החלטה 1. לפניי ערעורו של הסניגור המלומד, בשם המערער, טור', על החלטתו של נשיא בית הדין הנכבד קמא, לעצור את המערער (במעצר "סגור") עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. 2. נגד המערער הוגש לבית הדין המחוזי בתאריך 1.5.2002 כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-. יחד עם כתב האישום הוגשה לבית הדין קמא גם בקשה להארכת מעצרו (ה"סגור") של המערער עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. נשיא בית הדין המחוזי נעתר לבקשה, חרף התנגדות הסניגור לבקשה. מכאן הערעור. 3. כתב האישום מייחס למערער שימוש חד פעמי בסם מסוג M.D.M.A. (להלן: "אקסטזי"), בתאריך 17.4.2002, או במועד סמוך לכך, במקום שאינו בידיעתה של התביעה. 4. התביעה הצבאית נימקה את בקשת המעצר, בקיומן של ראיות לכאורה המספיקות לצורך מעצר ("סגור") עד תום ההליכים וכן בהתקיימותן של שתי עילות המעצר - העילה המניעתית, של קיום יסוד סביר לחשש שהמערער, אם ישוחרר, יסכן את הבטחון (להלן גם: מסוכנות) והעילה "ההרתעתית", לאמור כי "בשל חומרת העבירה חזרת הנאשם ליחידתו תביא לפגיעה במשמעת הצבא" (מתוך הבקשה בכתב למתן פקודת מעצר עד תום ההליכים, שהוגשה על-ידי התביעה לבית הדין קמא). 5. מנגד טען הסניגור - הן בפני הנשיא קמא והן בערעור בפניי - כי אין קיימות ראיות לכאורה מספיקות, כי אין כל "דבר מה" להודאות המערער וכי יש לבחון קיומו של "דבר מה נוסף" בשלב המעצר; כמו-כן טען הסניגור כי אין כאן עילה מניעתית של מסוכנות וכי העילה "ההרתעתית" אינה חוקתית. לפיכך היה מקום, לדעת הסניגור, לשחרר את המערער כליל מן המעצר. לחלופין ביקש הסניגור להסתפק בחלופת מעצר, של "מעצר פתוח" ביחידה. 6. נשיא בית הדין קמא קיבל את עמדת התביעה, וקבע בהחלטתו כי יש לכאורה "דבר מה נוסף" להודיות וכי קיימות ראיות לכאורה מספיקות למעצר וכן כי מתקיימות במקרה דנן הן עילת המעצר המניעתית והן עילת המעצר "ההרתעתית". 7. אין למעשה מחלוקת כי בתאריך 21.4.2002, לאחר שמפקדיו של המערער, אשר הינו בטירונות, חשדו בו כי הוא משתמש בסמים, באשר עיניו נראו אדומות והוא נראה "מרחף" - התבקשה מפקדת הכיתה של המערער, לשים לב אליו ולנסות "להוציא" ממנו הודייה בדבר שימוש בסמים. היא שוחחה עימו והוא אכן התוודה בפניה כי השתמש באקסטזי פעם אחת, בחופשת יום העצמאות האחרון, והוסיף כי לפני השירות הצבאי השתמש ב"גראס". בעקבות כך נמסר דיווח למצ"ח. למחרת היום (בתאריך 22.4.2002) ניטלה דגימת שתן מהמערער, במסגרת פעילות מנע של מצ"ח, והוא התבקש להגיע למצ"ח, בליווי מי ממפקדיו, לחקירה. המערער נסע למצ"ח באוטובוס בתאריך 23.4.2002, יחד עם אחת המפקדות, אך לא הגיע ל-מצ"ח, כי אם שב ליחידתו. לטענתו הוא התבלבל במראה החיצוני של המפקדת וירד מהאוטובוס בעקבות חיילת אחרת שסבר כי היא המפקדת המלווה. בסופו של דבר, רק בתאריך 30.4.2002 נחקר המערער במצ"ח והוא שב והודה בשימוש חד פעמי באקסטזי, ביום העצמאות האחרון, ה17/4/2002-, "בים", וכן שב ואישר כי השתמש בסם מסוג "גראס" לפני השירות הצבאי, בתדירות של כפעם בשבוע במשך כשלוש שנים, עד כחודש לפני הגיוס. לדבריו, חודש לפני הגיוס החליט כי הוא "רוצה להשתנות" ולכן חדל להשתמש בסמים. את השימוש באקסטזי הוא נימק ברצונו "לשכוח מהצרות". 8. עיינתי בחומר הראיות לכאורה ושוכנעתי כי צדק הנשיא קמא כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות למעצר. כן מקבל אני את מסקנתו של הנשיא קמא כי קיים לכאורה "דבר מה" להודיות, אם כי אינני מקבל את כל הנמקותיו לעניין זה. לגופו של עניין, מסכים אני כי החשד של המפקדות כי המערער השתמש בסמים לאור עיניו האדומות וה"ריחוף" שלו וכן העובדה כי המערער לא הגיע לחקירה במצ"ח - מהווים לכאורה "דבר מה" להודיות. בנוסף לכך, אציין כי מדובר בשתי הודיות, האחת בפני איש מרות והאחרת בפני מפקדת ישירה בשיחה גלויה, "מלב אל לב". ההודיות הגיוניות בתוכנן ומשקלן המצטבר הינו לכאורה גבוה. לפיכך אין נדרש לכאורה "דבר מה" ברמה גבוהה במיוחד. כמו-כן, יש לציין כאן כי המערער אינו מתכחש להודיותיו, ואין בפיו טענה כי בדה את השימוש באקסטזי מלבו. אוסיף עוד כי לשאלתי את הסניגור מה תהיה עמדת המערער במשפט, הוא השיב כי: "אנו בינתיים כופרים, כי לדעתנו אין דבר מה". 9. אכן ככלל, שימוש חד פעמי בסם אינו יוצר חזקה כי קיים חשש שהנאשם יחזור וישתמש בסם ("חזקת מסוכנות") ולפיכך אינו מקים עילה מניעתית של מסוכנות אישית. אף על פי כן, במקרה דנן קיים יסוד סביר לחשש שהמערער ישוב וישתמש בסם, אם ישוחרר מן המעצר, לאור השימוש האינטנסיבי שלו בסמים, עד חודש אחד בלבד לפני הגיוס, לאור העובדה כי חזר להשתמש בסמים (אם כי מסוג שונה) במהלך תקופת הטירונות, כשלושה חודשים בלבד לאחר שחדל להשתמש בסמים, ולאור הסיבה המוצהרת של השימוש בסמים ("לשכוח מהצרות"), כאשר אין חולק כי מצבו המשפחתי הינו קשה ביותר וממשיך להיות כזה - הוא מסוכסך עם משפחתו, אחד מאחיו "נרקומן" ושניים אסירים ואין לו היכן להתגורר מחוץ ליחידתו. על כן לכאורה אין מדובר בכשלון חד פעמי או באירוע חולף של מי שעולם הסמים זר לו, כי אם באירוע חוזר של שימוש נמשך בסמים, חרף החלטתו של המערער להפסיק להשתמש בסמים במהלך השירות. בכך מתקיימת איפוא עילת מעצר מניעתית של מסוכנות (ראו והשוו אל בש"פ 3513/95 רב"ט אלון שרגאי נ' התובע הצבאי, פרקליטות חיל האוויר, פ"ד נא(2) 686). 10. בנוסף לעילת המעצר המניעתית, של החשש שהמערער ישוב וישתמש בסמים, קיימת במקרה דנן גם עילת המעצר הצבאית הייחודית של החשש לפגיעה בצבא, המכונה "העילה ההרתעתית" (ראו על כך מאמרי "האם חומרת העבירה מהווה עילת מעצר בצבא? בחינה מחדש של עילות המעצר בצבא לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ו-'חוק המעצרים'", משפט וצבא 15 (התשס"ב) 193). זאת, כפועל יוצא מכך שמדובר בשימוש בסם מסוג "אקסטזי", שאינו "קל" (בהבדל מ-קנאביס) ושיש לו השפעות קשות על המשתמשים בו, כפי שעולה מחוות הדעת שהוגשו על-ידי התביעה הצבאית - על כל ההשלכות החמורות והמשמעויות הרבות שיש לכך על הצבא, על מוכנותו, חוסנו, כשירותו ומשמעתו, כאחד. כמו כן, כאמור, השימוש לכאורה בסם במקרה דנן היה במהלך התקופה של הטירונות (הגם שהיה מחוץ ליחידה). 11. אין אני מקבל את טענות השיהוי וההשתק שהעלה הסניגור, בגין כך שהמערער לא שהה במעצר במשך כשבוע ימים, עד אשר נעצר בתאריך 30.4.2002. בעניין זה יש לזכור כי מדובר בפרק זמן קצר, שנבע בין היתר מסיבות התלויות במערער, אשר לא הגיע לחקירה במצ"ח במועד, כאשר גרסתו בעניין זה כי התבלבל, כאמור, אינה סבירה על פניה (ראו והשוו: ע"מ47/97/, ע"מ21/00/, ע"מ43/01/ ו-ע"מ2/02/). 12. שקלתי אם יש כיום מקום להסתפק בחלופת מעצר ולהורות על שחרורו של המערער ל-"מעצר פתוח" ביחידתו, כעתירתו החלופית של הסניגור, במיוחד לאור השאלות המתעוררות ביחס לראיות לכאורה, כמצוין לעיל וכן בסעיף 13 להלן (ראו והשוו אל ע"מ11/02/ התובע הצבאי הראשי נ' טור' שמעון בנישו, והאסמכתאות הנזכרות שם). אולם הגעתי למסקנה כי החזרתו של המערער כיום לטירונות, לאחר שהודה בפני המפקדת שלו ובפני חוקר מצ"ח כי השתמש לאחרונה בסם מסוג "אקסטזי" במהלך תקופת הטירונות, ולאחר שהתקשה מאד להשתחרר ממנהגו לצרוך סמים - לא תשיג את תכליות המעצר ואף עלולה לגרום לתוצאות הפוכות. חוות הדעת החיוביות של מפקדיו של המערער ביחס אליו - אין בהן כדי להכריע לעניין זה. 13. אף על פי כן היה מקום לקצוב את תקופת המעצר ה"סגור" של המערער. אין להתעלם מכך ששאלת קיומו של "דבר מה" להודיות הינה שנוייה במחלוקת; הגם שכאמור, קיים לכאורה "דבר מה" מספיק להודיות - בסופו של דבר תוכרע שאלה זו במשפט גופו, אם יכפור המערער באשמה. כמו-כן קיימת אפשרות כי המערער יורשע, מחמת הספק לגבי טיבו של הסם, אך בעבירה של נסיון לשימוש בסם (ראו והשוו אל ע153/00/ התובע הצבאי הראשי נ' סמל דימיטרי שובין - הן אל דעת הרוב, בעמ' 17 לפסק-הדין והן אל דעת המיעוט, בעמ' 7 לפסק-הדין). כן יש לציין כי התוצאה של דגימת השתן שניטלה מהמערער חמישה ימים בלבד לאחר המועד של השימוש המיוחס לו בסם, היתה שלילית, ואין כל חוות דעת מומחה קונקרטית המתייחסת למשמעות של התוצאה השלילית האמורה, או להתאמה של תופעות הלוואי בדבר "עיניים אדומות" ו-"ריחוף", לסם הנדון מסוג אקסטזי. התובעת הצבאית אמנם הצהירה כי היא שוקלת לצרף לרשימת עדי התביעה, עד מומחה בשאלות אלה, אך עדות כזו אינה נכללת בחומר הראיות לכאורה. 14. בפועל קבוע המשפט של המערער להקראה ולהוכחות גם יחד לתאריך 14.5.2002, דהיינו בעוד חמישה ימים בלבד. ההחלטה לקבוע מועד קרוב כאמור הינה מוצדקת וראויה בנסיבות העניין. יחד עם זאת לא ברור אם המשפט יוכל להסתיים באותה ישיבה. 15. בסופו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, החלטתי לקצוב את מעצרו ה"סגור" של המערער עד לתאריך 19.5.2002, דהיינו בעוד עשרה ימים מהיום. אם המשפט לא יסתיים בישיבה הקרובה או במהלך תקופה קצובה זו, יוכל אב בית הדין לדון בשאלת המשך המעצר, לבקשת מי מהצדדים, וחזקה עליו כי ישקול במסגרת זו גם אם ניתן יהיה להסתפק (אז) בחלופת מעצר, והכל בשים לב לראיות שתישמענה במשפט עצמו ובשים לב לצפי של סיום המשפט. 16. הערעור מתקבל איפוא באופן חלקי והמעצר ה"סגור" של המערער ייקצב עד לתאריך 19.05.2002. שימוש בסמיםסמיםמעצר