סחר בסם מסוכן

להלן הכרעת דין בנושא סחר בסם מסוכן: הכרעת דין הנאשמים: 1. נאשם מס' 1 (להלן: "נאשם 1" או: "עיסא") הובא לדין בתיק זה באשמת סחר בסמים, החזקת סמים וכניסה לישראל שלא כחוק. נאשם 2 (להלן: "נאשם 2" או: "מחמד") מואשם אף הוא בכתב האישום נשוא תיק זה, יחד עם נאשם 1, באשמת סחר והחזקת סמים מסוכנים. כמו כן הוא מואשם בהחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. האישומים: 2.(א) המאשימה מייחסת לנאשמים ביצוע עסקת סמים בכך שביום 30.3.03 בשעות הערב, סיכם מחמד עם אדם אחר לבצע עיסקת סמים, לפיה ימכור לאחר 20 ק"ג מריחואנה ושלוש סוליות חשיש תמורת 23,000 ₪. לצורך ביצוע העסקה החזיקו הנאשמים 10 אריזות המכילות מריחואנה שהיו מצויות בשק אחד, וכי מחמד החזיק במעילו סוליית חשיש. עיסקת הסמים בוצעה באמצעות שוטר סמוי בשם גיא גלבוע, אשר קיבל מעיסא את השק, ואילו ממוחמד את סוליית החשיש, ובתמורה נדרש הוא ע"י מחמד לשלם 17,100 ₪ בשל הקטנת הכמות עליה סוכם מלכתחילה. העיסקה בוצעה בירושלים בציר שועפט-בית חנינה, בסמוך לרמזור ציר חיזמא, ולפיכך הואשם עיסא, תושב דורא, אף בעבירת כניסה לישראל שלא כחוק על פי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב 1952, בסחר בסם מסוכן, על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה"), וכן בהחזקת סם מסוכן על פי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודה. (ב). מחמד מואשם בנוסף לעבירות הנ"ל, גם בהחזקת סם מסוכן (לצריכה עצמית) מסוג מריחואנה במשקל 8.3 גר' וסם מסוג חשיש במשקל 8.3 גר', אשר הוחזקו בביתו בנוה יעקב בארון מטבח, וזאת ללא היתר, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודה. תשובת הנאשמים לאשמות המיוחסות להם: 3. שני הנאשמים מיוצגים ע"י עו"ד מנחם בלום, חרף העובדה שב"כ המאשימה עו"ד ארז פדן ציין בישיבה מיום 29.10.03 בפני כב' השופט ע' חבש כי קיים ניגוד אינטרסים בין הנאשמים באשר נאשם אחד מפליל את משנהו בהודעה שמסר במשטרה. בתשובתם לכתב האישום כפרו הנאשמים באישום הראשון ונאשם 2 הודה בפרטי האישום השני, דהיינו, בהחזקת הסמים המסוכנים שנמצאו בביתו. בישיבה מיום 17.11.03 ויתר הסניגור על טענתו בדבר קבילות אימרת הנאשם עיסא במשטרה וציין כי יטען אך למשקלה של הודעתו, שכן לטענתו עיסא נפצע במהלך המעצר כתוצאה מפעולת השוטרים. הנאשמים הודו למעשה בכך שהסמים נתפסו באותו ערב, וכי אין מחלוקת לגבי משקלם, דבר שייתר הבאת עדי מז"פ להוכחת ה "שרשרת", אך כפרו בקשר שלהם לסמים. מהלך המשפט: 4. המאשימה הגישה תעודת חיסיון, מטעמי אינטרס ציבורי חשוב, חתומה בידי כב' השר לבטחון הפנים, צחי הנגבי, מיום 14.11.03, על פי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") לגבי דו"חות ידיעה ומספר מסמכים, וכן אף לגבי: "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות אנשי המשטרה שביצעו פעולות העיקוב במהלך חקירה זו; שמה של היחידה אליה הם משתייכים ומקום מושבה, וכן השיטה, האמצעים והעזרים הטכניים ששימשו את אנשי היחידה לצורך ביצוע פעולות העיקוב, לרבות תכנם של הדו"חות האישיים של אנשי היחידה". 5. לאור הגשת התעודה הנ"ל הוגשה ע"י הסניגור המלומד עתירה להסרת החיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, פרט לענין זהות אנשי המשטרה, שמה של יחידת העוקבים, מקום מושבה והשיטה שפעלו לפיה, לגביהם הסכים כי הינם חסויים. ביום 27.11.03, התקיים הדיון בעתירה, וביום 30.11.03 נתתי את החלטתי בה דחיתי את הבקשה להסרת החיסיון. עדי המאשימה: 6. א. ראש צוות במפלג הסמים, רוני רדושינסקי, אשר גבה את הודעות הנאשמים. ב. גיא גלבוע, שהינו בלש במפלג הסמים. ג. משה כהן, בלש במפלג הסמים. ד. פיני סייג בלש במפלג הסמים עדי ההגנה: מטעם ההגנה העידו שני הנאשמים. גירסת המאשימה: 7. המאשימה טוענת כי קודם לאירוע המפורט בכתב האישום נרקמה תכנית בין נאשם 2 לבין קונה פוטנציאלי של הסמים המפורטים בכתב האישום, כל זאת במסגרת מבצע משטרתי ללכידת סוחרי הסמים. במבצע השתתפו כוחות מסוגים שונים, ביניהם תצפיתנים, שוטרים סמויים וכח גיבוי. המבצע החל מתנהל, אלא שלא בוצע ב"סיבוב" הראשון של המפגש, לאחר מכן נערך מפגש נוסף עם קשר ישיר ומסירת הסמים מבלי שהכסף תמורתו נמסר בפועל, הואיל ואז הפכה הפעולה לגלויה, כמתוכנן מראש, וניתן האות למעצר הנאשמים. לטענת המאשימה, לא זו בלבד שהנאשמים נתפסו בכף, אלא שהם קושרים עצמם לעבירות בהודעותיהם במשטרה ובעדויותיהם בבית המשפט, ולפיכך יש להרשיעם. גירסת ההגנה: 8. גרסת ההגנה בנויה על שלושה רובדים: א. הנאשמים אינם סוחרי סמים והסם שנתפס אינו שלהם. ב. לנאשם 2 נודע מחבר שעומדת להתבצע עסקת סמים ולפיכך החליט לעשות מה שמכונה בעגתם "פרטייה" כלומר לשדוד את הכסף שאמור לעבור בין הקונה למוכר, מבלי לספק את הסחורה. ג. נאשם 1 אינו קשור כלל לענין, היה באזור מכח היכרותו את נאשם 2 וכל שהיה מעורב הוא בהצעה להביא מים לנפשות הפועלות בשטח. דיון: עדות גיא גלבוע: 9. המאשימה משתיתה את בקשתה להרשעת הנאשמים ראשית על עדותו של עד תביעה מס' 2 גיא גלבוע (להלן: "גלבוע") שהוא העד המרכזי מטעמה. חקירתו הנגדית של עד זה יצרה שני קשיים: ראשית, חלק מעדותו של גלבוע לא נסמכה על קשר שנעשה ישירות בינו לבין נאשם 2, אלא באמצעות אחרים. כך למשל בזכ"ד שנכתב על ידו והוגש (ת/2), הוא מדבר בלשון רבים ("להעביר לנו", "אמר שניסע"; "מחכה לנו", ועוד), באופן שהקורא את ת/2 אינו יכול להבין שחלק מן השיחות או הסיכומים נעשו בעצם עם אחרים ולא עמו. שנית, לאור הוצאת תעודת החיסיון נוצר מצב שלא ניתן היה לחקור עד זה בצורה שוטפת ומקיפה, שכן חלק מן השאלות בחקירה הנגדית נתקלו בחומת החיסיון וחלקן נפסלו על ידי במהלך העדות. 10. אין ספק ששני נתונים אלה יצרו לסניגור המלומד, קושי בניהול החקירה הנגדית של גלבוע והוא שעשה מאמצים ניכרים כדי לקבל מן העד תשובות במתחם הצר שנותר לו בעקבות החיסיון, ובמיוחד כשמדובר בעד מרכזי. קשיים אלה באו לידי ביטוי גם בעצם הצגת ת/2, שכן זכ"ד זה היה אמור לשקף את פעילותו של העד במהלך האירוע, אולם הוא עבר שינויים בשל הוראת מפקדו 'לנטרל' מתוך הזכ"ד המקורי את אותם פרטים חסויים שהמשטרה סברה שהם עלולים לחשוף שיטות פעולה ולגרום נזק ציבורי, שהיא אינה יכולה ליטול, אף במחיר של ביטול האישומים נגד הנאשמים. כך גם העובדה שבת/2 נכתב תאריך ליל האירוע, שעה שלמעשה הוא נרשם כשבוע לאחר מכן. לעניין זה יאמר כבר עתה, כי אני מקבל את הסבריו של העד גלבוע כי הוא העתיק את הדו"ח הקודם בניטרול החלק החסוי שבו, ולא היתה לו כל כוונה להטעות לא את הפרקליטות ולא את בית המשפט, ואכן הפרקליט הורה לו לערוך דו"ח על כך (ת/3). 11. עולה איפוא כי העד עמד על דוכן העדים עם "יתרת פתיחה שלילית", מול הסניגור שבאמתחתו היו פרטים רבים יותר מכפי שניתן לצפות במצב שחומר חקירה רב חסוי, ואין לו נגישות אליו, כפי שמפורט בתעודת החסיון שבתיק. דו"ח עוקב מס' 565: 12. ראיה נוספת שהיתה במרכז המשפט הינה דו"ח העוקב (ת/7) שהוגש בהסכמה מבלי שעורכו או העוקב עצמו הובא למתן עדות. מן הסתם לכל צד היו טעמים משלו מדוע לא לזמן אותו. סביר להניח, שהעד גיא גלבוע, ואולי אף אנשים נוספים לא ידעו בערב האירוע על קיום אותו מעקב, שכן מטעם היחידה אליה משתייך העד היתה בפעולה יחידת תצפיתנים (ראה דוחות התצפית ת/8; ת/9 ועדות העדים הנוספים פיני סייג ומשה כהן, שנשוב להלן לענין עדותם). ת/7 היווה ראיה מרכזית דווקא מבחינת הסניגוריה, שלטענתה האמור בו סותר את דברי העד גלבוע, ולמעשה מקעקע את עדותו. שאלה זו תבחן להלן ביסודיות. האם ניתן לבסס ממצאים מרשיעים על סמך עדות גיא גלבוע? 13. אכן, הקשיים שהצגנו לעיל יצרו קושי במתן תשובות ע"י העד מבחינה דיונית, ואולם אם מסירים את נחישות העד שלא לגלות פרט כלשהוא הכלול בחסיון, כי אז מתקבלת תמונה פשוטה וברורה לפיה העד היווה את גרעין הפעולה בעסקת הסמים בחלקה הגלוי והפרונטלי אל מול הנאשמים בשטח. אכן, העד הודה שלא הוא יצר את הקשר הראשוני בין מוכר הסם לבין קונה הסם, וכי היו אנשים נוספים שדיברו בטלפון והביאו למקום את שני הצדדים לעיסקה, או אז החל העד במעורבותו בענין, והוא שדיבר עם נאשם 2 בניסיון לבצע את עסקת הסמים. אני קובע כממצא מוכח ומייחס מהימנות רבה לעדות העד גלבוע, לפיה נאשם 1 היה מעורב בעסקה באותו ערב כפי שהעיד בחקירתו: "ש. הם יצאו מהמסעדה ואז מה קורה? ת. ואז הבחור עם הלבן ניגש אליי ושאל אותי אם אני רוצה לבדוק את החומר. ש. מי זה הבחור עם הלבן ת. נאשם 1. .... ת. אני חניתי במקביל 2, 3 חנויות משמאלם יש גרם מדרגות שלשם הוא הוביל אותי. ירדנו איזה 10 מדרגות, מצד שמאל היתה גדר בגובה מטר עם שדה פתוח, ממש על הגדר, היה שק עם המריחואנה. ש. אבל הוא לא נגע בשם (צ.ל. בשק - י.ש.) ת. הוא הצביע עליו." (פרוטוקול ע' 27) העד תיאר לאחר מכן שלקח את השק עם הסם בתוכו והביא אותו לרחבה שבה חנה הרכב, ואחר כך אף הניח אותו ברכב. 4. אשר לנאשם 2, אומר העד: "הגעתי עם השק לרחבה שבה חניתי, שם נתן לי חוסני הוציא לי מהמעיל עור שלו הוציא סוליית חשיש אחת ונתן לי אותה ביד" (עמ' 28 לפרוטוקול). בהמשך מוסיף העד: "ש. אתה לא ראית את הבחור עם הלבן עיסא עומד בכביש ומסתכל היטב לצדדים. ת. זה קרה כשרציתי להעביר לו את הכסף. עיסא עמד על הכביש מרחק של לא יותר משבעה מטר מאיתנו, ואני וחוסני (נאשם 2 - י.ש.) הוצאתי לו את הכסף ועיסא הסתכל היטב לצדדים, כן." (ע' 30 לפרוטוקול). בשלב זה, הואיל ולא היתה בכוונת העד ליתן את הכסף ממש בידיו של נאשם 2, ניתן האות למעצר. נאשם 1 ניסה לברוח ונתקל בדלת הרכב בו היה העד פיני סייג (נשוב לכך להלן), אשר בלמה אותו, הוא נפל, נעצר ונאזק ע"י העד סייג, ואילו את נאשם 2 עצר גלבוע. את נוכחותו של האדם הנוסף חבוש הכיפה, גלבוע לא הכחיש ובמגבלות עדותו אין אף חשיבות לשאלה אם הוא זה שדיבר עם נאשם 2 בטלפון או עם אדם אחר מטעמו. כיצד ניתן ליישב את דברי העד עם דו"ח העוקב ת/7? 15. הרבה אנרגיה הושקעה ע"י הסניגור המלומד, בעימות העדים עם דו"ח זה. הסיבה לכך היתה שמבחינת הסניגוריה זוהי עדות ניטראלית ובלתי משוחדת שתיעדה את האירוע, ואין בדו"ח זכר למעבר סמים מיד אל יד. אמנם צודק הסניגור בטענתו שזוהי עדות ניטרלית, אולם הדרך לקבלה כעדות עיקרית המבססת את גירסת הסניגוריה ודוחה את גירסת התביעה, היא רבה ובלתי אפשרית מסיבות מספר: א. מכין הדו"ח - העוקב לא הובא לעדות. לדעת עו"ד בלום זהו מחדל של התביעה, שכן אין הנאשם צריך להוכיח את חפותו אלא התביעה היא זו שעליה הנטל להוכיח את אשמתו מעבר לספק סביר. לכן, עליה מוטל היה הנטל להעידו. אינני מקבל את טענתו זו של הסניגור המלומד. מבחינת התביעה אין דו"ח זה מעלה או מוריד, ולכן מלכתחילה הוא לא צורף לרשימת העדים. ראיות התביעה אינן נסמכות על עדות זו או על דו"ח אחר, והוא כשלעצמו, אינו נחוץ לה. נותרה איפוא הסניגוריה הרואה בו את חזות הכל בתיק זה, בלא כל עד מטעמה, שבאמצעותו יכולה היתה לחזק את הסתירות שלטעמה התגלו בין הדו"ח לבין עדות העד גלבוע ושאר העדים. נותר איפוא לפנינו דו"ח "שותק", שניתן ליישב בינו לבין שאר העדויות, באופן שמשקלו מועט ביותר, כדלקמן: (1) מהדו"ח ניתן ללמוד, בקריאה רציפה, כי אין הוא כולל פרטים על דיבורים, תנועות ידיים, העברת חפצים וכו'. הדו"ח עוסק, למעשה, אך ורק בתיאור של כניסות ויציאות של רכבים ואנשים מן הזירה אליה היתה מכוונת התצפית ותאור לבוש האנשים. (2) אין בהכרח סינכרוניזציה בין שעוני העוקב לבין שעונו של התצפיתן או של העד, כך שעימותו עם העד גלבוע עם הזמנים המדויקים בדו"ח - אינו בהכרח חופף במדוייק, עם שעונו של גלבוע כפי שהעד התבטא. (3) לא ניתן להסיק מהדו"ח מסקנה חד-משמעית, שכן הנאשמים עצמם העידו על פעולות שעשו בשטח ואשר אינן עולות בקנה אחד עם האמור בדו"ח. כך למשל נאשם 2 מעיד: "הוא אמר לי בוא והוציא לי מיכלית הוציא לי שק של חשיש היה קרוע מהאמצע בצורת 8 הפוך והיה קרוע אני תפסתי את השקית והרחתי אותו. גיא עמד והפתח של הטרנזיט היה ככה (מדגים) גיא גלבוע אמר לי תן לי לראות ונתתי לו לראות." (עמ' 2 לפרוטוקול). הארוע הנ"ל אותו תיאר נאשם 2 היה ליד הטרנזיט שאותו מתאר העוקב ב-ת/7 ממש לפני "פיצוץ" העסקה וגילוי העובדה שמדובר בשוטרים. דהיינו, במרווח הזמן המצוין בסעיפים 25 ו-26 לדו"ח, דהיינו, מרווח של 60 שניות! יוצא איפוא, שהדו"ח אינו משקף את הפעולות הקריטיות ביותר במבצע, דהיינו, הטיפול בסמים עצמם ואת נוכחות הנאשם 2, דבר המלמד שהעוקב לא התעניין בפעולות של העברת סמים אלא, כאמור, רק באנשים שהיו בזירה, ככל שנצפו על ידו, וברכבים. ספק אם העוקב ידע כלל שהוא מתצפת על עסקת סמים. (4) יתרה מזו, הדו"ח מתחיל במלים "19.37 תחילת עיקוב" ואין כל פרט בדו"ח המלמד היכן היה ממוקם העוקב, באיזה מרחק, באיזו זווית, האם ניתן היה לראות מאותה נקודה כל פרט שקשור בשטח, וכיוצא באלה שאלות מתבקשות בנסיבות המקרה, כשם שהסניגור המלומד ניסה לדלות בחקירת העד גלבוע לגבי תנועותיו ופעולותיו בשטח. לסיכום, דו"ח זה אינו סותר איפוא את דברי העד גלבוע ואף לא את יתר העדים, ולפיכך אינני מקבל את גירסת ההגנה ברובד זה. עדות העד משה כהן: עד זה היה תצפיתן והעיד כי לא ראה את עיסקת העברת הסמים עצמה. שיטת התיעוד שנעשתה בשטח היתה באופן שעד זה ישב במקום אחר וקיבל תשדורת במכשיר הקשר מתוך המכונית בה ישב העד פיני סייג. עד זה כתב את הדברים ששמע, אח"כ הגיע למשרד ועל פי הדף שנרשם בשטח הכין "דו"ח תצפית". בישיבה מיום 21.12.03 קיבלתי הדו"ח הנ"ל וסימנתיו כמוצג ת/8 וציינתי בהחלטתי שאנמק קבלתו מאוחר יותר וכך אני עושה. דו"ח זה הוגש כראיה לכך שעד זה רשם את הדברים ששמע בקשר, ולענין זה בלבד, ולפיכך הוא קביל אך ככזה. לאחר מכן העיד פיני סייג והגיש את המזכר ת/9, והוא הדו"ח שערך העד כהן, אלא שסייג הוא שאמר את הדברים במכשיר הקשר ובשלב מאוחר יותר העתיק אותם מת/8 והעיד כי אלו הדברים שאמר במכשיר הקשר. למעשה, שני עדים אלה, כהן וסייג, מתארים פעולה של מעיין "הקלטה ותמלול" כשהעד כהן משמש "כמכשיר ההקלטה". ספק בעיני אם זו הדרך הראויה להבאת ראיה מסוג זה, דהיינו תיאור השטח והנעשה בו ע"י אדם בשטח והעברתו אל הכתב באופן שתואר. מסיבה זו יש להתייחס בזהירות לת/8 ו-ת/9. אילו על פיהם הייתי אמור לקבוע ממצא מרשיע הייתי נוטה לפסול שיטה זו ולהתעלם מהראיה או ליתן לה משקל זעום. למותר לציין, שבתקופתנו, כשיש פלפונים שבעזרתם ניתן גם להקליט שיחות, או אמצעים מתוחכמים אחרים שבוודאי נמצאים בשרות יחידות אלה ואחרות במשטרה, נראית פעולה זו כבלתי מתאימה לרוח הזמן, בלשון המעטה. מעיון בת/8 ות/9 עולה כי אף הם אינם מעלים ואינם מורידים, ואף הם מתארים "כניסות ויציאות" של אנשים ורכבים מהמתחם המדובר. עדות העד סייג: 17. העד תיאר בדו"ח שערך (ת/10) את השלב שקדם למעצר הנאשמים בשטח. על פי האמור בדו"ח, גלבוע ביקש ממנו לעצור את נאשם 1 וזה פתח את הדלת, או אז נאשם 1 רץ לעברו, נתקל בדלת הפתוחה ונחבט בה ונפל, וכתוצאה מכך מראת הרכב נפלה ופח הדלת התעקם. במהלך עדותו עלתה השאלה האם הוא למעשה עצר את נאשם 1 במנוסתו באמצעות הרכב ("מעצר באמצעות הרכב" - כפי שהתבטא עו"ד בלום), דהיינו פתח את הדלת על מנת לחסום את דרכו של נאשם 1 ולא לאפשר לו לברוח בין שני כלי הרכב שעמדו במקום. העד התכחש לכך, אולם לא השתכנעתי שאין קשר בין הדברים, שכן הוא העיד שהחזיק את הדלת בשתי ידיו על מנת שלא תיסגר, משמע, אין כל היגיון שנאשם 1 ירוץ ישירות אל גוף הדלת אם זו היתה פתוחה, משל היה כשור השועט אל מול חרב הטרובדור. אכן, נאשם 1 נתקל בדלת ונחבל, אם כי החבלה לא נראתה מיד על פני השטח, הואיל והמכה היתה בחזה והנאשם 1 היה לבוש. לא ברור איפוא מה היתה עוצמת המכה והאם היתה בעוצמה כזו שלא איפשרה לו ליתן מאוחר יותר עדות כפי שעשה. אולם גם אם צודק הסניגור בנקודה זו, אף היא אינה גורעת מן הממצאים או מקבלת הודעות הנאשמים כהווייתן ולייחס להן משקל רב, ולא בכדי לא ביקש הסניגור המלומד מלקיים משפט זוטא לגבי הודעותיו של נאשם 1 (ת/1, ת/4). גירסת ההגנה במבחן הראיות: גירסתם הראשונית של הנאשמים מופיעה בהודעותיהם הראשונות במשטרה בסמוך לתום האירוע בשטח. הודעות נאשם 1, עיסא עמרו: 18. עיסא מספר בהודעתו מיום 30.9.03 שעה 23.30 (ת/1), שמחמד (נאשם 2) הינו חברו משכבר הימים וכי באותו ערב הביא מים לאנשים שהגיעו למקום בו היה. לשאלה מי הביא את הסמים ענה: "ת. אני עומד שם ומוחמד דיבר איתם" עיסא מכחיש את ביצוע העבירה בה הוא מוחשד, אולם עונה להמשך השאלות ומגלה פרטים המפלילים הן אותו והן את נאשם 2: "ש. מה מוחמד קשור לעיסקה" ת. הוא דיבר איתם והביא להם. ... ש. האם אתה מודע שמכרתם סמים לשוטר סמוי? ת. אני לא מכרתי. נראה לי מוחמד מכר. ... ש. מהיכן הבאתם את הסמים? ת. מדיר נבאללה. ש. מי הביא אותם משם? ת. מוחמד היה שם דיבר איתם והכל." (ע' 1, 2, להודעה ת/1 א'). 19. בהודעתו השניה מיום 1.10.03 שעה 13:45, (ת/4), הוא היה כבר זהיר יותר וניסה להרחיק עצמו מהאירוע או מחלקו בו, אם כי תשובותיו אינן נחרצות אלא עמומות. עדות עיסא בבית המשפט: 20. בעדותו בדיון מיום 23.12.03 הרחיב עיסא את הדיבור על היחס המעליב שקיבל מאנשי המשטרה, לרבות קללות ומכות, וסיפר אף על ההתקלות בדלת המכונית. הוא מסביר את הודעתו הראשונה במשטרה בדבר הבאת הסמים מדיר נבאללה בכך ש"זרק" שם של מקום על מנת שיעזבו אותו לנפשו. 21. בחקירה הנגדית התקשה לענות על שאלות בדבר מנוסתו מהמקום, ועל הכאבים שסבל. אין לו הסבר מדוע לא התלונן על המכות והכאבים בפני השופט בעת הדיון בהארכת המעצר. הוא טען שלא איפשרו לו לדבר, חרף שהיה מיוצג על ידי עו"ד. (פרוטוקול הדיון הוגש וסומן ת/11). את השוני בין שתי הודעותיו הוא מסביר בכך שבינתיים קיבל כדור הרגעה מהרופא. בהמשך, בתשובה לשאלת עו"ד פדן, העיד: "ש. האם אמרו לך מה לומר (הכוונה לשוטרים - י.ש.) ת. לא כל פעם. מה שאמרתי שאני מבין אני אמרתי. מה שהם רוצים שאני יגיד לא אמרתי. אמרתי משהו בכח שהם רוצים לדעת. אם אמרתי משהו כזה" ש. למה חתמת על הודעתך מיום 30.9 ת/1 ת. שאני בן אדם שנכנס לחקירה עם שוטרים או עם מישהו שמחוקק את החוק אז אני חייב לשמוע מה אומרים למה אני במצב שלא יכול לומר שאני לא רוצה לחתום או לא לחתום. אני חייב לחתום על המסמך של החוק. אבל הוא צריך לומר לי מה כתוב הביא לי מתורגמן. ש. למה חתמת אם אתה לא מבין. ת. זה החוק ואני חייב לחתום". (פרוטוקול ע' 108). הנה כי כן, העד מסביר כי חתם מתוך הכרה של כיבוד החוק ולא מתוך כפיה. 22. בהמשך עדותו מגלה העד פרטים נוספים הקושרים אותו לאירוע מעבר להבאת בקבוקי המים. כך למשל הוא מודה שדיבר עם גיא גלבוע (ע' 109) וכי מוחמד אמר "שיש לי משהו לדבר איתם..." (עמ' 109), הוא מאשר שסימן לטרנזיט לעצור (ע' 110), מאשר שאמר לגלבוע שאין לו מה לדאוג, אם כי לגירסתו לא בשל החשש מ"פרטייה", אלא בגלל שהיו ערבים בשטח, קרא למוחמד מהמסעדה והודיע לו כי היהודים הגיעו (ע' 114), וכיו"ב. כך לקראת סוף החקירה הנגדית הוא למעשה מודה בקשר כלשהו עם הסמים: "ש. אתה יצאת מהמסעדה והובלת את גלבוע כמה מטרים משם הצבעת על שק שנמצא שם. זה נכון. ת. זה נכון". (ע' 117 לפרוט'). 23. לקראת סיום עדותו ביקש להוסיף מיוזמתו, ואמר: "אני חי במדינה הזאת לא עשיתי אף פעם עבירה. הפילו אותי בתיק זה השוטרים נראה לי בגלל שאין להם בן אדם..." (ע' 118). לאור זאת ביקש ב"כ המאשימה להציג את הרישום הפלילי של העד (ת/12) ממנו עולה כי יש לו הרשעה בעבירה על חוק הכניסה לישראל, בגינה ריצה 7 ימי מאסר בפועל, וכן עבירה של התחזות כאדם אחר במטרה להונות, על פי סעיף 441 לחוק העונשין ובגינה הושתו עליו ביום שלושים ימי מאסר בפועל. עיסא הגיב לר"פ זה באומרו: "ת. העבירה מעבירות האלה לא אני הייתי אלא מישהו אחר. יש עבירה שקיבלתי חודש אבל לא אני הייתי אלא בן אדם אחר. אמרו זאת לשופט ויצאתי מזה. זה לא אני הייתי". (עמ' 114 לפרוט'). הסניגור המלומד לא התייחס לכך ולא ביקש להבהיר זאת עם העד בחקירה חוזרת, והדברים מדברים בעדם! סיכום ביניים לעניין נאשם 1: 24. אני מעדיף את הודעתו הראשונה של נאשם 1 במשטרה בצירוף דבריו בעדותו בבית המשפט וקובע כי נאשם 1 היה שותף לאירוע של מכירת הסמים. נאשם 2 מוחמד חסיני: א. הודעתו במשטרה מיום 30.9.03 שעה 23:03: 25. הודעה זו נגבתה ממוחמד בליל האירוע, ובה הוא מספר כי טייל בבית חנינה ופגש את חברו סאמר וביקש ללחוץ את ידו ופתאום קפצו עליו אנשים, הוא קיבל מכה מאקדח ונפצע בראשו. לאחר מכן הוא מתאר את לבושו, טוען לזכות השתיקה ולבסוף מודה שהוא מעשן סמים וכי הוא מחזיק בביתו קצת גראס לשם כיף, (ת/5). ב. הודעתו במשטרה מיום 1.10.03, שעה 12:35: 26. בהודעתו זו העלה מוחמד את גירסת "הפרטייה", היינו סיפר כי אכן היה במקום ודיבר על עיסקת סמים, וניהל לגביה מו"מ לרבות עם השוטרים. אלא שלגירסתו סוחר הסמים הוא אותו סאמר, חברו, אותו לא טרח להזמין כעד מטעמו, ומספר שסאמר הודיע לו שעומדת להתבצע עיסקת סמים ואם הוא מעוניין הוא יכול לבוא על מנת לגזול את כספי העיסקה. אשר לעיסא מציין מוחמד כי אינו יודע איך הוא קשור לענין (ת/6). עדותו של מוחמד בבית המשפט: 27. חקירתו הראשית היתה לקונית, דהיינו, הכחשת מכירת הסם וציון כי "נוכחותי במקום זה עניין מורכב" (ע' 119). בחקירתו הנגדית הוא מספר, שבשעה 19:30 של ערב האירוע הוא הלך לבית חנינה על מנת לקנות 10 גרם חשיש מבן אדם שהוא מכיר, שאמר לו שאם הוא מעונין ב"פרטייה" הרי מדובר בסכום גבוה. זהו אותו סאמר, ומוחמד העיד שהסכים. סאמר סיפר לו על כמות הסם והמחיר שהוסכם עליו. הוא מעיד על הגעה לשטח, הרכבים המעורבים, ושיחתו עם העד גלבוע בדבר הכסף, השתהותו במסעדה, קניית המצרכים לאשתו, וחזרתו לאירוע לאחר שבפגישה הראשונה לא נעשה דבר. פגישתו עם עיסא ובקשתו ממנו לעצור את הטרנזיט כשיבוא עם ה"ווזבוז", וכי כך עשה עיסא. לדבריו סאמר דיבר עם האיש עם הכיפה (גם בשם גיא). הוא מספר גם על הקטע המצוטט לעיל בדבר הרחת החשיש והמעצר. את הסתירות בין דבריו בהזדמנויות השונות (הודעותיו) הוא מסביר כך: "לא רציתי לומר הכל. לא רציתי להסתכסך עם סוחר סמים. אז סיפרתי את מה שסיפרתי עכשיו. אמר לי על פרטייה לא נעצרים תגיד לי את האמת. ואז סיפרתי לו את הכל" (ע' 113). הוא מכחיש שניהל המו"מ עם העד גיא גלבוע וטוען שעשה זאת עם גיא השני, אולם מיד לאחר מכן מתקן עצמו: "דיברתי בקצרות שתי מילים. דיברתי איתו על נושא אתה רוצה להביא סחורה אמרתי לו תביא כסף" (ע' 123). לשאלה: "ש. אתה החזקת את הסמים", עונה העד: "ת. אני מודה בזה אמר לי גיא תבדוק לי את זה עשיתי ככה (מדגים) הרחתי ובאתי להחזיר לו אמרתי לו דבר טוב. זה שישב באוטו גיא גלבוע אמר לי תן לי לראות". (ע' 126). ובהמשך: "ת... הוא שאל מה עם הכסף השוטר אומר מה עם הכסף איפה השק אמר לו אצלי אמרתי לו להתראות. יש לו את המפתחות של האוטו ונעלו לי. הלכתי וסאמר צעק משטרה. אני החזקתי את הסמים. ש. למה שאדם סתם יתן לך להחזיק סמים שלו. ת. הוא לא נתן לי. הוא אמר לי לבדוק. הוא קנה כנראה, הוא רצה חוות דעת שלי". (ע' 126). בהמשך מוחמד חוזר על הגירסה שדרש את הכסף לפני מתן הסמים. לבסוף הוא מציין כי ראה את השק עם המריחואנה וזיהה שזה גראס. בחינת גירסת נאשם 2: 28. מן האמור לעיל וכן מקטעים נוספים בעדותו שלא צוטטו, עולה רצף של סתירות בין הודעותיו (ת/5, ת/6) לבין עדותו בבית המשפט, ובין כל אלה לבין גירסת עיסא. גירסתו בדבר ה"פרטיה" היא אמנם מעניינת, ולמעשה מצמצמת בתבונה את תחום המחלוקת אך אינה אמינה כלל. העד עשה רושם של "מבין ענין" בענייני סמים ובסחר בסמים ולהלן מספר נקודות לחיזוק מסקנה זו: א. מוחמד בא לערוך 'פרטייה' כשהוא גלוי לחלוטין באופן שניתן יהא בנקל לזהותו בסמוך לאחר ביצוע השוד. ב. הוא בא לבצע שוד מבלי שהצטייד לשם כך בנשק קר או חם. אין היגיון בכך שאדם יתן כסף למאן דהוא אחר מבלי שיראה או יקבל את הסחורה בו זמנית, אא"כ מאיימים עליו. ג. הוא עורך חיפוש על גופו של השוטר גיא גלבוע, כנראה על מנת לבדוק אם יש עליו מכשירי הקלטה או נשק. ד. מדוע להיות מעורב במו"מ עם הקונה על מכירת הסם במקום להמתין עד למעבר הכסף ואז פשוט לשדוד אותו ולברוח, שהרי לגירסתו סאמר ביצע את העסקה וה"תכנית" לביצוע שוד אפשרית גם מבלי להיות כה סמוך למקום המצאות הסמים, או ליטול חלק במעורבות כה נמרצת בעסקה. ה. אם אכן כגירסתו סאמר ביצע העסקה הרי הוא יגזול את כספו של סאמר, וזה לא עולה בקנה אחד עם דבריו כי סאמר הציע לו לעשות פרטייה. ו. כאמור, סאמר לא הוזמן על ידו לעדות במשפט כדי לתמוך בגרסתו, עובדה הפועלת כנגדו. 29. יוצא איפוא, כי מוחמד ביצע את עיסקת הסמים ולא היה זה ניסיון שוד כדבריו. מסקנות: א. גירסת נאשמים אינה אמינה כלל ועיקר, והם קושרים עצמם לביצוע העבירות כפי שנוכחנו לעיל. ב. אין לקבל את גירסת הנאשמים כי היתה כאן קונספירציה להפלילם לאור כשלון המבצע ובריחת הסוחרים ואנשי הקשר מבלי שהמשטרה הצליחה לעצרם. לתאוריה זו אין תימוכין בראיות ויש לדחותה בשתי ידיים. ג. טענת כפל מכוניות הב.מ.וו. נועדה אולי לבלבל את העדים במהלך עדותם אולם אינה מעלה ואינה מורידה, אף אם אכן מדובר בשתי מכוניות או בצבע שונה. ד. כך גם לגבי מיקום המכוניות, הסניגוריה לא הצליחה להראות במה הדבר פוגם בתשתית ראיות התביעה, או איזה ספק הדבר מעורר. ה. שימוש העד גלבוע בלשון רבים נובע, כאמור, מהרצון שלא לחשוף את איש הקשר. ו. אני מקבל את עדותו של גלבוע כמהימנה. ז. אי הבאתו של סאמר למתן עדות מחלישה את תיאורית ה"פרטייה", נוגדת את הודעת עיסא כי מוחמד הביא את הסמים מביר נבאללה, וסותרת את עדות מוחמד כי הוא דיבר עם סאמר בטלפון (והוא היחיד שהיה לו את מספר הטלפון, כדבריו), ולפתע הוא משנה את עדותו ומעיד כי סאמר היה במקום. ח. אכן, קו הגנה זה הוכתב למעשה ע"י מוחמד בהודעתו במשטרה, ולפיכך משבחר לטעון כי אכן דיבר עם גלבוע על הסם, הציג עצמו כבעל הסם, הציע את מקום החלפת הסחורה בכסף, חזר לזירה פעם נוספת, היה המעורב בעסקה, הרי שרק הוא היה יכול להפריך את העובדה שלא עשה עסקת סמים. במילים אחרות, טענת הנאשמים בענין 'הפרטייה' אינה מעוררת כל ספק סביר בתשתית הראייתית שהוצגה ע"י המאשימה. משכשלו הנאשמים בשכנוע בית המשפט שכוונתם היתה לשוד, ולו בדרך של הטלת ספק סביר, נותרה איפוא התוצאה שהמצג שהציגו כלפי השוטרים הוא אמת. סיכום: א. הודעותיהם של הנאשמים התקבלו והן מהוות אימרת חוץ של מי שהינו עד במשפט על פי סעיף 10א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 (להלן - הפקודה). הנאשמים היו עדים במשפט ונחקרו ע"י הצדדים. לפיכך, ניתן להסתמך על אימרות כל אחד מהם כנגד השני כפי שפורט לעיל בהכרעת דין זו. הנאשמים הינם שותפים לעבירות בתיק זה, הם עדים כשרים ועדותם משמשת לא רק ראיה לחובתם, אלא אף כלפי השותף. (י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה מהודרת 1999, 394; ע"פ 229/86 בר-עט, פ"ד מ(2) 430). במהלך עדותם קשרו הנאשמים אחד את השני לעסקת הסמים בפרטים נוספים אף מעבר לאימרותיהם, הן פרטים שהיו בידיעתם והן פרטים שמשתלבים עם עדותו של גיא גלבוע. משקיבלתי את עדותו של גיא גלבוע כמהימנה, ודחיתי את גירסת הנאשם 2 בעניין תכנון השוד, וקיבלתי את הודעותיהם, ייחסתי להן את מלוא המשקל המפליל אחד נגד השני, התוצאה היא שהמאשימה הוכיחה כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום מעבר לכל ספק סביר, וכמפורט להלן: פירוט העבירות המיוחסות לנאשמים: א. סחר בסם מסוכן (אישום מס' 1): סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג - 1973 קובע: "לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך אחרת, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל". מן הראיות שהובאו בפני נראה כי האלמנטים הנדרשים בסעיף 13 על מנת להרשיע נאשם בסעיף זה אכן הוכחו מעבר לכל ספק סביר. הנאשמים היו שותפים להספקת הסם המסוכן לשוטר הסמוי גיא גלבוע. נאשם 1 הודה בכך כמפורט לעיל, הוא שדיבר עם נאשם 2 בקשר לענין, הוא שהצביע על השק שאותו לקח העד גלבוע והעביר לרכב, והוא שאף הודה שנאשם 2 הביא את הסם מדיר נאבללה. נאשם 2 הודה בניהול המשא ומתן עם גלבוע בדבר הסמים והמחיר, ועמד לקבל את התמורה. על כך אין חולק, אלא שטוען הוא כי המטרה היתה שוד ולא סחר בסמים. משלא קיבלתי את גירסתו בדבר "הפרטייה" ואינני מאמין לו, כפי שנימקתי לעיל, הרי שעבר את העבירה המיוחסת לו בסעיף 13 הנ"ל. אוסיף ואומר אף למעלה מן הנדרש, כי גם אם נאשם 2 התכוון אכן לבצע עבירת שוד באמצעות הצעת סם מסוכן לקונה, הרי ניתן לראות בכך משום ביצוע "עסקה אחרת" על-פי לשון סעיף 13 הנ"ל. הואיל ולא הייתה מחלוקת בעניין מהות הסם, משקלו ומחירו, אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה זו. ב. החזקת סם מסוכן (אישום מס' 1): סעיף 7(א) לפקודה קובע: "לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו אלא במידה שהותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל" הנאשמים החזיקו בסם באירוע המתואר או בחלקו גם אם לא בכליהם במהלך כל האירוע. נאשם 1 הצביע על השק עם המריחואנה, ומכח השותפות עם נאשם 2 גם בחשיש, וכך גם לגבי נאשם 2 אשר החזיק החשיש והציע את המריחואנה בשותפות עם נאשם 1, על פי סעיף 29 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 המגדיר מיהו מבצע העבירה, המשתתפים בה והמבצע באמצעות אחר. לפיכך, אני מרשיע את הנאשמים בעבירה לפי סעיף 7(א)+ (ג) לפקודה. ג. כניסה לישראל שלא כחוק (אישום מס' 1 לגבי נאשם 1): עבירה זו מיוחסת לנאשם שאין חולק 1 שהינו תושב דורא, שאינה בשטח מדינת ישראל. הוכח באמצעות עדי המאשימה והנאשם עצמו כי האירוע היה בתוך שטח מדינת ישראל והנאשם 1 לא כפר בכך. לפיכך אני מרשיעו בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק בהתאם לסעיף 12(ו) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952. ד. החזקת סם לצריכה עצמית (אישום 2 לגבי נאשם 2): לנאשם 2 יוחס גם אישום של החזקת סם נוסף במשקל 8.3 גרם מסוג מריחואנה וכן 8.3 גרם מסוג חשיש שנמצאו בביתו והוא הודה בכך, ולפיכך אני מרשיעו גם בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, על פי סעיף 7(א)+ (ג) לפקודה. לאור כל האמור, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. לאור האמור, ועל פי סעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים אני קובע בזאת שהנאשמים הינם סוחרי סמים. סחר בסמיםסמים