הרקע: 1. המבקשת הגישה ביום 11.04.10 בקשתה הנוכחית למתן סעדים זמניים וקבועים. 2. בבקשתה לסעד זמני בקשה המבקשת ליתן צו המונע מאת המשיבה מלבצע תוכנית לעידוד פרישה או כל תוכנית שיש בה כדי לסיים העסקתם של העובדים מבלי לקיים היוועצות עם נציגות העובדים במשיבה. מדובר בתוכנית פרישה וצמצומים שהתבצעה במחצית חודש אפריל 2010 והסתיימה. הבקשה הזמנית נדחתה לאחר קבלת תגובת המשיבה (החלטה מיום 18.04.10). 3. בבקשה הנוכחית לסעדים קבועים מבקשת המבקשת פסקי דין הצהרתיים ו/או צו עשה בזו הלשון: א. בעניין תוכנית הפיטורים במשיבה - ליתן צו קבוע המורה למשיבה לקיים את חובת ההיוועצות עם נציגות עובדי המשיבה בהתאם לסעיף 33ח(1) לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז -1957 ולנוכח קיומה של התארגנות פורצת במשיבה. ב. בעניין תוספת משמרות ו/או תחולת צווי הרחבה שהמשיבה אינה מקיימת ומפרה - ליתן צו הצהרתי קבוע המורה למשיבה להחיל על עובדיה את ההוראות הדין הרלוונטיות בכל הנוגע לתנאי העסקתם של עובדי המשיבה לרבות החלת הוראות צו ההרחבה בענף הפלסטיקה ובענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה ו/או לקיים התחייבויותיה להשיב לעובדים את תוספת המשמרות, כפי ששילמה והיה נהוג אצלה, עד לתחילת 2009. 4. המשיבה טוענת בתגובתה כי יש לדחות את הבקשה בשל הנימוקים הבאים: א. יש לדחות על הסף את הבקשה מהטעם כי המבקשת אינה ארגון יציג במשיבה כדרישת סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה ולפיכך אינה מוסמכת לנהל הליך קיבוצי נגד המשיבה. ב. אין מדובר בסכסוך קיבוצי כהגדרתו בחוק ההסכמים הקיבוציים התשי"ז -1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") ותקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט - 1969 (להלן: "התקנות") ג. המבקשת אינה ארגון יציג במשיבה ועל כן אינה בעלת מעמד בהליכי פיטורי צמצום ולא חלה חובת היוועצות או הדברות עימה. מדובר בטענה המנוגדת לחקיקה ולפסיקה. עוד נטען בסוגיה זו כי תוכנית הפרישה מרצון ופיטורי הצמצום הושלמה זה מכבר והיא בגדר מעשה עשוי והשאלה בשלב זה נותרה תיאורטית בלבד ואף מטעם זה יש לדחותה. ד. צו ההרחבה בענף הפלסטיקה ו/או המתכת, החשמל והאלקטרוניקה אינו חל על יחסי עבודה שבין הצדדים ואין עיסוקה העיקרי של המשיבה בענף הפלסטיקה או המתכת, כטענת המבקשת אלא עיסוקה העיקרי הוא בענף הכימיקלים (הכימיה) ובצו זה אין כל הוראה למתן תוספת משמרות. ה. לא הוכחה כל עילה להשיב את תוספת המשמרות אף מהטעם כי מנכ"ל החברה לא התחייב בפני העובדים לעשות כן. גם עילת תביעה זו אינה עילה שיש לבררה במסגרת ההליך הנוכחי אלא במסגרת תביעת הפרט בסכסוך היחיד ואכן לא הוגשה כל תביעה על ידי עובד כלשהו במפעל להשבת תוספת המשמרות, ולא בכדי. 5. נציין בשלב זה כי טרם הגשת הבקשה הנוכחית, הוגשה ע"י המבקשת בקשה נוספת במסגרת סכסוך קיבוצי בטענה כי המשיבה פגעה בהתארגנות ראשונית פורצת של עובדיה במפעלה והתנכלה לעובדים המאורגנים בניגוד לאמור בחוק הסכמים קיבוציים. הרקע לאותה בקשה הייתה טענת העובדים באגף הפלסטיקה שבמשיבה כי קוצצה משכרם שלא כדין תוספת המשמרות ששולמה להם תוך הבטחה כי זו תוחזר כעבור שנה, אולם לאור טענתם כי הדבר לא נעשה, פנו למבקשת בבקשה ליעוץ ועזרה. בתיק הנ"ל ניתן פסק דין ביום 5/9/10 (ס"ק 37371-01-10). 6. לאור האמור לעיל, שלושה נושאים עומדים להכרעה בפנינו: א. טענת המשיבה כי יש לדחות ההליך על הסף. ב. האם הייתה חלה חובה על המשיבה לנהל משא ומתן, ולכל הפחות היוועצות עם המבקשת, טרם עריכת פטורי צמצום במפעל הפלסטיקה לנוכח נסיבות קיומה של התארגנות פורצת בכתליה. ג. חלות צו ההרחבה בענפי המתכת ו/או הפלסטיקה על מפעל הפלסטיקה והאלומיניום של המשיבה, ובאופן ספציפי - חובת המשיבה לשלם לעובדי גמול משמרות כמפורט בצווים אלה. 7. נדון בכל אחת מן הסוגיות הנ"ל אחת לאחת תוך ציון עקרי טענות הצדדים הרלוונטיים בגין כל סוגיה וסוגיה. הבקשה למחיקה על הסף תמצית טענות המשיבה: 8. טוענת המשיבה כי יש לדחות על הסף את הבקשה שכן המבקשת אינה עומדת בתנאי הסף שבסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה המגדיר את התנאים לדיון בהליך שנפתח כבקשת צד בסכסוך קיבוצי. 9. בפסיקה נקבע כי על מנת שבית הדין יקנה סמכות לפי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, על התובענה לעמוד בשני תנאים מצטברים. הראשון: מבחן זהות הצדדים. השני, מבחן העילה. 10. באשר למבחן זהות הצדדים נקבע בסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, כי לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בתובענות בין "מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים..." תקנה 1 (ב) לתקנות מתייחסת לתובענה מסוג זה וקובעת כי רק צדדים אלה יכולים לפתוח הליך מסוג בקשת צד בהליך קיבוצי. 11. סעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים קובע כי רק מי שיכול להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד הוא ארגון עובדים יציג, כשתנאי ליציגות הוא חברות של לפחות שליש מעובדי המפעל. 12. ובאשר למבחן העילה - הבקשה אינה מגלה עילה או זכות לכאורה. על פי הפסיקה על מבחן העילה להתייחס לזכות שקיימת לצד להסכם הקיבוצי (או מי שיכול להיות צד להסכם קיבוצי), קרי לעניינים העולים מהחלק האובליגטורי של ההסכם הקיבוצי או הוראות נורמטיביות מכוחם מוקנית לארגון העובדים מעמד בהליך. 13. מאחר והמבקשת אינה עותרת לסעד הצהרתי בדבר מעמדה כארגון עובדים יציג, אלא מבקשת שלא להכריע במעמד זה, ובשל העובדה כי לצורך הכרעה בסעדים שביקשה בבקשתה, נדרשת הכרעה מקדמית בדבר מעמדה, הרי משלא עמדה בתנאי הסף הקבועים בחוק בית הדין לעבודה ובתקנות להגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי משאינה ארגון יציג במשיבה כדרישת החוק - יש לדחות את בקשתה על הסף. תמצית טענות המבקשת בתגובה: 14. המשיבה לא העלתה את הטענה במסגרת ההליך הנוסף שהתנהל בין הצדדים. 15. במקום בו לא מתקיימים יחסים קיבוציים, מעניק המחוקק אפשרות של הגשת תובענה ייצוגית על ידי ארגון העובדים, אך בית הדין הארצי פסק כי יש להעדיף הליכים קיבוציים (המבקשת מפנה לפסק דין בע"ע 1210/02 בברינג ואח' - אל על נתיבי אויר בישראל בע"מ פד"ע לח 115). 16. למבקשת סמכות להגיש ההליך כעותר ציבורי לאור הוראות סעיפים 30-34 לחוק בית דין לעבודה בשים לב למעמדה וסמכותה להתייצב בהליכים ולטעון בהליך התלוי ועומד בפני בית הדין כאשר מדובר בפירושו או יישומו של הסכם קיבוצי שההסתדרות צד לו. 17. נטען כי בפסיקת בית הדין נקבע כי ההליך הנכון לבירור זכויות מכוח חוק הסכמים קיבוציים בין ארגון עובדים לבין מעסיק הוא ההליך הקיבוצי לפי סעיף 24 (א) (2) לחוק בית הדין לעבודה. (המבקשת מפנה לפסק דין בעניין גן המדע). ההכרעה: 18. אין מחלוקת כי המבקשת אינה ארגון יציג במשיבה גם לטענתה. 19. אכן המשיבה בפנינו לא חלקה על תקינות ההליך הקיבוצי שהגישה המבקשת בתיק הנוסף שהתנהל בין הצדדים, אולם מדובר בשני הליכים השונים במהותם כאשר בהליך הנוסף העילה הייתה טענה בדבר פגיעה בעובדים עקב פעילות ארגונית על פי סעיף 33 יב לחוק ההסכמים הקיבוציים ובמקרה זה ההליך מהסוג הנ"ל יכול להיות מוגש גם על ידי "ארגון עובדים" שאינו יציג אצל אותו מעביד, שכן מדובר בהתארגנות פורצת ובטרם הושגה היציגות. 20. ההליך הנוכחי הינו הליך על פי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, מדובר בהליך שנפתח כבקשת צד בסכסוך קיבוצי, וככזה על פי הוראות חוק בית דין לעבודה ובעניינים שפורטו לעיל לצורך פתיחת ההליך, על המבקשת לעמוד בדרישת היציגות. כך גם עולה מסעיף 3 לחוק ההסכמים הקיבוציים. 21. עוד נפסק כי צד לסכסוך, הטוען כי הוא כשיר להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד, ואשר אינו צד להסכם כאמור, חייב, שעה שהוא מגיש תובענה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, לטעון ולתמוך טענתו בתצהיר שהתמלאו בו תנאי היציגות. מהם תנאי היציגות קובע חוק ההסכמים הקיבוציים. (דב"ע נ"ו 4-31 מועצת פועלי ירושלים - בית"ר תור בע"מ פד"ע ל"א 433). 22. יצוין כי הפסיקה שצוטטה מפי המבקשת בעניין גן המדע, אינה רלוונטית למקרה שבפנינו, שכן במקרה הנ"ל הייתה שנויה במחלוקת שאלת היציגות ואין זה המקרה שבפנינו בהליך הנוכחי. 23. לפיכך צודקת המשיבה בטענתה כי מבחינת זהות הצדדים - אין המבקשת עומדת בתנאים שפורטו בסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה. 24. ומבחינת עילת התובענה - טענת המבקשת להפרת חובת ההיוועצות עימה, לא הוכחה שכן לא הוכח ולא נטען כי המבקשת הינה אירגון יציג במשיבה. פסקי הדין שציטטה המבקשת בסיכום טענותיה אשר לפיהן נקבעה חובת היוועצות עם ארגון עובדים שאינו יציג, כולם קדמו לתיקון האחרון לחוק ההסכמים הקיבוציים. כמו כן בחלק מפסקי הדין דובר על מקום עבודה מאורגן. מאחר ומדובר בסוגיה שהפכה למעשה להיות סוגיה תיאורטית בשלב זה, שכן הליך הפרישה ופיטורי הצמצום הסתיים בסמוך למועד הגשת הבקשה הזמנית - מתייתר הצורך לדון במסגרת ההליך הנוכחי בטענות המבקשת. למותר לציין כי הבקשה הזמנית נדחתה והמבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה. די בנימוקים הנ"ל כדי לדחות בקשתה של המבקשת למתן צו הצהרתי קבוע בסוגיה. 25. ובאשר לתוספת המשמרות - המשיבה טוענת בסיכום טענותיה כי העילה הנסמכת על התחייבות של מנכ"ל החברה כלפי העובדים אינה מהווה בסיס להליך קיבוצי וממילא אינה נושאת אופי קיבוצי ומשאין מדובר בחיוב הנוגע ליחסים קיבוציים, אין יריבות בין המבקשת לבין המשיבה המצוי בסכסוך "קיבוצי". 26. ואכן מדובר למעשה בעילה שהינה מתחום עילות הפרט במסגרת סכסוכים אישיים ועל כן אין מדובר בסכסוך "קיבוצי". אין חולק כי המבקשת הייתה זכאית מכוח מעמדה כארגון יציג ללוות ולייצג את העובדים המאורגנים בה אם אכן הייתה מוגשת תביעה אישית בנושא להשבת תוספת המשמרות בשל הפרת התחייבות של מנכ"ל המשיבה. מדובר בטענה אשר מצריכה ברור עובדתי. עוזי שדה לא יכול היה לאמת העובדות ואישר זאת בעדותו. (עמ' 10 לפרוטוקול) 27. לפיכך יש לדחות הבקשה להשיב תוספת משמרת לעובדי הפלסטיקה במשיבה בשל הבטחה שהופרה. 28. כל שנותר במחלוקת הינה השאלה בדבר מעמד המבקשת בתביעתה להשבת תוספת המשמרות מכוח צווי ההרחבה בענף הפלסטיקה ו/או המתכת, החשמל והאלקטרוניקה החלים לטענתה על עובדי המשיבה. 29. בסוגיה זו אנו בדעה כי אין לדחות את בקשתה של המבקשת רק בשל העובדה שאינה ארגון יציג במשיבה. למבקשת מעמד במחלוקת בדבר חלות צווי ההרחבה בשל מעמדה כארגון העובדים אשר הינו צד להסכם הקיבוצי הכללי בענף הפלסטיקה ו/או בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה. המבקשת מבקשת בבקשתה הנוכחית לדון בתחולתם של צווי ההרחבה הנ"ל מכוח ההסכמים הקיבוציים הכלליים הנ"ל שהינה צד להם. 30. בספרה של פרופ' רות בן ישראל דיני עבודה כרך ג' עמ 1314 צוטט כי:" קיום תנאי עבודה כמתחייב מצווי הרחבה אינו אינטרס של הפרט בלבד, אלא באותה מידה, אם לא במידה יתרה, גם של השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים, שהם הצדדים להסכם שהוראותיו הורחבו, ובמיוחד של ארגון המעבידים. לארגון זה יש עניין שחבריו, שאותם הוא קושר בתנאי עבודה המעלים את יציאות הייצור, לא היו במצב נחות בהתחרות בשוק עם מעבידים שאין ההסכם הקיבוצי חל עליהם". 31. האמור לעיל ללא ספק, יפה גם לענייננו, היינו לאינטרס של ארגון העובדים כצד להסכם קיבוצי. 32. עוד נפסק כי אורגן של ההסתדרות הכללית שהוא כשיר להיות צד להסכם קיבוצי מכוח חוקת ההסתדרות יכול להיות "צד" בסכסוך קיבוצי מכוח סעיף 24 (א) (2) אף אם אותו אורגן לא חתם על הסכם קיבוצי עם אותו מעביד (דב"ע מו 9-224 חברת החשמל - ההסתדרות הכללית פד"ע יח 7) כשם שמעביד שחל עליו הסכם קיבוצי (אף שאינו "צד" לו) יכול לתבוע את מועצת הפועלים בכל עניין מהמנויים בסעיף הנ"ל, וכפי שמועצת הפועלים זכאית לתבוע מפעל בודד ב"תחום שיפוטה" במקרה של הפרת הוראה בהסכם הקיבוצי הכללי החל על אותו מפעל. 33. לאור האמור לעיל, אנו בדעה כי מכוח מעמדה של המבקשת בהיותה ארגון עובדים שהינו צד להסכם הקיבוצי הכללי המבקשת להחיל הוראותיו באמצעות צו הרחבה על עובדי המשיבה, אין מקום למחוק את הבקשה בסוגיה זו רק בשל העובדה כי אינה ארגון יציג במשיבה וגם אם אין מדובר בסכסוך קיבוצי "אמיתי" על פי ההוראות חוק. תוספת משמרות - מכוח צווי ההרחבה 34. המבקשת מבקשת בבקשתה להצהיר כי על מפעל המשיבה חלים צווי ההרחבה בענף הפלסטיקה והמתכת החשמל והאלקטרוניקה ומכוחם יש להשיב לעובדים את תוספת המשמרות שנלקחה ממשכורתם. 35. נפרט תחילה את קווי זהותה של המשיבה:- א. המשיבה הינה חברה פרטית הקיימת החל משנת 1984. בשנת 1993 הפכה לחברה ציבורית ובשנת 2007 נרכשה על ידי בעלי המניות הנוכחיים (קבוצת ברונפמן-פישר). טרם נרכשה החברה הנ"ל על ידי קבוצת רונפמן-פישר והפכה לחברה ציבורית, הפעילות במפעלים שנרכשו על ידי הקבוצה נעשתה במסגרת חברות פרטיות נפרדות ושונות ברחבי הארץ (סעיף 13 לבקשת הצד וסעיף 6 לתשובת המשיבה). ב. החל מאפריל 2008 המשיבה עוסקת בייצור ושיווק של המוצרים המוגמרים הבאים:- (1) כלים חד פעמיים מפלסטיק. (2) כלים חד פעמיים מאלומיניום. (3) נרות. (4) מגבונים לחים. ג. מבחינה גיאוגרפית שלושת המוצרים (כלים חד פעמיים מפלסטיק, מאלומיניום ונרות) מיוצרים בעמק שרה בבאר שבע. נרות מיוצרים גם בגלריה לנרות בצפת. מגבונים לחים מיוצרים בקיבוץ חפץ חיים. ד. כמות העובדים: א. בייצור כלים חד פעמיים מפלסטיק מועסקים ב-103-114 עובדים. ב. בייצור כלים חד פעמיים מאלומיניום מועסקים כ-46 עובדים. ג. בייצור נרות מועסקים 37 עובדים. ד. בייצור מגבונים לחים מועסקים 57 עובדים במפעל בחפץ חיים. בנוסף, מועסקים אצל המשיבה 65 עובדים בתפקידי מטה הכוללים: כספים, מחשוב, הרכש, הבטחון המכירות, המחסן והסדרנים. עובדי המטה מועסקים בשכר חודשי . עובדי הייצור מועסקים בשכר שעתי. 36. הנתונים הנ"ל פורטו בסיכומי המבקשת על פי הנספחים שצורפו לבקשתה לרבות נתוני המשיבה שצורפו לתגובתה ועדותה של הגב' פלורנס טויטו, מנהלת משאבי אנוש במשיבה (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 26/5/2010 ). 37. הנתונים המספריים הנ"ל לא נסתרו בסיכומי המשיבה בעדות מהימנה ומוכחת על ידי הגב' טויטו (סעיף 35 לסיכום הטענות). ה. הצדדים אינם חלוקים באשר לערך הפדיון של מוצרי המשיבה שפורטו לעיל וכדלקמן:- א. ענף הפלסטיקה - 37%. ב. ענף האלומיניום - 22% ג. נרות - 32%. ד. מגבונים לחים - 18%. 38. בניגוד לטענת המשיבה, המבקשת טוענת כי מבחינת המבנה המיוחד של המשיבה מדובר למעשה בחברה שפועלת כחברת אחזקות שרכשה מפעלים שונים, אשר מבחינת מהותה אינה חברה הומוגנית אלא מאגדת בתוכה מקבץ של מפעלים נפרדים המשתייכים לענפים שונים המייצרים מוצרים מוגמרים שונים, המעסיקה עובדים בנפרד בכל תחום ואשר רק מאורגנת תחת בעלות אחת המעניקה שירותי מטה מאוחדים המקנים יעילות כלשהי. המשיבה מפרטת בדוחות הכספים שלה את שיעור המכירות במפעל במשרד לכל ענף: אלומיניום, פלסטיק, נרות ומגבונים. בהיבט הגיאוגרפי - טוענת המבקשת כי קיימת חשיבות למיקומו של המפעל כאשר ישנם שלושה מפעלים בבאר שבע המעסיקים בין 150-165 עובדי ייצור (כלים חד פעמיים מפלסטיק ואלומיניום) ו-37 עובדים במפעל הנרות ומפעל אחר בקיבוץ חפץ חיים בו מועסקים עוד 57 עובדים. 39. לפיכך נטען מפי המבקשת, כי לאור הגדרת "מפעל" במבוא לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה , 1993 (להלן: "הסיווג האחיד") יש לבחון את חלות צווי ההרחבה על פי המוצרים הסופיים המסופקים לשוק והנבדלים זה מזה כאשר כל יחידה (מוצר מוגמר) תיחשב כמפעל. לטענת המבקשת אין כל מניעה שעל מפעל שעיסוקו מעורב יתכן שיחול על עובד יותר מצו הרחבה אחד. מסקנה זו מובילה לטענתה כי לפחות שלושה צווי הרחבה נפרדים מתחום התעשייה במפעלים המייצרים את מוצרי המשיבה (פלסטיקה, אלומיניום ובד ) ושלושת הצווים האמורים הינם בעלי הוראות המחייבות תשלום בגין העסקה במשמרות. 40. לחילופין טוענת המבקשת כי גם אם יקבע בניגוד לדעתה כי יש לראות את המשיבה כמפעל אחד, תחום העיסוק העיקרי מבחינת הפדיון, מספר העובדים וכמות המוצרים הינו בתחום הפלסטיקה ולפיכך יש לקבוע כי מדובר בחברה שעיסוקה העיקרי הינו בתחום הפלסטיקה ויש להחיל את הוראות צו ההרחבה בתחום זה על כלל עובדי המשיבה. תמצית טענות המשיבה 41. נטל הראיה מוטל על המבקשת להוכיח טענתה. במקרה הנדון למעט אמירה כללית לא הוכחה ולו בראשית ראיה טענתה בסוגיה. המבקשת לא הביאה כל תצהיר המאמת את העובדות הנטענות למעט תצהירו של עוזי שדה, שכלל אינו עובד המשיבה ושלא יכול היה להעיד על העובדות בנושא הנ"ל אלא מפי השמועה. 42. הנימוק היחידי שציין המצהיר מטעם המבקשת, לביסוס טענתה כי מרבית העובדים במשיבה עובדים בענף הפלסטיקה (עמ' 9 לפרוטוקול) אך טענה זו אינה נכונה עובדתית ומשפטית. לגרסת המשיבה מרבית העובדים המועסקים אצלה עוסקים בענף הכימיקלים ולא בענף הפלסטיק כך גם באשר לפדיון בפעילות המוצרים המוגמרים של המשיבה. 43. כמו כן טוענת המשיבה כי לא הובאה ראיה באשר להיקף היצור בחברה, מיהם העובדים העוסקים בייצור פריט זה או אחר, תהליכי העבודה בחברה או כל פרט אחר שנדרש לצורך הכרעה בשאלת תחום עיסוקה העיקרי. 44. לגופו של עניין, המשיבה הינה "מפעל אחד" המורכב מאגפי ייצור שונים לצורך סיווגה הענפי. טענת המבקשת כי יש לבחון כל אחד מאגפי הייצור במשיבה כ"מפעל נפרד", ולהחיל על כל אגף את צווי ההרחבה על פי האגף אליו משתייכים המוצרים המיוצרים בו, אינה נכונה עובדתית ונוגדת את גישת הפסיקה. במישור העובדתי - לא הוכח ולו לכאורה כי אגפי המפעל נפרדים זה מזה אלא קיים קשר בין האגפים וקיימים מוצרים שמיוצרים על ידי מספר אגפים בשיתוף (סעיף 10 לתשובת הצד). הדוחות הכספיים לבורסה ולשוק ההון אמנם מציגים את היקף המכירות של כל אחד מסוגי המוצרים המיוצרים במשיבה אך הרווחיות מוצגת כרווחיות החברה כולה (עדותה של מיה טוויזר, סמנכ"לית הכספים בעמ' 16 לפרוטוקול). באשר להיבט הגיאוגרפי - מפנה המשיבה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין אקרשטיין (עס"ק 23/10 אקרשטיין תעשיות בע"מ - כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי, ניתן ביום 23.04.10) אשר קבע כי יש לראות בכלל עובדי חברת אקרשטיין בשלושת אתרי היצור של החברה יחידת מיקוח אחת. וכן קבע כי "במדינה קטנה כמו במדינת ישראל בה הגורם הגיאוגרפי ככלל אינו מהווה פרמטר בעל משקל מיוחד" כאשר יתר הפרמטרים מעידים על קיומו של שיתוף אינטרסים לכלל עובדי החברה, בכל אתריה. 45. המשיבה תומכת טיעונה כי עיסוקה העיקרי הוא בענף הכימיה על פי ענפי הסיווג האחיד המשמש כראיה משמעותית לצורך הסיווג על פי פסיקת בית הדין. תעשיית ייצור הנרות ותעשיית ייצור מגבונים לחים מסווגים בקובץ תחת ענף "תעשיית כימיקלים ומוצרים כימים" (סעיף 103-104 לתשובת המשיבה לבקשה). 46. גם מירב ההכנסות השנתיות של המשיבה - 40% מהסך הכולל של הכנסות המשיבה הם ממוצרים אלה המסווגים באגף הכימיקלים והמוצרים הכימיים (22% מייצור נרות ו-18% מייצור מגבונים לחים). נתון זה לא נסתר על ידי המבקשת. 47. לטענת המשיבה, גם בשני אגפים אלה המספר הרב של העובדים - 117 עובדים לעומת 101 עד 103 עובדים באגף הפלסטיקה. (סעיף 11 לתשובת הצד עליו הצהירה גברת טוויטו). אולם הדגישה כי הפסיקה קבעה שעיקר הפעילות תקבע על פי שילוב של מספר גורמים ובראשם הכנסות המעביד ורק בהעדר מידע זה - תבחן מצבת כוח האדם (עב (נצ') 2199/06 מיכאל ביידר - הוליס מטל אינדסטריז בע"מ, ). ההכרעה 48. שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (דב"ע נג/3-125 אלכס שרר - רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158). בהקשר זה נפסק כי המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הוא עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו יש לקבוע מהי הפעילות העיקרית במפעלו של המעביד (ע"ע 18/99 אפרימי - לילה עבד לעיל, עבודה ארצי לג (23) 24). מבחן נוסף שיושם בהקשר זה מתמקד בשאלה מהו התחום שבו עוסקים מרבית עובדי המפעל, ואז הדין הוא כי חל עליהם צו ההרחבה המתייחס ליחידת המיקוח הגדולה מבין קבוצות העובדים (וראה ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ לא פורסם, 27.3.06, ומאמרו של כבוד נשיא בית הדין הארצי, השופט סטיב אדלר הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום ספר בר ניב 32). עוד נפנה לכך שהלכה היא כי לבחינת השאלה אם צו ההרחבה חל על משלח יד או ענף, ניתן ורצוי להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הסיווג האחיד), המשמש כראיה משמעותית לצורך הסיווג (ר' דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ - מרדכי סקילי פד"ע ח 321) . בית הדין הארצי הוסיף ופסק כי כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו ההרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולפסוק על פיו (דב"ע נב/4-6 קרן הביטוח של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות - חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 137). 49. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, בסיווג האחיד, בהוראות צוי ההרחבה שפורטו לעיל ובשים לב לנתונים שהובאו בפנינו אנו בדעה כי יש לראות המשיבה כמפעל (ולא מקבץ של מפעלים) לצורך בחינת חלות צווי ההרחבה על עובדיה. כמו כן אנו בדעה כי לא הוכחה טענת המבקשת כי עיסוקה ופעילותה העיקרית של המשיבה הינה בענף הפלסטיקה ולפיכך יש לראותה כמעביד בענף הפלסטיקה ולהחיל על עובדיה את הוראות צו ההרחבה בענף זה. 50. צו ההרחבה חייב להגדיר את סוגי העובדים ואת סוגי המעבידים שעליהם הוא יחול. בצו ההרחבה בענף הפלסטיקה נקבע כי הוראותיו יחולו על "כל העובדים והמעבידים בענף האמור בתעשייה ובמלאכה למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם". 51. המשיבה טוענת כי עיסוקה העיקרי לצורך בחינת זהות צו ההרחבה החל עליה, הינו בתחום הכימיה לנוכח העובדה כי אגף הנרות ואגף המגבונים המשתייכים לתעשיות הכמיקליים מהווים את ענף היצור הגדול ביותר במפעל המהווה כ-40% מכלל הכנסותיה השנתיות של המשיבה. לנוכח נתונים אלה טוענת המשיבה כי בהתאם להנחיות קובץ הסיווג האחיד יש לראות את פעילות היצור בחברה כחלק מענף התעשייה במסגרת הענף הראשי של "תעשיות כימיקלים ומוצרים כימיים". 52. ובכל הנוגע לעובד - המבחן המכריע לצורך חלות צו ההרחבה הוא מהות עיקר עיסוקו של המפעל - המעביד ולא של העובד הבודד (עע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד (לא פורסם). 53. ובאשר לפעילותה העיקרית של המשיבה, פעילות עיקרית של מפעל היא הפעילות התורמת ביותר לערך המוסף של המפעל וזה נקבע על פי חלקה של הפעילות בהכנסות המפעל, ובהעדר מידע זה - לפי מצבת כוח האדם. 54. הסיווג האחיד מסווג מפעל ויחידה שלמה על כל פעילותיה. כמו כן, הסיווג האחיד מסווג את המפעלים ללא קשר עם צורת הבעלות של המפעלים. 55. יחידה הסיווג היא יחידה עסקית שנקראת המפעל. כמפעל מוגדרת היחידה הכלכלית העוסקת בפעילות אחת, או בפעילות עיקרית אחת, הנמצאת במקום אחד, המנהלת הנהלת חשבונות נפרדת (או שגורם אחר מנהל בעבורה הנהלת חשבונות נפרדת). הנהלת חשבונות נפרדת מעידה על יחידה עסקית עצמית מבחינת עלות ורווחים גם אם היחידה משתייכת לפירמה. 56. אנו בדעה כי יש לראות את החברה כ"מפעל אחד" שהינו בבחינת יחידה כלכלית העוסקת בפעילות כלכלית אחת או בפעילות עיקרית אחת כשפעילות זו היא הפעילות התורמת את עיקר הערך המוסף למפעל. 57. בפסק דין אקרשטיין נידונה השאלה מהי יחידת המיקוח בחברה שמורכבת משלושה אתרי ייצור שלא במרחב גיאוגרפי אחד, הינו בירוחם, באשדוד ובראש פינה. מדובר בחברה שסך העובדים בה כולל עובדי המטה המנה כ-400 עובדים. בפסק הדין הנ"ל חזר בית הדין הארצי לעבודה על הכלל כי נקודת המוצא שנקבעה בפסיקה היא העדפת יחידת מיקוח תעשייתית - מפעלית על פני יחידת מיקוח מקצועית, לאמור הסכם קיבוצי אחד למפעל אחד. רק במקרים חריגים ונדירים הכירה הפסיקה ביחידות מיקוח המבוססות על שיוך מקצועי. זאת במקרים בהם נמצא שקיים "אינטרס מיוחד" בנסיבות מיוחדות המצדיקות "הפרדה" של מגזר עובדים מכלל עובדי המפעל או הענף (סעיף 14 לפסק הדין). בפסק דין אקרשטיין נקבע כי יש לראות בכלל עובדי החברה בשלושת אתרי הייצור, יחידת מיקוח אחת, כאשר בין היתר ניתן משקל לעובדה כי בכל האתרים מדובר בעובדי ייצור של החברה ושכרם ותנאי עבודתם דומים וכל העובדים בכל האתרים הם חלק ממערך ייצור הכפוף למטה שיווקי משותף (סעיף 20 לפסק הדין). 58. נקבע בפסק דין אקרשטיין כי מדובר במפעל קטן יחסית, המעסיק 410 עובדים בלבד בכל אתריו. במצב דברים זה, הכרה בכל אחד מאתריו כיחידת מיקוח נפרדת, תיצור יחידות מיקוח קטנות שיקשו על יחסי עבודה תקינים במפעל. ולבסוף יצוין כי גם לפרמטר הגיאוגרפי באותן נסיבות, נקבע כי הוא אינו יכול להיות גורם מכריע, כאשר יתר הפרמטרים מעידים על שיתוף אינטרסים לכלל עובדי החברה בכל אתריה, במיוחד במדינה קטנה כמדינת ישראל. 59. פסק דין אקרשטיין עניינו בפירוט פרמטרים בקביעת יחידת מיקוח, אולם הפסיקה שצוטטה לעיל יפה גם בענייננו. די באמור לעיל כדי לשלול את טענת המבקשת כי יש לראות במשיבה כחברה שפועלת כחברת אחזקות המאגדת בתוכה מקבץ של מפעלים שיש לסווגם על פי מיקומם הגאוגרפי של אתרי הייצור השונים אלא יש לראות את המשיבה כמפעל אחד לצורך בחינת חלות צווי ההרחבה על עובדיה. 60. לפיכך, כאשר מדובר במשיבה המתנהלת תחת ניהול מרכזי אחד, אין לראות באגפי הייצור השונים כ"מפעל". ואכן במבוא לסיווג האחיד נקבע כי: "יחידות העוסקות ביותר מפעילות כלכלית אחת הן פירמות (enterprises); כל יחידה בפירמה תיחשב כמפעל אם היא עונה על ההגדרות הנ"ל, דהיינו: הנהלת חשבונות נפרדת, מכירת רוב הסחורות ו/או השירותים לגורמי חוץ או למחלקה אחרת בתוך הפירמה. אם מחלקות הפירמה אינן עונות על התנאים הנ"ל, תוגדר הפירמה כולה כמפעל ותסווג בהתאם לפעילותה העיקרית, כלומר בהתאם לשירות או למוצר הסופי העיקרי אשר היא מספקת לשוק". בפנינו הוכח כי פעילות המשיבה המתנהלת תחת ניהול מרכזי אחד ולפיכך יש לראות אותה כמפעל אחד. 61. לאור מסקנתנו הנ"ל נשאלת השאלה האם יש לראות את עיקר פעילותה העסקית כפעילות בענף הפלסטיקה או בענף הכימיה, לטענת המשיבה. 62. כאשר נקבעת לצו ההרחבה תחולה ענפית יש צורך להבהיר מיהם המעבידים הנתפסים במסגרת הענף. במקרה שבפנינו על פי האמור במבוא לצו ההרחבה נקבע כי הוא יחול "על כל העובדים והמעבידים בישראל בענף האמור, בתעשייה ובמלאכה ...". בדרך כלל מגדירים ענף בדרך שבני אדם נוהגים לפרשו (וזאת בנוסף לשימוש בהגדרה על פי ספר הסיווג האחיד). הענף יוגדר על פי עיסוקו של המפעל וזה יוגדר בהתייחסות למוצר המוגמר. 63. על פי הפסיקה יכול ועל מפעל יחולו שני צווי הרחבה. בעניין רהיטי דימור (שצוטט לעיל) דובר בשני צווי הרחבה. האחד בצו הרחבה שחל על כל העובדים והמעבידים בענף העץ בתעשייה ובמלאכה המעסיקים עד 20 עובדים ועד בכלל. השני, צו ההרחבה במסחר שחל על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, בשירותים ובענפים שצויינו בנספח לצו ואשר הריהוט נכלל בהם. השאלה היתה האם חל על החברה צו הרחבה בענף העץ או צו הרחבה במסחר. החברה עסקה במכירת רהיטים והיתה לה גם פינה למתן שירותי עזר למכירת הרהיטים, כגון תיקון כסא, הרכבת שולחן, השלמת ריפוד וכדו'. תאור פעילותה של החברה בשים לב להרכב כוח האדם שהעסיקה גרם לבית הדין לעבודה לקבוע כי עיקר עיסוקה של החברה היה במכירה קמעונאית של רהיטים ומכאן שאי אפשר היה לראותה כמי שפועלת בענף העץ על ענפי המשנה שבו. 64. ובמקרה שלפנינו. שיעור ההכנסות מענף הפלסטיקה הינו 37% ומענף הכימיה - 40%, כאשר על נתונים אלה אין מחלוקת. כמו כן גם מספר המועסקים בשני האגפים כמעט זהה. בנסיבות אלה אנו בדעה כי לא ניתן לקבוע כי למשיבה עיסוק שניתן להגדירו באופן מובהק כעיסוק עיקרי. למותר לציין כי אין בפנינו ראיות והוכחות כדי להגדיר את המשיבה כמעסיק בענף הפלסטיקה. לפיכך, ומכל שנאמר לעיל - דין הבקשה להחלת צו ההרחבה בענף הפלסטיקה על עובדי המשיבה להדחות. 65. כל טענותיה הנוספות של המבקשת בסיכום טענותיה בסוגיה זו נלקחו בחשבון אולם לא מצאנו כל מקום לפרטם פעם נוספת לאור הנימוקים שהובילו לדחיית הבקשה שעניינה יישום צווי ההרחבה בענף הפלסטיקה על עובדי המשיבה. 66. לפיכך הבקשה על כל רכיביה - נדחית. 67. לא מצאנו כל מקום לפסוק הוצאות ושכר טרחת עו"ד לזכות המשיבה אף אם התקבלה טענתה כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי אמיתי. כפי שקבענו המבקשת הוכיחה מעמדה ולו בסוגיית חלות צווי ההרחבה על עובדי המשיבה. 68. פסק הדין נחתם בחתימת ידם של נציגי הציבור ומצוי בתיק, ומופץ לצדדים בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו. 69. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר הרשום. ניתן היום, ו' חשון תשע"א, 14 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. שמואל משה אתי בכר נציג עובדים- נציג מעבידים- יהודית הופמן, שופטתסגנית נשיא צו הרחבהצווים