שעוני זהב ותכשיטים. על פי אישום שני, ביום 24.10.00 פרץ העורר, יחד עם אדם נוסף, לבית בכפר אחים וגנב כספת שהכילה כסף מזומן, זהב, ומפתחות של רכבים. באישום שלישי נטען כי ביום 7.11.00 פרץ העורר לבית במושב תלמי יחיאל וגנב משם תכשיטים, כסף מזומן ושני צרורות של מפתחות לרכבים. באישום האחרון נטען כי ביום 27.11.00 נמצאו בביתו של העורר 49.291 גרם של סם מסוג קנבוס, שלא לשימוש עצמי. 2. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום בקריית גת עיין בחומר החקירה וקבע, בהחלטה מיום 14.12.00, כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לכאורה לכל האישומים המיוחסים לעורר. חומר זה כולל בעיקר אימרות של העורר עצמו בפני מדובב משטרתי ואימרות של שותפיו למעשי העבירה. בהמשך בחן בית המשפט את השאלה האם קיימת עילת מעצר בעניינו של העורר. הוא ציין כי הנסיבות מלמדות, לכאורה, על פעילות שאיננה חד פעמית, בחבורה, תוך תכנון מדוקדק מראש. נסיבות אלה מקימות עילת מעצר של חשש לפגיעה בבטחון רכושו של הציבור. חשש זה מתעצם בשל עברו הפלילי של העורר וכתב האישום הנוסף התלוי ועומד נגדו, בו הוא מואשם בגידול שתילים של סם מסוג קנאבוס. כן קבע בית המשפט כי מתקיימת לגבי העורר גם עילת מעצר בשל חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט. בהקשר זה ציין בית המשפט כי העורר אמר למדובב בקשר לאחת הפריצות, כי כשיצא מהמעצר "יידע לטפל במי שצריך". 3. למרות קיומה של עילת מעצר החליט בית משפט השלום ביום 31.12.00 לשחרר את העורר בחלופת מעצר, לאחר שקיבל תסקיר מעצר בעניינו. שיקוליו המרכזיים היו עברו של העורר, שאיננו כה מכביד, האפשרות שהמשפט לא יסתיים במהרה, מצבו הרפואי של העורר והמלצת שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי רעייתו של העורר מסוגלת להוות עבורו מקור השפעה משמעותי בנוגע לשמירת תנאי מעצר הבית והמליץ לשחרר את העורר ל"מעצר בית" מלא בהשגחת רעייתו ולהעמידו בפיקוח מעצר. בית משפט השלום אימץ את המלצת שירות המבחן והורה כי העורר ישוחרר ל"מעצר בית" מלא ויועמד בפיקוח מעצר למשך 4 חודשים. כן נקבע כי העורר, רעייתו ואביו יפקידו ערבויות בסך 30,000 ש"ח כל אחד. לבקשת המדינה עוכב שיחרורו של העורר ב48- שעות, לצורך הגשת ערר. 4. ואמנם, המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ערר על החלטת השחרור. ביום 3.01.01 קיבל בית המשפט את הערר והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בנימוקי ההחלטה עמד בית הבית המשפט על המסוכנות מצד העורר: העבירות המיוחסות לו בוצעו תוך תכנון, תחכום ונועזות. העורר וחבריו פעלו ביחד, תוך שימוש בידע ובמכשירים מיוחדים וגנבו רכוש רב. בין היתר נגנב אקדח, אשר לא הוחזר עד היום. בית המשפט הדגיש את המסוכנות הנעוצה באמירת העורר למדובב כי יידע "לטפל" במי שהתלונן עליו למשטרה. בית המשפט הוסיף, כי העורר ביצע לכאורה את העבירות כאשר התגורר בביתו, עם משפחתו ובנסיבות אלה חלופת מעצר של שהייה בבית לא תשיג את מטרת המעצר ולא תבטיח את הציבור מפני הנזקים שהעורר עלול לגרום. 5. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה, הפעם מצידו של העורר. בא-כוח העורר לא כפר עוד בתשתית הראייתית לכאורה, אך הוא ביקש לשוב ולאמץ את עמדתם של שירות המבחן ובית משפט השלום, לתת אמון בעורר ולשחררו ל"מעצר בית" בביתו. הוא הוסיף כי נוסף על אשתו גם הוריו יכולים לפקח על העורר כי יעמוד בתנאי "מעצר הבית". בא-כוח העורר טען כי לא קיימת מסוכנות מצד העורר. לטענתו, חלקו של העורר בביצוע העבירות לא היה גדול, עברו הפלילי אינו מכביד ובאחד ממקרי ההתפרצות אף הושבה הגזלה לבעליה. הוא הדגיש כי מדובר באדם צעיר בן 22, אב לשני ילדים, הסובל ממחלת קדחת הים ומתקשה לשהות במעצר. המעצר עלול להביא, לדבריו, להתדרדרות במצבו הרפואי והנפשי. בא-כוח העורר ציין כי כל המעורבים בפרשה עצורים כיום, לאחר שחשוד נוסף בפרשה הסגיר עצמו לא מכבר למשטרה, ולכן אין כיום חשש לשיבוש הליכי משפט או לתיאום גרסאות. 6. בא-כוח המדינה התנגד לשחרור העורר ל"מעצר בית". הוא טען כי העורר היה הדומיננטי מבין שלושת החשודים בעבירות התפרצויות. לטענתו, החשש לשיבוש הליכי משפט לא התבטל. חשש זה הוא חמור מאוד בשל העובדה שהאקדח שנגנב מאחת הכספות עדיין נמצא "בחוץ". הוא ציין כי העורר סיפר למדובב כי הוא וחבריו תיאמו ביניהם מראש גרסאות, למקרה שיתפסו על ידי המשטרה. באשר למצבו הרפואי של העורר, בא-כוח המדינה טען כי הוא מקבל טיפול תרופתי מונע במשך כל תקופת מעצרו ומצבו הקליני טוב מאוד. 7. שמעתי את טענות בעלי הדין והגעתי למסקנה כי יש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי, מנימוקיו. שתי הערכאות שלפניי קבעו בצדק כי בנסיבות המקרה הנדון קמה עילת מעצר כפולה נגד העורר. עילה זו נעוצה הן בחשש לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים ותיאום גרסאות, הן בחשש ממסוכנותו של העורר לציבור בשל הנסיבות הקשות של ביצוע העבירות. אין טעם לשוב ולפרט את התחכום, האינטנסיביות והשיטתיות שהפגין, לכאורה, העורר בביצוע העבירות החמורות המיוחסות לו. לאלה מצטרף עברו הפלילי של העורר מתקופת שירותו הצבאי ועבירות הסמים המיוחסות לו. בדומה לבית המשפט המחוזי, לא השתכנעתי כי שחרורו של העורר ל"מעצר בית" תחת פיקוחה של אשתו ואף בהשגחה של הוריו, יוכל לנטרל את החשש למסוכנותו של העורר לציבור והחשש לשיבוש הליכי משפט. לא מצאתי בתסקיר המבחן מענה כלשהו לחששות אלה. שירות המבחן התמקד אך בנסיבותיו האישיות של העורר, אך אלה, כשלעצמן, אינן מצדיקות את שחרורו בחלופת מעצר. אי לכך, הערר נדחה. חלופת מעצרעררמעצר