גזר דין חברת יונקס בע"מ (להלן: "החברה"), ומנהליה "נאשם 2, ונאשם 3 הורשעו לאחר שמיעת הוכחות בניהול עסק בניגוד לתנאי רשיון עסק, ובזיהום מים בניגוד לסעיפים 4, 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, ובניגוד לסעיפים 20ב (א), 20כא ו-20כב לחוק המים, התשי"ט-1959. בטיעוניו לעונש נדרש התובע, עו"ד איתי בן נון, להתייחסותו המחמירה של המחוקק לעבירות אלו, כנלמד מהעונשים שבחוק. התובע בקש מבית המשפט להחמיר עם הנאשמים, ולהטיל עליהם קנסות והתחייבויות מכבידים ומשמעותיים, לנוכח החריגות החמורות ברמת התמלחות שנמצאו בשפכי המפעל שעלו בהברה על הרמה המותרת בחוק. כתוצאה מהזרמת שפכים מזוהמים אלו נפגם איכותם של מי התהום ומי ההשקיה באופן שגרם גרם נזק לגידולים חקלאיים כעולה מחוות הדעת ת/53. התובע הדגיש את העובדה שהעבירה נמשכה החל משנת 1997 ינואר 2000, למרות שכבר ב 12.036.97 ההתראה ת/56 ואחריה נשלחו אליהם התראות רבות נוספות. מחדלה של הרשות לנקוט בצעדים מנהליים כנגד הנאשמים להפסקת המפגע לא מהוה, לש\דעת התובע, צידוק המתיר לנאשמים לעבור את העבירות באופן מתמשך, ולהתעלם מההתראות שנשלחו אליהם ומהבטחותיהם להפסיק הזרמות האסורות. לביסוס טיעונו באשר לצורך בהחמרה בעונש, הגיש התובע מספר תקדימים: בע"פ [חיפה] 2633/02 מ.י נ' עראף, נקבע שבגין עבירות שמטרתן כלכלית, יש להטיל עונש ממשי שישלול כדאיותה הכלכלית של העבירה. לטענת התובע, פינוי מי התמלחות לאתר מורשה כרוך בהוצאות, שאותם חסכו הנאשמים. בפסקי הדין ע"פ [י-ם] 7138/03 קיבוץ פלמ"ח צובה ואח' נ' המשרד לאיכות הסביבה, ת.פ [ת"א] 9046/01 מ.י נ' עיריית ת"א, ות.פ [י-ם] 3876/00 מ.י נ' חברת קסיר בע"מ ואח' נגזרו קנסות גבוהים, והתובע בקש שגזר הדין בתיק זה יהיה בשיעור דומה, אם לא למעלה מזה. הסנגור, עו"ד דן ליברטי, בקש מבית המשפט להתחשב בעברם הנקי של הנאשמים, במצבם הכלכלי הקשה ש נאשמים 2 ו-3, ובמצבו הכלכלי של העסק כעולה מבמ/7. הסנגור בקש לא להשית על הנאשמים קנס כספי כבד, שיגרום להתמוטטותם הכלכלית. לדעת הסניגור הנאשמים אינן מפירי חוק שהתעלמו באופן מתמשך מהחוק ומדרישות האחראים על אכיפתו. אדרבא, המסמכים שהגישה התביעה והמסמכים במ/5 ו-במ/6 שאותם הוא הגיש מוכיחים שהנאשמים קיימו מגעים רבים עם הרשויות והמשרד לאיכות הסביבה בכלל זה, עוד לפני הגשת כתב האישום, התייחסו ברצינות לכל פניה ותביעה של המשרד לאיכות הסביבה, נקטו בצעדים ליישום הדרישות (הגישו תוכניות, ופעלו לביצוען בשטח). הם לא הצליחו לעמוד בדרישות, משום שהן התשנו מעת לעת, ולא היתה עקביות בין הסיכומים בעל פה לדרישות שבכתב. הסנגור הדגיש, שהנאשמים לא התנגדו לדרישות הרשות, אך לא יכלו לעמוד בהן לנוכח העלויות הגבוהות, שלא הוטלו על המפעל המתחרה, באופן שפגע קשות בנאשמים. הסניגור ביקש שלא ליתן משקל לחומרה לעובדה שהנאשמים ניהלו את המשפט. הנאשמים האמינו בחפותם, ולא גרמו להתארכות יתר של המשפט שהתמקד בשאלות העקריות שבמחלוקת. לדעת הסניגור בדיקות אקראיות שנערכו במפעל הוכיחו חריגות באותן נקודות זמן, ואין המדובר בעבירה מתמשכת. על פי הכרעת הדין הנאשמים אחראים להזרמת תמלחות שיצרה חריגה מרשיון העסק. זהו מעשה אחד שמסמיך את בית המשפט להשית על הנאשמים עונש אחד בלבד על פי הוראת סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וכאמור בספרו של כב' השופט י.קדמי, עמ' 1033. נאשם 2 בקש מבית המשפט לקבל שהנם אזרחים שומרי חוק, שהופלו על ידי הרשות, וכשקבלו הנחיות מהמשרד לאיכות הסביבה, בצעו אותן. נאשם 2 בקש להתחשב בו לאור מצבו הכלכלי הקשה, והמצב הכלכלי הקשה בו שרוי כיום המפעל. לאחר ששמעתי הטיעונים, ועיינתי במסמכים ובאסמכתאות, הגעתי למסקנות כדלקמן: צודק התובע בטענתו שהעבירות נשוא ההרשעה חמורות. העונשים המקסימליים הם מאסר, קנסות גבוהים בשיעור מאות אלפי שקלים, וכן מאסרים יומיים וקנסות יומיים. כשהנאשם הוא תאגיד יוטל כפל קנס. חומרת נסיבות העבירה מוסברת בסעיף 7 לחוות דעתו של מר עמיר אשד, ראש ענף מים ושפכים במשרד לאיכות הסביבה ת/53, שבה מפורטים הנזקים שגורמים מי שופכין מזוהמים בתמלחות ברמות גבוהות הנגרמים למקורות המים המועברים להשקיה בדרום הארץ, לקרקע, והסיכונים לזיהום מי תהום. מאידך, צודק הסנגור בטענתו, כי החריגה מתנאי רשיון העסק היא פועל יוצא מהסיכון לזיהום המים, ועל כן זוהי מסכת עובדתית שיש להטיל בגינה עונש אחד בהתאם להוראת סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ולאמור בספרו של כב' השופט י. קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני (ספר שני), הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ח-1998, עמ' 1033. כמו כן, צודק הסניגור ששיטת הדיגום האקראית מביאה בפני בית המשפט תמונת מצב ברגע הבדיקה בלבד, ואיננה מוכיחה את הרכב השפכים בזמנים אחרים, ומשכך לא אתייחס לעבירות כמסכת עבירות נמשכות ומתחדשות מדי רגע ברגע. בהכרעת הדין הורשעו הנאשמים, שב-18 הזדמנויות שונות, הזרימו לביוב העירוני מי שפכים שהכילו תמלחות ברמות הגבוהות מאוד מהריכוזים המותרים בחוק. לשאלה אם מדובר בעבירה אחת או במספר עבירות נפרדות יש להדרש לפסק הדין בע"פ 104/89 דרורי ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י מד(1), 843 קבע כב' השופט י.מלץ מבחנים המבדילים בין מעשה אחד למעשים נפרדים: "...השאלה אימתי מסכת עובדות פלונית מגלה עבירה יחידה ואימתי נובעות עבירות רבות ממנה, היא שאלה אשר במקרים רבים תוכל למצוא את פתרונה באמצעות התבוננות על הרצף העובדתי של האירועים... האבחנה בין מקרים שכאלה מתבססת על ניתוח עובדתי של האירוע - האם מדובר בפעולה יחידה מתמשכת, אשר פיצולה לתתי-פעילות אינו בר בצוע, או שמא מדובר בשרשרת של פעולות עוקבות, זו מסתיימת וזו מתחילה, וכל אחת היא חוליה נפרדת המרכיבה יחד עם יתר החוליות את אותה שרשרת. כאשר ניתן, ולו באופן מלאכותי, להצביע בכל נקודת זמן במהלך ביצוע הפשע, אילו עבירות הושלמו כבר ואלו טרם החלו, הרי אז רצף המעשים הינו תופעת לואי שאינה מונעת פיצולם לעבירות רבות.... תנאי לפיצול האישום למספר עבירות הוא האפשרות לבודד את רצף ההתרחשויות ולהתבונן בה כאוסף של אירועים רודפים עצמאיים". בית המשפט קבע מספר מבחני עזר לצורך האבחנה בין מעשה עבירה אחד לסדרת מעשים: א. יש לבדוק האם אותן ראיות תומכות באחת או יותר מן העבירות. ככל שקיימות ראיות שונות ונפרדות לכל שלב באירועים, כך מוצדק יותר הפיצול של העבירות. ב. האם לכל עבירה ניתן ליחס נקודת זמן בה היא נסתיימה והאם נקודות זמן אלה שונות מעבירה לעבירה. ג. האם ה"חפץ" המעורב בעבירה נלקח מכלי קיבול אחד או מכלי קיבול שונים. ד. האם היתה לעבריין אפשרות פיסית סבירה, כשהתחיל בביצוע מעשיו, לכוון התנהגותו לביצוע חלק מסוים מהפעולות והימנעות מהשאר, באופן שהסיכון שהיה נוטל הוא להיות מואשם בחלקן של העבירות ולא בכולן. ה. בית המשפט העליון אישר הלכה זו בפסה"ד בע"פ 1742/91 עמי פופר נ. מ.י. פד"י נא (5), 289. 7. על פי הקריטריונים דלעיל, שמונה עשרה הפעמים שבכתב האישום מהוים שרשרת, שכל אחת מחוליותיה הנה עבירה נפרדת, שיש ליתן לה משקל סגולי עצמאי בעת שקילת מידת העונש. 8. אי פינוי מי השפכים כדרישת החוק נעשתה על מנת לחסוך בהוצאות, ולהגדיל את רווחי הנאשמים כעולה, בין השאר, גם מחוות הדעת ת/ 45. 9. בעבירות שמטרתן תועלת כספית, הענישה היוצאת מלפני בית המשפט חייבת לקחת עובדה זו בחשבון לצד התחשבות בהוצאות הגדולות, הנגרמות לרשויות במלחמתן במפרי החוק. משכך, הענישה צריכה לכלול פגיעה בכיסו של הנאשם שתגרום לו ולנאשמים אחרים בכוח, להפנים את העובדה, שעוברי עבירה לא יפיקו רווח מהפרת החוק, ותעשה את ביצוע העבירה לבלתי כדאי גם מחינה כלכלית. 10. במקרה דנן אין המדובר בחריגה קטנה מהנורמה שארעה באופן אקראי ובודד. בכל ב- 18 הזדמנויות נפרדות הזרימו הנאשמים לביוב העירוני מי שפכים שהכילו תמלחות ברמות הגבוהות מאוד מהריכוזים המותרים בחוק, כעולה מהמוצגים ת/1 - ת/52. 11. מהחומר שהובא בפני עולה שהנאשים עשו כן על מנת לחסוך בעלויות פינוי התמלחות לאתר מורשה. הנאשם 2 העיד על עצמו שהוא מהנדס כימיה וחומרים, ועם כל הצער שבדבר אין לי אלא להעיר שלנוכח כישוריו אלו הוא מודע היטב לפגיעה החמורה באיכות הסביבה שהזרמת השפכים המזוהמים גורמת. הנאשמים הם בבחינת הארזים שבחבורה, ובתור שכאלה ניתן לצפות מהם שלא יתעלמו כליל מצרכי הכלל ולא יתנו משקל בכורה בלבדי לאינטרס הכלכל הפרטי. 12. יחד עם זאת, בית המשפט הגוזר את הדין לא מתעלם מהנאשם הספציפי שבפניו, ונסיבותיו האישיות. 13. במקרה שבפני, לצד חומרתן המפליגה של העבירות, יש להתחשב לקולא: א. בעברם הנקי של הנאשמים. ב. בשיהוי שבנקיטת הליכים. ג. הפסקת הזרמת תמלחות מעבר לרמה המותרת בחוק. ד. מצבם הכלכלי הקשה. 14. לנוכח משקלן המצטבר של הנסיבות לקולא, לפנים משורת הדין, ועל מנת לעודדם לתפקוד נורמטיבי, לא אמצה עם הנאשמים את מלוא חומרת הדין. 15. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים כדלקמן: א. על הנאשמת 1 חברת יונקס בע"מ קנס בסך 10.000 ₪ לכל עבירה ובסך הכל 180.000 ₪ שישולמו ב 10 תשלומים חודשיים שוים ורצופים החל מיום 1.06.03 ובכל 1 לחודש שאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו תעמוד יתרת הקנס לפרעון תוך 7 ימים. ב. על כל אחד מהנאשמים 2 ו - 3 18.000 ₪ שישולם ב - 9 תשלומים חודשיים שוים ורצופים החל מ ה - 1 ליוני 2003 ובכל 1 לחודש שאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו תעמוד יתרת הקנס לפרעון מידי. לא ישלם מי מהנאשמים 2 או 3 את הקנס שהושת עליו יאסר ל - 30 יום. ג. הקנסות ישולמו לקרן לשמירת הניקיון, בנק יהב, סניף ראשי ירושלים חשבון 660083. זכות ערעור תוך 45 יום זיהום מיםמים