זהו ערעור על החלטת המשיב מיום 5.2.08, לפיה מחלתו הנפשית של המערער (מחלת הסכיזופרניה) "החמירה בתקופת ועקב שירותך הצבאי. שיעור ההחמרה הנזקף על חשבון השירות הינו 1/3 (שליש) מדרגת הנכות הכוללת." רקע עובדתי המערער, יליד 2.12.1986, עולה חדש מאזרבג'אן, התגייס לשירות צבאי בתאריך 3.5.05 ושובץ לטירונות מיוחדת לעולים בבסיס מחווה אלון. קודם לגיוסו, שהה המערער בארץ מספטמבר 93, במסגרת פרויקט סל"ה (סטודנטים לפני הורים) של הסוכנות היהודית. המערער נשר מן התוכנית על רקע בעיות התנהגות ושימוש בסמים והוחזר, במימון הסוכנות, לאמו באוקראינה, ביוני 94. מייד לאחר מכן עלה המערער ארצה בכוחות עצמו, ללא אימו, שהגיעה לארץ בשלהי אשפוזו הראשון. מתצהיר האם עולה כי המערער חזר ארצה כבר באוגוסט 2004 לבדיקת מלש"ב. מהתיק הרפואי של המערער אצל המשיב עולה כי בקשתו של המערער מינואר 2005 להקדים את הגיוס בשל קושי כלכלי, העדר מקום מגורים והעובדה שהוא לבד בארץ, נדחתה כיוון שלא היה גיוס מוקדם יותר לעולים (מסמכים 529-533 לתיקו הרפואי של המערער אצל המשיב, להלן: ת"ר). ביום 10.5.05, כשבוע מתחילת הטירונות, נשלח המערער לכלא למשך 6 ימים (עד 15.5.05) לאחר שפירק קליע והעלה באש את אבק השריפה. מייד אחר כך, נשלח שוב לכלא, למשך 6 ימים נוספים, מיום 17.5.05 עד יום 22.5.05, לאחר שפירק קליע נוסף, הפעם לשם ענידתו על הצוואר. שבוע לאחר שחרורו מהכלא בפעם השניה, ביום 29.5.05, הופנה המערער לקב"ן בבסיס הטירונות. בשיחה זו הובהר לו כי יהא עליו להתייצב בפני ועדה רפואית לבדיקת התאמתו להמשך שירות, בבסיס תה"ש (וע"ר); וכי אם לא ישפר התנהגותו בשבוע הקרוב, הוא עלול להיפלט מהצבא (מסמך 493 לת"ר, מסמכים 498-499 לת"ר). שבוע לאחר מכן, כחודש לאחר גיוסו, ביום 5.6.05, הגיע המערער לוע"ר אליה זומן, בליווי מפקדת המחלקה, הגב' וייל, ומפקד נוסף. טרם כניסתו לוועדה, ברח המערער מהמקום. כעבור מספר ימים, ביום 7.6.05, חזר המערער לבסיס הטירונות. בלילה החל להשתולל בבסיס. רץ בבסיס, עלה על הגג וירד, התנהג כאחוז תזזית, ולא הגיב לפניות אליו. סגל הבסיס השתלט על המערער והביא אותו לטיפול (סע' 11 לתצהיר הגב' וייל, מסמך 703 לת"ר). המערער אושפז באשפוז כפוי ב"גהה" מתאריך 9.6.05 עד 29.8.05 (מסמך 377 לת"ר) כשבועיים וחצי לאחר שחרורו מן הכלא בפעם השניה, ושוחרר משירותו הצבאי, בתאריך 22.8.05, עם פרופיל רפואי 21 (מסמך 121 לת"ר). באשפוז הראשון, אובחנו: הפרעת אישיות די-סוציאלית, שימוש בסמים, והפרעה פסיכוטית אקוטית,schizophrenia-like ששונתה בהמשך לסכיזופרניה מסוג לא ספציפי (מסמך 22 לת"ר) ולבסוף, לסכיזופרניה פרנואידית. ביום 25.7.05 הגיש המערער למשיב בקשה להכרה במחלת הסכיזופרניה בה לקה, כמי שנגרמה תוך ועקב השירות. המשיב הכיר בהחמרת המחלה בשיעור 1/3 על חשבון השירות. המשיב הסתמך בהחלטתו על חוות דעת מייעצת מיום 18.3.07 שערך הפסיכיאטר, פרופ' רוברטו מסטר. לפי חוות הדעת, מחלת הסכיזופרניה בה חלה המערער, פרצה לפני הגיוס, אך הוחמרה בעקבות תקופת מאסרו בכלא הצבאי. פרופ' מסטר סבר כי שיעור ההחמרה על חשבון השירות הוא שליש. בין הגורמים האחרים להחמרה, ציין פרופ' מסטר את ההתפתחות הטבעית של הסכיזופרניה, שימוש בסמים, קשיי קליטה, בדידות ואי-ידיעת השפה העברית (מסמך 198 לת"ר). עם הגשת הערעור, שנתמך בחוו"ד מטעם המערער, ערך פרופ' מסטר חוו"ד מגיבה. טרם עריכתה, הועברו לעיונו מסמכים נוספים שלא עמדו בפניו בעת מתן חוות הדעת הראשונה: מסמכים נוספים מתיקו הסוציאלי של המערער בסוכנות היהודית-פרויקט סל"ה שבהם, בין היתר, צויינה אפיזודה ממנה עולה כי המערער סבל מהזיות ומחשבות שווא (מסמכים מיום 9.12.03, 12.5.04, 1.8.05); מסמכים מאשפוזו הראשון בבי"ח גהה, המלמדים על בדיקת שתן חיובית לסמים (THC); ותצהיר מפקדת המחלקה, גב' וויל, מיום 7.10.08, שליוותה את המערער למן יומו הראשון בצה"ל. לאחר עיון בחומר זה, חזר בו פרופ' מסטר מהמלצתו להכרה בהחמרה. המומחה סבר כי אין קשר של גרימה או החמרה בין מחלת המערער לבין תנאי השירות וכי מחלתו של המערער פרצה עוד טרם השירות, עקב שימוש בסמים. על אף שינוי עמדתו של פרופ' מסטר החליט המשיב שלא הוציא החלטה חדשה, לא שינה את החלטתו המקורית ולא חזר בו מההכרה בהחמרה בשיעור 1/3 ע"ח השירות. המערער סבור כי יש להכיר בקשר של גרימה ולחלופין, בהחמרה בשיעור גבוה יותר שבין 50% ל- 70% על חשבון השירות. הראיות ראיות המערער המערער הגיש תצהיר מטעמו. המערער לא המציא אישור על כשירותו להעיד, כנדרש לפי החלטת הועדה מיום 31/12/08, לדיון ההוכחות שנקבע ליום 17/5/09. בדיון זה נשמעו כל העדים לבד מהמערער. לאור הודעת ב"כ המערער מיום 16/6/09, לפיה אין באפשרותו של המערער להמציא אישור כאמור - ניתן צו לסיכומים (ראו בעניין זה החלטה מיום 27/5/09 ומיום 16/6/09). משלא העיד המערער, אזי לפי דיני הראיות, אין תצהירו מתקבל (ראו גם וע (ראשל"צ) 451/03 חליל נ' קצין התגמולים, הרכב בראשות כב' הש' רפאלי, ניתן ביום 6/7/05). כן הגיש המערער תצהיר של אמו, עליו היא נחקרה. עדותה של האם הייתה מגמתית בנסיון לצייר תמונה שלפיה, טרם הגיוס התנהל המערער בצורה נורמטיבית לחלוטין, אף שציינה כי ידוע לה על בעיית שימוש בסמים במסגרת תוכנית סל"ה (עמ' 44-45 לפרוטוקול). העדות אינה עולה בקנה אחד עם דברים שנרשמו באנמנזה במסמכים הרפואיים, לפיהם "לדברי אמו היו בעברו גם תקופות דכאוניות, שאופיינו בהסתגרות בבית, התנגדות לדבר עם הסביבה, בילוי זמן רב במחשב, ירידה בתיאבון, לקיחת סמים" (מסמך 233 לת"ר). מכל מקום, אמו של המערער לא נכחה בארץ בתקופה שהיה המערער במסגרת פרוייקט סל"ה והן כשעלה בשנית, טרם גיוסו. האם הגיעה לארץ רק במהלך אשפוזו הראשון של המערער (כיום מתגורר המערער עם אמו). על כן, אין בתצהיר האם כדי לתרום לבירור השאלות שבמחלוקת בתיק זה. חוות דעת ד"ר ויקטור רזניק מטעם המערער המערער תמך את ערעורו בחוות דעת ד"ר ויקטור רזניק מתאריך 7.4.08 (מסמכים 260-264 לת"ר). לפי חוות הדעת "העובדה שמחלת המערער פרצה עם גיוסו של המערער בעת הטירונות והחמירה במיוחד בעת שהייתו במאסר, מצביעה על כך שמצב הדחק שחווה מתחילת שירותו הצבאי, הנו גורם סיבתי מרכזי בהתפתחות מחלת הסכיזופרניה" (ס' 2 לפרק המסקנות). לטענת מומחה המערער, התנהגותו החריגה כביכול של המערער טרם הגיוס איננה אלה ביטוי לקשיי הסתגלות אצל צעירים עולים, "והיא יותר שייכת לכלל מאשר ליוצא מן הכלל". עוד הוא סבור כי אין קשר בין התנהגותו של המערער, לרבות שימוש בגראס, שהיה, לשיטתו, לא קבוע, לבין התפרצות המחלה לאחר גיוסו. ד"ר רזניק מסתמך על מחקר של דוידזון, ויזר ונוי מבית החולים תל השומר, שלפיו הפרעות התנהגות, לרבות שימוש אפיזודי בסמים, אינן מהוות גורם בחיזוי סכיזופרניה. ראיות המשיב מטעם המשיב הוגשה חוו"ד מייעצת ומגיבה של פרופ' מסטר מטעמו, ותצהיר הגב' וייל, מי שהיתה מפקדת המחלקה של המערער בתקופת הטירונות. כן הוגש תיקו הרפואי של המערער אצל המשיב. תצהיר מפקדת המחלקה, הגב' וויל מיום 7.10.08 הגב' וויל שימשה כמפקדת מחלקה (מ"מ) במגמת עולים חדשים בבט"ר מחווה אלון, ליוותה את המערער החל מהעליה לאוטובוס בבקו"ם והייתה המ"מ הקבועה שלו. מחקירתה של הגב' וויל עלה כי הטירונות של המערער הייתה טירונות מיוחדת לעולים חדשים שבה הם לומדים עברית ומכינים אותם לצבא. המערער היה במחלקה שלה, מחלקה של חיילים שלא-מיועדים לשירות קרבי, עם פרופיל רפואי ונפשי נמוך (עמ' 48 לפרוטוקול). לפי סעיף 3 לתצהיר גב' וויל, היא שמה לב להתנהלותו המוזרה של המערער כבר בבקו"ם כשעלה לאוטובוס המוביל לבסיס, וביקשה מאחד מאנשי הסגל להשגיח על המערער על מנת לוודא שיעלה לאוטובוס לאחר ההפסקה. לפי סעיף 4 לתצהיר, בבסיס ערכה למערער ראיון קליטה, שם סיפר שהוא גר ברחוב ואין לו משפחה. לפיכך סידרה לו תלושים ללינה בבית החייל, אולם התברר לה, ביום ראשון, כי כשיצא בשבת הראשונה, ישן ברחוב ולא הלך לבית החייל (סעיף 6). לאור נסיונה הקודם, שמה לב הגב' וויל שהתנהגותו של המערער מוזרה וחריגה וחשדה שיש לו בעיות נפשיות או שהוא משתמש בסמים. בלילה הראשון הקפיצו אותה כיוון שהמערער סירב ללכת לישון והסתובב ללא מטרה. גם בלילות הבאים ברח מהחדר ושוטט ללא מטרה, כך שצריכים היו לחפש אחריו בלילות (סעיף 5 לתצהיר). לפי סעיפים 8-9 לתצהיר: "בהתחלת הטירונות הוא היה נכנס לשיעורים, לפעמים הוא היה יושב בהם, ולפעמים יוצא החוצה ויושב בחוץ או משוטט. תחילה ניסינו לשלב אותו בפעילות הרגילה ובתכנים של הטירונות...באיזה שהוא שלב הוא התחיל לשוטט בלי מטרה מרבית הזמן, הוא היה יוצא מהשיעורים, נעלם, מסתובב בבסיס, ולעיתים מסתתר בשיחים ובמקומות אחרים. באיזה שהוא שלב הצמדנו לו איש סגל, כדי שלא יעלם ונדע כל הזמן איפה הוא". בשל התנהגותו המוזרה של המערער, היה מספר פעמים אצל קב"ן והתחילו בתהליך של הגשתו ל"ועדת בלתי מתאימים". כחלק מתהליך זה ליוותה את המערער לבקו"ם, ואז הוא ברח ונעלם. לאחר מספר ימים התייצב בבסיס, התנהג מוזר ולא תקשר עם הסביבה. בלילה, המפקד התורן התקשר אליה ומסר לה שהמערער משתולל. כשהגיעה לבסיס ראתה שהמערער רץ בבסיס, עלה על הגג וירד, התנהג כאחוז תזזית, ולא הגיב לפניות אליו. סגל הבסיס השתלט על המערער ולקח אותו לבדיקות ולאשפוז (סעיף 11). גב' וויל נחקרה על תצהירה, שלא נסתר. בעדותה, שהייתה מהימנה, חזרה על גרסתה בתצהיר. חוות דעת פרופ' מסטר מטעם המשיב המשיב צירף לאחר הגשת הערעור מסמכים נוספים כמפורט לעיל. פרופ' מסטר סבור כי מתיקו הסוציאלי של המערער בסוכנות היהודית עולה שהמערער נטל סמים זמן רב לפני גיוסו באופן קבוע. עקב השימוש בסמים סולק מתוכנית סל"ה. עוד מציין פרופ' מסטר כי דו"ח הסוכנות, שבו מתואר כי המערער דיווח למדריך שהוא פוחד כי חברים עמם הוא גר, מכניסים לו סם לאוכל והוא מרגיש שהגוף נרקב לו מבפנים - מצביע על קיום של מחשבות שווא של רדיפה והזיות לגבי גופו. ההפרעות הנפשיות וההתנהגותיות כפי שעולות ממסמכי הסוכנות ומתצהיר הגב' וויל בעניין הימים הראשונים לגיוסו - מלמדות, לדעת פרופ' מסטר, על תחילת המחלה שפרצה טרם השירות, על רקע השימוש בסם. גם בעת אשפוזו הראשון של המערער נמצא ממצא חיובי לסמים (THC). פרופ' מסטר מצרף ספרות המאששת את המסקנה כי שימוש בגראס עלול לגרום להפרעות נפשיות קשות, כגון הפרעות פסיכוטיות. לדעת פרופ' מסטר כי אין קשר של גרימה או החמרה בין תנאי השירות לבין מחלת הסכיזופרניה בה חלה המערער וכי סכיזופרניה בה לוקה המערער פרצה עקב שימוש בסמים לפני הגיוס לצבא. תיקו של המערער בסוכנות היהודית-פרויקט סל"ה המערער עלה לארץ בתאריך 14.9.03 במסגרת תכנית סל"ה טכנולוגיה בערד. תחילה ביקש ללמוד בקורס גרפיקה ממוחשבת, והתקבל לקורס אשר התקיים במעון הסטודנטים בב"ש. שבוע לאחר הגעתו למעון סטודנטים בב"ש, החליט לחזור למרכז הקליטה בערד ולוותר על הקורס. עיון בדוחות השוטפים, שאותם שלחה עו"ס מרכז קליטה "יפית" ערד, הגב' צמח מור, לממונה על הרווחה במרחב דרום של הסוכנות, בזמן אמת ולצורך טיפול ומעקב בעניינו של המערער - מעלה התנהגות חריגה, ואלימות פיזית ומילולית מצד המערער כלפי סגל המורים והמדריכים וכלפי חניכים עמיתים. כן עולה מהמסמכים שימוש קבוע של המערער בסמים. דו"ח מתאריך 19.11.03 (מסמכים 678-679 לת"ר) - כחודש וחצי לאחר חזרתו למרכז קליטה יפית בערד כותבת העו"ס: "...אין בנמצא מורה אחד אשר דיווח כי לא היו בעיות עם הצעיר. מפי המורים נאמר כי הצעיר יושב ולא עושה כלום, חסר מוטיבציה לחלוטין, לגבי היכולת לא ניתן לדעת שכן אינו משתף פעולה, הצעיר מתחצף ואף מרים את קולו ואינו משתף פעולה...התנהגות זו אף ממרידה את שאר חבריו. המערער זומן פעמיים בתקופה זו לשיחות אזהרה אצל מנהל מרכז הקליטה בשל ההתנהגות לעיל ובנוסף ויכוח אלים עם צעיר אחר מהתכנית. העו"ס מבקשת לבחון הדחת המערער מהתכנית אשר יתכן כי תכנית לימודים עמוסה אינה מתאימה לו ואף לוחצת אותו ולבחון אפשרות שילובו באולפן קיבוץ. דו"ח מתאריך 9.12.03 (מסמכים 670-669 לת"ר) - חרף אזהרות מנהל מרכז הקליטה והשיחות עם העו"ס, שבהן הבטיח לשפר התנהגותו, שעוגנה בהתחייבות בכתב של המערער (עמ' 675), המשיך המערער להתדרדר, הוא החל להפסיד שיעורים, לאחר ולהיעדר מהם. אף היה מעורב בתקרית אלימה עם חבר אחר מהתכנית. לאור התנהגותו שבה מפר בקביעות כל אחד ואחד מנהלי התכנית ומהווה גורם שלילי בקבוצה, מבקשת העו"ס לשקול הרחקתו של המערער מהתכנית.בדוח זה יש התייחסות לראשונה לשימוש בסמים. מצוין כי ביום 8.12.03 נשלחה קבוצת חניכים הכוללת את המערער לביצוע בדיקת סמים. הבדיקה הוכיחה שימוש בגראס. לטענת המערער טען שמדובר בשימוש ראשון אך לדעת העו"ס יש ספק רב בדבריו. בנוסף, במהלך הרצאת שוטר במרכז הקליטה בשפה הרוסית בנושא סמים יצא ונכנס המערער עד שלבסוף יצא ולא שב. דו"ח מתאריך 17.12.03 (מסמך 668 לת"ר) - בעקבות פניית העו"ס הנ"ל החליטה ועדת חריגים להחזיר את המערער לאזרבג'אן. משהודעה למערער ההחלטה, פרץ בבכי וביקש בכל לשון של בקשה להישאר בארץ. טען שעם חזרתו לאזרבג'אן יאלץ להעלם מאחר ותחול עליו החובה להתגייס לצבא האזרי. לאור זאת מבקשת העו"ס לשלב את המערער באחד ממרכזי הקליטה של הסוכנות היהודית ללימודי אולפן א' מלווה על ידי סגל המרכז אליו יעבור. לדעת העו"ס יכולת הסתגלותו לחיים עצמאיים בארץ אינה טובה אולם האפשרות שיחזור לארצו טובה פחות. דו"ח מתאריך 4.1.04 (מסמך 666 לת"ר) - בקשת העו"ס להעברת המערער למרכז קליטה אושרה, והוחלט על העברתו למרכז הקליטה בניצנה. יום לפני העברתו לאחר בדיקת סמים בשל התנהגות חריגה, נמצא משתמש בגראס וקוק פרסי. לטענתו, לא השתמש בקוק פרסי ולא יודע כיצד התגלה בבדיקת הסמים. אי לכך בוטל המעבר לניצנה. בהמלצת הממונה על הרווחה נשלח לטיפול בנפגעי שימוש בסמים בב"ש ולאחר התייעצות עם צוות סל"ה ממרכז הקליטה 'יפית' בערד הוחלט לסייע בידי המערער בתהליך הסתגלותו לארץ ונקבעה תכנית ביצוע אשר כללה נסיעה אחת לשבוע לקבוצה טיפולית של מכורים נקיים דוברי רוסית, שיחה טיפולית אחת לשבוע עם פסיכולוגית דוברת רוסית, בדיקות שתן, שיחות עם העו"ס וחוזה מוגדר וברור עם צוות מרכז הקליטה. חריגה מתנאי החוזה יגרור עזיבת המרכז תוך מספר ימים. בתאריך 11.1.04 כחלק מתכנית שיקומו של המערער, נבדק על ידי הפסיכיאטרית (ד"ר ממרוקוב) אשר מציינת כי: "במהלך שיחתנו דנו על נזק משימוש בסמים (גראס). הוא מתחרט על ניסיון 'לטאום' (צ"ל לטעום) גראס, אך תובנה לניסיון לא מלאה" (מסמכים 661-660 לת"ר). דו"ח מיום 5.2.04 (664-665 לת"ר) - ועדת חריגים מיום 5.1.04 אישרה את המערך הטיפולי שבנתה העו"ס עבור המערער. מצוינת הבדיקה אצל הפסיכיאטרית כנזכר לעיל. אחרי פעם אחת המערער לא הסכים להמשיך להשתתף במפגשים של קבוצת המכורים הנקיים. המנחה טענה כי ייתכן ומקומו לא שם. כמו כן, לאחר שערכה עמו שיחה ראשונית סברה כי "אין מדובר בהתמכרות וכי השימוש הראשון היה בארץ". המערער התמיד במפגשים עם הפסיכולוגית. "עפ"י הערכתה של הפסיכולוגית השימוש בסמים לא החל בישראל, אלא קודם לכן. עפ"י הערכתה קיימת תלות בסם שכן ללא תלות זו הציפייה היתה התגייסות של הצעיר לסייע לעצמו. מידי שבוע נשלח.. לבדיקות שתן לגילוי שימוש בסמים, הבדיקות הוכיחו כי יש שימוש בגראס אך לא בחומרים אחרים. ברצוני לציין כי על פי התנהגותו אין צורך להמתין שבוע נוסף על מנת לדעת בוודאות האם השתמש שוב, הצעיר אינו הפסיק את השימוש". בהמשך צוינו דיווחי המדריכים על הפרעה לחניכים אחרים במרכז הקליטה. דו"ח מיום 18.2.04 - ועדת חריגים אשרה הרחקתו של המערער ממרכז הקליטה. אף על פי כן מבקשת העו"ס מהממונה על הרווחה לנסות ולסייע לגייס את מדריכי סל"ה לעזרתו ולשמר את קיומה של "מעטפת הסוכנות". בדו"ח מיום 24.3.04 (מסמך 662 לת"ר) - דווח כי בחודש האחרון לא השתפרה התנהגותו של המערער. צוין כי כשהתבקש המערער לעבור בדיקת סמים הודה שאינו נקי ואין צורך בביצוע הבדיקה. בשיחה עמו הוחלט כי יפנה את חדרו במרכז הקליטה עד לסוף השבוע, תוך שהעו"ס מסרה שתמיד יוכל לפנות בבקשה לייעוץ ולסיוע ממרכז הקליטה. דו"ח מתאריך 12.5.04 (מסמך 659-656 לת"ר) - הדו"ח חוזר על כל ההשתלשלות עד כה, שלאורה הוחלט על עזיבתו את מרכז הקליטה ביום ה- 24.3.04. לאחר העזיבה מתדרדר מצבו של המערער. אינו מוצא עבודה, מתגורר בערד עם פליטי תכנית סל"ה, נפלט מארבע מקומות עבודה. "בשבוע האחרון הגיע.. כשהוא נקי ומסודר. הצעיר פנה אל המדריך וסיפר שהוא נקי, פוחד שחברים מכניסים לו סם באוכל, מרגיש שהגוף נרקב לו מבפנים ורוצה מהר לחזור הביתה, לאמא..." העו"ס מבקשת שהסוכנות היהודית תבחן אפשרות להחזרתו לאזרבג'אן. בתאריך 20.6.04 חוזר המערער, במימון הסוכנות, לאזרבג'אן, לאימו. בדו"חות סוציאליים נוספים, מיום 25.7.05 ומיום 1.8.05 שמופנים לרשויות הצבא (כנראה על רקע פניה של צה"ל לסוכנות לסייע למערער), סוכם נוספות כל התהליך דלעיל. צוין כי להערכת הפסיכולוגית שניהלה עם המערער שיחות פרטניות אחת לשבוע "השימוש בסם לא החל בישראל וכן קיימת תלות בסם שכן ללא תלות זו הציפייה היתה התגייסות של הצעיר לסייע לעצמו. במהלך החודשים שבהם היה מטופל נשלח לבדיקות חוזרות בהם נמצא משתמש בגראס. למרות התמיכה שקיבל..לא הצליח לגייס את כוחותיו על מנת להפסיק את השימוש בסם ודרכי התמודדותו עם חיי היומיום הפכו קיצוניים ומסוכנים מיום ליום. .. היה מעורב בונדליזם, קטטות, אלימות מילולית, חשד לביצוע גניבות ואיום על חייו של איש צוות". (מסמך 654-650 לת"ר). טענות הצדדים לטענת המערער מחלתו פרצה בעת השירות הצבאי ועקב השירות. יש להכיר בקשר של גרימה ולא בקשר של החמרה בין המחלה לבין שירות הצבאי. לחילופין, טוען המערער שאם יוכר קשר של החמרה, יש לקבוע לפחות 50% החמרה על חשבון השירות, ולא 1/3 כפי שקבע המשיב. לטענת המערער, מחלתו פרצה רק לאחר השירות. העובדה שמחלת הסכיזופרניה לא אובחנה אצלו ע"י אנשי המקצוע לפני גיוסו, למרות שנבדק על ידם בשל בעיותיו וכן העובדה שהסימפטומים של המחלה מתועדים לראשונה במסמכים רפואיים רק אחרי הגיוס, מדברות בעד עצמן. לטענת המערער בסיכומיו אין ליחס כל משמעות למקרה החד-פעמי שתואר במכתביה של העו"ס, גב' מור, שלפיו לכאורה ציין המערער בפני המדריך בפנימיה, שמישהו מכניס לו סמים לאוכל והוא מרגיש כי הגוף שלו נרקב מבפנים. גב' מור והמדריך לא הובאו לעדות ע"י המשיב. לכן מדובר בעדות שמיעה, דבר שפוגע במשקל שניתן לייחס לדברים ובוודאי שאי-אפשר על בסיסם לאבחן מחלת נפש קשה. גב' מור עצמה לא סברה שהמערער סובל ממחשבות שווא. אין ציון כזה באף מסמך וגב' מור לא התייעצה בעניין עם אף גורם של בריאות הנפש. לטענת המערער, סביר יותר כי נערי פנימייה ביצעו מעשה קונדס ושמו לו סם באוכל. עוד טוען המערער כי אף לא אחד מהסימפטומים המקובלים של מחלת הסכיזופרניה תועד ע"י אנשי מקצוע, כשהוא מופיע לפרקי זמן משמעותיים במשך תקופה של חודש ימים. קרי, באופן המאפשר אבחון של קיום המחלה בדיעבד. פרופ' מסטר לא הציג תימוכין של ממש לקביעתו, למעט הטענה כי הייתה למערער "התנהגות חריגה" וכי הוא "השתמש בסמים" - ואין מחלוקת כי אלה אינם סימפטומים מקובלים הנדרשים לאבחון סכיזופרניה פרנואידלית. המערער נבדק בזמן אמת ע"י שבעה אנשי מקצוע ובתוכם ארבעה פסיכיאטרים, אשר ידעו שהמערער משתמש בסמים, ואף אחד מהם לא סבר כי המערער חולה במחלת נפש, בוודאי שלא בסכיזופרניה פרנואידלית. לטענת המערער, אין במסמכים שאסף המשיב מידע חדש שלא עמד בפני מומחה המשיב לפני מתן חוות דעתו הראשונה. הסיבה לשינוי עמדתו נעוצה בעובדה שהמערער הגיש ערעור על מסקנתו. לטענת המשיב, המסמכים הרפואיים וכן תכתובות אובייקטיביות, אשר נערכו בזמן אמת, תומכים בעמדתו, לפיה המערער היה חולה לפני גיוסו לשירות הצבאי. יש להעדיף מסמכים ותיעוד מזמן אמת אשר ניתנו לצורך ובעת הטיפול במערער, על פני מסמכים שנועדו למטרות התדיינות עם המשיב. לטענת המשיב לא היה אירוע חריג בשירותו הצבאי של המערער אשר גרם לפרוץ המחלה או להחמרתה, לא מהבחינה האובייקטיבית ולא מבחינה סובייקטיבית. המשיב נהג עם המערער לפנים משורת הדין, כשהותיר את ההכרה בהחמרה על כנה. השאלה העומדת לדיון השאלה היא האם גרמו תנאי השירות לפרוץ מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל המערער. יש לבחון האם לקה המערער בסכיזופרניה טרם השירות או - אם לקה במחלה בתקופת השירות - האם לקה בה עקב השירות. אם לקה המערער במחלה ללא קשר לשירות, יש לבחון אם החמירה המחלה עקב השירות. בתוך כך עלינו לבחון את סוגיית השימוש בסמים. דיון והכרעה דין הערעור להידחות. חוות דעת ד"ר רזניק, המומחה מטעם המערער, איננה מבוססת על העובדות כהוויתן, איננה עולה בקנה אחד עם ההלכה והדין, ואין בה כדי לבסס את טענותיו של המערער. עוד מצאנו את עדותו של ד"ר רזניק, מומחה המערער, בלתי-קוהרנטית, מגמתית ומתחמקת. עדיפה עלינו חוות דעתו של המשיב, שניתנה על סמך מלוא חומר הראיות ועולה בקנה אחד עימו, לפיה המחלה פרצה ללא קשר לשירות על רקע שימוש בסמים. בסך הכל שירת המערער מיום גיוסו ועד לשחרורו בשל מצבו הנפשי, כשלושה וחצי חודשים (מיום 3.5.05 ועד ליום 22.8.05), תקופה שמתוכה היה מאושפז בשל מחלתו כחודשיים וחצי, (מיום 9.6.05 עד 22.8.05). כשבוע לאחר הגיוס, שהה המערער בכלא לשתי תקופות של 6 ימים כל אחת (הראשונה בין התאריכים 10-15.5.05 והשניה, בין התאריכים 17-22.5.05). ביום 29.5.05, שבוע לאחר שחרורו מהכלא בפעם השניה, הופנה לקב"ן, זומן לועדה רפואית ביום 5.6.05, ברח מהצבא וחזר כעבור מספר ימים במצב פסיכוטי שהוביל לאשפוזו ביום 9.6.05, כשהוא נתון להתקף תחת השפעת סמים. מחומר הראיות עולה כי סימני המחלה ניכרו במערער מייד עם גיוסו, ללא קשר לתנאי השרות. כך עולה ממסמכי האשפוז. במסמך מאשפוזו הראשון בגהה מיום 9.6.05 (סיכום ביניים, 9-7 לת"ר): " ..מאז תחילת התורנות [צ"ל: טירונות] (כחודש טרם קבלתו) מסתובב ער בלילות מדבר באופן לא מובן, התנהגות מוזרה לפרקים (נכנס למועדון צוות וסרב לצאת משם. גנב מזרון דרך חלון וברח עמו בבסיס) התנהגות מסוכנת כמו הבערת אבק שריפה". הועדה הפסיכיאטרית המחוזית מיום 21.6.05 שהחליטה להאריך את אשפוזו הכפוי של המערער בעוד חודש, עד ה- 22.7.05, בשל מסוכנותו לסביבה, ציינה בין השאר כי: [המערער] מוסר שמרגיש מבולבל, לא בדיוק מבין מה שקרה לו. יחד עם זאת מספר שהמפקדות הסתובבו על-ידו במטרה לא ברורה לו ולכן שרף אבק שריפה, נכנס לכלא פעמיים בגלל שמפקדת אחרת התנהגה מוזר לידו ושוב שרף אבק שריפה (מסמכים 333-335 לת"ר). התנהגות המערער, שהבעיר אבק שריפה, ימים ספורים לאחר גיוסו משום שהמפקדות הסתובבו על ידו בצורה חשודה, היא חלק ממחשבות השווא שמאפיינות את מחלתו עוד טרם כניסתו לכלא. כך עולה גם מתצהיר מפקדת המחלקה שלא נסתר ועדותה המהימנה, לגבי התנהגותו החריגה והמוזרה של המערער, החל מיום הגיוס, עם העליה לאוטובוס בבקו"ם ובהמשך, בבסיס הטירונות, כגון שעם גיוסו נהג להסתתר בשיחים ובמקומות אחרים. ניתנה תשומת-לב מיוחדת למערער, שהתנהגות הובילה להשגחה צמודה כבר באוטובוס שיצא מהבקו"ם, ובהמשך בבסיס הטירונות. הגב' וויל הפנתה את המערער לקב"ן ומילאה טופס חוו"ד מפקד לקב"ן במסגרת ההליכים שהחלה לבדיקת התאמתו לשירות, תוך פירוט התנהלותו של המערער וחשדותיה הנ"ל, כבר ביום 5.5.05, יומיים לאחר גיוסו (המערער גיויס ביום 3.5.05), והמערער הופנה לבדיקתו באותו יום. בחוו"ד מיום 5.5.05, כתבה מפקדת המחלקה לקב"ן על התנהגותו המוזרה של המערער, כישלון הנסיון לשלבו בצוות, הפרדתו מן הצוות כבר ביום השני לטירונות והשמתו תחת השגחה של מפקד, תוך העלאת חשד לשימוש בסמים והצורך לקבוע פרופיל נפשי (מסמכים 494-496 לת"ר). למעשה כך סבר גם מומחה המערער בחוות דעתו: "בשבועות הראשונים של השירות הופיעו לראשונה סימנים של התנהגות פסיכיאטרית חריגה שהחמירו מאז ששוחרר ממאסר השני והגיעו לרמה של מצב פסיכוטי חריף עם הזיות ומחשבות שווא" (תחת הכותרת "סיכום ודיון", פסקה שלישית). אולם בחקירתו סתר המומחה את עצמו ואת חוות דעתו. בתחילה חזר וטען כי עצם הגיוס היווה גורם דחק לפרוץ המחלה (עמ' 13 ש' 1-4). בהמשך חקירתו טען כי עד לכניסה לכלא הייתה התנהגות המערער תקינה, קו השבר היה בכלא וכי הטריגר לפרוץ המחלה היה הכלא הצבאי (עמ' 16 ש'16-21, ועמ' 18 ש' 14-15). המומחה לא נתן הסבר מניח את הדעת לסתירה (עמ' 19 ש' 21-25) והתחמק מלענות לשאלה אם מעידה התנהלותו של המערער לאחר הגיוס, כמתואר במסמכים הרפואיים ותצהיר הגב' וויל, על קיום המחלה (עמ' 21 ש' 26 - עמ' 22 ש' 7). אין חולק כי במהלך השירות הקצרצר של המערער, טרם הכניסה לכלא, משך כשבוע ימים, לא חלו כל אירועים צבאיים מיוחדים. נזכיר שוב כי מדובר בטירונות ייעודית לעולים שמיועדים לשירות לא-קרבי. אין גם טענה לאירועים מיוחדים. הדין אינו מכיר בעצם הגיוס כגורם דחק אובייקטיבי שמקים קשר סיבתי משפטי, כנדרש לצורך הכרה במחלה, ככזו שנגרמה עקב השירות. זאת, גם אם פרצה המחלה תוך כדי השירות וגם אם מבחינה סובייקטיבית, בעיניו של המערער, היה עצם הגיוס גורם דחק אמיתי. לפסיקה בעניין אי-הכרה בעצם הגיוס כגרום דחק אובייקטיבי העונה לתנאי הקשר הסיבתי המשפטי, ראו למשל: ע"א 642/76 עזרא נ' קצין התגמולים, פד"י לא (1) 640; ע"א 503/76 אשר נ' קצין התגמולים פ"ד לא (2) 38; ע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' דפנה בן עד פ"ד נ"ז (2) 476; ע"א 112/96 חזיז נ' קצין התגמולים, (לא פורסם); ע"א (ת"א) 1607/08 ג.ל. נ' קצין התגמולים בהרכב בראשות כב' הש' שנלר, מיום 24/9/09; ו"ע (ת"א) 1699/07 א.פ. נ' קצין התגמולים הרכב בראשות כב' השופטת רביד מיום 13/7/09). אשר לשהותו של המערער בכלא הצבאי - כאמור, עמדתו של המומחה מטעם המערער בעניין זה, הייתה בלתי קוהנרטית. לפי חוות הדעת החמירה השהות בכלא את המחלה ולפי חלקים מסויימים בעדותו, הביאה השהות בכלא לפרוץ המחלה. יתר על כן, אין ראיה שלשהות בכלא הייתה תרומה סובייקטיבית למחלתו של המערער וכי נחוותה על ידו כאירוע טראומתי. למותר לציין כי השהות בכלא, היא כלשעצמה, אין בה כדי להוות א-פריורי גורם דחק למחלה, המקים קשר סיבתי בין המחלה לשירות (ראו למשל ע"א 7207/07 לייזר נ' ק"ת פ"ד נז (3) 747, 752; עא (ת"א) 3465/02 דואק נ' קצין התגמולים הרכב בראשות כב' הש' גרוס מיום 20/2/07). בחוות הדעת, מניח המומחה מטעם המערער שהמערער עבר התעללות בכלא. טענה זו כשלעצמה, לא הוכחה. בתצהירו אמנם טוען המערער כי בתקופת המאסר השניה נחשף להשפלה והתעללות. כאמור, משלא העיד, התצהיר כאילו לא הוגש. יתרה מכך, הטענה להתעללות נזנחה בסיכומי המערער. על מנת לסבר את האוזן נוסיף כי גם אילו התקבל התצהיר, לא היה בו כדי להטיל את הכף לטובת גרסתו של המערער. המערער לא טען דבר בעניין זה בפגישתו עם הקב"ן ביום 29.5.05, שנערכה כשבוע לאחר ששוחרר מן הכלא הצבאי בפעם השניה. במסמכים הרפואיים מאשפוזו של המערער, שנערכו בזמן אמת ולצורך טיפול רפואי, אין כל טענה להתעללות בכלא והכלא נזכר רק בהקשר של מחשבות שווא כאמור, שהן חלק מהמחלה. כך באשפוזו הראשון בגהה מיום 9.6.05 (סיכום ביניים, 9-7 לת"ר): לאחר ציון התנהלותו המוזרה של המערער מתחילת הטירנות "בבדיקה בקבלתו דיסימולטיבי ותכנים דלוזיונליים הנוגעים לדיסק מן שהיה עבורו כמו נשק, חושב שאולי יש לו סרטן בגלל שהיה בכלא, הסימן שלו הוא שיש לו יותר רוק בימים האחרונים. דווח על שמיעת קולות כשהוא נמצא לבד. שולל שימוש בחומרים ממכרים, שולל שימו שקבוע בלאכוהול... בקבלתו בדיקת שתן חיובית ל - TCH". אין ביטוי לטענות בדבר התעללות בכלא גם באשפוזים לאחר מכן. למשל בסיכום מחלה מיום 12.9.06 (22 לת"ר), צוין כי "לאחר ששוחרר מן הכלא, הפגין התנהגות מוזרה, דיווח על קולות ומחשבות שווא פרנואידיות (יש לו סרטן בגלל שהיה בכלא)". למותר לציין עוד כי בניגוד למשתמע מטענת המערער בסיכומיו (ס' 4) ולסברת מומחה המערער בעדותו (עמ' 18 ש' 17), אין רצף כרונולוגי ישיר בין הכלא לאשפוז. מכל מקום, אין קשר מהותי בין הדברים. לאחר שחרורו, שהה בבסיס כשבועים ימים ואז ברח מהצבא למספר ימים, וחזר כשהוא נתון בהתקף פסיכוטי תחת השפעת סמים. ד"ר רזניק דוחה את הטענה שמחלתו של המערער פרצה על רקע שימוש בסמים. בפסקה הדנה בתולדות המחלה כותב ד"ר רזניק:"...מדי פעם עישן גראס (לא יותר מפעמיים בחודש)...לפני הגיוס הפסיק לגמרי שימוש בסמים, שולל שימוש בהרואין ובקוקאין.... עוד על פי המומחה, המערער נאלץ לעזוב את מרכז הקליטה בגין בעיות התנהגות ולא ציין שעזב על רקע שימוש בסמים:..החל לימודים בערד, אך נאלץ לעזוב את הלימודים עקב בעיות התנהגות... ההנחות העובדתיות של מומחה המערער מנוגדות בתכלית לאמור בדוחות הסוכנות ולאנמנזה במסמכים הרפואיים. בסיכום אשפוז מיום 12.9.06 נכתב:"...עלה לארץ בגיל 17.5 במסגרת תוכנית "סלע" אך הועזב בגין עישון סמים.." (מסמך 22 לת"ר תחת הכותרת: "מחלה נוכחית"), ובהמשך: "...אושפז לפני כמה חודשים במוסדנו (מחלקת נוער) בהיותו חייל, ואובחן כבעל הפרעת אישיות מסוג די סוציאלית ומשימוש בסמים שתחת השפעתם היה במצב פסיכוטי..." (מסמך 21 תחת הכותרת:"דיון"). בסיכום אשפוז מתאריך 24.12.07 נכתב: "...בישראל החל לעשן סמים (חשיש, חגיגת, הרואין) ולשתות אלכוהול (עמ' 348 לתיק הרפואי). המידע במסמכים הרפואיים מאשש באופן חד-משמעי את התמונה שעלתה גם מתיקו הסוציאלי של המערער בסוכנות היהודית, כפי שפורט לעיל, לפיה סולק מן התוכנית והוחזר לאזרביג'אן על רקע שימוש בסמים. כן עולה ממנו כי עת שחזר לארץ בשנית, טרם גיוסו, השתמש בסמים ובעת אשפוזו לראשונה היה במצב פסיכוטי תחת השפעת שימוש בסמים. מדובר במידע שנמסר בזמן אמת ולצורך טיפול רפואי והוא אמין ועדיף על פני מסמכים שנערכו לצורך ההליך המשפטי, כגון תצהיר אמו של המערער וחוות הדעת של ד"ר רזניק מטעמו. עדותו של ד"ר רזניק בכל הקשור לעצם השימוש של המערער בסמים, השפעת הסמים על המערער ולקשר שבין שימוש בסמים לסכיזופרניה, היתה מגמתית, מתחמקת ופתלתלה. לרשות ד"ר רזניק עמד מידע חלקי ביותר (ראו רשימת המסמכים הדלה בחוו"ד וכן חקירתו בעמ' 5). לשאלה מדוע לא מצא לנכון לבקש, למשל, מסמכים רפואיים מאשפוז המערער באוקטובר-דצמבר 2007 השיב כי לא מצא בכך טעם שכן "חוות הדעת הייתה מיועדת להוכיח שסיבת ההתפרצות הסכיזופרניה היא כתוצאה מסטרסט אדיר בכניסה לצבא", ממש כך! (עמ' 12 ש' 28 עמ' 13 ש' 2). לשאלה מדוע מצא לנכון לציין שהמערער סולק מסל"ה בשל בעיות התנהגות, מבלי לציין את עניין השימוש בסמים, השיב "שהמסקנה שהוא עזב בגלל שימוש בסמים אני מתרגם כשינוי התנהגותי. זה לא שימוש ברמה כזאת שפגעה בתפקוד שלו. הוא פשוט התנהג בצורה לא סטנדרטית" (עמ' 7 ש' 7-9). לעניין תדירות השימוש של המערער בסמים, התעקש המומחה שמדובר בשימוש "אפיזודי", פעם או פעמיים בחודש (עמ' 11 ש' 22- עמ' 12 ש' 27). זאת על סמך דברי המערער, ובניגוד למסמכים מהן עולה תמונה שונה, כמתואר לעיל. כשהופנתה תשומת ליבו של המומחה בחקירה לכך שנערכו למערער בדיקות שבועיות שבהן נמצאו סמים בהיותו במסגרת סל"ה, השיב שמיותר לעשות בדיקות מידי שבוע, כי חשיש נשאר בדם כחודש. עוד העיד כי אין בכך ששולב בתוכנית גמילה דבר, משום שמיותר היה לשלוח את המערער לתוכנית גמילה (עמ' 7 ש' 7-30) או שכשקונים קנאביס ברחוב, יכול להיות שזה דברים אחרים (עמ' 12 ש' 10-11). התנהלות דומה ניתן לראות כאמור, בחקירת המומחה בכל הקשר להשפעת השימוש בסמים על פרוץ מחלת הסכיזופרניה. קצרה היריעה מלהכיל, וניתן להתרשם מכך על נקלה, מקריאת הפרוטוקול. נציין רק כי המומחה מסכים ששימוש בסמים גם עלול לגרום להתפרצות המחלה אם כי לדעתו, מדובר רק בשימוש מסיבי ובכמויות; ואילו המערער, לשיטתו, לא צרך כמות מספיקה של סמים (עמ' 9 ש' 6-12, עמ' 12 ש' 20-27). לאחר מכן הודה המומחה כי גם שימוש חד-פעמי עלול לגרום להתקף פסיכוטי. בהמשך כשנשאל ע"י פרופ' מוניץ, אם ידוע לו כמה מן ההתקפים מתפתחים לסיכיזופרניה, השיב שאינו יודע ואין לו נתונים, אך זה לא הפריע לו להשיב בתגובה לדבריו של חבר הועדה, פרופ' מוניץ, לפיהם מדובר בכ- 50% מהמקרים, כי דבריו של פרופ' מוניץ, אינם מבוססים מדעית (עמ' 9 ש' 6-28). גם באשר לדיווח בדו"ח הסוכנות מיום 12.5.04 (מסמך 656 לת"ר), לגבי מחשבות שווא פרנואידיות של המערער, באפיזודה שבה אמר למדריך כי הוא חושד שחבריו שמים לו סמים באוכל וגופו מרקיב מבפנים - בחר המומחה לטעון טענות מן הגורן ומן היקב. תחילה טען שאין מדובר בדיווח מזמן אמת, טענה שחזר בו ממנה, לאחר שהודה שלא ראה את הדיווח מיום 12.5.04 (עמ' 14 ש' 10). משנאלץ להודות, לאור שאלות חבר הועדה, פרופ' מוניץ, כי המתואר עולה כדי אירוע פסיכוטי (עמ' 14 ש' 17-26), טען כי אין להביא את הדיווח בחשבון, כיוון שנרשם ע"י עובדת סוציאלית (טענה שניכר מהפרוטוקול כי הושמה בפיו, בהערות ב"כ המערער), משום "שגם הניסוח של עובדת סוציאלית דורש איזה שהיא ראיה מסוננת" (עמ' 5 ש' 19-20). זאת, אף לאחר שהבהיר פרופ' מוניץ כי אין הדיווח נבחן באספקלריה של "אבחון" המערער ע"י העו"ס, שממילא לא נעשה על ידה, אלא כתעוד של תחושות המערער (עמ' 15 ש' 16-17). המסקנה היא שחוות הדעת מטעם המערער, איננה מבוססת על העובדות לאשורן כפי שהתבררו מחומר הראיות. עולה מהראיות שהשימוש בסמים לא היה מקרי וספוראדי, אלא שימוש קבוע שהחל טרם הגיוס, למצער, בעת שהיה בארץ במסגרת פרויקט סל"ה וגם עם עלייתו ארצה בפעם השניה, טרם גיוסו. בניגוד להנחות ד"ר רזניק, המערער לא הפסיק לעשן עם גיוסו, ובעת אשפוזו היה בהתקף פסיכוטי תחת השפעת סמים. שימוש בסמים הוא אחד מן האבחנות למצבו הרפואי לאורך כל הדרך, גם באשפוז הראשון, לצד הפרעת אישיות והמצב הפסיכוטי. סביר יותר ומתקבל מאוד על הדעת שהשימוש בסמים הוא שהביא לפרוץ המחלה ולהתקף שבגינו אושפז. כפי שנקבע לא-אחת בפסיקה, שימוש בסמים מוכר כטריגר לפריצת מחלות נפש כגון סכיזופרניה. לפסיקה רלבנטית ראו: רעא 4272/09 פלוני נ' משהב"ט - קצין התגמולים, כב' הש' רובינשטיין, מיום 24/6/09; ע"א 1198/07 דולציקי נ' קצין התגמולים, כב' הש' דנציגר מיום 15/7/08; ע"א (מרכז) 3231-06-08 פלוני נ' קצין התגמולים, הרכב בראשות כב' הש' שילה ניתן ביום 5/4/09; ענ (ראשל"צ) 128/05 ניימן נ' קצין התגמולים, הרכב בראשות כב' השופטת יעקובוביץ מיום 1/7/07; ענ 541/99 (ת"א) סעיד עוז נ' קצין התגמולים, הרכב בראשות כב' הש' רביד מיום 12/2/09]. בנסיבות האמורות, לא ראינו חשיבות בהכרעה בשאלה אם המערער אמנם לקה במחלת הסכיזופרניה טרם שירותו או בעת ששהה בארץ במסגרת פרוייקט סל"ה. עולה מחומר הראיות, כי לכל המוקדם, לקה המערער במחלה כבר עם גיוסו וללא קשר לשירות. יתר על כן, מתקבל מאוד על הדעת, לאור חומר הראיות, שמחלתו של המערער פרצה על רקע שימוש בסמים. נעיר, עם זאת, כי המערער משליך יהבו על כך שלא אובחן כחולה במחלה אלא לאחר ההתקף שאירע בזמן השירות. וזאת, למרות שנבדק על ידי בעלי מקצוע רבים. ההעדר האבחנה קודם לשירות, אין בו כדי לקבוע שהמערער לא היה חולה קודם לשירות. אכן, כפי שציינה ב"כ המערער בסיכומים, לאבחון סכיזופרניה דרוש פרק זמן של תסמינים קבועים. על כן, אין היא מאובחנת מייד עם הופעת הסימנים הראשונים. המערער אף לא אובחן כלוקה בסכיזופרניה באשפוז הראשון, אלא רק באשפוז מיום 12.9.06 (מסמך 21 לת"ר). בדרך כלל, לאחר שהמחלה מאובחנת ומסתכלים על העובדות בחוכמה שלאחר מעשה, ניתן לקבוע שסימני המחלה ניכרו עוד קודם להתקף הפסיכוטי והאשפוז שהובילו לאבחון, בוודאי במחלה כמו סכיזופרניה (ראו גם חקירת ד"ר רזניק, בעמ' 16 ש' 9-15, לפיה בדיעבד, מדובר בתקופת פרודרומה ארוכה יחסית של המחלה אצל המערער). לכך יש להוסיף כי לפסיכיאטרים שבדקו את המערער טרם הגיוס, לא היה מלוא המידע. המערער מסר מידע כוזב, כששלל שימוש בסמים כמו גם טיפול פסיכיאטרי קודם, שלל נטיה לאלימות ושלל אי-שליטה בדחפים. יתר על כן מקובלת עלינו גם עמדת המומחה מטעם המשיב לפיה המחלה היא מחלה גלית, ולא בכל רגע נתון מצוי החולה בהכרח במצב פסיכוטי (עמ' 32 לפרוטוקול). נוסיף ונציין עוד, כי טענות המערער בסיכומיו בניסיון להסביר את הרישומים בדו"ח העו"ס מיום 12.5.04, לגבי חשדות המערער שחבריו שמים לו סמים באוכל והגוף שלו נרקב מבפנים, מהם עולה תמונה שמתיישבת עם קיומה של המחלה - קלושות ביותר. הטענה כי מדובר מעשה קונדס של נערי פנימייה מופרעים ששתלו למערער סם מסוג קוקאין (סע' 20 לסיכומים), איננה אלא השערה של ב"כ המערער, שאין לה כל תימוכין עובדתיים בחומר הראיות. יתר על כן, במועד זה היה המערער כבר חודשיים מחוץ למרכז הקליטה. הטענה שקיימת סתירה במסמכים בנוגע למועד בו אירע, נדחית (סע' 17 לסיכומים). בדו"ח מיום 12.5.04 נאמר שמדובר באירוע "בשבוע האחרון". בדו"ח מיום 1.8.05 לא נטען שהאירוע הוא מיום 20.6.04, אלא, כך יש להבין מתוך הקשר הדברים, התאריך שצוין, 20.6.04, הוא המועד שבו טס בחזרה לאזרבג'אן ("טרם החזרתו במימון מלא של הסוכנות (20.6.04) הגיע [המערער] למרכז...") סיכומו של דבר, חוות דעתו של ד"ר רזניק מטעם המערער, תלושה ממציאות העובדות כפי שהוכחה בענייננו. כבר מטעם זה אין בה כדי לבסס את טענות המערער ודינו של הערעור, דחייה. בנוסף, לא הוכח שהתקיימו בשירות אירועים שעומדים במבחני הסיבתיות המשפטית החלים בקביעת הקשר הסיבתי בין תנאי השירות למחלה, כפי שנקבע בדנא 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 765. התוצאה היא שעתירת המערער לקביעה כי קיים קשר של גרימה בין תנאי השירות למחלה, נדחית. מחלת המערער פרצה לכל המאוחר כבר בתחילת השירות, טרם שהייתו של המערער בכלא, ללא קשר לשירות; ומתקבל מאוד על הדעת, שפרצה עקב שימוש המערער בסמים שהצטרף לאישיותו ולנסיבות חייו. אשר לטענה החלופית של המערער, לפיה שיעור ההחמרה ע"ח השירות צ"ל גבוה יותר, לפחות 50% לפי הפסיקה - אנו סבורים כי בשים לב לתקופת השירות הקצרצרה, ללא אירועים צבאיים מיוחדים, נסיבותיו האישיות בהיותו בודד וחסר בית, האישיות הדי-סוציאלית של המערער, השימוש בסמים והעובדה שההתקף הראשון היה תחת השפעת הסמים - מקרה זה קרוב יותר לסוג המקרים שבהם נדחתה התביעה לחלוטין ולא נמצא גם קשר של החמרה [כגון ענ (ת"א) 541/99 עוז הנ"ל, רע"א 4272/09 פלוני וע"א (מרכז) 3231-06-08 פלוני הנ"ל]; ודומה הרבה פחות למקרים בהם נקבעה החמרה של 50% ומעלה (כגון ע"א 1198/07 דולציקי וע"נ (ראשל"צ) 128/05 ניימן הנ"ל). על כן, איננו סבורים כי יש מקום לקבוע החמרה בשיעור גבוה יותר מזה שנקבע על ידי המשיב. יתר על כן, אנו סבורים כי לאור חומר הראיות, נהג המשיב ברוחב לב בעניינו של המערער, משהכיר בהחמרה של 1/3 על חשבון השירות, ולערעור כאן לא היה מקום כלל. יש לציין כי לאחר שמיעת הראיות, הציעה הועדה למערער שהערעור יידחה בהסכמה, ללא צו להוצאות, ואולם המערער הודיע כי הוא עומד על הערעור. הערעור, אפוא, נדחה. בנסיבות העניין כמתואר ישלם המערער למשיב הוצאות בסך כולל של 5000 ₪. ניתן היום, ‏י"ח שבט תש"ע, 2 פברואר 2010, בהעדר הצדדים. יעל בלכר, שופטת- אב"ד פרופ' חנן מוניץ, חבר עו"ד צבי חפץ, חבר התחום הנפשיסכיזופרניה