שחרור מייצוג בהליך אזרחי 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט ש' שר, שניתן ביום 27/5/10 (ת.א. 13318/03), בגדרו חויבה המערערת לשלם למשיבים סך של 200,162 ₪ בצירוף ריבית בשיעור 16% מיום 15/7/03 ובצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט שיחרר את בא כוח המערערת מייצוגה ודחה בקשה לדחיית מועד דיון. רקע 2. ביום 15/7/03 הגישו המשיבים לבית משפט השלום תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 291,419 ₪, המגיעים להם לטענתם בגין שירותי תכנון וייעוץ נופי שניתנו למערערת. לאחר שנמחקה הכותרת והתיק הועבר לדיון בסדר דין רגיל, הגישה המערערת כתב הגנה וכן תביעה שכנגד, בה עתרה לחייב את המשיבים להשיב לה סך של 187,942 ₪ ששולמו ביתר, וכן לפצותה בסך של 50,000 ₪. 3. הדיונים בבית משפט קמא התנהלו בעצלתיים. הצדדים פנו להליכי גישור וניסיונות פשרה, אולם אלו לא צלחו. בסופו של יום החליט בית משפט קמא למנות כמומחית מטעמו את הגב' רידר שרית, שמאית מקרקעין והנדסה, על מנת שתחווה דעתה בשאלות המקצועיות הנוגעות להיקף העבודות שבוצעו על פי החוזה והיקף העבודות הנוספות שבוצעו. המומחית מסרה את חוות דעתה ביום 21/1/08. בחוות הדעת פורטו ממצאיה של המומחית, כאשר בנושאים שונים ציינה כי המחלוקות אינן מקצועיות אלא משפטיות. 4. לאחר קבלת חוות הדעת הורה בית המשפט על שמיעת ראיות בתיק. כמו כן הורה בית המשפט למומחית להשלים את חוות דעתה ולפרט את האומדן הכספי של הממצאים. האומדן הכספי הוגש ביום 15/5/10. 5. שמיעת הראיות נקבעה, לאחר דחייה מטעמי בית המשפט, ליום 27/5/10, כלומר ימים ספורים לאחר מועד המצאת האומדן הכספי. ביום הדיון הגיש בא כוחה דאז של המערערת, עו"ד שטיינר, הודעה על שחרור מייצוג. להודעה צירף את מכתבה של מהנדסת המערערת המורה לו להפסיק את הייצוג, וזאת לאור בקשה של המועצה המקומית פורדיס (עבודות התכנון בוצעו עבור המועצה המקומית שהתחייבה לשפות את המערערת). 6. בבוקרו של הדיון התייצבו באי כוח הצדדים. מטעם המערערת התייצב גם המצהיר מר מחמיד מוחמד. מר מחמיד הבהיר את נסיבות הבקשה לשחרור עו"ד שטיינר מייצוג - בקשת המועצה המקומית פורדיס , וביקש מבית המשפט לדחות את הדיון כדי לאפשר למערערת למצוא ייצוג חלופי. בית המשפט החליט לשחרר את עו"ד שטיינר מייצוג והורה כי מאחר "ולא קיבלתי כל התנגדות לשחרור מייצוג, אלא אדרבא מדובר בפיטורים של עו"ד יום לפני הדיון, ולפיכך, אני מורה על שחרורו של משרד נחליאלי מייצוג הנתבעת (המערערת - ר', ס')". לאחר מכן נפנה בית המשפט לדון בבקשה לדחיית דיון. בסופו של דבר נרשם מפי מר מחמיד "כיוון שאינני משפטן אינני יודע כיצד להתנהג. אני לא יודע אם טוב אם אני עוזב או נשאר". לאחר ניסיונות הסדר הודיע מחמיד כי הינו "מבקש לעזוב את אולם בית המשפט". 7. מטעם המשיבים נקרא ד"ר הר-גיל למסור עדות. עדותו היתה קצרה וטכנית. הוא אישר את האמור בתצהירו והוסיף כי הוא מוכן להסתפק באומדן הכספי שקבעה המומחית. לאור זאת, ולאחר סיכום טענות קצרצר של בא כוח המשיבים, החליט בית המשפט לקבל את התביעה. 8. בפסק דינו מציין בית המשפט כי: "זהו מסוג התיקים אשר מביאים לכך כי בתי המשפט קורסים שעה שתיקים אשר מתנהלים במסדרונות בית המשפט ולא מגיעים לדיון מהותי, כאשר דחיות מרובות מלוות אותם, אינם זוכים לידו הקשה של בית המשפט ולניהול תקיף כפי שאני סבור שצריך להתנהל." כן ציין, כי עו"ד שטיינר שוחרר לבקשת המערערת עצמה וכי היה עליה להתכונן לדיון. עוד העיר, כי חברי הוועדה שהחליטו לשחרר את עורכי הדין היו צריכים להביא בחשבון שבית המשפט לא ישעה לבקשתם ולא ידחה את הדיון. לטענת המערערת כי מדובר בכספי ציבור השיב, כי לא מדובר "בכספי נדבה" אלא תשלום עבור עבודה שבוצעה. לאור האמור, החליט בית המשפט לאמץ את האומדן הכספי של העבודות שנקבעו על ידי המומחית, אולם הוסיף לסכומים שציינה ריבית בשיעור 16%, כמבוקש על ידי המשיבים. בית המשפט לא התייחס כלל בפסק דינו לתביעה שכנגד. הערעור 9. על פסק דינו זה הוגש הערעור שבפנינו. בערעור נטען כי בית המשפט החמיר עם המערערת "והעניש" אותה באופן לא מידתי. עוד נטען, כי בית המשפט לא העמיד את נציג המערערת על המשמעות של שחרור באי כוחה ולא הבהיר לו כי אינו מתכוון לדחות את הדיון. אילו הדברים היו מוסברים למערערת ונציגה, יתכן שהיו שוקלים בשנית את עמדתם לגבי הייצוג. המערערת מוסיפה וטוענת, כי אף אם סבר בית המשפט קמא שיש לנהל את הדיון גם ללא ייצוג, הרי שהיה עליו לשמוע את העדויות ולפסוק לגופה של מחלוקת. בית המשפט לא נימק את פסק דינו, ולא התייחס כלל לטענות שהובאו בפניו ולתביעה שכנגד. בית המשפט התעלם, כך נטען, מחוות דעת המומחית, שהותירה סוגיות שונות להכרעה שיפוטית וכלל לא הכריע בהן. 10. המשיבים לעומתה מבקשים לתמוך בפסק הדין. בא כוח המשיבים הדגיש כי בדיון בעל-פה הוסבר לנציג המערערת כי אם יעמוד על שחרור עו"ד שטיינר מהייצוג ימשך הדיון ללא דחייה, אף שהדברים לא נרשמו בפרוטוקול. עוד טען, כי אם יקבל בית המשפט את הערעור יהיה בכך כדי לעודד בעלי דין לעשות שימוש לרעה בבקשות לשחרור מייצוג כדי לדחות דיונים ללא כל הצדקה. דיון והכרעה 11. תקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: "(א) בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי להחליף את עורך דינו בכל תובענה או ענין, או לסלקו, ובלבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט הדן בהם והומצא העתק ממנה לכל שאר בעלי הדין; כל עוד לא נעשה כן, ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה בערכאה שבה היא נדונה ובכל הערכאות שפורשו ביפוי הכוח שניתן לו. (ב) בלא חילופין בדרך האמורה, אין עורך הדין רשאי להסתלק מן התובענה אלא ברשות בית המשפט או הרשם שלפניו היא תלויה ועומדת." התקנה מבחינה בין הפסקת ייצוג על פי רצונו של בעל הדין לבין הפסקת ייצוג לבקשת עורך דין. רק הפסקת ייצוג שלא על פי רצון הלקוח, מותנית בקבלת אישור בית המשפט (ראה על השיקולים בבקשה לשחרור מייצוג- דנ"א 11082/05 אמיתי נ' בלטר (ניתן ביום 2/12/05); רע"א 15/05 בלטר נ' יגאלי (ניתן ביום 23/8/05); ש' מנהיים "הפסקת ייצוג על ידי עורך דין בהליך אזרחי" הפרקליט לט 607 (תשנ"א)). 12. במקרה הנוכחי הפסקת הייצוג אמורה היתה להיעשות על פי הוראות תקנה 473(א) לתקנות, דהיינו במתן הודעה על רצונה של המערערת להפסיק את הייצוג. לבית המשפט אף הוגשה הודעה על שחרור מייצוג אליה צורף מכתבה של מהנדסת המועצה, אולם למרות זאת התייצב עו"ד שטיינר לדיון ובית המשפט דן בבקשה והחליט על שחרורו מייצוג. 13. עירוב העניינים נובע מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, שכן ההודעה על שחרור מייצוג הוגשה ביום הדיון עצמו. יתירה מזו, עו"ד שטיינר ומר מחמיד - נציג הוועדה, התייצבו לדיון כדי לבקש מבית המשפט ליתן לוועדה אפשרות לייצוג הולם אחר. כבר בפתח הדיון ביקש נציג הוועדה את דחיית הדיון כדי לאפשר לוועדה קבלת ייצוג חלופי. כן הסביר, כי משבר האמון בין הוועדה, או מדויק יותר, בין המועצה המקומית פורדיס לבין באי כוח הוועדה, נוצר רק בסמוך לדיון ולאחר קבלת האומדן הכספי של המומחית. הסבר מדויק למשבר האמון לא ניתן, אולם ניתן להבין כי לאחר קבלת האומדן, נתגלעו חילוקי דעות בין המערערת לבין באי כוחה בדבר דרך ניהולו של הדיון. 14. מצב בו נוצר משבר אמון בין בעל דין לבאי כוחו מצדיק בדרך כלל את שחרור עורך הדין מהייצוג. יחסי עורך דין ולקוחו מבוססים על יחסי אמון (סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961) ומשזה נשבר, יש לאפשר לעורך הדין להשתחרר מייצוג ולבעל הדין לשכור עורך דין חדש המקובל עליו. 15. בית המשפט קמא לא היה צריך לדון בבקשה לשחרור מייצוג, שהרי ראינו כי מדובר בהפסקת ייצוג מרצון בעל הדין, אולם השיקולים העומדים בפני בית המשפט בבקשה לשחרור מייצוג צריכים היו לעמוד לנגד עיניו גם כשהחליט בבקשה לדחיית הדיון. הצדדים השאירו לבית המשפט, אף אם הדבר לא היה דרוש, את האפשרות לכפות את המשך הייצוג. על בית המשפט היה לבחון את השיקולים השונים בבקשה לשחרור מייצוג, ואף אם חייב היה לאשר את השחרור שנעשה לבקשת המערערת, ראוי היה כי יעמיד את נציג הוועדה על השיקולים המצדיקים המשך הייצוג. במיוחד חשוב היה כי יעמיד את נציג הוועדה על משמעות הפסקת הייצוג באותו מועד. הואיל ובית המשפט סבר כי השחרור מהייצוג לא הצדיק דחיית הדיון, מצופה היה כי יבהיר זאת, גם לפרוטוקול, כך שנציג הוועדה ישקול בשנית את עמדתו ביחס לשחרור עורכי הדין מהייצוג. כאשר איפשר בית המשפט לעו"ד שטיינר להשתחרר, קבע למעשה את תוצאות המשפט, שהרי מייד לאחר מכן הורה כי הדיון יימשך. ברור היה כי ללא ייצוג לא תוכל המערערת להמשיך בדיון. 16. זאת ועוד, מששקל בית המשפט את בקשת הדחייה היה עליו להביא בחשבון גם את משמעות החלטתו לגבי תוצאות ההליך. אין חולק, כי משאבי המערכת המשפטית מוגבלים ואין לאפשר לצדדים לשחת את זמנו של בית המשפט (רע"א 3136/00 סלמאן נ' שוקייר (ניתן ביום 11/1/01)). אולם זהו רק אחד השיקולים שיש לשקול בבקשה לדחיית דיון. בין השיקולים הנוספים אותם יש לשקול צריך היה לכלול את זכותה של הוועדה לייצוג ראוי (ראה ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד פסקה 45, עמ' 39 (1999)). היה מקום לשקול את סיבת הדחייה, בעניינו משבר האמון בין עורך הדין ללקוחו. הנסיבות שהביאו למשבר האמון לא הובררו עד תום, אולם הובהר היטב כי אלו נוצרו נוכח חילוקי הדעות שהתגלעו לאחר קבלת חוות דעתה של המומחית. זו התקבלה רק ימים ספורים לפני הדיון. ראוי היה שבית המשפט יביא זאת בחשבון וישקול האם בנסיבות כאלו מוצדק למנוע מהמערערת קבלת ייצוג חלופי. צריך לזכור, כי נוכח מועד יצירת משבר האמון לא ניתן היה לצפות כי יוסדר הייצוג לפני הדיון. 17. על כל אלו נוסיף, כי בפני בית המשפט עמדו תצהירי העדות הראשית וחוות הדעת. מכל אלו ניתן ללמוד כי קיימת מחלוקת אמיתית בדבר התשלומים המגיעים, אם מגיעים, למשיבים. בנסיבות כאלו ניתן להניח כי הבקשה לדחיית דיון לא נבעה משיקול טקטי וניסיון לדחות את הקץ, אלא מתוך רצון להביא את המחלוקות להכרעה. לא הובאה כל טענה או ראיה כי בקשת המערערת הוגשה בחוסר תום לב. מכאן, שגם אם המערערת נהגה שלא כראוי בהגשת בקשה ביום הדיון עצמו, מבלי לדאוג לייצוג חלופי, ראוי היה לבחון פתרון אחר שפגיעתו במערערת אינה כה קשה. על בית המשפט לאזן בין השיקולים השונים ולבחון האם ניתן לנקוט בדרך אחרת פרט לדחיית הבקשה, שמשמעה למעשה מתן פסק דין בהעדר. 18. בית משפט קמא הבהיר בפסק דינו וציין את החשיבות של עמידה במועדי דיון על מנת שלא לעכב משפטים. עם זאת, פתרון העומס אינו מחייב בהכרח המנעות מדחייה. לעיתים, דווקא ההחלטה שלא לדחות את הדיון היא שגורמת עומס והמקרה הנוכחי יוכיח. כתוצאה מההחלטה, שמשמעה היה הטלת חיוב כספי גדול על המערערת, נגררו הצדדים להליך ערעור ולדיון בבקשות לעיכוב ביצוע בשתי הערכאות. כל אלו יוצרים עומס על המערכת ובשים לב לתוצאת פסק דיני, הרי שגם הדיון בתובענה העיקרית עשוי להמשך. הדרך הראויה לאיזון בין השיקולים השונים, אינה בהכרח עמידה על מועדים ולעיתים די בהטלת סנקציות כספיות על צד אשר מעכב את ההליך כדי לשדר את המסר המתאים, להרתיע מפני שימוש לרעה בבקשות דחיה, ומאידך להבטיח הכרעה במחלוקת האמיתית לגופה. 19. גם אם ראוי היה לקיים דיון בתביעה לגופה, הרי ששומה היה על בית המשפט לקיים דיון ולא להסתפק בהצהרה סתמית של המשיב. בית המשפט לא בחן כלל את חוות הדעת, את הערות המומחית והתעלם מהסוגיות המשפטיות שהותירה להכרעה שיפוטית. בית המשפט לא נתן דעתו כלל על התביעה שכנגד. בית המשפט לא הביא בחשבון כי האומדן הכספי אינו אומדן המבוסס על הערכה שמאית אלא רק ריכוז נתונים שהוצגו על ידי בעלי הדין עצמם. 20. מדברים אלו עלול להיווצר החשד כי לא נפל פסול בהתנהגות המערערת ועל כן ראוי להדגיש שלא כך הדבר. כאשר נוצר משבר אמון בין עורך דין לבעל הדין במועד סמוך לדיון, על בעל הדין להביא בחשבון כי ההליך עשוי להתנהל במועדו ולהביא זאת בין שיקוליו להפסקת הקשר עם עורך הדין. כמו כן עליו לפנות ללא דיחוי לצד שכנגד ולבית המשפט, ולהעמידם על הדברים, אפילו מדובר בימים ספורים, ולהימנע מהגשת הודעה ביום הדיון עצמו. יתירה מזו, גם ימים ספורים יכולים להספיק לעורך דין חדש ללמוד את התיק ולהתייצב לדיון. התנהגות כזו של בעל דין גורמת לפגיעה בבעל הדין שכנגד, עלולה לגרום להוצאות מיותרות ומכבידה על המערכת המשפטית. על כן ראוי להרתיע בעלי דין מהתנהגות שכזו בדרך של הטלת חיובים כספיים. סוף דבר 21. משאמרתי כל אלו, אסכם ואציין כי באיזון בין השיקולים השונים, הפגיעה במשיבים ושמירה על מועדי בית המשפט מחד, אל מול זכותה של המערערת לייצוג ראוי מאידך, הגעתי למסקנה כי יש להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, לקבל את הערעור ולהורות על ביטול פסק הדין. עם זאת, ובשים לב להוצאות שנדרשו ולזמן שבוזבז, הנני מורה כי תנאי לביטול פסק הדין הינו תשלום הוצאות למשיבים בסך של 30,000 ₪ תוך 21 יום. הדיון יוחזר לבית משפט קמא אשר יקבע את התיק לשמיעת הראיות בהקדם האפשרי. הפיקדון שהופקד על ידי המערערת בקופת בית המשפט יועבר למשיבים על חשבון ההוצאות האמורות לעיל. אין צו נוסף להוצאות בערעור. עורך דיןשחרור מייצוג