פסק-דין השופטת ד' ביניש: ?1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי וסחר בסם מסוכן. בכתב האישום שהוגש נגד המערער נטען כי הוא רכש במספר הזדמנויות סם מסוכן מסוג קוקאין ומכר אותו לאחרים. המערער כפר באישומים המיוחסים לו, אך בית המשפט העדיף את גרסת התביעה ודחה כבלתי מהימנה את עדותו של המערער. ?2. הפרשה שלפנינו היא רק גזרה צרה בפרשה גדולה של ייבוא וסחר בסמים, בה היו מעורבים גורמים רבים, ובהם יחזקאל זפט ואילנית דיין-פרואה - שניים מעדי התביעה בפרשה זו (להלן: זפט ו-אילנית). וזוהי השתלשלות העובדות כפי שנקבעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בספטמבר 999 נסע זפט לוונצואלה ומשם שלח לישראל כּן ציור בו היו מוחבאים ?2 ק"ג סמים מסוג קוקאין. כן הציור נשלח עבור אילנית, שהייתה באותה תקופה חברתו לחיים של זפט, לכתובת אימהּ בירושלים. אילנית, אשר ככל הנראה לא ידעה על הסמים המוחבאים, הביאה מסניף הדואר את כּן הציורורק בדרכם מירושלים לביתם בנתניה סיפר זפט לאילנית על הסמים המוחבאים בכּן הציור. מאוחר יותר הסתבר כי הסמים באיכות ירודה וזפט התקשה במכירתם. הוא ביקש מאילנית לסייע במכירת הסמים והיא יצרה קשר עם המערער. בעדותה מסרה אילנית כי הכירה את המערער דרך מכר משותף, כסוחר של גראס וכדורי אקסטזי. הפגישה הראשונה בין המערער ואילנית התקיימה במסעדת אווזי בשכונת התקווה. כפי שעולה מן העדות של אילנית, אשר התקבלה על ידי בית המשפט כמהימנה, בפגישה זו הביע המערער נכונות לרכוש את הסם, אך ביקש לקבל דוגמא ממנו. בהמשך היום נפגשו אילנית והמערער שנית ואילנית העבירה למערער דוגמא מן הסם. כעבור זמן מה יצר המערער קשר עם אילנית והם קבעו להיפגש בחניון קניון הזהב בראשון לציון. זפט מסר לאילנית ?50 גרם מן הקוקאין לשם ביצוע הרכישה. אילנית נפגשה בחניון הקניון עם המערער ואדם נוסף והעבירה לו את הסם, תמות תשלום חלקי. הצדדים סיכמו כי התשלום יהיה ב"קרדיט", וישולם בהתאם להתקדמות המכירה. כעבור מספר ימים נקבעה פגישה נוספת בחניון קניון הזהב. המערער הגיע מלווה באדם נוסף ובפעם השנייה אילנית העבירה למערער ?50 גרם קוקאין בתמורה לתשלום חלקי. מספר ימים לאחר מכן נערכ פגישה שלישית, הפעם בסופרלנד בראשון לציון. הסם הוסתר קודם לכן על ידי זפט מתחת לאבן, ובתמורה, שוב, העביר המערער סכום כסף חלקי עבור הסם. ?3. בית המשפט המחוזי קבע כי אלו שלוש הרכישות היחידות שהתבצעו בין הצדדים. בשלוש הפעמים רכש המערער בסך הכל ?150 גרם קוקאין. לאחר שלוש הרכישות התעוררו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לחוב הכספי של המערער. כשבוע לאחר הפגישה בסופרלנד נפגשו אילנית והמערער, יחד עם זפטאדם נוסף בשם יוסי רג'ואן, בחוף הים בבת ים, בניסיון ליישב את המחלוקות הכספיות. בפגישה טענה אילנית כי המערער לא שילם את כל חובו, וכל התשלומים שהוא שילם לה הועברו על ידה לזפט. המערער טען, ככל הנראה, שהוא שילם את כל הסכום ואילנית נטלה לרשותה חלקים מן הכספים ששילם. בין הצדדים התפתח עימות ואילנית אף תקפה את המערער. לאחר העימות הפיזי אילנית חיכתה לזפט במכונית, וככל שעלה מעדותה ומעדותו של זפט, המחלוקות הכספיות לא נפתרו. פגישה זו הייתה הפגישה האחרונה בין הצדדים. מספר חודשים לאחר מכן תכנן זפט, יחד עם אנשים נוספים, ייבוא משלוח נוסף של ?40 ק"ג קוקאין מוונצואלה. המשלוח נתפס בוונצואלה והחלה חקירה סמויה. זפט נעצר על ידי המשטרה וביום ?25.7.00 נחתם עימו הסכם עד מדינה. במשך מספר דשים הוא פעל כסוכן סמוי מטעם המשטרה, אך ביום ?16.11.00 הוא עזב את הארץ, יחד עם אילנית, תוך הפרת הסכם עד המדינה. השניים אותרו מספר חודשים לאחר מכן בנמיביה, הועברו לדרום אפריקה לחקירה ומשם לישראל. הסכם עד המדינה בוטל עקב הפרתו ונגד זפט הוגש כתב אישום לבית השפט בתל אביב-יפו. האישום הרביעי מבין שבעת האישומים המפורטים בכתב האישום נוגע לפרשה שלפנינו. כתב אישום הוגש גם נגד אילנית על חלקה בפרשות הייבוא והמכירה השונות. היא הורשעה על פי הודאתה, לאחר חתימה על הסדר טיעון, ונידונה ל-?50 חודשי מאסר, מתוכם ?32 חודשים לצוי בפועל והיתרה על תנאי. שני מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדה, הופעלו בחופף לעונש שהוטל עליה. ?4. במהלך חקירתם של זפט ואילנית בדרום אפריקה ובישראל, עלה שמו של המערער. הוא נעצר ביום ?20.2.01 והוחזק במעצר עד הרשעתו. במסגרת פרשת התביעה העידו בפני בית המשפט קמא ארבעה עדים: אילנית, זפט ושני החוקרים שניהלו את החקירה. אילנית הייתה עדת התביעה המרכזית. עלף אי דיוקים בין הודעותיה במשטרה ועדותה בבית המשפט, קבע בית המשפט כי עדותה בפניו הייתה בהירה וכנה. בהתאם לכך קבע גם כי יש להעדיף את גרסתה על פני גרסתו של המערער, שטען בעדותו כי אילנית טופלת עליו האשמות לאחר שבעבר סירב להיענות לחיזוריה. זפט היה עד התביעה השני. כאמור, נגד זפט הוגש כתב אישום נפרד לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. משפטו התנהל במקביל למשפטו של המערער וצפוי היה להימשך זמן רב. מאחר שזפט הינו שותף לעבירה, היה על התביעה, על פי ההלכה שנקבעה בע"פ ?194/75 מנחם קינזי נ' מדינת ישראל, פד ל (?2) 477 (להלן: הלכת קינזי) להמתין עד לסיום משפטו, ואז להעידו. התביעה ביקשה מבית המשפט המחוזי לסטות מהלכת קינזי בטענה כי הרציונלים העומדים ביסוד ההלכה אינם מתקיימים במקרה הנדון. בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים וקבע כי ההנחות בבסיס הלכת קינזי, ובה בעיקר החשש שהעד יפליל את שותפו על מנת לזכות בטובת הנאה במשפטו שלו, אינם מתקיימים במקרה זה. החלטת בית המשפט נסמכה על שני טעמים עיקריים. הטעם האחד, התבסס על מכתב שנתפס במהלך משפטו של זפט, ביום ?20.7.01, אשר היה מיועד לבנו של המערער. במכתב כתב זפט כי הוא מתוון שלא לזהות את המערער כמי שביצע את העבירה, וכי הוא מתכוון למשוך את המשפט שלו זמן רב, במהלכו עשוי המערער להשתחרר. מן המכתב משתמע באופן מפורש כי אין בכוונתו של זפט להפליל את המערער - החשש המרכזי העומד ביסודה של הלכת קינזי. הטעם השני נוגע לשאיפת העד השותף לקבל טובת הנאה במשפטו שלו בעד עדותו במשפטו של השותף. בית המשפט קבע כי לא נראה שזפט מצפה לטובת הנאה במשפטו, נוכח הפרת הסכם עד המדינה והצהרת התובע כי אין בכוונת המדינה לערוך הסכם נוסף עם זפט. בנוסף, התובע הצהיר שלא ייעשה כל שימוש בעדותו של זפט כראיה מפלילה במשפטו, ובכך הוענק לו למעשה חיסיון מפני הפללה עצמית. בית המשפט הוסיף כי המגמה הקיימת כיום בפסיקה היא לצמצם את תחולת הלכת קינזי ועל כן, בהחלטה מיום ?18.11.01, התיר בית המשפט קמא את עדותו של זפט. ?5. בעדותו אישר זפט את התקיימותן של מספר עסקאות מכירת סם בהן היו מעורבים אילנית ואדם בשם שמעון קדוש. עם זאת, זפט טען כי המערער אינו אותו שמעון קדוש שרכש את הסמים. שאלת הזיהוי של המערער כמי שביצע את המכירה התעוררה הן בעדות של זפט בבית המשפט והן בחקירתו במשרה. זפט טען כי הוא ליווה את אילנית לעסקאות המכירה, אולם, פיקח על הנעשה מרחוק ולא יכול היה לראות את המערער מקרוב. לטענתו, הוא פגש את המערער רק פעם אחת במפגש בחוף הים. בהסתמך על הזיהוי במפגש זה הוא טען שהמערער אינו אותו אדם שפגש. פעמיים במהלך החקירה במשטרה הוצגו לפני זפט תמונות שונות של המערער. בשתיהן הוא ציין שהאיש הוא שמעון קדוש. בעדותו כפר זפט בהליך הזיהוי, וטען כי תהליך הזיהוי במשטרה לא היה תקין וכי שמו של המערער הוכנס לפיו על ידי השוטרים. בית המשפט קמא דחה טענה זו. הוא העדיף את עדויותיהם של חוקרי המשטרה וקבע כי הקלטות החקירה וסרט הוידיאו של החקירה שהוצגו לפניו מעידים על כך שזפט עצמו העלה את שמו של המערער מבלי שהחוקרים שידלוהו לכך. עדותו של זפט סתרה בפרטים שונים את הודעותיו במשטרה. בית המשפט קבע כי יש להעדיף את אמרותיו במשטרה בהתאם לסעיף ?10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-?1971. בהתאם לקביעה זו הועדפה הודעתו בעניין זיהויו של המערער כרוכש הסמים ובעניין עסקאות המכירה. ?6. במסגרת פרשת ההגנה העיד המערער בלבד. בניגוד לחקירתו במשטרה, בה שמר ככלל על זכות השתיקה, הוא בחר להעיד בבית המשפט. על פי הגרסה שהוצגה על ידו, ההאשמות נגדו הן פרי עלילה שטפלה אילנית בגין סירובו לקשור עימה קשרים רומנטיים. בית המשפט קבע כי ניתן היה לצפות מ המערער, שאילו עמדה לו טענת ההגנה האמורה, יכול היה לעשות בה שימוש מלא במסגרת החקירה. הסבריו של המערער לשתיקתו במשטרה ובהם הטענה כי חשש שהחוקרים "תופרים לו תיק", לא הניחו את דעתו של בית המשפט. השופט קבע כי גרסתו הכבושה אינה משכנעת וכי יש בשתיקתו כדי לחזק את ראיות התביעה. את החיזוק לעדותה של אילנית, המהווה שותפה לעבירה, מצא בית המשפט בעדותו של זפט. בית המשפט קבע כי העדויות תואמות במרבית הפרטים והן מחזקות את עדותה של אילנית בשאלת המכירה, כמויות הסם שנמכרו למערער וסוגו, ובשאלת זיהויו של המערער כרוכש הסמים. אשר לעובדה שלא הוצגו בפני בית המשפט אנשים להם מכר המערער את הסם, טען בית המשפט כי ניתן ללמוד על מכירת הסם מעדותה של אילנית. אילנית העידה כי שוחחה עם הנאשם והוא אמר לה שהוא מוכר את הסם לאחרים. כשהתקשרה לברר מתי יינתן התשלום המלא עבור הסם, השיב לה המערער כי "אנשים לא קנו ויש סחורה" וכי עליה לחכות ליום חמישי או שישי "כי יש ביקוש לסמים אז". בנוסף, המערער הוסיף לרכוש כמויות נוספות, דבר שיש בו ללמד על מכירת הכמויות הקודמות לאחרים. עוד קבע בית המשפט קמא כי על מנת להוכיח עסקה אין הכרח בהוכחה ישירה של מכירה וקנייה, והמסקנה יכולה להשען גם על ראיות אחרות. במקרה הנדון נקבע על פי מכלול הנסיבות שלא הוכח כי המערער צרך את הסמים בעצמו אלא מכר אותם. ?7. על יסוד מסקנות אלה הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו. בגזר הדין סירב בית המשפט לבקשת ההגנה להשית על הנאשם עונש קל מזה שהוטל על אילנית, על פי עיקרון אחידות הענישה. עם זאת, בית המשפט היה נכון לתת את הדעת גם לעונש שנגזר עליה. הוא קבע כי העוש שהושת על אילנית היה תוצאה של הסדר טיעון שנבע מנכונותה של אילנית להודות מייד ולסייע בחשיפת הגורמים האחרים אשר היו מעורבים בפרשה. בית המשפט קבע כי ישנה חומרה רבה במעשי המערער. מדובר היה בהפצה של סם מסוכן שמסב נזק רב לחברה כולה ומחייב הטלת עונשים מכבידים. על כן, קבע בית המשפט כי עונשו של המערער יועמד על ?80 חודשי מאסר, מהם ?40 חודשים לריצוי בפועל מיום מעצרו והיתרה על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע. ?8. על פסק דינו של בית המשפט קמא הוגש הערעור שלפנינו. לעניין הכרעת הדין תקף המערער את קביעות המהימנות של בית המשפט ביחס לעדותה של אילנית. המערער טוען כי בית המשפט התעלם מעברה הפלילי של אילנית ומן העובדה שהיו סתירות בעדותה ושהיא עצמה הודתה ששיקרה בחלק מחקיות המשטרה. כן נטען כי עדותה של אילנית באשר למכירת הסם על ידי המערער היא בגדר עדות שמועה ועל כן, היא אינה עדות קבילה. עוד טען כנגד פגמים שונים שנפלו לטענתו בכתב האישום וכן טען להעדר ראיות למכירת הסם. ביחס לחיזוק שנמצא בעדותו של זפט טוען המערער כי עדותו של זפט היא בבחינת עדות שמועה ואין לייחס לה חשיבות, במיוחד נוכח העובדה שזפט לא זיהה את המערער בחקירת המשטרה. עוד נטען כי היה מקום לקבל את הסברו של המערער באשר לשתיקתו בחקירת המשטרה. לעניין גזר הדין נטען כי בית המשפט החמיר עם המערער וכי חלקו בפרשה היה קטן יחסית. המערער מבקש ללמוד מן העונש שנגזר על אילנית, שחלקה בפרשה היה גדול בהרבה משלו ועברה הפלילי כבד מזה של המערער. כמו כן, נטען כי בית המשפט לא התחשב בעברו הפלילי ובמצבו החברתי והמשפחתי של המערער המצדיק ענישה לקולה. ?9. לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להרשיע את המערער. החלטת בית המשפט התבססה בעיקרה על ממצאי המהימנות שקבע. כידוע, הלכה היא שבית המשפט שלערעור לא יתערב בממצאי מהימנות שנקבעים על ידי הערכאה שבוחנת את הראיות ומתרשמת מן העדויות באופן ישיר, אלא במקים חריגים כאשר מתגלות סתירות מהותיות וטעויות בולטות (ראו ע"פ ?9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (?4) 632). לא שוכנענו כי מתקיימות בעדותה של אילנית סתירות משמעותיות המצדיקות את התערבותנו במסקנתו של בית המשפט בדבר מהימנותה. אמנם, אי דיוקים מסוימים הלו בין דבריה בחקירה ובין עדותה בבית המשפט. אולם, עדותה של אילנית במשטרה, ובמיוחד עדותה בדרום אפריקה, ניתנה בטרם ידעה אילנית שעם זפט, שהיה חברה לחיים, נחתם הסכם עד מדינה; לפיכך, בחרה אילנית להעלים קטעים מסוימים מהפרשה. עם זאת, אילנית העידה כי מרגע שהגיעה ארצה והתבררה לה התמונה המלאה, היא כתבה את הודעתה בכתב ידה ומסרה את הפרטים המלאים לגבי הפרשות כולן. אילנית לא הכחישה את שקריה הקודמים, אלא התמודדה עימם וסיפקה הסברים משכנעים. בית המשפט קמא שוכנע כי אילנית החליטה לחשוף את הפרשה כולה; הוא התרשם מאוד מאמינותה של אילנית וקבע כי עדותה הייתה בהירה ורציפה. לפיכך, אין מקום להתערבות במשקל שנתן בית המשפט לעדותה של אילנית. אין להתערב גם בקביעות בית המשפט קמא ביחס לעדויות האחרות שנשמעו בפניו. אשר לעדותו של זפט, בית המשפט העדיף את ההודעות שמסר במשטרה על פני עדותו בבית המשפט. החלטת בית המשפט נסמכה הן על חומר הראיות שהוצג לפניו והן על עדויותיהם של חוקרי המשטרה. בחקירותיו במשטרה זיהה זפט את המערער כמי שרכש את הסמים. אמנם, הוא ניסה לחמוק מן הצורך לזהות את המערער, אך כפי שעלה מהקלטות החקירה ומקלטת הוידיאו שתיעדה את אחת החקירות, החוקרים לא התערבו ולא "הכניסו" לפיו של זפט את שמו של המערער, כפי שהוא ניסה לטעון. יש לדחות את טענת בא-כוח המערער לפיה זיהויו של זפט את המערער במשטרה מהווה עדות שמועה. כפי שהוכח הן מעדותה של אילנית והן מעדותו של זפט עצמו, זפט נהג להתלוות לאילנית לביצוע עסקאות המכר עם המערער. הוא לא נכח בביצוע העסקה עצמה, אך הקפיד לשמור על קשר עין וראה את המערער. זאת ועוד; זפט בעצמו הודה שפגש את המערער במפגש בחוף הים. לכך יש להוסיף את הפרטים שהתגלו במכתב שייעד זפט לבנו של המערער, בו הודיע כי בכוונתו להימנע מזיהוי המערער כרוכש הסמים. פרט לשאלת הזיהוי, בה כאמור יש לקבל את מסקנת בית המשפט, הרי ביתר חלקי עדותו של זפט תאמה העדות במרביתה את העובדות שנזכרו בעדותה של אילנית; ולכן, אין להתערב בקביעת בית המשפט קמא לפיה יש לראות בעדותו של זפט משום חיזוק לעדותה של אילנית. ?10. הטענה הנוספת שהועלתה על ידי המערער נוגעת לעובדה שהתביעה לא הציגה בפני בית המשפט ראיות פוזיטיביות ישירות המעידות על מכירת הסמים ואף לא ציינה בכתב האישום תאריכים ופרטים לגבי רכישות הסם או מכירתו. אמנם, הרשעת המערער בעבירה של סחר בסם מסוכן התבססה בעיקרהעל ראיות נסיבתיות, אך אין בכך כדי לאיין את ההרשעה. בית המשפט למד על מכירת הסם הן מבחינת כלל נסיבות המקרה והן מעדותה של אילנית לפיה המערער אמר לה שעדיין לא מכר את הכמות כולה, ולכן, אין לו די כסף לשלם עבור הרכישה. בהקשר זה נציין כי יש לדחות את טענת בא-כוח המערער כאילו אין לייחס משקל לעדות זו שהיא בבחינת עדות שמועה. עדותה של אילנית בעניין זה, המביאה את דבריו של המערער כפי ששמעה מפיו, היא ראיה קבילה בהיותה ראיה בדבר אמרת נאשם מחוץ לכתלי בית המשפט, ויש בה כדי ליצור תשתית ראייתית נסיבתית המחזקת את גרסת התביעה. במקרה שלפנינו, מכלול הנסיבות, ובהן עדותה של אילנית, הכמות הגדולה של הסם ועדותו של זפט בצירוף הודעתו במשטרה, מובילים למסקנת בית המשפט קמא לפיה המערער מכר לאחרים את הסם שרכש. ?11. יש לדחות גם את הערעור על גזר הדין. אין לקבל את טענת הסניגור כי עיקרון אחידות הענישה מחייב הטלת עונשים זהים על המערער ועל אילנית. עקרון אחידות הענישה הינו אחד מהכללים המנחים את בית המשפט בבואו לגזור את הדין, אך אין הוא פוטר את בית המשפט מהטלת עונשים אנדיבידואלים על פי נסיבותיו של כל מקרה. אין חולק כי גזר הדין שהושת על אילנית חמור פחות מזה שהושת על המערער, אך דומה כי ההבדל בין שני העונשים הולם את השוני בעניינו של כל אחד מהם. אילנית הורשעה במסגרת הסדר טיעון לאחר שהודתה באישומים שיוחסו לה. היא עמדה בנטל הכבד של מתן עדות בפני בית המשפט בה חשפה את חלקם של הנאשמים הנוספים ואת הפרשה כולה. נסיבות אלה נלקחות בחשבון בעת קביעת העונש. בית המשפט קמא, בגוזרו את הדין, הביא בגדר שיקוליו את העונש שנגזר על אילנית והטיל על המערער עונש שאינו חורג באופן משמעותי מהעונש שנגזר עליה. יתירה מזו, עונשו של המערער אף אינו חורג מן הענישה המקובלת במקרים מעין אלה והוא אף נוטה לקולה. העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות ביותר של סחר בסם מסוכן שמצדיקות ענישה חמורה התורמת לביעור נגע הסמים. אשר על כן, לא ראינו לנכון להתערב בגזר הדין. ?12. בשולי הדברים נציין כי באת-כוח המדינה ביקשה, במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, לטעון גם לעניין צמצום תחולתה של הלכת קינזי. לא מצאנו לנכון לאפשר במהלך הדיון את הצגת הטיעון בעניין זה, מן הטעם שסברנו כי בפרשה שלפנינו צדק השופט קמא בהתירו את עדותו של זפט, כיוו שלא התקיים בעניינו הרציונל של הלכת קינזי. ניתן היה לצפות מראש, כפי שהסתבר בדיעבד, שזפט לא זו בלבד שלא יפליל את המערער, אלא אף ייצא מגדרו בניסיון להציגו כמי שאיננו חלק מעסקת המכר. גם העובדה שנחתם עם זפט בעבר הסכם עד מדינה, אשר הופר על ידו, יכולה הייתה ללמד על כך שהמדינה לא תעניק לו הזדמנות נוספת, וכי אין יסוד להניח כי הוא מצפה לטובת הנאה במשפטו עקב העדות שימסור במשפטו של המערער. זאת ועוד. העובדות בפרשה זו, על פניהן אינן מעוררות חשש כי מדובר בעד המעונין להקטין את מידת מעורבותו שלו ולהגדיל בכך את חלקו של הנאשם שהעיד נגדו, כיוון שמלכתחילה מערכת התפקידים שיוחסה לכל אחד מהם איננה חופפת. בנסיבות אלה, כאשר מתברר שהעד לא בא להפליל את הנאשם אלא מבקש לחלצו מהאישום, אין מתקיימת המניעה מלהעיד העומדת ביסוד הלכת קינזי. נוכח ההתפתחויות בדיני הראיות מאז ניתנה הלכת קינזי ובשים לב לקשיים המתעוררים עקב הצורך להמתין - ולעיתים גם תקופה ארוכה - עד לסיום משפט השותף כדי להעידו נגד השותף האחר, ניתן להבין את מגמת התביעה להגמיש את כבליה של הלכה זו. עם זאת, אין להקל ראש בטעמים העומדים ביסודה של הלכת קינזי ויש להיזהר שלא לפרוץ את הגדר בטרם תיבחנה כל ההשלכות הכרוכות בכך. אשר על כן, הערעור נדחה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש. סמיםסחר בסמים